 |
|
|
|
|
הרשמה לניוזלטר של
ראן צמחים |
|
|
|
|
מדוע להיעזר בייעוץ מקצועי לגבי טיפול בצמחים כאשר ניתן לפנות ליועץ בחנות הטבע ולרכוש את המוצר המבוקש? -משום שמימוש הפוטנציאל הגלום ברפואת הצמחים אינו מתאפשר אלא במפגש עם מטפל מקצועי
לקליניקה  לאינדקס המטפלים
|
|
|
 |
אלקלואידים |
 |
|
זוהי קבוצה מגוונת ביותר מבחינת פעילותם הפרמקולוגית של החומרים השונים. למעשה, המאחד את החומרים השונים לכדי קבוצה הינו קיומה של קבוצה חנקנית בסיסית, הנמצאת בכל התרכובות מסוג זה. על פי ההגדרה, האלקלואידים הנם תרכובות בסיסיות ממקור צמחי המכילות אחד או יותר אטומי חנקן, לרוב כחלק מטבעות הטרוציקליות (המכילות אטומים נוספים מעבר לפחמן), ואשר להן מיוחסות תכונות פרמקולוגיות מובהקות. המונח "פרוטו-אלקלואיד" או "אמינו-אלקלואיד" משמש לעתים להגדרת תרכובות דוגמת אפדרין וקולכיצין, המחוסרים אחת או יותר מהתכונות הטיפוסיות של האלקלואידים.
בשנת 1803 בודד הרוקח הצרפתי דרוסן את האלקלואיד נרקוטין, ואילו סטרונר בודד בשנת 1806 את האלקלואיד מורפין מפרג האופיום. בהמשך בודדו אלקלואידים רבים נוספים: סטריכנין (1817), קפאין (1819), כינין (1820), והרשימה עודה ארוכה. האלקלואיד קונין אשר בודד מהצמח Conium maculatum היה האלקלואיד הראשון שהמבנה המולקולרי שלו פוענח והוגדר, בשנת 1870. עד לשנות ה-40 של המאה העשרים, ולאחר כ- 150 שנות מחקר על אודות הכימיה של האלקלואידים, בודדו כ- 800 אלקלואידים שונים. כתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית של השנים הבאות התגלו כ- 6000 אלקלואידים שונים נוספים.
רוב האלקלואידים הינם חומרים גבישיים המגיבים עם חומצות ליצירת מלחים. בנוסף ליסודות פחמן, מימן וחנקן, מכילים רוב האלקלואידים גם חמצן. אחדים, כדוגמת הניקוטין, אינם מכילים חמצן והנם נוזלים.
רוב האלקלואידים חסרי צבע, אולם קיימים גם אלקלואידים צבעוניים, לדוגמא: ברברין בעל הצבע הצהוב וכן המלחים האדומים של האלקלואיד סנגווינרין מצמח הסנגווינריה (שורש הדם).
למרות קיומם של הבדלים רבים בין האלקלואידים השונים ביחס למסיסותם, עניין צפוי עקב ההבדלים הבולטים במבנה המולקולרי - ניתן לומר באופן כללי שהבסיסים במצב החופשי מסיסים היטב בממסים אורגניים (אלכוהול) אך אינם מסיסים במים. ההיפך הוא הנכון לגבי המלחים של האלקלואידים, המסיסים במים אך אינם נמסים היטב בממסים אורגניים.
מובן שגם כאן ניתן למצוא יוצאי דופן, למשל: האלקלואיד קפאין נמס היטב במים חמים. האלקלואידים נבדלים זה מזה הן במקורם הבוטני והביוכימי והן מבחינת המבנה המולקולרי שלהם ופעילותם הפרמקולוגית. כתוצאה מכך, קיימות שיטות שונות למיון ולהגדרה (קלסיפיקציה) שלהם.
השיטה המקובלת כיום לחלוקת האלקלואידים לקבוצות משנה עושה שימוש בהגדרה הפיטוכימית המתבססת על מקורם של האלקלואידים ביחס לחומצות האמינו השכיחות. החלוקה הראשונית היא לשתי קבוצות עיקריות: אלקלואידים לא אופייניים (Non-heterocyclic alkaloids) המכונים לעתים "פרוטו-אלקלואידים" או "אמינים ביולוגיים"; אלקלואידים אופייניים (Heterocyclic alkaloids) הנחלקים ל- 12 קבוצות שונות על פי מבנה הטבעת שלהם.
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
אינדקסים
)
