ראן צמחים
  : חיפוש

הרשמה לניוזלטר של
ראן צמחים



שדרוגים והמצאות | פתילות וגינאליות ללא קירור
אנו שמחים לעדכנכם כי החל ממועד זה, והודות לשיפור תהליכי הייצור, הפתילות הוגינאליות הוותיקות מתוצרתנו אינן מצריכות עוד קירור וניתן אף
לפרטים נוספים

שדרוגים והמצאות | פתילות וגינאליות ללא קירור
אנו שמחים לעדכנכם כי החל ממועד זה, והודות לשיפור תהליכי הייצור, הפתילות הוגינאליות הוותיקות מתוצרתנו אינן מצריכות עוד קירור וניתן אף
לפרטים נוספים

CALENDULA CREAM
קרם טיפולי המבוסס על תמצית מרוכזת של פרחי קלנדולה רפואית מגידול אורגני בתוספת שמן לבנדר צרפתי. מעודד שיקום והחלמת רקמות
לפרטים נוספים


מדוע להיעזר בייעוץ מקצועי לגבי טיפול בצמחים כאשר ניתן לפנות ליועץ בחנות הטבע ולרכוש את המוצר המבוקש? -משום שמימוש הפוטנציאל הגלום ברפואת הצמחים אינו מתאפשר אלא במפגש עם מטפל מקצועי
לקליניקה לאינדקס המטפלים

תמיכה מקצועית למטפלים
שירות חדש וייחודי המיועד למטפלים המעוניינים בסיוע: לאחר מילוי טופס תשאול מקוון הכולל תיאור מעמיק של פרטי המטופל, מרכיבים עבורכם מומחי ראן צמחים פורמולת צמחי מרפא מקצועית. שירות זה מאפשר הטמעת הידע הניסיון של מומחי החברה בטיפול המוגש למטופל הפרטי שלכם!
לפרטים נוספים


אינדקס שמנים מקצועי
ראן ארומה, מחלקת הארומתרפיה של ראן צמחים, גאה להציג אינדקס שמנים אתריים מקצועי, ייחודי מסוגו בעברית. המחלקה מספקת מגוון חומרי גלם איכותיים
לראן ארומהלאינדקס השמנים


עדכון מחקרים שבועי: 20-25 באפריל 2014


 

 
עדכון המחקרים השבועי מאפשר לאנשי מקצוע בתחום רפואת הצמחים להתעדכן בקלות אודות מחקרים שהתפרסמו בתחום לאחרונה.
עורך: גל מ. ראן

Platycodi Radix attenuates dimethylnitrosamine-induced liver fibrosis in rats by inducing Nrf2-mediated antioxidant enzymes.

Sarsasapogenin induces apoptosis via the reactive oxygen species-mediated mitochondrial pathway and ER stress pathway in HeLa cells.

Antitumor activity of Portulaca oleracea L. polysaccharides against cervical carcinoma in vitro and in vivo.

Antihypertensive effect of celery seed on rat blood pressure in chronic administration.

Protective effect of β-caryophyllene, a natural bicyclic sesquiterpene, against cerebral ischemic injury.


Platycodi Radix attenuates dimethylnitrosamine-induced liver fibrosis in rats by inducing Nrf2-mediated antioxidant enzymes.

Food Chem Toxicol. 2013 Jun;56:231-9

Authors: Choi JH, Jin SW, Kim HG, Khanal T, Hwang YP, Lee KJ, Choi CY, Chung YC, Lee YC, Jeong HG

Abstract
The purpose of this study was to investigate the anti-fibrotic effects of the aqueous extract of the Platycodi Radix root (Changkil: CK) on dimethylnitrosamine (DMN)-induced liver fibrosis in rats. DMN treatment for 4 weeks led to marked liver fibrosis as assessed by serum biochemistry, histopathological examination, and hepatic lipid peroxidation and collagen content. CK significantly inhibited DMN-induced increases in serum alanine aminotransferase (ALT) and aspartate aminotransferase (AST) activities, fibrosis score, and hepatic malondialdehyde and collagen content. CK also inhibited DMN-induced reductions in rat body and liver weights. Reverse transcription polymerase chain reaction (RT-PCR) and western blot analyses revealed that CK inhibited DMN-induced increases in matrix metalloproteinase-13 (MMP-13), tissue inhibitor of metalloproteinase-1 (TIMP-1), and tumor necrosis factor-α (TNF-α) mRNA, and collagen type I and α-smooth muscle actin protein. DMN-induced cyclooxygenase-2 (COX-2) expression and nuclear factor-kappa B (NF-κB) activation was reduced by CK treatment. Furthermore, CK induced activation of nuclear erythroid 2-related factor 2 (Nrf2)-mediated antioxidant enzymes such as γ-glutamylcysteine synthetase (γ-GCS), heme oxygenase-1 (HO-1), NAD(P)H quinone oxidoreductase 1 (NQO1), and glutathione-S-transferase (GST) in HepG2 cells. These results demonstrated that CK attenuates DMN-induced liver fibrosis through the activation of Nrf2-mediated antioxidant enzymes.

PMID: 23485615 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Sarsasapogenin induces apoptosis via the reactive oxygen species-mediated mitochondrial pathway and ER stress pathway in HeLa cells.

Biochem Biophys Res Commun. 2013 Nov 15;441(2):519-24

Authors: Shen S, Zhang Y, Zhang R, Gong X

Abstract
Sarsasapogenin is a sapogenin from the Chinese medical herb Anemarrhena asphodeloides Bunge. In the present study, we revealed that sarsasapogenin exhibited antitumor activity by inducing apoptosis in vitro as determined by Hoechst staining analysis and double staining of Annexin V-FITC/PI. In addition, cell cycle arrest in G2/M phase was observed in sarsasapogenin-treated HeLa cells. Moreover, the results revealed that perturbations in the mitochondrial membrane were associated with the deregulation of the Bax/Bcl-2 ratio which led to the upregulation of cytochrome c, followed by activation of caspases. Meanwhile, treatment of sarsasapogenin also activated Unfolded Protein Response (UPR) signaling pathways and these changes were accompanied by increased expression of CHOP. Salubrinal (Sal), a selective inhibitor of endoplasmic reticulum (ER) stress, partially abrogated the sarsasapogenin-related cell death. Furthermore, sarsasapogenin provoked the generation of reactive oxygen species, while the antioxidant N-acetyl cysteine (NAC) effectively blocked the activation of ER stress and apoptosis, suggesting that sarsasapogenin-induced reactive oxygen species is an early event that triggers ER stress mitochondrial apoptotic pathways. Taken together, the results demonstrate that sarsasapogenin exerts its antitumor activity through both reactive oxygen species (ROS)-mediate mitochondrial dysfunction and ER stress cell death.

PMID: 24383086 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Antitumor activity of Portulaca oleracea L. polysaccharides against cervical carcinoma in vitro and in vivo.

Carbohydr Polym. 2013 Jul 25;96(2):376-83

Authors: Zhao R, Gao X, Cai Y, Shao X, Jia G, Huang Y, Qin X, Wang J, Zheng X

Abstract
Portulaca oleracea L. has been used as folk medicine in different countries to treat different ailments in humans. P. oleracea L. polysaccharide (POL-P), extracted from P. oleracea L., is found to have bioactivities such as hypoglycemic and hypolipidemic activities, antioxidant and antitumor activities. In our study, a water-soluble polysaccharide (POL-P3b) was successfully purified from Galium verum L. by DEAE cellulose and Sephadex G-200 column chromatography. To evaluate the anticancer efficacy and associated mechanisms of POL-P3b on cervical cancer in vitro and in vivo, we showed that treatment of HeLa cell with POL-P3b inhibited cell proliferation. In addition, POL-P3b significantly inhibited tumor growth in U14-bearing mice. Further analysis indicated that POL-P3b possesses the activity of inhibiting cervical cancer cell growth in vitro and in vivo at a concentration- and time-dependent manner, and the mechanisms were associated with Sub-G1 phase cell cycle arrest, triggering DNA damage and inducing apoptosis.

PMID: 23768576 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Antihypertensive effect of celery seed on rat blood pressure in chronic administration.

J Med Food. 2013 Jun;16(6):558-63

Authors: Moghadam MH, Imenshahidi M, Mohajeri SA

Abstract
This study investigated the effects of different celery (Apium graveolens) seed extracts on blood pressure (BP) in normotensive and deoxycorticosterone acetate-induced hypertensive rats. The hexanic, methanolic, and aqueous-ethanolic extracts were administered intraperitoneally and their effects on BP and heart rate (HR) were evaluated in comparison with spirnolactone as a diuretic and positive control. Also, the amount of n-butylphthalide (NBP), as an antihypertensive constituent, in each extract was determined by HPLC. The results indicated that all extracts decreased BP and increased the HR in hypertensive rats, but had no effect on normotensive rats. The data showed that administration of 300 mg/kg of hexanic, methanolic, and aqueous-ethanolic (20/80, v/v) extracts of the celery seed caused 38, 24, and 23 mmHg reduction in BP and 60, 25, and 27 beats per minute increase in the HR, respectively. Also, the HPLC analysis data revealed that the content of NBP in the hexanic extract was 3.7 and 4 times greater than methanolic and aqueous-ethanolic extracts. It can be concluded that celery seed extracts have antihypertensive properties, which appears to be attributable to the actions of its active hydrophobic constitutes such as NBP and can be considered as an antihypertensive agent in chronic treatment of elevated BP.

PMID: 23735001 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Protective effect of β-caryophyllene, a natural bicyclic sesquiterpene, against cerebral ischemic injury.

J Med Food. 2013 Jun;16(6):471-80

Authors: Chang HJ, Kim JM, Lee JC, Kim WK, Chun HS

Abstract
β-Caryophyllene (trans-4,11,11-trimethyl-8-methylenebicyclo[7,2,0]undec-4-ene), found in various plants, is a natural bicyclic sesquiterpene with a low toxicity. Here, we show that a single intraperitoneal injection of β-caryophyllene (10 mg/kg) significantly reduced the cortical infarct volume by 67% when given immediately before middle cerebral artery occlusion (MCAO). Neurological deficits caused by MCAO were also significantly decreased by β-caryophyllene. β-Caryophyllene treatment of cortical cells exposed to oxygen-glucose deprivation revealed a significant protection in a dose-dependent manner. However, β-caryophyllene neither suppressed N-methyl-D-aspartate excitotoxicity in cultured cortical cells nor markedly decreased the oxidative stress measured in the cellular or acellular systems. By contrast, treatments with β-caryophyllene dose-dependently inhibited mRNA expression of inducible nitric oxide synthetase, interleukin (IL)-1β, IL-6, and cyclooxygenase 2 in C6 microglial cells, and decreased the level of nitric oxide and prostaglandin E₂ at a 100 μM concentration. All of these findings suggest that β-caryophyllene has a potent neuroprotective activity, and its neuroprotection may be partly related to the modulation of inflammatory mediators.

PMID: 23734999 [PubMed - indexed for MEDLINE]

 

כורכום

  כורכומין | פריצת דרך מפתיעה
פיתוח ישראלי חדשני, אשר נרשם כפטנט בארה"ב, הוביל לפריצת דרך מפתיעה בתחום הזמינות הביולוגית והיעילות הקלינית של הרכיב הצמחי הפופולארי כורכומין. הפטנט מבוסס על ידע בלעדי וניסיון ארוך שנים בתחום הציפוי (מיקרו-קפסולציה) של חומרים פרמצבטיים ותוספי תזונה. ניסוי קליני עדכני הוכיח את יעילות הפטנט, והוביל לפיתוח של תכשיר לשימוש המוני המשווק בישראל וברחבי העולם. לראשונה ניתן כעת ליהנות מיתרונותיו הבריאותיים של הכורכומין גם במינוני נטילה נמוכים ובעלות שימוש מופחתת.

מבוא | מתבלין לתרופה
הפקעת של צמח הכורכום (Curcuma longa) זוכה למקום של כבוד ולשימוש נרחב במסורות קולינריות ורפואיות שונות ברחבי העולם. ברפואה ההודית המסורתית הכורכום מקובל לטיפול בהפרעות עיכול, לטיהור ולחיזוק כללי, ואילו הרפואה הסינית המסורתית מסווגת אותו כצמח המעצים את הדם, המשמש לטיפול במגוון מחלות. המחקר המודרני מצא כי הכורכומינואידים הינם תרכובות פוליפנוליות המקנות לכורכום את צבעו הכתום, כאשר העיקרי שבהם, כורכומין, הוכיח פעילות ביולוגית נרחבת הכוללת בין היתר את היותו נוגד דלקת, נוגד חמצון, מפחית רמות כולסטרול ושומנים בדם, משקם ומגן על הכבד, מסייע לטיפול בדלקת מפרקים ניוונית וראומטית, מסייע לטפל בסוכרת ועוד. בנוסף, יכולתו של הכורכומין להשפיע על שעתוק גנים ועידוד אפופטוזיס (מוות תאי) תומכים בפוטנציאל שלו כמסייע במניעה וטיפול במחלות ממאירות.

הפרדוקס | זמינות ביולוגית נמוכה
למרות תכונותיו הרפואיות המוכחות בניסויי מעבדה, לכורכומין עצמו זמינות ביולוגית נמוכה ביותר, וזאת בשל ספיגה מועטה שלו מהמעי ופירוק נמרץ בכבד. הכורכומין מומר במעי ובכבד לתרכובות בלתי פעילות דוגמת curcumin glucuronides, curcumin sulfates, hexahydrocurcumin, אותן ניתן למצוא בשתן, בעוד שעד כ-75% מהכורכומין הנכנס לגוף מופרש בצואה ללא כל פירוק, כאשר פחות מאחוז אחד ממנו מגיע בסופו של דבר אל מחזור הדם הכללי. בכדי להתגבר על מכשול משמעותי זה ולהעצים את הזמינות הביולוגית של הכורכומין, הגיעו החוקרים למסקנה כי יש צורך לעכב את פעילות האנזימים ההופכים את הכורכומין לתרכובות בלתי פעילות. אנזימים אלה כוללים את הבאים:

(UGT (UDP-Glucuronosyltransferase - המעוכב ע"י פיפרין
Sulfotransferase enzymes - המעוכבים ע"י קוורציטין
Alcohol dehydrogenase - המעוכב ע"י גניסטאין
P450 enzymes - המעוכבים ע"י פיפרין וגלברידין

הפטנט | שחרור סלקטיבי מבוקר
באמצעות שיטה חדשנית וייחודית לפטנט המוצג במאמר זה, מתאפשרת לראשונה העצמה של הזמינות הביולוגית של הכורכומין פי עשרות מונים. הפטנט כולל שחרור מבוקר של מעכבי אנזימים המשוחררים לחלל המעי טרם שחרור הכורכומין, וזאת באמצעות מעטפת של ציפוי רב שכבתי מורכב (מיקרו-קפסולציה) הכולל חומרים טבעיים דוגמת שעוות צמחיות, שמנים צמחיים, גליצרידים, תאית וכדומה. הפטנט החדשני, המבוסס על שנים של מחקר, מספק שיטה ייחודית להעצמת הזמינות הביולוגית של הכורכומין, וזאת בעזרת מיקרו-קפסולציה כבסיס לשחרור סלקטיבי ולהעברת תרכובות מורכבות. הציפוי הרב שכבתי של החומרים, מאפשר את שחרור המעכבים האנזימטיים והכורכומין במועדים קצובים ובאזורים מוגדרים במעי בהם מתקיימת פעילות אנזימטית מופחתת.

ניסויים קליניים | מהמעבדה למרפאה
בניסוי שכלל מתן של 2 גרם אבקת כורכומין טהור למתנדבים במצב צום נצפו ריכוזים נמוכים מאד של כורכומין בדם. תוספת הרכיב פיפרין למנת הכורכומין הראתה הגברה משמעותית של הזמינות הביולוגית. מחקרים נוספים בנושא הראו כי בכדי להתגבר על בעיית הזמינות הביולוגית של הכורכומין, יש ליטול מעכבים אנזימטיים דוגמת הפיפרין כ- 15 עד 30 דקות טרם נטילת הכורכומין. לפיכך, נערך ניסוי בו נעשה שימוש בציפוי (מיקרו-קפסולציה) של מעכבי האנזימים והכורכומין, תוך דגש על חלוקת השחרור המושהה לשני שלבים; ראשית שחרור של החומרים מעכבי האנזימים (פיפרין, קוורציטין ונוספים), ולאחר מכן שחרור של הכורכומין. בניסוי נבחנה הזמינות הביולוגית של הכורכומין בתוספת המעכבים האנזימטיים המצופים בהשוואה לכורכומין בלבד על קבוצה של מתנדבים. שלושה סוגי לחם המכיל כורכומין בצורתו החופשית, כורכומין מצופה וכורכומין מצופה בתוספת מעכבי אנזימים ניתנו במנה של שני גרם לכל מנת 100 גרם לחם. המתנדבים נטלו סך כולל של 6 גרם כורכומין ביום הניסוי. 10 מתנדבים בריאים ללא רקע של הפרעות במעי, ללא שינויים משמעותיים במשקל הגוף ושאינם מקבלים טיפול תרופתי נבחרו ונרשמו להשתתף בניסוי. הנסיינים נבחרו באופן אקראי לקבלת הכורכומין החופשי, הכורכומין המצופה או הפורמולה המכילה בנוסף לכורכומין המצופה גם את מעכבי האנזימים. לפרק זמן בן יומיים המתנדבים ניזונו מדיאטה נטולת פוליפנולים ונלקחו מהם בדיקות דם לפני תחילת הניסוי, לאחר חצי שעה, שעה, שעתיים, ארבע שעות, שש שעות, ו-24 שעות לאחר נטילת התכשירים. דגימות צואה ושתן נאספו גם הן, וכל הדגימות הביולוגיות נותחו בכדי להעריך את ריכוז הכורכומין והמטאבוליטים השונים שלו. ניתוח של רמות הכורכומין והמטאבוליטים מצא כי הנבדקים שצרכו לחם שהכיל כורכומין מצופה עם מעכבי אנזימים הראה רמה גבוהה ומתמשכת של כורכומין בפלזמה, זאת בהשוואה לנבדקים שצרכו את הכורכומין המצופה לבדו או את הכורכומין בלבד. ניתוח של מכלול התוצאות 24 שעות לאחר צריכת הכורכומין הראה כי הרמה הגבוהה ביותר הייתה אצל הנבדקים שצרכו את הכורכומין המצופה בתוספת מעכבי האנזימים. ממצא מעניין נוסף הראה שהצריכה של הכורכומין המצופה, ואף יותר הצריכה של הכורכומין המצופה בתוספת מעכבי האנזים, הגבירו באופן משמעותי את ריכוז החומצות הפנוליות בדגימות השתן שנלקחו 24 שעות לאחר מתן הכורכומין. מידע מדגימות הדם והשתן הראה כי הכורכומין המצופה בתוספת מעכבי האנזימים הראה ספיגה איטית אך מתמשכת בהשוואה לתכשירי הכורכומין האחרים. בנוסף, הרמה הכללית של חומצות פנוליות שנמצאה בדגימות הצואה שנלקחו 24 שעות לאחר נטילת החומר המצופה בתוספת מעכבי האנזים, היו נמוכות באופן משמעותי ביחס לכמות החומצות הפנוליות שנמצאו בנבדקים שצרכו כורכומין בלבד. לסיכום, התוצאות המשוקללות של הניסוי אודות הפטנט המדובר מראות כי כורכומין מצופה בתוספת מעכבי אנזימים מאפשר זמינות ביולוגית משופרת באופן משמעותי, ולפיכך יעילות קלינית גבוהה יותר.

מקורות:

  • R.A. Sharma, A.J. Gescher, W.P. Steward. Curcumin: The story so far. European Journal of Cancer 41 (2005) 1955–1968
     
  • Shoba G, Joy D, Joseph T, et al. Influence of piperine on the pharmacokinetics of curcumin in animals and human volunteers. Planta Med 1998, 64, 353–356
     
  • Cheng AL, Hsu CH, Lin JK, et al. Phase I clinical trial of curcumin, a chemopreventive agent, in patients with high-risk or pre-malignant lesions. Anticancer Res 2001, 21, 2895–2900.
     
  • Ishita Chattopadhyay1, Kaushik Biswas1 et al. Turmeric and curcumin: Biological actions and medicinal applications. Current Science 2004, 87,1, 44-53
     
  • Ireson CR, Jones DJ, Orr S, et al. Metabolism of the cancer chemopreventive agent curcumin in human and rat intestine. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev. 2002;11(1):105-111
     
  • Alvin Hashimoto . Enhancement of curcumin bioavailability. http://www.delano.com/ReferenceArticles/curcumin-enhancement.html
     
  • Ricky A. Sharma, Stephanie A. Euden, et al. Phase I Clinical Trial of Oral Curcumin Biomarkers of Systemic Activity and Compliance . Clinical Cancer Research 2004, 10, 6847-6854
     
  • Aggarwal, Bharat B.; Kumar, et al. Curcumin derived from turmeric (Curcuma longa): A spice for all seasons. Phytopharmaceuticals in Cancer Chemoprevention (2005), 349-387
     
  • USPTO Patent 61-408929 – 1.11.2010
     

למידע אודות תכשיר המבוסס על הפטנט>>>



 

  כורכום ופעילות נוגדת סרטן
מאמר זה מהווה למעשה תאור מדעי של הצמח המתמקד בפעילות נוגדת הסרטן של הצמח, תוך התייחסות לפעילותו כנוגד חמצון, נוגד דלקת והקשר שלו לסרטן. בשנים האחרונות עוררו השפעות אלו עניין רב בעולם המערבי, הן נחקרו והמגמה היא לשלב את הכורכום כחלק מהטיפול הקונבנציונלי.

מאמר זה פורסם לראשונה ב'קול הצמחים' – כתב העת של העמותה הישראלית לצמחי מרפא.

כורכום (Curcuma longa), צמח רב שנתי ממשפחת הזנגביליים, גדל על פני שטחים נרחבים בהודו, סין, אינדונזיה וארצות טרופיות אחרות. השימוש בכורכום נפוץ במזון כנותן צבע וטעם בתבשילים, ממרחים ותערובות תבלין שונות כגון אבקת הקארי, ממרחי חרדל, עמבה ועוד. בנוסף לשימוש הקולינרי, לצמח שימוש רפואי ברפואה המסורתית ההודית והסינית. בהן הוא משמש כרכיב אנטי דלקתי וכן לטיפול במצבים שונים הכוללים צהבת, גזים, כאב בטן, הפרעות וסת, שתן דמי, שטפי דם, סחרחורת, כאבי שיניים, חבלות, תולעי מעיים, אסטמה, כאבים בחזה, אבנים בדרכי השתן ועקיצות חרקים.

המונוגרף (תיאור מדעי) החלקי המוצג להלן מתמקד בפעילות נוגדת הסרטן של הצמח, תוך התייחסות לפעילותו כנוגד חמצון, נוגד דלקת והקשר שלו לסרטן. בשנים האחרונות עוררו השפעות אלו עניין רב בעולם המערבי, הן נחקרו והמגמה היא לשלב את הכורכום כחלק מהטיפול הקונבנציונלי.

שם בוטני: Curcuma longa
שם אנגלי: Turmeric
שם עברי מדעי: כורכומה ארוכה
שם עברי נפוץ: כורכום
שם ערבי: כורכום
משפחה: זנגביליים (Zingiberaceae)
חלק בשימוש: קנה שורש.

מרכיבים עיקריים
  • כ - 5% כורכומינואידים (משתייכים לקבוצת הפוליפנולים) – פיגמנטים המקנים לכורכום את צבעו האופייני. מורכבים בעיקר מכורכומין, שהוא הרכיב הפעיל העיקרי המצוי בכורכום,
    צבעו צהוב.
  • כ - 5% שמן אתרי בגוון צהוב-כתום.
פעילות
  • עיקר השימוש הטיפולי בכורכום הוא כנוגד חמצון, נוגד דלקת, נוגד סרטן, נוגד חיידקים, משפר תפקוד כבדי, משפר תפקוד עיכולי, תומך במערכת הלב וכלי הדם. בנוסף, הכורכום מסייע להפגת גזים, נוגד קרישה, מעודד ייצור מיצי מרה, נוגד כיב פפטי (אולקוס), נוגד שלשול, נוגד כאבי וסת ותומך בטיפול בבעיות עור.
פעילות פרמקולוגית: תקצירי מחקרים ומאמרים פעילות נוגדת חמצון
  • בקבוצת אנשים בריאים שצרכו 200 מ"ג תמצית כורכום ביום, נראתה ירידה בחמצון השומנים בדם. פעילות נוגדת חמצון זו מיוחסת לפוליפנולים המצויים בכורכום (כדוגמת כורכומין) ומהווה גורם נוגד טרשת עורקים והפחתת הסיכון למחלת לב וכלי דם.
  • תמציות מימיות ואלכוהוליות של כורכום הציגו פעילות נוגדת חמצון משמעותית. פעילות נוגדת חמצון זו נבחנה במדדים שונים כדוגמת יכולת הקליטה של רדיקל חמצני והיכולת לחזר ברזל כמדד לעוצמת הפעילות נוגדת החמצון.
פעילות אנטי-דלקתית
  • כורכומין הראה פעילות אנטי דלקתית בבני אדם. ניסויים שבדקו רכיבים מבודדים המצויים בכורכום והשפעתם כנוגדי דלקת, הראו שכורכומין עיכב את האנזים ציקלואוקסיגנאז- 2. ציקלואוקסיגנאז קשור להתהוות תהליכים דלקתיים וסרטניים. בנוסף, מקטעים (רכיבים מבודדים מהצמח השלם) שהכילו שמן כורכום, היו יעילים יותר בעיכוב פרוסטגלנדינים מסוג אי-2 בהשוואה לכורכומינואידים. פעילות מוגבר זו מיוחסת לשמן האתרי. ממחקר זה עולה, כי יש היגיון לצרוך את אבקת הכורכום כפי שנהוג, במזון, ולא רק בכורכומין כרכיב מבודד. מחקר זה מחדד את עקרון הסינרגיזם, האומר, כי שילוב של רכיבים שונים מעצים את האפקט הטיפולי.
פעילות אנטי-סרטנית
  • צריכת כורכומין מעכבת באופן משמעותי התפתחות סרטן המעי הגס. פעילות אנטי סרטנית זו נובעת מעצם היות הכורכומין נוגד חמצון ונוגד דלקת. הפעילות האנטי דלקתית מיוחסת לעיכוב יצירת החומצה האראכידונית והמטאבוליטים שלה, המקושרים גם להתהוות תהליכים סרטניים, כמו כן, לכורכומין השפעה אנטי סרטנית נוספת, שאינה קשורה לחילוף חומרים של איקוזנואידים (לענייננו, החומצה האראכידונית), אלא לעיכוב שגשוג תאים וגרימת אפופטוזיס (מוות תאי מתוכנן) של גידולי המעי הגס.
  • נוגדי חמצון כדוגמת כורכומין, לוכדים רדיקלים חופשיים ובכך מונעים פגיעה ב – DNA עקב חמצון. בנוסף הם פועלים, באופן חלקי לפחות, כמעכבי אנזימי איתות כדוגמת פרוטאין
    קינאז C, המשחק תפקיד משמעותי בהתהוות גידול.
  • הטיפול בסרטן בעזרת צמחים הוא בעל היסטוריה ארוכה.סגולות הריפוי של הצמחים מיוחסות לרכיבים המצויים בהם, כדוגמת כורכומין בכורכום וקטצ'ינים בתה ירוק. חוקרים זיהו מנגנוני פעולה שונים של רכיבים אלו, כמו היכולת לדכא שגשוג תאי סרטן, לעכב דרכי איתות של גורמי גדילה, להמריץ אפופטוזיס של תאי סרטן ולעכב אנגיוגנזיס (יצירת כלי דם חדשים), המזינים את הגידול הסרטני. במחקר שנערך בסין נמצא, כי שילוב של כורכומין וקטצ'ין הוא בעל פעילות סינרגיסטית על ביטוי האנזים ציקלואוקסיגנאז-2 בעיכוב תהליכים סרטניים במעי הגס בחולדות.
  • כורכומין, שניתן לעכברים לאחר שקיבלו טיפול משרה סרטן, עיכב התפתחות גידולים בקיבה, בתריסריון ובמעי הגס. נצפתה הפחתה במספר הגידולים בכל עכבר וכן הקטנה של הגידולים הקיימים. בבדיקות היסטופתולוגיות של הגידולים נמצא, כי צריכת הכורכומין בתזונה הפחיתה את מספר הפפילומות ואת מספר הקרצינומות בתאי הסקוואמוס בקיבה, וכן את מספר האדנומות והאדנוקרצינומות בתריסריון ובמעי הגס.
  • כורכומין, הציג השפעה במניעת סרטן קיבה ומעי גס במכרסמים. אחד ממנגנוני הפעולה המוצעים של הכורכומין נובעת מהשפעתו המעכבת על צמיחת החיידק הליקובקטר פילורי, הידוע כגורם מסרטן, המקושר להתפתחות סרטן הקיבה והמעי הגס. במחקר במבחנה על 19 זנים של הליקובקטר פילורי נמצא, כי תמצית אלכוהולית של כורכום וכורכומין, עכבה את צמיחת כל זני החיידק.
  • במחקר (במבחנה) על שורת תאי סרטן שמקורם לוקמיה, שד, מעי גס, כבד ושחלה, נמצא כי כורכומין גרם לאפופטוזיס. לעומת זאת, תאי סרטן שמקורם בריאה, כליה, ערמונית, צוואר הרחם, מערכת העצבים המרכזית ומלנומה, גילו עמידות לכורכומין. עוד נמצא במחקר זה, כי תאים תקינים שלא שינו צורתם, לא הושפעו מהכורכומין.
  • במחקר (בחיות מעבדה) על ההשפעה האנטי סרטנית של כורכומין נמצא, שכורכומין מעכב השראת סרטן של העור, הקיבה, התריסריון, הלשון, המעי הגס והשד, במודלים של כימיקלים גורמי סרטן בעכברים ובחולדות. כמוכן, נמצאה יעילות טיפולית לכורכומין נגד רקמה אנושית של סרטן הערמונית שהושתלה על עכברים. שילוב המחקרים השונים מציג את הכורכומין, כבעל פוטנציאל לסייע ולהגביר פעילות אנטי גידולית של טיפולים קונבנציונליים בסרטן. (תוצאות המחקרים אינן אחידות – כנראה בגלל השוני בסוג המחקר [מבחנה לעומת בעלי חיים]. דרושים מחקרים נוספים כדי להגיע לממצאים חד-משמעיים).
  • במחקר על עכברים, שבהם הושתלו תאי סרטן ערמונית אנושיים בהזרקה תת עורית, קיבלה קבוצת המחקר תזונה סינטטית המכילה 2% כורכומין, למשך 6 שבועות. תוצאות המחקר הראו, כי כורכומין הפחית את שגשוג התאים הסרטניים והגביר באופן משמעותי את תהליך האפופטוזיס.
  • במחקר שנערך בישראל, בהשתתפות חוקרים מהמחלקה למניעת סרטן במרכז הרפואי תל אביב, נמצא כי כורכומין מעצים את השפעת התרופה סלקוקוסיב, המשמשת להפחתת הסיכון לסרטן המעי הגס. פעילות משולבת זו נגד גידולים, נובעת מעיכוב האנזים ציקלואוקסיגנאז-2, המשחק תפקיד חשוב בהתהוות תהליכים דלקתיים וסרטניים.
  • במחקר שנערך בישראל, בהשתתפות חוקרים מהמרכז הרפואי סוראסקי ת"א ומהפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א, נמצא כי שילוב כורכומין עם התרופה סלקוקוסיב יעיל נגד תאי סרטן לבלב אנושיים (במבחנה).
  • במחקר על מעשנים, שקיבלו 1.5 גר' אבקת כורכום גולמי ליום במשך 30 יום, נצפתה הפחתה משמעותית בכמות המוטגנים המופרשים בשתן (מוטגנים המופרשים בשתן מהווים מדד לאפקטיביות של מנגנוני הדטוקסיפיקציה בגוף) מהמחקר עולה, שצריכת כורכום – גם במינון נמוך – מספקת הגנה מנזקי עישון.
זמינות ביולוגית ומינונים
  • חשוב לציין: בצריכה פומית (דרך הפה) של כורכומין, ספיגתו דרך המעי מוגבלת. במחקרים פרמקוקינטיים בבעלי חיים נמצא כי 40% - 85% מהכורכומין עובר דרך מערכת העיכול ללא שינוי. צריכת כורכומין במשולב עם מקור שומני, מגבירה את ספיגתו במעי. עובדה זו מחזקת את השימוש המסורתי בצמח, כתבלין המוסף למזון.
  • הזמינות הביולוגית הנמוכה של כורכומין בבליעה משתפרת, כאשר כורכומין נלקח בשילוב עם פיפרין (רכיב המצוי בפלפל שחור).
  • מינון הכורכומין המומלץ כרכיב אנטי דלקתי עומד על 200 – 400 מ"ג, 3 פעמים ביום. למינון זה ניתן להגיע באמצעות שימוש בתמצית יבשה תקנית של כורכום המכילה ריכוז של 95% כורכומינואידים. מינון זה שווה ערך ל - 12 – 24 גר' בקירוב, אבקת כורכום המשמשת כתבלין (3 – 6 כפיות).
  • הכנה ומינון של טינקטורה: 1:3 ב – 25% אלכוהול, 5 מ"ל 3 פעמים ביום.
  • ספיגת כורכומין משתפרת בנוכחות ברומליין (אנזים שמופק מעלי אננס). אנזים זה עצמו הוא נוגד דלקת ונוגד סרטן. מומלץ לצרוך שילוב זה בקיבה ריקה, כחצי שעה לפני הארוחה או כשעתיים מסיום הארוחה.
תופעות לוואי, התוויות נגד ורעילות
  • השימוש בצמח כתבלין ובמינונים הטיפוליים המקובלים, בטוח.
  • אין עמדה ברורה בנוגע לשימוש במינונים טיפוליים בהריון והנקה, אך אין מניעה מצריכת כורכום כתבלין.
  • צריכה פומית של הצמח בעכברים וחולדות נמצאה לא טרטוגנית, כלומר: לא גרמה לפגמים התפתחותיים בעובר.
  • חסימת דרכי המרה באבני מרה, במקרה כזה אין להשתמש בצמח, ובמיוחד לא כצמח בודד.
  • מאחר שהכורכום הוא נוגד קרישה חזק – אסור לצרוך כורכום יחד עם קומדין (תרופה נוגדת קרישת דם, המשפיעה על חלבוני הקרישה).
  • לפני ניתוחים אסור לצרוך כורכום במינונים גבוהים, ובפרט אין לצרוך תמצית תקנית יבשה. מומלץ להפסיק שימוש כשבועיים לפני הניתוח.
  • המלצות לגבי שילוב תרופות אנטי טרומבוטיות, המעכבות צימות טסיות דם (כדוגמת אספירין), עם צמחים מכילי פוליפנולים, המעכבים גם הם צימות טסיות דם (כדוגמת כורכום): שימוש תזונתי מותר. מינון טיפולי עלול להעצים את ההשפעה ולכן אינו מומלץ.
סיכום

שכיחות נמוכה של סרטן המעי הגס בארצות אסיה, קשורה כנראה, לצריכת בשר נמוכה, אך גם לצריכה קבועה של כורכום בתפריט. במחקרים בבעלי חיים, הציג הכורכומין פעילות אנטי סרטנית בסרטן המעי הגס, המעי הדק, הקיבה והכבד. במחקרים במבחנה, הפחית כורכומין שגשוג תאי סרטן המעי הגס, השד, הערמונית ולוקמיה, והגביר אפופטוזיס בתאים אלו. מנגנוני הפעולה שהוצעו כהסבר לפעילות הכורכומין כנוגד סרטן, כוללים פעילות נוגדת דלקת ונוגדת חמצון, עיכוב האנזים ציקלואוקיגנאז-2, השפעה על האנזים פרוטאין קינאז, עיכוב צמיחה של החיידק הליקובקטר פילורי, הפחתת שגשוג התאים הסרטניים, הגברת תהליך האפופטוזיס ועוד. בחולדות נמצא כי ספיגת הכורכומין במעי אינה גבוהה וכי כורכומין ותוצריו הנוצרים במעי ובכבד, מופרשים בעיקר בצואה. מאחר שהמעי הגס נחשף לכורכומין ולתוצריו, הוא מהווה מטרה אפשרית לפעילות נוגדת הסרטן של רכיבים אלו. בנוסף לכך, העובדה כי בני אדם צרכו עד 8 גרם כורכומין ליום ללא השפעות רעילות, הופכת את הכורכומין לרכיב מבטיח בתחום הסרטן. בהתייחס לשכיחות הגבוהה בעולם המערבי של סרטן בכלל וסרטן המעי הגס בפרט, נראה כי מן הראוי לשלב כורכום בתפריט היומי בנדיבות.

*ד"ר יוסי שבח (PhD, RNa, MIHA), נטורופת והרבליסט, מומחה בתזונה פונקציונלית ובצמחי מרפא, מייסד ומנהל המרכז לתזונה פונקציונלית, מייסד ויו"ר כנסי 'להקדים תזונה לתרופה', עוסק במחקר אתנו-קולינרי בתרבויות מסורתיות ומפתח שיטות תזונה לקידום הבריאות כדוגמת 'דיאטת שעורה' למניעה וטיפול בסוכרת ובסינדרום המטבולי, מחבר הספר 'נפלאות התזונה הפונקציונלית'.

קישור לאתר המרכז לתזונה פונקציונלית: http://www.functional-nutrition.co.il/



 

  שלכת | הקרוטנואידים בשירות הצומח והאדם
כל הצמחים מייצרים תרכובות כימיות רבות כחלק מהפעילות המטבולית שלהם. בנוסף למטבוליטים הראשוניים כגון פחמימות, שומנים וחלבונים הבונים את גוף הצמח ופועלים לזרוז וויסות תהליכי החיים שלו, מיוצרים המטבוליטים המשניים שלהם תפקידי משנה בפעילויות הצמח השונות, ועליהם נמנים גם הקרוטנואידים.

מבוא | תפקידי הקרוטנואידים בצמחים

הקרוטנואידים מהווים קבוצה גדולה של פיגמנטים צמחיים בצבעי צהוב, כתום ואדום, וניתן למצוא אותם בכל חלקי הצמח; שורש, גבעול, עלים, פרחים ופירות. בתוך התאים, הם מצויים בקרומי הפלסטידות, אותם אברוני תא המוקפים בקרום כפול, והכוללים כלורופלסטידות בהם מתבצע תהליך הפוטוסינתזה וכרומופלסטידות שהינם אברוני הצבע שבפרחים ובפירות.

עד היום זוהו לפחות 600 קרוטנואידים מסיסי שומן, ולכולם מבנה כימי בסיסי משותף הכולל שרשרת פחמימנית ארוכה המורכבת מ- 40 אטומי פחמן לפחות. הקרוטנואידים המפורסמים ביותר הינם ביתא-קרוטן וליקופן. הביתא-קרוטן מקנה את הצבע הכתום לגזר, לבטטה ולירקות כתומים אחרים, והליקופן מעניק לעגבנייה את צבעה האדום. גם בבעלי חיים דוגמת דגים, סרטנים וציפורים (פלמינגו) מצויים הקרוטנואידים כמרכיבים המעניקים צבעים לרקמות השונות.

התפקיד העיקרי של הקרוטנואידים בצמחים אינו רק ליצור רקמות בעלות צבע בפרחים (על מנת למשוך חרקים מאביקים) או בפירות (על מנת למשוך בעלי חיים מפיצי זרעים) אלא דווקא בהיותם חלק מהקומפלקסים הביוכימיים בכלורופלסטים שתפקידם לקלוט אור. תפקיד זה חיוני לתפקוד יעיל ותקין של התהליך החשוב ביותר בעולם הצמחים, הלא הוא הפוטוסינתזה.

למולקולות הקרוטנואידיות יש קשרים כפולים מצומדים רבים, וקשרים אלה מאפשרים בליעת אור. הקרוטנואידים, הצמודים לקרומי הכלורופלסט, מהווים למעשה חלק ממבנה המכונה אנטנה. תפקיד האנטנה הוא קליטת אנרגית אור ותיעולה למרכז הריאקציה, שם נמצא הכלורופיל. לאחר שהכלורופיל מעורר ע"י האור, הוא הופך למחמצן חזק ביותר (חזק אפילו יותר מהמים, שנחשבים לאחד המחמצנים החזקים ביותר בטבע). תהליך זה גורם למים להתפרק ולחזר את הכלורופיל שעבר עירור. הפיכתם של המים למחזרים הינו תהליך מאוד יוצא דופן בטבע, והדבר מתאפשר רק בצמחים ובחיידקים מסוימים במהלך הפוטוסינתזה ובעקבות עירור הכלורופיל ע"י האור. פירוק המים בתהליך זה הוא שמאפשר את המשך ההמרה של אנרגית האור לאנרגיה כימית, יצירה של חומרים אורגניים בעלי אנרגיה גבוהה (מזון) וכמובן פליטת חמצן (שמקורו במים שהתפרקו) לאטמוספירה.

בתהליך הפוטוסינתזה, יש לקרוטנואידים שני תפקידים חיוניים; מחד, הם קולטים עודפי אור בעוצמות גבוהות, הופכים אותו לחום ובכך שומרים על מולקולות הכלורופיל מפני חמצון; זהו מעין אפקט של מיסוך המגן למעשה לא רק על הכלורופיל אלא גם על חלבוני התא, על קרומי התא ועל המולקולות שלו. מאידך, הם משמשים כפיגמנטים המסייעים לכלורופיל; הם מסוגלים לאגור אנרגית אור עודפת ולהעבירה בעת הצורך למולקולות הכלורופיל. באופן זה הם משפרים באופן ניכר את יעילות תהליך האור של הפוטוסינתזה ומאפשרים ניצול רב בהרבה של האנרגיה המתניעה ומניעה את התהליך. יש לציין שהקרוטנואידים בעצמם אינם יכולים לתפוס את מקום הכלורופיל בתרגום אנרגיית האור לתהליכי חמצון\חיזור, אלא רק לסייע לו. הקרוטנואידים יותר יציבים מהכלורופיל, המתפרק בקלות ונבנה כל הזמן מחדש. אנו רואים זאת בתופעת השלכת, בה הכלורופיל מתפרק, הצבע הירוק נעלם, והעלה נותר עם צבעי האדום\כתום\צהוב המרהיבים שהוסתרו ושמקורם בקרוטנואידים.

הבליעה של הקרוטן היא באורכי הגל השונים מאלו של הכלורופיל; בליעה של הירוק\כחול והכחול בהיר, כפי שניתן לראות בעקומת הבליעה.

קרוטנואידים לעומת כלורופיל
עקומת הבליעה של קרוטנואידים לעומת כלורופיל


מבנה מולקולרי של קרוטנואידים ידועים
מבנה מולקולרי של קרוטנואידים ידועים

לצבע המזון ולטעמו חשיבות כלכלית רבה. צבעם של פירות וירקות קובע את איכותם ומשפיע על האטרקטיביות שלהם ועל מחירם. לרוב אנו מצפים שמזוננו יהיה בצבע מסוים אליו אנחנו רגילים; מיץ עגבניות – אדום, מיץ תפוזים –בצהוב או כתום, מיץ ענבים – סגול, משקה תות שדה או דובדבנים – אדום. קיים קשר מובהק בין צבע הפרי לטעמו. תהליך צבירת הצבע בפירות הינו חלק מתהליך הבשלת הפרי והוא מתרחש תוך כדי פירוק הטאנינים ביחד עם צבירת הסוכרים והחומצות אשר הינם מרכיבי טעם מרכזיים בפירות השונים. כאן, אולי, זהו המקום להזכיר כי בהיותם נמנים על הטרפנים, הקרוטנואידים מקורבים מבנית למונוטרפנים ולססקוויטרפנים אשר הינם אלה אשר מקנים ארומה לצמחי תבלין, לפירות ולפרחים רבים. המונוטרפנים הינן תרכובות בעלות 10 פחמנים (שתי יחידות של איזופנטאן), עליהן נמנים המנתול המקנה את הריח המיוחד למיני הנענע; התימול השכיח במינים רבים של צמחים שפתניים; הצינאול בעל ארומת האקליפטוס; הגרניול בעל ניחוח הוורדים ועוד. על הססקוויטרפנים, שהינם תרכובות הבנויות מ-3 יחידות איזופנטאן (15 פחמנים), נמנים הנוטקטון בעל ריח האשכוליות הטיפוסי והנרולידול אשר הינו רכיב חשוב בארומה של פרחים.

תפקידי הקרוטנואידים בתזונת האדם ובמניעת מחלות

עד סוף המאה הקודמת היה ידוע שהקרוטנואידים מהווים מקור לפרו-וויטמין A (חומר המוצא לוויטמין A בגוף האדם). המקורות למרכיב זה הינם אלפא-קרוטן, ביתא-קרוטן, גאמא-קרוטן, ביתא-קריפטוקסנטין וביתא – זאקרוטן. לליקופן אין תכונות של פרו-ויטמין A. בשנים האחרונות מצטבר מידע רב המלמד שיש לקרוטנואידים חשיבות נוספת בתזונת האדם, באשר מיוחסת להם פעילות נוגדת חמצון משמעותית וכיום כבר ברור שנוכחות קרוטנואידים במזון מעלה את ערכו התזונתי והבריאותי.

המבנה המולקולארי של הקרוטנואידים מאפשר להם ללכוד מולקולות של רדיקלים חופשיים הנוצרות בתהליכים מטבוליים בגוף וכאלו המגיעות מבחוץ. בכך, הם מהווים את אחד המקורות החשובים ביותר של נוגדי חמצון בתזונה אשר משפרים את התמודדות הגוף כנגד מחלות דוגמת מחלות לב, מחלות אוטו-אימוניות, כשלים חיסוניים, ניוון רשתית העין וכמובן מחלות ממאירות. ליקופן למשל, בנוסף להיותו נוגד חמצון, נמצא כבעל השפעה מיטיבה במקרים של יתר לחץ דם, וכן נמצאה במחקרים רבים יעילותו במניעת התפתחות מחלות ממאירות שונות ובמיוחד סרטן הערמונית. מחקרים אפידמיולוגיים, עבודות בתרביות רקמה ואף מחקרים קליניים תומכים כולם בכך שיש לקרוטנואידים פעילות משמעותית במניעת מחלות כרוניות דוגמת אלה הנזכרות וכן גם בסוכרת ואוסטיאופורוזיס. בנוסף לפעילות נוגדת החמצון שלהם ולפעילותם המשפרת את תפקוד מערכת החיסון, נמצא שיש לקרוטנואידים יכולת לשפר את התקשורת הבין תאית ובכך למנוע מצבים של בקרה תאית לקויה וגידול יתר של תאים; מצבים המובילים להתפתחות גידולים ממאירים. מחקרים מצאו גם השפעה חיובית שיש לקרוטנואידים על פוריות האישה.

כאמור, הבסיס לצבעוניות של הקרוטנואידים ולפעילות נוגדת החמצון שלהם הינה המבנה המולקולארי שלהם; הקשרים הכפולים והמצומדים הרבים שבמולקולה. חמצון הקרוטנואידים, באותם אתרים של קשרים כפולים, מביא ליצירה של חומצות וכהלים שונים אשר לרבים מהם זוהתה פעילות אנטי סרטנית במגוון מנגנונים. אחת הפעילויות שנמצאה היא עיכוב ריבוי בלתי מבוקר של תאים. פעילות אנטי סרטנית נוספת שנמצאה הינה בויסות והסדרה של מערכות שעתוק שונות, אשר הינן בעלות חשיבות עבור התהליך הממאיר. מערכות אלו כוללות רצפטורים גרעיניים המשופעלים ע"י ליגנדים, לדוגמא רצפטור לאסטרוגן והפקטור הגרעיני קאפא B. מכאן שהקרוטנואידים המגיעים ממזון וצמחי מרפא הינם בעלי מספר תפקידים במערכות בקרה שונות, ולהם חשיבות גדולה במניעת מחלות ממאירות ומחלות נוספות כגון אוסטיאופורוזיס, מחלות לב, אלצהיימר, לחץ דם גבוה ועקרות זכרית; כל אלה מחלות המראות קשר למצבים חמצוניים של התאים.

כשם שהקרוטנואידים מהווים מיסוך לקרינת שמש עודפת בצמחים, נמצא שלוטאין וזיאקסנטין, בהיותם חלק מהפיגמנטים המרכיבים את רשתית העין, מגנים על העיניים ועל הראיה בכך שהם סופחים את אורכי הגל הכחולים המזיקים לעין. נמצאו עדויות לכך שהלוטאין והזאקסנטין יכולים להגן בפני ניוון רשתית (AMD), מחלה הנפוצה למדי בגיל השלישי והמואצת ע"י קרינת השמש. לא נמצאו תופעות לוואי לצריכת יתר של קרוטנואידים אצל אנשים בריאים, אם כי מחקר מסוים מצא עליה בתחלואה בסרטן הריאות אצל מעשנים כבדים או אנשים שהיו חשופים לאסבסט והיו בעלי צריכת קרוטנואידים גבוהה.

מקורות המזון העיקריים לאספקת קרוטנואידים הינם; מן החי - חלמון הביצה כמקור ללוטאין וזיאקסנטין ומהצומח - גזר, בטטה, תרד, כרוב, פאפאיה, פלפלים צבעוניים ועגבניות. יש להעדיף אכילתם טריים או מאודים קלות.

תפקידי הקרוטנואידים ברפואת האדם

בנוסף לפעילות המניעתית החשובה של הקרוטנואידים, מיוחסות להם פעילויות ריפוי שונות ושיפור במצבי מחלה. צמחי רפואה רבים מכילים קרוטנואידים המהווים חלק ממאגר חומרי הרפואה שלהם. ניתן למצוא קרוטנואידים בקבוצה גדולה של צמחים בעלי פעילות נוגדת דלקת מובהקת או פעילות אנטי סרטנית. להלן דוגמאות מייצגות לצמחים שכאלה:

Tabebuia impetiginosa (לאפאשו), Phytolacca spp (פיטולקה), Camellia sinensis (תה ירוק), Larrea Mexicana (צ'פארל), Calendula Officinalis (ציפורני החתול),Curcuma longa (כורכום), Capsicum spp (פלפלת), Taraxacum officinalis (שינן רפואי), Centella asiatica (ספלילה),  Solanum dulcamara (סולנום עדין). צפוי כמובן למצוא את הקרוטנואידים בחלקי צמח צבעוניים המהווים מקור לחומרי מרפא דוגמת פירות (Citrus reticulate - קליפת מנדרינה), פרחים
(Calendula Officinalis - ציפורני החתול) ונוף הצמח הססגוני (Tussilago farfara- פרפרה).

בין הצמחים נוגדי החמצון המובהקים המכילים קרוטנואידים נמצאים Cynara scolymus (קנרס תרבותי), Larrea mexicana (צ'פארל) ו- Rubus idaeus (פטל אדום). קרוטנואידים נמצאים גם בצמחי מרפא דגניים כגון Zea mays (זקן תירס) ו- Avena sativa (שיבולת שועל). וכן באצות Fucus vesiculosus (אצה חומית) ו- Laminaria spp (למינריה) השייכות שתיהן לקבוצת האצות החומיות.

סוף דבר

קבוצת הקרוטנואידים הינה קבוצת מטבוליטים צמחיים משניים בעלת תפקידים חיוניים ביותר בתהליכי חיים שונים בחיי הצמחים. הם מהווים מרכיב חשוב בתזונת האדם, כמקור לויטמין A וכמקור למולקולות המשתתפות במניעת מחלות שונות ובריפוין.

מאמרים נוספים בנושא:

  1. Sharoni, Y.et al., Carotenoids and apocarotenoids in cellular signaling related to cancer: A review, Mol Nutr Food Res. 2012:56(2) 256-259
  2. Bartley, G.E. and Scolnik, P.A., Plant Carotenoids: Pigments for photoprotection, Visual Attraction and Human Health, The Plant Cell, 1995 Vol. 7, 1027-1038.
  3. קיים בסיס כימי לקשר בין צבע לארומה בעגבנייה ובאבטיח. מאמר מאת א. לוינסון, י. תדמור, מרכז מחקר נווה יער, מינהל המחקר החקלאי, 2002.  
  4. Mozaffarieh, M., Sacu, S. and Wedrich, A., The role of the carotenoids, lutein and zeaxanthin, in protecting against age-related macular degeneration: A review based on controversial evidence, Nutrition Journal 2003, 2:20. 
  5. Rao, A.V. and Rao, L.G., Carotenoids and Human Health, Review, Pharmacological Research 2007, 66:207-216.

אודות המחברת:

ד"ר אילה רביב

הרבליסטית קלינית, בעלת תואר.Cl.H מטעם ביה"ס מירב של האוניברסיטה הפתוחה וקופ"ח מכבי. בוגרת תואר ראשון בביולוגיה (.B.Sc) מטעם הטכניון, חיפה, תואר שני (.M.Sc) בבוטניקה, מטעם אונ' תל-אביב, תואר שלישי (.Ph.D) במחלות צמחים מטעם אוני' בר-אילן. עסקה בניהול מתקן פרמנטציה לייצור תכשירי הדברה ביולוגיים, במחקר ופיתוח במכון וולקני, בעלת התמחות בתהליכי רגולציה לתכשירים להגנת הצומח. כיום משמשת כמרצה בקורסים מדעיים שונים במכללות. בעלת קליניקה לטיפול באמצעות צמחי מרפא ומתן הנחיות לתזונה נטורופתית מבריאה, אבחון וייעוץ המכוונים לשינוי אורח החיים, והנחית סדנאות בתחומי בריאות שונים.



 

  על מינונים, אופני שימוש ויישום של צמחי מרפא סיניים בקליניקה המודרנית
אחת הבעיות העיקריות ביישום רפואת צמחים סינית במערב היא השימוש במינונים נמוכים מדי של צמחים. המאמר סוקר את אופני השימוש בצמחי מרפא סיניים תוך שימת דגש על מינוני נטילה רצויים.

רפואת הצמחים המיושמת והרווחת בסין, מבוססת על אלפי שנות ניסיון קליני כמו גם על מספר הולך וגדל של מחקרים מדעיים מודרניים. בעשורים האחרונים, תורה רפואית זו מחלחלת בהדרגה גם לארצות נוספות וכיום הינה מקובלת בשימוש נרחב גם במערב, אם כי שם הניסיון הקליני והמחקרי עדיין מועט בהשוואה לזה הקיים בסין. יתרה מכך, במעבר לארצות אחרות התרחשו שינויים משמעותיים באופן נטילת הצמחים ובמינונים המקובלים עבורם ועל כך יש לתת את הדעת. במאמר זה נבקש לסקור אופנים שונים של הכנה ושימוש בצמחי מרפא סיניים; מִרתחים בהכנה ביתית, מִרתחים מקצועיים מרוכזים, תמציות אלכוהוליות (טינקטורות), מרתחים מיובשים (גרנולות), תמציות יבשות תקניות, אבקות, גלולות וכמוסות, כל זאת תוך שימת דגש על מינוני הנטילה הרצויים.

מינון ראוי לנטילת צמחי מרפא הינו מושג חמקמק וקשה להגדרה. קושי זה קשור בחלקו למגבלות הידע וההבנה שלנו את הנושא, אך הוא נובע גם ממגוון התפישות שלנו ביחס לתרומתם האפשרית של צמחים לבריאות. אנו מוגבלים, למשל, מאחר שלעיתים קרובות איננו יודעים בוודאות אילו הם החומרים הפעילים בצמח מסוים ומה הן כמויותיהם, וכן איננו יודעים כיצד עשויות כמויות אלה להשתנות בדגימות שונות של חומרי גלם צמחיים או כיצד יושפעו מהאופן בו הוכנו הצמחים לשימוש. מבחינה רעיונית, יש התופסים את פעולת הצמחים במונחים "אנרגטיים" ולפיכך אינם מייחסים כל חשיבות לכמויות ולמינונים בהם נעשה שימוש; זוהי תפישה "לא-מסורתית" שהשפיעה על מטפלים מערביים בעיקר דרך ההומיאופתיה. לעומתם, רבים מתייחסים אל פעולתם הרפואית של הצמחים מנקודת המבט של ההשפעות הפרמקולוגיות של המרכיבים הפעילים העיקריים בצמח, כך שלדידם טווח מינונים מסוים ייצר השפעות אלה בעוד שמינונים נמוכים יותר לא יניבו את התוצאות הרצויות - זוהי השקפה מדעית מודרנית. למעשה, אנשי מקצוע רבים אינם מקדישים כלל מחשבה לסוגיית המינונים. עניין נוסף המסבך עוד יותר את העניינים הוא שהשיטות המסורתיות, כמו גם השיטות המודרניות, להכנת הצמחים נבחרות לעיתים קרובות על פי ישימות טכנולוגית, נוחות ושיקולים כלכליים ולאו דווקא על פי שיקולים של יעילות קלינית מוכחת. 

בטרם נפתח בסקירה גופה, נבקש לציין כי מאמר זה עוסק בעיקר בצמחים סיניים, אך כי ניתן להשליך ממנו גם על הצמחים המקובלים בשימוש ברפואת הצמחים המערבית המודרנית. הנושא בכללותו ייבחן לאור דפוסי העבודה הקלינית המעשית המקובלת בסין בעבר ובהווה, ביחס לשיקולים מעשיים לשימוש בצמחים מחוץ לסין ולאור הידע המדעי העדכני בנוגע לקביעת אופי הרכיבים הפעילים בצמחים וריכוזם.

מרתחים בהכנה ביתית
כל מסורות רפואת הצמחים הקדומות, במזרח כמו גם במערב, הסתמכו על בישול צמחי המרפא במים כאופן מיצוי ושימוש עיקרי. מרתחים מסורתיים אלה הינם תכשירים צמחיים גסים למדי ובלתי נוחים לשימוש ולכן הנטייה כיום, בסין ומחוצה לה, הינה לחפש אחר אופני שימוש "אלגנטיים" יותר. זאת ועוד, בכדי לקבל מרתח יאלץ המטופל לקבוע פגישה לאבחון, לקבל מרשם רפואי ולרכוש את ההרכב הצמחי המופיע בו, לבלות כשעה בבישול הצמחים בביתו ואז לחוות את טעמיו וריחותיו העזים - תהליך מייגע למדי יש לציין. עם זאת, קיימות מספר סיבות טובות לשימוש במרתחים והעיקרית שבהן נוגעת לשאלת המינון.

אדם המשתוקק להשיג שינוי משמעותי ומיידי במצב בריאותו, ואשר בכוונתו לעשות זאת בעזרת צמחים שאינם רעילים, עשוי להזדקק לכמויות גדולות של חומרים צמחיים אותם יוכל לצרוך רק בעזרת נפח נוזלים גדול מאד. יתר על כן, אם ברצוננו לעקוב אחר מצב בריאותי מסוים המתקדם משלב לשלב עד לפתרונו המוחלט, כמקובל בשיטה הסינית המסורתית, וזאת באמצעות פורמולות שונות מדי יום או מדי שבוע, פורמט המרתח יאפשר למטפל להרכיב פורמולה אשר תתאים לצרכי המטופל ביום הביקור ולאחר מכן לשנותה בהתאם לשינויים במצבו. מרתחים (Tang), הם אופן השימוש העיקרי המתואר בטקסט הסיני מהמאה השלישית לספירה Shang han Lun. רבים מהמצבים המתוארים בטקסט זה טופלו באמצעות פורמולות בווריאציות שונות, אשר התאימו לכל אחד מביטויי המחלה ולאופן שבו השתנו ביטויים אלה במהלך הטיפול. משך הטיפול מוזכר אמנם רק לעיתים רחוקות, אך משתמע בבירור שהמרתחים המסורתיים נועדו לשימוש בן יום אחד או מספר ימים וששינוי במצבו של המטופל היה צפוי תוך ימים ספורים לכל היותר. כל מי שביקר בבתי חולים מודרניים בסין במהלך העשורים האחרונים הבחין ודאי בשימוש הנרחב שנעשה בהם במרתחים. למעשה, בתי חולים רבים ולא מעט בתי מרקחת עצמאיים אף מבשלים את הצמחים בשטחם בכדי לחסוך מהמטופלים חלק מהטרחה. על פי דוחות קליניים מסין, משמשים כיום המרתחים בעיקר לטיפול במחלות כרוניות, טיפול הכרוך לעיתים קרובות בשימוש ממושך; מדובר בטיפולים הנמשכים בדרך כלל כחודש ימים ולעיתים אף לפרק זמן של עד שלושה חודשים. במקרים מסוימים, נזכרים תהליכי טיפול שנמשכו אפילו שישה חודשים ואף יותר. הטיפולים הממושכים יותר נועדו למצבים שבהם אין בידי הרפואה המודרנית כלים יעילים, או למצבים בהם יש להימנע מטיפולים רפואיים מודרניים עקב הסיכונים או הנזקים הכרוכים בהם. מצבים שכאלה עשויים להצדיק את המעמסה הכרוכה עבור המטופלים בהכנת מרתחים ובצריכתם במשך חודשים ארוכים. הטווח האופייני למינוני הצמחים במרתחים מוצג בספרי חומרי הרפואה (מטריה-מדיקה מסורתיות או פרמקופיאות מודרניות רשמיות). למרבית הצמחים המצויים בשימוש נפוץ טווח המינון עומד על 6-15 גרם למנה יומית, כאשר המינון הממוצע עומד על כ- 10 גרם ליום; צמחים מסוימים ניתנים במינונים נמוכים או גבוהים יותר משמעותית, אך מדובר ביוצאים מן הכלל. בנוסף, צמחים שונים ניתנים במינונים גבוהים יותר מאלה הנזכרים בעבור יישומים מסוימים בלבד. על פי רוב, כוללים המרתחים 8-16 מרכיבים שונים, כאשר הממוצע הוא כ- 12 מרכיבים. יוצא מכך, שמרתח יומי רגיל כולל 120 גרם צמחים גולמיים (12 מרכיבים * 10 גרם/מרכיב בממוצע). משמעות הדבר היא שבכדי לקבל אספקה שבועית יידרשו כמעט 900 גרם של צמחים גולמיים מיובשים. בנוסף, בטיפול במצבים חמורים עשויים המינונים לעלות אף ב- 50%, כך שלשם אספקה שבועית יידרשו כ- 1.5 קילוגרם צמחים גולמיים.

יש אשר ישאלו מדוע נחוצות מנות כה גדולות של צמחים. ההסבר המוכר אודות כך שהצמחים הגולמיים הנמצאים בשימוש בסין הינם מאיכות ירודה ועל כן דרושות למרתחים כמויות גדולות שלהם אינו מבוסס דיו. ההסבר האמיתי נעוץ בטבעם המתון של הצמחים הגולמיים המקובלים בשימוש נרחב. רובם המכריע אינם מכילים מרכיבים רעילים או אלקלואידים פעילים ורוב משקלם של החומרים המבושלים אינו נצרך בסופו של דבר; כפי שהינו המקרה בסיבי הצמחים או רבות מתרכובות הסידן של שריונים וקונכיות למשל. נוסף על כך, מרתחי צמחים בהכנה עצמית ביתית הינם יעילים פחות מבחינת ההפקה של מרכיבים פעילים שכן שארית הצמחים המושלכת לפסולת רוויה עדיין במרתח, וכן עם רתיחת המים מתנדפים לאוויר רכיבים נדיפים שונים בעוד רכיבים אחרים עלולים להינזק במהלך ההרתחה הממושכת, להתחמצן ולאבד מפעילותם ויעילותם. הפגם ביעילות של המרתחים בהכנה הביתית מוחמר עוד יותר אם לא מקפידים על זמני הבישול השונים הנדרשים להכנת כל רכיב ורכיב. עם כל זאת, כמות הרכיבים הצמחיים שייטול לבסוף אל קרבו המטופל תיוותר גדולה יחסית בשל המינונים הגבוהים של סך כל חומרי הגלם הצמחיים בהם נעשה שימוש. מטפלים במערב החלו להשתמש במרתחים מסורתיים כאשר לימודי רפואת הצמחים הסינית הפכו זמינים בשלהי שנות השבעים ובמהלך שנות השמונים של המאה העשרים, בעיקר משום שרוב המורים לרפואת צמחים סינית היו מהגרים שעבדו בעבר בבתי חולים בסין והשתמשו בשיטת טיפול זו. אולם, בלעדיותה של שיטה זו הצטמצמה למדי בשל מספר גורמים, ביניהם הזמינות הרווחת של צורות הכנה אחרות הנחשבות נוחות יותר למטפלים ולמטופלים. עם זאת, מרשמים למרתחי צמחים ניתנים עדיין במערב על ידי מהגרים סיניים בעלי הכשרה וניסיון מוקדמים ביישום שיטה זו ובעלי מיומנות בבניית פורמולה צמחית פרטנית. בין הקשיים הכרוכים בשימוש במרתחים במערב יש לציין את החלל הגדול הדרוש לאחסון הצמחים הגולמיים, המחסור ברוקחים מיומנים שיכינו את המרשמים והעדר הכשרה נאותה במכללות לרפואה סינית מסורתית; סטודנטים רבים לומדים כיום על אודות פורמולות פטנט מסורתיות אך לא על אמנות בניית הפורמולה האישית. יש לציין עם זאת, שהבעיה העיקרית בנושא היא שמרבית המטופלים, בהינתן להם הברירה, יעדיפו להימנע מהשימוש במרתחים בשל אי הנוחות הרבה הכרוכה בהכנתם ונטילתם.

לפיכך, ובהתחשב בכל הנאמר עד כה, עולות השאלות הבאות: האם קיימת דרך להימנע משימוש במרתחים בהכנה ביתית ועדיין להגיע למינונים ראויים וליעילות קלינית? האם ניתן להתגבר על המגבלות של אופן הכנה ושימוש זה ועדיין לצאת נשכרים מיתרונותיו הברורים?

מרתחים מרוכזים מקצועיים
כאמור, מטופלים רבים במערב אשר מקבלים את המרשם שלהם בצמחים סיניים גולמיים נאלצים, למגינת ליבם, להשקיע זמן רב בבישול הפורמולה וכן להתמודד עם טעם עז ועם כמות גדולה של נוזל אותו עליהם לשתות; דבר המקשה על התמדה בטיפול. בכדי להתמודד עם קושי זה פותח בשנים האחרונות אופן הכנה חדשני הכולל בישול של פורמולת הצמחים הגולמיים בתנאי מעבדה. פורמט זה מבטיח מיצוי באיכות גבוהה ביותר ומאפשר למטופל פורמט נוח ויעיל לנטילת פורמולות מצמחים גולמיים.

באופן הכנה ייחודי זה, בסיום שלב הבישול הדומה באופן כללי לבישול הביתי המסורתי, מרכזים את המרתח בתהליך של אידוי בתנאי וואקום ולבסוף מייצבים אותו בעזרת גליצרין צמחי בכדי לשמור על רעננות המוצר ולמנוע הידרדרות באיכותו. בסופו של התהליך המדובר, המטופל מקבל תרכיז נוזלי מרוכז ביותר אשר אורך חיי המדף שלו הינו שלושה חודשים בתנאי אחסון נאותים. מנת הנטילה של התכשיר קטנה, 10-20 מ"ל (כף עד שתי כפות) פעם עד פעמיים ביום; בהתאם לריכוז, לצרכים הקליניים הייחודיים ולגילו של המטופל (המנה המומלצת עבור ילדים הינה כמחצית מכך). בשל העובדה שתהליך המיצוי ממוכן, מקצועי ומבוקר, הנצולת של רכיבים פעילים הינה מקסימאלית ולכן צמחים שמוצו באופן זה פעילים עד מעל ל- 20% יותר מאשר צמחים אשר הוכנו באופן של מרתח בהכנה ביתית על ידי המטופל עצמו; לשם המחשה בלבד, 30 מ"ל של מרתח מקצועי בריכוז 1:1, אשר הוכנו מ- 30 גרם צמחים גולמיים, הינם שווי ערך מבחינת השפעתם הקלינית לכ- 40 גרם ואף יותר של צמחים גולמיים אשר הוכנו באופן הביתי. אופן ההכנה של מרתחים מרוכזים מקצועיים הינו זהה מבחינת טבע ההשפעה הרפואית למרתחים בהכנה ביתית המקובלים ברפואה הסינית המסורתית, עם הערך המוסף של דרגת מיצוי גבוהה, נוחות בשימוש ויעילות קלינית מוכחת. בהקשר זה יש לציין את העובדה הידועה שהפנייה במערב לשימוש בגרנולות ובכמוסות נובעת בעיקר מנוחות השימוש, אולם דבר זה בא על חשבון האיכות ויעילות ההשפעה, כפי שניווכח מהמשך הדברים. בנוסף, הרופאים הסיניים המסורתיים וממשיכי דרכם במערב רואים חשיבות עליונה בבישול המשותף של הצמחים בפורמולה מתוך הבנה שבתהליך זה נוצרים יחסי גומלין - השפעה סינרגית בין מרכיבי הפורמולה - אשר לא מתקיימים כאשר מערבבים יחד צמחים בפורמט של גרנולות. יש לכך חשיבות עליונה בהשפעה הכוללת של הפורמולה וביעילות הטיפול, וזוהי אחת הסיבות העיקריות לכך שההעדפה בסין הייתה ועודנה לשימוש במרתחים.

טינקטורות ותמציות אלכוהוליות
מאז שנת 500 לספירה לערך, ויש הטוענים כי אף מוקדם בהרבה מכך (המושג יין רפואי JIU קיים ככל הנראה מזמן שושלת ZHUO ממאה ה- 11 לפני הספירה), נפוץ בסין המנהג לייצר תרופות על ידי השריית הצמחים במשקה אלכוהולי מזוקק. הפורמולות המבוססות על אלכוהול משמשות בעיקר לטיפול בתסמונות המאופיינות בתקיעות דם, חסימה בתעלות וקור. בנוסף, הן מקובלות בטיפול בבעיות בעלות אופי של חוסר וחולשה דוגמת אסטמה, הפרעות גדילה עקב תת תזונה, טנטון ואובדן קול.

אף על פי כן, טינקטורות ותמציות אלכוהוליות הן אמצעי פופולארי לנטילת פורמולות צמחים סיניות בעיקר במערב. עצם הרעיון ליצור טינקטורות מכל הצמחים והפורמולות בהם משתמש המטפל הסיני המסורתי נובע לחלוטין מאימוץ גישה מערבית מודרנית ומנוגד, באופן ידוע, לגישה הרפואית הסינית המסורתית. מינוני טינקטורות של פורמולות סיניות, המכילות לעיתים אף למעלה מתריסר סוגי צמחים שונים, ניתנים לרוב במינונים זהים לטינקטורות של פורמולות מערביות הכוללות בדרך כלל 3-5 רכיבים בלבד, כאשר התוצאה היא קביעת מינונים נמוכים מדי של הפורמולות הסיניות העשויות בדרך כלל מצמחים עדינים ומתונים בהשפעתם בעוד שבמערב מקובל השימוש בצמחים בעלי עוצמת פעילות בינונית עד גבוהה. מינוני הצמחים המשמשים להכנת טינקטורות בסגנון מערבי נמוכים למדי, בדרך כלל כ- 10 גרם צמחים גולמיים מיובשים לכל 30 מ"ל טינקטורה. לרוב, תערובת האלכוהול/מים (ריכוז אופייני 45% אלכוהול) יעילה יותר למיצוי אלקלואידים, שרפים ומרכיבים נדיפים מהצמח מאשר המים הרותחים המשמשים בהכנת מרתחים, וגם פחות נזק נגרם לרכיבים הנדיפים בתהליך הכנת הטינקטורות אשר אינו כולל שימוש בחום. עם זאת, במקרים מסוימים, כמו למשל עם הפוליסכרידים מעוררי החיסון של האסטרגלוס (Huang Qi), היערה (Jin Yin Hua) ופטריית הריישי (Ling Zhi) אשר הינם מסיסי מים, האלכוהול הוא דווקא אמצעי דל למיצוי. בנוסף, עלויות שיטה זו גבוהות למדי, בעיקר בשל השימוש היקר באלכוהול כחומר ממס. כמו כן, השימוש באלכוהול מגביל את המינונים שניתן לקחת ללא השפעות בלתי רצויות על המח והכבד, במיוחד בקרב נשים וילדים אשר הינם רגישים יותר, ככלל, לאלכוהול.

עולה אם כן השאלה, מדוע נקבעו לטינקטורות הסיניות מינונים כה נמוכים? התשובה לכך היא כי הטינקטורות הסיניות נכנסו לשימוש בעיקר משום שהטכניקה להכנתן הייתה זמינה במערב ולאו דווקא מאחר שהייתה זו השיטה המתאימה ביותר לעיבוד הצמחים הסיניים. סיבה זו, לצד התעלמות מהאזכורים של יינות רפואיים בספרות הסינית המסורתית, הובילה לקביעת מינונים שגויים. יש הטוענים שהטינקטורות נספגות באופן יעיל יותר מתכשירי צמחים אחרים, אולם קיימים נתונים מועטים, אם בכלל, התומכים בטענה זו וההבדל הדק בשיעורי הספיגה אינו יכול לפצות על הפערים הגדולים בכמויות המרכיבים הצמחיים בפורמולה המקובלים לנטילה באופן זה כיום. המסר הגורף במקרה זה הוא שבמידה ומשתמשים בטינקטורות יש לוודא שמינון הנטילה היומי גבוה מספיק – 30 מ"ל טינקטורה בריכוז 1:3 לכל הפחות לאדם מבוגר (מינון המקביל לכ- 10 גרם צמח גולמי ואשר הינו עדיין נמוך למדי בהשוואה למרתחים בהכנה ביתית ולמרתחים המרוכזים הנזכרים מעלה).

מרתחים מיובשים (גרנולות)
המרתחים המיובשים (המכונים לעיתים קרובות "גרנולות") פותחו ביפן בשנות החמישים של המאה העשרים כאלטרנטיבה למרתחים המסורתיים, והפכו לשיטת הכנה מקובלת של צמחים ביפן, טיוואן, ארה"ב ואירופה. עם זאת, קיימות מספר מגבלות באופן שימוש זה אשר רצוי עבור אנשי המקצוע לקחת בחשבון. נראה כי גישה מקובלת זו לעיבוד צמחים נוצרה משילוב בין שתי מגמות; האחת, תהליך התיעוש המשמעותי שהחל ביפן בתקופה שלאחר המלחמה והוביל ליישום טכנולוגיות מודרניות ברפואת הצמחים, והשנייה, התפתחות עניין רב בפורמולות סיניות קלאסיות מתוך אמונה שבהרכבים עתיקים אלה אצור ידע יקר ערך שזרועה הארוכה של הרפואה המודרנית לא תשיג לעולם.

כך, עם ביקוש גבוה למספר קטן יחסית של פורמולות פטנט ושיטה מעשית לייצורן ההמוני, התפתחה לה תעשיה נרחבת ומשגשגת. כיום, קיימים ביפן מעל ל- 200 שילובים מסורתיים המיוצרים בשיטה זו והנחשבים תכשירים תרופתיים תקניים, כאשר עלותם של תכשירים אלה מכוסה על ידי ביטוח הבריאות הלאומי. בטיוואן, שאימצה מיפן את הטכנולוגיה והגישה לפני כחמישים שנה, נמצאים המרתחים המיובשים בשימוש בעשרות בתי חולים ומרפאות. תכשירים אלה יובאו תחילה לארה"ב במחצית שנות השבעים ולאירופה בשנת 1980 לערך, שם לא זו בלבד שהחליפו את השימוש במרתחים מתוצרת ביתית, אלא אף קידמו את השימוש בתכשירי צמחים בקרב מטפלים שלא עבדו עם מרתחים קודם לכן. עקב מספר גורמים, שביניהם העלות היא גורם משמעותי, מרבית המוצרים המיובאים מהמזרח מגיעים מטיוואן ולא מיפן. לאחרונה, אומצה הטכנולוגיה גם על ידי הסינים, המייצאים כעת תמציות שכאלה ואף קיימת לפחות חברה אחת בארה"ב המייצרת גרנולות בקנה מידה נרחב.
המרתחים המיובשים (גרנולות) מיוצרים על ידי הכנת מרתח מכמות גדולה של צמח גלמי מסוג אחד או של פורמולות צמחים מסורתיות שלמות. בהמשך התהליך, מאודה הנוזל בחום תחת תנאי וואקום עד שהוא הופך למעין סירופ צמיגי. סירופ זה עובר ייבוש בהתזה וגיבוש על חומר נשא אבקתי, בדרך כלל עמילן או צמחים מיובשים הכתושים לאבקה, עד הגיעו למצב של אבקה יבשה. קיימות וריאציות שונות לשיטת עיבוד זו, אך עקרונית מבוססת השיטה על הכנת מרתח וייבושו. הוספתו של חומר נשא הכרחית לתהליך, מאחר שתמציות מיובשות נוטות להפוך למוצקים דביקים בחשיפתן ולו לכמות זעירה של לחות; עמילן וחומרי נשא נוספים ימנעו זאת. כמות חומר הנשא הנחוצה תלויה בצמח שבו משתמשים, אך על פי רוב נעה בין 25-50%, כך שהיא מהווה למעשה חלק נכבד מהתכשיר הסופי. גם כמות החומרים שמוצו בתהליך משתנה באופן משמעותי מצמח לצמח ומפורמולה לפורמולה. בממוצע, המוצר המוגמר הוא בריכוז של 5:1, או במילים אחרות, דרושים 500 גר' של חומר גלם צמחי בכדי להפיק 100 גר' מוצר מוגמר. משמעות הדבר מבחינה מעשית היא שאם נרשום למטופל פורמולה למרתח מסורתי המיוצר מ- 100 גר' צמחים גולמיים, יידרש הוא ליטול מנה יומית של כ-20 גרם גרנולות; מדובר בכמות גדולה בהרבה מהמינון המקובל במערב העומד על כ- 6 גרם ליום בלבד. זוהי המכשלה העיקרית בארון התרופות של תעשיית הגרנולות, אלא שיש להתחשב במספר גורמים חשובים נוספים. ראשית, כאשר החליפה יפן את מרתחי הצמחים המסורתיים בגרנולות כבר היה מקובל להשתמש שם במנות קטנות מאד של צמחים, אותן נטלו לאורך תקופה ממושכת ולא למשך ימים או שבועות ספורים בלבד כפי שמקובל בסין בעבור המרתחים המסורתיים. כך, בעוד שעמיתיהם הסיניים נהגו לרשום מנה יומית של 100 גרם צמחים גולמיים במרתח, השתמשו הרופאים היפנים רק בכשליש מכמות זו וכתוצאה מכך זכו להשפעות רפואיות קלושות ולתקופות החלמה ממושכות הרבה יותר. בנוסף, הרופאים הסיניים השתמשו בצמחים כתרופה בלעדית למטופליהם, בעוד שהרופאים היפנים נעזרו ברפואת הצמחים הסינית כתוספת לתרופות סינתטיות מודרניות; יוצא מכך, שהרופאים היפנים הסתמכו למעשה יותר על תרופות מאשר על צמחים להקלת התסמינים של מטופליהם. ועוד, הסינים גידלו, אספו ושיווקו את צמחיהם תחת שלטון קומוניסטי שכפה עליהם מחירים נמוכים; היפנים, לעומת זאת, נאלצו לייבא את מרבית הצמחים בעלויות גבוהות למדי, ולכן נטו להשתמש בכמויות קטנות יותר וכך להוזיל את מחירי הטיפולים.

שיטת המינון היפנית אומצה גם בטיוואן עם מעבר הטכנולוגיה לשם. בהמשך, כאשר הגיעו המרתחים המיובשים (גרנולות) לארה"ב, עמדו כבר הוראות המינון שניתנו למטופלים על כ- 6 גרם ליום. למעשה, במרבית הפורמולות, מלבד אלה המכילות מספר מועט של מרכיבים, יש להשתמש בכמות משולשת לפחות בכדי להתקרב לאופן הטיפול הסיני המקובל במרתחים, אולם כאשר משתמשים בכמויות כה גדולות של גרנולות העלויות גבוהות והיענותם של המטופלים מצטמצמת בשל טעמם העז של הצמחים. עם זאת, מדובר בשיטה נוחה יותר לשימוש מאשר המרתחים בהכנה ביתית, שכן היא חוסכת מהמטופל את בישול הצמחים. על פניו, המרתחים המיובשים המופקים במפעל אמורים להיות יעילים יותר מהמרתחים המתקבלים בבישול הביתי; טיעון המשמש לעיתים כהסבר למרשם המינונים הנמוך באופן יחסי. כאשר מייצרים כמויות גדולות של מרתחים מיובשים תחת הדרכתם של מומחים לנושא, ניתן להשקיע מאמצים בצמצום הליקויים הכרוכים בבישול ביתי שגוי של צמחי המרפא. מצד שני, גם תהליך אידוי המים והייבוש בהתזה של הגרנולות עלול להוביל לאובדן חומרים פעילים, כך שהמוצר הסופי לא יעלה בהכרח באיכותו ויעילותו הקלינית על המרתח הביתי. כפי שנאמר כבר קודם, השימוש במרתחים נוזליים מרוכזים המופקים במערכת יצור מודרנית מאפשר קבלה של תוצר סופי המשלב את היתרונות של המרתח המסורתי עם אלו של אופן הייצור המודרני.

קיימות שלוש דרכים מקובלות לנטילה של גרנולות. דרך אחת היא נטילת כמות מדודה של גרנולות עם כוס מים. דרך זו יעילה במיוחד לחומרים מגורענים היטב, שכן אבקות דקות נוטות להידבק בחלל הפה ולהפוך את הנטילה לאירוע מעיק ולא נעים במיוחד. דרך אפשרית שנייה היא ליטול גרנולות בכמוסות; חברות שונות מספקות את הפורמולות המסורתיות בכמוסות ולעתים אף בטבליות. אופן נטילה זה, בכמוסות ובטבליות, מקל אמנם על חלק מהמטופלים, אך הוא כרוך גם בצמצום מינוני הצריכה; לצריכת מנה יומית של 12 גרם גרנולות יידרשו קרוב ל- 40 כמוסות, ומשמעות הדבר הינה עלויות גבוהות בהשוואה לגרנולות בתפזורת וכמוסות רבות לנטילה ההופכות את העניין ללא ממש מעשי. הדרך השלישית היא לשים את המרתח המיובש בכוס, להוסיף לו מים רותחים ולהכין ממנו תה. שיטה זו מתאימה במיוחד לחומרים המיוצרים כאבקות דקות, אך ניתן ליישמה גם על חומרים מגורענים אם משרים את החומר זמן ארוך יותר במים הרותחים. כאשר מכינים תה מחומרים אלה, יצטבר לאחר ההשריה בתחתית הכוס משקע - זהו חומר הנשא ואין צורך ליטול גם אותו, אם כי ניתן לעשות זאת.

תמציות מיובשות תקניות
הכנת תמציות מיובשות תקניות כרוכה בדרך כלל בשימוש בממסים נוספים, מלבד מים, ובמספר שלבי עיבוד; זאת בניגוד למרתחים המיובשים שבהם משמשים המים כאמצעי המיצוי הבלעדי והעיבוד היחיד הנוסף הוא אידוי המים וגיבוש התמצית על חומר נשא אבקתי. החומר המתקבל מתהליך המיצוי הייחודי המדובר יהיה בעל שיעור גבוה יחסית של מרכיב פעיל מבוקש או קבוצה של מרכיבים פעילים - במקרים מסוימים תהיה התוצאה הסופית תרכובת כמעט טהורה לחלוטין.

תמציות תקניות אלו מוכנסות לרוב לכמוסות או לטבליות. בניגוד למרתחים המיובשים (גרנולות), הכוללים שיעור גבוה של חומרים דביקים הנקרשים בחשיפה ללחות, נשמרות התמציות הללו היטב גם ללא כמויות כה גדולות של חומר נשא; בנוסף לכך, מאחר שהן מוכנסות לאריזות סגורות, כמוסות לצורך העניין, הן מוגנות מחשיפה ללחות יותר מהאבקות בתפזורת ולכן ניתן להשתמש בהן באחוזים נמוכים של חומר נשא. אין חוקיות כללית לגבי המינון באופן שימוש זה, שכן המינון תלוי בריכוז וביעוד של המוצר. המינון הטיפוסי הוא מספר קטן של כמוסות או טבליות; לרוב 1-3 בכל מנה. ובכל זאת, רצוי לשים לב למידע על מינונים של תכשירים ספציפיים בכדי להימנע משימוש בתת-מינונים או במינון יתר. מי שהתנסה רק בשימוש במרתחים ובגרנולות, מהם יש ליטול כמויות גדולות, עלול להסיק שיש להשתמש גם בתמציות התקניות באותן כמויות וליטול מנה מופרזת. עם זאת, הבעיה השכיחה הרבה יותר היא נטילת מינונים נמוכים מדי של אותן תמציות צמחים. שיטת העיבוד המדויקת של הצמחים נותרת לרוב חסויה והתכשירים מתוארים כ"תקניים", דבר העלול ליצור את הרושם המטעה שהשפעתם בהכרח עזה במיוחד.

אבקות צמחים גולמיים טחונים
השימוש באבקות צמחים טחונות להכנת תרופות הוא שיטה ותיקה אשר הגיעה לשני שיאים בהיסטוריה של הרפואה הסינית; כאשר הראשון שבהם, בשנת 1080 לספירה, היה פרסום הספר Hejiju Fang שעסק בעיקר בפורמולות מוכנות מראש בצורת אבקות (San) וגלולות 
(
Wan). השיא השני מתרחש בעידן הנוכחי, בו ייצור האבקות הממוכן והביקוש לתרופות צמחיות קלות לנטילה מיקדו את תשומת הלב לשיטה זו. את האבקות ניתן ליטול ישירות, בבליעה עם מעט מים, או להכין מהן תה על ידי הרתחה קצרה במים וסינון המשקעים. בנוסף, ניתן לערבב את האבקות עם דבש ליצירת "בצק", אותו מגלגלים לגלולות או פורסים לטבליות - המונח הסיני לטבליה (Pian) משמעו פרוסה.

אחת השיטות הנפוצות לשימוש באבקות צמחים טחונים היא הכנה מראש של מצבור אבקה ואחסונו בבקבוק אטום היטב שממנו ניתן לחלק למטופלים לפי הצורך. אלה יתבקשו לרוב להרתיח מעט מים עם שורש ג'ינג'ר או חומרים אחרים, להוסיף את האבקה ולהרתיח עוד כמה דקות. המנה הניתנת מאבקות אלה היא של גרמים בודדים. לדוגמא, ב- Xiao Yao San משתמשים במנות יומיות מדודות של 9 גרם, אותן יש לבשל עם 6 גרם ג'ינג'ר יבש ו- 3 גרם מנטה, כך שהמנה היומית כולה מסתכמת ב- 18 גרם חומר צמחי. לצורך השוואה, במרפאות הסיניות המודרניות משתמשים בכ- 60 גרם חומר צמחי לכל הפחות להכנת מרתח לשימוש יומי. עולה אפוא השאלה מדוע מינוני האבקות נמוכים יותר? ראשית, לאבקות יש התוויה שונה מאשר למרתח של אותה פורמולה. אבקות משמשות לרוב לטיפול בהפרעות תפקודיות, בעוד שהמרתחים משמשים בדרך כלל לטיפול בהפרעות אורגניות; לדוגמא, סטגנציה של צ'י הכבד היא הפרעה תפקודית, בעוד שהפטיטיס עם פיברוזיס כבדי הוא הפרעה אורגנית. סיבה נוספת להבדלים במינונים היא שאבקות הצמחים המורתחות לזמן קצר מתמצות טוב יותר (מאחר שאין בהן חלקים גדולים של צמחים גולמיים הזקוקים להרתחה ממושכת) ומצמצמות את הנזק אשר עשוי להיגרם לרכיבים הפעילים לעומת תהליכי הרתחה ממושכים.

גלולות הדבש (Wan) הנזכרות מעלה, ואשר היו נפוצות טרם הופעתן המאוחרת יחסית של הטבליות בייצור המוני, הוכנו בפשטות על ידי ערבוב של אבקות צמחים ודבש וגלגולם לגלולות. גלולת דבש אופיינית הוכנה מיחס של שליש דבש ושני שלישים אבקת צמחים, ומשקל הגלולה עמד בדרך כלל על 6-9 גרם. את הגלולות הגדולות למדי הללו נהגו ליטול על ידי הרתחתן קצרות במים, או על ידי לעיסה של גלולות שלמות. המנה עמדה בדרך כלל על גלולה אחת, פעם אחת עד שלוש פעמים ביום בהתאם למצב; כך שהמינון האופייני ליום הינו בטווח של 12-18 גרם אבקת צמחים גולמיים. אף על פי שגלולות הדבש הגדולות יוצרו ברציפות עד ימינו, אחת משיטות ההכנה המועדפות בעשורים האחרונים בחלק ממפעלי התרופות בסין היא גלולת המים. משקלן האופייני של הגלולות הללו הינו 175 מ"ג לגלולה והן משווקות בבקבוקים המכילים 100-200 גלולות, כך שכל בקבוק מכיל רק 17.5 או 35 גרם צמחים בהתאמה. זוהי כמות צמחים קטנה למדי, אפילו בהשוואה לגלולות הדבש (10 גלולות לקופסא העשויות מ- 45-60 גרם צמחים). המינון האופייני המומלץ על תווית האריזה של גלולות המים הנזכרות הוא 8 גלולות, שלוש פעמים ביום; כלומר מינון יומי של 4.2 גרם צמחים בלבד. מטפלים רבים בתחום של הרפואה הסינית למדו מתוך הניסיון הקליני שיש להגדיל מינון זה ל-12 גלולות שלוש פעמים ביום - הווה אומר מינון יומי של 6.3 גרם. אם כן, עולה כאן השאלה כיצד ייתכן הדבר שהמינון כה נמוך בהשוואה לגלולות הדבש ולאבקות בתפזורת? התשובה לשאלה זו היא שגלולות המים נועדו בראש ובראשונה להימכר ללא מרשם רופא, לאנשים המעוניינים לשמור על בריאותם ולהיטיב עם תסמינים קלים או עבור טיפול המשך לאחר טיפול רפואי מקובל במרתחים מרוכזים או באבקות שניטלו במינונים גבוהים יותר. בנוסף, הגלולות נועדו להימכר במחירים נמוכים מאד, כך שהן מכילות מעט מאד חומר צמחי; הגלולות אינן אמורות להשפיע בעוצמה בה משפיעים המרתחים העשויים מאותם חומרים.

מסקנות וסיכום
צמחים ספורים בלבד, על כל אופני הכנתם, נחקרו קלינית בקפדנות ובאופן מבוקר. מחקרים מוקדמים הצביעו לעיתים על השפעה משמעותית, אך ברגע שתכשיר צמחי נכנס לשימוש נרחב הוא עומד לבחינה מדוקדקת יותר המראה לעיתים קרובות השפעה מועטה או אפסית. לפיכך, עולות תהיות אודות האם השתמשו במחקרים "שליליים" אלה בצמחים הנכונים ובאופן הראוי. למעשה, סביר להניח שהמחקרים השליליים הללו חושפים שתי עובדות; האחת, שהטענות המוקדמות היו מוגזמות, והשנייה שהמנות הנפוצות נצרכות במינונים נמוכים מדי.

בתיאורים של אופני הכנת תכשירי הצמחים והמינונים המופיעים במאמר זה, חוזרת ונשנית הדאגה מפני נטילת מינונים נמוכים מדי. אנו סבורים שזוהי אחת הבעיות המשמעותיות ביותר ביישום רפואת הצמחים הסינית במערב. עובדה זו משמעותית במיוחד, לאור אימוץ רפואה זו כפי שהיא מיושמת בסין, שם היא נחשבת יעילה בהתבסס הן על אלפי שנות ניסיון מעשי והן על מחקר מדעי מודרני, על ידי מדינות אחרות בהן קיים ניסיון מועט ומחקרים בודדים על אותם צמחים. הנתונים שהוצגו בסין מבוססים בחלקם הגדול על שימוש במינונים גבוהים בהרבה מאלה בהם עושים שימוש בכל מקום אחר בעולם. הסיבות לשימוש במינונים נמוכים מדי מחוץ לסין נעוצות בראש ובראשונה במחסור בידע אודות הצמחים ושימושיהם המסורתיים. רוב הדגש מושם על התוויותיהם של הצמחים או הפורמולות, ללא תשומת לב מספקת לשימוש בכמויות הצמחים הדרושות בכדי להשיג את ההשפעות המבוקשות.
כך, אם נטען ש"האסטרגלוס טוב למערכת החיסון", עשוי המטופל לקחת כמות כלשהי של אסטרגלוס מבלי לקחת בחשבון את המינון הדרוש בכדי לזכות באותה השפעה המיטיבה עם התפקוד החיסוני. בסין, מינוני האסטרגלוס במרתחים עומדים לרוב על 9-15 גרם ליום, אך ליישומים מסוימים הם עשויים לגדול ל-30, 60 או אפילו 90 גרם ליום, וקיימים אפילו דיווחים רפואיים המתארים שימוש אף ב- 120 גרם ליום של צמח גולמי במרתח. גלולות קטנות של פורמולות המיוצרות מאסטרגלוס, המכילות רק מיליגרמים בודדים של הצמח, אינן יכולות להיחשב כיעילות בנדון - אם כי הן עשויות לשמש בטיפול המשך מניעתי לאחר השיפור במצב החיסוני עם שימוש במינונים הראויים.

בהתאם לאמור מעלה, תעשיית צמחי המרפא ברחבי העולם פונה בהדרגה לייצור מה שמכונה תוספי תזונה יעודיים (Nutriceuticals). המקור לשם זה טמון בקשר לתוספי תזונה, דוגמת ויטמינים, אשר מרכיביהם מזוקקים ומטוהרים בכדי שיוכלו להילקח בכמויות קטנות בדומה לתרופות הסינטטיות המודרניות. חוקרים ויצרנים שוקדים על בידוד, זיקוק ותקנון של רכיבים פעילים צמחיים בניסיון להתמודד עם הסוגיות הבאות:

איכות המוצר - חומרים צמחיים "ידועים לשמצה" בנוגע לתכולתם המשתנה של מרכיביהם הפעילים; המשתנים קשורים לזני הצמח, לקרקע, לאקלים, לזמן איסופו, לתנאי האחסון שלו ולעיבודו. על ידי בידוד הרכיבים הפעילים וריכוזם ניתן להפכם למדידים ולקבוע תקנים בהתאם. תמציות תקניות אלה, במינונים הנאותים, זוכות לרמת אמינות גבוהה הדומה לזו של ויטמינים, מינרלים ותרופות.

נוחות הנטילה - אם צמח מסוים מכיל 5% מרכיבים פעילים לצורך העניין, ומנה שהשפעתה יעילה מכילה 500 מ"ג מרכיבים פעילים, אזי יש לצרוך כמות של 10 גרם צמחים גולמיים במנה לקבלת השפעה רפואית נאותה. באם המרכיב הפעיל מזוקק ומרוכז, המנה המבוקשת של 500 מ"ג רכיבים פעילים תוכל להיכנס לכמוסה או לטבלית אחת בלבד; זהו יתרון משמעותי מבחינת נוחות השימוש ושיתוף הפעולה של המטופל.

בטיחות השימוש - צמחים רבים מכילים כמויות קטנות של חומרים בעלי פוטנציאל רעלני. כמות הרעלים בצמח או בתמציותיו נמוכה בדרך כלל מכדי לגרום לתגובה רעילה, אך החשש מתגובות שליליות אפשריות קיים, במיוחד במצבים בהם אנו חסרי מידע לגבי הכמות האמיתית הבטוחה. לפיכך, הפרדת המרכיבים הפעילים הרצויים מאלה אשר הינם בעלי פוטנציאל רעלני רצויה ואף מתבקשת.

למרות כל אשר נאמר עד כה, עמדתנו היא כי במרבית המקרים בסיטואציה הקלינית המעשית המרכיבים הפעילים המבודדים אינם מאפשרים ניצול יעיל של כישורי הרפואה הסינית המסורתית בכל הנוגע לאבחון ולהתאמה הפרטנית של מרשמי צמחים. ישנם מעט מדי תוספי תזונה ייעודיים שכאלה היכולים להחליף את מאות סוגי הצמחים הנמצאים בשימוש נפוץ, מה גם שסגולותיהם ביחס לקטגוריות המסורתיות טרם נקבעו. אנו מחזיקים בדעה כי הכרחי הדבר לשמור על שלמות השימוש בפורמולות צמחים מסורתיות כפי שהיה נהוג בסין במשך מאות רבות של שנים; יחד עם זאת אנו סבורים כי על המטפל המסורתי להיות מעודכן בהתפתחויות ובנתונים המגיעים מתוך המחקר הפיטו-כימי והפיטו-פרמקולוגי המודרני ולנהוג בהתאם במהלך פעילותו הקלינית.

מספר מילים טרם סיום
הדחף לכתיבת הסקירה המובאת כאן בפניכם מקורו בשיחות ודיונים עם מטפלים רבים, מתחילים וותיקים כאחד, אשר תיארו בפנינו שימוש במרשמי צמחים במינונים מזעריים. כאשר נשאלו מדוע רשמו למטופליהם מינונים כה נמוכים, לא היה בפיהם הסבר המניח את הדעת. להבנתנו, יש לייחס כשל זה, לפחות בחלקו, למכללות ללימודי רפואה סינית מסורתית; גם אם מלמדים בהן באופן כללי את המינונים המקובלים למִרתחים המסורתיים, נדמה כי לא העניקו לסטודנטים שלהן הדרכה מספקת אודות האופן להמיר את המינונים לפורמולות המיוצרות בשיטות אחרות. בנוסף, יצרני המִרתחים המיובשים (גרנולות) ויבואני פורמולות הפטנט הסיניות מקפידים מאד להימנע מלתת מידע ברור ואמין על התכולה הממשית של מוצריהם, כך שאין לצפות מהמטפלים להסיק בכוחות עצמם מסקנות לגבי המינונים הדרושים בפועל ביחס לתכשירים אלה באם הינם מעוניינים בקבלת השפעה רפואית מובהקת כמו זו המתוארת בספרות הקלאסית והמתועדת גם במחקרים מודרניים אשר מקורם בסין.

אנו תקווה שהצגת סקירה זו, העוסקת במינונים ושיטות הכנה של צמחים, תמריץ את כל אלה הרושמים תכשירים צמחיים למטופליהם לבחון בחינה מדוקדקת יותר את המינונים עליהם הם ממליצים. עלינו לזכור כי המטפל עשוי להשתמש במיומנות בכישורי האבחנה שלו ולקבוע את הטיפול המתאים, ובו בזמן להיכשל בסיוע למטופל אך ורק בשל מרשם מינונים נמוכים בהרבה מהדרוש.

בכתיבת מאמר זה נעזרנו רבות בחיבורים הבאים:

Chinese Materia Medica - You-Ping Zhu
Shang Han Lun (On Cold Damage) - Zhongjing Zhang
Dosage and form of herbs - Subhuti Dharmananda
Chinese Herbal Medicine: Formulas & Strategies (2nd Ed.) - Scheid, Bensky & Ellis

 
אודות המחברים:

גל מ. ראן  (Cl.H, ND, MIHA, RH (AHG

חבר איגוד ההרבליסטים האמריקאי ומראשוני העוסקים בישראל ברפואת צמחים קלינית מודרנית. בעל ניסיון קליני של מעל לעשרים שנה ומחברם של שני ספרים העוסקים ברפואת הצמחים ושל עשרות מאמרים מקצועיים אשר התפרסמו בכלי התקשורת. משמש כמנהל מחלקת מחקר ופיתוח של חברת "ראן צמחים". יו"ר איגוד ההרבליסטים הקליניים של עיל"ם.

נדב שרייבום M.Sc, L.Ac

בעל רישיון לעיסוק ברפואה סינית בקליפורניה ובניו יורק, ורישיון האגודה הלאומית לאקופונטורה בארה"ב N.C.C.A.O.M. התמחה בבית החולים האוניברסיטאי לטיפול בסרטן בבייג'ינג ובבית החולים לרפואה סינית מסורתית בצ'נגדו, סין. בעל מרפאה פרטית ופעיל בכתיבה ומתן הרצאות מקצועיות. ממחברי הספרים "המדריך הקליני לרפואה סינית מסורתית", "המדריך הקליני לגניקולוגיה ברפואה סינית מסורתית".



 

  עדכון מחקרים | פעילותה האנטי סרטנית של פטריית הריישי
מחקרים חדשים תומכים בפעילות האנטי סרטנית של הריישי. במחקר עדכני אודות פעילותה נוגדת הסרטן של פטריית הריישי נמצא כי תמצית המופקת ממנה משרה עקה חמצונית ומדכאת את התפשטות תאי סרטן השחלות

Ganoderma lucidum induced apoptosis in NB4 human leukemia cells: involvement of Akt and Erk.

Suppression of proliferation and oxidative stress by extracts of Ganoderma lucidum in the ovarian cancer cell line OVCAR-3. 

The differential immunological activities of Ganoderma lucidum on human pre-cancerous uroepithelial cells.


Ganoderma lucidum induced apoptosis in NB4 human leukemia cells: involvement of Akt and Erk.

J Ethnopharmacol. 2010 Mar 2;128(1):71-8

Authors: Calviño E, Manjón JL, Sancho P, Tejedor MC, Herráez A, Diez JC

AIM OF THE STUDY: The final goal of this work was to study the toxic and apoptosis effects induced by fractions from Ganoderma lucidum [Ganoderma lucidum (Curtis) P. Karst.; Ganodermataceae Donk] on NB4 human leukemia cells. MATERIALS AND METHODS: Two aqueous extracts and a methanol-extracted column-chromatography semipurified fraction were obtained from Ganoderma lucidum fruiting body. Flow cytometry analyses were used to measure cell viability, cell cycle and DNA fragmentation and to quantify apoptosis. Western-blot analyses were used to quantify changes in apoptosis proteins and intracellular kinases. RESULTS: Aqueous extracts slightly reduce cell viability and induce DNA fragmentation in NB4 cells. Methanol-extracted semipurified fraction at dilutions down to 15% or 40% of the initial fraction concentration reduced significantly the viability of these leukemia cells (treated for 19h) with induction of DNA fragmentation and induction of apoptosis. Overmore, the dilution down to 15% of the initial E3 concentration induced a reduction of p53 levels, of the Bcl2/Bax relationship as well as reduced levels of both unphosphorylated and phosphorylated Akt (Protein kinase Akt, protein kinase B) and Erk (Erk1 and 2). CONCLUSIONS: Induction of apoptosis and alterations in signal transduction kinases (Akt and Erk) are produced by active fractions from Ganoderma lucidum on human leukemia cells. These data could be of important relevance from the viewpoint of antitumor actions of compounds from Ganoderma lucidum. Eventual therapy applications in leukemia cells might be developed.

PMID: 20036724 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Suppression of proliferation and oxidative stress by extracts of Ganoderma lucidum in the ovarian cancer cell line OVCAR-3.

Int J Mol Med. 2011 Dec;28(6):1065-9

Authors: Hsieh TC, Wu JM

Abstract
Lingzhi (LZ) is a medical mushroom also known as Ganoderma lucidum, which has been used in traditional Chinese medicine for more than 4,000 years and moreover, due to its presumed health benefits and apparent absence of side-effects it has also been widely consumed as a dietary supplement by cancer patients and by individuals diagnosed with various chronic diseases. The reported benefits of Ganoderma lucidum may be largely ascribed to its biologically active constituent polysaccharides and triterpenes known as ganoderic acids having structural similarity to steroid hormones. Laboratory studies have shown that Ganoderma lucidum enhances immune functions and also inhibits growth of various cancer cells both in vitro and in vivo. However, the mechanism by which Ganoderma lucidum exerts its chemopreventive activities remains unknown. In this study, we investigated whether Ganoderma lucidum elicits its anti-tumor effects by suppressing cell growth and inducing antioxidative/detoxification activity in human ovarian OVCAR-3 cells. The results showed that Ganoderma lucidum inhibits cell growth and disruption of cell cycle progression via down regulation of cyclin D1. Chemopreventive activities elicited by Ganoderma lucidum were demonstrated by the induction of antioxidant SOD and catalase as well as the phase II detoxification enzyme NAD(P)H:quinone oxidoreductase 1 (NQO1) and glutathione S-transferase P1 (GSTP1) via the Nrf2 mediated signaling pathway known to provide chemoprotection against carcinogenicity. These findings indicate that Ganoderma lucidum possesses chemopreventive potential contributing to its overall health effects and further suggest that Ganoderma lucidum may have clinical applications as an adjunct supplementary agent in chemotherapy.

PMID: 21887458 [PubMed - indexed for MEDLINE]


The differential immunological activities of Ganoderma lucidum on human pre-cancerous uroepithelial cells.

J Ethnopharmacol. 2011 Jun 1;135(3):711-8

Authors: Yuen JW, Gohel MD, Ng CF

Abstract
AIMS OF THE STUDY: Ganoderma lucidum is active to stimulate immunological effector cells, but the effects on uroepithelial cells have never been explored. The present study compared the expression of major cytokines induced by the water (GLw) and ethanol (GLe) extracts of G. lucidum.
MATERIALS AND METHODS: The pre-cancerous human uroepithelial cell (HUC-PC) line was employed. A total of 15 cytokines, including major Th1/Th2 cytokines and chemokines, were measured in the complete media after 24h incubation with GLw and GLe. Additionally, the following assays were performed: cytotoxicity, apoptosis, migration of neutrophils, and nuclear factor-kappaB (NF-κB) DNA binding activity.
RESULTS: GLe inhibited the growth of HUC-PC cells through apoptosis. Interleukins IL-2, IL-6, and IL-8 were significantly up-regulated by GLe in dose-dependent manners, but not by GLw. However, MCP-1 level was significantly increased by GLw but was oppositely reduced by GLe. Furthermore, the elevation of cytokine expression was correlated with the enhancement of p50/p65 NF-κB activity induced by GLe. The elevated IL-8 levels in GLe-treated cells were also correlated with the migration of neutrophils.
CONCLUSIONS: GLe and GLw exhibited different immunological activities on the HUC-PC cells. In particular, the activities of GLe may favor the clearance of high risk urothelial cells, suggesting potent chemopreventive ingredients are extractable by ethanol from G. lucidum.

PMID: 21501679 [PubMed - indexed for MEDLINE]



 

  על פיסורה, עצירות וגישה טיפולית משולבת
הגישה הטיפולית הסינית מתמקדת בסינדרום המוביל להיווצרות הפיסורה. אבחנה מדוקדקת והערכה פיזיקאלית הכוללת בדיקת דופק, לשון, מרידיאנים ובטן מאפשרת גיבוש אסטרטגיה טיפולית מתאימה. הטיפול מתמקד הן בענפים (התסמינים החיצוניים) והן בשורשים (גורמי המחלה)

מאת: ד"ר ניר עמיר, מנהל המחלקה לרפואה משלימה לילדים בביה"ח וולפסון ומנהל אקדמי במכללת "תמורות", המציעה מגוון מסלולי לימוד ברפואה סינית, כולל קורס עיסוי

מבוא
פיסורה היא תופעה שכיחה ומטרידה המתבטאת בקרע או פציעה ברקמת התעלה האנאלית. תופעה זו יכולה להתרחש בשל פגיעה מכאנית (למשל החדרת חפץ), נזק על רקע מחלה דלקתית או עצירות קשה. הפיסורה שכיחה גם בנשים לאחר לידה. התופעה מתבטאת בכאבים ודמם בזמן היציאה. לעתים מדובר בכאב עז היכול להתמשך ממספר רגעים ועד שעות לאחר היציאה. תופעת הכאב מחמירה את הפיסורה משום שהיא גורמת, לעתים, לדחייה ביציאות ולפיכך להחמרה בעצירות. זו הסיבה ששינוי הרגלים הינו מרכיב חשוב בהליך הטיפולי.

מנגנון הנזק ובדיקת הרופא
מנגנון הנזק נגרם בשל שילוב של גורמים הכוללים התכווצות פי הטבעת וחוסר יכולת לשחררו, תוך מתיחה של קירות החלחולת (רקטום) בשל הצטברות תוכן צואתי. התכווצות השרירים מצמצמת את זרימת הדם לריריות האזור ולכן גם מפריעה להחלמה מזורזת של המקום.

בכל מקרה של כאב בפי הטבעת יש להיבדק על ידי רופא. הרופא בודק את מראה פי הטבעת ודפנות החלחולת. כיוון שפיסורה עלולה להסב כאב עז בזמן הבדיקה, נהוג לעתים להמתין עד להחלמת הקרע ולאלחש את אזור הבדיקה. הבדיקה יכולה להצביע על סיבות פשוטות כמו עצירות או פציעה מקומית, אך גם לשלול מחלת מעיים דלקתית, סרטן, סיפיליס, שחפת ואיידס. יש להבחין בין פיסורה לבין טחורים או שרכי עור המעידים על בעיות כרוניות בהווה או בעבר.

מניעה וטיפול
אין ספק שהטיפול הטוב ביותר בפיסורה הוא המניעה. המלצות המניעה חשובות משום שהבעיה נוטה לחזור, ומכאן שיש להסתמך על ההמלצות הבאות גם כאשר חלה הטבה משמעותית בתסמינים. הכללים פשוטים וכוללים המלצות תזונה, טיפול כנגד עצירות והרגעת כאבים מקומיים. אלו ניתנים באמצעות המלצות לדפוסי חיים ולעתים גם ע"י שימוש בצמחי מרפא. במקרים מסוימים, המלצות שמרניות אינן מספיקות ונדרשת התערבות רפואית, עליה נפרט בהמשך.

המלצות לתינוקות הסובלים מפיסורה
רוב מקרי הפיסורה בתינוקות מחלימים ללא התערבות רפואית, אך מומלץ לבצע את ההמלצות הבאות כדי לקצר את משך ההחלמה וכן למנוע סבל מיותר והישנות התופעה. בתינוקות עד גיל שנה יש לדאוג להחליף חיתולים בתדירות גבוהה יותר. פעולת עיסוי בטן לתינוק וכן סיכוך פי הטבעת להקלת היציאה ללא כאב, יסייעו במניעת עצירות בתינוקות.

המלצות תזונה לסובלים מפיסורה
ברוב המקרים, תזונה עתירת סיבים ושתייה מספקת יכולים לשפר את תדירות היציאות ולמנוע עצירות. במקרים מסוימים יש להיזהר מהמלצות אלו (למשל, במחלת מעיים דלקתית לחלק מהחולים יש רגישות לסיבים תזונתיים). לעיתים ניתן להוסיף פסיליום או זרעי פשתן טחונים אך ברוב המקרים מספיקה תזונה בה הסיבים מגיעים מהפירות והירקות. יש לשאוף לצמצום בצריכת קפאין אצל אלה המפריזים בכך.

תוספי תזונה מומלצים לסובלים מפיסורה
קיימים מספר תוספי תזונה העשויים להקל על פעילות מערכת העיכול אך אלה אינם מהווים תחליף לטיפולים הקשורים לאורח החיים ולריפוי המקום. שמן זית, סיידר תפוחים כחצי שעה לפני ארוחה גדולה, אנזימי עיכול, מגנזיום להרפיית שרירי הסוגרים, כל אלה הינם חלק מהמוצרים המומלצים לאנשים עם בעיות עיכול ככלל ובעיית עצירות בפרט, אך כאמור אינם מחליפים את הטיפול המקצועי הכולל אימוץ הרגלים נכונים ולעתים טיפול זמני עם צמחי מרפא.

המלצות הרגלים לסובלים מפיסורה
מניעת עצירות המחמירה ופוצעת את רקמת פי הטבעת היא המטרה העיקרית. על כן חשוב להימנע מישיבה ממושכת בשירותים. עם זאת, יש להקפיד ולהיכנס לשירותים ברגיעה ובזמן קבוע של היום (עדיף לבחור זמן בו ניתן להימצא בשקט בשירותים ולא כשהעבודה או הילדים לוחצים). יש לאמץ הרגלים המשפרים פעילות מעיים כדוגמת פעילות גופנית מתונה (למשל הליכה), תרגילי נשימה ועיסוי בטן עצמי מידי יום. חשוב, בעיקר בילדים, לוודא גזירת ציפורניים על מנת שלא יפצעו עצמם בטעות. בנוסף, מומלץ להשתמש בבגדים רפויים מכותנה וזאת על מנת לאפשר אוורור של האזור הרגיש.

המלצות לטיפול מקומי אצל הסובלים מפיסורה
כיוון שהכאב נחשב לאחד הגורמים המחמירים את העצירות שהיא, מצידה, יוצרת מעגל קסמים המחמיר את הפיסורה, יש להקפיד על מניעת כאבים מקומיים בעת היציאה. מטרה זו ניתנת להשגה באמצעות סיכוך פי הטבעת וקצה החלחולת עם משחה מתאימה. משחות על בסיס מים נחשבות לבטיחותיות יחסית משום שהן פחות נוטות לצבור זיהומים אך מאידך, משחה על בסיס שומני מסככת יותר וניתן להמיס בה חומרים מקלים על דלקת ומחישי ריפוי כדוגמת אבץ, אלנטואין ותמציות צמחים בעלות השפעה מצמתת (אסטרינג'נטים).

עדיף להשתמש בניר טואלט לח בעדינות רבה ולהקפיד לשטוף את האזור במים פושרים ובזרם חלש לאחר כל יציאה. יש להיזהר מניגוב אגרסיבי או שימוש בקילוח מים חזק מידי. לאחר השטיפה חשוב לנגב את האזור באמצעות ניר טואלט עדין ובטפיחות קלות. ייבוש באמצעים טבעיים (אוויר ורוח בתינוקות, למשל) עדיף. ניתן גם לבצע אמבט עם מים חמימים ולהוסיף שמן אתרי כדוגמת לבנדר להרפיה ולנינוחות. בכל מקרה יש להימנע מקרצוף האזור או מחשיפתו לסוגי סבון גסים.

גישות טיפול קונוונציונאליות
הטיפול הקונוונציונלי מתייחס לבעיה השורשית ומנסה להתמודד עימה. בנוסף, קיים טיפול מקומי הכולל משחות להרחבת הסוגר המוצר (למשל עם משחת ניטרוגליצרין), זריקת בוטקוס להרפיית השריר ולשיפור זרימת הדם המקומית ולעתים גם ספינקטרקטומיה שהיא התערבות כירורגית המצמצמת את ההתכווצות של הסוגר הפנימי. לטיפול זה יעילות רבה מזו של ההתערבות התרופתית אך בחלק מהמטופלים מתגלים סיבוכים דוגמת אבדן שליטה על גזים.


הגישה הטיפולית על פי הרפואה הסינית
הגישה הטיפולית הסינית מתמקדת בסינדרום המוביל להיווצרות הפיסורה. אבחנה מדוקדקת והערכה פיזיקאלית הכוללת בדיקת דופק, לשון, מרידיאנים ובטן מאפשרת גיבוש אסטרטגיה טיפולית מתאימה. גם כאן הטיפול מתמקד הן בענפים (התסמינים החיצוניים) והן בשורשים (גורמי המחלה).

חום ואש: אלו הן תופעות המתאפיינות על ידי מצבים של יציאות יבשות וקשות המוכתמות בדם אדום טרי. בנוסף, ניתן לציין במקרה זה תסמינים דוגמת צמא, יובש בפה, לשון אדומה ודופק מהיר ומתוח. במצבים אלה יש לטהר את החום והאש מהמעיים, לרכך את היציאה ולהפסיק את הכאב. צמחים מקררים ומטהרי אש דוגמת (Da Huang (Radix et Rhizome Rhei או צמחים מזינים ומלחלחים דוגמת (Mai men Dong (Tuber Opiopogonis מהווים חלק מפורמולות צמחים מוכרות לטיפול במצבים אלה. יש לזכור שטיפול זה מקרר במיוחד ולכן ניתן לתת אותו לזמן מוגבל בלבד.

חום ולחות: זהו מצב המתאפיין בהחמרה של דלקת מקומית המתבטאת בכאב מקומי, גרד, נפיחות ותחושת צריבה, קושי בהתרוקנות המלווה ביציאות רכות, דביקות ובעלות ריח חריף. הבטן נפוחה והשתן מרוכז ובעל ריח חריף. הלשון אדומה והדופק מהיר ומתגלגל. במצבים אלה יש לטהר את החום מהמעי ולייבש לחות. צמח דוגמת Radix Sophorae Flavescentis) Ku Shen) מסלק חום ורעילות וצמח דוגמת (Sheng Yi Ren (Semen Coicis Lachrymal-jobi מקרר ומייבש את הליחה תוך תמיכה בעיכול. גם כאן הטיפול מוגבל בזמן אך יכול, בהתאמה מסוימת, להימשך לאורך מספר שבועות ואף יותר.

חסר יין ודם: אלו הן תופעות שכיחות העשויות להוביל לחוסר לחלוח המעי הגס ומכאן לעצירות כרונית. חוסר זה מאפיין גם פגיעה ברקמות הריריות של מערכת העיכול ועיכוב תהליך השיקום שלהן. תופעות אלו מלוות בעצירות יבשה וביובש כללי של העור, השיער, העיניים והרקמות הריריות. במקרה של חוסר יין נראה תופעות של חום מדומה והלשון תהיה אדומה. במקרה של חוסר דם הלשון חיוורת. הטיפול במקרה זה דורש הזנת היין והדם והינו ממושך יותר. זאת ניתן להשיג על ידי פורמולות המכילות צמחים דוגמת (Shu Di Huang (Radix Rehnammiae Glutinosae Conquitae המזינה את היין והדם ומלחלחת רקמות, או (Bai Shao (Radix Paeoniae Lactiflora התורמת, בנוסף להזנת הדם, גם הרגעה והרפיית שרירים (בעיקר חלקים).


לסיכום
הטיפול בפיסורה דורש התמקדות מידית בבעיה ברובד של הענפים; התסמינים המפריעים למטופל. במקביל יש לטפל בשורשי הבעיה על פי האבחנה שנקבעה. על הטיפול להסתמך לא רק על צמחי מרפא ושינוי תזונתי אלא גם, ובעיקר, על אורח חיים אשר יאפשר פעילות מעיים סדירה. באותם מקרים בהם הפיסורה אינה קשורה לעצירות, ניתן למצוא מענה באמצעות טיפול מקומי ומרגיע. אין לשלול התערבות רפואית קונוונציונאלית ובכל מקרה הכרחי לעבור אבחנה מלאה על ידי בעל מקצוע.


קישורים נוספים
משחת הממליס מורכבת


 

  Canabis sativa (C. Indica) | Marijuana | קנביס (מריחואנה)
מוצאו של צמח הקנביס בהרי ההימלאיה ובמרכז ודרום אסיה, וקיימות עדויות לשימוש בצמח כבר מהמילניום השלישי לפני הספירה. בתחילת המאה העשרים הפך הקנביס לצמח מעורר מחלוקת.

R.Na, Cl.H, MIHA, RH (A.H.G) מאת: מיכל קירש
נטורופתית, הרבליסטית קלינית ומנחת קבוצות

מבוא:

מוצאו של צמח הקנביס, ממשפחת הקנביים, בהרי ההימלאיה ובמרכז ודרום אסיה. באזורים אלה קיימות עדויות לשימוש בצמח כבר מהמילניום השלישי לפני הספירה.
במהלך ההיסטוריה חדר השימוש בצמח לתרבויות שונות במזרח ובמערב כאחד. השימוש בצמח ובשרף המופק ממנו (חשיש) לאורך ההיסטוריה האנושית התחלק לשימושים רפואיים, לצד שימושים בעלי אופי פסיכו-אקטיבי הכרתי. שימושים אלה התקיימו לצד הפקה של שמן מזרעי הקנביס, אשר שימש לבערה ולמאכל, וכן שימוש בסיבי הצמח לייצור נייר, בדים ובגדים. שמן זרעי הקנביס מצטיין ברמה גבוהה במיוחד של חומצות שומן בלתי רוויות (בין 70-90%) ובריכוזים מרשימים של אומגה 3, אומגה 6 ואומגה 9. (1)
בתחילת המאה העשרים הפך הקנביס רשמית לצמח מעורר מחלוקת; ראשית בארה"ב שחוקקה חוק האוסר על שימוש, גידול ואחזקה של הצמח ובהמשך במדינות נוספות מרחבי העולם. תיאוריות-קשר גורסות כי השימוש והגידול של הצמח נאסרו במקור בארה”ב בעקבות קשרי הון-שלטון, ומתוך אינטרס של תעשיית הנייר המיוצר מעץ ותעשיית הפלסטיק שאז אך נולד - תעשיות שראו בקנביס איום על קיומן והתעצמותן הכלכלית. בכדי להרתיע משימוש בצמח, קשרו אז את השימוש בצמח ל"שער מעבר" לשימוש בסמים קשים דוגמת קוקאין והרואין, גישה שנויה במחלוקת הקיימת עד היום ואשר טרם הוכחה או הופרחה. אותן תיאוריות-קשר גורסות כי ללובי זה הצטרפו במהלך השנים חברות הפרמצבטיקה, מהלך שמקורו בחשש כי השימוש בקנביס יהווה תחרות אשר תפגע בהיקף מסחרן של תרופות רבות. (2)

בשנים האחרונות נחקרת המריחואנה רבות אודות השפעותיה הרפואיות המגוונות והשימוש בצמח תופס תאוצה ומשנה את מעמדו החוקי. אחד מחלוצי המחקר בתחום הוא פרופסור רפאל משולם מישראל, שחקר את השפעות הצמח במשך שנים והשפיע רבות על תפיסת הצמח ברמה המדעית והרפואית. (3)
המעמד החוקי של הקנביס משתנה בעולם ממדינה למדינה. בישראל כיום ישנו מעמד חוקי למריחואנה לצורכי שימוש רפואי בלבד, המוגבל במסגרת של תקנות וחקיקה לשימוש, גידול ושינוע. השימוש בצמח דורש רישיון ממשרד הבריאות ומופקדים על תהליך מתן הרישיון שישה רופאים, בראשם ד"ר יהודה ברוך מבית החולים אברבנל. לצד הליך הרישוי לשימוש, ישנם זכיינים ועמותות להם רישיון לגידול ושינוע של מריחואנה בארץ. את הצמח ותמציות המופקות ממנו מפיצים בנקודות חלוקה מורשות ובחלק מבתי החולים. על פי החוק בארץ בכדי לעשות שימוש רפואי בקנביס, ראשית יש להוכיח שטיפולים אחרים לא הועילו לחולה בהפגת התסמינים מהם הוא סובל, או כאשר קיימת הסכמה רחבה כי השימוש בצמח עשוי להועיל לשרידותו ולאיכות חייו. (4)

הקנבינואידים והמערכת האנדוקנבינואידית

החומרים הפעילים של הקנביס מכונים קנבינואידים, ותוך כדי הניסיון להבין כיצד הם פועלים התגלתה המערכת האנדוקנבינואידית.מערכת זו הינה מערכת העברת אותות אשר לה השפעה על המוח ועל מגוון תפקודים ומערכות בגוף האדם.עד כה נמצאו מספר קולטנים עצביים לקנבינואידים, אשר המוכרים ביניהם הינם CB1, .CB2, GRP55 הקולטן הראשון שהתגלה, CB1, מצוי בעיקר במוח, אך בשנים האחרונות הוא התגלה גם ברקמות פריפריאליות, כאשר להפעלתו מיוחסת השפעה פסיכוטרופית הלוצינוגנית ומרוממת וכן השפעה משככת כאבים ומגנה על מערכת העצבים.
לעומתו, CB2 מתבטא באופן כמעט בלעדי בתאים ואיברים הקשורים למערכת החיסון והדם, כאשר ריכוזו הגבוה ביותר נמצא בטחול. הפעלתו מקושרת להשפעה נוגדת דלקת והפחתה של בחילות ועוויתות. החומרים האנדוגניים המשפעים על הקולטנים הקנבינואידיים נקראים אנדוקנבינואידים והם כוללים:
Anandamide, 2AG:2-arachidonoyl glycerol בין השאר. (5)

כיצד משפיעים האנדוקנבינואידים והקנבינואידים על המוח?

על פי פרופ' משולם, חומרים אלה משפיעים על דפוסים של אכילה, שינה, רגיעה וזיכרון וכן הינם קשורים גם להגנה על מערכת העצבים. הם מתפקדים כמוליכים עצביים המופרשים מהקרומים הפוסט-סינפטיים ונקלטים על ידי הקולטנים הנזכרים מעלה. כאשר הם מפעילים את הקולטן CB1, מתרחשת השפעה על מעבר ופעילות יוני סידן ועיכוב בהפרשה של מוליכים עצביים שונים ביניהם גאבא וגלוטמט. לגאבא השפעה של עיכוב עצבי ואילו הגלוטמט מקדם עוררות עצבית המקושרת בין היתר לעידוד העברת אותות של כאב במוח. עיכובם של שני מרכיבים אלה גורם לתוצאה עצבית סופית מורכבת הכוללת, בין היתר, הפרשה מוגברת של דופאמין.
השפעת האנדוקנבינואידים על המערכת הינה קצרת טווח ואורכת שניות בודדות. הקנבינואיד THC לעומתם, משפיע זמן רב יותר ונקלט על אותה מערכת רצפטוריאלית. השפעה עצבית מורכבת זו מסבירה מדוע קנבינואיד זה מייצר עיכוב עצבי מחד, למשל של תחושת כאב, ותחושה אופורית מאידך. ראוי לציין, כי הפרשת הדופאמין משפיעה על "מסלול הגמול" במוח ומעודדת תחושה של סיפוק והנאה.(5,6)

הפחתת הפרשתו של הגלוטמט במצבי עקה מפחיתה את הסיכון לאיסכמיה מוחית, ומכאן נתפס הצמח, בין השאר, כמאתן עצבי. צמח הקנביס ידוע גם כגורם לירידה בזיכרון, והודות ליכולתו זו וכן להשפעתו על מסלול הגמול טוען פרופסור רפאל משולם כי שימוש בו עשוי לרפא "מחלות זיכרון” דוגמת הפרעת לחץ פוסט טראומתית ופוביות שונות. (5) 

השפעות פיזיולוגיות ופרמקולוגיות נוספות של האנדוקנבינואידים והקנבינואידים

לאנדוקנבינואידים ולקנבינואידים מיוחסת תכונה של עיכוב ייצור איקוסנואידים משרי דלקת ועווית ועיכוב דלקת דרך עיכוב ייצור TNF alpha. נמצא כי אנדוקנבינואידים מצויים בריכוז נמוך גם בחלב אם והחוקרים מעריכים כי בהקשר זה האנדוקנבינואידים מהווים גורם משרה גדילה. (5)
לאחרונה נמצאו עדויות לכך ששימוש במריחואנה יכול להביא לעצירת התפשטותו של סרטן השד באמצעות עיכוב ביטויו של גן בשם Id-1, הגורם לממאירות ולגרורות. (7) עוד נמצא כי שימוש בקנביס מעודד בניה של עצם. (8) 

 


מידע טכני כללי:

חלק הצמח בשימוש

תפרחת נקבית

רכיבים פעילים

קנבינואידים, כ-66 במספרם לפחות, ביניהם:

Δ9-tetrahydrocannabinol (THC)

cannabidiol (CBD)

cannabinol (CBN)

tetrahydrocannabivarin (THCV)

חומרים אלה מסיסים בממסים אורגניים.

פעילות רפואית

פסיכו-אקטיבי והלוצינוגני, נוגד דלקת, נוגד עווית, נוגד בחילות והקאות, מעודד תיאבון, נוגד סרטן, נוגד כחקציה, מאתן עצבי, מעכב עצבי, אופורי ומרומם, נוגד כאב פוטנטי ביותר (ללא סכנת דום נשימתי כפי שעלול לקרות משימוש במורפיום), נוגד טראומה נפשית (מביא לירידה בזיכרון ובין היתר מפיג זיכרונות קשים), נוגד חרדה, מפחית שימוש בתרופות בקרב אוכלוסיה גריאטרית, נוגד אסתמה, נוגד חמצון, נוגד פרכוסים, מפחית לחץ דם, מפחית לחץ תוך עיני, מעודד בנית עצם.

התוויות

כיום בישראל ניתן הקנביס הרפואי לחולים במגוון רחב של מחלות אשר ניתן לחלקן באופן גס לשתי קבוצות עיקריות: הראשונה חולים אונקולוגיים, והשנייה חולים הסובלים מכאבים כרונים ומחלות נוירולוגיות.

בעולם הרחב מקובל להשתמש בצמח למגוון המצבים הבאים:
לטיפול בחולי סרטן ככלל וסרטן השד בפרט, איידס, טרשת נפוצה, ניוון שרירים, מחלת פרקינסון, אלצהיימר ושיטיון (דמנציה), כאב כרוני לסוגיו, מחלת קרוהן, קוליטיס, תסמונת המעי הרגיז, אסטמה, נפחת הסמפונות, סכרת, תסמונת טורט, הפרעת לחץ פוסט טראומתית, דלקת מפרקים, פיברומיאלגיה, מחלות אוטואימוניות, הפרעות שינה (אינסומניה), דיסטוניה, עוויתות, מגרנה, חוסר תיאבון וכחקציה, אי שקט, בחילות, שלשולים, עצירות, אפילפסיה, גלאוקומה, באוכלוסיה גריאטרית.

התוויות נגד ותופעות לוואי

הצמח נחשב לבטוח בשימוש ולא ידועות רגישויות והתוויות נגד, לבד מהמצבים הבאים:
סכיזופרניה ופסיכוזות - מריחואנה ידועה כמי שעלולה לגרום להתקפים פסיכוטיים ולהתקפי פאניקה בשימוש שאינו מושכל. כמו כן, שימוש ארוך טווח עלול לגרום לתסמיני דיכאון. (9)
על אף הנאמר מעלה, ישנם מחקרים המראים כי שימוש בקנבינואיד CBD, הראה הפחתה בתסמיני סכיזופרניה והפחתת הצורך בטיפול רב-תרופתי, כמו גם בהפרעה דו קוטבית. (10)
דווחו מספר מקרים בהם התפתח סרטן ריאות בעקבות עישון הצמח, כמו גם שיעול וברונכיטיס. (11)
שימוש בקנביס עלול להביא לשינויים בהורמוני המין וירידה בייצור הזרע. (11)

אופני נטילה ומינונים

- עישון/ מכשיר אדים המותאם לשימוש בצמח.
- צריכה של מזון המכיל תמיסה שומנית של הצמח (לרוב עוגיות) או שמן המכיל קנבינואידים.

מנתונים שמפרסמת עמותת "תיקון עולם" אשר עוסקת בגידול, חלוקה והפצה של מריחואנה רפואית בארץ, ממוצע צריכה יומי עומד על 2.6 גרם קנאביס מאיכות רפואית, בריכוז של מינימום 20% THC. צריכת הקנביס החודשית למטופל נעה בין 50 ל-250 גרם ומושפעת מדרך הצריכה, הגיל, המשקל ומצב הרפואי. (12)

תוצאות מחקר:

המחלקה הפסיכיאטרית באוניברסיטת בוכום שבגרמניה, סיכמה את השפעתו הפסיכיאטרית של הקנביס בחלוקה גסה לשתי קבוצות; השפעה אקוטית של שימוש בצמח יכולה להביא לתחושת רוממות, אופוריה וסיפוק רב. שימוש כרוני בקנביס עלול להביא לעלייה בתסמינים דיכאוניים. עם זאת טוענים החוקרים, כי תפקוד ירוד של המערכת האנדוקנבינואידית, מקושר להתפתחות של הפרעות דיכאון. (13)

קבוצת חוקרים מצאה כי שימוש כרוני בקנביס לא הביא לשינויים פתולוגים בריאות, במערכת האנדוקרינית ובתפקוד הכרתי. (14)

שימוש בקנביס העצים את ההשפעה משככת הכאב של תרופות אופיאטיות, ואפשר טיפול ארוך יותר במינונים קטנים יותר לצד תופעות לוואי מועטות יחסית של החומרים האופיאטים. נתון זה חשוב בעיקר בקרב חולים סופניים וחולים הסובלים מכאבים כרונים עזים. (15)

במחקר שנערך על חולי טרשת נפוצה הסובלים מנוקשות שרירים, נמצא כי שיעור ההרפיה שהושגה עם השימוש בצמח לאחר 12 שבועות היה גבוה פי 2 בהשוואה לפלצבו. כמו כן נמצא שיפור בתסמינים של כאב, ועווית וכן שיפור באיכות השינה. החוקרים הסיקו כי לקנביס יש עליונות בטיפול בקשיון השרירים של חולי טרשת נפוצה על פני תרופות מרשם אחרות, זאת לצד בטיחות גבוהה יחסית בשימוש. (16)

חוקרים מצאו כי THC וקנבינואידים נוספים מעכבים התרבות של גידולי גליומה. פעילות נוגדת סרטן זו תלויה במספר מסלולי אותות אשר מהווים טריגר למוות תאי. במקביל נמצא כי החומר מעכב התפתחות כלי דם של הגידול, פרוליפרציה ופלישה של תאים סרטניים לסביבתם. (17)

חוקרים מאוניברסיטת בון שבגרמניה, גילו כי מולקולה בשם בטא-קריופילן מביאה להפעלה של קולטנים קנבינואידיים מסוג CB2. פעולה זו מביאה להשפעה נוגדת דלקת, משככת כאבים מקומית ואנטי קרצינוגנית, אך אינה כוללת השפעה עצבית או פסיכו אקטיבית החוקרים מייחסים לממצא זה השלכות קליניות מגוונות, ביניהן אפשרות טיפול בספקטרום רחב של מחלות דלקתיות ובכאבים ממקור עצבי. מתן החומר בצורה אוראלית הראה יעילות טיפולית. חומר זה נמצא בריכוזים גבוהים במזונות הבאים: אבוקדו, כשותית, לימון, אורגנו, קינמון, ציפורן, רוזמרין, קורנית, מרווה, פלפל שחור ונוספים. (18)
*בטא- קריופילן הנו ססקוויטרפן נדיף הנספג בהרחה דרך ריריות האף וכן דרך העור.
להלן תמציות נדיפות המכילות בטא-קריופילן על פי ריכוז החומר בתמצית:
פלפל שחור ולבן - 25% עד 35%
מליסה - 12% עד 19%
אורן - 1%עד 6%
מרווה מרושתת - %1 עד 3%
קמומיל רומי - 1% עד 10%

חוקרים ממדריד טוענים כי קנביס מהווה הבטחה בטיפול במחלות פרקינסון, הנטינגטון ומחלות נוירולוגיות נוספות, זאת לאור ההבנה העדכנית אודות פעילותם של חומריו הפעילים. החוקרים טוענים כי יש מקום למחקר הבוחן כיצד ישפיע השימוש בצמח על עיכוב התקדמותן של המחלות בקרב החולים. (19)

מחקר אשר כלל 139 חולי איידס ונשאי הנגיף, אשר סבלו מתת משקל וטופלו בקנבינואידים, הראה כי הקבוצה אשר קבלה קנבינואידים הראתה עלייה משמעותית בתיאבון לאחר טיפול של 4 עד 6 שבועות, וכן התייצבות במשקל החולים בהשוואה לקבוצת הפלצבו אשר המשיכה לרדת במשקל. (20)

מסמך מסכם של מכון הבריאות הלאומי בארה"ב משנת 2010 טוען כי עישון מריחואנה הראה ירידה בלחץ התוך עיני בחולים הסובלים מגלאוקומה. עוד טוען המסמך כי שימוש ארוך טווח בקנביס מביא לירידה בייצור הזרע ובתנועתיות של תאי זרע, ירידה ברמות הטסטוסטרון בגברים והפרעה באיזון הורמוני מין בקרב נשים. (11)

תוצאות מחקרים שפורסמו על ידי מכון הסרטן הלאומי האמריקאי מראות כי מתן קנביס לחולי סרטן גורם לפעילות משככת כאב משמעותית לצד פעילות מדכאת בחילות ומעוררת תיאבון בקרב החולים. עוד מדווח המכון כי פעילותו נוגדת הבחילה וההקאה של הקנביס הוכחה במספר מחקרים, זאת לצד שיפור באיכות החיים של המטופלים בצמח, שיפור השינה והפחתת תסמינים של חרדה. (21)

מקורות:

1.http://www.innvista.com/health/foods/hemp/hempoil.htm

2. RAND STUDY CASTS DOUBT ON CLAIMS THAT MARIJUANA
ACTS AS "GATEWAY" TO THE USE OF COCAINE AND HEROIN http://web.archive.org/web/20061104124529/http://www.rand.org/news/press.02/gateway.html

3. רפאל משולם, קורות חיים ועבודתו

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/PrasIsrael/Tashas/RefaelMeshulam

4. http://www.tikun-olam.co.il/%D7%A7%D7%A0%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A1/%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%99/%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C.html

5. Plants and brain cannabinoids: major players in physiology, Dr. Raphael Meshulam

6. HOW CANABIS AFFECT NEUROTRANSMITTERS

http://thebrain.mcgill.ca/flash/i/i_03/i_03_m/i_03_m_par/i_03_m_par_cannabis.html

7.http://mct.aacrjournals.org/content/6/11/2921

8. The cannabinoid CB1 receptor regulates bone formation by modulating adrenergic signaling

Joseph Tam*, Victoria Trembovler , Vincenzo Di Marzo, Stefania Petrosino,#, Gabriella Leo,

Alex Alexandrovich , Eran Regev , Nardy Casap , Arie Shteyer , Catherine Ledent**, Meliha Karsak ,

Andreas Zimmer , Raphael Mechoulam , Raz Yirmiya||, Esther Shohami and Itai Bab*,1

9. Adams and Martin 1996; Fehr and Kalant 1983; Hollister 1986a, 1988a; Institute of Medicine 1982

10. Medical marijuana and the mind". Harvard Mental Health Letter 26 (10): 1–3. 2010

11. Workshop on the Medical Utility of Marijuana, Report to the Director, National Institutes of Health USA, by the Ad Hoc Group of Experts

12. תיקון עולם, אופן השימוש בקנביס רפואי

http://www.tikun-olam.co.il/אופן/השימוש/בקנאביס/רפואי.html

13. Patrik Roser, Department of Psychiatry, Ruhr-University Bochum, 44791 Bochum, Germany, IACM 5th Conference on, Cannabinoids in Medicine, 2-3 October 2009, Cologne, Germany

14. Ware MA, Wang T, Shapiro S, Collet JP for the COMPASS study team

15. Abrams DI, Couey P, Shade SB, Dhruva A, Kelly ME, and Benowitz N.

San Francisco General Hospital, University of California San Francisco

San Francisco, California USA

16. CANNABIS EXTRACT IN THE TREATMENT OF MUSCLE STIFFNESS AND OTHER SYMPTOMS IN MULTIPLE SCLEROSIS – RESULTS OF THE MUSEC STUDY. John Zajicek+, Marcus Reif*, Martin Schnelle*, on behalf of the UK MUSEC Study Investigators +Peninsula College of Medicine and Dentistry, Plymouth, PL6 8BX, UK; * IKF, Berlin

17. RECENT ADVANCES ON CANNABINOIDS IN GLIOMA

Manuel Guzmán, Department of Biochemistry and Molecular Biolgy I, School of Biology, Complutense, University, 28040 Madrid, Spain

18. BETA-CARYOPHYLLEN: A PHYTO-CANNABINOID ACTING ON CB2 RECEPTORS

Andreas Zimmer1, Ildiko Racz1, Anna-Lena Klauke1, Astrid Markert1, Jürg Gertsch2

1Institute of Molecular Psychiatry, University of Bonn, 53125 Bonn, Germany

2Institute of Biochemistry and Molecular Medicine, University of Bern, CH-3012 Bern,

Switzerland

19. THE NEUROPROTECTIVE POTENTIAL OF CANNABINOIDS IN BASAL GANGLIA DISORDERS, Javier Fernández-Ruiz, Departamento de Bioquímica y Biología Molecular and Centro de Investigación Biomédica en, Red sobre Enfermedades Neurodegenerativas (CIBERNED), Facultad de Medicina, Universidad, Complutense, 28040-Madrid (Spain); e-mail: jjfr@med.ucm.es

20. Beal JE, Olson R, Laubenstein L, et al.: Dronabinol as a treatment for anorexia associated with weight loss in patients with AIDS. J Pain Symptom Manage 10 (2): 89-97, 1995.

21. http://www.cancer.gov/cancertopics/pdq/cam/cannabis/healthprofessional/page5

מקורות נוספים:

* http://www.cannabis-med.org/studies/study.php

* Cannabinoids in medicine: A review of their therapeutic potential , Mohamed Ben Amar

* Medicinal use of cannabis in the United States: Historical perspectives, current trends, and future directions, Sunil K. Aggarwal, PhD, Gregory T. Carter, MD, MS Mark D. Sullivan, MD, PhD

Craig ZumBrunnen, PhD, Richard Morrill, PhD, Jonathan D. Mayer, PhD

* Cannabidiol and (−)Δ9-tetrahydrocannabinol are neuroprotective antioxidants

A. J. Hampson*†, M. Grimaldi‡, J. Axelrod*, and D. Wink§

* מעורבות של קנבינואידים באפופטוזיס (מוות מתוכנת של תאים) דו"ח מחקר, מוגש לרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, פרופ' צבי פוגל המחלקה לנוירוביולוגיה, מכון וייצמן למדע

* International Association for Cannabis as Medicine, IACM 5th Conference on, Cannabinoids in Medicine

http://www.tikun-olam.co.il

* http://books.google.ca/books?id=MQql_gt2QEgC&lpg=PA316&dq=Cannabis&pg=PP1#v=onepage&q&f=true

* http://www.cancer.gov/cancertopics/pdq/cam/cannabis/healthprofessional/page5

סרטים אודות הקנביס:

קנביס בבתי אבות

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=D0VG3prgCDc

קנביס וסרטן השד

http://www.youtube.com/watch?v=cX5wLUfw0E8&feature=player_embedded

קנביס וסרטן, סרטון על פעוט בן שנתיים

http://www.youtube.com/watch?v=tmviQBB5DHs&feature=player_embedded

קנביס וטורט

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=BV_cUMwQ-gc

קנביס ופרקינסון

http://www.youtube.com/watch?v=hql7b8wx47Y&feature=player_embedded

פרופסור רפאל משולם על הפרעת לחץ פוסט טראומתית

http://www.youtube.com/watch?v=oG_r5k2Ph70



 

  ביקורת ספר: המדריך הקליני לגינקולוגיה ברפואה סינית מסורתית
הספר מכסה ארבעה נושאים כלליים של הפרעות ופתולוגיות מרכזיות בתחום הגניקולוגיה, בחלוקה נכונה ואינטואיטיבית של מגוון הבעיות הקיימות ברפואת הנשים. כל פתולוגיה תופסת שורה בטבלה עם הסבר כללי מאוד המפרט אבחנה, פתופיזיולוגיה, מאפיינים, סימפטומים נוספים אופייניים, עקרון טיפול, פורמולה אפשרית ונקודות דיקור פוטנציאליות.

ניגשתי לקריאת המדריך בציפייה גדולה. קודם כל בשל קבוצת המחברים (קרן סלע, יעל ססלוב, תגר בנימין ונדב שרייבוים – ראו פירוט בסוף הכתבה) הנמנים על מובילי המטפלים בתחום הגניקולוגיה ברפואה הסינית וכן בשל העובדה ש- User Manual או במקרה זה – Therapist Manual – הינו די נדיר במחוזותינו. איני זוכר שנתקלתי בהרבה מדריכים למטפלים מתוצרת כחול-לבן בתחום הרפואה הסינית.

יחד עם זאת, ניגשתי לקריאת המדריך עם ביקורת מוכנה מראש. זה הזמן לגילוי נאות – אני מגיע מאסכולה אחרת מהרפואה הסינית המסורתית, מצויד בתפיסות שלכאורה אינן מתיישבות עם קיומו של User's Manual בכל הקשור לרפואה סינית, שהרי הסכנה היא שהמטפל הלא מנוסה יסתפק במידע המופיע במדריך מבלי להידרש לשקלול ובחינת המקרה על פי עקרונות חשובים אחרים בתהליך האבחון כמו בחינת המקרה לאור תיאורית חמשת הפאזות, תורת הגזעים והענפים אבחנות גוף ועוד תיאוריות רבות וחשובות.

ובכן, לאחר קריאה וקריאה נוספת נוכחתי לגלות מדריך נהדר!
בהקדמה מציינים המחברים כי הספר "… נכתב ככלי עזר למטפלים ולא כספר לימוד…" ואכן, המדריך נשאר נאמן להפליא למטרה זו אשר לשמה נכתב. הספר אינו יומרני ומספק הסברים תיאורטיים כלליים, מערביים וסינים, בראשית כל פרק על מנת לחבר את המטפל לעקרונות הראשיים לפני הצלילה למגוון האבחנות, הסימפטומים ועקרונות הטיפול המוצעים לכל בעיה ובעיה.

הספר מכסה ארבעה נושאים כלליים של הפרעות ופתולוגיות מרכזיות בתחום הגניקולוגיה, בחלוקה נכונה ואינטואיטיבית של מגוון הבעיות הקיימות ברפואת הנשים.
כיאה למדריך ובשונה מאוד מספר לימוד, כל פתולוגיה תופסת שורה בטבלה עם הסבר כללי מאוד המפרט אבחנה, פתופיזיולוגיה, מאפיינים, סימפטומים נוספים אופייניים, עקרון טיפול, פורמולה אפשרית ונקודות דיקור פוטנציאליות.
במסגרת ארבעת הנושאים הללו כללו המחברים כמאתיים (!) פתולוגיות שונות, מספר דומה של פורמולות על מרכיביהן וכן סל של נקודות דיקור אפשריות עבור כל פתולוגיה מוזכרת.

מטבע הדברים ובשל היותו מדריך כללי ולא אנציקלופדיה לרפואת נשים, נאלצו הכותבים להסתפק במתן 'קריאת כיוון' טיפולי בלבד.
לעיתים, קריאת הכיוון רחבה מידי וכוללת המלצה על מגוון של נקודות דיקור אשר במקרים מסוימים סותרות האחת את השנייה. אני משער שהכוונה בהמלצות הללו היא שהמטפל יבחר את הטיפול המתאים, לפי אבחונו ובהתאם לאטיולוגיה המקדימה את ההתבטאות הפתולוגית. על-ידי איבחון ספציפי יבחר המטפל נקודות מחממות או מקררות, נקודות מכנסות או פותחות מתוך סל הנקודות המוצעות, אלה לצד אלה.

מעבר לכך המדריך הוא מקיף מאוד וכולל מעבר לאבחנה הסינית את תיאור המנגנון הפתופזיולוגי ותיאור של סימפטומים נוספים אפשריים לצד הסימפטומים הגניקולוגיים. עבור כל פתולוגיה מפורטת פורמולת צמחי מרפא אותה ניתן לחפש באינדקס הפורמולות בסוף הספר – כאן חסר לי פרוט מינוני הצמחים בפורמולות המוצעות.

המדריך מקנה נקודת מוצא טובה להמשך חקירה של כל בעיה עליה ניתן לחשוב בתחום הרפואה הסינית – תמציתיותו זו הינה עקב אכילס של ספר זה ובאותה העת זוהי חוזקתו.
לסיכום, כמות הידע אותו חלקו עמנו המחברים במדריך המצוין הזה מרשימה ביותר. מעיין זה של ידע וניסיון מרוכז וערוך להפליא ישמש ללא כל ספק הרבה מאוד מטפלים.

מחברי המדריך: קרן סלע (M.Sc, L.Ac), בוגרת תואר שני ברפואה סינית, מרכזת את היחידה לרפואה משלימה במכון לחקר הפריון בבי"ח איכילוב. יעל ססלוב (Dip Acu & Herb), ממקימי מכללת 'דאו' וממקימי 'שלובים' – מרפאה משולבת לטיפול בנשים בחיפה. תגר בנימין (M.Sc, L.Ac) מומחית ברפואה סינית לנשים וילדים. הקימה ומנהלת את קליניקת 'מפגשים' לרפואה משולבת. נדב שרייבום (M.Sc L.Ac) בעל תואר שני ברפואה סינית. עובד ביחידה האינטגרטיבית בבי"ח בילינסון בתחום האונקולוגיה.

הגהה ועריכה: תמי ברקאי

באדיבות: סינית - פורטל רפואה סינית

לרכישת הספר >>>

 



 

  אופיה המשתנה של רפואת הצמחים בבריטניה
ראיון עם מייקל מקנטייר (Michael McIntyre), יו"ר האיגוד האירופי של המטפלים ברפואת צמחים וברפואה מסורתית (EHTPA)


ראיון עם מייקל מקנטייר (Michael McIntyre), יו"ר האיגוד האירופי של המטפלים ברפואת צמחים וברפואה מסורתית (EHTPA)

יוזם הראיון ואיש קשר: ג'ונתן טרז'ר * שאלות: רוי אפטון * ראיון: אביבה וטרייסי רום

תרגום לעברית: ד"ר משה נחמני * עריכה מקצועית: גל מ. ראן (RH(AHG

הראיון פורסם בכתב העת של איגוד ההרבליסטים האמריקאי (JAHG); התרגום והפרסום ב"קול הצמחים" באדיבות AHG. הפרסום באתר זה באדיבות "קול הצמחים".

מזווית מקומית ואישית – פתח דבר מאת גל מ. ראן

בראיון אשר תרגומו מוגש כאן לפניכם נתקלתי לראשונה לפני מספר חודשים עם פרסומו בגיליון האחרון של כתב העת של איגוד ההרבליסטים האמריקאי (JAHG), אותו אני מקבל בדואר אחת לחצי שנה, ככל חברי האיגוד. עם סיום קריאתו, המשיכה ללוות אותי התחושה שהדברים המופיעים בו רלוונטיים עבורנו לא פחות מאשר עבור חברינו למקצוע בארה"ב ובבריטניה.

יש לזכור כי כאשר הרשויות הרגולטוריות באות לדון ולהחליט על תנאי העיסוק והרישוי של מקצוע מסוים, הן מסתמכות ראשית על האופן בו נוהגות מדינות אחרות, בדרך כלל באירופה וארה"ב. לפיכך, גם בתחום העיסוק ברפואת צמחים קלינית, הרגולציה במדינות מובילות תשפיע ישירות, במוקדם או במאוחר, על הרגולציה בארץ. רצוי וראוי כי נקפיד להתעדכן בנושא, נלמד מניסיונם של אחרים ובהתאמה נשכיל להתמודד בהצלחה עם הקשיים העשויים לעלות בתהליך הרגולציה של המקצוע בארץ.

כמי שקיבל את הכשרתו הבסיסית ברפואת צמחים בבריטניה ואת הכשרתו המתקדמת בצפון אמריקה, וכחבר באיגוד המקצועי האמריקאי, אני מרגיש הזדהות עם חבריי למקצוע בארצות אלה ומייחל בכל לב כי בסופו של תהליך ישכיל המחוקק לקבוע תנאים אשר יאפשרו להרבליסטים הקליניים מעבר לים לפעול בחופשיות ובאופן מוגדר וחוקי.

תקוותי היא גם כי תחום רפואת הצמחים הקלינית יזכה לרגולציה ראויה גם במחוזותינו, וכיו"ר איגוד ההרבליסטים הקליניים של עיל"ם, ביחד עם חברי לוועד המנהל, אני פועל ואפעל למימוש של חזון זה.

 

מזה שנים קיימת מחלוקת מתמשכת בקרב העוסקים ברפואת צמחים בבריטניה, לגבי היתרונות והחסרונות של הסדרה (רגולציה) מקצועית. בדיוק כפי שקורה בארה"ב, דיונים אלו מצמיחים דעות ורגשות עזים, כאשר בעלי המקצוע מבקרים אחד את השני.

אולם, הצעות לרישוי חוקי של העוסקים ברפואת צמחים בבריטניה הפכו לסוגיה דחופה במיוחד בחודשים האחרונים, כאשר חדירת מוצרים טבעיים לשוק האירופי מתקדמת ביתר שאת. נוכח חקיקה של האיחוד האירופאי, שאמורה להיות מיושמת בחודש אפריל 2011 וכותרתה: "הנחיה בדבר תכשירים צמחיים מסורתיים (THMPD)", קיים חשש כי רבים מהתכשירים בהם משתמשים היום העוסקים ברפואת צמחים (הרבליסטים קליניים), אשר ניתנים כמרשם בזכות פטור מיוחד הקיים בחוק הרפואה הבריטי ואשר הוענק עוד בזמנו של הנרי השמיני (במאה ה-16), לא יהיו זמינים יותר למטפלים ולמטופליהם.

כדי להבין טוב יותר את המצב, קיימנו ראיון עם מייקל מקנטייר, יו"ר האיגוד האירופי לרפואת צמחים ורפואה מסורתית. זהו ארגון-גג של שמונה איגודים מקצועיים בתחום הרפואה הצמחית/מסורתית, הכוללים כ-1500 אנשי מקצוע ברחבי בריטניה.

 

שאלה: האם תוכל להסביר מהו רישוי חוקי?

מייקל מקנטייר: רישוי חוקי הינו המצב שבו המדינה מעניקה לעוסקים בתחום מסוים רישיון לפעילותם על בסיס הכשרה נדרשת ובכפוף לעובדה שהם לא הורשעו בעבר בפלילים.

בנוסף, על העוסקים בתחום להראות, באמצעות סיום בהצלחה של תוכניות השתלמות מקצועיות רב-שנתיות, מתמשכות ומחייבות, כי הם מעודכנים בתחום עיסוקם. רישום העוסקים המורשים מנוהל ע"י מוסד פיקוח עצמאי שבפניו יכולים להתלונן מטופלים הסבורים כי הם טופלו שלא כשורה. מוסד הפיקוח, יחד עם האגודות המקצועיות המתאימות, יקבעו את הכללים להכשרה, להכרה במוסדות ההכשרה ולהתמחות. מוסד הפיקוח יהיה אחראי להליכים המשמעתיים ובמקרים של מפלט אחרון יוכל אפילו להרחיק מפנקס הרישוי הרבליסט אשר לא יורשה להשתמש בתואר המקצועי המורשה והמוסדר שלו. נושא זה טרם הוכרע.

שאלה: מה היו הגורמים שבבסיס היוזמה לרישוי חוקי?

מ"מ: שני הגורמים העיקריים הינם ראשית נגישות מתמשכת עבור הציבור למלוא התחום של רפואת הצמחים וצמחי המרפא, ושנית – הגנה על הציבור.

שאלה: כיצד הוסדרה פעילותם של ההרבליסטים בבריטניה עד היום, ומה נשתנה?

מ"מ: הבסיס של מערכת החוק הבריטית הינו החוק הרגיל: בניגוד לשאר מדינות אירופה, שבהן החוק מבוסס על קודקס נפוליאון, בבריטניה קיים חוק רגיל הקובע כי אלא אם כן הפעילות אינה בלתי-חוקית, הרי שהיא אינה נוגדת את החוק, כלומר היא מורשית. עובדה זו חשובה, שכן משמעותה היא, שכל עוד המטופל מסכים לכך, חוקי עבורו לקבל טיפול ע"י מישהו אחר, בין אם הוא רופא ובין אם לאו. זהו המצב כיום, אולם חוקי הרפואה נקבעים עתה ע"י האיחוד האירופי, וזוהי אחת הסיבות שבגינן הרבליסטים מחפשים כעת רישוי חוקי.

בחודש אפריל 2011, ההנחיה החדשה בדבר תכשירים צמחיים ומסורתיים תיכנס לתוקפה במלואה, והיא תחליף הלכה למעשה את אחד משני החלקים של החקיקה, המתייחס לעבודתם של הרבליסטים בבריטניה: סעיף 12(2) לחוק הרפואה משנת 1968, המאפשר היום להרבליסטים לספק למטופלים תכשירים צמחיים מוגמרים מיצרנים או מספקים שהם צד שלישי. החל מאפריל 2011, אספקה זו תחייב רישוי של תרופות מסורתיות בהתאם להנחיה החדשה, ובעוד שהנחיה זו מתאימה לתכשירים צמחיים המחייבים מרשם, היא לבטח לא מתאימה לכמויות קטנות של תכשירים צמחיים הניתנים למטופלים מסוימים. כדי לקבל רישוי מהסוג החדש יידרשו חודשים, ואף שנים, וגם עלויות של אלפי דולר, כך שמסלול זה יהיה חסום בפני מטפלים המשתמשים בתרופות צמחיות המותאמות לריפוי מטופלים מסוימים. כלומר, יישום מלא של ההנחיה החדשה יביא את הקץ לפעילותם של הרבליסטים עצמאיים המשתמשים בתכשירים מוגמרים. אלו כוללים תכשירים מוגמרים מצמחי מרפא כגון טבליות, כמוסות, תמציות יבשות ומשחות שהופקו ע"י ספקים מצד שלישי עבור מטופלים מסוימים. תחת סכנה מצויים גם אלו הנותנים שירותי טיפול והמספקים הרכבים צמחיים אישיים (כולל אלו המכילים טינקטורות וצמחים יבשים) לבקשתם של הלקוחות. במשך 40 השנים האחרונות צורת טיפול זו הפכה לחלק העיקרי בעיסוק ברפואת צמחים בבריטניה, ורבים מההרבליסטים מתבססים באופן מוחלט על שירותים שכאלו. כל שיישאר יהיה תכשירים צמחיים שהוכנו ע"י אנשי מקצוע מורשים בעצמם, בהתאם לסעיף אחר שעדיין קיים בחוק – סעיף 12(1) של חוק הרפואה משנת 1968.

סעיף 12(1) מתיר לאיש-מקצוע (המונח הרבליסט אינו מופיע בחוק זה) לספק מרשם לתכשיר צמחי למטופל, בתנאי שהוא בדק פיזית את המטופל, ושהתרופה הגיעה מאזור שהיה נעול בפני הציבור הרחב (שאינו תא מכירה), ושהוא בעליו של אזור זה. חלק עיקרי זה של חוק הרפואה משנת 1968 עדיין בתוקף בשנת 2010 והלאה, מכיוון שהתכשירים המסופקים למטופל מופקים באזור שההרבליסט הוא בעליו והם אינם 'מוצרים מסחריים'. במונח 'מוצרים מסחריים' נעשה שימוש בהנחיית התרופות של האיחוד האירופי (EU Medicines Directive, 2001/83/EC) כדי להגדיר תרופות שהינן בעלות רישוי עסקים מלא (כלומר: רישיון). מאחר שההרבליסטים הללו מכינים את התכשירים במתחם שלהם ותכשירים אלו לא מוגדרים כמוצרים מסחריים, הרי שהם אינם זקוקים לרישיון.

למרות זאת, אובדן האספקה מגורם שלישי יהווה מכה קשה להרבליסטים ולמטופליהם. בהיעדר רישוי חוקי, מרגע זה והלאה, מטופלים רבים לא יוכלו לקבל את התרופות הרגילות שלהם. אובדן שירותים אלו יגרום לרבים מהעוסקים בתחום, ולספקים שלהם, לחדול מפעילותם.

כללים הקבועים בחוק פותרים את הבעיה מכיוון שהם מאפשרים להרבליסטים לקבל הכרה כ"אנשי מקצוע רפואיים מורשים", על-סמך ההנחיה של האיחוד האירופאי (2001/83/EC), שבה קיים תנאי המאפשר ל"אנשי-מקצוע רפואיים מורשים" (כיום – רופאים ורוקחים) להזמין מספקים או מיצרנים המהווים גורם שלישי תרופות עבור מטופלים פרטניים, כאשר תרופות בעלות רישוי אינן מתאימות לטיפול במצב מסוים. חומרים אלו אינם קיימים באופן מסחרי (כדוגמת OTC, תרופות שניתן להשיגן ללא מרשם רופא), אך משמשים עבור מטופלים פרטניים ולא נדרש עבורם רישיון תרופה. זהו האמצעי שגם אנו נוכל להשתמש בו אם נקבל רישוי חוקי, מאחר שאז גם אנו נוגדר כ"אנשי מקצוע רפואיים מורשים". ככאלו, הרבליסטים קליניים יוכלו לרכוש חומרים צמחיים ומוצרים מוגמרים מספקים צד שלישי.

שאלה: האם הלקוחות היו מרוצים מהטיפול שניתן להם ע"י ההרבליסטים?

מ"מ: רפואת הצמחים אהודה בצורה יוצאת דופן. במחקר עדכני שבוצע ע"י רשות הרישוי לתרופות ומוצרי בריאות בבריטניה

(Medicines and Health care products Regulatory Agency, MHRA)

נמצא כי מיליוני אנשים בבריטניה משתמשים בתכשירים צמחיים, וכי יותר מרבע מהאוכלוסיה רכשו אותם שלא במרשם רופא בשנתיים האחרונות, כאשר אחד מכל שניים עשר לקוחות התייעצו באיש מקצוע המוכר תכשירים צמחיים מערביים, ואחד מכל עשרים התייעצו עם איש מקצוע לגבי רפואה סינית מסורתית. כמו כן, 77% מהבוגרים הסכימו כי חשוב שתכשירים צמחיים יהיו בעלי רישוי, כאשר השיעור גואה עד כדי 87% מקרב המשתמשים הקבועים בתכשירים צמחיים (הוגדרו כאלו שהשתמשו בתכשירים מסוג זה במהלך השנתיים האחרונות).

שאלה: האם היו תלונות רבות על הרבליסטים בלתי מקצועיים שטיפלו או הזיקו למטופליהם?

מ"מ: קיים חשש מתמשך לגבי הבטיחות, במיוחד של תרופות סיניות מסורתיות או תרופות הודיות מסורתיות (איורוודיות), שבחלקן חלה טעות בזיהוי או שהכילו תרופות מערביות או מתכות כבדות. בנוסף, ייתכנו גם מקרים שבעקבות התקנות הנוכחיות, החוק הרגיל כאמור, כל אחד יוכל להגדיר את עצמו כהרבליסט ולעסוק בתחום. לאור נסיבות אלו קשה לציבור הלקוחות להבדיל בין מצב בטוח, לא בטוח במיוחד, ומסוכן.

הכללים אינם רק עבור איכות הצמחים ובטיחות התכשירים שמקורם בצמחי מרפא. הם נועדו גם להבטיח רמה נאותה של העוסקים בתחום. למרבה הצער, קיים קשר בין אנשי מקצוע נוכלים או כושלים ובין אספקה של תכשירים צמחיים באיכות נמוכה או פגומה. לעתים הנוכלים מציגים את עצמם כאנשי מקצוע תוך הונאת הציבור; נראה כי הדבר נכון בעיקר לגבי חנויות שבהן נמכרות תרופות סיניות מסורתיות או איורוודיות, ושבהן נמצאו משחות צמחיות למכירה שהכילו גם סטרואידים ותרופות מערביות. למרבה הצער, אנשי מקצוע העוסקים בצמחים אינם מחוסנים מלהוות סכנה לציבור גם בדרכים אחרות. לאחרונה נאלץ האיגוד שלנו לטפל באיש מקצוע לשעבר של שירות הבריאות הלאומי, שהודח מתפקידו ע"י מועצת הבריאות הכללית ומשמש היום כהרבליסט. כאשר האיגוד שלנו מגלה רישום פלילי ותקופת מאסר שריצה אדם מסוים, או הרשעה של אדם כעבריין מין בילדים, הגילוי מביא להרחקתו מהפנקס המקצועי שלנו. אולם ללא רישוי חוקי, אדם זה עדיין יוכל לפרסם את עצמו כהרבליסט ולעסוק בתחום, ונראה שלקוחות המתייעצים עימו בנושא לא יהיו מודעים לעברו הפלילי. רישוי חוקי ימנע ממנו מלעסוק כהרבליסט במקרה שכזה: לא יאושר שימוש בתואר ולא תתאפשר נגישות לתכשירים צמחיים לאחר ייעוץ אישי לאדם שנכשל בבדיקת רקע פלילי.

האיגוד שלנו דוגל בתקני סף, הן לגבי ההשכלה התיאורטית והן לגבי ההשכלה המעשית וההכשרה הנדרשת לקבלת הסמכה לעסוק בתחום, וכן אימוץ הצורך בהתפתחות מקצועית מתמשכת של בעלי המקצוע שהוסמכו. כדי לוודא שהתקנים המוסכמים אכן מיושמים, לאיגוד שלנו יש מועצת מנהלים בלתי תלויה, לשם אישור הקורסים לחינוך ולהכשרה ופיקוח עליהם. אולם ללא רישוי חוקי, למוסדות אחרים אין חובה לקבל הכרה רשמית, ואכן, אחדים מהם בוחרים לפעול ללא הכללים המחמירים החיצוניים שהאיגוד שלנו קיבל על עצמו. רישוי חוקי ישים סוף לפרצות אלו ויגן על סטודנטים מלקחת קורסים בעלי תקן בלתי ידוע או לא מְסַפק, ועל הציבור מפני בעלי מקצוע כושלים או ברמה ירודה. רישוי חוקי יאפשר לציבור לזהות הרבליסטים מוסמכים שעברו הכשרה ראויה. כאשר משרד הבריאות הבריטי ערך התייעצות עם הציבור לגבי הרישוי החוקי של הרבליסטים ומומחים לאקופונקטורה (דיקור סיני) בשנת 2005, התקבלה הסכמה מכרעת לטובת השינוי הזה, שהגיע במקורו מהוועדה המיוחדת למדע וטכנולוגיה של בית הלורדים עוד בשנת 2000.

שאלה: מי תומך ברישוי חוקי?

מ"מ: רישוי חוקי נתמך ע"י רוב ההרבליסטים בבריטניה והאגודות המקצועיות העיקריות, וכן ע"י המועצה למקצועות הבריאות והקרן לבריאות משולבת ע"ש הנסיך מווילס.

משרד הבריאות התחשב לאחרונה בתקנות הרישוי המוצעות (תאריך סגירה: 16.11.2009) עבור אנשי מקצוע בתחומי רפואת הצמחים, רפואה סינית מסורתית ואקופונקטורה. הסוגיה נבחנת מזה עשור, מאז ההצעה בשנת 2000 של הוועדה המיוחדת למדע וטכנולוגיה של בית הלורדים בדבר רישוי חוקי של מטפלים ברפואת צמחים ואקופונקטורה. הממשלה עצמה תמכה ברישוי חוקי של מגזר זה בשנת 2001, ולאחרונה מוסדות רישוי חשובים דוגמת המועצה למקצועות הבריאות ורשות הרישוי לתרופות ומוצרי בריאות בבריטניה, הגיעו שתיהן למסקנה כי בדומה לאוסטיאופטים וכירופרקטים, מטפלים ברפואת צמחים ובאקופונקטורה צריכים לעמוד ברישוי חוקי. בשנת 2006 פורסם באתר הבית של משרד הבריאות הבריטי, כי: "הממשלה מחויבת לרישוי החוקי של מטפלים בתחומי רפואת הצמחים, האקופונקטורה והרפואה הסינית המסורתית."

במהלך שמונה השנים האחרונות יזם משרד הבריאות הבריטי שלוש קבוצות עבודה לשם בחינת יישומה של מדיניות זו. כל שלושת הגופים תומכים באופן גורף ביעד של רישוי חוקי של מגזר זה. בשנת 2005 קיים משרד הבריאות התייעצות ציבורית לגבי הרישוי החוקי של רפואת צמחים ודיקור סיני. בסקר זה התקבלה תמיכה חיובית ברישוי חוקי, בשיעור של 98%. בעקבות ממצא זה פרסם משרד הבריאות לוח זמנים עבור רישוי חוקי של מגזר זה על-סמך סעיף 60 בחוק (ההליך החוקי ליישום הרישוי), שיפורסם בהמשך השנה. לוח זמנים זה לא אושרר סופית. הממשלה מצהירה כי תקבל החלטה בעניין זה, אולם היא ממשיכה להתמהמה.

שאלה: מי מתנגד לרישוי חוקי?

מ"מ: קבוצה של מדענים ורופאים המכונה "היגיון אודות מדע" (Sense about Science), מערערת בתקיפות על רישוי חוקי של הרבליסטים. שני חברים בולטים בקבוצה זו הם הפרופסור לרפואה משלימה באוניברסיטת אקסטר, אדזארד ארנסט (Ernst), והפרופסור לפרמקולוגיה (בדימוס) דייוויד קולקוהון (Colquhoun). החוקר ארנסט טוען כי למרות העובדה שצמחי המרפא יעילים מדי פעם, אין ראיה לכך שהרבליסטים, אשר מערבבים יחדיו מספר צמחים לטיפול באדם מסוים, פועלים בצורה יעילה. החוקר קולקוהון אומר: "לא ניתן להסדיר הבלים". אולם אלו הם 'מטפלים מהכיסא'; אף אחד משני אנשים אלו לא ממש רואה מטופלים!

בשבעה בינואר, יושב ראש הארגון הנ"ל, הלורד טוורן (Taverne), תוך כדי לגלוג על הכוונה להעניק רישוי חוקי להרבליסטים, העלה שאלה בעל-פה בבית הלורדים: "אשאל את ממשלת הוד מלכותה האם, בעקבות ההצעה שלה לתת רישיון לעוסקים ברפואה אלטרנטיבית, היא מתכוונת לתת רישיון גם לאסטרולוגים". אולם הניסיון הקטנוני שלו ללגלג על הרעיון לא השפיע, ושר הבריאות ת'ורנטון העמיד אותו במקומו באופן חינני. 

שאלה: האם אתה סבור שמתן רישיון להרבליסטים יהיה לטובת הצרכנים, או שהנגישות להרבליסטים תפחת בעקבות כך?

מ"מ: אין כל סיבה להאמין שרישוי חוקי יצמצם את הנגישות להרבליסטים, וברור לאור הסיבות לעיל שבהיעדר רישוי, תחום נרחב של רפואת הצמחים ייחסם בפני הציבור.

שאלה: כיצד ישפיעו התוצאות השונות על החוק הבסיסי של המלך הנרי השמיני?

מ"מ: הרבליסטים מצטטים תכופות את החוק הבסיסי של הנרי השמיני (הידוע ככתב הזכויות של ההרבליסטים). אולם הרבליסטים רבים לא מודעים לכך שבין השנים 1968-1941, על-סמך חוק הרוקחות הבריטי משנת 1941, טכנית היה אסור להרבליסטים הבריטים לטפל בלקוחות שלהם. הסעיפים 12(1) ו-12(2) בחוק הרפואה משנת 1968 התירו חוקית להרבליסטים לרשום מרשם רפואי. כעת אנו מפסידים את סעיף 12(2) לחקיקה האירופאית, כך שיותר מתמיד אנו נדרשים לבסיס חוקי מוצק לפעילות שלנו. רישוי חוקי יעניק לנו זאת.

שאלה: האם ההרבליסטים המקצועיים מאוחדים בעמדתם לגבי רישוי עיסוקם? אם לא, מדוע?

מ"מ: רובם כן; מיעוטם לא. הם סבורים כי להרבליסטים יש זכות לעסוק במקצועם מבלי שתוטל עליהם אכיפה חיצונית כלשהי, וכי התערבות במצב הנוכחי היא בלתי מוצדקת. עם כ-2000 הרבליסטים בבריטניה, העובדים בסביבה שיותר ויותר מגינה על בטיחות הציבור ועל בחירה מודעת, ומרחיבה רגולציה, אין זה מציאותי שרפואת הצמחים תשרוד לאורך זמן ללא בסיס חוקי איתן. הציבור מבולבל ממספר התעודות הרב שאנשים מנפנפים בהן כדי להצדיק את עיסוקם, ומתקשה לקבל פיצוי כאשר הטיפול נכשל.

העובדה שחוקי האיחוד האירופי, האוסרים על אספקת תכשירים צמחיים ועל שימוש בהם, קרובים להפוך למציאות, מציבה איום אמיתי על עתיד עיסוקם של ההרבליסטים. התחזית עבור שרידותו של סעיף 12(1) בחוק הרפואה משנת 1968, המעניק פטור להרבליסטים, מאוד עגומה לטווח הארוך, מאחר שפטור זה מהווה חריגה לאור העובדה כי כל שאר הרפואות הפנימיות והעוסקים בהן, מורשים בחוק ברחבי האיחוד האירופי. רישוי חוקי עשוי להיות בלתי קביל עבוּר אלה המתנגדים לכל הפרעה בעיסוק שלהם, אולם בהיעדרו, ייתכן שהפרקטיקה כפי שהיא מוכרת לנו כבר לא תהיה קיימת, כך שכבר לא יהיה לנו על מה להגן.



 

  מת לישון...
על תסמונת העייפות הכרונית (CFS) והטיפול הצמחי

מבוא

תסמונת העייפות הכרונית מתבטאת בעייפות מתמשכת שאין לה הסבר ואינה חולפת לאחר שינה או מנוחה. ייתכן גם ביטוי של כאבי שרירים, ירידה ביכולת הקוגניטיבית, חרדה ודיכאון. לעיתים תימצא גם הגדלה של בלוטות הלימפה. התסמונת מתבטאת בתקופה רציפה הנמשכת שישה חודשים ויותר, כאשר התסמינים עשויים להופיע לסירוגין ולהיות חריפים יותר מספר חודשים וכמעט בלתי מורגשים בחודשים שלאחריהם. לרוב, התסמונת אינה נעלמת כליל והיא עלולה להתפרץ שוב לאחר הפוגה של שנים.

הגורם לתסמונת עדיין אינו ידוע ולא קיימות בדיקות מעבדה ספציפיות לאבחונה. האבחון נעשה על סמך ההתבטאות הקלינית ועל סמך שלילת מחלות אחרות העלולות לגרום לעייפות מתמשכת ותסמינים נלווים. אחת ההשערות היא כי זיהום נגיפי כלשהו מעורב בהיווצרותה, כאשר נגיפים שנחשדו כקשורים כוללים את האפשטיין בר (EBV) וציטומגלווירוס (CMV). בהקשר זה יש לציין כי רוב האנשים עם תסמיני המחלה נושאים נוגדנים לאחד מהנגיפים, אך הקשר בין התסמינים לנגיפים לא הוכח מדעית; לחלק מהנשאים ישנם תסמינים מובהקים, בעוד שאחרים לא יתלוננו על דבר. ייתכן כי בשל עובדה זו סוברים חלק מהחוקרים שאותם נשאים המציגים מופע קליני סובלים למעשה מכשל חיסוני ומרגישות יתר לחשיפה לפתוגנים מעוררי מחלה כדוגמת הנגיפים הנזכרים.

אולי ההתקדמות המשמעותית ביותר ביחס לתופעה היא ההכרה של עולם הרפואה בעצם קיומה. עד לפני זמן לא רב התייחס הממסד הרפואי לתלונות החולים בביטול וסבר כי מדובר ב "חולים פסיכו-סומאטיים". כיום כבר מוכר ומקובל כי למצבי דחק רגשיים השפעה משמעותית על התפקודים הגופניים, ולא בלתי שכיח הדבר לשמוע רופא הממליץ למטופל לנסות ולהפחית את המתח והלחץ. אופיים של התסמינים הנזכרים עלול לגרום לדכדוך, חוסר אונים וחרדה. פוטנציאל התסכול של הלוקה בתסמונת גבוה והוא נוטה להיכנס ל "מעגל קסמים" ולחוויה של 'אין מוצא'. חוסר מודעות מצידו וחוסר הבנה ותמיכה של הסביבה, עלולים אף להאריך הסבל ולהעמיק את התסכול. מכאן קצרה הדרך להחרפת תסמינים נפשיים; למשל, החרפה מדיכאון זמני קל לדיכאון עמוק וכרוני.

ההכרה בעצם קיומה של התופעה, אף כי אין די ממצאים ביחס לסיבותיה, הינה הישג משמעותי ביותר עבור החולים, שכן אין הם נדרשים יותר להרגיש שלא בנוח או לשאת בושה וצורך להוכיח כי הם אכן חולים.

דרכי טיפול

פעילות גופנית

פעילות גופנית מתונה נמצאה כחיונית ביותר להתאוששות מהתסמינים השונים, עם זאת יעילותה תלויה באופי התסמינים. הרעיון המרכזי כאן הוא העובדה שפעילות זו משפיעה על רמות של מוליכים עצביים במוח דוגמת נוראדרנלין וסרוטונין. 

טיפול צמחי (פיטותרפיה)

צמחים שונים נמצאו כיעילים לטיפול בתסמינים והם משפרים באופן משמעותי את איכות החיים והסבל הנגרם ללוקים בתסמונת.

בטרם אפרט את אפשרויות הטיפול הצמחי, אבקש להביא סיפור קצר הלקוח מעבודתי הקלינית:

אם לילד כבן 12 הגיעה לייעוץ והכוונה ביחס לבנה הסובל מחסר קל בברזל, חולשה ועייפות, קשיים בלתי סבירים לקום בבקר לבית הספר, מצב רוח רע והפרעות ריכוז. הילד עבר בדיקות דם כלליות וביקר אצל רופא אשר המליץ על תוסף תקופתי של ברזל ושיפור התזונה. במהלך התשאול, ועל פי סיפור המקרה, הבנתי כי לא סביר להניח שבשל חוסר קל בברזל הילד יבטא סימני עייפות כה חמורים. הצעתי לאם המודאגת לגשת שוב אל רופא הילדים ולבקש בדיקה לנוגדני EBV ו-CMV. התוצאות לא אחרו להגיע; אכן נמצא שהילד מתמודד בזמן אמת עם נגיף ה- EBV ובנוסף הראו הבדיקות כי נחשף בעבר גם לנגיף ה- CMV. האם לא ידעה את נפשה. מציאת הסיבה לעייפות הבלתי מוסברת שיחררה אותה מהמועקה והתסכול שהיו מנת חלקה בהתמודדות עם הילד שהתנהלותו השתנתה לאחרונה באופן דרמטי והקימה בבוקר ללימודים הפכה עבורו למטלה בלתי אפשרית. היא הוסיפה וסיפרה על אי השקט ועל התסכול הגדול מהשאלות שהתרוצצו במוחה; האם הילד שלה פשוט עצלן ומתרץ זאת בעייפות? האם היא אשמה כי היא אימא גרועה וחלשה כל כך? היא העידה כי לעיתים הזדהתה עימו ונתנה לו להמשיך לישון, אך לא הייתה בטוחה שהיא עושה את המעשה הנכון.

חשוב היה לי להביא את הסיפור הזה, משום שאני סבורה כי יש עוד רבים שאינם מאובחנים ומשום שהתפנית שחלה בעקבות גילוי הסיבות לעייפות ושאר התסמינים של הילד הייתה גדולה. יחסה של האם אל הילד, וגם יחס הסביבה, השתנו מחוסר הערכה וחוסר אונים לתמיכה ועידוד, דבר אשר הינו חיוני לתהליך ההחלמה ולהצלחת הטיפול.

שיקולים קליניים ואסטרטגיות טיפוליות:

הנחת היסוד הטיפולית היא כי מדובר בכשל חיסוני אפשרי ו/או נוכחות כרונית של הגורם הנגיפי המזהם, בליווי תסמינים של עייפות וחולשה, כאבים נודדים, חרדה ודיכאון וכדומה.

ניתן להתאים טיפול צמחי דו-שלבי:

א. לשלב האקוטי, כאשר יש ביטויים של חום והגדלה של בלוטות הלימפה: צמחים נוגדי זיהום, מעוררי חיסון אנטי ויראליים חזקים ומנקזים לימפטיים.

ב. לשלב הכרוני, לתמיכה ושיקום: צמחים מעוררי חיסון אנטי ויראליים מתונים, בשילוב אדפטוגנים בהתאם לאופי ומצב המטופל.

שילוב של צמחים מפני רעילות ותומכי כבד רלוונטי בשני השלבים, שכן תפקוד הכבד נפגע לעיתים קרובות במצב מעין זה וכתוצאה מכך מצטברת פסולת מטבולית הפוגמת בכוח החיות, דבר אשר אינו מיטיב עם החולה.

דוגמאות לצמחים נבחרים

צמחים מעוררי חיסון אנטי ויראליים בעלי עוצמת פעילות בינונית עד גבוהה המתאימים בעיקר לשלב האקוטי ולעיתים גם לשלב הכרוני:

מיני קיפודנית (Ecinacea spp)

לאפאשו (Tabebuia impetiginosa)

אונה דה גאטו (Uncaria tomentosa)

אנדרוגראפיס (Andrographis paniculatae)

צמחים אדפטוגניים משפעלי חיסון ותומכים, המתאימים בעיקר לשלב הכרוני:

קדד קרומי (Astragalus membranaceus)

וויתניה משכרת (Withania somnifera)

ג'ינסנג סיבירי (Eleutherococcus senticosus)

ריישי (Ganoderma lucidum)

אחרית דבר

ניכר כי לצמחים האדפטוגנים השפעה חיובית על הסובלים ממחלת העייפות הכרונית (CFS).

המונח אדפטוגן משמעו חומר או צמח המשפר הסתגלות ויכולת התמודדות במצבי דחק ולחץ בחיים, אם במצבי חולי פיזי כרוני או כתוצאה מתאונה ואירוע טראומטי או במצבים מנטאליים קשים דוגמת פרידה ואובדן. אצל ספורטאים, מהצד השני, האדפטוגן משפר את העצימות ויכולות הסיבולת.

כשם שפעילות גופנית לצורך החלמה צריכה להיעשות בהדרגה ובמתינות על מנת שלא לגרום לשחיקה, כך גם בשילוב הטיפולי של האדפטוגנים יש לנהוג זהירות ולהתאימם בקפידה למצב בו שרוי החולה ברגע נתון, כמו גם לטיפוס הבסיסי שלו.


אודות יפה ברמץ חמוטל


קישורים נוספים
אכינציאה אבסולוט
סירופ אסטרגלוס
סירופ פרופוליס ואכינצאה


 

  צליאק, הליקובקטר ומה שביניהם
אחת התופעות האופייניות והשכיחות ביותר בחולי הצליאק היא מערכת עיכול חלשה המובילה להימצאות החיידק הליקובקטר פילורי. כיצד מתמודדים עם הבעיה? מאמר זה מציע גישה טיפולית וסוקר צמחי מרפא רלוונטיים.

אני נטורופתית וחולת צליאק מזה שנים רבות, שילוב זה הפך אותי שלא באשמתי ל"מומחית לצליאק". צליאק היא מחלה תורשתית ואנשים שבמשפחתם יש חולי צליאק מצויים בסיכון מוגבר ללקות בה. הגורם הראשוני להתפרצות צליאק הוא החלבון גלוטן, המצוי במרכיבי חיטה ודגנים. מקורו של השם גלוטן במילה היוונית "דבק". אצל חולי צליאק קיימת אי סבילות גנטית לגלוטן. חשיפה למרכיב הרעיל של הגלוטן יוצרת תגובה דלקתית בגוף המעוררת את מערכת החיסון לפעול כנגד המעי הדק. תוצאת התהליך הדלקתי היא שלל תסמינים המתקשרים באופן ישיר למערכת העיכול וכן תסמינים המתקשרים באופן עקיף ובלתי מוסבר לכל המערכות בגוף כגון מערכת הנשימה - אסטמה, מערכת המין - ליקויי פוריות, המערכת האנדוקרינית - חוסר איזון בבלוטת התריס, העור – דרמטיטיס וכן הלאה.

אחת התופעות האופייניות והשכיחות ביותר בחולי הצליאק היא מערכת עיכול חלשה המובילה להימצאות החיידק הליקובקטר פילורי – Helicobacter Pylori או בקיצור HP. חשוב לציין שחיידק ה-HP שכיח מאוד גם באוכלוסייה שאינה סובלת מצליאק, אך עובדה היא שכמעט כל חולה צליאק נושא את החיידק הזה וניתן להניח שהסיבה היא חולשת מערכת העיכול וכן חולשת המערכת החיסונית ותנגודת הגוף המאפשרת לחיידק לשרוד באין מפריע בקיבה. על כן מומלץ לכל חולה צליאק לעבור בדיקה לחיידק ה-HP. חיידק ה-HP מאוד שכיח באוכלוסיית הגיל השלישי ומעל גיל 65 אפשר למצוא אותו ב-90% מהאנשים.

הקיבה שלנו היא בית קיבול המהווה תחנה ראשונה בדרכו של המזון הנעכל במערכת העיכול. בקיבה יש תנאים כמעט בלתי אפשריים לשגשוג חיידקים וזאת בשל החומציות הגבוהה שאינה מאפשרת זאת. חיידק ה-HP אינו חיידק רגיל, הוא החיידק היחיד שיכול לשרוד בסביבה החומצית של הקיבה. מסתבר שחיידק זה זקוק לכמות זעירה ביותר של חמצן וכן המבנה הספירלי שלו מאפשר לו להתחפר בשכבה הרירית של הקיבה ולהתמקם עמוק בתוכה, שם הוא מוגן מפני חומציות הקיבה.

חיידק ה-HP מצליח לשרוד בחומציות מיצי הקיבה בזכות יכולתו לפרק שתנן וליצור אמוניה שהוא חומר בסיסי הסותר את חומציות הקיבה. החיידק נצמד לתאי רירית הקיבה, יוצר סביבו תגובה דלקתית וגורם לאפופטוזיס (מוות תאי) ברקמת הקיבה ומכאן ליצירת כיב עיכולי או אולקוס. חיידק זה אחראי לכ-90% מהכיבים בקיבה ול-95% מהכיבים בתריסריון. כיום עדיין איננו יודעים כיצד נדבקים בחיידק. הסברה היא שדרך הרוק, הצואה או כתוצאה מהיגיינה לקויה.

התסמינים האופייניים להמצאות החיידק הם: צרבות, גסטריטיס, כיב (אולקוס) בקיבה ובתריסריון, דיספפסיה, גזים, כאבים בבטן העליונה, ליחה מרובה, ספיגה לקויה המובילה לחסר של 12B, אבץ וברזל דבר המוביל לאנמיה, חולשה, נשירת שיער ושבירות הציפורניים. האנטיגנים הזרים של החיידק יכולים לגרום לאלרגיות ולמחלות אוטואימוניות. ובנוסף, הגברת הסיכון ללקות בגלאקומה, בסרטן הקיבה ובלימפומה.

הטיפול המקובל היום ברפואה התרופתית המודרנית הוא שילוב של תרופות סותרות חומצה כגון אומפרדקס או לוסק במשולב עם אנטיביוטיקה וכן תרופות להרגעת תסמיני הבטן כגון קלבטן או ביסמוט.

לעומת זאת הטיפול הנטורופתי נותן מענה משולב ומקיף הכולל המלצות תזונתיות נרחבות המתייחסות לאורח חיים, הרגלי תזונה, גיל, מצב המחלה – אם הכיב פעיל או רגוע- וכן הלאה. בנוגע למצב הנפשי, חשוב לעשות בירור לגורמי הסטרס שהרי ידוע שסטרס מתמשך מזרז התפתחות של כיבים ואחראי במידה רבה גם לתופעות הדיספפסיה האופייניות לנוכחות ה-HP. מתחים, לחצים, כעסים, אורח חיים אינטנסיבי וכן עישון עשויים בהחלט לתרום להתפתחות ושגשוגו של חיידק ה-HP. פעילות גופנית סדירה צריכה להיות חלק בלתי נפרד מתהליך הטיפולי, דבר הנכון בעצם בנוגע לכמעט כל מחלה, או כחלק מאורח חיים לשמירה על הבריאות. צעידה נמרצת לפחות שלוש פעמים בשבוע למשך כ-40 דקות בהחלט מסייעת להמרצת מחזור הדם, ניקוי הגוף והתפקוד המטבולי הכללי. חשוב להתייחס גם לחסרים תזונתיים הנוצרים כתוצאה מנוכחות החיידק ולתת השלמה בהתאם לצורך.

צמחי מרפא לטיפול בזיהום עם חיידק ה-HP

צמחי המרפא המתאימים לטיפול  בזיהום עם חיידק ה-HP הם צמחים הידועים בזיקתם למערכת העיכול, צמחים המשפרים את אספקת הדם לרקמה הרירית, מאזנים את תפקוד הבלוטות המפרישות של רקמה זו, מפחיתים תהליכים דלקתיים וכיביים ברקמה ומשפרים את תגובתה החיסונית. הצמחים היעילים יותר לטיפול בחיידק ה-HP הם:

עירית גדולה - Asphodelus ramosus

נחשב לצמח מתמיר המתאים לתהליכי ניקוי ולטיפול במצבים רעלניים. בעל  פעילות אנטי-בקטריאלית, אנטי-ויראלית, ממריץ ייצור מרה והפרשתה, מפיג גזים, משלשל עדין, ונוגד זיהום.

קופטיס - Coptis chinensis

נחשב לצמח בעל עוצמת פעילות בינונית המשמש בעיקר לטיפול בזיהומים שונים. בעל פעילות אנטי-בקטריאלית, אנטי-פטרייתית, אנטי-פרזיטית, ממריץ מרה, מעודד התחדשות רקמות, מפחית ליחה.

קיפודנית - Echinacea spp

האכיניצאה משמשת בעיקר לטיפול במחלות זיהומיות. בניגוד לדעה הרווחת, הצמח אינו מיועד על פי רוב לשימוש מניעתי או ארוך טווח. בעל פעילות אנטי-בקטריאלית, אנטי-ויראלית, אנטי-פטרייתית, אנטי-פרזיטית, ממריץ ומשפעל חיסון, מתמיר (אלטרטיבי), נוגד דלקת, נוגד זיהום.

חותם זהב - Hydrastis Canadensis

בעל פעילות אנטי-בקטריאלית, אנטי-פטרייתית, אנטי-פרזיטית, מעודד התחדשות רקמות, מפחית ליחה, משקם ומזין רקמות ריריות, מתמיר (אלטרטיבי), נוגד דלקת. המיוחד לצמח זה הוא ההשפעה שיש לו על הרקמות הריריות בגוף ויחד עם זאת היותו נוגד דלקת וזיהום. מתאים בעיקר לזיהום עם חיידק ה-HP, מחלות מעיים דלקתיות כגון IBD וקנדידה רב מערכתית.

מלון מר - Momordica charantia

בעל פעילות אנטי-בקטריאלית, אנטי-ויראלית, אנטי-סרטנית, משלשל עדין, מתמיר (אלטרטיבי), נוגד דלקת, קוטל תולעי מעיים. מתאים בין השאר לטיפול בהליקובקטר פילורי, הרפס, קשיי עיכול (דיספפסיה)

פלודנדרון - Phellodendron chinense

משמש לטיפול בזיהומים של המעיים, דרכי השתן ומערכת הרבייה. בעל פעילות אנטי-בקטריאלית, אנטי-ויראלית, אנטי-פטרייתית, אנטי-פרזיטית, ממריץ מרה, נוגד דלקת, נוגד זיהום. מתאים לטיפול בהליקובקטר פילורי, פטרת וגינלית, קנדידה רב-מערכתית, דלקת המעי הגס (קוליטיס), דלקת המעי הדק (מחלת קרוהן), זיהומים אקוטיים במערכת העיכול, מחלות מעיים דלקתיות (IBD).

כלי יעיל נוסף היא הארומתרפיה. שימוש בשמנים אתריים מאפשר לטיפול משלים ומקיף בחיידק ה-HP. השימוש יכול להיעשות באופנים הבאים: אמבט, עיסוי בשמנים, והרחה במבער. השמנים המתאימים לבעיה זו הם:

• אורגנו, עץ התה, מרווה, מור, אקליפטוס – בעלי פעילות נוגדת זיהום ודלקת.

• קמומיל, נרולי, הל, נענע – בעלי פעילות סופחת גזים ומסייעת בתהליכי עיכול.

• ברגמוט, גרניום, מליסה, יסמין – בעלי פעילות מרגיעה.

לסיכום – חשוב לאמץ תזונה נכונה, אורח חיים בריא ללא מתחים מיותרים, וכפי שפרטתי  ישנם שפע של צמחי מרפא המתאימים לטיפול בחיידק ה-HP. חשוב להגיע למטפל מוסמך אשר ירכיב פורמולה מתאימה למטופל. סבלנות והתמדה - זהו שם המשחק בטיפול בחיידק עקשן זה.
  


קישורים נוספים
קופטיסין - לטיפול ולמניעה של זיהומים ודלקות ממקור פטרייתי, חיידקי או ויראלי.
הבלזם הירושלמי המקורי


מייקל מור. צילום: דונה צ'סנר

  מילים לזכרו של מייקל מור
בחודש פברואר השנה הלך לעולמו מייקל מור, שנודע כ"סנדק של ההרבליזם האמריקני". מור פירסם ספרים אחדים בתחום ותצלומי הצמחים שלו מעטרים גם אתר זה

בחודש פברואר השנה, בטוסון אריזונה, הלך לעולמו אחד מגדולי ההרבליסטים האמריקאיים, מייקל מור. הוא נודע כ"סנדק של ההרבליזם האמריקאי", פרסם כחצי תריסר ספרים העוסקים בצמחי מרפא ולימד מאות אנשים את רזי המקצוע.

מור, בן 68 במותו, מת מסיבוכים של מחלת כליות.

עשבים וכו'

הוא נולד ב-9.1.1941 בעיר בלינגהאם אשר במדינת וושינגטון וגדל בלוס אנג'לס, שם למד מוסיקה במכון לאומנות של מדינת קליפורניה. בשנות השישים גילה מור את עולם רפואת הצמחים וניהל מספר חנויות המתמחות בצמחי מרפא בקליפורניה. ב-1970 עבר ביחד עם חנות הצמחים שלו "עשבים וכ"ו" דרך מספר תחנות, אשר בסופן השתקע בסנטה-פה.

באמצע שנות השמונים מכר מור את החנות בכדי שיוכל להקדיש את זמנו לתלמידיו הרבים. הוא נדד דרך מספר מקומות והתיישב לבסוף בביסבי אריזונה, שם חי עד סוף ימיו עם אשתו, דונה צ'סנר.

צ'סנר, אשר הפעילה עימו את בית הספר שלו "בית הספר הדרום-מערבי לרפואה בוטנית", מספרת: "... מייקל לימד עד שנת 2006, כאשר מצבו הבריאותי כבר לא אפשר זאת יותר. את השנים הבאות השקיע ביצירת קורס ללימוד מרחוק, עבורו הסריט את עצמו מרצה את כל תכנית הלימודים הכוללת 500 שעות של הרצאות..." עוד היא מוסיפה ואומרת: "...הוא שקד על הכתבים של המאסטרים האקלקטיים באמריקה, ואחראי לתרומה משמעותית להרבליזם המודרני..".

ידידו הוותיק מארק בלומנטל, המייסד והמנהל בפועל של המועצה הבוטנית האמריקאית, נזכר: "הוא היה מדבר מתוך זרם של תודעה... היה מרצה בעודו יושב כמו איזה בודהה... בודהה אופנוען... מגודל זקן, שיער ארוך, טי-שירט... ותמיד עם אותו וסט שחור. תהיה לו השפעה מכרעת ומתמשכת על הכיוון של ההרבליזם האמריקאי לעתיד לבוא...".

אומרת באפי סיאבל תלמידתו אשר מנהלת כיום את "צמחים וכ"ו" בסנטה פה: "מייקל לימד דרך מטאפורה, באופן שבאמת גרם לך להבין איך הגוף עובד, איך הוא מגיב לצמחים שונים ואיך הצמחים פועלים...".

עד כאן תרגום קטעים מתוך מאמר שנכתב חמישה ימים לאחר מותו של מור על ידי טום שארפ.

התבוננויות

לסיום ארצה להביא מספר מילים של מייקל מור מתוך הקדמה שלו לטקסט בו הוא חושף את אופן העבודה שלו ומתאר כיצד הגיע להבנות העומדות בבסיסו. כאשר קראתי אותו לראשונה, לפני קרוב לעשרים שנה, גרם לי הטקסט לחייך ושינה את האופן בו אני תופס את השימוש בצמחים למטרות רפואה:

"באופן אישי, אני חש בנוח עם המודל המערבי של אנטומיה ופיזיולוגיה, אשר במהותו הינו גוף של התבוננויות היכול לשמש בפרקטיקה הרפואית המקובלת ובו זמנית גם כבסיס להגדרה הוליסטית קונסטיטיוציונאלית. עד עצם היום הזה קונספטים דוגמת 'פיטה', 'לחות בטחול', 'טרי-דושות' ו'יאנג כליות מעכב חום של הכבד' נשמעות לי כמו אלבנית... חוץ מזה, הרבליסטים ומטפלים הוליסטיים רבים (בעצם, כמעט כולם), למדו את המודל הרפואי המערבי, ובטח לא יהיה להם איכפת לאמץ מודל קונסטיטיוציונאלי כפי שאציג...".

מילותיו של מייקל מור בתרגום חופשי שלי.

יהי זכרו ברוך
 

 

 


קישורים נוספים
לאתר של מייקל מור


 

  על החשיבות שבמתן צמחים אדפטוגנים, מאתני ומניעי צ'י בקרב חולי מחלות מעי דלקתיות
ככל שהזמן עובר, חולי קרוהנס וקוליטיס מכירים יותר ביעילות הטיפול בצמחי מרפא והטיפול בתזונה נטורופתית. בשנים האחרונות אני פוגשת בהם יותר ויותר בקליניקה, וכך מכירה מקרוב את סיפורי התפתחות המחלה ואת ארועי ההתפרצות.

מי שעוסק בטיפול וודאי יודע, שאסטרטגית הטיפול בחולי קרוהנס דורשת התייחסות נוגדת דלקת, וכן את שיקום פלורת המעי והסרה של גורמים המגרים ומדליקים את רירית המעי, כמו מזון רב שארית (סיבים) למשל. אך אם נרצה לספק את הערך המוסף שיש ברפואת הצמחים וברפואה טבעית בכלל, כדאי להתייחס לאספקטים נוספים, ביניהם האספקט הסיני-אנרגטי וכן האספקט הנפשי-רגשי והשלכותיו של זה האחרון על הרמה הפיסיולוגית. כדי להמחיש במה הדברים אמורים, אביא מספר דוגמאות.

 

מטופל בן 30 הגיע אלי לאחר שחלה אצלו התפרצות קרוהנס. התפרצות זו התרחשה כאשר היה במעבר בין עבודות, במקביל אשתו הרתה עם בנם הראשון והוא עצמו הפסיק לעשן. אע"פ שעישון נחשב כגורם המחמיר תסמינים של קרוהנס, תהליך הגמילה כרוך במצוקה רגשית גדולה וזו, כפי שנראה מהדוגמאות המובאות, מעורבת באטיולוגיה של המחלה.

 

מטופל נוסף, בתחילת שנות השישים לחייו, סבל מהתפרצות של קוליטיס כאשר החל משבר משפחתי בחייו. אצל מטופלת נוספת, המחלה התפרצה לאחר שעברה תאונת דרכים, שהייתה עבורה מאוד טראומתית. כאמור, המכנה המשותף הוא הופעה של אירועי דחק משמעותיים ורבי עוצמה בחיי החולים במחלות אלו.

 

מטרתם של מנגנוני הדחק, כפי שאנו יודעים, הנה הסתגלות האורגניזם לתנאים הסביבתיים המשתנים ללא הפסקה. מנגנונים אדפטיביים אלו כוללים מערכות מורכבות, ביניהן מערכת העצבים, מערכת החיסון והמערכת האנדוקרינית (הורמוני יותרת הכליה). מגוון הורמונים ומעבירים עצביים מעורבים בתהליך, במקרה זה אתמקד בגלוקוקורטיקוסטרואידים. הורמונים אלו מעורבים בתגובת התנגדות תקינה למצבי דחק,  אך כאשר ישנן תגובות דחק קיצוניות או ממושכות, נראה לעיתים תכופות את מה שאנו מכנים "שחיקה של יותרת הכליה" וירידה בתגובת ההתנגדות.

 

מאחר ובאופן טבעי להורמונים אלו ישנה פעילות מפחיתת דלקת, וכן פעילות אשר מעלה את רמת האנרגטיות הכללית של האדם, בשחיקתם נראה תסמינים של חולשה ועייפות (כמו בגמילה לא מדורגת מתרופות סטרואידיאליות), והחמרה או התפרצות של מחלות דלקתיות כרוניות, דוגמת קרוהנס וקוליטיס.

 

לא כל אדם הסובל מסטרס מוגבר או אירועי משבר יסבול ממחלות מעי דלקתיות. מעורבת כאן קונסטיטוציה ורגישות ייחודית. המטופלת שתוארה למעלה, לדוגמא, סבלה כל חיה מנטייה לשלשולים בסמוך להגעת הוסת. מטופלים אחרים יתארו לעיתים היסטוריה של כיבים בתריסריון או תסמינים ממשפחת המעי הרגיז.

 

מאחר והוזכרה כאן מערכת העצבים ומעבירים עצביים כשותפים למערך האדפטיבי, ראוי להזכיר אחד מהם, הלא הוא הסרוטונין. ירידה במרכיב זה ידועה במעורבותה במחלת הדיכאון, בנטייה להתמכרויות שונות, באכילה כפייתית ובהפרעות אכילה נוספות, ועוד. על אף שרובנו עסוקים במידת נוכחותו של הסרוטונין בסינפסות במוח, הטענה היא שכ- 95% מפעילותו של הסרוטונין מתרחשת בכלל במעי1,2,3.

 

בשנים האחרונות נבדקת האפשרות כי סרוטונין מעורב בתסמונת המעי הרגיז, אשר ללא רקע דלקתי מציגה בדומה לקרוהן או קוליטיס תסמינים של כאב עוויתי במעי והופעה של שלשולים. בניגוד אולי למצופה, טוענים כי סרוטונין מגביר הופעה של כאבים ועוויתות בחולי תסמונת זו וייתכן שגם בקרב חולי קרוהן וקוליטיס4,2.

 

השורה התחתונה של סקירה זו, היא למעשה ההבנה כי פגיעה באיזון ובפעילות המנגנונים האדפטיביים השונים, היא זו שמלבה את הקונסטיטוציה ומביאה לרגרסיות של מחלות מעי דלקתיות ואף להתפרצותן. עיקר הטיפול ברפואה השמרנית היא מתן נוגדי דלקת, במקרה זה מסוג 5ASA , (חומצה אמינו סליצילטית המקובלת כקו ראשון בטיפול בבעיות אלו), ובמידת הצורך מעבר לטיפול סטרואידיאלי והתערבויות כירורגיות אם אין שיפור בתמונת המחלה. במידה רבה אסטרטגית הטיפול הכללית שאנו נוהגים בה דומה לכך, אך אם נתייחס לדברים במושגים אנרגטיים ואדפטיביים רחבים יותר, ניתן את הערך המוסף הטיפולי שיש ברשותנו, אותו אפרט להלן.

  

צמחים מאתני צ'י

  

קבוצת צמחים זו תומכת במה שיכנו הסינים "טחול". מושג זה הוא המקבילה למערכת העיכול. צמחים אלו הנם בעלי אנרגיה מתקתקה וחמימה, והם מותווים לטיפול בעייפות ובשלשולים. "הטחול הסיני" זקוק לאנרגיה חמימה, ובהיעדר חמימות זו הצואה תהפוך לרכה עד מימית, כלומר צואה לחה על רקע של היעדר חמימות המיבשת לחות עודפת. בנוסף, מאחר ו"הטחול הסיני " ממיר את המזון לאנרגיה, בחולשתו נראה עייפות וחוסר צ'י. קבוצת צמחים זו מותווית גם לטיפול בהפרעות עיכול, הכוללות עיכול לא תקין של מזון, שאריות של מזון שאינו מעוכל בצואה, גזים ואי נוחות בטנית כללית.

 

נוכל למצוא בקבוצה זו את הצמחים הבאים:

Astragalus membranaceus

Atractyloides macrocephala

Codonopsis pilosula
Glycyrrhiza glabra

ועוד.

 

צמחים מניעי צ'י

 

על פי הרפואה הסינית, עוויתות וכאבים מהווים תסמינים של "סטגנציה", כלומר של תקיעות צ'י. במצב תקין, הצ'י – האנרגיה בגוף, אמור לזרום באופן חלק ותקין, אך מצבים שונים - ביניהם אלה שאנו מכנים מצבי דחק ממושכים, גורמים לתקיעות הצ'י, כלומר לפגיעה ביכולתו לנוע באופן חלק ותקין.

 

מכאן והלאה השאלה היא איזו מערכת סובלת יותר מהיעדר תנועה חלקה זו של אנרגיה, שכן כל מערכת יכולה להיות "מותקפת" בתקיעות זו. במקרה שלנו, יהיו אלה המעי והטחול הסיני, לכן נראה הופעה של נפיחות בטנית, גזים, עוויתות וכאבים במעי. אגב, מי שאחראי על תנועה חלקה של אנרגיה הוא ה"כבד הסיני“ (אשר תפקודיו חופפים במידה רבה את ה"אדרנל המודרני"), ולעיתים נמצא בתיאור פעילותו של צמח את המונח: מניע את צ'י הכבד.

  

צמחים מניעי צ'י בעלי השפעה נוגדת עווית/ כאב במעי לדוגמא:

 

Citrus reticulata

Paeonia lactiflora

Bupleurum spp

Corydalis yanhusuo

Boswellia spp

 

ועוד. 

  

צמחים אדפטוגנים

  

קבוצת צמחים זו מכילה פיטוכימיקלים בשם ספונינים טריטרפנואידים, אשר במבנה דומים להורמונים הגלוקוקורטיקוסטרואידיאלים. באופנים שונים הם תומכים ומאזנים את פעולתה של יותרת הכליה, ואף ממריצים את פעולתה.

 

התוצאה של שימוש בהם היא העלאת האנרגיה הכללית של המטופל ופעילות נוגדת דלקת, אך יהיה זה חטא לרדד את פעולתם רק לרמה זו. פעילותם הרב-מערכתית של צמחים אלו הנה מגוונת ביותר, ותביא לאיזון הומאוסטטי ברבדים רבים, בינהם הרגעה כללית, איזון רמות הסוכר בדם, המרצת פעילות מערכת החיסון, פעילות נוגדת דיכאון ועוד.

 

זהו אתגר להתאים צמח אדפטוגני באופן מדויק לאוסף התסמינים הפרטי של כל מטופל, במקרה זה אזכיר שני צמחים והם Withania somnifera, אשר מתווה באופן ספציפי לטיפול במחלות מעי דלקתיות ו-Centella (Hydrocotyl) asiatica, אשר מתווה באופן כללי לטיפול במחלות אוטואימיוניות. כידוע, קרוהנס וקוליטיס נתפסות כמחלות אשר באטיולוגיה שלהן נמצא גם רקע אוטואימוני. את הצמחים האדפטוגנים ניתן לתפוס גם כצמחים מאתני צ'י באופן כללי, כך שלמעשה הם יחזקו את פעולת מאתני הצ'י בפורמולה.

 

להלן פורמולה לדוגמא לטיפול בקרוהנס ו/או קוליטיס:

 

Glycyrrhiza glabra 70 mg

Astragalus membranaceus 70 mg

Citrus reticulata 70 mg

Boswellia spp 70 mg

Withania somnifera 70 mg

 

 1-3 כמוסות TID. 

  

Glycyrrhiza Glabra  הנו מאתן צ'י, אדפטוגן, נוגד דלקת, נוגד עווית, מזין ומשקם רקמות ריריות - כמו רירית מערכת העיכול המודלקת והמכוייבת אשר מאפיינת מחלות אלו.

Astragalus membranosus  הנו מאתן צ'י ונוגד שלשול.

 

Citrus reticulata  מניע צ'י ומשפר את תפקוד הטחול, נוגד שלשול ונוגד עווית.

 

Boswellia spp  מניע צ'י ומקל על כאבים, נוגד דלקת ומעודד התחדשות רקמות.

 

Withania somnifera  הנו אדפטוגן, מעצים את צ'י הטחול, מרגיע, נוגד דלקת ומתווה לטיפול במחלות מעי דלקתיות.

 

פורמולה זו הנה עדינה ותתאים לטיפול ארוך טווח במחלות מעי דלקתיות, תשולב היטב עם פורמולות בעלות עוצמה בינונית ופעילות נוגדת דלקת או פורמולות טאניניות לעצירה של שלשולים וייבוש הריר במעי, וכן תשתלב היטב עם פורמולות פרוביוטיות שונות.

 

לסיכום, בטווח הקצר או הארוך, בטיפול בחולים הסובלים ממחלות מעי דלקתיות כדאי להתייחס לאספקטים מאתנים ומחזקים וכן לאספקטים אדפטוגניים, שכן אלו יבדילו את הטיפול הצמחי והנטורופתי מההתיחסות הטכנית יותר המקובלת ברפואה השמרנית.

  

 

מיכל קירש הינה נטורופתית, הרבליסטית קלינית ומנחת קבוצות.

  

אודות מיכל קירש

 

  


 מקורות

1. Aggarwal, A., Cutts, T.F., Abell, T.L., Cardoso, S., Familoni, B., Bremer, J., & Karas, J. “Predominant symptoms in irritable bowel syndrome correlate with specific autonomic nervous system abnormalities.” (1994) Gastroenterology 106:1114-1118.

2. Baker, D.E. “ Rationale for using serotonergic agents to treat irritable bowel syndrome” (2005) American Journal of Health-System Pharmacy 62:700-711.

3. Mayer, E.A., Tillisch, K. & Bradesi, S. "Modulation of the Brain-Gut Axis as a Therapeutic Approach in Gastrointestinal Disease” (2006) Alimentary Pharmacology & Therapeutics 24:919-933.

4. I. Minderhoud, B. Oldenburg, M. Schipper, J. ter Linde, M. Samsom, Serotonin Synthesis and Uptake in Symptomatic Patients With Crohn’s Disease in Remission. Clinical Gastroenterology and Hepatology, Volume 5, Issue 6, Pages 714-720





 

 



שפעת החזירים. SXC

  טיפול צמחי בשפעת החזירים: כל העובדות
כולם מציעים טיפול טבעי בשפעת החזירים, אך באיזו מידה הוא הולם ויעיל? עד כמה נבדק הנושא מחקרית ואילו צמחים עשויים לעזור? גל מ. ראן עושה סדר

אז עכשיו כולם מספרים לכם שיש להם תרופה טבעית לשפעת החזירים. מדובר גם באלה שכל השנה מספרים לכם שיש להם טיפול טבעי לכל תחלואי האנושות, וגם באלה אשר זיהו רק כעת את הפוטנציאל העסקי האפשרי. למען השקיפות אציין כבר עתה, בראשית דברי, כי אני הרבליסט קליני אשר בעשרים השנה האחרונות עוסק בתחום רפואת הצמחים.

אמשיך ואומר כי אני אחד מבעליה של חברת "ראן צמחים בע"מ", המתמחה בפיתוח תכשירים מבוססי צמחי מרפא. כעת, ולאחר ש"ניקינו את השולחן", ניתן לפנות לשאלה אשר בה דן מאמר זה: האם אכן קיים טיפול צמחי יעיל בשפעת החזירים? ואם התשובה חיובית, אז מהי מהותו של אותו טיפול צמחי מדובר?

נתחיל עם כמה אמיתות בסיסיות, אשר מהן נמשיך אל הדיון.

א. אין בספרות המדעית המקובלת תיעוד של ניסויים קליניים בבני אדם המוכיחים באופן מובהק את יעילותו של צמח מרפא זה או אחר לטיפול או למניעת זיהום עם זני הנגיפים האחראיים לשפעת החזירים - בודדו זנים מספר המשתייכים לנגיפי שפעת מסוג A.

ב. לא קיימים בספרות המדעית המקובלת מחקרים המוכיחים באופן ברור יעילות רפואית לתרופה סינטטית ידועה כלשהי בטיפול בשפעת החזירים, לא כל שכן מידע מספק על יחס תועלת - נזק של החיסונים המוצעים לציבור והדעות בנדון חלוקות.

ג. קיימים ממצאים מניסויי מעבדה המראים עיכוב פעילות של הנגיף, אך לא ניתן בהסתמך עליהם בלבד להסיק כי טיפול צמחי כלשהו יתגלה כיעיל בשימוש דרך הפה באדם.

ד. ניסויים מעבדתיים וקליניים להוכחת יעילות רפואית דורשים השקעה כספית נכבדת. לחברות התרופות הגדולות אין אינטרס לחקור צמח מרפא אשר לא ניתן לרשום עליו פטנט, ולכן אין סיכוי רב להחזיר עימו את ההשקעה הכספית, כל שכן לגרוף רווח משמעותי כנהוג בשוק התרופות. לכן לא מפליא הדבר כי חסר מידע מחקרי עדכני בדבר יעילות הטיפול הצמחי בשפעת החזירים.

ה. קיים תיעוד רב בספרות המדעית המקובלת של פעילות מעוררת חיסון כללית ופעילות אנטי-ויראלית ספציפית ביחס לצמחים שונים. הן במבחנה (in vitro), הן בגוף החי (in vivo) ובניסויים קליניים מבוקרים היטב בבני אדם.

ו. הפעילות האנטי-ויראלית של צמחים שונים הינה כללית ולא בהכרח ספציפית לזן ייחודי של נגיף. הסיבה לכך היא שהצמחים מבטאים את השפעתם האנטי-ויראלית דרך השפעה מעוררת על תפקוד מערכת החיסון בכללותה ולא תוקפים את הנגיף באופן ישיר.

ז. המרצה חיסונית זו מתבטאת בהגברת פעילותם של תאים לבנים מסוגים שונים (לימפוציטים, נוטרופילים, מאקרופאג'ים ונוספים) וקידום של הפרשה מהם של ציטוקינים שונים, דוגמת אינטרפרון ונוספים, המגבילים פעילות של נגיפים פתוגניים. פעילות זו אינה מכחידה את הנגיף לחלוטין, אך מפחיתה באופן משמעותי את סיכויי ההדבקה ואת עוצמת התחוללותה של המחלה.

אם לסכם את כל שהוגדר עד עתה, ניתן לומר בביטחון מספק שלמרות שנכון לעכשיו התיעוד המדעי על יעילותם של צמחי המרפא בטיפול בשפעת החזירים קלוש למדי (דבר הנכון גם ביחס לתרופות הסינטתיות), קיים תיעוד ראוי של פעילות צמחית מעוררת חיסון ואנטי-ויראלית רלוונטית, ההופכת את הטיפול הצמחי בשפעת החזירים לאפשרי ואף רצוי.

צמחי מרפא למניעה וטיפול בשפעת החזירים

אם כך, ולאחר שהגדרנו חיובית את אפשרות הטיפול הצמחי בשפעת החזירים, השאלה בעינה עומדת: מה הוא אותו טיפול, אילו הם הצמחים היעילים ביותר למטרה וכיצד יש להשתמש בהם לקבלת השפעה מיטיבה מכסימלית?

ביחס לכך, אבקש להגדיר כעת מספר כללים העומדים בבסיסו של הטיפול הצמחי בזיהומים נגיפיים, וזאת בטרם נעסוק בצמחים גופם.

הטיפול הצמחי בזיהומים נגיפיים נחלק לשתי קטגוריות עיקריות: צמחים מעוררי חיסון מתונים המיועדים למניעת הידבקות, וצמחים אנטי-ויראליים בעלי עוצמת פעילות חזקה המיועדים לטיפול באדם הסובל מזיהום פעיל עם תסמיני מחלה מובהקים.

בין הצמחים המתונים ניתן למצוא למשל את האסטראגלוס, את הסמבוק השחור ואפילו את הקיפודנית (אכינצאה); העזים יותר מיועדים לטיפול בזיהום פעיל, וכוללים צמחים דוגמת האיסטיס והאנדרוגרפיס. עם זאת, במציאות הקלינית בהחלט נהוג לשלב בטיפול צמחים משתי הקטגוריות, ובלבד שלצרך מניעה יושם הדגש על הצמחים המתונים והתומכים, בעוד שלצורך הטיפול בזיהום פעיל אנו נוטים להסתמך יותר על צמחים אנטי-ויראליים רבי עוצמה.

קצרה היריעה מלציין את כל הידוע לנו, ולכן אבקש רק להציג מספר צמחים אשר להבנתי הינם מהיותר יעילים בטיפול בזיהומים נגיפיים. כך, מניסיוני הקליני האישי וכן כפי שעולה מהספרות המדעית המקובלת בנושא. ביחס לכל אחד מצמחים אלו אציין אך מעט אינפורמציה רלוונטית לענייננו, ואפנה את הקורא למקורות מוסמכים לקריאה נוספת.

אסטראגלוס Astragalus membranaceus

כאחד הצמחים היותר נחקרים ומקובלים בשימוש בעשור האחרון, לאסטרגאלוס היסטוריה ארוכה של שימוש רפואי במסורת הסינית. הוא מקובל בעיקר למניעת זיהומים נגיפיים ולטיפול בזיהומים מתמשכים, דוגמת הרפס וכדומה. עוצמת פעילותו מתונה והוא מתאים לשימוש בתינוקות, בילדים ובמבוגרים. הצמח נטול תופעות לוואי וניתן לשימוש תקופה ממושכת.

אנדרוגראפיס Andrographis paniculatae

זהו צמח המקובל ברפואה ההודית המסורתית (איורוודה) וברפואה הסינית לטיפול בזיהומים שונים. מחקרים מודרניים שנערכו עם תמציות המופקות ממנו הדגימו פעילות מעוררת חיסון משמעותית והשפעה אנטי-ויראלית כנגד מגוון זני נגיפים.

הצמח, ותמציות המופקות ממנו, מתאים למניעה ולטיפול בזיהומים נגיפיים, כולל שפעת החזירים. ניתן להשתמש בו משך תקופה של מספר חודשים, ובמינונים המקובלים אין לצפות לתופעות לוואי כלשהן.

איסטיס Isatis tinctoria

האיסטיס נהנה ממוניטין של שימוש רצוף של מאות שנים ברפואה הסינית המסורתית, והוא אחד המקובלים ביותר בשימוש מבין הצמחים האנטי-ויראליים. עוצמת פעילותו משמעותית והוא מיועד בעיקר לטיפול בזיהומים נגיפיים וחיידקיים פעילים. לא ידועות תופעות לוואי משמעותיות משימוש בצמח והוא ניתן לנטילה לתקופה של מספר שבועות במידת הצורך.

 

תכשירים צמחיים יעודיים

קיימים תכשירים צמחיים רבים בשוק תוספי התזונה המיועדים למניעה וטיפול בשפעת החזירים. חלקם הגדול אינם יעילים כלל למטרות אלה, שכן איכות וריכוז חמרי הגלם הצמחיים בהם אינם עולים בקנה אחד עם ההגדרות והדרישות המופיעות בספרות המקצועית הקבילה. אם זאת, תכשירים צמחיים מקצועיים עשויים להתגלות כיעילים ביותר בנושא, זאת במידה והינם עונים על הדרישות הקפדניות הנדרשות בפיתוח וייצור של תכשירים צמחיים יעודיים.

אכינצאה אבסולוט
זהו תכשיר האכינצאה המרוכז והפעיל ביותר הקיים בשוק תוספי התזונה, והנו מתאים לטיפול בשורה של מצבים זיהומיים דוגמת שפעת, דלקת גרון, סינוסיטיס, מחלת הנשיקה (EBV), הרפס ונוספים. ניתן להשתמש בתכשיר בבליעה כמו גם באופן חיצוני בגרגור ומריחה.

סירופ סמבוק ואכינצאה
תכשיר המבוסס על שני צמחים פופולאריים הידועים בהשפעתם מעוררת החיסון והאנטי-ויראלית. זהו סירופ המיועד לתינוקות וילדים הסובלים תכופות מנזלת, שיעול ומחלות חורף.

פיטומיצין
זהו תכשיר ייחודי רב-עוצמה, בעל פעילות מעוררת חיסון ואנטי-ויראלית היעילה במניעת הידבקות בנגיפים שונים, ביניהם נגיפי השפעת. הוא מבוסס על תמצית תקנית מרוכזת של הצמח ההודי אנדרוגרפיס, בתוספת תמצית של אסטרגלוס התומכת ומשפרת את יעילות השפעתו. בנוסף ליישום במניעת מצבים זיהומיים, משמש התכשיר כתמיכה בסובלים ממחלות ממאירות ולנוטלים טיפול כימותרפי.

YU PING FENG SAN
הרכב סיני מסורתי זה משמש בעיקר למניעת זיהומים נגיפיים בתקופת החורף ולתמיכה בנוטים להתקררויות תכופות. התכשיר משמש גם בטיפול בנזלת כרונית ובאלרגיות, כמו גם לחיזוק כללי.

YIN QIAO SAN
זוהי פורמולה סינית קלאסית המשמשת להתמודדות עם גורם פתוגני אקוטי המוביל לפגיעה במערכת הנשימה אשר מתבטאת במצבים דוגמת שפעת ודלקת גרון. הצמח המרכזי בפורמולה הינו היערה היפנית, אשר לה טווח השפעה רחב והעונה בשלמות על התמונה הקלינית האופיינית למצב.

ISATIS | CHUAN XIN LIAN KANG YAN PIAN
תכשיר המיועד לטיפול במצבים זיהומיים המתאפיינים בתסמיני חום ורעילות דוגמת כאב גרון ושיעול עם ליחה צהובה. ההתוויות השכיחות עבורו הינן דלקת גרון אקוטית, ברונכיטיס זיהומי, סינוסיטיס אקוטי, דלקת האוזן התיכונה וכן מחלות חורף אקוטיות דוגמת שפעת.

סיכום

השימוש בצמחי מרפא למניעה ולטיפול במחלות זיהומיות גילו כגיל האנושות. קיים בידינו תיעוד אותנטי בכתב המגיע ממסורות רפואיות שונות, ומספק מידע אמין ואיכותי באשר ליישום קליני צמחי. המחקר המודרני מאשש, לעיתים קרובות, את הידע המסורתי ובו-זמנית מאפשר דיוק יתר בהתוויות ובאופני היישום הקליני. להבנתי, בהחלט יש מקום לשקול בכובד ראש שימוש בצמחי מרפא למניעה ולטיפול בשפעת החזירים.


גל מ. ראן (RH (AHG, חבר איגוד ההרבליסטים האמריקאי ויו"ר איגוד ההרבליסטים הקליניים של עיל"ם.



אדמונית. באדיבות: Ulf Eliasson \ viki

  הטיפול באנדומטריוזיס בראי הרפואה הסינית
אנדומטריוזיס (התפשטות רירית הרחם), הינה מחלה המוגדרת עדיין בגניקולוגיה המערבית כחידה וזאת על אף העובדה שאחת מתוך חמש נשים לוקה בה. האבחון עשוי לקחת זמן רב, לעיתים חודשים ואף שנים, ובמהלכו נשים רבות עוברות מסכת של ייסורים.
נמצא כי מצבן של הסובלות מאנדומטריוזיס משתפר כאשר הן זוכות לטיפול התומך של הרפואה הסינית וכאשר הן מגלות פתיחות ומוכנות לברר מה עליהן לשנות בחייהן.

אנדומטריוזיס (התפשטות רירית הרחם), הינה מחלה המוגדרת עדיין בגניקולוגיה המערבית כחידה וזאת על אף העובדה שאחת מתוך חמש נשים לוקה בה. האבחון עשוי לקחת זמן רב, לעיתים חודשים ואף שנים, ובמהלכו נשים רבות עוברות מסכת של ייסורים. המחלה עלולה לגרום לבעיות פריון ולנזקים באיברים פנימיים. התסמין הנפוץ ביותר הינו כאבים קשים בתקופת המחזור, עד כדי פגיעה משמעותית באיכות החיים.
התיאוריה הקלאסית גורסת כי אנדומטריוזיס נובע מדמם ויסתי הזורם “אחורה” לכיוון האגן, כך שחלק מדם הווסת והרקמה המרפדת את הרחם חוזרים אל החצוצרות, ולאחר מכן משתרשים ברקמת האגן ומתחילים לשגשג.
בזמן מחזורי ווסת חודשיים, הרקמה הרירית היוצרת את רפידת הרחם צומחת בתוך חלל הרחם. כאשר רקמת האנדומטריום (רקמת רירית הרחם) גדלה מחוץ לחלל הרחם, המצב נקרא אנדומטריוזיס. האזורים הנפוצים ביותר לגדילה של רקמת אנדומטריום מחוץ לרחם הם איברי הרבייה, קרי השחלות, החצוצרות, באגן על פני קרום הצפק, סביב לחצוצרות והרחם ולעיתים גם על המעיים.
במקומות בהם רירית הרחם גדלה, היא מגיבה לגירוי ההורמונאלי בזמן המחזור החודשי. במקרה של אנדומטריוזיס הדימום אינו מופרש החוצה אלא נשאר בחלל הבטן ובמקביל לו מוקדים אלו ידממו. לעיתים, המוקדים ממשיכים להתפשט באגן ובבטן ומתפתחים במקומות נוספים. במצב שבו מוקדי האנדומטורוזיס מתפתחים בחצוצרה או בשחלה עלולות להיווצר ציסטות המכילות דם ישן בצבע חום כהה – מצב אשר עלול לפגוע בתפקוד השחלות והחצוצרות ולגרום לבעיות פריון.

תסמינים שכיחים

1. כאבי מחזור המחמירים עם הזמן.
2. כאב בזמן מגע מיני או לאחריו.
3. כאב בבטן התחתונה, באגן ולעיתים בגב התחתון לפני ובמהלך המחזור.
4. כאב בזמן הטלת שתן.
5. דימום ווסתי כבד.
6. דימומים בין מחזוריים.
7. הפרעות פוריות.
8. דימום מפי הטבעת בעת הווסת.
9. הפרעות עיכול דוגמת עצירות, כאבים ושלשולים המופיעים בזמן הווסת.

אבחנה

 אנדומטריוזיס של חלל הבטן ניתן לאבחן באמצעות לפרוסקופיה, ובמקרים נדירים גם באמצעות בדיקה ידנית של האגן במידה וצוואר הרחם או הנרתיק נגועים.למרבה הצער, מחקרים מראים כי האישה הממוצעת הסובלת מאנדומטריוזיס עוברת כחמישה רופאים לפני האבחון הנכון, היות ולעיתים מדווח על תסמינים של תסמונת המעי הרגיז המזכירים את אלה של האנדומטריוזיס.

אנדומטריוזיס – הגישה הסינית

ברפואה הסינית דם הוא צורה דחוסה של צ’י (אנרגיית החיים) וככזה, צריך לזרום באופן אחיד וסדיר, בלא שתנועתו תהיה קפואה או בלתי אחידה. אם הזרימה החלקה של הדם נחסמת עלול להיווצר מצב של תקיעות דם אשר מביא במקרים רבים לליקויים גניקולוגיים.
נמצא כי מצבן של הסובלות מאנדומטריוזיס משתפר כאשר הן זוכות לטיפול התומך של הרפואה הסינית וכאשר הן מגלות פתיחות ומוכנות לברר מה עליהן לשנות בחייהן. הטיפול כולל דיקור, הדרכה תזונתית ושימוש בצמחי מרפא.

דיקור                                                           

 הדיקור הסיני מניע את צ’י הכבד, מווסת את יאנג הכבד, מרגיע ומקל על כאבים שונים.

תזונה

מומלץ להימנע (או לפחות להפחית) מאכילת מוצרי חלב ובשר, כיוון שאלה עשירים בחומצה ארכידונית פרו-דלקתית. רצוי להימנע גם מצריכת שומן צמחי מוקשה ושומני טראנס דוגמת מרגרינה.
• יש להוציא כליל מהתפריט את כל המשקאות המכילים קפאין ונגזרותיו: תה, קפה, קולה וכדומה.
• יש להגביר צריכה של מזונות המווסתים את רמות האסטרוגן דוגמת: כרוב, ברוקולי ולפת.
• תפריט עשיר בסיבים יכול לצמצם את הכמות הכוללת של האסטרוגנים בזרם הדם: שעועית, אורז מלא, ירקות ופירות אורגניים, שיבולת שועל וחיטה גרוסה.
• מאכלי סויה גם כן מומלצים: טופו, טמפה, רוטב סויה ומיסו.

צמחי מרפא

הצמחים המומלצים לנטילה נרקחים בהתאמה אישית ואין לצרוך אותם ללא הנחיית מטפל. השימוש בהם מתבצע במקביל לדיקור הסיני ודורש מעקב.
להלן דוגמא לצמחים המקובלים בטיפול באישה הסובלת מאנדומטריוזיס:

אדמונית - Paeonia lactiflora - Bai Shao
ברפואה הסינית המסורתית נודע הצמח כמעצים דם (blood tonic) וכמסדיר מחזור חודשי. במסורת המערבית שימש הצמח כנוגד עווית, כמחזק וכמצמת. ברפואת הצמחים המודרנית מקובל כצמח עדין, המותווה בעיקר לטיפול במצבים עוויתיים ודלקתיים. מחקרים מודרניים מצאו כי לחומר Paeoniflorin, המופק מן הצמח, פעילות מרגיעה, נוגדת דלקת, נוגדת עווית, מרחיבת כלי דם וממריצה פעילות חיסונית.

מרווה סינית - Salvia miltiorrhiz - Dan shen
השורש האדום של צמח זה, ממשפחת השפתניים, נאסף בסוף הסתיו ובתחילת האביב ומשמש למטרות רפואה. זהו אחד מהצמחים מעצימי ומניעי הדם המקובלים ביותר כיום בשימוש ברפואה הסינית המסורתית. בניסוי משנת 2006 נמצא כי לחומר הפעיל Salvianolic acid B, אחד מהחומרים הפעילים העיקריים בשורש המרווה, השפעה נוגדת חמצון על תאי הכבד של חולדות, וזאת על-ידי עיכוב חמצון של שומנים וסילוק רדיקלים חופשיים (ROS).

גומא הפקעים - Cyperus rotundus - Xiang Fu
הצמח, ממשפחת הגומאיים, נפוץ ביותר וגדל גם בישראל. הפקעות נאספות בסתיו.  ברפואה הסינית המסורתית נחשב גומא הפקעים לאחד מהצמחים מניעי הצ'י המקובלים ביותר בשימוש. ברפואת הצמחים המודרנית הוא נחשב לצמח עדין, המותווה בעיקר לטיפול במצבים עוויתיים ובבעיות נשים. הצמח מתאים לשימוש ממושך ויש להשתמש במינונים גבוהים של תמצית הצמח על מנת להשיג השפעה רפואית.

אחרית דבר

הטיפול באישה הסובלת מאנדומטריוזיס הינו מורכב ודורש התאמה פרטנית ורגישות לצרכים האישיים של המטופלת. בידי הרפואה הסינית המסורתית, והמטפלת הקשובה והרגישה, היכולת לסייע ולתמוך בתהליך ההחלמה, ולאפשר גישה טיפולית מקיפה ויעילה.

 


 אודות מור אפריאט

לחצי כאן לקריאת יומן מחלה - אנדומטריוזיס

לחצי כאן לקריאת מאמר נוסף בנושא כאבי מחזור



 

  שמן הלבונה - על סוגיו וסגולותיו
את שמן הלבונה החלו לחקור לעומק רק בעשור האחרון ולכן חסר ידע מחקרי קליני מעמיק. במאמר זה נסקור את תכונותיהם של השמנים המופקים ממיני הלבונה השונים, נעמוד על ההבדלים ביניהם וכך נסיק מהי הפעילות התרפויטית הספציפית לכל אחד מהם.

את שמן הלבונה החלו לחקור לעומק רק בעשור האחרון ולכן חסר ידע מחקרי קליני מעמיק. גם בספרות המקצועית בתחום הארומתרפיה רב החומר המפורט על השרף מזה על השמן. כמו כן, על פי רוב נכתב על מין אחד בלבד של לבונה. ניגשתי לכתוב מאמר זה על מנת להעמיק את הידע בנוגע לשמן זה.שמן הלבונה הוא נכס בקליניקה: עדין אך יעיל, מטפל בגוף ותומך בנפש, מרגיע, מחזק ומאזן. אני משתמשת בו למגוון רחב של בעיות במשך שנים רבות.במאמר זה נכיר את השמן האתרי ונסקור סוגים שונים של שמנים המופקים ממיני לבונה שונים, נעמוד על ההבדלים הביוכימיים ביניהם ועל סמך הבדלים אלה נסיק מהי הפעילות התרפויטית הספציפית לכל אחד מהם.שם נרדף לועזי ללבונה הוא "Frankincense", שמשמעותו בצרפתית "קטורת אמיתית".7 שם נוסף הוא "אוליבנום" המופיע בכתבים עתיקים ונראה שמקורו בשם הלטיני "אוליום ליבנום", שמשמעו: שמן מהלבנון.

שיטות הפקה

שמן הלבונה מופק עפ"י רוב באמצעות זיקוק באדים של השרף אשר נאסף מחריצים שנעשים בגזע עץ הלבונה. ניתן להפיקה באבסולוט. צבע השמן שקוף עד צהבהב חיוור, בעל ניחוח בלזמי, מעט לימוני, עצי, פיקנטי ולעיתים עם תו של קמפור 5,6

נדיפות

בזיקוק: middle to top node, באבסולוט: base node.

מוצא

מוצאם של שמני הלבונה מגוון. הוא מופק באירופה אזור הים האדום וצפון מזרח אפריקה, אך בעיקר בסומליה, אתיופיה, ערב הסעודית, סין, מצרים והודו.

סגולותיו של שמן הלבונה

ידוע כי בלבונה השתמשו לצרכים ספיריטואליים מהעת העתיקה ועד היום. בימינו הכנסייה הנוצרית עדיין משתמשת בשרף. השמן נחשב למרגיע, מרומם רוח, מסייע במצבי חרדה וכפייתיות הקשורים בעבר.7   
באופן מסורתי נהגו להבעירה על מנת לגרש רוחות רעות. אומרים שהיא עוזרת להתנתק מן העבר וטובה לאנשים הנוטים להרהר באירועי העבר באופן שפוגע בהתנהגותם בהווה.6

לבונה ידועה כמדיטטיבית ומעניין לציין שהלבונה גורמת להאטת הנשימה ולהעמקתה, דבר המגביר את השלווה בזמן תפילה ומדיטציה.

בעת העתיקה נחשבה לבונה לאחד החומרים היקרים בעולם. בנוסף לשימוש הנעשה בה בטקסים, הרבו להשתמש בה לבישום ולצרכי קוסמטיקה ורפואה.7 המדע המודרני מאשר את פעילותה ברבדים אלו ונעסוק בכך בהמשך.

חיילים טופלו באמצעות לבונה: מנתח במאה ה-16, Ambroise Pare שם לב שהיא עוצרת דימומים ועוזרת לאיחוי מהיר של רקמות. בנוסף, הוא השתמש בלבונה לטיפול באבצס בשד לנשים מניקות.

במאה הנוכחית פרופסור Cabasse, רופא צרפתי, טען שלבונה יעילה לטיפול בסרטן העור.5  היום משתמשים בשמן בתעשייה להכנת סוכריות למציצה, לסבונים, לבשמים (בעיקר לגברים) כפיקסטיב – מייצב ריחות, ובמינונים נמוכים אף כחומר טעם במוצרי בשר ובמשקאות אלכוהוליים.

תכונותיו הרפואיות של השמן

 Analgesic– לטיפול בראומטיזם ולפגיעות ספורט

Anticatarrhal- לטיפול באסטמה וברונכיטיס

Antidepressive – לדיכאון שמקורו במערכת העצבים

Antiinfectious – לטיפול במערכת הנשימה

Antiinflammatory – לטיפול בראומטיזם ובדלקות עור

Antioxidant – נוגד חימצון לטיפול בעור ומניעת התקמטות מוקדמת

Aicatrizant- לטיפול בצלקות, כיבים ופצעים

Energizing – למצבי עייפות

Immumostimulant – מעורר חיסון, לטיפול בחולשה של המערכת החיסונית.8 לבונה שנבדקה במצרים הראתה פעילות אימונוסטימולנטית חזקה שהודגמה מחקרית.2

המלצות כלליות

כפי שצוין לבונה משפיעה על הריאות ויעילה במיוחד נגד דלקות בדרכי הנשימה. הלבונה מחטאת את הריאות, מרגיעה שיעול, נוגדת גודש וליחה ומיועדת לטיפול בברונכיט כרוני ובאסטמה.

מכיוון שהשמן מאט את הנשימה ומעמיק אותה, כדאי להשתמש בה באדים, בעיסויים ובאמבטיות.6 במצבי אסטמה מומלץ להשתמש באדים קרים למניעת בצקת במערכת הנשימה.

שימוש בשמן הלבונה מומלץ במיוחד להתקפי קוצר נשימה על רקע פסיכוגני באמצעות אדים חמים: 2-3 טיפות בקערית מים חמים ולנשום עמוק כשהראש מכוסה.

לכאבי ראש הנובעים מהצטברות ועומס בסינוסים – מומלץ לטפטף 5-6 טיפות לבונה ל- 10 מ"ל שמן בסיס ולעסות את אזור הסינוסים, הרקות, מאחורי האוזניים ובבית החזה מס' פעמים ביום.

השמן מומלץ לטיפול בעור מבוגר, השפעתו על העור ממריצה, מרעננת ומאטה היווצרות קמטים. השמן מכווץ נקבוביות עור, מרפא צלקות, מעודד צמיחת תאי עור ומזרז ריפוי פצעים.7

בימי קדם הרבו להשתמש בלבונה (בעיקר מהמין cartiri) לטיפול בדלקות בדרכי השתן ובאיברי המין. השמן באמבט ובעיסוי עדין לבטן התחתונה יכול לסייע לטיפול בדימום מוגבר בזמן הוסת.6

בזמן וסת יש להקפיד שטמפרטורת המים לא תהיה חמה מדי אחרת החום יגביר את הדימום. השמן פועל כמחזק רחם, נחשב לבעל יכולת להרגיע בעת צירי לידה ולהקל על הלידה. 7

יש לזכור, כי בשימוש בכל שמן אתרי בעיסוי יש למהול אותו בשמן בסיס בריכוז של 2% -6%.

מיני הלבונה השונים ופעילותם

הלבונה, ממשפחת הבשמיים, מכילה כ-23 מינים של עצים קטנים. שרף העץ מכיל 5-9% שמן אתרי, הכולל בעיקר מונוטרפנים וססקויטרפנים. 1

המחקר המקיף ביותר שנעשה בשנים האחרונות בדק את המרכיבים הכימיים של מיני הלבונה השונים באמצעות בדיקות גז כרומטוגרפיות כדי לזהות את הרכב המונוטרפנים, הססקויטרפנים והדיטרפנים שבו. ההרכב הכימי של לבונה שונה בכל מין של שמנים המגיעים משווקים שונים במזרח אפריקה, המזרח הקרוב ותימן.

"טביעות אצבע" טרפניות עזרו לזהות את המין הבוטני של הלבונה ששימשה בקטורות מסורתיות. יתרה מכך, ניתן לזהות דוגמיות של לבונה מקטורות ארכיאולוגיות שהשתמרו סגורות כ-2000 שנה בבדיקות גז כרומטוגרפיות. לדוגמא, זיהו קטורת שהגיעה מתימן מהמאה ה-5 ומצאו כי חלק מן המרכיבים שהיו בה חסרים בלבונה המודרנית.

החומרים הפחות נדיפים שבלבונה נחקרו הרבה יותר במשך השנים, כיוון שמיצוי השמן האתרי נעשה לראשונה בשלב מאוחר יותר בהיסטוריה (איבן סינא היה הראשון שמיצה שמן אתרי מצמח באמצעות זיקוק באדים) וגם מכיוון שנתקלו בו רבות בחפירות ארכיאולוגיות המצרים השתמשו במשחות המכילות חומרים אלה לצורך חניטת המתים.

איג'יפטולוגים (חוקרי תרבות מצרים) חושבים שבלבונה (כמו גם במור) נהגו להשתמש בבשמים או לחיטוי באמצעות עשן בזמן טקסי חניטה, בנוסף לשימוש הנ"ל לשימור מומיות של פרעונים, כמרים ואנשים ממעמד גבוה.
בבדיקות גז כרומטוגרפיות, אשר מזהות את החומרים האתריים של הלבונה, ניתן להפריד את הלבונה על זניה השונים משאר המרכיבים ששימשו לקטורות כדי לזהות את מקורה הבוטני.

חשוב לציין, כמובן, שכל מין וכן אותם מינים הגדלים במקומות שונים – מושפעים משינויי האקלים, האדמה והגובה מעל פני הים שבו הצמח גדל ולכן משנים את הרכבם.

הרכב כימי שונה משמעותו דגש טיפולי אחר. נסקור מספר מרכיבים לדוגמא על מנת לעמוד על ההבדלים בין המינים השונים.

כדי להבין מהי הפעילות הספציפית לכל מין של לבונה יש לעיין באנליזה שלו.

Boswellia papyrifera

ככל הנראה הלבונה שבה הכנסייה משתמשת הכי הרבה.

נטען כי זו הלבונה המקורית מהעידן העתיק. מגיעה מאתיופיה, סודן ומזרח אפריקה.

מכילה ריכוז גבוה של octyl acetate (כ- 56%), ריכוז גבוה של octanol (כ-8%) וקצת מונוטרפנים, עם עקבות של ססקויטרפנים.

בדומה ל- B. cartiri גדלה גם בירושלים, בלבנון ובתורכיה. דוגמאות שנבדקו הראו שבתורכיה ובישראל המינים עשירים ב- octyl acetate וב- octanol.

octyl acetate – שייך לקבוצת האסטרים אשר להם פעילות ישירה על מערכת העצבים. ידועים כמרגיעים את הנפש, מרוממי רוח, אנטיספזמודיים, אנטיפטרייתיים, עדינים בפעילותם ואינם רעילים. זו המשפחה העיקרית בה משתמשת תעשיית הבשמים.

בקטורות מסורתיות לבונה עורבבה יחד עם מרכיבים נוספים. הקטורת המסורתית במנזר mount athos אשר ביוון הוכנה מזן זה של לבונה בשילוב עם מרכיבים נוספים, ביניהם יסמין וורדים. 

Boswellia cartiri

עפ"י מחקר מ-2001 octyl acetate הוא המרכיב העיקרי, מכילה ריכוז גבוה של 5octanol, דיטרפנים, מונוטרפנים וססקויטרפן בודד אחד.

לבונה ממין זה עשירה בדיטרפנים ולכן יש לה פעילות אנטיבקטריאלית, מכייחת, מאזנת הורמונלית, אנטיפטרייתית ואנטיויראלית. 

לא ידועות קונטראינדיקציות ל-8boswellia cartiri.

Boswellia frereana

מגיעה מצפון סומליה, גדלה בדרך כלל על קו החוף, עד גובה של 1000 מ'.

מכילה 10 טרפנים ו- p-cymene הוא המרכיב העיקרי של השמן המופק ממנה.4 

פעילותה העיקרית של לבונה זו, העשירה בטרפנים, היא אנטי-דלקתית, אנטיספטית, אנטי-ויראלית, אנטי-בקטריאלית ואנלגזית.

Boswellia serrata

לבונה הודית הגדלה בגבעות צחיחות. thujene הוא מרכיבה העיקרי.

מאפיינים אותה בעיקר methylcarvicol בריכוז גבוה ו-elemicin אך נמצא בה גם p-cymene ו- β-bourbonene.

הדיטרפן היחיד שזוהה מהספרות הוא 1serratol.

נוכחותו של methylcarvicol במינון גבוה יקנה לשמן פעילות אנטי דיכאונית ומרוממת מצב רוח, מאזנת וקרמינטיבית במערכת העיכול.

בדסטילציה (זיקוק באדים) של העלה מעץ זה של הלבונה הודגמה פעילות אנטי פטרייתית.

8במחקר שנעשה על B. serrata נמצאה פעילות נוגדת חמצון משמעותית. במסקנות המחקר נאמר כי ניתן להשתמש בשמן בהכנות רוקחיות וקוסמטיות וכן בהכנת מזונות הודות לפעילות זו של השמן בסביבה שומנית.3


אם כך, בכדי לתת מענה מדויק וספציפי למטופלים שלנו עלינו לבחור את המין הרצוי וכן את ארץ המוצא של שמן הלבונה בו אנו מעוניינים. לכן מומלץ מאד לרכוש שמנים ממקור אמין ולהקפיד לדרוש אנליזות לכל שמן.

 


מקורות

1. A chemical investigation by headspace SPME and GC-MS of volatile and semi-volatile terpens in various olibanum samples / Sadrine Hamm ' Jean Belton ' Jacques Connan ' Alain Tchaple / Group de chimie analytique de Paris ' Institut Universitaire de Technologie dOrsay ' Plateau de Moulon , Orsay , France. January 2005 . www.sciencedirect.com


2. Department of Pharmacognosy , Faculty of Pharmacy , Mansoura University , Egypt . www.pubmed.com.


3. Antioxidant activity of natural resins and bioactive triterpenes in oil substrates/ A.N Assimopoulo , S.N Zanthos & V.P Papageorigiou / Organic chemistry laboratory, department of chemical engineering , Aristotle, university of Thessaloniki , Greece / August 2004 / www.sciencedirect.com

 
4. Constituents of essential oil of Boswellia frereana / G. Strappoghetti , S.Cosano, A.Craverio &G. Proietty / Institute di Chimia Farmaceuticae Tossicologica , University di prugia , Prugia , Italy / department de quimica organica e inorganica , universidade fedaral de cerar`a , fortaleza-cear`a, brazil / 1982


5. Aromatherapy – the ancyclopedia of plants and oils and how they can help you / Daniele Ryman, 1999 , p. 101-102


6. Aromatherapy for health professionals / Shirly Price & Len Price / churchill livingstone

 

7. ארומתרפיה מ-א עד ת / פטרישיה דיוויס , חלק ב , הוצאת אור עם עמודים 264-266


8. המדריך לשמני מרפא / שי' ונדה סלאר , הוצאת אור עם, עמודים 130-132

 

 


 


קישורים נוספים

קורס קוסמטיקה ורוקחות טבעית
קורס ארומתרפיה
לבונה, 10 מ"ל


 

  הטיפול הטבעי בתסמונת גיל המעבר (מנופאוזה)
מנופאוזה היא תהליך ביולוגי טבעי המבשר את סוף תקופת הפוריות. למרבה הצער, תקופה זו מלווה אצל רבות מהנשים בהופעת סימפטומים לא נעימים. לאור הסיכונים הרבים בטיפול ההורמונאלי, כדאי לדעת שישנן דרכים נוספות, טובות ויעילות לטיפול ותחזוקה של הגוף בתקופת גיל המעבר.

אחת התופעות מהן חוששות נשים רבות לקראת גיל המעבר, היא תופעת גלי החום וההזעות הספונטניות המתלוות אליה. אף שבדרך כלל התופעה נפוצה יותר בשעות אחה"צ והערב, היא עלולה להופיע ללא התרעה מוקדמת גם בשעות היום, לתפוס אותך בעיצומה של ישיבת צוות בעבודה ולגרום למבוכה, או במהלך שנת ישרים ולהפוך את הלילה לסיוט.
מודעות היא דרך יעילה ביותר להתמודד עם תופעות פיזיולוגיות אלו. ראשית על האישה להבין את השינויים המתרחשים בגופה על מנת שתוכל לקבלם כתהליך טבעי נורמאלי שמתרחש אצל כל בנות מינה.

כיום כאשר תוחלת החיים עולה וגיל 50 נחשב לתחילת אמצע החיים ונשים בשנות השישים אינן ספונות בביתן כשמסרגות בידיהן וכדור צמר מתגלגל לרגליהן, אלא מנהלות חיים מלאים וחלקן אף נמצאות בשיא שגשוגן, יש יותר צורך ויותר דרישה למתן מענה טיפולי לסבל הנובע מן התסמינים המתלווים לתקופה ולשיפור איכות החיים גם אחריה.

הגברת המודעות העצמית, תחזוקה והקפדה על אורח חיים בריא עם תחילת תהליך המנופאוזה ואחריה, תמנע הידרדרות במצב הפיזיולוגי של הגוף ותאפשר עוד שנים רבות של תפקוד בבריאות תקינה.

מהי מנופאוזה

מנופאוזה היא תהליך ביולוגי טבעי המבשר את סוף תקופת הפוריות, תוך כדי הפסקה הדרגתית של הדימום החודשי ועד לסיומו המוחלט של המחזור.

כחלק מתהליך טבעי, תפקוד השחלות הולך ופוחת, במהלכו מאבדות השחלות את היכולת לבייץ ואת היכולת לייצר באופן מתואם את ההורמונים החיוניים למחזור תקין. הייצור יורד באופן לא סדיר תוך תנודות קיצוניות, עד להפסקה מוחלטת של ייצור ההורמונים פרוגסטרון, אסטרדיול ואסטריול.

לרוב מופיעה המנופאוזה בין הגילאים 45-55. כאשר היא מופיעה בין הגילאים 40-45 היא נחשבת למוקדמת ובין הגילאים 55-60 למאוחרת.

הסיבה להופעתה המוקדמת יכולה לנבוע כתוצאה ממחלות אוטואימוניות, הפרעות בבלוטת התריס, סכרת, עישון,  או בעקבות כריתת שחלות ולעיתים כריתת רחם ללא השחלות.

המעבר לתקופת סוף הפוריות מלווה אצל רבות מהנשים בהופעת סימפטומים לא נעימים המשפיעים על איכות החיים.

התופעות סביב תהליך זה קשורות בעיקר לירידה ברמת האסטרוגנים או לתנודות חדות ברמתם. הן משתנות מאישה לרעותה וכוללות אי סדירות בהופעת הווסת, מבחינת מרווחים בין דימום אחד למשנהו, משך הדימום ועוצמתו, יובש בנרתיק, נטייה לפטרת, ירידה בצפיפות העצם, כאבי פרקים ושרירים, תכיפות במתן שתן בגלל החלשות של שרירי רצפת האגן, בריחת שתן ונטייה לזיהומים, דפיקות לב ונדודי שינה.

התנודות והטלטלה בתקופה זו עלולות לגרום גם לשינויים מנטאליים כגון- הפרעות ריכוז וזיכרון, אי שקט, מצבי רוח, עצבנות, חרדה ולעיתים דיכאון.

תקופת המנופאוזה בראי הרפואה הסינית

על פי החשיבה הסינית המסורתית תקופת המנופאוזה מוסברת כמצב של חוסר YIN בכליות כאשר הביטוי לכך יהיה עודף YANG מדומה שגורם לתופעות של חום קיצוני, הזעות, אי שקט ואינסומניה.

ה-YIN הוא החומר וכאשר הוא חסר, היאנג, שהוא הרוח והכוח המניע, מנסה להשלים אותו ונכנס לעודף מדומה.

אך תנועת היאנג לא רק שאינה פותרת את הבעיה, היא מחמירה את חוסר האיזון של הגוף.

הטיפול המתאים על פי החשיבה הסינית שתוארה לעיל, יהיה חיזוק והזנה של YIN הכליות.

במערבית נסביר זאת כך: יש שתי מערכות וויסות מרכזיות בגוף-מערכת העצבים והמערכת ההורמונאלית, שתי המערכות קשורות זו בזו ברמה תפקודית יומיומית ויוצרות איזון ע"י תיאום ביניהן.

בשפה רפואית איזון זה נקרא 'הומיאוסטזיס'. כאשר יש תנודות קיצוניות בגוף כגון אלו המתרחשות בתהליך המנופאוזה, האיזון (ההומיאוסטזיס) מופר וגורם לסבל רב.

דרכי הטיפול

הטיפול אותו מציעה הרפואה הקונבנציונאלית הינו טיפול הורמונאלי חלופי המסופק לגוף ע"י לקיחה מלאכותית של  הורמון האסטרוטגן או שילוב שלו עם פרוגסטרון.
יתרונות הטיפול- הקלה בתסמינים, מניעת אוסטיאופורוזיס והקטנת שכיחות סרטן המעי הגס.

הסיכונים - הטיפול בהורמונים עלול לגרום לעליה בשכיחות התקפי לב, אירועים מוחיים, קרישיות יתר ותסחיפים בריאות, עלייה בלחץ הדם, דמנציה וכן סיכון להחמרה במחלה קיימת של תפקודי כבד ומרה.

לאור הסיכונים הרבים בטיפול ההורמונאלי, כדאי לדעת שישנן דרכים נוספות, טובות ויעילות לטיפול ותחזוקה של הגוף בתקופת גיל המעבר.

צמחי המרפא הם דוגמה מצוינת לשיטה טבעית, הנותנת לאישה מענה נפלא תוך שהיא מאפשרת מענה טיפולי במידה וישנה מעורבות של מחלות רקע נוספות, כדוגמת יתר לחץ דם, כולסטרול, עצירות כרונית ועוד.
פעולת הצמחים לטיפול במנופאוזה מתמקדת בעיקר בהרגעה, קירור, הזנה ואיזון התהליך ההורמונאלי. הצמחים ממתנים את התנודות ברמת ההורמונים ויוצרים הדרגתיות ויציבות, כזו שמאפשרת לגוף להסתגל לשינויים המתחוללים בו.
באופן כללי, לצמחים עם יכולת פעולה דומה, יש אנרגיה וטעמים שונים זה מזה. למטפל תהיה התייחסות לשינויים בתכונות, בטעם ובאנרגיה של הצמח בתהליך בחירה והתאמת פורמולה למטופל.

הכרת תכונתם הייחודית של הצמחים, מעבר למידע היבש על הרכבם הפיטוכימי, מקנה למטפל יכולת ליצור הרמוניה בין הצמחים לבין הטמפרמנט והאנרגיה של המטופל.
חלק מהצמחים מכילים איזופלאבונים שהם חומרים בעלי פעילות כמו אסטרוגנית ופועלים כפיטואסטרוגנים. חלקם בעלי אנרגיה קרה וטעמם מר, הם נחשבים למטהרי ומסלקי חום ומזיני YIN, לדוגמא הצמח אנאמראנה.

לאחרים יש אנרגיה חמימה והם בעלי טעם וארומה מתקתקה מרירה-עד פיקנטית, תכונות המוסיפות להם אפקט של הנעת הצ'י, לדוגמא: אנג'ליקה סינית ודיוסקוראה.

הצמחים העיקריים לטיפול במנופאוזה

קוהוש שחור - Cimicifuga racemosa - Black Cohosh

ברפואת הצמחים המודרנית מותווה הצמח לטיפול בקשת רחבה של בעיות נשים, כמו גם בדלקות מפרקים וביתר לחץ דם.
הוא נחשב לאחד הצמחים היעילים ביותר בטיפול בגלי חום של גיל המעבר. עוצמת פעילותו בינונית.

למונוגרף השלם באתר

בטטה - Dioscorea Villosa - Wild Yam Root

ברפואת הצמחים המודרנית נחשבת הבטטה לצמח עדין, המתאים לשימוש לטווח ארוך ובינוני, והוא מותווה לטיפול בטווח רחב ביותר של בעיות.
פעילותו מקבילה במידה רבה לזו של צמח אחר שמקורו במסורת האינדיאנית, הקוהוש השחור, אך לבטטה מיוחסת עוצמת פעילות מתונה יותר.

למונוגרף השלם באתר

שיח אברהם מצוי - Vitex agnus - castus Chasteberry

ברפואת הצמחים המודרנית נחשב שיח אברהם לצמח ייחודי במנגנון השפעתו ההורמונאלית. הוא משפיע על המאזן ההורמונאלי דרך התערבות בהשפעת ההיפותלמוס על פעילות בלוטת יותרת המוח, דבר הגורם להגברת הפרשה של LH והפחתת FSH, ובכך משפר את פעילות הגופיף הצהוב ומגביר הפרשת פרוגסטרון בשחלה.

למונוגרף השלם באתר

אנאמרנה - Anemarrhenae asphodeloides - Zhi mu

הצמח משתייך למשפחת השושניים ומוצאו בסין. הוא דומה מאד במבנהו, באיכויותיו ואפילו בשמו לעירית הגדולה (Asphodelus microcarpus) הגדלה בשפע בארץ ישראל.
ברפואת הצמחים המודרנית נחשבת אנאמרנה לצמח בעל עוצמת פעילות בינונית, המותווה בעיקר למצבים המאופיינים בחום, דוגמת גלי חום של גיל המעבר.

למונוגרף השלם באתר

מרווה סינית - Salvia miltiorrhiza - Dan shen

זהו אחד מהצמחים מעצימי הדם ומניעי הדם המקובלים ביותר כיום בשימוש ברפואה הסינית המסורתית.
ברפואת הצמחים המודרנית הוא נחשב כבעל השפעה מורכבת על מערכות גוף שונות: משפר ביעילות את אספקת הדם לשריר הלב ובעל יכולת ייחודית לשיקום רקמות כבד מצולקות.
עוצמת פעילותו בינונית והוא מתאים לשימוש ארוך טווח.

למונוגרף השלם באתר

זנב הארי - Leonurus cardiaca - Motherwort

מוצאו של הצמח, ממשפחת השפתניים, באירופה ובארה"ב. מינים שונים גדלים גם באסיה ומשמשים ברפואה הסינית המסורתית.
הוא נחשב ברפואת הצמחים המודרנית לצמח בעל עוצמת פעילות בינונית המתאים במיוחד לטיפול ארוך טווח בבעיות המערכת הקרדיו-וסקולארית המשולבות בהפרעות רגשיות ועצביות.

למונוגרף השלם באתר


לרשימה מפורטת של הצמחים לטיפול במנופאוזה וקישור למידע מפורט על כל אחד מהם הקש כאן.

תזונה ופעילות גופנית

לתזונה מיוחסת משמעות רבה להשגת איכות חיים. הדבר נכון לגבי כל אדם, במצב בריאותי תקין או חולי.

לפעילות גופנית מתונה יש משמעות וערך מוסף לנשים בגיל המעבר ובגיל השלישי: בנוסף לעובדה שפעילות זו מעוררת את כוח החיות, יוצרת משוב חיובי של האדרנל ומשחררת אנדורפינים (אנדורפין הוא חומר מרגיע עצבי ומפחית כאב) היא מקטינה את הסיכונים להידלדלות העצם ולאוסטיאופורוזיס.

המלצות תזונה כלליות:

תזונה מלאה ומסודרת, עשירה בסיבים, ויטמינים ומינרלים. צריכה של  ירקות ופירות, מזונות עשירים בפיטואסטרוגנים כגון טופו, טמפה, מיסו ופתיתי סויה, קטניות: עדשים שעועית לבנה, אזוקי וכיו"ב. הקטנית מכילה שפע של סיבים, ויטמיני B, סידן  ומינרלים אחרים.

מומלץ להפחית בצריכת בשר ומוצרי חלב. הסידן במזון יתקבל מהקטניות, הזרעים והאגוזים וממוצרים נוספים כגון טחינה,  שזמינות הסידן שלהם הוכחה כגבוהה ביותר.
יש לציין כי בשל חילוקי דעות מוצרי סויה לסוגיה אינם מומלצים לנשים עם רקע אישי או משפחתי של סרטן השד והשחלות, ואינם מומלצים גם בתת פעילות של בלוטת התריס.

כאן המקום לומר שמומלץ לקבל ייעוץ אישי ומקצועי גם לגבי תזונה על מנת להשיג המלצות לתפריט שישמש פונקציה אינדיבידואלית.

 


אודות יפה ברמץ חמוטל
 


 


קישורים נוספים
CVD לטיפול בתסמיני גיל המעבר


גנודרמה (פטריית ריישי). צילום: istockphoto

  הגיון ואי-הגיון בטיפול הצמחי בסוכרת
מחלת הסוכרת מחדדת כמה שאלות מהותיות הנוגעות לטיפול בצמחי מרפא: התרופות הסינתטיות למחלה זולות, יעילות ובטוחות יחסית לשימוש. מדוע, אם כך, כדאי לנקוט טיפול צמחי במחלה?

במאמר זה אבקש לדון בכמה שאלות הנוגעות לאופן היישום הקליני של רפואת הצמחים כיום:

• האם יש צידוק לטיפול צמחי באדם הסובל מסוכרת מסוג 2 בעולם המודרני, המציע שלל תרופות היפוגליקמיות יעילות למדי?

• האם קיים הבדל בין נטילת תרופה היפוגליקמית לנטילת צמח היפוגליקמי?

לדוגמא: האם קיים הבדל מהותי בין שימוש בתרופה דוגמת מטפורמין (גלוקופאג') לבין שימוש בצמח גאלגה המכיל את הפיטוכימיקל גואנידין, עליו מבוססת התרופה הנזכרת, ואשר מנגנון פעילותם ההיפוגליקמית פחות או יותר מקביל?

• האם קיים 'היגיון קליני' באופן הטיפול הצמחי המודרני המקובל באדם הסובל מסוכרת? רוצה לומר, האם אנו עושים שימוש בצמחי מרפא בהתאם לשיטה מקיפה מוגדרת, או פשוט רושמים צמחים נוגדי סוכרת להקלה סימפטומטית.

תרופות מול צמחי מרפא: שאלות העלות והיעילות

נתחיל את הדיון בשאלה הראשונה במספר עובדות רלוונטיות בסיסיות:

א. קיימות תרופות סינתטיות יעילות למדי בהשפעתן ההיפוגליקמית. תרופות אלה אינן חפות מתופעות לוואי שונות, אך בסך הכול נחשבות לבטוחות לשימוש.

ב. קיימים צמחי מרפא בעלי השפעה היפוגליקמית משמעותית ומתועדת. בדרך כלל תופעות הלוואי שלהם פחותות מאלו של התרופות הסינתטיות.

ג. עלות הטיפול הרפואי ותרופות המרשם נמוכה יותר לצרכן הקצה (חולה הסוכרת), בהשוואה לעלות הטיפול הצמחי והתכשירים הצמחיים (כתוצאה ממדיניוּת סבסוד, רגולציה ועוד).

אם כן, ניתן לסכם הסוגיה כך: התרופות הסינתטיות לטיפול בסוכרת זולות, יעילות למדי ותופעות הלוואי שלהן מועטות, כאשר לעומתם צמחי המרפא ההיפוגליקמיים יעילים למדי וכמעט נטולי תופעות לוואי, אך לא כל כך זולים. לפיכך, נראה כי שתי האופציות סבירות ומתאימות לטיפול סימפטומטי בחולה הסוכרתי - לאיזון רמות הגלוקוז בדם ולמזעור נזקים ארוכי טווח.

עדיין נשארת פתוחה השאלה: לשם מה בכלל להשתמש בצמחי מרפא?

הדיון בשאלה מבקש ללמוד אם קיים הבדל מהותי בין שימוש בתרופה היפוגליקמית סינתטית לבין שימוש בצמח מרפא בעל השפעה היפוגליקמית. זהו דיון רחב, אשר העמקה בו דורשת מקום מעבר לאפשרויות מאמר זה.

עדיין, ניתן לומר בהקשר זה כי התרופה הסינתטית מורכבת מחומר בודד אחד, בעל השפעה חזקה על מגוון מצומצם של מנגנונים פיזיולוגיים, בעוד שצמח המרפא, או תערובת של תמציות צמחיות מרוכזות, מכילים מגוון רחב של רכיבים פעילים הפועלים במתינות והדדית על מגוון רחב של מנגנונים מטבוליים ומשפיעים באופן הרמוני על מנגנונים פרמקוקינטיים ופרמקודינמיים מגוונים.

כפועל יוצא, התרופה הסינתטית נוטה להפר את האיזון ההומיאוסטטי בשימוש ארוך טווח, בעוד שהצמח – בהשפעתו המתונה אך המקיפה - נוטה להעיק פחות על הפעילות הפיזיולוגית של האורגניזם האנושי ולפיכך לגרום לו פחות נזק בשימוש ממושך, והרי הטיפול באדם הסוכרתי דורש טיפול ממושך.

בנוסף לכך, השימוש בצמחי מרפא היפוגליקמיים נוגדי סוכרת הינו אך מרכיב בודד באסטרטגיית הטיפול הצמחי המודרני, אך על כך בדיון בסוגיה הבאה.

על השאלה אם קיים היגיון קליני באופן הטיפול הצמחי המודרני המקובל בחולה הסוכרתי קשה לענות תשובה חד משמעית. הדבר תלוי באופן עבודתו של כל מטפל ומטפל ובמיומנותו הקלינית.

עם זאת ניתן לומר שהגישה ההרבליסטית/נטורופתית המודרנית, הכוללת שילוב של ייעוץ תזונתי, הכוונה לפעילות גופנית מתאימה, התייחסות לדפוסים רגשיים וכמובן טיפול צמחי - אינה שרירותית ובבסיסה ניתן למצוא חשיבה אשר אינה נופלת באיכותה מזו אשר ניתן למצוא ברפואה הסינית המסורתית או ברפואה המדיצינית המודרנית.

הטיפול הצמחי המודרני בסוכרת לא מתבסס בהכרח על צמחי מרפא בעלי השפעה היפוגליקמית ישירה, אלא על מגוון של אסטרטגיות טיפוליות משולבות הנקבעות אינדיבידואלית על פי הצרכים הקונקרטיים של המטופל, כפי שהם עולים מהאבחנה הקלינית הכוללת. לכן אבקש כעת להציג בקצרה את האסטרטגיות הקלינית המקובלות בהרבליזם המודרני בטיפול בחולה הסוכרתי.

צמחי מרפא אדפטוגניים

הרלוונטיות של אדפטוגנים לטיפול בסוכרת מסוג 2 מקורה בהכרה כי התהליך הסוכרתי הינו במהותו כשל הסתגלותי.

הצמחים האדפטוגניים תומכים בתפקוד בלוטת יותרת הכליה והמערכת האנדוקרינית בכללותה, ובאופן זה מסייעים לאורגניזם להתמודד עם מצבי דחק (היינו, כשל הסתגלותי). רובם בעלי טעם מתקתק, ונמנים עם מאתני צ'י הטחול\לבלב של הרפואה הסינית המסורתית.

זכורה לי אותה אישה בשנות השישים לחייה, אחת המטופלות הסוכרתיות הראשונות אשר טיפלתי בהן, אשר בעלה נטש אותה. לאחר מספר חודשים של יגון וחרדה, התחילה רמת הגלוקוז בדמה להרקיע שחקים. כאשר היא הגיעה למרפאתי היא כבר הייתה מטופלת באינסולין אך עדיין עם רמות סוכר גבוהות ובלתי מאוזנות.

בשילוב של צמחי מרפא נוגדי סוכרת, דוגמת ג'ימנמה וצמחים אדפטוגניים דוגמת גנודרמה הגענו לאחר מספר חודשים ליציבות סבירה ברמות הגלוקוז. במקרה שלה היה ברור מעל לכל ספק שהתהליך הסוכרתי קשור באופן ישיר למצב הדחק בו הייתה שרויה. במקרים אחרים התמונה לא תמיד כל כך ברורה, אך אני מוצא פעמים רבות שבבסיס התהליך הסוכרתי יושבת לה מצוקה רגשית, או לחילופין דחק תזונתי, תעסוקתי, חברתי או אחר.

צמחי מרפא אדפטוגניים בעלי השפעה היפוגליקמית מובהקת כוללים:

גנודרמה (Ganoderma lucidum)
מיני ג'ינסנג (.Panax spp)
אלטרוקוקוס (Eleutherococcus senticosus)

צמחי מרפא נוגדי סוכרת

אלה כוללים מגוון של צמחי מרפא הפועלים במנגנונים שונים המשפרים ייצור של אינסולין בלבלב, מפחיתים ספיגה של גלוקוז מהמעי ומשפרים ניצולת של גלוקוז ברקמות.

לקטגוריה זו משתייכים צמחי מרפא דוגמת:

סירה קוצנית (Sarcopoterium spinosum)
ג'ימנמה (Gymnema Sylvestre)
סיזיגיום (Eugenia jambolana)
אמלה (Emblica officinalis)
גאלגה (Galega officinalis)
מלון מר (Momordica charantia)
פילנטוס (Phyllanthus Niruri)
גרגרנית (Trigonella foenum-graecum)

צמחי מרפא מאתנים מרירים

אלה, בטעמם המר, מעודדים הפרשה לאורך מערכת העיכול והבלוטות הקשורות עימה - כולל התפקודים האקזוקריניים והאנדוקריניים של הלבלב. צמחי מרפא אלה שונים במהותם מהצמחים המאתנים המתקתקים האדפטוגניים הנזכרים מעלה. הטעם המר 'מאתגר' את הרקמות הבלוטיות ומגרה אותן לתגובה נמרצת יותר. בקטגוריה זו ניתן לציין את הצמחים הבאים:

ארטישוק (Cynara scolymus)
עולש (Cichorium intybus)
געדה מצויה (Teucrium polium)
צ'יוננטוס ( Chionanthus virginicus)

קיימות כמובן אסטרטגיות נוספות המשמשות את ההרבליסט הקליני המודרני בעבודתו עם האדם הסובל מסוכרת, אך אלה הן המרכזיות.

עד כמה זה בעצם מעשי?

נקודה נוספת למחשבה, החורגת מעט מתחום מאמר זה אך מחייבת ולו התייחסות קצרה, נוגעת לשאלה האם מעשי הדבר להסתמך בלבדית על צמחי המרפא לטיפול באוכלוסיה גדולה של הלוקים בסוכרת מסוג 2.

תחשבו על זה: אם כל אדם בישראל הלוקה בסוכרת יזדקק, לדוגמא, לשורש של צמח סירה קוצנית בוגר מדי שלושה ימים, כפי שידוע מהשימוש המסורתי והוגדר בניסויים מודרניים (רוזנצוויג וטלר 2008)1, בעוד שעל פי האומדן של האגודה הישראלית לסוכרת קיימים לפחות 400 אלף חולים שכאלה בישראל ועוד היד נטויה - יהיה צורך לעשות שימוש בלא פחות מ-50 מיליון צמחי סירה קוצנית בוגרים בשנה אחת !!! ויש עוד לקחת בחשבון שהטיפול במחלה עשוי להימשך מספר שנים לא מבוטל.

ואולי השימוש במרתח של שורשי סירה קוצנית התאים כאשר מספר בני האדם שהתקיימו על פני האדמה היה נמוך ושכיחות המחלה הייתה אף היא נמוכה ביותר?

מכיוון שבהכשרתי ובעיסוקי המקצועי הנני קלינאי, אבקש לחלוק עמכם בטרם ניפרד מעט מניסיוני הקליני האישי, הנוגע לטיפול בחולה הסוכרתי. אתמקד בהרכבים אחדים, אשר במשך שנות פעילותי הקלינית נוכחתי ביעילותם.

ככלל, העיקרון המנחה בבניית הרכבים לטיפול בחולה הסוכרתי הוא פשוט למדי. ניתן להגדירו בפשטות כך: קח צמח מאתן מריר, מנגד לו הצב צמח מקבוצת נוגדי הסוכרת וכעת כל אשר נותר הוא להציב ביניהם צמח אדפטוגני עם נטיות היפוגליקמיות ידועות.

לדוגמא:

פורמולה מס' 1:

כוללת צמח מאתן מריר, אדפטוגן היפוגליקמי וצמח נוגד סוכרת.

SDE Cynara scolymus – 100 mg
SDE Ganoderma lucidum – 150 mg
SDE Momordica charantia – 100 mg

מינון: 1-3 כמוסות, 3 פעמים ביום כחצי שעה לפני הארוחה (להעלות מינון בהדרגה)

פורמולה מס' 2:

הרכב זה כולל שני צמחי מרפא נוגדי סוכרת הפועלים במנגנונים שונים, ובנוסף אדפטוגן.

SDE Gymnema sylvestre – 100 mg
SDE Eleutherococcus sent. – 100 mg
SDE Trigonella foenum Gra. – 150 mg

מינון: 1-3 כמוסות, 3 פעמים ביום כחצי שעה לפני הארוחה (להעלות מינון בהדרגה)

פורמולה מס' 3:

הרכב זה מבוסס על תמציות נוזליות, למעדיפים פורמט זה.

Tinc. Teucrium polium – 30%
Tinc. Ganoderma lucidum – 40%
Tinc. Gymnema sylvestre – 30%

מינון: 5-10 מ"ל, 3 פעמים ביום, כ-15 דקות לפני הארוחה (להעלות המינון בהדרגה).

לסיום, אבקש רק להשיב לאלה השואלים מדוע אנו ממשיכים להשתמש באותם עשבים ושורשים כאשר בבית המרקחת ניתן לרכוש בעבור מעות מעטות תרופה היפוגליקמית יעילה למדי ובטוחה לשימוש באופן סביר.

זה בערך כמו לשאול רב חובל של אוניה מדוע הוא לא מטיס מטוס סילון מהיר וחדשני במקום להיאבק בגלים עם האוניה שלו. מובן שאם רוצים להגיע ללונדון הערב אז כדאי לתפוס את הטיסה הראשונה. אבל אם רוצים להעביר סחורות רבות נפח ומשקל על פני הכדור – עדיין האופציה הימית הישנה מתגלה כראויה יותר.


המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא



עשב לימון. באדיבות: istockphoto

  שמנים אתריים אורגניים: הארומתרפיה של העתיד
יש חשיבות רבה לכך שהשמנים בהם אנו משתמשים לצורכי ריפוי לא יכילו רעלים המסכנים את בריאותנו. לשמנים האורגניים מיוחסת גם עוצמת פעילות גבוהה מזו של השמנים הרגילים

בעולם הארומתרפיה המודרנית מתנהל דיון ער על אודות השימוש בשמנים אתריים אורגניים וההבדל ביניהם ובין שמנים אתריים המופקים מצמחים שאינם מגידול אורגני. כיום, בתי ספר ומרכזי טיפול מובילים ברחבי העולם עוברים לעבוד עם שמנים אתריים אורגניים. חברת ראן צמחים ומחלקת "ראן ארומה" הן תומכות נלהבות בשימוש בשמנים אתריים אורגניים, ורואות חשיבות רבה בשימוש בהם.

אחד העקרונות הבולטים עליהם מתבססת הארומתרפיה היא העובדה שהשמנים האתריים חודרים דרך העור ומגיעים אל מחזור הדם. דבר זה מתאפשר בשל העובדה שהזיקוק באדים מפיק מהצמח רק את החלק הנדיף, אשר כולל רכיבים צמחיים בעלי משקל מולקולרי נמוך ולכן חדירותם גבוהה. לאור עובדה זו, חשוב עד מאד כי השמנים האתריים בהם אנו משתמשים לצורכי ריפוי יהיו נקיים לחלוטין מחומרים מזיקים, ויכילו חומרי ריפוי איכותיים ביותר.

צמחים הגדלים באדמה אורגנית חזקים יותר, מכילים אחוז גבוה יותר של שמנים אתריים ואיכותם עולה בהרבה על איכות שמנים אותם מייצרים צמחים המטופלים בחומרי הדברה, בהורמונים ובדשנים כימיים.

אדמה אורגנית המתוחזקת ומוזנת נכון, הינה אורגניזם חי ונושם הפועל בשיתוף עם מיליוני חיידקים, תולעים ומיקרואורגניזמים שונים הפועלים בה והופכים אותה לחגיגה של חומרי תזונה מהם ניזונים הצמחים. קרקע אשר נעשה בה שימוש ממושך בחומרי הדברה מאבדת מאיכותה. היא ענייה במינרלים ובוויטמינים והצמחים אינם מקבלים ממנה את הדרוש להם. אדמה מתה אינה יכולה להחיות את עצמה ועל כן נוצר הצורך לדשן אותה בדשנים כימיים על מנת לגדל את הצמחים. אדמה דלה מניבה צמחים דלים, חלשים וחולים. לצמחים מרוססים מערכת חיסון ירודה. הם אינם יכולים להילחם כראוי בנגיפים, בפטריות ובחרקים, ולכן נזקקים לחומרי הדברה על מנת לשמר אותם. צמחים חולים אינם מסוגלים לייצר שמנים אתריים בעלי איכויות ריפוי.


הפקת שמן לוונדר בשיטה המסורתית

האם חומרי ההדברה בהם מטופלים צמחים מופיעים בבקבוק השמן האתרי שלנו?

בשנים האחרונות מתנהל בין החוקרים דיון ההופך שאלה זו למהותית בתחום הריפוי והטיפול בשמנים אתריים, אך עדיין לא נמצאה תשובה חותכת וחד משמעית. יש הגורסים כי חומרי ההדברה אינם עוברים את תהליך הזיקוק באדים ולכן אינם מגיעים לבקבוק השמן האתרי הסופי בו אנו עושים שימוש. חוקרים אחרים טוענים כי חומרי הדברה בעלי משקל מולקולארי נמוך יופיעו בבקבוק השמן האתרי כפי שיופיע כל חומר פעיל אחר בעל משקל דומה.

להבנתי, מה שבטוח הוא ששמנים אתריים אורגניים מרגישים אחרת, מריחים אחרת ולרוב הם אף מרוכזים הרבה יותר, כך שלעיתים קרובות ישיגו תוצאה משמעותית יותר במינון נמוך יותר. מאחר שעבור רובנו השיקול הכלכלי הוא משמעותי, אם מתחשבים בריכוז ובעוצמת פעילותם הגבוהה של השמנים האורגניים יכול לעיתים מחיר השימוש בהם להשתוות לשמנים אתריים רגילים. זאת, מכיוון שיש צורך להשתמש בהם בכמויות קטנות במידה משמעותית.

בנוסף, כאשר משווים בין מחיר עלות של טיפת שמן אורגני אחת מול טיפת שמן רגיל, מדובר בהפרש של בין כמה אגורות לעד לשקל אחד לטיפה. האם לא שווה להשקיע עוד שקל אחד בבריאות שלנו, של בני משפחתנו ושל הלקוחות שלנו?


קישורים נוספים
לרשימת ארצות המקור של השמנים האורגניים בראן ארומה


גדילן מצוי. באדיבות: מייקל מור

  מקרה אביב
פצעונים, הזעה מופרזת ושתן כהה בצד חוסר שקט ועצבנות עשויים לקבל מענה הולם בצורת צמחים ומזונות המיועדים לניקוי הכבד מרעלים. לרבים מומלץ לעבור באביב תהליך זה גם ללא תסמינים מובהקים

בשיחת הטלפון הראשונה בינינו אמר ששמו אביב וביקש לדעת אם אוכל לעזור לו. לשאלתי "על מה אנחנו מדברים" השיב כי הוא סובל ממחלה מסתורית, המתבטאת בהופעה של מורסות גדולות על פני אזורים שונים בגופו. אמרתי לו כי הוא מוזמן לבקרני במרפאתי לפגישה קצרה, אשר בסיומה אוכל לומר לו אם יש ביכולתי לסייע לו. הוא סיפר כי מכר משותף שלנו, יועץ ארגוני מוכר, הציע לו ליצור עמי קשר, ואני הצעתי להעבירו אל מזכירתי לקביעת מועד לפגישה.

מספר ימים לאחר מכן התייצב אביב בפתח חדרי במרפאה. הזמנתי אותו לשבת והצעתי לו כוס מים, לה סירב בעודו מציין כי הוא אינו צמא. לאחר מילים קצרות של פתיחה, ביקשתי ממנו לספר קצת על עצמו ועל הסיבות בעטיין פנה אלי לטיפול. אביב פתח ואמר: "כפי שאתה כבר יודע, קוראים לי אביב. אני אהיה בן עשרים ותשע בראשון לאפריל, מה שאומר שנולדתי באביב ולכן השם. אני גר בתל אביב עם החברה שלי ומתפרנס בקושי מעבודות גינון מזדמנות. האמת היא שקצת קשה לי לזכור מתי הכול התחיל. הדברים לא התחילו באופן פתאומי, אלא בהדרגה. לפני איזה שנה וחצי התחילו להופיע לי על הירכיים מין פצעים קטנים ואדומים. בהתחלה לא כל כך התייחסתי אליהם, אבל עם הזמן הם נהפכו להרי געש קטנים ומתפרצים שהתחילו להתפשט על חלקים גדלים והולכים של הרגליים והופיעו גם על הגב, הצוואר והקרקפת. בשלב הזה הפצעים כבר הפרישו נוזל צמיג וצהוב וכאבו למדיי. בערך באותו הזמן הבחנתי שהשתן שלי כהה יותר מאשר בדרך כלל ושיש לו ריח חזק במיוחד, ושאני מזיע כמויות נכבדות של זיעה דביקה וחמוצה. אני חסר שקט ועצבני, חם לי כל הזמן ואני מרגיש דחוס, לח ודביק כמו איזה גרב של פועל בניין באמצע יולי..."

אביב המשיך בתיאורים פלסטיים של חוויותיו הרפואיות, ואני הקשבתי בעודי מתבונן בו. ילד יפה, שחום, שפתיים מלאות, אדומות, עיניים חומות, שיער ארוך וגלי בצבע אגוז אסוף ברשלנות לאחור. יש לו קול עמוק וחם עם קצוות לחים ודביקים מעט, אשר בצהרי היום משפיע עליי כמו שיכר כהה וסמיך. "אכן, נראה כי מדובר במצב המאופיין בעודף של חום ולחות רעילה, אשר מקורם בחוסר איזון של הכבד" חשבתי לעצמי. ביקשתי ממנו לספר מה הוא אוכל, ולא הופתעתי לשמוע שהוא ניזון בעיקר מבשר וממוצרי חלב, ובאופן כללי ממזון שמן, מטוגן ומפולפל. אביב המשיך וסיפר כי הוא שותה כמויות נכבדות של משקאות אלכוהוליים, בעיקר וויסקי סקוטי ובירה, ומעשן בסביבות חפיסה של סיגריות קאמל ביום. הוא גם נזכר, ושאל אם זה רלוונטי, כי לפני כ-10 שנים סבל מדלקת כבד נגיפית אקוטית.

חום ולחות

הניסיון הקליני שלי כבר הראה יותר מפעם אחת בעבר, וזאת בהתאמה עם העקרונות המופיעים בספרות הרפואית המסורתית, כי השילוב של מזון שמנוני מפולפל ומטוגן עם צריכה של כמויות גדולות של אלכוהול וסיגריות מהווים מרשם בדוק להצטברות של פסולת מטבולית ותסמינים של חום ולחות. כל זה סביר עוד יותר, כאשר מדובר בטיפוס סאנגוויני (דמי) עם היסטוריה של הפטיטיס. יש לזכור בהקשר זה כי הכבד הינו האיבר העיקרי המופקד על טיהור הדם והרקמות מפסולת מטבולית עודפת, וכי הטיפוס הסאנגוויני נוטה מטבעו לתסמונות המאופיינות בהצטברות של לחות רעילה וחום עודף בדם.

האסטרטגיה הטיפולית המקובלת במקרים שכאלה כוללת טיהור של הכבד, הדם והגוף בכללותו על ידי שימוש בצמחים מקדמי פינוי המעוררים את פעילות הכבד, הכליות ומערכת הלימפה - איברים המהווים מערכת טיהור עצמי עבור האורגניזם.

ביקשתי מאביב להוציא את לשונו בכדי שאוכל להתבונן בה, וגם כאן לא המתינו לי הפתעות. הלשון התגלתה כבעלת צבע אדום עז, בעיקר בשוליה, ומכוסה בחיפוי עבה, שמנוני למראה ובעל גוון צהבהב.

בדיוק הלשון שהיית מצפה למצוא במצב שכזה. הצבע האדום של גוף הלשון והגוון הצהבהב של החיפוי מעידים על החום העודף, בעוד שהחיפוי העבה והשמנוני מעיד על הימצאותה של ליחה רעילה.

עתה, לאחר שהתמונה התבהרה במידה מספקת והמסקנות ביחס לטבע המחלה ודרך הטיפול הרצויה נתבררו כל צרכם, פניתי אל אביב לשם הדרכה באשר לאופי הטיפול הדרוש. ביקשתי ממנו לערוך רשימה המחולקת לשניים. חציה האחד כולל מזונות מחממים וכאלה הגורמים להצטברות של לחות, מהם יש להימנע לתקופה של חודש ימים, בעוד שחציה השני כולל מזונות צוננים ומטהרים אותם ניתן לצרוך בתקופת הטיפול.

הגשתי לאביב עט ונייר והוא החל לכתוב:

מזונות מהם יש להימנע לחלוטין: בשר כבש, בשר בקר, עוף, כבד, דגים, ביצים, חלב, גבינות שמנות, שמנת, בצל, שעועית, חציל, פלפל חריף, זיתים, בננה, אגוז מלך, פיסטוק, קמח חיטה ומוצריו, דבש, סוכר, מלח, שמן תירס, קפה, תה שחור.

מזונות מותרים לאכילה: יוגורט מחלב עיזים אורגני, טופו, אורז מלא, אורז בר, עדשים ירוקות, סלרי, עולש (אנדיב), חומעה, חסה, תרד, ברוקולי, מלפפון, אפונה, תפוח ירוק חמצמץ, שמן חמניות מכבישה קרה, תה ירוק, חומץ תפוחים.

בנוסף, בקשתי מאביב להימנע לחלוטין גם מצריכה של מזון תעשייתי מעובד, אלכוהול, סיגריות, תרופות ותוספי מזון - ולהרבות בשתייה של מים.

הטיפול אשר ניתן לאביב כלל תרכיז צמחי מורכב אשר הופק מהצמחים הבאים:

שורש שן הארי (שינן), זרעים של גדילן מצוי, עלים של סרפד וגבעולי דבקה זיפנית.

התרכיז הוכן באופן הבא:

הצמחים לוקטו מהבר מבעוד מועד, והונחו על רשת לייבוש חלקי למשך שבוע ימים. לאחר מכן, נגרסו הצמחים ובושלו במשך 3 שעות בסיר נירוסטה עד אשר הנוזל הצטמצם לכדי שליש מנפחו הראשוני. לאחר שתוכן הסיר התקרר, הוא הועבר לכד חרס גדול והוספה אליו כמות מוגדרת של תערובת המופקת מכוהל מותסס וגליצרין צמחי. לאחר תקופת השריה של שבוע ימים, עברו הצמחים סחיטה בצנטריפוגה, אשר בסופה התקבל התרכיז המוכן לשימוש.

ביקשתי מאביב לשתות מהתרכיז 5 כפות ביום לתקופה של חודש ימים, החל ממועד יום הולדתו אשר עמד לחול כשבוע ימים לאחר מועד פגישתנו. את תפריט הניקוי הצעתי להתחיל כבר למחרת היום.

אביב נראה מודאג, אבל אמר כי ינהג כעצתי ויחל בתהליך כבר למחרת היום. פגישתנו הגיעה לסיומה. נפרדנו בלחיצת יד חמה ולחה, וסוכם בינינו כי אביב יעדכן אותי טלפונית בשעת הצורך.

ערני, חיוני ומאוזן

בתאריך ה-2 לאפריל צלצל מכשיר הטלפון אשר על שולחני, היה זה אביב מצדו השני של הקו: " היי, זה אביב, אני צריך לדבר איתך, אפשר?" עניתי בחיוב והוא המשיך: "תשמע, התחלתי לפני שבוע את הדיאטה, והרגשתי איתה בסדר גמור. אתמול בבוקר התחלתי לגמוע את השיקוי כפי שאמרת ולקראת הערב התחיל לי כאב ראש מטורף. לא לקחתי שום כדור, ובבוקר קמתי עם כאב ראש עמום וכאבים בכל הגוף כאילו שמתחילה לי איזה גריפא. מה אתה אומר?"

מכיוון ששאלו אותי, אז אמרתי: "זה בסדר, צפוי למדי, בדרך כלל מתחיל ככה. הניקוי מתחיל מהראש, ויורד בהדרגה לגוף. בעוד יומיים התחושות המוזרות יחלפו ותרגיש יותר טוב. ברגע זה הג'יפה יוצאת מהרקמות ומציפה את מחזור הדם, ולכן אתה מרגיש מורעל. משהו נוסף?" אביב המשיך עוד קצת ותיאר תחושות ורגשות שחווה בימים האחרונים. סיכמנו לדבר לאחר שבוע. בשיחתנו הטלפונית הבאה סיפר שאמנם בתום מספר ימים התחושות הקשות חלפו להן וכי הוא חש בטוב. עוד הוסיף ואמר כי המורסות על גופו החלו להפריש את תוכנן החוצה וכי השתן שלו, שבימים הראשונים לטיפול העמיק צבעו והחריף ריחו, חוזר בהדרגה למופעו הרגיל.

כאשר התקשר אלי אביב בפעם הבאה לאחר כשבועיים הבחנתי בהתרגשות קלה בקולו, הוא פתח ללא הקדמות מיותרות: "חבל לך על הזמן, הפצעים מתחילים להיעלם!" עניתי שאני מאד שמח לשמוע וביקשתי שיפרט מעט יותר. "הם כבר לא מפרישים, חלק מצטמקים, וחלק נעלמו לגמרי" אמר, והוסיף בקול מעט יותר שליו "הייתי אתמול איזה שבע פעמים בשירותים, והיום קמתי כמו חדש. מרגיש מעולה, חבל לך על הזמן". סיכמנו כי אביב יתמיד בתפריט עוד חודש נוסף, אך יתחיל להשיב אליו בהדרגה דגים, ולהוסיף אבטיחים, מלונים וענבים שחורים. עוד סוכם כי הוא יפחית את מינון הצמחים וייטול 3 כפות ביום בלבד מהתרכיז.

בסיומו של אותו החודש התקיימה פגישתנו השנייה והאחרונה. עורו של אביב נתגלה כחף כמעט מזכר לאותן מורסות אשר ייסרו אותו זמן ממושך. כל שניתן היה להבחין בו כעת היה גוון כהה מעט יותר של העור באזורים אשר אכלסו עד לא מזמן את מצבורי הרפש המפרישים.

הוא סיפר כי הוא מרגיש ערני, חיוני ומאוזן. ההזעות ותחושת החום הרב חלפו להם זה מכבר. שנינו היינו שותפים לתחושה כי התהליך הגיע למיצוי, וכי הגיעה השעה לפנות כל אחד לדרכו. אני, מצדי, המלצתי על חודש נוסף של דיאטה בשילוב הרכב צמחי המיועדים לשיקום האברים החיוניים, ואביב קיבל עליו את הדין ללא היסוס.

התפריט לחודש זה יועד לשיקום הכבד, הטחול, הקיבה, הדם ומערכת העצבים, וכלל:

• מזונות: עוף, דגים, גבינות עזים, פיתה מקמח מלא, שיבולת שועל, אורז בסמטי, קוסקוס, טחינה, דלעת, בטטה, סלק, גזר, קישוא, סלרי, ארטישוק, עולש (אנדיב), תרד, ברוקולי, שמן זית, שקדים, צימוקים, לימון.
• תבלינים: כורכום, סומק, זעתר, כוסברה, מוסקט,זעפרן, הל, ציפורן.
• משקאות: חליטת עלי סרפד, משקה תמרהינדי, משקה שורש עולש קלוי.
• צמחי מרפא: בקבוק המכיל 500 מ"ל של תמצית צמחים מסורתית בשם הביטר השוודי ניתן לאביב, והוא התבקש ליטול ממנו 2 כפיות ביום.

הגיע הזמן להיפרד, המטופל של שעה 12 כבר המתין בחוץ, ואביב ביקש להודות לי על הכול. מלמלתי משהו על כך שעושה כמיטב יכולתי, ושבעצם כל הרפואות בידי שמיים, ונפרדנו לשלום.



בקבוק מקורי מימי המנדט של תמצית הידרסטיס נוזלית

  ארכיאולוגיה של רפואת צמחים
אוצר בלום של ספרות רוקחית מימי המנדט שהתגלה בדרך מקרה בסוף שנות השמונים שופך אור על רפואת התקופה, שכמסתבר היתה רפואת צמחים (כמעט) לכל דבר ועניין

סיפור שהיה כך היה. הזמן: סוף שנות השמונים של המאה העשרים. המקום: העיר תל אביב. אני נמצא בחופשת מולדת מלימודיי בבריטניה הגדולה ומנסה להרוויח כמה גרושים מעבודות שיפוצים מזדמנות, כדי שאוכל לממן את המשך הלימודים. רצה הגורל ונקראתי לבצע עבודת שיפוצים בביתו של הרוקח המחוזי בדימוס. במהלך העבודה הבחנתי בפינת הסלון בשני ארגזי קרטון אשר הכילו, כך נגלה לי, ספרים ישנים לרוב. כאשר שאלתי לפשרם אמר לי הרוקח הקשיש, כי אלו הם ספרים ישנים שכבר אין לו צורך בהם ובעקבות השיפוץ החליט להיפטר מהם, כך שאם אוכל בבקשה להוריד אותם למטה יחד עם שאר הפסולת הרבה שנאספה בדירה במהלך השיפוץ, הוא בהחלט יהיה אסיר תודה.

הוא יהיה אסיר תודה? נראה לי שאסיר התודה העיקרי באזור הייתי אני. בתוך הארגזים התגלה אוצר בלום של ספרות רוקחית: מהדורה 27 של האקסטרה פרמקופיאה של מרטינדייל, קודקס התרופות האנגלי מ-1968 (B.P.C) ורבים נוספים, ביניהם ספרון כיס קטן ממדים בעל כריכה בצבע ירוק דהוי, עליה מוטבע באותיות זהובות הכיתוב: HOSPITAL PHARMACOPOEIA

אני יודע שזה מתחיל להישמע כמו פתיחה לאחד הספרים של הארי פוטר, אבל באמת אחזה בי צמרמורת כאשר פתחתי את הספרון וראיתי את הטקסט הבא: ממשלת פלשתינה, פרמקופיאת בית חולים של המחלקה לבריאות, 1947. מחיר 100 מיל.

התרגשותי עוד הוסיפה והתעצמה, כאשר ברפרוף ראשון בדפים השבריריים מִזוֹקֶן גיליתי, לתדהמתי, רבים מהצמחים אשר היכרתי מלימודיי. עוד נוכחתי, כי אופן רישום המרשמים זהה, פחות או יותר, לזה אשר מוריי לרפואת צמחים קלינית לימדו אותי בשנת הלימודים האחרונה, שנסתיימה לה זה לא מכבר.

צמחי מרפא ממשלתיים

המסמך מכיל בסך הכול 33 עמודים. ראשית אפתח במספר שורות מתוך ההקדמה, בתרגום חופשי שלי. בעמוד הראשון כתוב: רשימה זו מכילה נוסחאות של מספר מרשמים אשר קל להכינם מחומרי רפואה הנמצאים בבתי המרקחת הממשלתיים, ואשר סביר כי הם נחוצים בעבודה השוטפת של בתי חולים ובתי מרקחת. את רוב ההכנות ניתן לספק מבתי המרקחת הממשלתיים למרפאות אזוריות, למרפאות בתי ספר ויישובים כפריים, למרפאות בתי סוהר,  וכדומה.

ובהמשך: אנשי הרפואה ימצאו כי השימוש בהכנות אלה חוסך זמן, שכן עליהם לציין בגיליון המרשמים של בית המרקחת רק את מספר או את שם ההכנה ואת הוראות השימוש למטופל. בגיליון המטופל בבית החולים חובה לפרט את שם ההכנה, לעולם אין להסתפק ברישום מספר הפורמולה בלבד...

בסך הכל רשומות בפרמקופיאה 70 הכנות, הנחלקות (במקור) באופן הבא:

27 פורמולות של הכנות נוזליות לשימוש פנימי – תמיסות ותערובות
3 פורמולות של אבקות לשימוש פנימי
6 פורמולות של תערובות לצביעת הגרון ולגרגור
12 תחליבים ותרחיצים
3 אבקות ליישום חיצוני
2 משחות ופסטות
17 הכנות לעיניים, הכוללות טיפות, תמיסות, משחות ותרחיצים

ההכנות משלבות חומרים ממקור צמחי ומינרלי עם תוצרי מעבדה שונים. 18 חומרים ממקור צמחי מצוינים בהכנות השונות, וכוללים את הבאים:

 

שם עברי

שם בוטני

שם אנגלי

הכנות / הערות

נענה חריפה

Mentha piperita

Peppermint

שמן;

תמיסת שמן כוהלית

שוש קירח

Glycyrrhiza glabra

Liquorice

תמצית נוזלית

בלדונה

Atropa belladonna

Deadly nightshade

טינקטורה

בלזם טולו

Myroxylon toluifera

Tolu balsam

סירופ

פולי קפה

Coffea arabica

Coffee

מרתח

גומי טראגאקאנט (קדד)

Astragalus tragacanthus

Gum Tragacanth

אבקה (כמייצב)

שיכרון שחור

Hyoscyamus niger

Henbane

טינקטורה

פרג האופיום

Papaver somniferum

Opium poppy

טינקטורה פשוטה; טינקטורה קמפורית

בצל חצב

Urginea maritima

Sqill

טינקטורה

שרך

Dryopteris filix-mas

Male Fern

תמצית נוזלית

נוקס וומיקה

Strychnos

Nux Vomica

Nux Vomica

טינקטורה

ג'נטיאן

Gentiana lutea

Gentian

טינקטורה מורכבת

הל

Elettaria cardamomum

Cardamon

טינקטורה מורכבת

צינקונה

Cinchona calisaya

Peruvian Bark

תמצית נוזלית

זנגביל

Zingiber officinalis

Ginger

טינקטורה

כסיה (סנה)

Cassia spp.

Senna

חליטה

תפוז מר

Citrus aurantium

Bitter Orange

טינקטורה

קיקיון מצוי

Ricinus communis

castor oil plant

שמן (קיק)

בנוסף מופיעים גם מלחים של אלקלואידים צמחיים, דוגמת: קוקאין (מהצמח Erythroxylon coca), אטרופין (מהצמח Atropa belladonna), סטריכנין (מהצמח Strychnos Nux Vomica) וקפאין (מהצמח Coffea arabica).

להלן כמה דוגמאות של הכנות מעניינות, הכוללות בין מרכיביהן חומרים צמחיים:

No. 8
Mistura Dysmenorrhoae
Potassium Bromide – 30 grammes
Ammonium Chloride – 15 grammes
Tincture of Hyoscyamus – 60 ml
Liquid Extract of Liquorice –100 ml
Water to – 1000 ml
Dose: One Tablespoonful
Use: Antispasmodic & hypnotic in Dysmenorrhoea

No. 9
Mistura Expectorans
Ammonium Carbonate – 10 grammes
Camphorated Tincture of Opium - 75 ml
Tincture of Sqill – 60 ml
Syrup of Tolutanum – 120 ml
Water to – 1000 ml
Dose: One Tablespoonful
Use: Expectorant and antispasmodic for cough

No. 20
Mistura Sennae Composita
Magnesium Sulphate – 250 grammes
Liquid Extract of Liquorice – 50 ml
Comp. Tinc. of Cardamoms – 100 ml
Aromatic Spirit of Ammonia – 50 ml
Infusion of Senna to – 1000 ml
Dose: As a single draught. Two to four tablespoonfuls.
Use: Purgative.

No. 22
Mistura Tonica
Iron and Ammonium Citrate – 150 grammes
Tincture of Nux Vomica – 15 ml
Comp. Tinc. Of Cardamoms – 40 ml
Water to – 1000 ml
Dose: One tablespoonful
Use: Haematinic and stomachic

זהו הטקסט המקורי כלשונו, אשר לא עבר עריכה כלשהי. המספר ושם הפורמולה הם אלה המופיעים במקור ומיועדים לשימוש הרופא והרוקח, כפי שכבר נכתב מעלה.

הספר המקורי מימי המנדט

פורמולות צמחים (כמעט) מודרניות

מהדורת כיס צנועה זו של פרמקופיאה בריטית מלפני 60 שנה, מעוררת כמה מחשבות על רפואה מדיצינית, רפואת צמחים, והעיסוק הרפואי בישראל של ימי קום המדינה. ראשית יש לציין, כי פרמקופיאה זו לא יצאה ממעגלים הרבליסטיים ולא השפיעה על מעגלים הרבליסטיים - מקורה בממסד הרפואי של ימי המנדט הבריטי בישראל (פלשתינה דאז).

בבואנו לבחון מסמך זה כמקור מידע שעניינו השימוש בצמחי מרפא למטרות רפואיות בימי קום המדינה, יש לזכור כי מדובר בספר הוראות המיועד לעבודה השוטפת בבית החולים ובמרפאה, ובו הכנות המיועדות לטיפול במצבים שכיחים ופשוטים יחסית. אין לשער כי הצעות טיפוליות למצבים מורכבים יותר יופיעו בחיבור בסיסי מעין זה. עם זאת, הגישה השטחית-סימפטומטית ללא ספק שלטת, ועד היום גישה זו מקובלת ברפואה הממסדית בכלל, ובאופן השימוש שלה בצמחי מרפא בפרט. ספר התרופות הזה, משנת 1947, מייצג באופן מובהק את הגישה הרפואית המכניסטית (להבדיל מן הגישה הוויטאליסטית, הנהוגה ברפואה המסורתית).

עוד אנו למדים, כי בשנת 1947, חומרים צמחיים עדיין היו חלק אינטגרלי מארסנל התרופות הנהוגות בשימוש. הרפואה המדיצינית הממוסדת של הימים ההם לא התעניינה בצמח כצמח, אלא כהכנה רפואית – בדרך כלל של תמיסה כוהלית. אנו עדים גם לתופעה מעניינת והיא, שבמרשם אחד נכללים גם חומרים ממקור צמחי, גם מינרלים וגם חומרים סינתטיים.

כנאמר, אופן השימוש העיקרי בצמחי מרפא (כפי שהוא מופיע במסמך) הוא בתמציות כוהליות נוזליות (טינקטורות ואקסטרקטים), כפי שהיה מקובל בבריטניה בימים ההם. לא מצוינים ריכוזי התמציות, ורק ניתן לשער כי מדובר בהכנה רשמית על פי הפרמקופיאה הבריטית או הקודקס הבריטי (B.P.C). העובדה שתערובות ייחודיות ורשמיות של הקודקס, דוגמת טינקטורה מורכבת של קרדמון וטינקטורה מורכבת של ג'נטיאן, מופיעות במסמך - תומכת בדעה זו.

עובדה מעניינת נוספת היא, כי כל ההכנות לשימוש פנימי המופיעות במסמך, הן פורמולות הכוללות יותר ממרכיב אחד, בדרך כלל בין שלושה לחמישה מרכיבים שונים. גישה זו דומה לאופן השימוש המקובל בהרבליזם המסורתי וגם בזה המקובל עד היום אצל העוסקים ברפואת צמחים קלינית מערבית. הוא שונה באופן מהותי מהגישה המדיצינית המודרנית, המקובלת ברפואה הממסדית, המעדיפה "תרופות" שמכילות רכיב בודד אחד או מספר מצומצם של רכיבים פעילים.

צמחים רעילים או עדינים

כפי שניתן לראות בבירור, רשימת הצמחים המופיעים בפרמקופיאה כוללת שתי קטגוריות:

• תמיסות של צמחי מרפא רעילים בעלי עוצמת פעילות חזקה ביותר, דוגמת שיכרון ובלדונה, המשמשים בעיקר לטיפול במצבים אקוטיים.
• צמחי מרפא עדינים מאוד, המשמשים "למילוי" הפורמולה ולשיפור טעמה – לעתים בפורמט רוקחי מקובל ומוכר מהספרות הרפואית, בדרך כלל במהדורות מוקדמות של הקודקס הרוקחי האנגלי הרשמי (B.P.C).

מעניין שכבר בימים מוקדמים אלה, הרפואה השמרנית השלטת התמקדה בצמחי מרפא רעילים ובעלי השפעה רפואית חזקה המתאימים לטיפול סימפטומטי, ובצמחי מרפא עדינים ו"טעימים" אך נטולי השפעה רפואית משמעותית, בעודה מתעלמת לחלוטין מצמחי מרפא בעלי עוצמת פעילות בינונית, שהם הכלי הטיפולי העיקרי של ההרבליסט הקליני המודרני.

מהבחינה הקלינית, אנו מוצאים כי פעילויות הצמחים וההרכבים המופיעים בחיבור משתייכות בעיקר לקטגוריות ההשפעה הבאות: נוגדי עווית, מורידי חום ומשככי כאבים, מכייחים, נוגדי טפילים, ממריצי עיכול מרירים, מפיגים (קרמינטיבים), משלשלים.

בולטים בהיעדרם: אדפטוגנים (למעט שוּש, אשר משמש כחומר משפר טעם יותר מאשר כחומר רפואי), אלטרטיבים מטבוליים, מאזנים הורמונליים, וקבוצות נוספות המקובלות כל כך בשימוש ההרבליסטי-קליני המודרני.

העובדה שצמחי מרפא ארץ-ישראליים נעדרים מהחיבור, קשורה כנראה לעצם היות שלטון זר בארץ, אשר הביא עימו גם את הרגלי הרקיחה שלו, וכן לעובדה כי בשנים ההן התחילה כבר הגישה המדעית-מודרנית לשלוט בכיפה, עם נטייתה לאיחוד של מקורות ידע וניסיון לסטנדרטיזציה של העיסוק המקצועי. בנוסף, השינויים אשר הביאה עימה המהפכה התעשייתית שיפרו את זמינותם של חומרי רפואה זרים.

בהקשר זה ניתן לומר, שאין כאן זיקה כלשהי לרפואה ארץ ישראלית מסורתית או להרבליזם מסורתי אירופאי, אלא לפנינו ביטוי לנוהג הרפואי המערבי המקובל בשלהי המחצית הראשונה של המאה ה-20.



המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא



סבון טבעי. soapylovedeb cc-by

  פסח בלי אקונומיקה
אחד החסרונות הבולטים של חג הפסח הוא עניין הנקיונות. כלומר, חומרי הניקוי הסינתטיים שאינם אלא רעלים טהורים, לעור ולנשימה. אנאמה מילר עם כל התחליפים הטבעיים

חג האביב מביא עמו ניחוחות פריחה ותחושות חופש ומרחב שכבר כמעט שכחנו את טעמן. אנו מאווררים את הבגדים, מצחצחים כלים, מבערים חמץ מפנים ומחוץ, ולמעשה עורכים ניקוי וטיהור בכול הרמות. בתקופה זו, במידה שאנו קשובים לאנרגיה הסובבת אותנו, בין אם אנו עושים זאת במודע ובין אם לאו, בין אם מטעמים מסורתיים או דתיים או מטעמי פאנג שוואי, הטהרה והניקיון קוראים לנו.

השימוש בתכשירים טבעיים מומלץ בעיקר לבעלי רגישות במערכת הנשימה או בעור. ההמלצה מקבלת משנה תוקף בהתחשב בעובדה שכיום חוששים יותר ויותר מהשפעותיהם המזיקות של החומרים החריפים שמכילים חומרי הניקוי, הן בהרחה ובנשימה והן דרך העור. שמנים אתריים גם החריפים ביותר, הם בטוחים לחלוטין בהרחה. יחד עם זאת, במגע עם שטח העור מומלץ לרגישים להשתמש בכפפות.

לאורך ההיסטוריה נעשה שימוש בתמציות צמחים ובשמנים אתריים כמטהרים אנרגטיים, כחלק חשוב ומהותי בטקסים רוחניים ובפולחנים דתיים. מהמקורות היהודיים אנו מכירים בעיקר את ההדס, המור והלבונה. מקובל היה לשרוף קטורות מצמחים ולהדיף צמחים ריחניים בטקסי טיהור ובפולחני דת, לרבות טקסים רוחניים של מעברים בין-ממדיים דוגמת לוויות או טכסי חניטה. מאחר ששמנים אתריים הם נדיפים, הם נחשבו בתרבות היוונית הקדומה כחומרים המשתייכים לאלמנט החמישי – אתר, אלמנט הנחשב כמקשר בין הממד הפיזי והממד הרוחני הגבוה.

שמנים אתריים נחשבים לחומרים משובחים לתהליכי טיהור. ביכולתם לטהר ולנקות ברבדים שונים: ברמה הגשמית, הפיזית ביותר, השמנים מכילים חומרים פעילים מחטאים, נוגדי נגיפים, חיידקים ופטריות. בנוסף, הם משמשים כממסים. ברמה האנרגטית ביכולתם לטהר חדרים ובתים מאנרגיות ומתדרים שאינם הרמוניים. אז כיצד מיישמים כל זאת באופן מעשי?

להלן כמה רעיונות וטיפים אותם ניתן ליישם בקלות ובזריזות:

תרסיס לחיטוי חלל הבית

מומלץ גם לשימוש כתרסיס לשירותים
100 מ"ל מים ארומתיים אקליפטוס לימוני/עשב לימון
5 טיפות אקליפטוס
5 טיפות שמן מנטה
5 טיפות שמן אורן
15 טיפות שמן לימון
10 טיפות שמן אשכולית

תרסיס לטיהור אנרגטי בחלל הבית

100 מ"ל מים ארומתיים הדס/אורגנו/לענה
10 טיפות שמן הדס
10 טיפות שמן מרווה רפואית
10 טיפות שמן מרווה מרושתת
5 טיפות שמן לבונה

מלחי ריח לארונות

100 ג' מלחים מינרליים
60-100 טיפות שמנים אתריים לפי בחירה. שמנים מתאימים: עשב לימון, אקליפטוס לימוני, לבנדר, אורן, אקליפטוס, מנטה, עץ התה, וניל, פטשולי, לבנדר, תפוז, לימון, אשכולית.שימוש: יש להשאיר את הצנצנת פתוחה בפינה בתוך הארון או ליצור במכסה הצנצנת חורים המאפשרים לשמנים הנדיפים לצאת ביתר מתינות. מומלץ לחדש את השמנים הנדיפים לאחר כמה שבועות, באמצעות טפטוף שמן טרי על המלחים.
 
שמנים אתריים כממס שומנים יעיל

בתעשיית חומרי הניקוי משתמשים רבות בשמנים אתריים (לרוב, בדרגות איכות ירודות) כחומרים מחטאים וכממסים אורגניים יעילים. מחקרים מראים כי החומרים הפעילים המונוטרפניים והקטוניים הם ממסים טבעיים יעילים. בחומרי ניקוי רבים נמצא נוכחות של שמני לימון והדרים נוספים, או נגזרות שלהם דוגמת הלימונן. בנוסף, כאמור, שמנים אתריים נחשבים למחטאים יעילים ביותר, ובייחוד הכוהלים הטבעיים בהם דוגמת מונוטרפנולים או פנולים.

תכשיר ניקוי משטחים טבעי

250 מ"ל אלכוהול 70%
20-30 טיפות שמנים אתריים. שמנים מתאימים: לימון, אשכולית, מנדרין, תפוז, עשב לימון, גרניום, טגטס, קינמון, ציפורן, אורגנו, רוזמרין.

אבקת כביסה טבעית

50 ג' סודה לשתייה/מלח לימון
20-30 טיפות שמנים אתריים. שמנים מתאימים: פטשולי, סנדלווד, לבנדר, וניל, תפוז, לימון, אשכולית, אורן, מנטה.


קישורים נוספים
לאינדקס שמנים אתריים


פטריית ריישי. באדיבות: istockphoto

  פורחים ובוכים
עונות המעבר הן הימים הנוראים של האלרגיים. יניב מורסיאנו על נקודת מבטה של רפואת הצמחים בנושא, החותרת לזרז התהליך תוך כדי שיכוך התסמינים, מבלי למנוע אותם כליל

כחמישה-עשר עד עשרים אחוז מאוכלוסיית ישראל סובלים מתופעות אלרגיות. אלרגיה היא תגובה מופרזת ולא מאוזנת של מערכת החיסון. תפקידה של מערכת החיסון להגן על גופנו מפני פלישתם של גופים זרים, דוגמת חיידקים, נגיפים וטפילים. לעתים חל שיבוש בתפקוד מערכת החיסון והיא מגיבה ברגישות ובעוצמה יתרים כנגד גורמים יומיומיים הסובבים אותנו, שברגיל אינם מעוררים כל תגובה מצדה של המערכת החיסונית. זוהי התגובה האלרגית.

חדירת חומר זר (אלרגן) לגוף והתקשרותו לחלבון סגולי הסובב בדם (נוגדן) מחוללת שורה של תהליכים כימיים, המפעילים תאים מיוחדים הנקראים "תאי פיטום"(תאי-mast). תאים אלה משחררים מגוון רחב של חומרים כימיים, ביניהם חומר המכונה "היסטמין". חומרים אלה גורמים לתסמינים האלרגיים, כמו גרד, עיטוש, פריחה ואף קוצר נשימה.

שורה של מחלות אלרגיות נקראות מחלות "אטופיות". ביניהן "קדחת השחת" (hay fever), אסטמה וכן דלקת עור אטופית (אטופיק דרמטיטיס). בין התופעות האלרגיות הנפוצות ביותר ניתן למנות דלקת עיניים, שסימניה הם אודם, גרד ודמע; נזלת אלרגית וקדחת השחת הבאות לידי ביטוי בנזלת שקופה, עיטוש וגרד בחיך ובאף; אסטמה שביטוייה העיקריים הם שיעול ליחתי, קוצר נשימה וצפצופים, וכן תופעות עוריות הכוללות אקזמה (גרב) וסרפדת (urticaria), המתבטאות בפריחה אדומה ובגרד.

בין האלרגנים השכיחים ביותר בולט את אבק הבית. למעשה מדובר בחרק זעיר הנמצא באבק ונקרא קרדית אבק הבית. אלרגנים שכיחים אחרים הם אבקות פריחה, נבגי עובש ופטריות, סוגי מזון שונים, בעיקר חלב, ביצים, משמרי מזון מלאכותיים וצבעי מאכל וכן פרוות או נוצות של בעלי חיים, עקיצות חרקים וכמובן תרופות שונות.

בהנחה שגופנו הוא חלק בלתי נפרד מהטבע

מעבר לזיהוי וסילוק גורמי האלרגיה השונים, על המטפל בגישה הטבעית לנסות להבין מדוע מייצר הגוף את התגובה האלרגית ולעשות זאת בצורה פרטנית לגבי כל אדם ואדם.

אין ספק שבזמן התפרצותה של תופעה אלרגית באזור כלשהו בגוף, לרפואה הקונבנציונאלית יש כלים אפקטיביים ביותר לטיפול בתסמינים (אנטי היסטמינים ותכשירים סטרואידיאליים), בעוד שבידי המרפא הטבעי כלים מועטים לטיפול ישיר בתסמינים.

אחד מצמחי המרפא העיקריים ששימשו (ועדיין משמשים במדינות מסוימות) לטיפול סימפטומתי בקדחת השחת ואסטמה הוא השרביטן הסיני (Ephedra sinica), אשר משרד הבריאות הישראלי אוסר כיום את השימוש בו.

יתרונו הגדול של המטפל הטבעי הוא הטיפול באדם השלם ולאורך זמן, במטרה להפחית בתדירות ההתקפים ובעוצמתם. על מנת להשיג מטרה זאת חשוב ביותר לתמוך באיברים בעלי משמעות מטבולית, כגון: הכבד, הלימפה, הכליות והריאות. כאשר איברים אלו מבצעים את מלאכתם כהלכה, יוכל הגוף לנקז גורמים שליליים על בסיס יומי, באמצעות יציאות (מלחי המרה המיוצרים בכבד מגבירים את פעילות המעיים), שתן (כליה) ומחלות עונתיות (ריאה,לימפה) המעידות גם הן על ניסיונות ניקוי של הגוף. חשוב לזכור זאת כאשר אנו רואים במחלה עונתית תופעה שלילית ומנסים לדכא את תסמיניה.

ברגע שפעילות זו נחלשת, מתחילים רעלנים שונים לשקוע ברקמות הגוף. גוף האדם חכם ביותר ובמקרים אלו הוא מייצר תגובות שונות, אותן אנו נוהגים לכנות מחלות. מצבים דוגמת אלרגיות, שיגדון (גאוט) ומגרנה, ברוב המקרים הם אינם אלא ניסיונות של הגוף לטפל בעצמו באמצעות ניקוז עודפים אשר לא פונו דרך המנגנונים המקובלים.

לא בכדי אנו עדים להתפרצויות אלרגיות בעיקר בעונות מעבר. בסתיו יפתחו אנשים רבים קוצר נשימה ובאביב מחלות עור או קדחת השחת. ברפואה המסורתית מזוהה הריאה עם הסתיו. לכן בעונה זו, בהנחה שגופנו הוא חלק בלתי נפרד מן היקום ומן הטבע, הריאה מנצלת את המומנטום של השינוי החיצוני (שלכת) ומנסה להשיר מעליה גורמים שליליים. כך גם לגבי הכבד, המזוהה עם עונת האביב. האביב הינו תקופת התחדשות, פריחה ושינוי ולכן נפגוש לא מעט תסמינים (אלרגיות, פריחות עוריות) המעידים על ניסיונות פינוי של גופנו. לכן בעונות מעבר ננסה לקדם תהליכים אלו ולא לעכבם.

לסיכום, אנו מבינים כי אמנם לרפואה הטבעית אין בהכרח כלים חזקים לטיפול בתסמינים, אך טיפול שטחי מהסוג שמציעה הרפואה הקונבנציונלית עלול לדכא את מנגנוני הפינוי הטבעיים של הגוף ולהותיר את הפסולת בגופנו.

סרפד (.Urtica spp)

ללא ספק, מצבים אלרגיים ראוי שיטופלו על-ידי אנשי מקצוע מתאימים, אך בכל זאת "טיפ" קטן לכל האלרגיים באשר הם: אחד מצמחי המרפא הזמינים ביותר בארצנו הקטנה לטיפול במצבים אלרגיים (עוריים ונשימתיים) הוא הסרפד.

כבר מימי קדם שימשו עלי הסרפד לטיפול בבעיות עור (urticaria), ואמנם מחקרים מודרניים תומכים בשימוש המסורתי בצמח. שימוש ביתי יכול להיעשות באמצעות עלים אשר נקנו בבית-הטבע. חובבי הטבע שביניכם מוזמנים לצאת לגינה או לשדה הקרוב ולקטוף את העלים בעצמם (יש להשתמש בכפפות על מנת להגן על הידיים מפני מגעו הארסי של הצמח).

בעונות מעבר ובמיוחד באביב, או בזמן התפרצות, יש לחלוט 30 גרם צמח בחצי ליטר מים רתוחים במשך כ-15-20 דקות. מסננים את הנוזל ושותים את הכמות במהלך היום (כשלוש מנות) על קיבה ריקה לפני ארוחות. הסרפד נחשב לצמח בטוח ונטול רעילות ותופעות לוואי.


קישורים נוספים
לרשימת הצמחים המלאה לטיפול באלרגיות


צילום: istockphoto

  אביבי
התרחשות סוערת ממלאת את גופנו ואת נפשנו ולפעמים נדמה כאילו מישהו מלמעלה מעולל לנו טריק ערמומי. גל מ. ראן על מה עושים עם זה, לעזאזל?!

האביב בפתח, הטבע מתעורר ומשיל מעליו את שאריות החורף, הפריחות בעיצומן ומיני החי ורמש השדה יוצאים במחול החיים.
והאדם?
האם הוא נוטל חלק בכל זה?

שרשרת אלכימית שבסופה פסולת מטבולית (מעט ריחנית)

בשורות אלה נתייחס להשפעות שיש להתרחשויות האקלימיות האופייניות לתקופת האביב על האדם, על תפקודיו הפיזיולוגיים והנפשיים ועל בריאותו. ניגע בקצרה גם באפשרויות השימוש בצמחים, שמטרתן לאזן את אותן תגובות פיזיולוגיות אנושיות.

בדרך כלל אנו מתייחסים לכל אותן התרחשויות פיזיו-פתולוגיות כאל אי-נוחות בלתי נמנעת במקרה הטוב, או כאל צרה של ממש במקרה הפחות מוצלח.

תגובות אלרגיות הכוללות נזלת, דמע, פריחות וגירוי כללי של הקרומים הריריים, שלשולים, הקאות, מחלות חום ושינויים רגשיים קיצוניים – כל אלה מעידים על התרחשות סוערת אשר עוברת על גופנו ועל נפשנו.

הרפואה הסינית המסורתית משייכת את תקופת האביב ליסוד העץ. זוהי עונה סוערת אשר התופעה האקלימית השולטת בה היא הרוח. המתח אשר נוצר בחלל המתהווה בין קור לחום, בין חושך לאור ובין סבילות לפעילות, מחולל אי-יציבות האחראית לגעש כללי.

הכבד, גם הוא מיסוד העץ, מגיע לשיא פעילותו בתקופת האביב. אחד מתפקודיו העיקריים של הכבד הוא ניקוי הגוף מפסולת מטבולית, ולכן בתקופת האביב אנו עדים לתהליך נמרץ של פינוי פסולת מהגוף המתבטא בכל אותם תסמינים אשר נזכרו בתחילת הדברים.

לפעמים נדמה כאילו מישהו מלמעלה משחק איתנו טריק ערמומי: אפצ'יק רודף אפצ'יק, האף דולף ללא הרף, העיניים מגורות, והשירותים... איפה כאן השירותים, לעזאזל?

- אכן טריק שפל למדי, כמעט בנאלי!
כל אשר נדרש היה לגרום לעליה של כ-10 מעלות חום בסביבה בה אנו מתקיימים. זה הכול.
נראה לכם מקרי? ככה במקרה, פתאום, משום מקום, החליט החורף להתחפש לקיץ לכבוד פורים?

לא חברים וחברות, לא כך הוא הדבר! זוהי מניפולציה מתוכננת בקפידה אשר נועדה לגרום זעזוע במערכות המטבוליות בגופנו במטרה להפעיל שרשרת של תהליכים אלכימיים, אשר בסופם יופרשו אל מחוצה לאורגניזם הקולקטיבי והפרטי שלנו עודפים לא רצויים, ואף מעט ריחניים, של פסולת מטבולית.

בנוגע לתוכנית הקוסמית התלת-שלבית

פסולת זו, היה ולא תופרש אל החוץ במועד המיועד לכך על פי התוכנית הקוסמית התלת-שלבית, תצטבר באתרים חיוניים בישות הכוללת שלנו ותגרום, במוקדם או במאוחר, לליקויים הרי גורל הן לנו באופן אישי והן לשכנינו ולקרובינו.

יש להבין אך זאת: בכל מערכת פיזיקו-כימית, והאדם הוא מערכת שכזו, דרגת הפעילות, או שמא יש לומר מהירות התגובה, תלויה באופן ישיר בדרגת הטמפרטורה במדיום בו מתרחשת התגובה. במילים אחרות, כמה שיותר חם - ככה יותר עצבני!

עכשיו לענייננו. כאשר הטמפרטורה בסביבה בה אנו מתקיימים מתחילה לעלות באופן המוכר לנו מהאביבים של שנים עברו, ויש יסוד סביר להניח שגם השנה זה לא יהיה שונה באופן מהותי, מתחילים כל התהליכים המטבוליים בגופנו להתרחש בדרגה הולכת וגוברת של מהירות. דבר זה גורם לכך שהתגובות התוך תאיות מתרחשות במהירות ובעוצמה גבוהות יותר, וכמויות גדולות של פסולת מטבולית מופרשות מן הרקמות אל מחזור הדם. הדם, בתורו, מגיע אל הכבד אשר בפעילותו הנמרצת (זוכרים? עץ-אביב-כבד) - מסנן אותו מהרפש החורפי.

בהמשך הסיפור מפנה הכבד, ובמידה ידועה גם הכליות והריאות, את הפסולת האמורה אל מחוץ לגוף בעזרתם של צינורות וחללים אשר יועדו לכך מבעוד מועד על ידי בורא עולם.

רק על מנת להאיר את הנושא מזווית נוספת, ולכל אלה שסברו כי המניפולציות אזלו מכיסיו של זה המכונה סיבת כל הסיבות, נציין אך זאת: לא מקרי הוא הדבר שבתקופה המדוברת מתמלא האוויר לעייפה בישויות המכונות לעתים בשמות שונים ומשונים דוגמת וירוסים, נגיפים, "האבקה הזאת של הפרחים" (פולן), או כל שם אחר שלא תרצו... גם כאן מדובר ביוזמה אשר נועדה לעורר את האורגניזם האנושי לפעולה, העשויה להתגלות כמועילה במבט לאחור, למרות שהיא נחווית כבלתי נעימה ברגעי התרחשותה.

בעניין המרור

מספיק הפחנו רוח... הבה וניגש לצמחים.
גם כאן אנו עדים לחוסר מקריות משווע.

חלק נכבד מהצמחים אשר מגיעים לשיאם בתקופת האביב משפיעים על הכבד ומעודדים פינוי של פסולת מטבולית, או כפי שהזקנים נהגו לומר – הם מגרשים רוח ומנקזים חום, לחות ורעילות... שיהיה.

צמחים דוגמת מרור הגינות, סרפד הכדורים, כתמה עבת שורשים, מררית מצויה, עכובית הגלגל, עלש מצוי, עירית גדולה, גדילן מצוי, ברקן סורי ורבים נוספים אשר נאספים בתקופת האביב, משמשים את יושבי הארץ זה מאות בשנים כטיפול בתחלואים רעלניים כרוניים הנובעים מהצטברות של פסולת מטבולית ברקמות הגוף, וזאת כתוצאה מתפקוד לקוי של אברי הפינוי ובראשם הכבד.

מרור אמרנו, ולא בכדי זכה המרור למקום של כבוד על שולחן הסדר.

מצערת היא העובדה שמעטים מבין יושבי הארץ המאכלסים את עריה ואת כפריה בימים אלה, מודעים לכך שמתחת לאפם גדל לו המרור המקורי והאותנטי.

מרור הגינות הינו עשב חד-שנתי נפוץ ממשפחת המורכבים, הגדל בקרקעות כבדות בקרבת ישובים, בצדי דרכים ובמעזיבות. הוא מעדיף בתי גידול לחים. הצמח כמעט קירח, גונו ירוק סגלגל, צבע הפרחים צהוב חיוור. הגבעול חלול ומצולע ובהיפצעו הוא נוטף מיץ חלבי. העלים התחתונים ערוכים כשושנה, שרועים, גזורים לאונות לא שוות ומשוננים. המרור פורח כמעט לאורך כל השנה, אך בעיקר באביב.

רבות נכתב על אודות המרור ושימושיו השונים. הגמרא הרחיבה על אפשרויות השימוש במיני המרור: תני בר קפרא: אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בעולשין, ובתמכא בחרחלין, בחרחבינין ובחזרין. רבי יהודה אומר: אף עולשי שדה ועולשי גינה וחזרת... תני רבי שמואל: אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת בעולשין, בתמכא בחרחבינין ובחרגינין ובהרדופנין. רבי יהודה אומר: אף חזרת יולין וחזרת גלין כיוצא בהן.(בבלי פסחים לט ע"א)

ככלל ניתן לומר שמנהג אכילת החסה כמרור התקבל בכל עדות ישראל, אולם יש עדות שבהן הקפידו על צמח מר מסדרת מיני החסה הנזכרים במקורות. יהודי כורדיסטאן משתמשים אך ורק במרור הגינות על שולחן הפסח.

מהמקורות התלמודיים מסתבר כי לאחר כניסת בני ישראל ארצה, ובעיקר בימי בית שני, הלך ואבד זיהויו של המרור ולא הייתה מסורת אחת בלבד לגבי מין הצמח. רוב המסורות התלמודיות מונות את החזרת ואת העולש כמינים העיקריים של מצוות המרור. מכל מקום, מבחינה הלכתית מרירותו של הצמח היא העיקרון המכריע.

ברפואה העממית של ערביי ארץ ישראל שימש הצמח לטיפול בכאבים בכל חלקי הגוף, בתולעי מעיים ולטיהור מערכת העיכול. בספרות היוונית והרומית, כגון אצל פליניוס, דיוסקורידס וגאלינוס, מומלץ אחד ממיני המרור למאכל ולמרפא.

טעמו של הצמח מר למדי והוא בעל השפעה ממריצה על מערכת העיכול והכבד. בתקופת האביב ניתן לשתות מרתח של הצמח לשם טיהור הגוף ולטיפול במחלות מטבוליות רעלניות, דוגמת מחלות מפרקים כרוניות, מחלות עור, מחלות אוטואימוניות ומחלות ממאירות.

לאמיצים שבינינו מומלץ המתכון הבא:

מבשלים 100 גרם שורש טרי של מרור הגינות בליטר מים במשך כשעה. לאחר מכן מסננים את התמצית אשר התקבלה ושותים שלוש כוסות ביום. זאת יש לבצע במשך חודש ימים, החל מהבוקר שלמחרת ערב חג הפסח.

בתקופה זו מומלץ להרבות באכילת ירקות עלה ירוקים דוגמת חסה, תרד, חמעה, עלי סלק ועולש (אנדיב), ולהמעיט באכילת חלבון מן החי וסוכרים.

נסיים בברכת חג חירות שמח.



היפריקום. באדיבות: floracyberia.net

  להתנקות מהדיכאון
על-פי הרפואה המסורתית, סיבה נפוצה לדיכאון היא הצטברות רעלים ברקמות, ומשום כך אין די בטיפול שמטרתו העלאת כמות הסרוטונין במוח. על הרעיונות שמאחורי הטיפול הצמחי בדיכאון ועקרונותיו

את עקרונות הרפואה המערבית המסורתית ניסח היפוקרטס במאה החמישית לפני הספירה. לפי רפואה עתיקה זו, האדם מורכב מארבע מרות (או ליחות) שבכל אחת מהן מרכיב גופני, מרכיב נפשי-רגשי ומרכיב הכרתי-שכלי. ביטויו הכולל של אדם בעולם אינו אלא תוצר של האיזונים בין ארבע המרות. את הדיכאון מכנה רפואה זו מלנכוליה, שבעברית פירושה מרה שחורה, והיא התפרשה כליקוי חמור באיזון המרה השחורה בגוף. המרה השחורה, אם כן, טבועה באדם וכאשר היא יוצאת מכלל איזון ומציפה את ישותו, תהיה החוויה הפנימית שלו זו שאנו מכנים היום דיכאון, או מלנכוליה.
הליקוי באיזון המרה השחורה מיוחס לפגיעה מהותית בתפקוד הטחול והלבלב כמו גם בתהליכים מטבוליים שהכבד ומערכת העיכול מעורבים בהם.

תפקידו העיקרי של הכבד הוא סינון הדם מכל הרפש המטבולי שמסתובב בו: רעלים שמקורם חיצוני ורעלים שהגוף מייצר בעצמו. מעניין לציין כי השלב הסופי של תהליך השחתת המרה השחורה הוא סרטן, המתפרש כשיבוש מטבולי המגיע עד לשורשי האדם, שהמדע המודרני הגדירם כגנים. המדע המודרני יודע כיום גם כיצד להגדיר את הדיכאון כבעיה כימית, ולפרוט אותו למולקולות דוגמת סרוטונין. תרופות כימיות חדישות, ממשפחת ה- SSRIs (דוגמת פרוזאק וסרוקסט) יודעות כיצד להעלות את רמתו של הסרוטונין במוח. במידה שהוא יעלה ישתפר מצב הרוח והחוויה הדיכאונית תפחת. אלו הן תרופות נוגדות דיכאון.

אך איזו זיקה קיימת בין העלאת רמות הסרוטונין באופן מכני ובין הסיבות והתהליכים שהובילו לכך שאצל אדם מסוים רמות הסרוטונין נמוכות וחוויית הקיום שלו היא מלנכוליה? - אדם ששרוי בסביבה רעילה ואדם שניזון מאוכל שאינו מתאים לו או שאינו מזין אותו כהלכה, גופו יספוג ויאגור לאורך זמן רעלים. בדרך דומה, אדם שאורחות חייו כוללים מתח מתמשך ונסיבות חייו אינן מסבות לו סיפוק ושמחה, גופו ייצר רעלים במידה גדולה מכפי שיוכל לנטרל אותם ולהפרישם החוצה ממנו. רעלים אלו, בין אם מקורם חיצוני ובין אם הוא פנימי, שוקעים ברקמות הגוף ומשבשים את תפקודן.

חולשה מולדת במרה השחורה

בחינת השאלה היכן יצטברו הרעלים תספק תשובה, לעתים חלקית ולעתים מלאה, לסיבות שבעטיין שקע האדם בדיכאון. גם כאן ניתן למצוא נקודות השקה משמעותיות בין ההסבר המסורתי ובין זה המודרני. שניהם מייחסים לאדם נקודות תורפה הטבועות בו מלידה ומתבטאות בהתאם לאופן בו מתנהלים חייו. ההסבר המגיע מעברה האחד של ההיסטוריה האישית יטען שאדם שיש לו חולשה מולדת במרה השחורה, דהיינו אדם מטיפוס מלנכולי, האפשרות שילקה במהלך חייו בדיכאון גבוהה יותר מאשר אצל זולתו. ההסבר המודרני יצביע על היסטוריה משפחתית, גנטית והתנהגותית-נרכשת שמהלכה מעיד על סבירות גבוהה ללקות בדיכאון בשלב כלשהו של מהלך החיים.

סינתזה אפשרית בין שתי הגישות היא זו שלפיה ישקעו הרעלים המטבוליים והחיצוניים במוקדי חולשה מולדים של האדם. בסופו של דבר יתגשם התהליך באופן מוחשי, כמחלה כרונית באיבר מאיברי הגוף, כגידול ממאיר, או כדיכאון. הדיכאון יתממש במקרה שבו מערכת העצבים היא מוקד חולשתו של האדם. או אז יצטברו הרעלים במערכת העצבים המרכזית, יחוללו בה תהליכים חימצוניים ורעלניים ויעיבו על תפקודה עד כדי שלא תהיה במוח מידה מאוזנת של סרוטונין ומעבירים עצביים נוספים המאפשרים את תפקודו ההתנהגותי התקין של האדם.

כמו תרופה סינתטית

רפואת הצמחים המודרנית התהוותה מתוך הניסיון לשלב בין המדע המודרני ובין זה העתיק. התבוננות זו במחלותיו של אדם תנסה לבחון את מוקד הפגיעה באיזון ואת תוצאותיו הכימיות והפיזיולוגיות. מזווית התבוננות זו, אדם שליקוייו נוגעים בצורך לנקות את אותם רעלים שהצטברו ברקמותיו, לא יצא נשכר בטווח הרחוק מטיפול שמטרתו היחידה היא העלאת כמותן של מולקולות הסרוטונין במוחו. למעשה, טיפול כזה ישפר את מצבו רק כל עוד הוא נוטל את גלולות הפרוזק ודומיו. משום כך, אדם שמציג תמונה דיכאונית יקבל בדרך כלל גם צמחים נוגדי חימצון המפחיתים את הנזק החימצוני לתאי העצב וכן צמחים ממריצים מטבוליים המשפרים את פינוי הפסולת מהגוף. כאלה הן, למשל, אצות שונות הסופחות מתכות כבדות וצמחים שממריצים את פעילות הכבד ומשפרים את פינוי הרעלים מהגוף.

מעניין לגלות כי במרבית שיטות הרפואה המסורתיות, הכבד אינו נתפס רק כאיבר האנטומי שמכונה כך. רפואת הצמחים רואה כל תא בגוף כזעיר-אנפין של האורגניזם השלם: התא אוכל, מפריש ומתרבה, כמו האדם. תפקודי ההפרשה והפינוי התוך-תאיים הם התפקודים "הכבדיים" שלו. כדי לעזור לאדם השרוי בדיכאון ננסה לחולל בגופו תהליכים שיוכלו לבסוף להשיבו לאיזון, ללא תלות בתרופות.

במקביל, יכלול הטיפול הצמחי בדרך כלל גם צמחים שהמדע המודרני יגדיר את פעילותם כנוגדת דיכאון. המדע העתיק יגדיר אותם "צמחים המזינים ומשקמים את מערכת העצבים". אלו הם צמחים דוגמת היפריקום, רודיולה ומליסה, המשפרים את אספקת הדם למוח, מאזנים תהליכים הכרוכים בתפקודה התקין של מערכת העצבים ומשפרים את פינוי הפסולת ממערכת זו. מחקרים מודרניים בצמחים אלו הוכיחו כי הרודיולה, למשל, משפרת את זמינותם של חומרי המוצא לייצור הסרוטונין ואת החדירות שלהם אל המוח.

מחקרים מבוקרים שנערכו בהיפריקום הראו שהצמח יעיל בטיפול בדיכאון קל עד בינוני במידה שווה לתרופות נוגדות הדיכאון הסינתטיות. מחקרים מבוקרים הבוחנים את השפעתו על דיכאון חמור נערכים כעת. תוצאותיהם החיוביות של מחקרים אלו העלו על פס הייצור של תעשיית התרופות הקונבנציונליות גלולה שתכולתה הבלבדית היא צמח ההיפריקום, ורופאים פסיכיאטרים רושמים אותה כיום לחולים. אבל יש הבדל בין הרבליסט מסורתי הרושם היפריקום ובין רופא הרושם אותו. ההבדל אינו נעוץ דווקא בתרופה הנרשמת, אלא בגישה ובאסטרטגיה הרפואית. 

בית המרקחת של אלוהים

בפרקטיקה ההרבליסטית התאמת הצמח נובעת מתוך הניסיון לשלב בין מדע הרפואה הישן ובין המדע המודרני: מחקרים הנערכים בצמחי מרפא מסייעים לדייק במינונים ובהבנת הפעילות הרפואית, אבל סוג הצמח שיינתן, מתוך מאות רבות של צמחים הנמצאים בשימוש, יישקל בהתאם לאיכויותיו של הצמח: חם, קר, לח, יבש, "יאנגי" או "ייני", כמו האדם עצמו. כך, למשל, אדם שתופעות אישיותו וגופו הן תופעות של "קור" לא יטופל בצמחים שאיכויותיהם קרות, משום שהם עלולים להחמיר את מצבו. כשרופא ירשום היפריקום הוא לא ידע דבר על תכונותיו של הצמח, על ריחו ועל טעמו. לכן, סביר להניח שחלק ממטופליו יחוו שיפור, חלק לא, וחלק יחוו "תופעות לוואי", שיעידו על חוסר התאמה קיצוני בינם ובין הצמח. כאשר האדם הלוקה בדיכאון יגיע למטפל המסורתי, הוא ישקול לכלול את ההיפריקום יחד עם צמחים רלוונטיים נוספים, בפורמולה שתתאים לצורכי האדם שנמצא מולו. השילוב בין הצמחים יאפשר השפעה רחבה וימלא את הצורך להשפיע על מנגנונים נוספים, למשל זה של פינוי רעלים.

אבל זהו רק חלק מתמונה הרבה יותר רחבה. אף מעבדה לא תדע לעולם לייצר חומר סינתטי מורכב כמו בית המרקחת העצום, הייחודי, שרקח אלוהים, ומתגלם בצמח בודד שבו מאות חומרים פעילים הפועלים במתואם על הרקמות השונות של גוף האדם; בכל שנייה מתקיימים בגוף מיליוני תהליכים כימיים מורכבים ביותר, שלתוכם נרקמים הצמחים הפועלים בו-זמנית על איברים שונים ועל רקמות שונות. התרופות הסינתטיות מדויקות ומיוצרות במטרה לחולל פעולה אחת מוגדרת ומבוקרת. תופעות הלוואי שהן מחוללות בטווח הקרוב והרחוק מעידות שחזון השליטה המלאה על אופן פעולתם של חומרים בגוף קשה מאד לביצוע, לפחות ברמת הידע המצוי כיום בידי המדע. באופן דומה, רפואת הצמחים מגדירה את הפעולות היותר מובהקות של הצמח, אך אנו רחוקים מהגדרת פעילותו הכוללת באופן מולקולרי: היא מורכבת כל כך עד שספק אם אי פעם נבינה על בוריה. הצמח הוא ישות חיה. לפעילותו בגוף ראוי לייחס חיים. יש לה ביטוי פרמקולוגי, אך זה אינו מתאר אלא רק חלק מפעילותו, שבמובן מסוים היא חודרת לכל נימי הקיום האנושי. אפשר שזהו ההבדל המהותי בין סרוקסט ובין היפריקום.



סמבוק שחור. באדיבות: תמי שושני.

  סָמְבּוּקי
לצמחי מרפא רבים מיוחסת השפעה מורידת חום, אך מתי כדאי לעשות בהם שימוש ומהן הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת? - גל מ. ראן על מחלות חום, ילדים וצמחים

לפני שנדון באפשרויות לטיפול צמחי בחום בקרב ילדים, יש לגעת במספר שאלות יסוד הנוגעות לעצם מהותה של התופעה הנקראת חום.

בהגדרה, חום הוא מצב בו טמפרטורת הגוף גבוהה מעבר לרגיל, וזאת כחלק מהתגובה הדלקתית, שהיא במהותה פועל יוצא של התגובה החיסונית לטראומה. במילים אחרות, מערכת החיסון מפעילה תגובה דלקתית שחום גוף גבוה הוא חלק ממנה, במטרה להתמודד עם איום כלשהו על עצם שלמותו של האורגניזם. מקור האיום עלול להיות חיידקי, נגיפי, מטבולי או אפילו רגשי. כאן עולה השאלה, באיזה אופן עשוי חום גבוה לסייע למערכת החיסון בהתמודדות עם איומים אלה.

לא אתיימר להשיב על שאלה זו בכללותה, רק אציין בהקשר זה מספר נקודות למחשבה.

כשהחלבונים שלך מבעבעים

ראשית, בהתייחס למיקרואורגניזמים כגורמי זיהום, יש לזכור כי חיידקים, ובמידה ידועה גם נגיפים, בנויים בעיקרם מחלבון וכוללים גם חומר גנטי בצורת חומצות גרעין.

כאשר עולה הטמפרטורה של גוף מסוים, אפילו קטן כְּשל חיידק, הדבר מתבטא בהגברת מהירות תנועת החלקיקים (ברמה המולקולרית והאטומית) שמהם הוא מורכב. כאשר חלבונים מתחממים, מוגבר למעשה קצב תנודות האטומים בהם. הדבר גורם לכך שאותן אינטראקציות חלשות - קשרים מימניים בין חומצות האמינו המרכיבות את החלבון - תתפרקנה, המבנה הטבעי של החלבון יתערער והוא יאבד את יכולתו למלא את ייעודו המוגדר. תהליך זה נקרא דנטורציה (denaturation).

לענייננו, כאשר חום הגוף עולה, החלבונים וחומצות הגרעין של החיידקים והנגיפים מתחילים "להתערער". אכן, בטמפרטורה של 40 מעלות הם עדיין לא עוברים דנטורציה מלאה, אך הם נמצאים במצוקה. כך גם לגבי תאי הגוף של האדם אליו פלשו אותם מיקרואורגניזמים פתוגניים. נסו נא להעלות בזיכרונכם את התחושות שאנו חווים כאשר אנו חולים ויש לנו "חום".

בהמשך, דמיינו בנפשכם את אותם חיידקים ונגיפים אומללים, אשר הטמפרטורה של 40 מעלות חום בגופו של ה"מארח" שלהם מתחילה לבחוש להם את החלבונים. קצת קשה לבצע את זממך כאשר החלבונים שלך מבעבעים! הקיצור, יוצא מכך, שטמפרטורה גבוהה - אם כי אינה הורגת לחלוטין חיידקים ונגיפים - משבשת באופן משמעותי את פעילותם וכתוצאה מכך הם נעשים נגישים יותר לתקיפת תאי מערכת החיסון. יש לזכור כי נגיפים מתקיימים בתוך התא האנושי, כך שתאים בולעניים (פאגוציטים) אינם יעילים במיוחד במיגורם. טמפרטורה גבוהה גורמת למעין דנטורציה של חומצות הגרעין הנגיפיות ומעכבת את יכולתו של הנגיף להתרבות. תחשבו על זה: למי יש חשק להתרבות בטמפרטורה של 40 מעלות?!

בנוסף לאמור לעיל, יש לציין, כי בכל מערכת פיזיקו-כימית - והאדם הוא מערכת שכזו, תגובות ותהליכים מתרחשים במהירות גוברת ככל שהטמפרטורה עולה. תגובות רבות כלל לא מתרחשות עד אשר הטמפרטורה של הסביבה מגיעה לסף מוגדר.

כאשר טמפרטורת הגוף עולה, התרחשויות תוך-תאיות מומרצות ומאפשרות לתא לעבד ולסלק מתוכו הצטברויות מטבוליות רעלניות המעיקות על תפקודו. בהקשר זה יש לציין את עמדתה של הרפואה המסורתית, הגורסת שמחלה אקוטית - ובעיקר זו המלווה בחום, מהווה צוהר מבעדו מתקן הגוף את עצמו מפני ליקויו הכרוניים. רוצה לומר, חום גבוה מאפשר ניקוי של הרקמות מפסולת מטבולית, אשר בסופו של תהליך מופרשת אל מחוץ לאורגניזם בשתן, בזיעה, בליחה, בשלשול ולעתים אף בדימום. ניתן עוד להפליג בשבחו של החום, אך מוטב כי נשאיר מקום גם לצמחים ולילדים.

לפני שניגש לאלה, רק נציין זאת: למרות הנאמר עד כה יש להביא בחשבון, שכל מבצע של 40 קילומטר עלול להסתיים בביירוּת! או במילים אחרות, כל תהליך אשר במקורו נועד למטרה מועילה, עלול בהמשך הדרך לשנות את טבעו ולהביא לתוצאה הפוכה בתכלית. כך, החום אשר במקורו נועד לסייע למערכת החיסון להגן על האורגניזם מפני פלישה, עלול בעצמו לפגוע באורגניזם האנושי על חלבוניו וחומצות הגרעין שלו עד כדי העמדת עצם קיומו בסימן שאלה.

לסיכום פתיח זה, אשר כבר נתארך יתר על המידה, נסיים באמירה הבאה: בטיפול במחלות חום יש לאפשר טמפרטורת גוף גבוהה. עם זאת, יש לתחום אותה ולא לאפשר לה להגיע לרמה המסכנת את האורגניזם.

שיטות פעולה

אכן, רבים הם הצמחים להם מיוחסת השפעה מורידת חום (antipyretics), אך בעבודה הקלינית השוטפת השימוש בהם מוגבל.

להלן סקירה מצומצמת של אסטרטגיות טיפוליות אפשריות בחום, או יותר נכון - באדם אשר נמצא בזמן נתון במהלך התרחשות בה מעורבת עלייה של טמפרטורת הגוף:

חום ממקור זיהומי

כאן האסטרטגיה הנבחרת היא שימוש בצמחים מעוררי חיסון ונוגדי זיהום.

צמחי מרפא מעוררי חיסון יסייעו למערכת החיסון במאבקה בפולש, באמצעות ייעול התגובה החיסונית. הם מתאימים בעיקר לטיפול בזיהומים ממקור נגיפי, אם כי הם רלוונטיים גם בזיהומים ממקור חיידקי. דוגמאות לצמחי מרפא מעוררי חיסון המתאימים לטיפול בילדים:

סמבוק שחור (Sambucus nigra)
מיני קיפודנית (Echinacea spp.)
אנדרוגרפיס (Andrographis paniculata)

צמחי מרפא נוגדי זיהום מתאימים בעיקר לטיפול בזיהומים חיידקיים. הם פוגעים באופן ישיר בחיידק ומחסלים אותו. הם לא ממש מתאימים לטיפול בזיהומים ממקור נגיפי, אם כי חלק נכבד מהצמחים נוגדי הזיהום הם בו זמנית גם מעוררי חיסון. דוגמאות לצמחי מרפא נוגדי זיהום המתאימים לטיפול בילדים:

אוזניאה (חזזית) (Usnea spp.)
ניל הצבעים (בפטיסיה) (Baptisia tinctoria)
איסטיס (Isatis tinctoria)

בנוסף לצמחי מרפא מעוררי חיסון ונוגדי זיהום, יש מקום לשלב בטיפול גם צמחי מרפא מייזעים (diaphoretics) המיועדים למתן את החום ולשמרו בדרגה אשר אינה מסכנת את האורגניזם. נדון בהם כעת בקצרה.

צמחי מרפא מייזעים (diaphoretics)
הגברה של ייזוע היא אחת הדרכים היעילות ביותר למיתון ותיחום חום גבוה. להבדיל מצמחי מרפא מורידי חום (antipyretics) ישירים, הפועלים במנגנונים נוגדי דלקת, אשר בהם נדון בהמשך, צמחי מרפא מייזעים לא פוגעים ביעילותה של התגובה החיסונית וניתן לומר כי הם אפילו מסייעים לה. עצם פעולת הייזוע מצננת את האורגניזם ומאפשרת דרגה נאותה של חום, אשר מצד אחד מסייעת במיגור הפולש ומצד שני אינה עוברת סף בטוח ורצוי. בנוסף, ההזעה מאפשרת פינוי של פסולת מטבולית, אשר לה קשר הדוק לעצם קיום הליקוי הכרוני אשר חייב את האורגניזם ליצור סיטואציה אקוטית המלווה בחום. לפיכך, הצמחים המייזעים פועלים הן ברובד השטחי המיידי והן ברובד העמוק יותר של מקורות הליקוי.

את הצמחים המייזעים נוהגים לחלק לשתי קבוצות עיקריות באופן הבא:

מייזעים חמים: אלה הם צמחי מרפא בעלי טעם חריף/פיקנטי ואיכות חמה ויבשה. הם מיועדים לטיפול בתסמונות המוגדרות ברפואה הסינית המסורתית כ"פלישה של רוח קור" ומאופיינות בתסמינים דוגמת חום מתון ללא הזעה, תחושה של קור, צמרמורות ונזלת בהירה. הלוקה ייראה בדרך כלל חיוור ואפאטי, הלשון חיוורת יחסית ועם חיפוי לבן והדופק שטחי אך לא מאוד מהיר. דוגמאות לצמחי מרפא מייזעים חמים המתאימים לטיפול בילדים:

קינמון (Cinnamomum zeylanicum)
זנגביל (Zingiber officinalis): רק בילדים מעבר לגיל שנתיים.
זנטוקסילום (Zanthoxylum spp.)

מייזעים צוננים: צמחים אלה משלבים בדרך כלל טעמים מרירים וארומתיים, ואיכותם קרירה ויבשה. הם מיועדים לטיפול בתסמונות המוגדרות ברפואה הסינית המסורתית כ"פלישה של רוח חום" ומאופיינות בתסמינים דוגמת חום גבוה, תחושת חום כללי רב, כאבים בגוף, בראש או בגרון, נזלת וליחה צבעונית, לעתים עם דם. הלוקה ייראה בדרך כלל חסר שקט וסמוק, עם לשון אדומה ולעתים עם חיפוי צהוב, הדופק יהיה מהיר ושטחי. דוגמאות לצמחים מייזעים צוננים המתאימים לטיפול בילדים:

נפית (Nepeta cataria)
מנטה (Mentha piperita)
אכילאה (Achillea millefolium)

צמחי מרפא מפחיתי חום ודלקת (antipyretics)
כאן אנו מוצאים את מורידי החום הקלאסיים: צמחי מרפא המכילים תרכובות סאליציליות דוגמת ערבה (Salix alba) ופיליפנדולה (Filipendula ulmaria). לתשומת לב מיוחדת בהקשר זה ראוי הצמח בן חרצית (Tanacetum parthenium), אשר איננו מכיל סאליצילאטים אך מכיל את הססקוויטרפן לקטון פרטנוליד. הצמח פעיל כמפחית חום ודלקת ואפילו זכה לכינוי העממי הראוי, Feverfew.

צמחים אלה אכן יעילים למדי בהפחתת החום, אולם ככל הצמחים נוגדי הדלקת, הם עלולים לעכב את פעילות מערכת החיסון נגד הפולש, ולכן נעשה בהם שימוש מבוקר, רק במקרים בהם החום גבוה במיוחד ויש צורך למתנו. ככלל, הם אינם משפיעים על חום גוף נורמלי באדם בריא אשר אינו סובל מחום גבוה.

סוגיית הטעם

אז דיברנו קצת על חום, וגם קצת על צמחי מרפא, הבה ונתמקד עתה בטיפול במחלות חום בילדים. באופן כללי, הטיפול במחלות חום בילדים אינו שונה במהותו מהטיפול במחלות חום במבוגרים, אלא שבבחירת הצמחים וביישומם יש להתייחס למספר שיקולים ייחודיים.

עוצמת פעילות: כמו בטיפול במחלות אחרות בילדים, גם בטיפול במחלות חום אנו בוחרים להשתמש בצמחים נטולי רעילות, בעלי עוצמת פעילות מתונה. עם זאת, במקרים קיצוניים, אין מנוס משימוש מבוקר בצמחי מרפא בעלי עוצמת פעילות בינונית ולעתים אף חזקה. במקרים אלה, צמחי מרפא עדינים פשוט לא מספקים את ההשפעה הנדרשת. מובן ששימוש בצמחי מרפא חזקים יותר יינתן למשך הזמן ההכרחי בלבד ובמינון הנמוך ביותר האפשרי להשגת ההשפעה הרפואית הרצויה.

טעם: באופן כללי יש להשתדל להשתמש בצמחי מרפא בעלי טעם סביר, שאם לא כן עלול שיתוף הפעולה מצד הילד החולה להיות נמוך; לא פעם נעדיף להשתמש בצמח שיעילותו נמוכה יותר אך טעמו ערב יותר לחיך. "טוב ציפור אחת ביד"... וההמשך ידוע.

אופני שימוש: גם כאן קיימים שיקולים הנוגעים לשיתוף הפעולה מצד הילד. ילדים קטנים (מתחת לגיל שבע) לא בולעים כמוסות וטבליות, כך שאופן יישום זה לא ממש רלוונטי לגביהם. לגבי הגדולים יותר ובני הנעורים, זוהי אופציה אפשרית.

לילדים קשה לשתות כוס שלמה של חליטה או של מרתח, בעיקר אם מדובר בצמחי מרפא בעלי טעם עז, כך שאופן יישום זה אינו מעשי ביותר. אך עדיין, חליטה של צמח עדין, בעיקר כאשר היא ממותקת עם כפית של דבש או עם מולסה - יכולה לעבור.

דוגמאות לצמחי מרפא המתאימים לחליטה:

תלתן אדום (Trifolium pratense)
טיליה (Tilia spp.)

טינקטורות אינן חביבות במיוחד על ילדים קטנים והן גם מכילות כמות קטנה של כוהל. עם זאת, זהו עדיין אופן שימוש אפשרי לתקופה מוגבלת. טינקטורות על בסיס גליצרין אפשריות, אך יעילותן פחותה במקצת ככל שמדובר בצמחים המכילים תרכובות פיטוכימיות קשות תמס.

קיימת אפשרות להשתמש באבקה של תמציות יבשות. אבקה כזו ניתן לשתות עם נוזל כלשהו, לערבב במזון, או לערבב עם דבש ליצירת "כדורים" קטנים, אותם ניתן ללעוס או לבלוע ישירות.

מניסיון רב מ-15 שנה בפרקטיקה קלינית, אעיד כי הפורמט הנוח ביותר לשימוש עבור רוב הילדים הוא סירופ. סירופ ניתן להכין באמצעות תוספת של סוכר או של דבש למרתחי צמחים, או באמצעות תוספת של תמצית צמחי מרפא מרוכזת לדבש או לסירופ בסיס כלשהו.

מינונים
כצפוי, המינונים לילדים נמוכים מאלו המיועדים למבוגרים. ככלל, ניתן לומר:
• עד גיל חצי שנה המינון הוא כשמינית עד רבע ממנת המבוגר.
• מגיל חצי שנה עד שנתיים עולה המינון בהדרגה ויכול להגיע לכרבע עד שליש מהמינון למבוגר.
• מגיל שנתיים ועד גיל שבע ניתן להעלות בהדרגה את המינון עד כדי מחצית מהמינון למבוגר.
• החל מגיל 12-13 משתמשים במינון מלא של אדם בוגר.

מובן שקיימים הבדלים משמעותיים בין אדם לחברו, אך זהו הכלל הרצוי.

משך שימוש
ילדים מגיבים מהר בדרך כלל, וגם אין מאחוריהם שנים רבות של אורח חיים קלוקל והרגלים רעים, כך שבדרך כלל משך הטיפול קצר יותר מאשר במטופל מבוגר.

טווחי הזמן הנחוץ לטיפול נעים בין מספר ימים במצב אקוטי, לבין מספר חודשי טיפול במצבים כרוניים. לרוב, משך הזמן קצר יותר מאשר אצל "הגדולים".


מקורות:

1. J Ethnopharmacol. 2007 Sep 5;113(2):312-317
2. J Ethnopharmacol. 2003 Aug;87(2-3):215-20
3. Int J Antimicrob Agents. 2001;18(6):583-5

המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.8.



 

  ביקורת ספר: מדריך לצמחים פסיכואקטיביים
כוחו של הספר, שנכתב בידי פרופסור לפסיכולוגיה, בפרקים המוקדשים להשפעתם של חומרים סינתטיים על מערכת העצבים. עיקר חולשתו בעריכה ובתרגום החובבניים

מדריך לצמחים פסיכואקטיביים – טיפול בבעיות פסיכולוגיות ונוירולוגיות באמצעות צמחי מרפא
מרסלו ספינלה
מאנגלית: דנה אייזנברג
הוצאת ספרים "אח", 293 עמודים, מחיר 98 ₪

מהדף המצורף לספר ע"י יחצנ"ית ההוצאה אנו למדים שהמחבר הינו פרופ' חבר לפסיכולוגיה בקולג' ע"ש ריצ'ארד סטוקטון בניו ג'רזי. עוד אנו למדים כי תחומי העניין שלו מקיפים נושאים מגוונים דוגמת פסיכולוגיה פיסיולוגית, נוירופסיכולוגיה קלינית, פסיכופרמקולוגיה, תרופות צמחיות, בריאות הנפש, ועוד. נשמע מבטיח. גם שמו של הספר נראה מסקרן ומזמין.

בנוסף, הכריכה הקדמית מגלה לנו שהמהדורה העברית כוללת גם מבוא מאת פרופ' אלי פוטיבסקי ופרופ' זוהרה יניב. מה יש להגיד, עושה רושם רציני.

לאחר הכריכה מגיע תורו של תוכן העניינים. גם כאן נראה מבטיח: כיצד פועל המוח, כיצד פועלים הסמים והתרופות, צמחים מעוררים, צמחים המשפרים יכולות קוגניטיביות, צמחים מרגיעים ונוגדי חרדה, צמחים מעוררי הזיות ועוד ועוד . מה יכול להיות רע?

אם כך, הבה וניגש לחיבור עצמו. בדומה לכל חיבור אחר גם כאן קיימים צדדים חיוביים יותר ו... גם חיוביים קצת פחות.

נתחיל מהמבוא למהדורה העברית. חבר'ה, אתם עושים צחוק? הבטיחו לנו מבוא בעברית מאת פרופסורים ידועי שם ומה אנו מקבלים, בקושי עמוד ורבע של מילים כלליות ביותר על צמחי מרפא ועוד כמה שורות בעלות גוון יחצ"ני מובהק על הספר והמחבר. הייתי מצפה ליותר! לא מספיק לציין שם של פרופסור על הכריכה במטרה לשוות לחיבור חזות "מדעית" ולסייע ליחסי הציבור. קהל הקוראים הוא, כך אני מאמין, קצת יותר אינטליגנטי מזה.

עכשיו בנוגע לתוכנו של החיבור. הייתי מגדיר אותו כסקירה חביבה של הצמחים היותר מוכרים אשר להם השפעה כזו או אחרת על מערכת העצבים, מבלי להיכנס יותר מדי לעומק ובגישה מערבית שמרנית ומעט פטרונית.

בנוסף, חלק נכבד מהספר מוקדש לתרופות ולחומרים סינטתיים בעלי השפעה על מערכת העצבים, ולנושאים כגון: השימוש לרעה בסמים, האם ההתמכרות מוגבלת רק לסמים, שיטות טיפול ומניעה בהתמכרות לסמים, וכדומה. זה אולי לא נשמע מאד חיובי, אבל לדעתי דווקא כאן טמון כוחו של הספר. הוא נותן סקירה רחבה של התחום ומתאים במיוחד למתעניין החובב אשר אינו עוסק בצדדים הקליניים של הטיפול הצמחי.

לא קראתי את המקור האנגלי של הספר, אך תחושתי היא שהליקויים העיקריים בו מקורם דווקא במלאכות התרגום והעריכה אשר אינן מקצועיות ופוגעות בחזות הכללית של הטקסט, הרצוף שגיאות כתיב, ניסוחים לקויים ותרגומים קלוקלים למינוחים מקצועיים ולשמות צמחים בצד אי אחידות ואי דיוקים רבים. הקריאה בספר, מין העיצוב ועד העריכה, משאירה תחושה של חוסר מקצועיות, וחבל.

עם כל זאת, החיבור כולל מידע רחב ומגוון על ההשפעות הפסיכואקטיביות של הצמחים, ואם נתעלם מליקויי העריכה ניתן לצאת נשכרים מהעיון בו.



רימון. צילום: אמנון שביט-ויקיפדיה

  שמן זרעי הרימון
שמן זרעי הרימון פועל כתמצית פרי הרימון: הוא נוגד חמצון חזק וייחודי שפעילותו תועדה מדעית, בעל השפעה הן בשימוש פנימי והן בשימוש חיצוני

מקורו של שיח הרימון (Punica granatum) באיראן ובהודו, וכיום הוא נפוץ כגידול חקלאי ברחבי העולם. גובהו מגיע עד כדי 8 מטרים ופרחיו אדומים בוהקים, בעלי חמישה עלי כותרת. מקור שמו הלועזי של הרימון, Pomegranate, במילים הלועזיות pomum - שמשמעותה תפוח ו-granatus שמשמעותה זרעים.

לארץ ישראל הובא לפני כ-4000 שנה והוא אחד משבעת המינים. המקרא מתאר שימושים שונים שנעשו בפרי הרימון, למאכל ולאמנות: מעסיסו הכינו משקה משכר (שיר השירים ח' 2), ואילו המרגלים ששלח משה חזרו ובידיהם רימון, כעדות לפוריותה של הארץ (במדבר י"ג 23); על שולי מעיל האפוד של הכוהן הגדול נקבעו פעמוני זהב ורימוני תכלת וארגמן (שמות כ"ח 33-34) ועל ראש יכין ובועז נקבעו מאתיים רימוני נחושת (מלכים א' ז' 18,20,42). לפי חז"ל מניין גרגרי הרימון הוא 613 - כתרי"ג מצוות, ועל כן היה לסמל לצדיקות ולקיום מצוות ונוהגים לאכול ממנו בראש השנה.

מעורר חשק מיני ואנטי סרטני

המסורת מייחסת לרימון סגולות מרפא רבות ומגוונות, כגון: מעורר חשק מיני ומעודד פוריות ("ירבה זרעך כרימון"); משפר את תפקודי הלב והכבד ומשפר את תפקודי מערכת העיכול.

המחקר המודרני מצא כי קליפת פרי הרימון מכילה אחוז גבוה של טאנינים, הידועים כמכווצים (מצמתים) יעילים. חומרים אלו מקנים לרימון את סגולותיו שהיו ידועות היטב ברפואה המסורתית, כעוצר שלשול ומיטיב במצבי טחורים ופיסורה.

כן נמצא ברימון שיעור גבוה במיוחד של נוגדי חמצון. מחקר בתנאי מעבדה שנערך בטכניון העלה תוצאות מעודדות באשר להשפעתו המשוערת של מיץ הרימון על מחלת הסרטן. החוקרים ייחסו למיץ הרימונים רעילות לתאי סרטן השד תלוי אסטרוגן, בעוד שאינו פוגע בתאי השד התקינים. במחקר חשפו החוקרים תאי שד תקינים וכאלה הנגועים במחלת הסרטן למיץ רימונים מותסס (יין רימונים) ולמיצוי קליפת רימון, הידועים שניהם כבעלי רמה גבוהה של פוליפנולים הנחשבים לנוגדי חמצון יעילים. תוצאות המחקר הצביעו על העובדה שהרוב המכריע של התאים הבריאים נותרו ללא פגם, בעוד שכ-75% מהתאים הנגועים תלויי האסטרוגן וכ-50% מהתאים הנגועים שאינם תלויי אסטרוגן נהרסו מחשיפה לחומרים אלה.1

בכנס שנערך ביוני 2001 הציגו חוקרים מהטכניון את תגליתם לפיה לשמן זרעי הרימון יכולת להגביר מנגנוני השמדה עצמית (אפופטוזיס) של תאי סרטן בכלל, ושל תאי סרטן השד בפרט. במחקר זה טופלו תאי סרטן השד שגודלו במעבדה בשמן זרעי רימון במשך שלושה ימים ברציפות. החוקרים צפו בהרס בשיעור של 56%-37% מקרב התאים הסרטניים, בהתאם לכמויות השמן בהן טופלו.1

נוגד זקנה

שמן זרעי הרימון מתאים לשימוש פנימי וחיצוני כאחד. נוגדי החמצון הרבים שהוא מכיל מסייעים גם במניעה ובעיכוב מנגנונים של הזדקנות העור. השמן מסייע בהשבת הגמישות הטבעית של העור, ומעניק לחות לעור יבש, מבוקע, מגורה וסדוק. תכונות אלו של השמן זכו לביסוס מדעי, לאחר שמחקר שנערך בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מישיגן הצביע על יכולתו של שמן זרעי הרימון להמריץ ולהגביר את התרבותם והתחדשותם של תאים בשכבת האפידרמיס של העור (השכבה החיצונית).2

ייחודו של השמן המופק מזרעי הרימון הוא בנוכחות גבוהה של חומצת השומן חומצה פיוניקית (Trichosanic acid/Punicic acid), שמסווגת כחומצת שומן חיונית רב-בלתי-רוויה, ונחשבת לנדירה בשמני הבסיס הידועים והזמינים לנו.

תכולת שמן זרעי רימון אורגני מכבישה קרה:

62%-80% חומצה פיוניקית 
13% חומצה לינולאית 
4% חומצה לינולנית 
11% חומצה אולאית 
4% חומצה פלמיטית 
2% חומצה סטארית 

פעילות רפואית

נוגד חמצון, נוגד דלקת, מאזן את חומציות העור, מחדש ומאחה רקמות, ממריץ ומחדש גידול תאי אפידרמיס, נוגד זקנה, נוגד קמטים, מגן מפני סרטן עור, משקם מכוויות בכלל ומכוויות שמש בפרט.

התוויות לשימוש

עור יבש, עור מזדקן, עור חסר חיות, עור רגיש, עור מגורה, אקזמות, פריחות, אטופיק דרמטיטיס, חתכים, פצעים, כוויות, דלקות בעור, תפרחת חיתולים, לטיפוח השיער ולשימוש בקוסמטיקה.

התוויות נגד

בשימוש חיצוני לא ידועות רגישויות.
בשימוש פנימי מומלץ להתייעץ עם בעל\ת מקצוע.


מקורות:

1. American Technion society - HAIFA, ISRAEL and NEW YORK, N.Y., August 21, 2001

2. Journal of Ethnopharmacology February 2006


קישורים נוספים
הכנת סבונים טבעיים
לימודי ארומתרפיה


מורן. באדיבות: מייקל מור swsbm.com

  הרומן שלי עם הכאב
על השאלה אם הכאב הינו צרה או ברכה הייתי משיב, כיהודי טוב, במילים "גם וגם", ואולי הייתי משיב כי הכאב אינו טוב או רע - הוא פשוט קיים! גל מ. ראן על הכאב ועל אפשרויות הטיפול בו

תנאים של כאב

הרומן שלי עם הכאב לא החל היום. בהיותי ילד נכוויתי קשות ואושפזתי משך חודשים אחדים עם כוויות בדרגה ג'. בשעות הראשונות שלאחר הטראומה הכאב היה קשה כל כך, שכל אשר נותר לי לעשות היה לפנות אל הבורא בתחינה שיקל, ולו במעט, על סבלי העצום והרב. אבינו המשותף, הרחום והחנון, שלח לי עזרה בדמות מזרק ובו חומר הנקרא פטידין (אופיאט סינתטי). דקות מספר לאחר שחומר זה הוחדר אל גופי הדואב החל הכאב להתפוגג, שקט ירד על העולם וחוויתי שעות של חסד.

מובן שלאחר זמן מה חזר הכאב ובגדול, ותהליך ההחלמה היה הדרגתי וממושך. אין בי ספק, כי כל אשר נדרש באותם רגעים של כאב בל-יתואר, היה משהו שיוכל למתן את עוצמתו. פתחתי בנימה אישית על מנת להדגיש את העובדה שעבורי שאלת הכאב והטיפול בו הינה שאלה מהותית, אשר לה היבטים תיאורטיים "פילוסופיים", כמו גם היבטים מעשיים קליניים.

אין בכוונתי לדון במאמר זה בפיזיו-פתולוגיה של הכאב, או באבחנה מבדלת בין כאב הנובע מעימדון צ'י לכזה הנובע מתקיעוּת של דם. לכך מוקדשים חיבורים לרוב והקוראים מוזמנים לפנות אליהם. במאמר זה ניגע במספר שאלות יסוד, העומדות בבסיס הטיפול בכאב. כמו כן, נגדיר בקצרה את המקורות הפתולוגיים לכאב, כפי שאנו פוגשים בהם בעבודה הקלינית, ובהתאמה נעסוק בפעילויות הפרמקולוגיות של הצמחים - הרלוונטיות לטיפול בסוגים השונים של הכאב. 

על השאלה אם הכאב הינו צרה או ברכה הייתי משיב, כיהודי טוב, במילים "גם וגם" או אולי, באווירה מזרחית משהו, הייתי משיב כי הכאב אינו טוב או רע - הוא פשוט קיים! אם נתבונן מעט יותר לעומק נבחין כי הכאב, למרות היותו לא נעים באופן ידוע, אכן משרת את המטרה האולטימטיבית של שימור האורגניזם.

נביא דוּגמה שכיחה מהחיים: עד שלא כואבות לי השיניים ממש, אבל ממש, אני לא טורח לבקר אצל רופא השיניים שלי (אולי בשל החשש מהכאב המצפה לי על הכיסא במרפאתו). בנוסף, עד אשר כואבות לי השיניים, אני אפילו לא מודע לכך שמשהו אינו כשורה, וכי מן הראוי לעשות מעשה.

עולה השאלה, אז למה צריך שיכאב כל כך? אי אפשר רק קצת? - בואו ונודה על האמת, אנו עצלים למדי ונהנתנים מטבענו, ולכן דרוש לנו כלי רב עוצמה, כאב למשל, על מנת להוציאנו מעט מאדישותנו ומשלוותנו המדומה כדי שנעשה מעשה - יהא זה צום, תרופה כלשהי או שינוי דפוס חיים כזה או אחר. אנחנו לומדים בדרך הקשה.

כדי לחזור אל הסיטואציה הקלינית, נחלק תחילה את הסיבות לכאב למספר קבוצות:
text bullet כאב ממקור זיהומי דלקתי
text bullet כאב ממקור רעלני דלקתי
text bullet כאב ממקור עוויתי
text bullet כאב ממקור עצבי ישיר

כאן יש לדייק ולומר, כי הכאב כשלעצמו, בהגדרה, הינו חלק מתגובת האורגניזם לטראומה, הנקראת דלקת, וכן כי חווית הכאב במהותה הינה חוויה עצבית, כך שיש חפיפה מסוימת בין הקבוצות שהגדרנו.

סוגים של כאב

כאב ממקור זיהומי דלקתי

מחולל הטראומה המובילה לכאב מסוג זה הינו מיקרואורגניזם פתוגני כלשהו, ולכן הטיפול מתבסס בעיקרו על צמחים מעוררי חיסון ונוגדי זיהום (ולא על צמחי מרפא שבמהותם הם משככי כאב ונוגדי דלקת). יתרה מכך, חומרים משככי כאבים במנגנון נוגד דלקת, עלולים לשבש את התגובה החיסונית נגד הפולש, ולכן יש לשקול היטב את השימוש בהם במצבים זיהומיים, דוגמת דלקות גרון, דלקות שלפוחית ודרכי השתן, ואפילו בשפעת.

צמחים מעוררי חיסון ונוגדי זיהום רלוונטיים:
ניל הצבעים (בפטיסיה)  Baptisia tinctoria
קיפודנית  (אכינצאה) .Echinacea spp
אנדרוגרפיס פניקולטה Andrographis paniculata
טבבויה (לאפאשו) .Tabebuia spp

כאב ממקור רעלני דלקתי

כאן אנו מוצאים את כל אותן מחלות רעלניות מטבוליות כרוניות, דוגמת דלקות מפרקים ורקמת חיבור, מחלות אוטואימוניות, וכדומה. אמת, קיימים צמחי מרפא הפועלים במנגנונים נוגדי דלקת, אשר עשויים להקל על מכאוביהם של הסובלים ממחלות אלו, לדוּגמה:

כורכום (Curcuma longa)
לבונה (Boswellia spp)

עם זאת, יש לזכור כי התהליך הרעלני הכרוני, שהינו הגורם הראשוני להיווצרות הכאב, אינו בא על תיקונו כאשר אנו משתמשים רק בצמחי מרפא נוגדי דלקת.

טיפול משולב, הכולל צמחי מרפא מנקזי רעילות (alteratives), דוגמת שינן רפואי (.Taraxacum off), אשר משפרים את תפקוד אברי ההפרשה ואת ניקוז הפסולת המטבולית אל מחוץ לגוף, לצד הדרכה תזונתית והכוונה לגבי דפוסי החיים אשר הובילו להיווצרות הליקוי הכרוני, עשוי לתת תשובה מקיפה הרבה יותר, וליצור פתח לבריאות שלמה יותר לאורך זמן.

במקרים רבים מעורבים בתחושת הכאב מתווכי דלקת. כאבי מחזור נובעים מעווית של הרחם עקב ייצור מוגבר של פרוסטגלנדינים (מתווכי דלקת). נראה שגם במיגרנה יש מעורבות של מתווכי דלקת, וזו אחת הסיבות לכך שהצמח בן חרצית ריחני (Tanacetum parthenium), המפחית ייצור של מתווכי דלקת, מועיל כטיפול מונע למיגרנה.

כאב ממקור עוויתי

כצפוי, הצמחים הנבחרים בהקשר זה הינם צמחי מרפא נוגדי עווית (בראייה הסינית: מניעי צ'י). עם זאת, יש להתייחס גם להיבטים הנפשיים-רגשיים הנמצאים בבסיס המצב העוויתי, ולכן גם צמחי מרפא מרגיעים, נוגדי חרדה ונוגדי דיכאון הינם רלוונטיים.

דוגמאות לצמחי מרפא המתאימים לטיפול בכאב ממקור עוויתי:

קורידלית (Corydalis yanhusuo)
קוהוש שחור (Cimicifuga racemosa)
מורן (Viburnum spp)

כאב ממקור עצבי ישיר

כאב מסוג זה דורש התערבות ישירה, באמצעות שימוש בצמחי מרפא משככי כאבים (anodynes), המדכאים את תחושת הכאב במערכת העצבים מבלי לטפל באופן מובהק במקור הבעיה. כפי שכבר תואר בתחילת המאמר, הטיפול בכוויות חמורות, למשל, הינו מורכב וממושך, אך בשלבים הראשונים חשוב מאוד להקל על הכאב הקשה המלווה פגיעות מעין אלו. מצבים שכיחים יותר הקוראים לשיכוך כאב ישיר, כוללים, בין השאר, כאבי מחזור, מיגרנה, נורלגיות למיניהן וכן הכאבים הקשים הנלווים לעתים לשלבים המאוחרים של מחלות ממאירות.

דוגמאות אופייניות למשככי כאבים:

יסמין צהוב (Gelsemium sempervirens)
פיסידיה (Piscidia erythrina)

כקלינאי, אני ניצב בפני שאלה. בידיי הכלים להקל על כאבו של האדם עמו אני נמצא בקשר טיפולי ברגע נתון. עם זאת, מובן לי כי לעתים הכאב הינו בלתי נמנע בדרך אל עבר בריאות שלמה יותר. לדעתי אין הכרח להשקיט כל כאב, אלא רק כאשר הוא ממש בלתי נסבל. במצבים של כאב מתון יותר, הפחתת הכאב אמנם מביאה להקלה זמנית, אך היא גם מעכבת את תגובת הגוף, אשר מטרתה להתמודד עם גורם המחלה ולהועיל לאורגניזם. להבנתי, עדיף לנסות ולהכיל את הכאב ככל הניתן, מתוך הבנה שהוא חלק בלתי נפרד מפעילות המערכת החיסונית ומתהליך הריפוי.

לסיכום, ניתן אך לומר כי הטיפול הצמחי בכאב, למרות היותו כולל לעתים השפעה נוגדת כאב ישירה, מתמקד בסיבות העומדות בבסיס התהליך אשר גרם לכאב.


המאמר פורסם לראשונה בקול הצמחים, ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא.



קציר חיטה בארה"ב. באדיבות: ויקיפדיה

  עצב החיטה
ההתבססות הכמעט בלבדית על חיטה, פרה ומוצריהן נפוצה מאד בקרב רבים הניזונים מן התפריט המערבי. מה זה עושה לנו? טור שבועי של הנטורופתית תמר נהרי

מבט-על בתפריט המערבי מגלה כי חלק ניכר ממנו מוצאו בשתי הוויות מעולם החי והצומח, שהאחת היא גם מזונה של השנייה: פרה וחיטה. כאלה הם גבינות ומוצרי חלב; שוקולד; סטייקים ומיני בשר על האש; בורקסים; פסטות; לחם לבן, לחם שחור, לחם "מלא", "לחם דגנים"; חמאה; מיני קפה; עוגות ומאפים; "קורנפלקס"; גלידה; חלב; ממתקים; דייסות; קוסקוס; סולת; אוכל רחוב בפיתה; חומוס (עם פיתה); פיצות; פשטידות; ג'אנק פוד. אמת, בישראל ובחלקים נוספים של העולם שמור גם לתרנגולת ולפרודוקטים שלה (שניצלים וביצים) מקום חשוב, אך אליהם נידרש ביתר פירוט בעתיד.

 

הזבל כמשל

 

הג'אנק פוד מתגלה לא אחת כמקור לא אכזב לתובנות רבות. אחרי הכל מדובר בפסגת ההישגים הכלכליים של המטבח המודרני ובאחד מסוגי המזון הנפוצים בעולם. כשאומרים ג'אנק פוד בדרך כלל  מתכוונים להמבורגר בלחמנייה, לפעמים בתוספת גבינה צהובה ועם צ'יפס בצד. מצד חומרי הגלם זה אומר פרה (קצוצה, עם או בלי גבינת פרה), חיטה מעובדת לאבק (הקמח הלבן של הלחמניות הרכות) ותפוחי אדמה. אמנם מבחינה תודעתית הג'אנק פוד הוא סיפור מת: הכל שמעו כבר על נזקיו החמורים לבריאות הציבור ואלו אינם עוד שנויים במחלוקת כפי שהיו לפני עשור אחד בלבד. אך הדבר המשונה באמת שיש לטעון לגביו הוא שמבחינות מסוימות הוא אינו שונה מהותית מן התפריט היומיומי של רבים. אמנם הוא סמן קיצוני, אמנם הוא מרוכז יותר ובוטה יותר ברעילותו מכל מזון אחר – אבל בסופו של יום הוא עשוי מחומרי גלם דומים לאלו שמרכיבים את התפריט הממוצע של מרבית תושבי העולם המודרני. על כן, אפשר בהחלט לתהות שמא המפתח להבנת ההצלחה הגדולה שלו נמצא דווקא שם, בחיטה ובפרה, ולא בנאשמים הנפוצים יותר, שאינם אלא תבליניו: השומן הרווי הנוטף ממנו, הסוכר המזוקק, המלח והמונוסודיום גלוטומט.

 

בחוגי הרפואה הטבעית, על זרמיהם המגוונים, קיימת כמעט תמימות דעים באשר להשפעתם של שני מוצרי הגלם האלה על מצב הצבירה האנושי המודרני. החיטה והחלב מובילים את רשימת המזונות שהנטורופתים מכנים אלרגניים. הכוונה אינה דווקא למה שמאובחן בקופות החולים כרגישות ללקטוז (סוכר החלב) או לגלוטן (אחד מחלבוני החיטה) – אלא למה שנהוג לכנות אי-סבילות או רגישות של מישהו כלפי מזונות מסוימים. ההסבר הטוב ביותר לרגישויות הנפוצות כלפי מזונות אלה נוגע להשתלטותם על התפריט האנושי כבר מגיל ינקות. מכיוון שזו נעשית ללא כל מידתיות ביחס למקומם הטבעי בו ובהתחשב במצבם המושחת והמהונדס, היא מעוררת בגוף התנגדות הדרגתית כלפיהם. באופן פואטי אפשר לתאר אותה גם כמין תחושת קבס כללית של הרקמות הפנימיות, מעורבת בחרדה מפני הארוחה הבאה ובתחושת רעב תמידית של מי שצורכי התזונה שלהם לעולם אינם באים על סיפוקם ועל כן הם ממשיכים ומאביסים עצמם בבלי דעת במזונות הלא נכונים.

 

אותה בחילה קיומית הופכת בהדרגה למצב כרוני, ומתגברת מדי יום נוסף של לחם עם גבינה לבנה ונס קפה על הבוקר, לאפה עם משהו או פסטה עם שמנת או בולונז בצהריים ובערב קורנפלקס בחלב, יוגורט, או שוב לחם ("מלא"!) עם גבינה (ועגבניה!). תסמיניה מגוונים למדי, אך בדרך כלל הם מתחילים עם הרבה ליחה, המבעבעת מפתחי הגוף השונים, ומסתיימים במיני בעיות בריאות כרוניות שלכאורה אין קשר בינן ובין המזון. תופעות אלרגיות ובעיות כרוניות במערכת הנשימה והעור, דלקות בדרכי העיכול ומעי רגיז (ובאופן כללי חולשת מערכת העיכול), מערכת חיסון חלשה ואפילו מצב מנטלי מגושם דרך קבע – לכולם עשויה להיות זיקה לעניין זה. רבים מאד חווים בריאות משופרת לאחר שהם חדלים, תחילה, לצרוך מזונות אלו כליל, ואחר מחזירים אותם לתפריט במידתיות הנכונה ובדרך הטיפול הראויה להם.

 

בעוד מסקנת הנטורופתים מתבססת על התצפית הקלינית העקבית ולפיה הפסקת צריכתם של אותם המזונות משפרת פלאים מצבם של רבים, מצא הממסד המדעי-רפואי מצדו זיקה ברורה בין כמה מן המחלות הנפוצות בעולם המערבי ובין תפריטים אלה. כזאת היא הזיקה שבין צריכת יתר של בשר לבין סוגים אחדים של מחלות לב וכלי דם, מחלות מפרקים וסרטן (לרבות סרטן המעי הגס וסוגים מסוימים של סרטנים הורמונליים) וכך גם לגבי הקשר בין הקמח הלבן – המתפרק כבר בפה לסוכר פשוט – ובין הסוכרת מסוג II. מנגד, הוויכוח הניטש בין הרפואה הטבעית לבין פלגים ברפואה הקונבנציונלית באשר לזיקה שבין צריכת יתר של מזונות עתירי חלבונים, דהיינו בשר ובעיקר מוצרי חלב, לבין שיעורי התחלואה הגבוהים במערב במחלת האוסטיאופרוזיס, טרם הוכרע. בשעה שהנטורופתים נוטים להמליץ  לחולים או למועדים לחלות להימנע כליל ממוצרי חלב פרה, המלצת התזונה הקלינית הממוסדת מורה דווקא על צריכה מוגברת של מוצרי חלב לצורך מניעת המחלה ואף לצורך הטיפול בה.

 

אסקימוסים ומסאים

 

טיעוני נגד נפוצים וכבדי משקל: ההודים שותים המון חלב והרפואה ההודית המסורתית מייחסת לו סגולות בריאות נכבדות; האסקימוסים והמסאים, שני עמים המצטיינים בבריאות מופלגת, אוכלים בעיקר בשר והמסאים – גם חלב; חיטה היא המזון המושלם, היא היתה עימנו משחר העידן החקלאי של התרבות האנושית והיא בסיס איתן לכל תפריט – לרבות האיטלקי והים תיכוני; זה טעים לי \ אז מה יישאר לי לאכול.

 

מהקל אל הכבד: האסקימוסים אוכלים בשר ציד מגוון, שמקורו בעיקר במיני יונקים ימיים והוא שונה בתכלית מבשר הפרות המגיע אל שולחננו. זהו בשר העשיר בחומצות שומן בלתי רוויות (לרבות אומגה 3), המקנות לתפריטם איזון השונה מהותית מזה שבו אנו דנים. תפריט זה מותאם לתנאי האקלים הקיצוניים בו הם חיים; ההודים מתבססים על חלב גולמי והם נוטים לצרוך אותו חם או בחמאת הגי המזוככת. יש פער עצום בין אופן צריכה זה ובין מוצרי החלב המעובדים והמקוררים שאנו נוהגים לצרוך; גופם החסון של המסאים היה נשוא מחקרים רבים, שהוכיחו שונות אורגנית מובהקת בינו ובין הגוף המערבי, המעידה על מאות שנות הסתגלות לתפריטם המיוחד. ראוי לציין גם את אורחות חייהם הפעילים, את תנאי הגידול של הבקר שהם ניזונים ממנו ועוד עניינים כבדי משקל המבדילים בינם ובינינו.

 

ועתה לחיטה. אין כל רע בעצם העובדה שדגן מאכלס כמחצית מן התפריט, ואפילו אין רע בכך שמדובר בדגן מסוג אחד בלבד. כך היה מאז ומתמיד: התפריט האסייתי מבוסס על האורז, התפריט האינדיאני על הקינואה והתירס, האירופאי העתיק על השיפון ושיבולת השועל ואילו הים תיכוני והאפריקני על החיטה והשעורה. הרגישות הגבוהה שמתגלה באוכלוסיה המערבית כלפי החיטה יסודה, ככל הנראה, בהשבחה גנטית משמעותית שעברו זני החיטה התרבותיים, שגרמה להפרה מהותית באיזון הפנימי של החיטה ולהפיכתה לדלה יחסית למיני הבר בסיבים, במינרלים שונים ובחלבון. מובן שהעובדה שעיקר הצריכה מבוססת על  הקמח לבן – שאינו אלא עמילן חיטה מזוקק שעבר תהליכי הלבנה כימיים הרסניים – מחמירה עוד יותר את התוצאה.   

 

הדרך להתיר את הסבך פשוטה בהרבה מכפי שנדמה. מושג היסוד הוא איזון התפריט, ובמידת מה גם גיוונו - אך מנקודת מבט הבוחנת את טיבם של חומרי הגלם ולא את המאכלים עצמם. את החיטה, למשל, מומלץ לנסות ולהחליף במין דגן אחר הדומה לה מאד בטעמו, והוא נחשב לחיטה הקדומה – הכוסמין. דגן זה לא עבר תלאות מרובות מדי בדרך אל השולחן (בהקשר למידת ההשבחה הגנטית שלו), ומוצרי לחם ופסטה שלו נחשבים כעת לזמינים למדי. רבים מבין הרגישים לחיטה מגיבים היטב אל הכוסמין וטעמו נחשב קל יחסית להסתגלות למכורים לטעם החיטה.

 

מצד מוצרי החלב נחשבים חלבי העזים, הכבשים או הבופאלו לקלים יותר לעיכול, אולי על שום קרבתם הרבה יותר לחלב אם. בכל זאת מומלץ להפחית במידה רבה את נוכחותם בתפריט, אך צריכה מתונה של מוצרי חלב אלה כשהם בטמפרטורת החדר ולא בטמפרטורת המקרר עשויה להתאים לרבים שאינם סובלים מרגישות מהותית כלפי החלב. מי שנוהג לאכול מדי יום בשר ותנאי חייו אינם כרוכים בפעילות פיזית קיצונית ודאי יצא נשכר מן ההמלצה להחליפו בדגים ולצרוך מנות קטנות ממנו לעתים נדירות, ולכל היותר פעם בשבוע.  

 

המקום הנכון לאכול

 

נשארנו עם "אבל זה טעים לי" וכן עם "אבל מה יישאר לי לאכול". קל מאוד לפתור אותם במישור המילולי ולומר שזהו, כמובן, עניין תרבותי: הסינים אוהבים ג'וקים, הגרמנים אוהבים חזירים, ילידי מרכז אמריקה אוהבים חזירי-ים, ילדים אוהבים במבה ושמנים אוהבים מקדונלד'ס. ובמילים אחרות: כולם "אוהבים" לאכול את מה שהם התרגלו לאכול וכולם יכולים להתרגל לאכול דברים אחרים. אבל יש בהחלט עניין מטריד מאד הנוגע למזון לא מעובד, זה שזכה לכינוי "אוכל בריאות": טעמיו רחוקים כל כך מטעמי המזון המתועש שרובנו גדלנו עליו, עד כדי שהם מזכירים לרבים בעיקר חציר והללו מתקשים לזהות אותו כמזון המיועד לבני אדם. אין ספק שראוי להקדיש לעניין זה שבוע עצמאי, אבל לעת עתה נסתפק בעניין מהותי הסותר את השתדלנות לאוכל "בריא" ומוצאו ברפואות מסורתיות אחדות: אין שום סיכוי שמישהו שמכריח את עצמו לאכול משהו שממש לא טעים לו, יצא נשכר מהעניין. נהפוך הוא: הרגלי אכילה כאלה, ואפילו מדובר בקינואה, בעדשים ובבטטה (אורגניים!) – עשויים להתגלות כמזיקים לא פחות מסתם קציצה בוונדי'ס.

 

יש דרך ארוכה המחברת בין הפיצריה השכונתית לבין מרק העדשים שעשיתם בעצמכם בבית. כדי לפסוע בה יש, ראשית, לזהות את הדרך הזאת כמסלול המסב סיפוק, חיוניות ושובע אמיתי (שגם לו נידרש ביום מן הימים), ואז יש לבחור בה. אחר כך יש לזהות את המיקום האישי על המסלול ולהתחיל לפסוע בו בצעדים קטנים מאד, שבהדרגה ילמדו את החיך לחבב טעמים מעודנים הרבה יותר מאלו הבוטים שהוא מורגל בהם. אפשר לעשות בדרך חניות לזמן בלתי מוגבל, ואפשר בהחלט גם לעצור במקום שמרגישים בו נוח. סביר להניח שזה המקום הנכון ביותר בשבילכם לאכול בו.

 


 הטור מתפרסם ב - NRG מעריב


קישורים נוספים
תמר נהרי בקליניקת ראן


 

  הבלזם הירושלמי המקורי: תרופת-על עתיקת יומין
מדובר בהרכב צמחים ייחודי שפותח בידי נזיר פרנציסקני ושימש לטיפול פנימי וחיצוני בטווח רחב של בעיות בריאות אקוטיות וכרוניות. המחקר המדעי המודרני מאשר חלק משימושיו הקדומים

"הבלזם הירולשמי" היה תרופה צמחית ידועה ומקובלת בשימוש במשך קרוב ל-200 שנה באירופה ובמזרח הקרוב. בימי הזוהר שלו, שימש הבלזם כתרופת פלא לטיפול חיצוני בפצעים למיניהם ובמחלות עור, כמו גם לטיפול פנימי בבליעה, למניעת מחלות זיהומיות ומגיפות, לטיפול בכאבי בטן ובתולעי מעיים; בטחורים; בכאבי ראש וסחרחורות; בכאבי אוזניים ובכאבי שיניים; ועוד. את הבלזם ייצר לראשונה האב אנטוניו מנזאני די קונא (1650-1729), נזיר המנזר הפרנציסקאני אשר בעיר העתיקה של ירושלים, אשר שימש כרופא ורוקח. משך 24 שנים חיפש האב אנטוניו אחר הרכב הצמחים האולטימטיבי, ולאחר שעלתה בידיו המשימה פרסם את ממצאיו במילאנו בשנת 1719.

ראוי לציין כי בית המרקחת של המנזר הפרנציסקאני, בו פעל האב אנטוניו, היה ידוע בשעתו כאחד מבתי המרקחת המעולים ביותר בכל יבשת אירופה ואזור המזרח הקרוב, במשך קרוב לשתי מאות. "הבלזם הירושלמי" זכה לתהילת עולם והוא חוזר ומופיע בשימוש בתקופות שונות באירופה. אנו מוצאים חמש נוסחאות שונות של הרכב הצמחים הייחודי של הבלזם. הרכב אחד, אשר נמצא בכתב יד בארכיון המנזר הפרנציסקאני וכולל את הצמחים מור, לבונה, אלה ואלוה הוא, כפי הנראה, ההרכב המקורי. יש הטוענים כי מקורו של הבזלם קדום יותר, בהרכב צמחים שונה במעט מזה המיוחס לנזיר הפרנציסקאני.

צוות חוקרים ישראלי בראשותו של א. מוסייף פירסם בשנת 2005 את מחקרו בדבר "הבלזם הירושלמי" בכתב העת המדעי הנחשב Journal Of Ethnopharmacology בו חשף את ממצאיו על הרכב צמחי מופלא זה. סיכום ממצאי המחקר מעיד על פעילות רפואית מגוונות של "הבלזם הירושלמי", הכוללת בין השאר פעילות נוגדת דלקת משמעותית ופעילות מחטאת ואנטי-מיקרוביאלית ראויה לציון.

כיום משמש הבלזם הירושלמי את אנשי המקצוע באופן דומה לזה אשר היה נהוג בעבר הרחוק. הוא משמש, בנוסף, לטיפול ספציפי בזיהומים שמחולל החיידק הליקובקטר פילורי, הגורם לדלקות ולכיבים של הקיבה והתריסריון. אחד ממרכיבי התכשיר, אלת המסטיק (Pistacia lentiscus), נמצא כמעכב גידולים ממאירים של דרכי העיכול.


מקורות: 

  1. Moussaieff, E. Fride, Z. Amar, E. Lev, D. Steinberg, R. Gallily, R. Mechoulam Journal of Ethnopharmacology, Volume 101, Issues 1-3, 3 October 2005, Pages 16-26  
  2. Huwez FU, Thirlwell D, Cockayne A, Ala’Aldeen DAA. Mastic gum kills Helicobacter pylori. N Engl J Med 1998;339(26):1946.
  3. Balan KV, Demetzos C, Prince J, Dimas K, Cladaras M, Han Z, Wyche JH, Pantazis P. Induction of apoptosis in human colon cancer HCT116 cells treated with an extract of the plant product Chios mastic gum. In vivo 2005;19:93-102.

קישורים נוספים
לחנות


ג'ינג'ר. צילום: istockphoto

  רַזַאללה
הגישה המערבית מנסה להחיל על הכל סטנדטרטים זהים המובילים לתפישת גוף מעוותת. מנקודת מבטה של הרפואה הטבעית יכול תהליך הדיאטה לקבל משמעות שונה בתכלית

רבות כבר נכתב תחת הכותרת "דיאטה". אותה מילה שמחביאה מאחוריה מטענים של רגשות ומערכת יחסים מורכבת עם עצמנו, עם האכילה... שורה של ציפיות, ולעתים קרובות גם אכזבות. על איש, כמעט, לא פוסחות ההשפעות החברתיות שמשדרות לנו כיצד עלינו להראות ומהו המקצב הנכון לנו לחיות.

כיום מדובר על "מגיפת ההשמנה", אשר מקושרת לתרבות הצריכה המודרנית ולמזון מהיר. תרבות זו מלווה בתחושת חוסר סיפוק תמידי ובאי קבלה של מראה הגוף. הכל רוצים לרזות, לתקן, ונשים רבות נמצאות במלחמה מתמדת מול גופן. אותו שומן, המהווה מקור להנאה רבה בעת האכילה, נהפך לשנוא ולבלתי אסתטי כשומן הגוף.

התוצאה היא מצב של בלבול, מול החברה, מול האכילה ואל מול המראה. זהו נושא מרתק ובו זמנית מקומם. במיוחד מנקודת מבטה של אישה המטפלת בתזונה, רקדנית מופיעה לשעבר ושומרת משקל. פתחתי בסוגיה המעניינת הזאת מתוך מקום מתבונן, מתקומם, מקום שרוצה להזמין לחקירה ובדיקה נוספת של המובן מאליו, לכאורה, הקשור בדימוי הגוף ובדיאטות למיניהן.

כצעד מקדים לשינוי תזונתי, רצוי שהסובלים מהשמנת יתר יבחנו את יחסי המאהב-אויב שהם מקיימים עם המזון. את אותם רגשות אשם שהם פוגשים בזמן האכילה. ובכלל, מי שמרגיש שמן וחש צורך לרדת במשקל כדאי שישאל את עצמו: מה באמת מפריע לי? למה?

מובן שישנן דרגות שונות של השמנה הדורשות התייחסות, הן במישור הגופני והן במישור ההתנהגותי. הרפואה המודרנית, שמייצגות הדיאטניות הקליניות, מצוידת כיום בנוסחאות מדידה מתמטיות, דוגמת:

• Body Mass Index) BMI) - מדד מסת הגוף, הנקבע על פי משקל הגוף חלקי הגובה בריבוע.
• BMR  (Basal Metabolic Rate)- הקצב המטבולי הבסיסי, המייצג את שריפת הקלוריות בזמן מנוחה.

נוסחאות אלו אמורות להתאים לכולם!
ובכן, האם משוואת הדיאטה היא כל כך פשוטה?
האם מזון שנכנס אל הגוף = אנרגיה זמינה ופעילה בגוף?
האם מזון שנכנס אל הגוף מינוס אנרגיה מבוזבזת = ירידה או צבירה של משקל?
- התשובה מעט מורכבת.

מוכרים לכולנו אותם טיפוסים רזים ואתלטים אשר מרבים באכילה ומעולם לא התמודדו עם סוגיית ספירת הקלוריות, ולעומתם השמנמנים שאינם מרבים באכילה ובכל זאת מתקשים להפחית מעגלגלותם. אני מודעת היטב לכך שבאמירה זו טמון המקור לתחושת תסכול קבועה עבור טיפוסים מסוימים, ולאו דווקא עבור האתלטים שביניהם.

לכל אדם נטיות טיפוסיות יסודיות עימן הוא בא לעולם, והן מושפעות מגורמים רבים. ניתן לומר שהאדם הוא מיקרוקוסמוס בתוך המאקרוקוסמוס, חלק בלתי נפרד מהסובב אותו, וכי קיימת השפעה הדדית תמידית בין כוחות היסוד בטבע, המשפיעה גם על האדם. ההבנה הבסיסית הזאת, האופיינית לתורות רפואיות עתיקות רבות, מסייעת למטפל באבחנה ויכולה לסייע גם למבקשים להפחית ממשקלם ולהבין את גופם.

תורת הטיפוסים

לשם המחשה אשתמש בדוגמא קצרה האופיינית לפילוסופיה הסינית המסורתית, בחלוקה לטיפוסים ולאלמנטים, בהקשר לנושא ההשמנה:

טיפוס מים

איברים דומיננטיים: כליות ושלפוחית השתן.
מבנה גוף עגלגל. חילוף חומרים איטי ורגישות לקור.
במצב של חוסר איזון: פחדים, חולשת גב תחתון ונטייה לסבול מאגירת נוזלים. לכן השמנתו תהיה רכה, מימית ונוזלית.

טיפוס מתכת

איברים דומיננטיים: ריאות ומעי גס.
מבנה הגוף עשוי להיות כפוף קדימה. מאופיין בתנועת גוף איטית וברגישות של מערכת הנשימה.
במצב של חוסר איזון: צער ודיכאון, בכי והתכנסות, עצירות כרונית. במצב של עודף נוטה לפתח השמנה.

טיפוס אדמה

איברים דומיננטיים: קיבה וטחול
מבנה גוף עבה, נטייה להשמנה, לתיאבון מוגבר, לצורך במתוק ולהתעסקות באוכל. מאופיין בחולשת מערכת העיכול.
במצב של חוסר איזון: נטייה לדאגנות יתר, לחשיבה אובססיבית ולמחלות בעלות זיקה למערכת העיכול.

טיפוס עץ

איברים דומיננטיים: כבד וכיס מרה.
מבנה גוף גבוה בדרך כלל, אתלטי עם שרירים מוצקים. מערכת עצבים רגישה.
נדיר לראות טיפוס עץ הסובל מהשמנה.
במצב של חוסר איזון: נטייה לכעס ולהתפרצויות, לצבירת רעלנים ובשל כך לכאבי ראש או לאלרגיות.

טיפוס אש

איברים דומיננטיים: לב ומעי דק.
מאופיין בחום, במרץ, בנטייה למצבי רוח, בקול רם ובדומיננטיות חברתית. נוטה לפתח חום פנימי היכול לבוא לידי ביטוי בצרבות ובאכילה מרובה, שלעתים תלווה בהשמנה בטנית מוצקה.
כפי שכבר נאמר, מסייע מידע מסוג זה בידיו של האמון על מלאכתו בביסוס האבחנה ומשמש ביעילות להעלאת מודעותו של המטופל לנטיותיו הטיפוסיות ולהרגליו, בדרך אל המשקל הרצוי.
בנוסף, יילקחו בחשבון גם אספקטים הנוגעים לחום או לקור, ליכולות הפינוי, לתנועה הפנימית, לצבירת רעלנים, למצב הרגשי, לרמת המתח, לאיכות הנשימה, לדפוסי השינה והערות, למשק הנוזלים, למשק הוויטמינים והמינרלים, וכדומה.

השימוש בצמחי מרפא ככלי טיפולי

לאחר זיהוי הסיבות השורשיות שהביאו לצבירת שומן עודף, ניתן יהיה להתאים את הצמחים הדרושים, על מנת להשיב את האדם לאיזון המיוחל הכולל, בין השאר, גם הפחתה במשקל. דוגמאות למלאכת התאמת הצמחים על פי הצרכים האינדיבידואליים כוללות:

• לחות ועודף חום במערכת העיכול, הגורמת לתשוקה למתוק, לאכילה לא מאוזנת ולהשמנה.
הצמח המתאים לטיפול: Gymnema sylvestre
צמח זה מפחית את רמות הסוכר בדם, את התשוקה למתוק ואת התיאבון. הוא מוריד את רמות השומנים בדם, משפר את תפקודי הלבלב ומעודד הרזיה.

• עצירות כרונית, הגורמת להצטברות טוקסינים (רעלים) בדם ולהשמנה.
הצמח המתאים לטיפול: Cynara scolymus
מעודד זרימת מיצי מרה, משלשל עדין, משתן מטבולי, מגן על הכבד, מפנה רעילות, מוריד רמות סוכר בדם, מוריד רמות שומנים בדם.

• קור וחולשה עיכולית, הגורמים לגזים, לכבדות ולנפיחות ולהשמנה.
הצמח המתאים לטיפול: Zingiber officinalis
משפר תהליכי פירוק, ספיגה ופינוי במערכת העיכול. ממריץ את זרימת הדם ואת הקצב המטבולי.

סיכום

כמו בכל דבר, גם בתהליך ההרזיה יש לפתח סובלנות והקשבה לצורכי הגוף: השאיפה לתוצאות מיידיות ועניין "המשקל האידיאלי" נובעים, כנראה, מאותן אשליות שיוצרת החברה המודרנית.

במקום להילחם בגוף ולשאוף לשנות אותו, אפשר לבוא אל תהליך של שינוי מתוך רצון כנה לאורח חיים בריא ולחוויית חופש פנימי של עוצמה ואהבה.


קישורים נוספים
הילה ברנס בקליניקת ראן צמחים


 

  ביקורת ספר: תגובות ביניים בין צמחים, תוספי מזון ותרופות
ספר הלוקח את נושא תגובות הביניים צעד גדול קדימה. עוסק גם בתגובות ביניים חיוביות. ספר חובה לכל הרבליסט

תגובות ביניים בין צמחים, תוספי מזון ותרופות

יישומים קליניים ואסטרטגיות טיפוליות

 

 

Herb, Nutrient, and Drug Interactions

Clinical Implications and Therapeutic Strategies

                                                                                                                                          

By Mitchell Bebel Stargrove

Jonathan Treasure

Dwight L. McKee

2007, 960 pMosbyElsevier,    

 

                                                                                                                            

 

 

 

הספר יצא לאור לפני מספר חודשים והוא לוקח את נושא תגובות הביניים (interactions ) צעד גדול קדימה. הכוונה היא לא רק לתגובות ביניים שליליות, אשר יכולות ליצור בעייה כזו או אחרת עקב העצמה או נטרול של פעילות תרופתית, אלא גם לתגובות ביניים חיוביות, כמו מניעת רעילויות, נזקים או תופעות לוואי עקב שימוש בתרופות. לדוגמה: שילוב של שוש קירח (Glycyrrhiza glabra )  עם תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAID'S), יכול למנוע פגיעה ברירית מערכת העיכול והיווצרות של כיבים פפטיים (תופעת לוואי ידועה של תרופות אלו).

 

הספר נכתב על ידי שלושה מחברים, אשר עיסוקיהם המקצועיים כמו משלימים זה את זה:  מיצ'ל בבל סטארגרוב, ND, LAc  – עו"ד ונטורופת, ד"ר דוויט ל. מקי, MD – אונקולוג והמטולוג, ג'ונתן טרז'ר MCPP  MA, MNIMH, RH (AHG) – הרבליסט קליני ידוע ומכובד.

 

הספר מכיל הסברים רבים ומעמיקים על המנגנונים המעורבים בתגובות הביניים בין צמחים ו/או תוספים לבין תרופות. ניתן למצוא בו דיונים מפורטים על פרמקולוגיה, פרמקוקינטיקה ופרמקודינמיקה של צמחים ותוספים, כמו גם הסברים רבים על מנגנוני הפעולה של צמחים ותוספים בגוף האדם.

 

אמנם ברובו עוסק הספר בעיקר בתוספי תזונה (ויטמינים, מינרלים, חומצות שומן וכו'), אך החלק אשר מתייחס לצמחי מרפא, גם אם אינו מקיף (רק 30 צמחים זוכים לניתוח), הרי שהוא מעמיק יותר מכל חיבור אחר בנושא. חשוב לציין, שהצמחים אשר כן מקבלים התייחסות, הם החשובים ביותר (עד כמה שידוע היום) לנושא תגובות הביניים עם תרופות.

 

כמות המידע על כל צמח עצומה. כל פרק שכזה מתחיל בטבלת סיכום של תגובות הביניים האפשריות, הכוללת את מהות התגובה, המנגנונים שבבסיסה, חשיבותה של התגובה והמלצה לגבי יישום קליני. לאחר מכן מובא מידע כללי על הצמח (זיהוי בוטני, חלקי הצמח בשימוש, אופני שימוש מקובלים, שימוש רפואי בצמח, מרכיבים פעילים, מינונים), ולאחריו סקירה של תגובות הביניים מבעד לעדשות של שיקולים אסטרטגיים ודיון בהשפעת הצמח על ספיגה/סילוק ומטבוליזם של תרופות. לאחר מכן יש דיון נפרד ומפורט לגבי כל תרופה העלולה ליצור תגובת ביניים, דיון אשר כולל ניתוח של פעולת התרופה ומנגונני הפעולה שלה, המחקר בנושא, דיווחים קליניים, ולבסוף ניתוח משמעות המידע והמלצות קליניות לגבי יישום השילוב.

 

מעבר לכך, המחברים אינם מקבלים את כל מקורות המידע כמובנים מאליהם אלא מעריכים את איכות המידע הקיים כמו גם את סבירות ההיתכנות של תגובת הביניים. בנוסף, לכל צמח מוקדשת סקירה של תגובות ביניים תיאורטיות או ספקולטיביות, מחקרים חדשים ותגובות ביניים אשר זכו להתייחסות רבה ולציטוטים נרחבים בספרות ללא בסיס עובדתי מוצק.

 

גם המידע המפורט על התרופות המעורבות בתגובות הביניים הינו בעל ערך רב, במיוחד למטפלים והרבליסטים (שכמותי), שאינם בקיאים בנבכי הפרמקולוגיה המודרנית. למשל, מידע רב ניתן על Warfarin  – התרופה הנפוצה ביותר בשימוש כנוגדת קרישה - אשר צמחים רבים 'מואשמים' בתגובת ביניים עמה (בצדק או שלא, תצטרכו לקרוא). לתרופה זו מגוון רחב של תגובות ביניים עם תרופות אחרות (אנטיביוטיקה, תרופות המשפיעות על מערכת העצבים ותרופות לטיפול במחלות לב) ותוספי מזון שונים (מיץ אשכוליות, אומגה 3, COEQ10).

 

בסוף הספר יש אינדקסים מוצלבים של תגובות ביניים, המסווגים לפי תרופות (על פי שמות מסחריים ושמות גנריים), כמו גם אינדקס כללי. כולם נוחים לשימוש.

 

עקב ריבוי הציטוטים המדעיים בספר, עשו הכותבים בחוכמה וצירפו לספר תקליטור מידע, אשר מכיל את כל המקורות (references) ומאפשר נגישות ואפשרויות חיפוש מתקדמות.

 

המציאות היום יומית בקליניקה, בה מטפלים ורופאים כאחד מתמודדים עם מטופלים שתפריטם הרפואי כולל שילוב של תרופות, צמחים ותוספי מזון, מהווה אתגר לא פשוט, ולכן כל מידע עדכני אשר יכול לסייע לנו בקביעת הטיפול המשולב הנכון, הוא חיוני.

 

ניסיונם הרב של הכותבים והמלצותיהם השונות לגבי שילובים של צמחים ותוספים עם תרופות, מהווים ערך מוסף ומשמעותי לכל המידע המעודכן המופיע בספר.

אני ממליץ על הספר בחום וחושב שזהו ספר חובה בכל ספרייה שעניינה צמחים, בוודאי בכזו המשמשת קלינאים.

 



האתר בנפשי. טיפול באמצעות הרשת

  בטיפול דוט קום
הטיפול הנפשי באמצעות הרשת מגלם יתרונות משמעותיים שאינם נפוצים בטיפול פסיכולוגי "רגיל": המטופל נותר אנונימי, בביתו, והוא נוטל אחריות גדולה יותר בטיפול

טיפול דרך מייל? פסיכותרפיה בצ'אט? טיפול באומנות באינטרנט? - נשמע לכם טיפה מוזר? ובכן, היום זו כבר מציאות. כמו כמעט בכל עניין אנושי אחר בחברה שלנו, התחיל בשנים האחרונות גם התחום של בריאות הנפש לפנות יותר ויותר למרחב של רשת האינטרנט. מסתבר, שלמרות החסרונות שיש לרשת הווירטואלית והאנונימית בהקשר של יצירת קשר טיפולי, היא טומנת בחובה גם יתרונות גדולים. הראשונים לגלות את זה (לפחות בארץ) היו ארגונים שונים של תמיכה נפשית ציבורית. ארגונים כמו ער"ן (עזרה נפשית ראשונית), עמותת על"ם (תמיכה בבני נוער), סהר (תמיכה במצבי דיכאון וסכנה אבדנית) ו"המקום" (תמיכה לנפגעות ונפגעי תקיפה וניצול מיני), הקימו אתרי אינטרנט מצליחים ומצילי נפשות ממש. דווקא האנונימיות, בשילוב עם הנגישות הגבוהה של הרשת, אפשרו לפונים רבים במצבי מצוקה לקבל עזרה דרך ייעוץ במייל או באמצעות שיחות צ'אט. בחלק מהאתרים הללו גם התפתחו אפשרויות של טיפול ארוך טווח בפונים. אגב, חלק מהאתרים הישראלים הללו משמשים מודל לחיקוי בעולם.

אבל מה לגבי תהליכי טיפול וייעוץ "רגילים", כלומר לא כאלה של מצבי חירום אלא אלה המיועדים לאנשים המבקשים להיכנס לתהליך משמעותי כדי להתמודד עם משברי החיים וליצור אפשרויות של גדילה וצמיחה? האם גם במקרים כאלה יכול להתקיים טיפול יעיל דרך הרשת? - מתברר שכן. זה אפשרי ויעיל ואפילו פותח אפשרויות חדשות ומרתקות. הטיפול/ייעוץ ברשת מתנהל בדרך כלל בשני ערוצים עיקריים – התכתבות במייל או שיחות צ'אט. ההתכתבות במייל היא תקשורת "א-סינכרונית". כלומר, דיאלוג שבו מתקיים פער משמעותי של זמן בין קבלת המכתב עד לשליחת התגובה. הפער הזה מאפשר תהליכים משמעותיים של חשיבה, הרגשה, התארגנות ויצירתיות, אשר מתוכם מופיעה לבסוף התגובה ונשלחת לצד השני. השיחה בצ'אט, לעומת זאת, היא תקשורת "סינכרונית". כלומר, דיאלוג הדומה יותר למצב רגיל של טיפול, שבו פער הזמן בין הכתיבה לבין קבלת התשובה הוא קטן. התגובות וההתייחסויות הן, לכן, יותר ספונטניות וקשורות לזמן ההתרחשות עצמו.

יתרון הביתיות

הטענה הראשונית שבדרך כלל מעלים רבים כנגד האפשרות של טיפול במייל היא, שללא מפגש פנים אל פנים אנחנו מפסידים את כל המרכיב של התקשורת הלא-מילולית, שמהווה חלק גדול בדיאלוג. הטענה הזו היא כמובן נכונה, אבל מסתבר שביחד עם ההפסד מגיע גם רווח. דווקא היעדר המפגש הישיר מאפשר את מה שמכונה בספרות המקצועית "אפקט הסרת העכבה". הכוונה היא לכך שעבור רבים, דווקא המצב הזה עשוי לאפשר חשיפה עמוקה ואותנטית יותר. האפקט הזה נובע כנראה ממספר גורמים: המטופל נמצא במצב אנונימי יחסית; הוא שרוי במצב שבו יש הרבה פחות סמלי מעמד וכוח; הוא לרוב נמצא בביתו במקום הבטוח והמוכר שלו; וכנראה מרגיש יכולת רבה יותר לשלוט בהחלטותיו לגבי המשך הקשר. כל זה מאפשר לו להביא את עצמו בצורה מלאה יותר. ואכן, לא מעט פעמים מצליחים מטופלים להעלות בעבודה ברשת נושאים שלא העזו לטפל בהם במפגש פנים אל פנים. נושאים מביכים, סודות מן העבר, עניינים מעוררי בושה – כל אלה מעובדים ביתר קלות בסיטואציה הווירטואלית.

החשיפה הזו, במידה שהיא פוגשת מהצד השני מטפל אמפתי ומנוסה, תומכת בחוויה מאוד מיוחדת של קשר בין שני צדי המרחב הווירטואלי. ואכן כן, מוזר ככל שיהיה (ובעצם לא מוזר בכלל למי שמנוסה בתקשורת מעין זו), פעמים רבות מאפשר הטיפול ברשת יצירה של קשר עמוק ומשמעותי ביותר בין המטופל לבין המטפל. קשר, שאם הוא מנוהל באופן מיומן, עשוי לתרום רבות לתהליכים עמוקים של קבלה עצמית ושל ריפוי אצל המטופל. בנוסף לכל אלה, קיים גם הערך התרפויטי של הכתיבה עצמה.

הכוח המרפא של המייל

כל מי שנוהג/ת להשתמש בכתיבה, בין אם לפרסום כזה או אחר ובין אם עבור עצמה/ו בלבד, יודע/ת שלעצם הכתיבה יש יכולת ריפוי נהדרת. הכתיבה מאפשרת לנו להתבטא ממקומות עמוקים מצד אחד, ולארגן את החומר הנפשי שלנו מצד שני; היא מאפשרת לנו ליצור ולבחון את הרצף של החוויה שלנו, של הזהות שלנו ומעודדת אותנו ליצירתיות. אחת המשמעויות של זה, בעיקר כשמדובר בטיפול במייל, היא שהמטופל מתרגל לקחת מידה רבה של אחריות כלפי התהליך הטיפולי של עצמו. כלומר, מעצם העובדה שהיא צריכה לקחת את הזמן לקרוא, לחשוב, לחפש בתוך עצמה, לנסח, לתקן ולנסח שנית וכן הלאה, מוצאת את עצמה המטופלת עושה תהליך תרפויטי שלם ללא נוכחות והתערבות ישירה של המטפל/ת. מי שמאמין שלאחריות כזו יש חשיבות רבה לעצם האפשרות האמתית של צמיחה, ימצא הרבה אפשרויות בתהליכים שמתנהלים ברשת.

הטיפול ברשת גם פותח אפשרויות מעניינות וחדשניות בשדה הטיפול והייעוץ. תחשבו למשל על טיפול באומנות. הטכנולוגיה הממוחשבת יכולה לייצר אין סוף אפשרויות של צילום, סריקה, אומנות ממוחשבת, צרוף של קבצים מסוגים שונים, וכדומה. כל אלו יכולים לאפשר דיאלוג, הן במייל והן בצ'אט, סביב תהליך היצירה וליצור תנאים לתהליך טיפולי מרתק ורב אפשרויות.

התחום של טיפול וייעוץ ברשת הוא עדיין חדש וטרי יחסית בעולם הטיפול, ובוודאי בארצנו הקטנה. מכל מקום נראה שבשנים הקרובות הוא הולך לתפוס מקום גדל והולך בתחומים שונים של טיפול, ייעוץ ואימון.



בועז שביט, פסיכולוג, M.A בפסיכולוגיה קלינית, משלב בעבודתו בין גישות מערביות לגישות הוליסטיות ומסורתית. מיוזמי הפרוייקט של מרכז בנפשי, העוסק בתחומים שונים של טיפול ברשת ואף מציע מגוון של תהליכים טיפוליים, ייעוציים ואימוניים.


חוחובה. באדיבות: מייקל מור swsbm.com

  החוחובה ושימושיה בקוסמטיקה הטבעית
כמה תכונות ייחודיות הפכו את החוחובה לאחד מחומרי הגלם האהודים ביותר בקוסמטיקה הטבעית והיא משמשת במוצרים לטיפוח ולהזנת העור והשיער

החוחובה chinensis) Simmondsia ) היא שיח מדברי שבית גידולו הטבעי במדבריות מרכז יבשת אמריקה, דוגמת דרום אריזונה וצפון מערב מקסיקו. כיום מגדלים אותה למטרות מסחריות ברחבי העולם באזורים מדבריים למחצה באמריקה הצפונית, במכסיקו, בישראל, באפריקה, באוסטרליה ובחלקים שונים של אמריקה הלטינית. שיח החוחובה צומח בקלות באדמה מדברית חסרת מים. צמיחתו איטית והוא מיתמר עד לגובה של כמטר אחד. לשיח עלים עבים ירוקים-כחלחלים, ופירותיו קשים וחומים, דמויי אגוז.

אגוז החוחובה מכיל אחוז גבוה של נוזל שמנוני למגע (כ-50%), שהתגלה במחקר מדעי כ"שמן" המורכב ממולקולות יוצאות דופן ביחס למוכר לנו מעולם הצומח. רוב השמנים הצמחיים, דוגמת שמן הזית, השקדים, הקוקוס ונבט החיטה - נוצרים משילוב של גליצרול עם חומצות שומן, אולם התאים והאנזימים של החוחובה אינם מייצרים גליצרול. במקומו הם משלבים תרכובות כוהליות עם חומצות שומן לכדי "שמן" שהמולקולות שלו ייחודיות בצורתן ובגודלן, דבר המקנה להם איכויות ייחודיות. היעדרו של הגליצרין מצביע על ייחודו של שמן החוחובה, השונה באופן בסיסי משאר השמנים הצמחיים, ולמעשה אין הוא שמן, אלא שעווה נוזלית. הוא מורכב משרשרת של מונו אסתרים הכוללים כוהלים בני 20 ו-22 פחמנים וחומצות שומן. תכונותיו שונות מתכונות שאר שמני הנשא הצמחיים, או מתכונות שמנים מן החי.

שעוות החוחובה חסרת צבע וריח, היא עמידה ביותר ואינה מתחמצנת בקלות. לשעווה זו חיי מדף ארוכים במיוחד, והיא יכולה להשתמר טרייה כביום הפקתה גם לאחר שלוש שנים או יותר של אחסון נאות, מבלי שיווצרו ריאקציות או שינויים כימיים פנימיים גם בטמפרטורה גבוהה. כמו כן היא נותרת במצבה הנוזלי גם בטמפרטורה נמוכה. תכונות אלה הופכות את "שמן" החוחובה לאטרקטיבי ביותר עבור התעשייה הקוסמטית: הוא מתאים כתחליף לשמן המינרלי (פרפין קוסמטי), הנחשב לעמיד במידה דומה אך אינו מומלץ ואינו אהוד על שוחרי הקוסמטיקה והריפוי הטבעיים.

אופני הפקה

את שמן החוחובה ניתן להפיק בשלוש דרכים: על ידי כבישה קרה וסינון, באמצעות הפקה עם ממס אורגני או באמצעות גז CO2.

שימושים ויישומים

לשמן חוחובה שימושים רבים במוצרי קוסמטיקה לטיפוח העור והשיער.

מומלץ להוסיפו לתערובות קוסמטיות המיועדות להזנת הגוף והפנים; להזנת השיער ולהגנה עליו; לטיפוח הקרקפת ולטיפוח עור כפות הרגליים. עמידותו הופכת אותו לשמן המועדף לדילול שמנים אתריים יקרים, דוגמת יסמין, רוז ונרולי. מולקולות שמן החוחובה מקבעות ומדגישות את ריח השמן המומס בהן, ומפחיתות לאורך זמן את נדיפותו.

תוצרי חוחובה משניים

בתהליך הפקת השמן נוצרים שני חומרים חשובים נוספים, המשמשים אף הם בתכשירים קוסמטיים טבעיים:

"בוצת" חוחובה

לאחר הכבישה הראשונה של האגוז מפרידים בין השמן לבין ה"בוצה", אשר כשמה כן היא, חומר דמוי בוץ בצבע חום כהה עד שחור. הבוצה שומנית והיא מכילה גרגירים זעירים שמקורם בטחינת האגוז. היא מכילה בנוסף לשמן החוחובה גם חומרים נוספים שמקורם באגוז ואינם עוברים אל השמן, וביניהם חומרים נוגדי חמצון, ויטמינים ומינרלים.

הבוצה משמשת אותנו בהכנת פילינג לעור יבש. ניתן להוסיף לה שמנים אתריים משום שהבסיס שומני, והיא מעולה כפילינג לעור הפנים והגוף.

גרגרי חוחובה טחונים 

מכבישה נוספת של הבוצה (שמטרתה הפקת תוספת של שמן חוחובה) בסוף התהליך, נוצרת מין אבקה המכילה למעשה את גרגרי האגוז בלבד, בצורתם היבשה ללא השמן. גרגרים אלה יכולים לשמש אותנו כחומר גלם להכנת פילינג המתאים לכל סוגי העור. אנו יכולים להוסיף אותם לאדמת חוואר או לחימר ירוק, להכין ממנו פילינג לעור שמן/רגיל או קרם פילינג המיועד לפנים או לגוף.


קישורים נוספים
קורס רוקחות טבעית
קורס קוסמטיקה טבעית
למוצרים חדשים בראן-ארומה


קוהוש שחור. באדיבות: מייקל מור swsbm.com

  רפואת צמחים ספורטיבית: הטיפול הפנימי
חלקו השני של מאמר המתמקד באופני הטיפול בספורטאים ובפגיעות ספורט באמצעות צמחי מרפא. בחלק זה סקירה מעמיקה של צמחים המשמשים לטיפול פנימי

החשש הגדול ביותר של ספורטאי, בעיקר מקצוען, הוא מפני פציעה קשה אשר "תשבית" אותו למשך פרקי זמן ממושכים. עבור ספורטאי כזה עלולה פציעה להתבטא בפגיעה בפרנסה, בעוד שאצל ספורטאי חובב ה"התמכרות" והחשש ממנוחה ארוכה משמעותיים יותר. יש אפילו המגדירים את הספורטאים כהיפוכנדרים החוששים לחלות או להיפצע, ומוכנים להשקיע משאבים רבים בטיפול ובמניעה.

כפי שכבר צוין, כל ספורטאי המתאמן מספר שנים באינטנסיביות "סוחב" פציעות כרוניות באזורים שונים בגוף. מגוון של צמחי מרפא יכולים לטפל בפציעות ספורט. ניתן לצרוך אותם במינונים נמוכים לצורכי מניעה ובמינונים גבוהים יותר לצרכים טיפוליים. ניגש כעת לסקירה של חלק מצמחים אלו, מנגנוני פעולתם ואופן נטילתם.

לבונה (Boswellia spp)

ברפואת הצמחים המודרנית נחשבת הלבונה לצמח עדין בעל השפעה מוכחת בטיפול ארוך טווח בדלקות כרוניות בגוף, ובעיקר בדלקות מפרקים. מעבר לכך, הצמח נחשב למשכך כאבים ולמעודד התחדשות רקמות.

ניסוי קליני שנערך בהודו (2003) וכלל 30 מטופלים בדק את ההשפעה, הבטיחות והסבילות של תמצית משרף לבונה על חולים בדלקת מפרקים ניוונית (osteoarthritis) של הברך. במשך חודשיים קיבלו מחצית מהמטופלים את התמצית ואילו קבוצת הביקורת קיבלה פלסבו. לאחר מכן הקבוצות התחלפו וקיבלו את הטיפול ההפוך למשך 8 שבועות נוספים. כל המטופלים שקיבלו את התמצית דיווחו על הפחתה בכאבים בברך, עלייה ביכולת הכיפוף של הברך ויכולת לבצע הליכה למרחק גדול יותר. כמו כן דוּוחה ירידה בתדירות ההתנפחויות במפרק הברך. ממצאים אלו היו בעלי משמעות סטטיסטית מבחינה קלינית. בבחינה רדיולוגית לא נמצאו הבדלים בין המטופלים. הסבילות לתמצית הייתה טובה, פרט להפרעות מינוריות במערכת העיכול.11

הרפגופיטום (Harpagophytum procumbens)

ברפואת הצמחים המודרנית משמש הצמח כמשכך כאבים וכנוגד דלקת.

בינואר 2007 התפרסמה עבודה קנדית - סקירה שיטתית של ניסויים קליניים אקראיים ומבוקרי פלסבו, שבדקו השפעה של מוצרים מהרפואה המשלימה בטיפול בכאבי גב תחתון. מהסקירה עולה כי בשני ניסויים קליניים איכותיים שהשתמשו בהרפגופיטום, נמצאה הוכחה משמעותית לגבי יכולת הצמח להקל כאבים לטווח קצר, כאשר הצריכה היומית של המרכיב הפעיל harpagoside הייתה 50 או 100 מ"ג.12

הניסויים הקליניים נערכו בעקבות ממצאים ממחקרים קודמים. באחד המחקרים דוּוח כי תמציות אלכוהוליות של הצמח הראו פעילות נוגדת דלקת בגוף החי.13

עוד נמצא, כי הצמח משכך כאבים בעוצמה שווה לזו של Phenylbutazone (תרופה ממשפחת נוגדי הדלקת הלא סטרואידיים, משמשת להקלת כאבים), והודגמה פעילות נוגדת דלקת.14

זנטוקסילום (.Zanthoxylum spp)

ברפואת הצמחים המודרנית נחשב הצמח כנוגד דלקת ומשפר זרימת דם היקפית. משתמשים בו לטיפול בדלקת מפרקים ניוונית (OA), דלקת מפרקים ריאומטית (RA), כאבי מפרקים/שרירים, ליקויים באספקת דם היקפית, מחלות דלקתיות של רקמת חיבור, שיגרון (ריאומטיזם). מין הצמח הגדל במערב אפריקה, Z. zanthoxyloides, מכיל את החומר fagarmide, שהוכח במעבדה כמעכב פרוסטגלנדינים (חומרים מבשרי דלקת) חזק למדי.15

פעילות נוגדת דלקת ומשככת כאב הודגמה בתמציות אתנוליות של עלים ושל קליפת הגזע של המין Z. riedelianum. בהתחשב במחקרים אחרים שדיווחו על פעילות נוגדת דלקת ומשככת כאב, שיוּחסה לליגננים בצמח וללופאול כנוגד דלקת, משערים כי עיכוב ציקלואוקסיגנאז ומטבוליטים שלו הם העומדים בבסיס המנגנון של פעילות זו.16

במחקר אחר נמצא כי benzophenanthridine alkaloids שבודדו מהמין nitidum Z., הראו גם הם פעילות נוגדת דלקת ומשככת כאב, ברמות שהשתוו לזו של הסטרואיד הידרוקורטיזון.17

קוהוש שחור (Cimicifuga racemosa)

הצמח מוכר בעיקר בשל יכולתו לתמוך ולטפל בתסמיני גיל המעבר באישה, אולם ברפואת הצמחים המודרנית הוא נחשב לנוגד דלקת ומשכך כאב יעיל למדי, בעיקר לפציעות באזור האגן, הגב התחתון והברכיים. השימוש בצמח הוא לפרקי זמן קצרים, ויש להביא בחשבון תופעות לוואי כגון כאבי ראש עורפיים וחולשה עקב ירידה בלחץ הדם.

למרות שמומלץ להתאים למטופל צמחים באופן אינדיבידואלי, אדגים כאן שתי פורמולות לשימוש פנימי:

לטיפול ולמניעת כאב ודלקת:

Ext. Boswellia (65%) - 150 mg
Ext. Harpagophytum (5:1) - 100 mg
Ext. Zanthoxylum (5:1) - 50 mg
Ext. Glycyrrhiza (10:1) - 50 mg

• למניעה/תחזוקה: 1 כמוסה 2-3 פעמים ביום
• לטיפול: 2-3 כמוסות 3 פעמים ביום

לטיפול בכאב חריף ודלקת באזור האגן, הגב התחתון או הברכיים:

Tinc. Cimicifuga (1:3) - 40%
Tinc. Zanthoxylum (1:3) - 40%
Ext. Glycyrrhiza (1:1) - 20%

• מינון: 5-10 מ"ל 3 עד 5 פעמים ביום

אימון נעים!


המאמר פורסם לראשונה ב"קול הנטורופתיה", גיליון מס. 27

הערות ומקורות:

11. Kimmatkar N et al., "Efficacy and tolerability of Boswellia serrata extract in treatment of osteoarthritis of knee--a randomized double blind placebo controlled trial.", Phytomedicine. 2003 Jan;10(1):3-7.

12. Gagnier JJ et al., "Herbal medicine for low back pain: a Cochrane review.", Spine. 2007 Jan 1;32(1):82-92.

13. Erdos A et al., "Contribution to the pharmacology and toxicology of different extracts as well as the harpagosid from Harpagophytum procumbens DC", Planta Med. 1978 Aug;34(1):97-108.

14. Eichler O & Koch C., "Antiphlogistic, analgesic and spasmolytic effect of harpagoside, a glycoside from the root of Harpagophytum procumbens DC", Arzneimittelforschung. 1970 Jan;20(1):107-9.

15. Oliver B. (1986) in "Medicinal Plants of Tropical West Africa" Pub. Cambridge Univ. Press.U.K

16. Lima LM et al., "Anti-inflammatory and analgesic activities of the ethanolic extracts from Zanthoxylum riedelianum (Rutaceae) leaves and stem bark.", J Pharm Pharmacol. 2007 Aug;59(8):1151-8.

17. Hu J, et al. Chem Biodivers. 2006 Sep;3(9):990-5.



רודיולה. באדיבות: ויקיפדיה

  רפואת צמחים ספורטיבית
סקירה נרחבת של דרכי הטיפול בספורטאים ובפגיעות ספורט באמצעות צמחי מרפא. החלק הראשון מתמקד בפעולת הצמחים האדפטוגנים ובטיפול החיצוני בפציעות ספורט

במאמר זה אסקור את אפשרויות הטיפול והתמיכה של רפואת הצמחים הקלינית בספורטאי. אולם, בטרם נעסוק בצמחי המרפא גופם נתמקד, ראשית, בסוגים שונים של פעילות ספורטיבית ושל ספורטאים. שני סוגי פעילות הבסיסיים:

• פעילות אירובית: זוהי פעילות גופנית הכוללת מאמץ גופני תת-מרבי, המפעיל קבוצות שרירים גדולות למשך פרקי זמן ממושכים. פעילות אירובית מעלה את צריכת החמצן בגוף ומגבירה את קצב הלב, המספק את החמצן הדרוש לשרירים. לדוגמה: ריצה, שחייה, רכיבת אופניים.

• פעילות אנאירובית: זוהי פעילות קצרת טווח בעוצמה גבוהה, המנצלת אנרגיה השמורה בשריר בצורה של גליקולן לצורך ביצוע הפעולה, ללא צריכת חמצן. פעילות אנאירובית תורמת לחיזוק מסת השריר ומשפרת את מהירות התגובה שלו. בנוסף, היא משפרת את צפיפות העצם. דוגמה מתבקשת: הרמת משקולות.

בנוסף להגדרת סוג הפעילות, יש לאפיין את העוסק בספורט על פי קריטריונים מקובלים: בראש הפירמידה נמצאים כמובן הספורטאים המקצוענים, שפעילות גופנית היא עיסוקם העיקרי. למרות עובדת היותם של העוסקים בספורט מקצועני חשופים יותר לפציעות, עדיין עשוי אורח חיים נכון הכולל מנוחה, תזונה נכונה ושימוש מושכל בתוספי תזונה וצמחי מרפא למנוע חלק גדול מהפציעות.

לצד הספורטאים המקצוענים נמצאים הספורטאים החובבים. אלה עוסקים בפעילות ספורטיבית 4-6 פעמים בשבוע. רכיבת אופניים, טריאתלון, אומנויות לחימה והרמת משקולות בחדרי כושר, נהפכו בשנים האחרונות לענפי ספורט פופולאריים ביותר בקרב האוכלוסיה הבוגרת. פעילות זו משתלבת לעתים קרובות באורח חיים אינטנסיבי במיוחד, הכולל עבודה וניהול חיים מלאים מעבר לפעילות הגופנית. עניין זה הופך את אותם חובבים לחשופים לפציעות אף יותר מהספורטאי המקצועני, שכן אין ביכולתם לאפשר לגוף את זמן המנוחה לו הוא זקוק, ולעתים קרובות אף התמיכה התזונתית אצלם לוקה בחסר.

לעומתם, בקרב העוסקים בפעילות גופנית מאוזנת הנמשכת כשעה 3 פעמים בשבוע בממוצע, אחוז הפציעות שואף לאפס. זהו אורח החיים הנחשב למאוזן ביותר. בתחתית הרשימה נמצאים העוסקים בפעילות שאינה סדירה, 0-2 פעמים בשבוע. זהו המקור לחלק מפציעות הספורט המסוכנות ביותר. משחק הכדורגל של סוף השבוע או חופשת הסקי השנתית עלולים להסתיים בפציעות חמורות.

אדפטוגנים: לתמיכה ולמניעה 

ידוע כיום, שחלק גדול מפגיעות הספורט קשור באופן הדוק לעומס יתר ולשחיקה מנטלית. כתגובה למצבי דחק (פיזיים ומנטליים), מייצר הגוף הורמוני דחק מבלוטת יותרת הכליה. אלו הם הגלוקוקורטיקואידים (קורטיזול) והמינרלוקורטיקואידים (אלדוסטרון). מצבי דחק ממושכים שוחקים את יותרת הכליה ואת יכולת ההסתגלות וההתמודדות של הגוף, דבר החושף את גופו של הספורטאי לפציעות שונות ועלול אף להחליש את תפקוד המערכת החיסונית.

הצמחים העיקריים אשר תומכים בפעילות יותרת הכליה מוגדרים כאדפטוגנים: הם משפרים את יכולת האדפטציה של האורגניזם האנושי, כלומר משפרים עמידות ויכולת הסתגלות. למעשה, משפרים הצמחים את מה שמוגדר כתגובה אדרנלית למצבי דחק (stress) מתמשכים, הגורמים להתשה של בלוטה זו. שחיקת יותרת הכליה גורמת לירידה הדרגתית בתנגודת הטבעית של הגוף ובעקבותיה להופעת ליקויים כרוניים, המאופיינים במקרים רבים בתהליכים דלקתיים כרוניים וברגישות מוגברת להשפעתם של גורמים מזהמים פתוגניים. צמחי מרפא אדפטוגניים משפרים גם את היכולת הפיזית והמנטלית, אם כי להשפעה זו מתייחסים בדרך כלל כהשפעה מאתנת (tonic).

המשותף מבחינה כימית לאדפטוגנים מתגלם בתרכובות פיטו-כימיות הנקראות ספונינים טריטרפנואידיים. לתרכובות אלו מבנה מולקולרי דומה מאוד למבנה של הורמוני יותרת הכליה, ויש להם השפעה מורכבת על בלוטה זו, אותה ניתן להגדיר כהשפעה תומכת ומאזנת. האדפטוגנים משמשים לטיפול במחלות רעלניות דלקתיות כרוניות כנוגדי דלקת, ולשיפור העמידות והיכולת האתלטית.

כבר בשנות השבעים המוקדמות עסקו מחקרים רבים בפעילות האדפטוגנית של צמחי מרפא, ובראשם הג'ינסנג הסיבירי (Eleutherococcus senticosus) והג'ינסנג הקוריאני (Panax ginseng). בחלק מהמחקרים השתתפו ספורטאים אולימפיים ובהם הוכחה מעל לכל ספק תרומתם של הצמחים האדפטוגנים לשיפור יכולת העמידות והתמדה, לקיצור זמן ההתאוששות, להגברת ניצולת החמצן ולשיפור הישגי הספורטאים. בענפי ספורט הדורשים מאמץ גופני רב ביותר, דוגמת תחרות "איש הברזל" הכוללת כ-4.5 ק"מ שחייה, 120 ק"מ רכיבת אופניים ולקינוח ריצת מרתון בת 40 ק"מ, או תחרויות אופניים סיזיפיות דוגמת הטור-דה-פראנס, מנסים הספורטאים להעלות את כמות תאי הדם האדומים בגופם, ועל-ידי כך את ניצולת החמצן. ניתן להשיג מטרה זו באופן חוקי בעזרת צמחי מרפא אדפטוגנים, ובאופן שאינו חוקי באמצעות עירויים של מנות דם, אשר לעתים נלקחו מגופו של הספורטאי מספר חודשים קודם לכן.

האדפטוגנים, אם כך, הם קבוצת הצמחים העיקרית המשמשת לתחזוקת גופו של הספורטאי ולמניעת פציעות. נמנה מספר צמחי מרפא אדפטוגנים רלוונטיים נוספים:

וויתניה משכרת (Withania somnifera)
רודיולה (
Rhodiola rosea)
קודונופסיס (
Codonopsis pilosula)
גודוצ'י (Tinospora cordifolia)
רפונטיקום (Rhaponticum carthemoides)

מובן שיש להתאים הצמחים באופן אישי ומשתנה בהתאם לצורכי הספורטאי. העדינים שבהם, כמו הוויתניה למשל, יכולים לשמש את הספורטאי על בסיס קבוע באופן יומיומי, ואילו הפעילים יותר, דוגמת ג'ינסנג קוריאני, משמשים לפרקי זמן קצרים וממוקדים.

הטיפול המקומי בפציעות ספורט

פציעות הספורט הן חלק בלתי נפרד מהעיסוק בפעילות ספורטיבית. למעשה, כמעט לא קיים אדם העוסק בספורט באופן מקצועי או חובב לאורך תקופה ארוכה יחסית, שלא סבל מפציעת ספורט זו או אחרת. קיימים שני סוגים עיקריים של פציעות ספורט:

• פציעות טראומטיות (traumatic injury) דוגמת נקעים, פריקות כתף, קרע ברצועה צולבת בברך ופציעות גב.

• פציעות שיש להן זיקה לשחיקה או לשימוש יתר (overuse injury) באיבר מסוים, המתרחשות עקב ירידה ביכולת הגוף להתמודד עם המאמץ. פציעות אלה נוצרות עקב מאמץ מחזורי, בתדירות קבועה או משתנה, והן דורשות תקופות החלמה ממושכות. דוגמאות: שברי מאמץ, שחיקת סחוסים, דלקות בגידים ודלקות בלוחות הגידול של העצמות.

לדעתי, צמחי מרפא או תכשירים רפואיים (בעיקר תכשירים נוגדי כאב ודלקת) מספקים אך מענה חלקי וסימפטומטי לסוג זה של פגיעות ועל כן, בעיקר בפציעות כרוניות, יש לשלב שיטות טיפול שונות דוגמת פיזיותרפיה אצל מומחים לפציעות ספורט, דיקור סיני ושיטת פלדנקרייז.

צמחי מרפא רבים יכולים לטפל בכאב, בתהליכים דלקתיים, בשטפי דם, בטראומות ובחבלות. להלן מספר דוגמאות:

ארניקה (Arnica Montana)

מקובל להשתמש בארניקה בקרם, בג'ל או בקומפרסים מקומיים, לטיפול בחבלות, בשטפי-דם ובנקעים. מומלץ להשתמש קרוב ככל שניתן לזמן הפגיעה במקביל לשימוש מקומי בקרח. יש להימנע משימוש חיצוני בצמח על רקמה רירית או על רקמה פצועה (חתכים).

מחקרים הראו כי למרכיבים ססקוויטרפנים לקטוניים שבצמח פעילות נוגדת דלקת, המתחוללת באמצעות מנגנונים אימונולוגיים. אחד הפעילים שבחומרים אלו הוא הלנלין.1 במחקר קליני פתוח, שנערך במשך 6 שבועות בהשתתפות 79 חולי דלקת מפרקים ניוונית (OA) של הברך, נבדקה השפעת יישום חיצוני של ג'ל ארניקה במקרים שדורגו כקלים עד בינוניים בחומרתם. התכשיר הוכח כבטוח לשימוש, יעיל ובעל מעט תופעות לוואי. 87% מבין משתתפי הניסוי דירגו את התכשיר "טוב" או "די טוב". דוּוחו 5 תופעות מקומיות, בכללן מקרה בודד של תגובה אלרגית לחומר.2

ערער (Jniperus communis)

מקובל להשתמש בערער בעיקר כקרם לטיפול בדלקות באזורים שונים של הגוף. נחשב ספציפי לטיפול בברכיים, בעיקר לשחיקת סחוסים, הגורמים לכאב ודלקת.

מחקר מעבדתי מ-1995 מצביע על השפעה נוגדת דלקת של הצמח, אשר גרם לעיכוב ייצור פרוסטגלנדינים וגורם משפעל טסיות.3 מחקר נוסף הדגים בעכברים, כי שימוש בתכשיר המכיל 5% שמן ערער גרם לירידה ברמות סמנים דלקתיים דוגמת PGE2, 6-keto-PGF1alpha, TXB2, להעלאת רמות TNF-alpha ולירידה ברמות המתווכים Interleukin-6/104

פלפלת (Capsicum minimum)

ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות גבוהה והוא משמש בעיקר לטיפול חיצוני בדלקות ובכאבים של מערכת השלד. הצמח נחשב למחמם, מאלחש ומשפר זרימת דם היקפית. השימוש בו חיצוני, במשחות, בשמן ובקומפרסים. הצמח מתאים במיוחד למריחה מעל גבי אזורים כואבים ומודלקים לפני פעילות, במטרה לחמם את המקום הכואב.

ניסוי קליני גרמני (2001) אקראי וכפול סמיות, בדק את ההשפעה של פלסטר המכיל את הצמח על 154 בני אדם שסבלו מכאבים לא ספציפיים בגב, במשך 3 שבועות ובהשוואה לפלסבו. רק מטופלים אשר הציגו שיפור של 30% או יותר במדדים שונים של כאב, הוגדרו כמגיבים לטיפול. נמצא כי בקבוצת המחקר 60.8% מהמטופלים הגיבו לטיפול, בהשוואה ל-42.1% בלבד בקבוצת הביקורת. תופעות לוואי, בעיקר קלות ולא מזיקות, דוּוחו ב-15 מהמטופלים בצמח, לעומת 9 בקבוצת הביקורת.5

פיגם ריחני (Ruta graveolans)

מקובל להשתמש בשמן המופק מעלי הפיגם לטיפול בדלקות מפרקים ובכאבי שרירים.

במחקר מעבדה הודי (2006) נצפתה פעילות נוגדת דלקת של תמצית הצמח בתנאי מעבדה. התמצית בלמה ייצור NO בעקבות חשיפת תאים מאקרופאגים של עכברים לליפופוליסכרידים, הגורמים לתגובה דלקתית על ידי המרצת הייצור של NO. נמצא כי התמצית גרמה לעיכוב בביטוי הגן iNOS בתאים המאקרופאגים ולירידה בביטוי הגן COX-2. בתהליך התגובה הדלקתית מובילות רמות ביטוי גבוהות של iNOS ו- COX-2 לייצור מתווכים פרו-דלקתיים, בעיקר NO ופרוסטגלנדינים, בהתאמה. עיכוב שני מתווכי דלקת אלו על ידי תמצית פיגם מסביר את מנגנון הפעולה של הצמח כנוגד דלקת.6

• הערה: ראוי לציין ששימוש פנימי בפיגם במינון גבוה עלול להיות רעיל.

סינפיטון - קומפרי (.Symphytum off)

צמח הקומפרי נמצא בשימוש רפואי מאות שנים. הוא זכה לפופולריות מחודשת לאחר שנמצא כי שורשיו ועליו מכילים כמות גבוהה של החומר allantoin, המעודד התחדשות רקמות ומזרז ריפוי כיבים. בנוסף נחשב הצמח לנוגד דלקת. בשימוש חיצוני (קרם/ג'ל/קומפרס) ופנימי, הצמח מטפל בנקעים ומזרז ריפוי שברים. שימוש פנימי ממושך במינון גבוה בצמח עלול לפגוע בכבד בשל האלקלואידים הפירוזליזידיניים שבו.

ניסוי קליני גרמני (2007) אקראי וכפול סמיות בדק את ההשפעה של משחה המבוססת על תמצית שורשי הצמח על 220 חולי דלקת מפרקים ניוונית (OA) של הברך. הטיפול ניתן 3 פעמים ביום נמשך 3 שבועות. התוצאות הראו יעילות משמעותית של המשחה בהשוואה לפלסבו: מצב המטופלים השתפר בכל המדדים שנבדקו, והפער בין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת גדל ביחס ישר לזמן שחלף מתחילת הניסוי. משחת קומפרי הפחיתה כאב, שיפרה את תנועת הברך ושיפרה את איכות חיי המטופלים.7

בניסוי קודם של קבוצת המחקר הגרמנית (2005), שהיה אקראי ונערך בתנאי סימיון (single blind), נבדקה ההשפעה של משחה המבוססת על תמצית משורשי קומפרי בהשוואה לג'ל שהכיל תרופה סינתטית בשם diclofenac diethylamine salt, בטיפול בנקע חד-צדדי בקרסול. הניסוי כלל 164 משתתפים והטיפול נמשך 7 ימים וניתן 4 פעמים ביום. המדדים שנבדקו היו כאב בתגובה ללחץ מקומי, נפיחות המפרק, כאב במנוחה ובתנועה, תנועתיות המפרק הפגוע, מידת השימוש במשככי כאבים וכן הערכה כללית של המטופלים ושל הרופאים לגבי יעילות וסבילות הטיפול. המסקנות לאחר שקלול כל המדדים שנבדקו הן, כי לא רק שהטיפול הצמחי לא נפל מהטיפול התרופתי, אלא שככל הנראה הוא היה אף יעיל יותר.8

ניסוי קליני שנערך בצ'כיה (2005) מצא, כי קרם שהכיל 10% תמצית מימית-אלכוהולית של עלים מהצמח, הייתה יעילה בטיפול בכאבי גב תחתון ועליון. הניסוי כלל 215 משתתפים בתנאי סימיון כפול, אשר חולקו באופן אקראי לקבוצות. קבוצת הביקורת קיבלה קרם דומה בריכוז של 1% בלבד. מסקנות המחקר מבוססות על תוצאות על פי מדדים מקובלים שונים של כאב במנוחה ובתנועה, וכן על שיפור בתפקוד.9

ניסויים מצביעים על פעילותו נוגדת-הדלקת של הצמח, אשר הודגמה הן בתנאי מעבדה והן בגוף החי. פעילות זו מיוחסת בחלקה לחומצה הרוזמרינית שהצמח מכיל.10


המאמר פורסם לראשונה ב"קול הנטורופתיה", גיליון מס. 27

הערות ומקורות:

1. Hall IH et al. Anti-inflammatory activity of sesquiterpene lactones and related compounds. J Pharm Sci 1979 68(5):537-542

2. Knuesel O et al., "Arnica montana gel in osteoarthritis of the knee: an open, multicenter clinical trial.", Adv Ther. 2002 Sep-Oct;19(5):209-18.

3. Tunon H et al., "Evaluation of anti-inflammatory activity of some Swedish medicinal plants. Inhibition of prostaglandin biosynthesis and PAF-induced exocytosis.", J Ethnopharmacol. 1995 Oct;48(2):61-76.

4. Chavali SR et al., "Increased production of TNF-alpha and decreased levels of dienoic eicosanoids, IL-6 and IL-10 in mice fed menhaden oil and juniper oil diets in response to an intraperitoneal lethal dose of LPS.", Prostaglandins Leukot Essent Fatty Acids. 1998 Aug;59(2):89-93.

5. Keitel W et al., "Capsicum pain plaster in chronic non-specific low back pain.", Arzneimittelforschung. 2001 Nov;51(11):896-903.

6. Raghav SK et al., "Anti-inflammatory effect of Ruta graveolens L. in murine macrophage cells.", J Ethnopharmacol. 2006 Mar 8;104(1-2):234-9.

7. Grube B et al., "Efficacy of a comfrey root (Symphyti offic. radix) extract ointment in the treatment of patients with painful osteoarthritis of the knee: results of a double-blind, randomised, bicenter, placebo-controlled trial.", Phytomedicine. 2007 Jan;14(1):2-10.

8. Predel HG et al., "Efficacy of a comfrey root extract ointment in comparison to a diclofenac gel in the treatment of ankle distortions: results of an observer-blind, randomized, multicenter study.", Phytomedicine. 2005 Nov;12(10):707-14.

9. Kucera M et al., "Topical symphytum herb concentrate cream against myalgia: a randomized controlled double-blind clinical study.", Adv Ther. 2005 Nov-Dec;22(6):681-92.

10. Gracza L et al., "Biochemical-pharmacologic studies of medicinal plants. 1. Isolation of rosmarinic acid from Symphytum officinale L. and its anti-inflammatory activity in an in vitro model", Arch Pharm (Weinheim). 1985 Dec;318(12):1090-5.



סופורה

  סופורה: יעילות מוכחת בטיפול באסטמה
הרכב צמחי הכולל סופורה (Ku Shen), גנודרמה וליקוריץ יעיל כטיפול באסטמה כרונית לא פחות מהטיפול הסטרואידיאלי ועם פחות תופעות לוואי. תוצאות מחקר עדכניות

Sophora flavescens
(Ku Shen)

תקציר: צמח המקובל ברפואה הסינית המסורתית בטיפול באקזמה, בגרד ובאסטמה. השפעתו של הצמח נבדקה ע"י צוותו של Ba Hoang. במחקר פתוח שכלל מעקב במשך 3 שנים אחר 14 חולים אסטמתיים כרוניים בגילים 22-70 שטופלו בתמצית הצמח, נמצא שיפור משמעותי באיכות החיים, בתסמינים הקליניים ובתפקוד ריאתי לאורך כל תקופת הניסוי. בנוסף נמצאה הפחתה משמעותית בשימוש בתרופות סטרואידיאליות סינטטיות ובמרחיבי סימפונות, עד כדי הפסקה מוחלטת בשימוש בהם בחלק מהמקרים. לא נצפו תופעות לוואי משמעותיות משימוש בצמח, ומתקבל הרושם שהתמצית יעילה ובטוחה בטיפול באסטמה הכרונית.

על-פי מחקר משנת 2006 אשר נערך בביה"ס לרפואה "הר סיני" בניו יורק, בשיתוף עם ביה"ח לטיפול באסטמה אשר בביה"ס לרפואה וויפאנג בסין, נמצאה יעילות גבוהה בטיפול באסטמה עם הרכב צמחי מסורתי. דברי החוקרים המעורבים במחקר: "זהו המחקר המבוקר כיאות הראשון בו הרכב צמחי סיני נמצא יעיל בטיפול באסטמה באותה דרגה כמו תרופות סטרואידיאליות סינטטיות". המחקר נחשב חריג באיכות עיצובו ובכך שהוא נמשך על פני מספר שנים.

הניסוי הראשון של צוות זה פורסם כבר בשנת 2000 ובחן את השפעתן של 14 תמציות צמחים מהמקובלים ברפואה הסינית לטיפול באסטמה על רקע אלרגי. ההרכב שנבדק בשנת 2000 היה מבוסס על פורמולה מקובלת לטיפול באסטמה וברונכיטיס במחלקת הילדים בביה"ח China-Japan Friendship Hospital בבייג'ין. החוקרים קבעו בשעתו כי הרכב הצמחים הנבדק נמצא יעיל כמו התרופה הקורטיקוסטרואידיאלית דקסאמטאזון, אך ללא תופעות הלוואי השכיחות של התרופה.

עפ"י (Xiu-Min Li (MD, פרופסור ברפואת ילדים במרכז לאימיונוביולוגיה אשר בביה"ס לרפואה "הר סיני" בניו-יורק, מתוך הצמחים אשר נבדקו כלל ההרכב היעיל ביותר תמציות של שלושה צמחים:

• Ling Zhi (Ganoderma lucidum)
• Ku Shen (Sophora flavescens)
• Gan Cao (Glycyrrhiza uralensis)

המחקר הבא שנערך בבי"ח זה והיה ממומן על-ידי רשויות הבריאות בארה"ב נערך עם הרכב צמחי משולש זה ופורסם בספטמבר 2005 בכתב העת Journal of Allergy and Clinical Immunology בפרסום דווח כי הרכב הצמחים הנ"ל נמצא יעיל כמו תרופות סטראידיאליות סינטטיות, אך ללא תופעות לוואי של עיכוב של רמות הקורטיזול בסרום והתפקוד החיסוני.

במחקר נטלו חלק 89 חולי אסטמה לא תלויי סטרואידים, שחולקו לשתי קבוצות ניסוי. הקבוצה הראשונה מנתה 45 חולים, שחלקם טופלו בכמוסות המכילות את הרכב הצמחים והיתר בפלצבו. קבוצת ניסוי שניה מנתה 46 חולים שקיבלו, חלקם, טבליות המכילות 20 מ"ג פרדניזון ויתרתם כמוסות פלצבו כביקורת. רמות הסרום של קורטיזול, ציטוקינים ונוגדני IgE עברו הערכה לפני ואחרי הטיפול, כמו גם הערכת תסמינים סובייקטיביים, תופעות לוואי ובדיקה ספירומטרית. התסמינים אשר נבדקו כללו תכיפות של שיעול, קוצר נשימה, צפצופי נשימה, יקיצה לילית ויקיצה עם שחר הנובעות מקוצר נשימה, אפיזודות של ריניטיס אלרגית ומידת הצורך בשימוש בתרופות מרחיבות סימפונות בשאיפה. כמו כן, נבדקו רמות של אאוזינופילים בדם והציטוקינים אינטרלוקין-5, אינטרלוקין-13 ואינטרפרון-Y.

 

בתום ארבעה שבועות הראו חברי שתי הקבוצות שיפור בתסמינים, בתפקוד הריאתי וברמות האאוזינופילים באופן שווה. יש לציין, כי בשתי הקבוצות רמות הקורטיזול שלפני הטיפול היו מעט נמוכות מהנורמה, דבר שכיח בקרב הלוקים באסטמה. עם זאת, לאחר הטיפול הראתה הקבוצה אשר קיבלה תרופות סטרואידיאליות סינטטיות עיכוב בציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנל, אשר התבטא בירידה תלולה יותר ברמות הקורטיזול. לעומתה, הראתה קבוצת המטופלים אשר קיבלו את הטיפול הצמחי חזרה לרמות נורמליות של קורטיזול בסרום. בנוסף, בתום 4 שבועות נצפתה בקרב חברי הקבוצה שקיבלה פרדניזון עלייה משמעותית במשקל, בעוד הקבוצה שטופלה בצמחים לא הראתה עלייה שכזו. כמו כן נמצא כי בקבוצה אשר קיבלה את הטיפול הצמחי הייתה הפחתה משמעותית של רמות אינטרלוקין-3 ואינטרלוקין-5, וכן עלייה של אינטרפרון-Y (חומר אנדוגני בעל פעילות אנטי-ויראלית ומשפעלת חיסונית משמעותית), בעוד בקבוצת הפרדניזון היה עיכוב של אינטרפרון-Y.

 

החוקרים סבורים כי ממצאים אלה מצביעים על השפעה משמעותית של ההרכב הצמחי על התגובה החיסונית בחולי אסטמה.


מקורות:


Hoang BX, Shaw DG, Levine S, Hoang C, Pham P. New approach in asthma treatment using excitatory modulator. Phytotherapy Research. 2007 Jun:21(6): 554-7.

Hoang BX, Levine SA, Shaw DG, Pha P, Hoang C. Bronchial epilepsy or broncho-pulmonary hyperexcitability as a model of asthma pathogenesis. Med Hypothesis. 2006 Jun;67(5):1042-51.

Wallenstein S, Sapson H, Kattan M, Li XM. Efficacy and tolerability of anti-asthma herbal medicine intervention in adults with moderate-severe allergic asthma. J Allergy Clin Immunol. 2005 Sep;116(3):517-24.

Wen MC, Wei CH, Hu ZQ, Srivastava K, Ko J, Xi ST, Mu DZ, Du JB, Li GH, Li XM, Huang CK, Zhang TF, Teper, A, Srivastava K, Schofield B, Sampson H. The Chinese herbal medicine formula MSSM-002 suppresses allergic airway hyperreactivity and modulates Th1/Th2 responses in a murine model of allergic asthma. J Allergy Clin Imunol. 2000 Oct;106(4):627-9.



היפוקרטס. צילום: istockphoto

  הרפואה היוונית האבודה
הנהירה אחר רפואות המזרח העתיקות זונחת כמעט לחלוטין רפואה מסורתית מזרח-תיכונית משוכללת. פרק ראשון בסדרת כתבות המתעמקת ברפואה המקומית האבודה

תכופות, כאשר מבקשים לדון ברפואה הארץ ישראלית המסורתית, מזכירים את אותו מידע אתנו-בוטני העוסק בשימוש העממי בצמחי מרפא מקומיים. מידע זה כולל, בדרך כלל, אזכורים אנקדוטליים של התוויה זו או אחרת לצמח מסוים. אנו נוטים להתעלם מהעובדה שבארץ ישראל, כמו בארצות מזרח תיכוניות אחרות, התקיימה במשך מאות בשנים רפואה מלומדת ומתוחכמת לא פחות מאשר מסורות הרפואה ההודית והסינית.

במאמר זה יעשה ניסיון לסקור את העקרונות הבסיסיים העומדים בבסיס שיטה רפואית זו, עם אזכור של צמחי מרפא שונים המקובלים בשימוש בה. יהיה זה הרבה מעבר למסגרתו של המאמר להציג דיון מעמיק בנושא, אשר הינו רחב יריעה לאין שיעור. מטרתי היא אך לעורר מעט את העניין ברפואה המסורתית המלומדת של אזורנו.

עצם המונח עצמו "רפואה יוונית מסורתית" חוטא במשהו לאמת. בימי הזוהר שלה היא נקראה פשוט "רפואה". המונח Unani tibb, או בתרגום חופשי "רפואה יוונית", מקובל בארצות דוגמת הודו ואפגניסטן, בהן מתקיימת לצד רפואה זו גם רפואה מסורתית מקומית דוגמת האיור-ודה בהודו.

מעניין הדבר כי רפואה זו, אשר מקורה באזורנו, כמעט אינה מתקיימת יותר הלכה למעשה במקומותינו, בעוד שבארצות המזרח היא עדיין משמשת כשיטת ריפוי לגיטימית. סיבה אחת שאפשר שיש לה זיקה לכך היא כי אותה שיטה רפואית אומצה על-ידי העולם הערבי בימי-הביניים, וכי הדמות בעלת ההשפעה המרובה ביותר בעיצובה היה איבן סינא, אשר פעל בפַּרס של המאה האחת-עשרה.

סיבה נוספת אולי נוגעת לעובדה שארצות ים תיכוניות ואירופאיות נמצאות תחת השפעה מערבית מדעית מודרנית משמעותית, בעוד ארצות דוגמת אפגניסטן עדיין מקיימות סדר יום מסורתי במהותו, והן פחות מושפעות מתרבות המערב.

כעת, לאחר פתיחה כללית זו, ניתן לגשת להצגת המקורות ההיסטוריים, העקרונות הבסיסיים והיישומים הבוטניים והקליניים העומדים בבסיסה של אותה שיטה רפואית מסורתית של אזורנו.

הפיצול הראשוני

מבחינה מעשית, רפואה יוונית\ערבית מסורתית (Unani tibb) היא שיטה רפואית אשר הגיעה לכלל הגדרה ממצה בשלהי המאה העשירית ובראשית המאה ה-11, הודות לפועלו של איבן-סינא, אליו נתוודע מעט מאוחר יותר.

עם זאת, המחקר המודרני מזהה את מקורותיה של רפואה זו בימים הרחוקים של יוון העתיקה, שם פרחו שני זרמים רפואיים עיקריים. "הזרם הישן", המזוהה מקומית עם העיר קנידוס (Cnidus), התמקד בתסמינים סובייקטיביים והפנה תשומת לב מעטה לעבר הערכה אובייקטיבית של סימנים ודפוסים.

זרם רפואי זה התייחס למחלה הפוגעת באיבר מסוים כמשויכת ישירות ובלבדית לאיבר זה, וטיפל בה באופן ממוקד. האבחנה, אשר התבססה בעיקרה על התסמינים השונים, הייתה רחוקה מלהיות מדויקת, דבר אשר הוביל למבוכה ולחוסר שביעות רצון מיכולתה של רפואה זו. בחלקה כתגובה לאותה אי-שביעות רצון, קמה ופרשה לה קבוצה של אנשי רפואה וקבעה את משכנה באי הסמוך קוס (Cos), שם ייסדה שיטה רפואית חליפית המזוהה עד עצם היום הזה עם אבי הרפואה, היפוקרטס (377-460 לפנה"ס).

היה זה היפוקרטס אשר פרסם לראשונה, באופן נרחב, את התיאוריה הרפואית הנקראת The Humoral theory. שיטת רפואית זו תפשה את גוף האדם כשלמות מאוגדת אחת, וייצגה גישה הפוכה לשיטה הישנה אשר ראתה באדם אוסף של חלקים נפרדים. הגישה הטיפולית של שיטה "חדשה" זו הייתה בעלת אופי כללי יותר והיא לא התמקדה באופן ממוקד בתסמין זה או אחר.

היפוקרטס ידוע גם כמי שביער את העיסוק הרפואי מסממנים מיסטיים והדגיש את ההתבוננות המעמיקה במצבו הגופני והנפשי של האדם ובהשפעות הסביבתיות הפועלות עליו. הוא החזיק בדעה כי מטרתו הראשונה של העיסוק הרפואי היא לסייע בידיהם של כוחות הטבע המיטיבים בשאיפתם המתמדת למיגור החולי, ובכך המשיך את דרכם של קודמיו הפיתגוריאניים כשטען:

..גוף האדם כולל בחובו דם, ליחה, מרה צהובה ומרה שחורה. אלה מקיימים את טבעו של גופו ובאמצעותם הוא חש כאב או נהנה מבריאות. הוא נהנה מבריאות מושלמת כאשר יסודות אלה נמצאים, האחד כלפי האחר, ביחסים מאוזנים מבחינת עוצמתם, דחיסותם ועירובם, ובהיותם שזורים באופן מושלם. כאב מתרחש כאשר אחד מיסודות אלה נפגם, כאשר הוא נמצא בעודף, או כאשר הוא נמצא בנפרד בגוף ללא עירוב עם שאר היסודות האחרים...

הרוח החיונית של גלן

לאחר כשש מאות שנה אנו פוגשים דמות רבת השפעה נוספת: גלן, או ליתר דיוק קלאודיוס גָלֶנוֹס (130-200 לספירה הנוצרית), יליד פרגמון אשר באסיה הקטנה (כיום טורקיה). פרוטוקול ההכנה של תרופות על פי מרשם בקנה מידה קטן, מה שההרבליסטים הקליניים המודרניים עושים בעצם עד היום, נקרא עד היום על שמו: הכנות גלניות.

בצעירותו השתלם גלן, על פי דרישת אביו, במדעים ובפילוסופיה ולוגיקה, ובגיל 17 עבר להתגורר באלכסנדריה, שם בילה 9 שנים בלימודי רפואה. באמצעות יכולות יוצאות דופן, קיבץ ועיבד גלן את כל מורשתו הרפואית של היפוקרטס וכן את כל הידע הרפואי שהצטבר במשך 600 השנים שחלפו מאז ימי  היפוקרטס, לכדי תורה משוכללת ומקיפה.

הוא תיאר את אופיו של האדם כתמהיל של תכונות ביולוגיות מולדות אשר נמצאות אצל כל אדם במינונים משתנים: מרה שחורה, מרה לבנה, מרה אדומה ומרה צהובה. הביטוי העברי "מזג", כתיאור אופיו של האדם (אדם בעל מזג חם, אדם בעל מזג נוח וכדומה) מקורו בתורתו של גלן, הואיל ומדובר על מזיגת מרכיבים בצורה שונה עבור כל אדם. במשנתו של גלן, אנו פוגשים גם במונח Pneuma, או "רוח חיונית", ככוח יוצר. רוח זו, על פי גלן, נישאת בנשימה הנוצרת מפעולתן של הריאות, ומתפזרת בגוף על פי צרכיו הייחודיים.

הסופר המפורסם ביותר בהיסטוריה של הרפואה

כתשע מאות שנה לאחר תקופתו של גלן, אנו עדים שוב להופעה של דמות בעלת השפעה מכרעת על מהלכה של הרפואה, איבן סינא. חכים אבו-עלי אל-חוסיין עבד-אללה איבן-סינא, המוכר במערב בשם אביסינא (Avicenna), נולד בשנת 980 לספירת הנוצרים ליד בוכרה, שהייתה אז חלק מאפגניסטן. בגיל 21, בעקבות מותו של אביו וכתוצאה מההתרחשויות הפוליטיות באזור, יצא איבן-סינא לתקופה של נדודים אשר הסתיימה עם השתקעותו בפרס, בחצרו של הנסיך שאמס-אד-דאוולה אשר הפך לפטרונו.

על פי המקורות הנמצאים בידינו, חיבר איבן-סינא 276 ספרים, לרובם מספר כרכים, העוסקים במגוון של נושאים דוגמת רפואה, פיזיקה, כימיה, מתמטיקה, מוסיקה, כלכלה וכמובן חיבורים בנושאי דת ומוסר. שניים מבין חיבוריו הרפואיים זכו לתהילת עולם. הראשון, "כיתב אל-שיפא" (ספר הריפוי), חיבור מונומנטלי בו מפתח איבן-סינא את התיאוריות שלו בנושאים רפואיים עם התייחסות גם למדעי הטבע, לוגיקה, פסיכולוגיה, אסטרונומיה ומטאפיזיקה. השני, ספרו המפורסם ביותר, נקרא "אל-קאנון פי אל-טיב" (הקאנון של הרפואה). האנציקלופדיה בריטניקה הגדירה ספר זה במילים "הספר המפורסם ביותר בהיסטוריה של הרפואה...". הקאנון כולל חמישה כרכים עבי כרס, המכילים כמיליון מילים. הוא מסכם, מזכך ומצרף את כל הידע המדעי והרפואי שהיה קיים באותה תקופה. הספר שימש כמקור לא אכזב לידע רפואי במשך 1,100 שנות היסטוריה, ואפילו בימינו הוא ידוע כאחד החיבורים העיקריים המשמשים את העוסקים ברפואה היוונית\ערבית.

בעשותם שימוש במשנתו של איבן סינא, אחראיות תרבויות מוסלמיות לתרומות משמעותיות אחדות להתפתחות מדע הרפואה. בין אלו ניתן למנות את יסודות הכימיה הרפואית, את מדע הרקיחה ואת הקמתם של בתי חולים. איבן סינא עצמו ידוע כמי שתרם רבות לתגליות מאוחרות יותר, הקשורות בפיתוח תהליכים כימיים דוגמת הזיקוק ועוד.

בימי ראשית המאה ה-18, היוותה השיטה הרפואית היוונית-ערבית את הבסיס, הלכה ולמעשה, לכל העיסוק הרפואי בעולם "התרבותי". מתוך כך מיוחסת לה השפעה על פועלן של דמויות ידועות מעולם הרפואה, דוגמת האב סבסטיאן ניפ (Kneipp 1821-1897), מראשוני הרפואה הנטורופטית, ונוספים.


המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.9.



אש: היסוד העילאי צילום: istockphoto

  ליחות ורוחות
פרק שני בסדרה המתעמקת בנבכי הרפואה היוונית המסורתית. הפרק סוקר את החלוקות השונות מהן משתקף אופיו של אדם ומצבי בריאותו

כמו דברים רבים אחרים, ניתן לחלק גם את הרפואה היוונית-ערבית המסורתית לשני חלקים: עקרונות יסוד (תיאוריה) ויישום מעשי.

עקרונות היסוד מורכבים מתופעות הטבע (naturals), הקובעות את אמות המידה על פיהן פועל גוף האדם ומהן נובעים גם מצבי החולי השונים המתוארים כמעין "סטיות תקן" מן הנורמה; מן התיאוריה המסבירה את אותן סטיות תקן ואת האמצעים הדרושים לתיקונן; ומן הידע המתאר את הסימנים הגופניים המייצגים את אופני הביטוי העיקריים של אותה סטייה מהנורמה, הגורמת לחוסר האיזון או למחלה. לתופעות הטבע, בתורן, שבעה היבטים שונים:

1. יסודות (Elements)
2. ליחות (תמציות) (Humors)
3. מזגים (Temperaments)
4. איברים (Organs)
5. כוחות (Forces)
6. פעולות (Actions)
7. רוחות (Spirits)
באמצעות בחינת שבעת ההיבטים ניתן להעריך את האופן בו מתייחסת רפואה זו לנושא הבריאות והחולי.

היסודות

ארבעת היסודות (Elements) כוללים את האדמה והמים (הכבדים); את האש והאויר (הקלים). מבחינת איכותם, היסודות הכבדים הם שליליים, סבילים ונקביים, בעוד היסודות הקלים נחשבים חיוביים, פעילים וזכריים.

אדמה
היסוד הנמצא במרכז קיומנו. הוא נייח מטבעו, וכתוצאה מכבדותו היחסית נמשכים אליו כל שאר היסודות. האדמה היא קרה ויבשה מטבעה, ובאמצעותה מוחזקים חלקי הגוף השונים במקומם. המתאר החיצוני של הגוף נתמך אף הוא על-ידי האדמה.

מים
בטבע פועל יסוד זה כחיצוני ביחס לאדמה, אולם הוא פנימי ביחס לאויר. המים הם קרים ולחים (רטובים) מטבעם. הם נפוצים על נקלה ולובשים כל צורה אפשרית באופן ארעי. הלחות מגרשת את היובש ושולטת בו. היא מגנה על היובש מפני התפוררות, בעוד זה האחרון מווסת אותה ומונע התפשטות יתר שלה. לפיכך פועלים שני יסודות אלה, אדמה ומים, אהדדי, והם תלויים זה בזה.

אויר
זה נמצא בטבע מעל לאדמה והמים, אך מתחת לאש. איכותו חמה ולחה. תפקידו בטבע הוא לשוות לדברים איכות קלה, דקה ועדינה, ולאפשר להם לעלות לספירות גבוהות יותר. האויר הינו גם המדיום באמצעותו חודרת הנשימה (נשמה?) אל גופנו ומחיה אותו.

אש
גם זהו "חומר" הנמצא בטבע, והוא ממוקם גבוה מעל לשלושת היסודות האחרים. האש חמה ויבשה באיכותה ותפקידה הוא לתמצת, לזכך ולמזג. מיוחסת לה יכולת חדירה גבוהה, והיא נעה דרך יסוד האויר. ביכולתה לגבור על איכויותיהן הקרות של האדמה ושל המים, ובכך היא מסייעת בשמירת האיזון בין היסודות. לכל אחד מהיסודות משויכת ליחה או תמצית (Humor) תואמת בגוף האדם:

המרה השחורה מתייחסת ליסוד האדמה. ליחה או תמצית לבנה מתייחסת למים. דם או תמצית אדומה מתייחס ליסוד האויר. המרה הצהובה מתייחסת ליסוד האש. לכל אחד מהיסודות והליחות (תמציות) התבטאויות מוגדרות בגוף האדם.

מרות, ליחות או תמציות

את תיאוריית ארבע התמציות (humors) הגה היפוקרטס, בעודו בוחן דוגמא של דם טרי. הוא קבע כי חלקו האדום של הדם הוא "התמצית האדומה" (דם); הליחה (Phlegm) היא חלקו הלבן המעורב בדם; הקצף הצהוב המצטבר בחלקו העליון של נוזל הדם הוא המרה הצהובה ואילו המשקע העכור המצטבר בתחתית הנוזל הינו המרה השחורה.

תיאוריה זו זכתה לקבל "טיפול המשך" מידי גלן, אשר טען כי כל המחלות מקורן בפיזור לא תקין של ליחות (תמציות) אלה. מאוחר יותר הוסיף איבן-סינא וטען כי ארבע התמציות הבסיסיות מקורן במזון שאנו אוכלים. הוא גרס גם כי כל ארבע התמציות מתממשות בכבד בכמויות וביחסים בהתאם לטבע המזון הנצרך ולדרגת השלמות של עיכולו.

תמצית הדם נוצרת ראשונה מהחלק האיכותי ביותר של המזון. תמצית הליחה נוצרת שנייה מרכיבי התזונה השניים באיכותם, בעוד המרה הצהובה נוצרת בשלב השלישי של העיכול מחומרים שאיכותם גסה עוד יותר. לבסוף, נוצרת המרה השחורה מרכיבי מזון שאיכותם היא הירודה ביותר. בכל אדם מתבלטת דומיננטיות של אחת התמציות, וה"טיפוס" שלו נקבע בהתאם.

על פי תורת הטיפוסים היוונית העתיקה, אדם בו שליטה המרה השחורה הוא הטיפוס המלנכולי (מלנכוליה= מרה שחורה); הטיפוס הפלגמטי הוא זה הנשלט על ידי הליחה (phlegm); בטיפוס הסאנגוויני (דמי) שליטה תמצית הדם והמרה הצהובה היא הדומיננטית בטיפוס הכולרי או מרתי.

האקלים הפנימי

ידועים תשעה סוגי מזג (Temperament) שונים. שמונה מתוכם מוגדרים לא יציבים או לא מאוזנים, ואילו אחד מוגדר יציב או מאוזן. מבין השמונה, ארבעה מוגדרים כיחידים (סינגולאריים): חם, קר, לח ויבש, וארבעה מורכבים: קר ויבש, קר ולח, חם ויבש וחם ולח. סוגי המזג השונים מבטאים, למעשה, את האיכות המתקיימת מתוך ההשפעה ההדדית של ארבע האיכויות הבסיסיות היוצרות את ארבעת היסודות.

קיימים ארבעה דפוסי חוסר איזון בסיסיים או אל-מזג (Intemperament): אל-מזג קר, אל-מזג חם, אל-מזג לח ואל-מזג יבש. אלה נמצאים במצב תמידי של שינוי, לדוגמא: אם כתוצאה מהשפעות החיים הופך המזג חם יתר על המידה - לשיטתנו אל-מזג חם, הוא עלול לייבש את נוזלי הגוף (לחות). דבר זה יוביל, בתורו, לאל-מזג יבש ולהיווצרותו של אל-מזג מורכב, חם ויבש.

יוצא מכך, כי קיימים גם ארבעה דפוסים מורכבים של אל-מזג. דפוסי האל-מזג (Intemperaments), או לענייננו מחלות, נמדדים ומוגדרים על פי סימנים חזותיים, ובאמצעות שיטות האבחון השונות המקובלות ברפואה היוונית-ערבית המסורתית, דוגמת אבחנה על פי הדופק והשתן.

על פי רפואה עתיקה זו משפיעים ששה גורמים עיקריים על מצבו הבריאותי של האדם:

1. האויר אותו אנו נושמים
2. המזון והמשקה אותם אנו צורכים
3. דפוסי תנועה ומנוחה
4. דפוסי שינה וערות
5. דפוסי אכילה והתרוקנות
6. דפוסי חשיבה ורגש
- ואני ארשה לעצמי להוסיף, אם יסלחו לי קודמיי הנערצים:
7. איכות הקיום הרוּחי.

בכדי שיתקיים מצב של בריאות מספקת חייבים ששת הגורמים (או שבעת - תחליטו בעצמכם), להתקיים באופן מתואם ומאוזן מבחינה כמותית ואיכותית, כמו גם מבחינת התזמון ביניהם. כאשר אחד או יותר מבין הגורמים מופרע מעבר לדרגה מוגדרת, או אז תופיע מה שאנו מכנים "מחלה". למעט מחלות תורשתיות אורגניות, נכויות מולדות ותאונות טראומתיות, השינויים ביחסי הגומלין בין התמציות השונות הנגרמים כתוצאה מהשפעתם של הגורמים הנזכרים, הם האחראיים להופעת המחלות.

להיות מדבר, להיות קרחון

הגורמים להופעת ארבעת דפוסי האל-מזג הראשוניים ואופני הביטוי שלהם:

חום
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה מופרזת לחום ישיר דוגמת חום השמש או אש חזקה; פעילות גופנית מופרזת; ביטוי רגשי מופרז דוגמת כעס עודף; צריכה עודפת של מאכלים ומשקאות בעלי טבע חם, דוגמת פלפל חריף ואלכוהול.
הסימנים השכיחים של חום עודף כוללים, בין השאר: אי סבילות לחום, צמא מוגבר, טעם מר בפה, דופק מהיר ונטייה לפיתוח מצבים דלקתיים.

קור
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה ישירה לאקלים קר; צריכה מופרזת של מאכלים ומשקאות בעלי טבע קר, דוגמת ירקות חיים ומשקאות צוננים; צריכת חומרים הפוגמים בחום הפנימי, דוגמת חשיש ותרופות שונות; הצטברות של פסולת מטבולית ה"מעיקה" על הבעירה הפנימית.
הסימנים השכיחים של קור עודף כוללים, בין השאר: אי סבילות לקור, חולשה עיכולית, תשוקה פחותה למשקאות קרים והחמרת התסמינים בתקופת החורף.

לחות
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה מופרזת למים ולתנאי לחות; צריכה מוגזמת של מאכלים בעלי טבע לח, דוגמת דגים ומוצרי חלב; צריכה מופרזת של מזונות ומשקאות ככלל; עודף רגשי האופייני לאורח חיים נהנתני ולחלשי האופי.
הסימנים השכיחים של לחות עודפת דומים לאלה האופייניים לקור עודף, בתוספת: צבירת נוזלים ונפיחות, הפרשה ליחתית עודפת ונטייה לשלשולים.

יובש
הגורמים העיקריים כוללים: חשיפה ישירה לרוחות ומחייה בתנאי אקלים יבש; צריכה מופרזת של מזונות מייבשים, דוגמת חומץ ומלח; פעילות גופנית מופרזת.
הסימנים השכיחים של יובש עודף כוללים בין השאר: אי סבילות לאקלים יבש, יובש של העור, השיער או הקרומים הריריים, הפרעות שינה ודפוס של החמרה בתסמינים בתקופת הסתיו.


המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.9.



שומר. צילום: istockphoto

  נתיב האיזון
תכלית הרפואה היוונית המסורתית בהשבת האיזון שנפגע. האמצעים: מזונות, צמחים ופעולות שטבעם סותר את מהות הליקוי. הרפואה המקומית האבודה: פרק שלישי ואחרון

לשלושה מישורים עיקריים פונה השימוש הקליני בצמחים ברפואה היוונית-ערבית המסורתית: הבשלת עודפים של הליחות (או התמציות - Humors), כהכנה לטיהורן; טיהור ופינוי של עודפים חומריים אלה; השבת התמצית הלקויה לתכונותיה הטבעיות המקוריות ושיקום האיברים החיוניים.

השבת האיזון

המטרה הבסיסית של הטיפול הצמחי היווני-ערבי המסורתי היא השבת התמצית הלקויה לכדי איזון. פעולה זו נקראת "התאמת התמצית". זהו תהליך הדורש, ראשית, תקופת "הבשלה" (Ripening\Coction) של התמצית הלקויה, שלאחריה מגיע שלב טיהורה או סילוקה. צמחים משלשלים (Laxatives) המשמשים בשלב ההבשלה, מביאים לניקוז תוכן הקיבה והמעיים. הצמחים המטהרים (Purgatives) משמשים בשלב הטיהור (Purgation stage), ומסלקים הצטברויות מהוורידים ומהרקמות העמוקות יותר של המערכת. ככלל, אין לתת צמחים מטהרים לילדים ולנשים בהיריון. נטילת חומר מטהר יותר מארבע פעמים עלולה לגרום נזק.

דם

במהלך קלקולה עוברת תמצית הדם שינוי בארבעה אופנים אפשריים מוגדרים: עלייה בכמות; התעבות והתמצקות; התרככות והידלדלות; זיהום וריקבון. העלייה בכמות תמצית הדם גורמת לחום, תופעה הנקראת "רתיחה של הדם". הצמחים לצינון הדם כוללים: זרעי עולש, זרעי חסה, עלי כותרת של ורד ומיץ לימון. 

עירוב של ליחה ומרה שחורה בתמצית הדם מביאה להתעבותו והתמצקותו. במקרה זה, ועל מנת לרכך את הדם הלקוי, יש לעשות שימוש במשלשלים ובמשתנים, ולאכול מאכלים חמוצים. דם רך יתר על המידה נגרם על ידי ליחה ולחות, ובשל כך מטהרי ומתמירי ליחה הם האסטרטגיה הטיפולית הנבחרת. צמחים יבשים וחמימים בדרגת עוצמה שנייה מומלצים כאן בשימוש.

באומרנו זיהום, הכוונה היא כי מתקיימים תהליכי ריקבון על רקע נוכחותם של חיידקים, נגיפים ורעלנים שונים נוספים. מצב של זיהום, לפחות בתיאוריה, יוביל לעליית טמפרטורת הגוף (Fever), ומאכלים יבשים וצוננים הם המומלצים במצב זה. כחלק מהתהליך של טיהור הדם הלקוי, מקובלת הקזת הדם. בנוסף, דימום ספונטאני מהאף עשוי להתרחש כחלק מתהליך "ההתאמה" של תמצית הדם. כפי שכבר נאמר קודם לכן, תמצית הדם נוצרת ראשונה בשרשרת המטבולית של ייצור התמציות. משום כך נחשב ליקוי של תמצית הדם כפשוט ביותר לתיקון.

ליחה

חוסר איזון של הליחה דורש תקופה של תשעה ימי הבשלה, בסופם ניתן יהיה לפנות כהלכה את עודפי הליחה. בין הצמחים המביאים להבשלת הליחה: אניס, קינמון, ולריאן, הל, שום וזנגביל. פורמולה מקובלת להבשלת הליחה הלקויה מכילה את המרכיבים הבאים: רבע כפית צלף, רבע כפית בכור האביב, רבע כפית זרעי אניס וכפית אחת של מנטה. את כל אלה יש להרתיח בשתי כוסות מים למשך 10 דקות, לסנן, ולשתות חצי כוס 3 פעמים ביום במשך תשעה ימים. לאחר הבשלת הליחה, יש לסלקה אל מחוץ לגוף.

אחד ההרכבים המקובלים להשגת מטרה זו כולל: כפית אחת של שורש זנגביל מיובש וטחון, בתוספת חצי כפית של מלח ים. יש לערבב את אלה עם כוס אחת של מים חמים ולשתות פעם אחת בלבד. על פי הנוהג, תוכן המעיים יתרוקן בתוך שעה עד שש שעות. לאחר מכן, מקובל לשתות מי ורדים ממותקים בדבש ומתובלים בריחן.

מרה צהובה

זו מבשילה בתוך שלושה ימים אלא אם היא לקויה במיוחד, שאז אורך תהליך ההבשלה חמישה ימים ואף יותר. בין הצמחים המסייעים בהבשלת המרה הצהובה הלקויה: עולש, זרעי חבושים, זרעי מלפפון, זרעי כוסברה, סנדלווד וקמפור. הרכב מקובל להבשלת המרה הצהובה: שתי כפיות של עלי כוסברה יבשים המושרים בכוס מים למשך שעה. לאחר זמן זה יש לסנן המשרה, להוסיף חצי כפית דבש ולשתות. פירות צוננים דוגמת אבטיח, וחומרים חמוצים דוגמת חומץ מסייעים אף הם באיזון המרה הצהובה.

ההרכב הנבחר לטיהור המרה הצהובה לאחר סיום שלב ההבשלה: כפית אחת של רסק שזיפים, שמינית כפית צלף, חצי כפית עשנן, חצי כפית עלי כסיה וחצי כפית זרעי עולש. את כל אלה יש לבשל בשתי כוסות מים במשך חמש דקות, בתוספת כפית שמן שקדים מכבישה קרה; לצנן, לסנן, ולשתות כוס אחת. במידת הצורך ניתן ליטול מנה נוספת.

מרה שחורה

לזו נדרשים 15 ימים עד להבשלה מלאה, אותה ניתן להשיג בעזרת הצמחים הבאים: צלף, בכור האביב, זרעי מלון ותאנה. מרה שחורה אשר הייתה לקויה זמן רב ניתנת להבשלה ע"י ההרכב הבא: חצי כפית זרעי מלפפון, חצי כפית זרעי עולש, חצי כפית בכור האביב וחצי כפית שורש ברברית מצויה. את אלה יש להרתיח במשך חצי שעה בשתי כוסות מים ובתוספת כף של אוקסימל (תערובת של דבש וחומץ). יש ליטול מרתח זה בשעות הבוקר,  על קיבה ריקה.

נטילה חד-פעמית של חליטת חמישה תרמילי כסיה בכוס וחצי של מים נחשבת למטהר היעיל ביותר למרה השחורה הלקויה. הרכב מקובל לטיהור המרה השחורה "הבשלה" כולל ארבעה תרמילי כסיה בתוספת של שמינית כפית שורש ולריאן, שמינית כפית זרעי אניס וגבעול קצוץ אחד של כרפס. את כל אלה יש להרתיח בכוס וחצי של מים, ולשתות פעם אחת בלבד.

שלב השיקום

לאחר סיום תהליך ההבשלה והטיהור של התמציות, מקובל להפנות את הדגש הטיפולי אל עבר שיקום האיברים הפנימיים העיקריים אשר נפגעו כתוצאה מהליקוי הכרוני באיכות התמציות. את זאת ניתן להשיג בעזרת המזונות והצמחים הבאים:

לשיקום המוח ומערכת העצבים: אכילה של חבושים, תפוחים, תפוזים, חלב עזים ועוף; נטילה של מי ורדים, זנגביל, ולריאן וציפורן; שמנים ותמציות המומלצים בשימוש חיצוני כוללים: ורד, יסמין ולבונה.

לשיקום הלב וכלי הדם: אכילה של אפרסקים, רימונים, תפוחים, תמרהינדי וגזר; נטילה של ריבס, בכור האביב, מנטה, זרעי כוסברה, קינמון, זעפרן והל; שמנים ותמציות המומלצים בשימוש חיצוני כוללים: ורד, סנדלווד וקמפור.

לשיקום הכבד: אכילה של רימונים, שתייה של משקה שורש עולש קלוי ואכילה של עליו, בתוספת נטילה של אגוז מוסקט, קינמון וציפורן; שמנים ותמציות המומלצים בשימוש חיצוני כוללים: ענבר.

לשיקום הטחול הקיבה והמעיים: אכילת חבושים, רימונים, תפוזים וקליפת התפוז; נטילת קינמון, ציפורן, הל ומנטה; שמנים ותמציות המומלצים בשימוש חיצוני כוללים: ורד.

לשיקום אברי הרבייה הזכריים: אכילת בשר כבש, שקדים, אפונים, שעועית ירוקה, דלעת, תמרים ודבש; נטילת זעפרן וכוסברה; שמנים ותמציות המומלצים בשימוש חיצוני כוללים: מור, מושק וענבר.

לשיקום אברי הרבייה הנקביים: אכילת אבטיחים, מלפפונים, רימונים, ענבים, שקדים, תאנים, שומר, כרפס, שמן זית וחלב, ונטילה של זרעי אניס והל. שמנים ותמציות המומלצים בשימוש חיצוני כוללים: ורד וסנדלווד. לשיפור הפוריות יש לאכול פיסטוקים ואגוזי מלך.

רפואת הצמחים היוונית-מסורתית

בחירת הצמחים המתאימים לטיפול, אופן השימוש הרצוי והמינונים הנדרשים זוכים להתייחסות מעמיקה ברפואת הצמחים היוונית המסורתית, אותה לא נוכל להכיל במסגרת יריעתו של מאמר זה. נתמקד, על כן, בבחירת האסטרטגיה הטיפולית והצמחים, בעמדתה של רפואה זו ביחס לשילוב של מספר צמחים בטיפול  (שימוש בפורמולות מורכבות) ובאזכור של צמחים מקובלים בשימוש ברפואה זו.

איכותם האנרגטית של הצמחים הנבחרים לטיפול נקבעת בהתאם לטבע המחלה. כך, אם למחלה טבע חם יש לנקוט בצמחים בעלי טבע קר. כל השימוש בצמחים בודדים ובהרכבי צמחים מתבסס על עיקרון זה:   האיכות האנרגטית של הצמחים המתאימים הינה הופכית לטבע המחלה. בקיצור נמרץ, השיקולים הנדרשים בבחירת האסטרטגיה הטיפולית והצמחים כוללים:

• מזג האיבר הפגוע
• מיקום האיבר הפגוע
• דרגת רגישותו ותגובתיותו של האיבר הפגוע
• היחס בין מיקומו ותפקודו של האיבר לאלה של אברים אחרים
• טווח הפעילות של הצמח
• המינון הדרוש לקבלת ההשפעה הרצויה

אלה, בתורם, נמצאים ביחס ידוע לגורמים הבאים: טבע המחלה; גורם המחלה; עוצמת המחלה; המזג הטבעי הבסיסי של המטופל; מזגו של המטופל לאחר שסטה ממזגו הטבעי הבסיסי; גילו ומינו של המטופל;  איזור מחייתו; עונת השנה בזמן הטיפול.

ברפואה היוונית המסורתית ניתנת, ככלל, עדיפות לשימוש בצמח הבודד המתאים ביותר לצרכי המטופל. עם זאת, השימוש בפורמולות מורכבות שכיח למדי, וקיימים לכך מספר צידוקים מוגדרים, ביניהם:

• היעדרו של צמח בודד בעל עוצמה מספקת בכדי להשיב את המצב לאיזון הרצוי.
• כאשר נדרשת השפעה הדרגתית על תפקודים שונים, ניתן לעשות שימוש במספר צמחים על מנת להדגיש או לעכב השפעות שונות בזמנים שונים, בהתאם להתקדמות תהליך ההחלמה.
• קיימים צמחים בשימוש רפואי שהשפעתם חזקה במיוחד או שמיוחסת להם רעילות כלשהי. כדי לנטרל השפעותיהם הבלתי רצויות של צמחים אלה נהוג לשלבם עם צמחים אחרים, בעלי תכונות סותרות או ממתנות, המפחיתים את השפעותיהם השליליות.
• כאשר האיבר הפגוע מרוחק מנקודת היישום הצמחי ומתעורר הצורך לשפר את הזמינות הביולוגית ולסייע בהבאת הרכיבים הצמחיים הפעילים למקום הדרוש.
• צמחים שטעמם ערב משמשים להסוואת טעמם של אלה הטעימים פחות.

בין הצמחים היותר נפוצים בשימוש בארצות בהן רפואה זו עדיין מקובלת בשימוש, דוגמת אפגניסטן ופקיסטן, ניתן למצוא את הבאים:

Cassia angustifolia – כסיה (סנה)
Cinnamomum zeylanicum – קינמון
.Emblica spp – אמלה
Foeniculum vulgare – שומר
Glycyrrhiza glabra – שוש קרח
Ptychotis ajowan – אג'ואן
Zingiber officinalis – זנגביל

צוהר קטן אל רפואה גדולה

תם לו מאמר זה. מקווה אני כי עלה בידי, ולו באופן חלקי, לעמוד במשימה שלקחתי על עצמי עם כתיבתו: לפתוח צוהר קטן אל רפואה גדולה. לגרום לקורא להשתומם, להסתקרן ולרצות ללמוד באופן מעמיק יותר את הרפואה המסורתית של אזורנו. אין אני מחשיב עצמי כמומחה גדול במיוחד ברזיה של רפואה זו, וכוונתי הייתה אך להציג את עקרונותיה באופן כללי ונגיש לקורא.

לצורך כתיבת המאמר נעזרתי בחיבורים הבאים:

- Gruner, O. Cameron, A treatise on the Canon of medicine of Avicenna, incorporating a translation of the first book. New York: Augustus M. Kelley, 1970.
- Fazal, Dr. Hakima ummul, and Hakim. A. Razzack. A Handbook of common remedies in Unani system of medicine. New Delhi central council for research in Indian medicine, 1976.
- Hakim G.M. Chishti, The traditional healer, Healing arts press, 1988. 


המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.9.

 


מונוגרף בטיחות שום
בשנים האחרונות התפרסמו הרבה מאמרים ומחקרים הנוגעים לתגובות ביניים של שום עם תרופות. גילי פינצ'וק עם העובדות שמאחורי הפרסומים

בטיחות השימוש בשוּם (Allium sativum)

 

השום משמש כירק מאכל מזה אלפי שנים בתרבויות רבות והוא בטוח ביותר לשימוש.

בשנים האחרונות הופיעו בספרות הרשמית WHO, ESCOP) ורבים אחרים) דיווחים על תגובות הדדיות (אינטראקציות) אפשריות של שום עם מספר תרופות. דיווחים אלו זכו לחשיפה רבה ויצרו רושם שדרושה זהירות רבה בשילוב של שום עם תרופות שונות. כפי שאציג להלן, למעט מקרה אחד של תרופה אשר רמתה בדם מושפעת ישירות מנטילה של שום, נראה כי שילוב של שום עם תרופות שונות עשוי במקרים רבים דווקא להועיל לבריאות המטופלים.

 

אפשר לצרוך שום למטרות רפואיות בדרכים שונות.  

הדרכים והמינונים היומיים המקובלים ברפואת הצמחים מפורטים להלן:

שום טרי: 3-5 גרם (2-3 שיני שום)

טינקטורה: 6-20 מ"ל (תלוי בריכוז הטינקטורה)

תמצית יבשה תקנית (שווה ערך ל- 2-5 מ"ג אליצין): 300-1000 מ"ג

תמצית שום מיושן (AGE): 2.5 – 1 גרם

שמן שום: 2-5 מ"ל.

ריבוי שיטות המיצוי יכול להסביר את התוצאות הלא עקביות שהתקבלו במחקרים הרבים שבדקו את יעילותו הרפואית של השום ואת התגובות ההדדיות שלו עם תרופות שונות.

 

במאמר זה אציג את הנושא בהרחבה ואשאיר לשיפוטכם אם ומתי יש לנקוט זהירות בצריכת שום.

 

רגישות לשום:

 

קיימים דיווחים על תגובות אלרגיות (פריחות, גירודים והתקפי אסתמה) כתוצאה מנטילה פנימית, משאיפה של אבקת שום ומחשיפה תעסוקתית(1-12). חשוב לציין כי היקף השימוש בשום ברחבי העולם הוא עצום, ומספר הדיווחים קטן ביותר, שלא לומר זניח.

 

 

תופעות לוואי:

 

תופעת הלוואי הנפוצה ביותר היא הריח המופרש ממערכת הנשימה ומהעור(13).

תופעות לוואי אחרות נגרמות בעיקר מנטילת שום על קיבה ריקה, ועשויות לכלול תחושת אי נוחות בבטן, בחילות, הקאות, שלשול, צרבות, גזים, כאבי ראש, הפרעות שינה והזעת יתר(13,14).

שימוש מקומי בשום עלול לגרום לכוויה בעור(15-18).

 

 

מינון יתר:

 

מינון יתר (מעל 5 גרם – כ-3 שיניים בינוניות ליום) עלול לגרום לגירויים במערכת העיכול (עד כדי בחילות והקאות) ולדימום מוגבר. נטילת שמן שום במינונים גבוהים עלולה לגרום להקאות, שלשולים, דלקת בכליות ואף לנזק כלייתי (19). למרות האמור, נטילת שום במינונים גבוהים (במספר מחקרים נתנו מינונים מ-15 גרם ליום ועד 1 גרם לכל ק"ג משקל) יכולה להיות בטוחה לשימוש ללא כל תופעות לוואי( 20-22).

 

אזהרות וצעדי מנע:

 

יש לנקוט זהירות במצבים של כיבים ודלקות במערכת העיכול(23).

קיימים שני דיווחים על דימום מוגבר לאחר ניתוח, שנגרם מצריכת שום(23,24). למרות סבירות נמוכה לתגובה זו ומחסור בדיווחים נוספים, מומלץ למתן או להפסיק צריכת שום כ-10 ימים לפני הליך כירורגי(19,23,25).

 

 

התוויות נגד:

 

יש להימנע ממתן שום לאנשים בעלי רגישות ידועה(19).

 

 

רעילות:

 

לא נצפתה רעילות כלשהי מצריכת שום במינונים הרפואיים המקובלים(26).

מדד רעילות LD 50: ניסוי בחולדות; נטילה פומית של מיצוי מימי של שום טרי; 173 מ"ל לכל ק"ג משקל(27).

 

 

היריון:

 

אפשר לצרוך שום בהיריון. לא במינונים גבוהים ולא לאורך זמן רב(19).

 

 

הנקה:

 

אפשר לצרוך שום בהנקה. שום משנה מעט את ריח החלב ומגביר את זמן היניקה(19).

 

 

השפעת שום על מטבוליזם תרופתי וזמינות ביולוגית

 

מספר רב של מחקרי מעבדה (בע"ח, in-vitro, ex-vivo) בדקו השפעה של שום על אנזימי ציטוכרוםCYP-450 . מלוא השפעת השום על אנזימים אלו עדיין אינו מובן, ומחקרים שונים מציגים תוצאות שונות, בהתאם לסוג התמצית ולשיטת המחקר. מחקרים רבים מראים השפעה מעכבת משמעותית של שום על אנזים CYP2E1, בייחוד באוכלוסיה מבוגרת(28-32).

מחקר מקיף בנושא, אשר בדק (בתנאי מעבדה) השפעה של 10 תמציות שום שונות על תאי ציטוכרום אנושיים, הראה השפעה מעכבת מתונה על האנזימים CYP2C9  CYP3A4 CYP3A5, CYP3A7. לא הייתה כל השפעה על האנזים CYP2D6. (33).

השפעות אלו על ציטוכרום CYP-450 עלולות לגרום לשינוי ברמה של תרופות מסוימות בדם (ראה פירוט בהמשך). מומלץ להימנע משילוב של שום במינונים גבוהים עם תרופות בעלות טווח תרפויטי צר (כגון תרופות לדיכוי מערכת החיסון).

 

תגובות הדדיות עם צמחים / תרופות / תוספי מזון: 

 

תרופות להורדת סוכר

 

למרות הסבירות הנמוכה לתגובות הדדיות בין שום לתרופות אלו (דווח מקרה אחד של נטילת שום בשילוב עם צמחים נוספים(34)), מומלץ לנטר את רמת הסוכר בדמם של מטופלים אשר משלבים שום במינונים גבוהים עם תרופות להורדת סוכר(19,23).

בשנות ה-70 של המאה הקודמת, התפרסמו מספר מחקרים אשר הדגימו פעילות היפוגליקמית של שום בניסויי מעבדה ובבעלי חיים(35-36). בעקבות מידע זה הועלה חשש תיאורטי לתגובה הדדית של שום עם אינסולין. מחקרים בבני אדם מהשנים האחרונות הראו השפעה מתונה בלבד של שום על רמת הסוכר בדם(37-40).

מספר מחקרים הדגימו השפעות מיטיבות אחרות של שום בחולי סוכרת (הגנה על הלב והכליות והרחבת עורקים), אשר עשויות לתרום לשיפור בריאותם(41-42). 

 

תרופות נוגדות קרישה

 

למרות היעדר ראיות חותכות על תגובות הדדיות בין שום לתרופות נוגדות קרישה, יש לנקוט זהירות בשילוב ביניהם (בעיקר כאשר תרופות נוספות ניתנות במקביל). אם הטיפול דורש שילוב בין השניים, מומלץ לעקוב ולנטר מדדי קרישת דם וזמני דימום(23,25). מומלץ להימנע מנטילת שום במינונים גבוהים (מעל 5 גרם ליום) בשילוב עם תרופות נוגדות קרישה(19).

מספר מחקרים בבני אדם (מתנדבים בריאים וחולי טרשת עורקים) הדגימו פעילות נוגדת קרישה של שום (43-50). מנגנוני הפעולה של השום מגוונים ורבים, ביניהם עיכוב היצמדות טסיות ADP, עיכוב פוספוליפאז C, הגברת ייצור אדנוזין מונופוספאט

(cAMP - cyclic adenosine monophosphate), עיכוב טרומבוקסאן A2 (TXA2) ועוד - לכולם השפעה נוגדת קרישה(51-52).

 

Warfarin (קומדין)

 

קיימים שני דיווחים אודות עלייה במדדי קרישת הדם ובזמן הדימום בקרב מטופלים אשר היו מיוצבים בעזרת התרופה והחלו בנטילת שום. שני הדיווחים הגיעו ממקור יחיד, ללא מידע על אופן הכנת המיצוי, המינון, משך הנטילה או סיפורי המקרה.

דיווח זה הוביל לאזהרה מפני תגובה הדדית אפשרית, אזהרה אשר מופיעה בהרחבה בספרות הרשמית כגון במונוגרפים של ארגון הבריאות העולמי ושל  ESCOP(53-54)

שני מחקרים קליניים ומבוקרים נערכו בקרב אנשים שנטלו את התרופה באופן סדיר והחלו ליטול גם שום (הראשון בקרב 8 מטופלים, אשר נטלו AGE במינון של 1200 מ"ג לאורך 4 שבועות, והשני בקרב 48 מטופלים, אשר נטלו AGE במינון של 5 מ"ל פעמיים ביום לאורך 12 שבועות) לא הראו שינויים במדדי קרישת דם או בזמני דימום והיקף הדימום (55-56).

Warfarin היא התרופה הנוגדת קרישה הנפוצה ביותר. התגובות אליה משתנות ותלויות בעיקר בגיל המטופל ובציטוכרום  CYP450 2C9(57). לתרופה זו, גם כשהיא ניתנת כטיפול יחיד, יש תופעות לוואי בשכיחות גבוהה (עד 15%), הקשורות לדימום יתר(58). מעבר לכך, לתרופה מגוון רחב של תגובות הדדיות עם תרופות אחרות (אנטיביוטיקה, תרופות המשפיעות על מערכת העצבים ותרופות לטיפול במחלות לב) ותוספי מזון שונים (מיץ אשכוליות, אומגה 3, COEQ10)(59).

 

תרופות נוגדות קרישה אחרות - (ביניהן תרופות המבוססות על חומצה אצטילסאליצילטית)

 

למרות מחסור בדיווחים קליניים, מומלץ לעקוב ולנטר מדדי קרישת דם וזמני דימום(25).

מחקר אחד מצא השפעה סינרגטית של ajoene (רכיב פעיל שנמצא בתמציות שום על בסיס שמן, אך לא במיצויים אחרים) עם מספר תרופות נוגדות קרישה (prostacyclin, forskolin, indomethacin and dypiridamole)(60).

 

תרופות למחלת האיידס (מעכבי פרוטאזות כגוןsaquinavir, fortovase, invirase )

 

יש להימנע משילוב של שום עם תרופות אלו. במקרה של נטילה משולבת יש לעקוב אחר רמת התרופה בדם. ייתכן צורך בהתאמה מחדש של המינון, זמני הנטילה והשילוב הבין תרופתי(19,23,25).

תרופות אלו הן סובסטרט של אנזים CYP450 3A4. תגובה הדדית פרמקולוגית בין שום לבינן מורידה משמעותית את רמתן בדם. תגובה זו הוכחה בקרב מתנדבים בריאים (10 מתנדבים, מינון השווה ל-4-6 שיני שום ביום) והראתה ירידה של 54% ברמת התרופה בדם(61).

 

תרופות להורדת כולסטרול (סטאטינים)

 

שילוב בין תרופות אלו לשום הוא אפשרי ויכול להוביל להורדת מינון התרופות ולירידה במופע  תופעות הלוואי שלהן, ללא איבוד מיעילות הטיפול.

מחקרים רבים הוכיחו פעילות של שום בהורדת כולסטרול, אך עדיין הדעות חלוקות לגבי עוצמת ההשפעה והמשמעות הקלינית (62-63). יחד עם זאת, מספר מחקרים הראו שפעילות השום בהקשר זה כוללת בין השאר (אבל לא רק) עיכוב של HMG-CoA – אותו מנגנון העומד בבסיס הפעילות של התרופות(64-68). לסטאטינים תופעת לוואי של ירידה ברמות קואנזים Q10 בגוף, תופעה אשר תלויה במספר גורמים, ביניהם גיל המטופל ומינון התרופה(69). שילוב בין שום לסטאטינים עשוי להוביל להורדת המינון התרופתי. יש לכך משמעות קלינית, במיוחד באנשים הסובלים ממחלות לב אשר עשויים להזדקק להשלמה חיצונית של Q10, או באנשים הסובלים מתשישות או מכאבי שרירים כתוצאה מנטילת סטאטינים(25).

 

כימותרפיה

 

שילוב של שום בפרוטוקולים תרופתיים של חולים אונקולוגיים הוא אפשרי ועשוי להפחית רעילות הנגרמת מתרופות אלו.

תרופות כימותרפיות (doxorubicin, adriamycin) יוצרות רדיקלים חופשיים אשר גורמים לנזק חמצוני ברקמות שונות בגוף, ובעיקר בלב, גם שנים רבות לאחר הטיפול(70).

במספר מחקרים בבעלי חיים שבהם ניתן שום במינונים גבוהים (20-500 מ"ג לכל ק"ג משקל) או דרך הווריד, הודגמה ירידה משמעותית בהשפעות הרעלניות של תרופות כימותרפיות על הלב(71-74). למרות ההבטחה הטמונה במחקרים אלו, עדיין דרושים מחקרים נוספים כדי להדגים השפעה דומה גם בבני אדם.

בנוסף, תרופות כימותרפיות מסוימות (Fluoroplex, Doxorubicin, Bleomycin) יכולות לגרום לדלקות ברירית מערכת העיכול, תופעה אשר לעתים מגבילה את היקף ומינון התרופה. מחקרים ראשונים בבעלי חיים הראו, ששום מגן על רירית מערכת העיכול מפני הנזק המושרה של תרופות אלו(75-78). תיאורטית, שילוב של שום עם תרופות כימותרפיות עשוי להקטין את שיעור תופעות הלוואי ולהבטיח המשכיות בטיפול הכימותרפי  (תכופות טיפול זה מופסק או מושהה בעקבות התופעות המוזכרות). למרות ההבטחה הטמונה במחקרים אלו, עדיין דרושים מחקרים נוספים כדי להדגים השפעה דומה גם בבני אדם.

 

המאמר המלא הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא. גיליון מס. 9

 



עשב לימון. צילום: istockphoto

  עשב לימון
שמן עשב הלימון משמש להכנת הגוף לאימון גופני ממושך וכן להקלה על הגוף לאחר האימון, הוא מחייה את השיער והעור ואף משמש כדוחה חרקים

שם לטיני: Cymbopogon citratus
שם עברי: עשב לימון
שם עממי: Lemon grass

זהו עשב ארומטי ירוק-עד, הצומח עד לגובה של כמטר אחד. עליו ארוכים, צרים ומחודדים בקצותיהם. בית גידולו הטבעי בארצות חמות וטרופיות, והוא נחשב לאחד מעשבי המרפא הזמינים והמוכרים ברחבי העולם כבר שנים רבות. כיום נפוץ הצמח בגינות ברחבי העולם כולו.

ברפואה העממית המסורתית בברזיל משתמשים בחליטה של הצמח לשיפור העיכול. במקומות רבים אחרים ברחבי העולם, משתמשים בו לטיפול בכאבי שרירים, לניקוז בצקות, להורדת חום ולשימושים קוסמטיים שונים. 

ייחודו של שמן עשב הלימון בחומר מאלחש (Myrcene) שהוא מכיל, המקל על כאבי שרירים ומפרקים ותומך בהכנת הגוף ומערכת השרירים לקראת פעילות פיזית מאומצת. בזכות תכונה זו הוא נחשב למומלץ ביותר לספורטאים, כהכנה לפני האימון. בנוסף, מסייע השמן בפירוק ובסילוק של חומצה לקטית מהשריר, ובכך מועיל לספורטאים לאחר האימון. בהקשר זה מומלץ לשלבו עם שמן אתרי של פלפל שחור.

תכונות נוספות של השמן: שיפור זרימת הדם, חיזוק והגמשת כלי הדם, שיפור העיכול, תמיכה במערכת החיסון של הגוף וחיזוק לאחר מחלה. בשל תכונותיו המצננות והמייבשות משמש השמן גם להקלה בתסמיני מחלות חום. כמו כן משמש עשב הלימון לטיפול בבצקות, בשל יכולתו לסייע בהוצאת נוזלים ותכונותיו כמשתן. השמן משמש גם לדחיית יתושים ולדחיית פרעושים וקרציות מפרוות חיות הבית. הוא מחייה את השיער ואת העור, ולכן מומלץ להוסיפו לתערובות המיועדות לטיפוח הגוף והשיער.

שמן אתרי עשב לימון הוא שמן מרענן, לימוני, מצנן וממריץ. השמן מתאים לשימוש בעיקר במהלך עונת הקיץ.

תכשירי עשב לימון המיועדים לדחיית יתושים

קרם דוחה יתושים

50 ג' קרם בסיס
5 טיפות שמן אתרי עשב לימון
5 טיפות שמן אתרי לימון
5 טיפות שמן אתרי גרניום
5 טיפות שמן אתרי אורן

תרסיס דוחה יתושים

90 מ"ל מים ארומאטיים של עשב לימון או אקליפטוס לימוני או מליסה
10 מ"ל גליצרין צמחי (כאמולגטור)
3 טיפות שמן אתרי עשב לימון
3 טיפות שמן אתרי לימון
2 טיפות שמן אתרי גרניום
2 טיפות שמן אתרי אורן

ג'ל דוחה יתושים

50 ג' ג'ל בסיס
3 טיפות שמן אתרי עשב לימון
3 טיפות שמן אתרי לימון
2 טיפות שמן אתרי גרניום
2 טיפות שמן אתרי אורן

* התכשירים לדחיית יתושים אינם מיועדים לילדים

להדפה בחלל החדר:

לטפטף כמה טיפות עשב לימון מסביב למזרון ועל גבי הווילונות והבדים בחדר. מאחר שהשמן נדיף יש לחזור על הפעולה מדי 4 שעות.

שימושים קוסמטיים לטיפוח השיער

מסכת הזנה שומנית לשיער

40 גר' שמן בסיס קוקוס/שומשום
10 מ"ל שמן אבוקדו
8 טיפות שמן אתרי עשב לימון
4 טיפות שמן אתרי רוזמרין
3 טיפות שמן אתרי גרניום
3 טיפות שמן אתרי אורן
2 טיפות שמן אתרי לבנדר

ג'ל הזנה לשיער

45 ג' ג'ל בסיס
5 מ"ל שמן אבוקדו
4 טיפות שמן אתרי עשב לימון
2 טיפות שמן אתרי רוזמרין
2 טיפות שמן אתרי גרניום
2 טיפות שמן אתרי לבנדר


קישורים נוספים
קורס הכנת סבונים
קורס ארומתרפיה


צמח התה. צילום: istockphoto

  תה ירוק
כמו רבים מצמחי המרפא, סגולותיו המופלגות של התה הירוק היו ידועות היטב לאנושות לאורך ההיסטוריה. באיחור אופייני מגלה אותן כעת גם המחקר המודרני

תה הוא המשקה הנפוץ ביותר בעולם אחרי מים. הוא מרענן, מעורר ובעל סגולות רפואיות. לפי המסורת הסינית, הקיסר הסיני הקדום, שן-ננג, גילה את המשקה לפני כ-4,700 שנה. בשעה ששתה מים חמים, כדרכו, נפלו לתוכם כמה עלים משיח של קמליה סינית (Camellia Sinensis). הקיסר התפעל והכריז על המשקה כטעים ובריא.1 במשך אלפי שנים נפוץ מנהג שתיית התה בסין. בערך בשנת 800 לספירה הוא אומץ גם ביפן, ומשם התפשט לרחבי העולם.

הקמליה הסינית (Camellia sinensis) היא שיח או עץ, היכול להגיע עד לגובה של 9 מטרים. כדי להקל על הקטיף וליצור גירוי מתמיד לצמיחת עלים חדשים וצעירים, הנחשבים כאיכותיים ביותר, פותחו זנים שגובהם בין 60-90 ס"מ. השיח ירוק עד, בעל עלים ירוקים ונוקשים. הוא גדל בר בארצות דרום מזרח אסיה (סין, בורמה, לאוס, תאילנד ווייטנאם), וכגידול תרבותי ביותר מ-30 ארצות מסביב לעולם, ביניהן הודו, סין, אינדונזיה, קניה, תורכיה וארגנטינה.

הרכב העלים תלוי בגורמים רבים, חלקם גנטיים (כמו זנים שונים של קמליה), וחלקם סביבתיים - כמו אקלים, מיקום, צורת הגידול, גיל הצמח ועונת האיסוף.
משתמשים בעלים העליונים הצעירים של השיח. קוטפים אותם ידנית ומעבדים אותם בתהליכים מסורתיים, הידועים כבר אלפי שנים.

שלושה סוגים

תוך שימוש בשיטות עיבוד שונות מייצרים שלושה סוגים עיקריים של עלים לחליטה: תה ירוק, תה שחור ואולונג (oolong).

תה ירוק
העלים הצעירים מחוממים באדים מייד לאחר האיסוף. תהליך זה מנטרל את האנזים פוליפנול אוקסידאז ולכן העלים נותרים ירוקים ומרכיביהם הכימיים נשמרים. צבע התה צהוב בהיר וריחו חלש.
התה הירוק מיוצר בעיקר בסרי לנקה ובסין. צורכים אותו בעיקר ביפן, סין, קוריאה והודו וכן במדינות בודדות סביב הים התיכון. הוא מהווה 20% מכלל צריכת התה העולמית.

השימושים הרפואיים המסורתיים של תה ירוק: לטיפול בשלשול קל; לחיזוק במקרים של חולשה; לזירוז פעילות הכליות (משתן); כמרכיב בדיאטות שמיועדות להורדה במשקל; כמשקה מעורר.
לשימוש חיצוני: כרטייה נגד גירודים, עקצוצים, פצעים, מכות, חתכים וחבורות בעור.

תה שחור
העלים הצעירים עוברים תהליך של ייבוש, עד שתכולת המים בהם יורדת ל-55%. העלים המיובשים נכתשים, נערמים ביד ועוברים תהליך ממושך של תסיסה (חמצון), המשנה את ההרכב הכימי שלהם ואת צבעם לשחור. התסיסה מאפשרת את פעילותו של האנזים פוליפנול אוקסידאז, המחמצן פוליפנולים פשוטים למורכבים ודחוסים יותר. משך התסיסה ורמתה אחראיים לסוגים השונים של תה שחור. צבע התה חום כהה, טעמו והארומה שלו חריפים יחסית.
תה שחור מיוצר בעיקר בהודו ומהווה 78% מכלל צריכת התה העולמית.

תה אולונג
העלים מיובשים בשמש ועוברים תסיסה (חמצון) חלקית בלבד. סוג זה של תה נצרך בדרום מזרח סין ובטאיוואן והוא מהווה 2% בלבד מצריכת התה העולמית.

ההרכב הכימי

בשנים האחרונות תומכים ממצאי המחקר המדעי המודרני בסגולותיו הרפואיות של התה ואף מחזקים ומוסיפים עליהם.

ההרכב הכימי של תה ירוק דומה לזה של העלה הטרי ומכיל תרכובות פוליפנוליות, כגון פלבנולים, פלבונואידים וחומצות פנוליות, המהוות כ-30% ממשקל העלה היבש. ספל אחד של תה ירוק מכיל בין 300 ל-400 מ"ג של פוליפנולים.
הפלבנולים העיקריים של תה ירוק, הנקראים גם קטכינים, מוצגים באיור מס' 1.
בתה שחור מתחמצנים הפוליפנולים ל-thearubigin ו-theaflavin. כל הפוליפנולים מעניקים לכל סוגי התה את טעמו המריר, המורגש יותר כאשר שותים תה מרוכז.

בעלי תה יש גם שלושה אלקלואידים: קפאין, תיאופילין ותיאוברומין. כל האלקלואידים נמצאים בכל סוגי התה.

קפאין
מהווה כ-2%-3% ממשקל העלה היבש, בהתאם לגיל העלה (עלה צעיר מכיל יותר קפאין מעלה בוגר) ולעונת הקציר. הקפאין שבתה משתחרר לאט יותר מהקפאין שבקפה, ומאפשר ערנות לא מוגזמת.

תיאופילין
נמצא בריכוזים נמוכים יותר. הוא מעורר נשימה, מרחיב נימי דם ומשפר זרימת דם. מכאן ההרגשה המרעננת לאחר שתיית תה.

תיאוברומין
מצוי בריכוזים נמוכים ויש לו פעילות משתנת.

עלי הצמח מכילים גם ויטמין C, הנהרס בעת הכנת התה, וכן ויטמיני B, אשלגן ופלואוריד, החשוב לבריאות השן.

מרכיבי התה הירוק (טבלה מס.1): 

 חלבונים

15-20%

 חומצות אמינו

3%

 סוכרים

5%

 קפאין

2-4%

 פנולים

עד 20% מהמשקל היבש (תלוי בסוג, בגיל ובעונה)

הפוליפנולים העיקריים:

EGCG epigallocatechin 3 gallate 5%-12%
ECG epicatechin 3 gallate 1%-5%
EGC epigallocatechin
EC epicatechin

פעילות נוגדת חמצון של פוליפנולים בתה

הרכיבים הפוליפנולים מהווים כ-30% ממשקלם היבש של עלי התה. הפוליפנולים נחלקים ל-4 קטכינים עיקריים: ECG ,EC ,EGC ו-EGCG.
EGCG מהווה 50%-80% מכלל הקטכינים ו-48% מסך כל הפוליפנולים. הוא נוגד החמצון החזק ביותר ופעילותו חזקה מפעילותם של ויטמין E וויטמין C.

לפוליפנולים אלו יש פעילות נוגדת חמצון: הם מצמצמים את הנזק החימצוני, הנובע מהיווצרותם של רדיקלים חופשיים בגוף. הרדיקלים החופשיים פוגעים ב-DNA, בליפידים ובחלבונים. כתוצאה מנזקים אלו מתפתחות מחלות לב, מחלות סרטן ומחלות ניווניות של מערכת העצבים, כמו אלצהיימר.
פוליפנולים גם מפחיתים מצבי דלקת, משפרים זרימת דם ומגנים מפני מחלות לב וכלי דם, וכן מפחיתים סיכון לתהליכים סרטניים.

מייחסים לתה גם יכולת להרחיק חומרי פסולת ורעלים מהגוף (דרך פעילות שיתון ושיפור יציאות). לאחרונה נעשו ניסויים קליניים אחדים, שהראו כי בתוך 30-60 דקות משתייה חד-פעמית של תה ירוק, חלה עלייה בכמות נוגדי החמצון בפלסמה אצל מבוגרים בריאים (טבלה מס' 2).

השפעת שתיית תה על פעילות נוגדת החמצון בגוף ועל תסמינים ביולוגיים של עקה חימצונית (טבלה מס. 2)

Duration

Daily Quantity

Type of Tea

Results

Assay

20 minutes

20 g dry leaves/500 mL
(300 mL consumed)

Green

 4%

FRAP

30 minutes

2 g/300 mL (equivalent
to 3 c)

Green tea solids

 3%

FRAP

30 minutes

2 g/300 mL (equivalent
to 3 c)

Black tea solids

 2%

FRAP

60 minutes

5 g dry leaves/300 mL

Green

 7%

TAS

-

400 mg

EGCG

 16-19%

TRAP

60 minutes

254 mg

Green tea catechins

 39%

PCOOH

– FRAP = Ferric Reducing Ability of Plasma
– TAS = Total Antioxidant Status
– TRAP = Total Radical Antioxidant Parameter
– PCOOH = phosphotidylcholine
– EGCG = epigallocatechin-3-gallate

הטבלה מציגה חמישה ניסויים שונים, בהם נמדדו חמישה פרמטרים שונים של יכולת החימצון של הפלסמה. לפי התוצאות ניכר כי בתוך שעה אחרי שתיית תה ירוק, ניתן למדוד בשיטות שונות עלייה של 4% -20% במדד נוגדי החימצון בדם. בנושא זה התבצעו מחקרים רבים נוספים.

לאחרונה (2005) נערך מחקר, שמטרתו לקבוע אם הפוליפנול EGCG, המרכיב העיקרי של התה הירוק, יכול למנוע נזק ל-DNA של תאי אדם בתרבית רקמה שנחשפו לקרינת UV. המחקר נערך על-ידי Morley וחבריו ותוצאותיו היו חיוביות.2

עבודה זו הורחבה ונבדק בה אם שתיית תה ירוק מעניקה הגנה מנזק של UV ל-DNA של תאי דם, שנלקחו מהנבדק לאחר השתייה. גם מחקר זה הוכתר בהצלחה.

השפעת הפוליפנולים על מחלות ממאירות

בעשור האחרון הצטברו ופורסמו עדויות ניסיוניות ואפידמיולוגיות רבות על פוליפנולים של תה כמפחיתי סיכון לסרטן, הן במערכות ביולוגיות של רקמות סרטניות והן בבני אדם.3,4

רוב המחקרים נערכו עם פוליפנולים של תה ירוק; בודדים התייחסו לתה שחור, בו תכולת הפוליפנולים שונה.
מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על יחס הפוך בין שתיית תה ירוק והופעת מיני סרטן רבים, בעיקר סרטן הפרוסטטה, הקיבה והאזופגוס. בארצות המזרח הרחוק (סין, יפן), בהן נפוצה מאד שתיית תה ירוק, מקרי הסרטן מועטים ביחס לארצות המערב.

היפני Hiruta Fujiki חוקר כבר שנים רבות את התה הירוק ואת השפעותיו על מחלת הסרטן. הוא חקר קרוב ל-9,000 מבוגרים יפנים בריאים במשך 9 שנים, ומצא שהופעת הסרטן בחולים צורכי תה נדחתה ב-9 שנים בקרב נשים וב-3 שנים בקרב גברים. לאור נתונים אלו הוא פיתח את הרעיון של משקה מונע סרטן.5 הוא וחבריו ממליצים לאנשים בריאים על שתייה יומית של 10 ספלי תה ירוק, מועשרים בטבליות של תה ירוק. לחולי סרטן בטיפול כימותרפי הם ממליצים להוסיף כדוריות תה ירוק, המעצימות ומחזקות את הטיפול הרפואי.

מחקרים מצביעים על הפוליפנול EGCG כפעיל ביותר בקרב בעלי חיים החולים בסרטן, וכן בתאי סרטן בתרבית רקמה. מנגנון הפעולה מצביע על כך שהמרכיבים הפעילים משבשים מסלולי העברת האותות (signal transition pathways) וכתוצאה מכך, פעילויות האנזימים מסוג פרוטאין קינאז מעוכבות. מאחר שאנזים זה מעורב במעבר של תא בריא לתא סרטני, הרי שעיכוב פעילותו מעכב סרטן.

עבודותיו של בכרך (2002) מראות, שהפוליפנול EGCG גורם לירידה ברמת האנזים אורניתין דקרבוקסילז (ODC). אנזים זה מהווה אות (signal) לשגשוג סרטני של תאים, כך שמעכבי ODC משמשים לעיכוב ולמניעת סרטן. ממצאים אלה מרמזים שעיכוב ODC והורדה של רמת הפוליאמינים בתא באמצעות הפוליפנולים של תה ירוק, ובעיקר באמצעות EGCG, עשויים להסביר את הפעילות האנטי-סרטנית של התה.6,7 (פוליאמינים הם תרכובות חלבוניות. נוכחותם בתאי סרטן גבוהה. ניתן לעכב תאים סרטניים ע"י עיכוב הפוליאמינים).
מחקרים נוספים מטילים ספק בפעילות הישירה של EGCG, כפי שמציינת העבודה המסכמת של Yang וחבריו.8

עבודת מחקר נוספת נדרשת כדי לברר את מנגנון הפעולה המדויק. ייתכן מאוד שהפוליפנול משפיע על יותר ממנגנון פעולה אחד.

תה ירוק ומחלות קרדיו-וסקולריות

מחלות לב נפוצות מאוד בעולם המערבי, כנראה כתוצאה מסגנון החיים הרווח במערב, הכולל תזונה עשירה בשומן רווי, פעילות גופנית נמוכה ועישון סיגריות. מחקרים אפידמיולוגיים רבים מצביעים על השפעה מגנה של תה ירוק. בקרב שותי תה "כבדים", השותים לפחות ארבעה ספלי תה ביום, יש רמות נמוכות יותר של כולסטרול וטריגליצרידים בפלסמה ופחות מחלות לב. מחקרים שנערכו בארצות שונות (אירופה, ארה"ב ויפן) מצביעים על יחס הפוך בין שתיית תה, טרשת עורקים ומחלות קרדיו-וסקולריות.9

ב-2004 ערכו Nagaya וחבריו ביפן ניסוי שמטרתו לברר אם שתיית תה ירוק, העשיר בקטכינים נוגדי חמצון, יכולה להגן מפני פגיעה בתאים אנדותליאליים (=תאים המצפים את דפנות כלי הדם). פגיעה זו נפוצה אצל מעשנים בריאים (הנזק נגרם מניקוטין ומרדיקלים חופשיים המשתחררים בתהליך העישון) ומובילה להתפתחות טרשת עורקים. בעבר הוכח כי יין אדום, העשיר בנוגדי חמצון, מעניק הגנה כזו אצל מעשנים בריאים. הניסוי הוכתר בהצלחה והראה כי שתיית תה ירוק מצמצמת את הנזק לתאים הנגרם מעישון ויכולה אף להעניק הגנה מפני מחלות קרדיו-וסקולריות, הודות לתכולה הגבוהה של הקטכינים.10

מחקרים נוספים רבים המתנהלים בימים אלה ברחבי העולם, תומכים בממצאי התצפיות האפידמיולוגיות ומראים כי שתיית תה ירוק מעניקה הגנה מפני מחלות קרדיו-וסקולריות (Sung וחבריו, 2005).11 

בריאות הפה

במחקר גדול שנערך בקרב למעלה מ-6,000 תלמידי תיכון באנגליה נמצא, כי שתייה מרובה של תה מלווה ברמה נמוכה יותר של חורים בשיניים. השפעתו החיובית של התה על בריאות הפה קשורה בתכולת הפלואוריד שבו. כמו כן נמצא, כי מיצוי של תה מעכב גידול של חיידקים הנמצאים בפה וגורמים לריקבון השן, כמו S. mutans, E. Coli, Streptococcus salivarius.

נמצא, כי הפוליפנולים שבתה מעכבים ספיחה של חיידקי הפה לשטח השן, על-ידי הפחתת ההידרופוביות שלהם (שמקטינה את יכולת החיידקים להיצמד לשן). חומרים אלו גם מפחיתים את יכולת החיידקים ליצור חומצה (המזיקה לשלמות השן). במחקרים אחרים נמצא, כי תמציות של תה ירוק ושחור מעכבות את פעולת האנזים עמילאז ברוק. כתוצאה מכך יורד שחרור הסוכר מלטוז ב-70% ופוחתים התנאים ליצירת חורים בשיניים שמייצרים מאכלים עשירים בעמילן. מחקרים אלה מצביעים על הקשר שבין שתיית תה לשיפור בריאות הפה.12

בריאות העצם

במחקר שנערך בהשתתפות נשים וגברים בני 50 ומעלה באזור הים התיכון, זוהתה שתייה רצופה של תה כגורם מגן מפני שברים בירך.

מחקר נוסף, ב-1,256 נשים בריטיות בנות 65-76, מצא כי שותות התה (השחור) מביניהן, היו בעלות צפיפות עצם גבוהה יותר במשמעות סטטיסטית, מאשר אלו שלא שתו תה.12

סיכום

נראה כי תה ירוק, אשר עד השנים האחרונות לא הכרנו בסגולותיו, הוא בעל פעילות רפואית מרשימה. הפוליפנולים שלו הם בעלי פעילות נוגדת חמצון חזקה ביותר, המשפיעה על מערכות שונות בגופנו. משום כך, חשיבותו כמשקה בריאות נמצאת בעלייה תלולה וגורמת לעניין רב הן בקהילה המדעית והן באוכלוסיה הכללית.


התוויות והערות לשימוש

התוויות לשימוש:
 חליטה
- משך החליטה: בין 3-5 דקות (חליטה ממושכת יותר תעלה את ריכוז הטאנינים בתה).
- מומלץ לקנות תה ירוק איכותי בתפזורת ולהעדיף מוצר שמציין את ריכוז הפוליפנולים.

 קפסולות (ניתן לצרוך תה ירוק בקפסולות)
- תקן מקובל: 80% פוליפנולים ו-55% אפיגאלוקטכין-גאלאט.
- כמויות מומלצות: 300-400 מ"ג ליום של תמצית תה ירוק.
(מתוך הספר של מוריי: The Healing Power of Herbs)

תה ירוק וקפאין

  •  קיימים נתונים סותרים לגבי כמות הקפאין בתה ירוק, בהשוואה לכמות הקפאין בקפה.
  •  ידוע מניסיון קליני, שרוב האנשים שמגיבים ברגישות לקפאין שבקפה, לא מפתחים סימפטומים דומים בתגובה לתה ירוק. יחד עם זאת, באנשים אלו תיתכן רגישות גם לתה ירוק.

אזהרות, תופעות לוואי והתוויות נגד הקשורות לנוכחות הקפאין:

  • יש להגביל צריכת קפאין בקרב הסובלים מבעיות לב ומיתר לחץ דם.
  • יש להגביל צריכת קפאין בקרב נשים הרות (קיימים מחקרים סותרים בנוגע לטרטוגניות).
  • יש להגביל צריכת קפאין ותיאופילין במצבי רפלוקס ושטי, מאחר שהם גורמים להרפיית סוגר הוושט התחתון (L.E.S), הגברת חומצת ושט ורפלוקס.
  • חרדה, נדודי שינה ודופק לב מואץ.

תה ירוק וטאנינים

  • חלק מצרכני התה הירוק יפתחו בחילה והקאה בשתיית התה בקיבה ריקה (בפרט בבוקר בהשכמה), עקב נוכחות גבוהה של טאנינים.
  • הטאנינים שבתה הירוק עשויים לעכב ספיגה של ברזל מהצומח ושל מינרלים נוספים. לכן מומלץ לצרוך תה ירוק בנפרד מאוכל (עד חצי שעה לפני הארוחה או שעתיים ויותר אחריה).
    כמו כן, מומלץ להפריד בין שתיית תה ירוק לבין נטילת צמחי מרפא אחרים.

תה שחור וסרטן
תה שחור עלול להגביר סיכון לסרטן הרקטום, כיס המרה ורירית הרחם (מקור: Murray).


המאמר פורסם לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא


 מקורות: 

  1. Amarakoon T. Tea for Health. The Tea Research Institute of Sri Lanka. 2004.
  2. Bachrach U and Y-C. Wang. Cancer Therapy and Prevention by Green Tea: Role of Ornithine Decarboxylase. Amino Acids (2002) 22: 1-13.
  3. Fujiki H. M. Suganuma; K. Imai and K. Nakachi. Green Tea: Cancer Preventive Beverage and/or Drug. Cancer Letters. 2002. 9-13.
  4. Mckay D. L. and J. B. Blumberg. The Role of Tea in Human Health: An Update. J. of the American College of Nutrition. 2002. 21. 1-13.
  5. Morley N. et al. The Green Tea Polyphenol(-)-Epigallocatechin Gallate and Green Tea Can Protect Human Cellular DNA  from Ultraviolet and Visible Radiation-Induced Damage. Photodermatol Photoimmunol Photomed. 2005. 15-22.
  6. Moyers S. B. and N. B. Kumar. Green Tea Polyphenols and Cancer Chemoprevention: Multiple Mechanisms and Endpoints for Phase II Trials. Nutrition Reviews. 2004. (62) 204-211.
  7. Mukhtar H. and N. Ahmad. Tea Polyphenols: Prevention of Cancer and Optimizing Health. American Journal of Clinical Nutrition. 2002. 71. 1698s-1702s.
  8. Nakachi H., H. Eguchi and K. Imai. Can Teatime Increase One's Lifetime? Ageing Research Reviews. 2003. 2. 1-10.
  9. Nagaya N. et al. Green Tea Reversed Endothelial Dysfunction in Healthy Smokers. Heart 2004. 1485-1486.
  10. Sung H. et al. The Effect of Green Tea Ingestion Over 4 Weeks on Atherosclerotic Markers. Ann. Clin. Biochem. 2005. 292-297.
  11. Wang Y-C and U. Bachrach. The Specific Anti-Cancer Activity of Green Tea (-)-Epigallocatechin-3 Gallate (EGCG) Amino Acids. 2002. 22. 131-143.
  12. Weisburger JH. Tea and Health: A Historical Perspective. Cancer Letters. (1997). 114. 315-317.
  13. Yang C. S. Hong J. Hou Z. and Sang S. Green Tea Polyphenols: Antioxidative and Prooxidative Effects. J. Nutrition. 2004. 134: 31815.  

קישורים נוספים
תה ירוק בראן צמחים


עץ שיאה. באדיבות: USAID

  חמאת שיאה
פירות עץ השיאה מכילים זרעים עשירים בשומן, המהווה בסיסי למגוון תכשירים קוסמטיים, רפואיים ותזונתיים וידוע יותר כחמאת שיאה. אנאמה מילר, ארומתרפיסטית בכירה, עם כל ההסברים

חמאת שיאה מופקת מהפירות דמויי האגוז של עץ הנקרא Vitellaria paradoxa.

שמות נוספים של עץ זה הינם Butyrospermum paradoxum, butyrospermum parkii או בשמו הצרפתי העממי Karite. העץ גדל באזור המערבי של אפריקה ובסוואנה של מרכז אפריקה וגובהו המכסימלי 15 מ'. הוא מגיע לבגרות ולבשלות מלאה לאחר 20-45 שנה, ומניב פירות כ- 200 שנה לאחר הגעתו לבשלות.

לעץ שמור מקום של כבוד במסורות אפריקניות שונות והוא משמש למגוון רחב של מטרות, החל מהפקת שומן המיועד לבישול ולטיגון דרך שימושים רפואיים כדוגמת ריפוי כאבים ריאומתיים, כוויות ופצעים, ועד עיסוי לתינוקות וייצור רהיטי עץ מגולפים.

הפקת חמאת השיאה

הפירות, הדומים לאגוז גדול, מכילים זרע אכיל ועשיר בשומן. תהליך ההפקה המסורתי כולל קילוף הקליפה החיצונית, ייבוש האגוז וכתישתו.

לחמאת שיאה ידועות דרגות איכות שונות. מצערת העובדה כי לארץ מגיעה ברוב המקרים חמאת שיאה מזוככת, שמחירה זול יותר והיא נעדרת חלק מהאיכויות הרפואיות שלה.

את החמאה האורגנית האיכותית מפיקים בדרך כלל בדרך המסורתית. לחמאה זו ריח חריף, צבעה נוטה לירקרק, והיא מכילה מעבר לחומצות השומן גם חומרים פעילים אחרים שמקורם באגוז. אלו נחשבים לבעלי השפעה נוגדת קרינה ובעלת איכות המיטיבה עם העור. בשיטת הפקה זו, ללא חימום, נשמרים ריכוזי ויטמין E הגבוהים שבחמאה, והם מקנים לה תכונות נוגדות חמצון.

את החמאה המזוככת מחממים בין פעם אחת לפעמים אחדות, על מנת לקבל מרקם חלק ונוח לעבודה ולנטרל את ריחה החריף.

שימושים ויישומים

חמאת שיאה משמשת בעיקר בתחום הקוסמטיקה בשל התכונות הנובעות מתכולת השומן הרווי הגבוהה שלה. ניתן למצוא אותה במגוון מוצרים קוסמטיים. היא מרככת את העור ומתאימה לטיפול בעור יבש מאוד ולהזנה עמוקה ללילה, בעור מתקלף לאחר שיזוף, בשפתיים סדוקות ובכפות רגליים מבוקעות, בתכשירים המיועדים לטיפול בשיער ובתכשירים נוגדי זקנה.

כתכשיר טיפולי היא מתאימה לטיפול חיצוני במגוון רחב של בעיות עור דוגמת אקזמה, פריחות, כמרגיעה גירויי עור בכלל ובבעיות עור בעלות רקע אלרגי, דוגמת אטופיק דרמטיטיס וקונטקט דרמטיטיס וכן כבסיס לתכשירים המיועדים לטיפול מקומי בפסוריאזיס.

מתכונים לתכשירים המבוססים על חמאת שיאה

קרם הזנת לילה לעור יבש

45 גרם חמאת שיאה
5 מ"ל שמן מקדמיה
שמנים אתריים: רוז ווד, לבנדר, גרניום, סנדל ווד.

קרם רגליים

45 גרם חמאת שיאה
5 מ"ל שמן שומשום או שקדים
שמנים אתריים: קינמון, לימון

קרם לטיפול בתפרחת חיתולים

45 גרם חמאת שיאה
5 מ"ל שמן קלנדולה
שמנים אתריים: קמומיל רומאי, רוז, לבנדר.


קישורים נוספים
לימודי קוסמטיקה טבעית
לימודי ארומתרפיה


שמנים לשימוש חיצוני

  הצד החומרי של רפואת הצמחים: תכשירים לשימוש חיצוני
בפרק זה ייסקרו תכשירים המיועדים לשימוש חיצוני, על שיטות הרקיחה שלהם ועל חומרי הגלם המרכיבים אותם: מחליבים, חומרים משמרים, שעוות וחומרי ריח

כאן אנו מוצאים מגוון של אופני שימוש, הכוללים משחות, קרמים, ג'לים, נרות, טיפות אוזניים, שמנים לעיסוי ורבים נוספים.

ככלל, מטרת היישום החיצוני היא להביא במגע עם העור או עם פתחי הגוף הנגישים את החומר הצמחי הרפואי. הבחירה באופן היישום או בבסיס בו ישולבו הצמחים תלויה בנוחות השימוש ובצרכים היישומיים. לדוגמה: בטיפול בטחורים חיצוניים נשתמש במשחה, בעוד שבטיפול בטחורים פנימיים נעדיף נרות. לטיפול באקנה בעור הפנים נעדיף פורמט של קרם הנספג בקלות, ואילו בטיפול בכאבי גב תחתון נבחר לעתים במשחת קפסיקום, כאשר המטרה היא שהחומר יישאר על פני העור ופעילותו תהיה ממושכת.

החומרים מהם מפיקים תכשירים טבעיים לשימוש חיצוני צריכים להגיע מעולם החי, הצומח או המינרלים. חלק מהחומרים שאנחנו מכירים במקור כטבעיים מופקים כיום גם בריאקציות כימיות (כמו המשמר סודיום בנזואט, לדוגמא) ותכונותיהם דומות לאלו של החומרים המקוריים. החומרים הסינטתיים אמנם עשויים ליצור מרקם טוב יותר לתכשיר, אך אלו אינם טבעיים.

אנחנו נשתדל להשתמש בחומרים ידידותיים לסביבה, שפגיעתם בטבע מעטה ככל האפשר ויעילותם למשתמש רבה ככל האפשר. בנוסף, נשתדל שיהיו קרובים במידת האפשר למצבם המקורי, למשל: שמנים שהופקו בכבישה קרה ולא שמן שעבר חימום בעקבותיו איכותו נפגעה. במקרים מסוימים נעדיף דווקא להשתמש בחומר המשוחזר, כמו במקרה של דונג ליווייתנים (קוטינה – Cetaceum), שאינו אלא שעווה מתחלבת המורכבת בעיקר מכהלים צטיליים ומחומצה סטיארית, היוצרים אסטרים דוגמת צטיל-סטיארט ואחרים. הרוב המכריע של התכשירים הקוסמטיים הנפוצים מכיל חומרים סינטטים ותמציות ריח סינטטיות ולא חומרים טבעיים.

את החומרים המשמשים בהכנת תכשירים לשימוש חיצוני ניתן לחלק ולהגדיר באופן הבא:

1. פאזה מימית: מים, תמציות צמחים
2. פאזה שומנית: שמנים (לא אתריים)
3. פאזה מחליבה: חומרים מחליבים \ מתחלבים \ אמולגטורים, שתפקידם לחבר בין הפאזה המימית לבין פאזה השומנית
4. חומרים מקשים ומייצבים: משפיעים על המרקם ונותנים לתכשיר "גוף"
5. חומרים משמרים
6. נוגדי חימצון (נוגד חימצון אינו חומר משמר)
7. חומרי ריח

פאזה מימית

מים: נשתמש במים מזוקקים אשר הורתחו תחילה. בשימוש הביתי ניתן להרתיח גם מים מינרלים.

טינקטורות ואקסטרקטים: תמציות צמחים שנתייחס אליהן כאל פאזה מימית למרות שמכילות לעתים גם גליצרין ו\או אלכוהול, לדוגמא:

• ארניקה (Arnica montana): צמח בעל פעילות נוגדת דלקת ואנטי טראומטית. שייך למשפחת המורכבים (כמו האכילאה והקמומיל) ומשמש בעיקר לטיפול חיצוני בטראומות מקומיות. אין לעשות בו שימוש על גבי פצע פתוח כיוון שהצמח רעיל.

• ציפורן החתול (Calendula Officinalis): מהצמחים היותר מקובלים ברקיחה הטבעית. מחטא, נוגד דלקת, רגנרטור, מצמת ואנטי פטרייתי. לטיפול בכוויות, בכתמים ובפיגמנטציה, בפריחות, באקזמות, באקנה ובדלקות של העור.

• פרחי חוטמית זיפנית (Alcea): צמח נפוץ ממשפחת החלמיתיים, בעל פרחים ורודים סגלגלים. מכיל ריכוז גבוה של מוצילגו (ריר) ולכן מרכך ומזין את העור.

• אכילאה (Achillea millefolium): צמח ממשפחת המורכבים, רב גוני בפעילותו. מחטא, נוגד דלקת, מצמת, ועוד. מצוין לטיפול בדלקות, בגירויי עור, בפצעים וכדומה.

מים רפואיים (הידרוסולים)

מי ורדים: תוצר לואי של תעשיית הבשמים, המשמש בהכנת קרמים ומי-פנים.
מי הממליס: מופקים מקצות ענפי ההממליס שלהם פעילות מכווצת. מים אלה אינם ארומתיים וריחם קלוש.
מי פריחת התפוז (נרולי): בעלי השפעה מיטיבה על העור וניחוחם נעים.

פאזה שומנית

אין הכוונה לשמנים אתריים, המכילים בעיקר טרפנים, קטונים, פנולים ואלדהידים, אלא לשמנים צמחיים שאינם נדיפים ( Fixed oils) - מה שמכנים בארץ שמני נשא או שמני בסיס.

שמני בסיס רגילים: שקדים, זרעי ענבים, שומשום, נבט חיטה ועוד. לרובם מיוחסת פעילות רפואית מינימלית, אך למיעוטם פעילות רפואית משמעותית יותר, כגון נבט חיטה או שמן זרעי קנביס.
שמנים בעלי פעילות רפואית: שמן נר הלילה, זיפן, אובליפיכה, ויטמין E.
שמנים קשים (לא נוזליים): קוקוס, דקלים, חמאת שיאה, חמאת קקאו ועוד.
שמנים מושרים: אלה הם שמני בסיס בהם הושרה חומר הגלם הצמחי, אשר להם פעילות רפואית מובהקת.

פאזה מחליבה

מחליבים מן החי

לנולין: שומן מצמר כבשים המיוצר באירופה ובאוסטרליה. אמולגטור יעיל, יכול "לתפוס" כמויות נכבדות של מים ושמנים. Anhydrus lanolin אינו רווי במים. הלנולין נחשב לחומר אלרגני שאינו מומלץ לשימוש שוטף אלא במקרים נקודתיים בלבד, כגון משחה מחממת לבעיות שלד.

קוטינה ( Cetaceum): דונג לווייתנים משוחזר העדיף לשימוש על פני הדונג הטבעי. סוג של שעווה מתחלבת היוצרת קרם קל ונעים.

מחליבים מן הצומח

שעוות מונטאן (montan wax): שעווה צמחית המופקת מהדרים.

מחליבים ממקור מינרלי

בורקס (סודיום בוראט): המלח הנתרני של החומצה הבורית. התחליבים שהוא יוצר לא נחשבים לחזקים במיוחד והם ונוטים להתפרק, לכן צריך להיות מדויקים. בורקס משתלב היטב עם שעוות דבורים כחומר מחליב.

מחליבים ממקור סינטטי

שעוות לאנט SX: סוג של שעווה מתחלבת. מופקת במעבדה משילוב של צטיל וצטאריל אלכוהולים עם סודיום אלקיל סולפט. זוהי שעווה זולה ונוחה לשימוש.
כיום מרבים להשתמש בהכנת תכשירים קוסמטיים בחומר פוליאתילן גליקול  (P.E.G) המהווה, למעשה, תערובת של פולימרים של אתילן אוקסיד.

פאזה מקשה

שעוות דבורים: שעווה זולה, זמינה ונוחה לעבודה.
• ניתן להשתמש בפאזה השומנית בשמנים קשים, דוגמת חמאת שיאה ושמן דקלים ובכך להפחית את כמות שעוות הדבורים הנדרשת בפאזה המקשה.

חומרים משמרים

בנזואין: שרף מצמח הבנזואין. מעין שמן סמיך עם ריח וניל מתקתק. מכיל נגזרות של חומצה בנזואית וחומצה צינאמית בעלות פעילות אנטי מיקרוביאלית.

סודיום בנזואט: החומר המשמר הנפוץ ביותר בתעשיית המזון. החומר מתאים לשימוש פנימי ומומלץ לשלבו עם פוטסיום סורבט לשם קבלת טווח פעילות רחב יותר. ריכוזו:עד 1% בקרם.

הידרוקסי בנזואטים (פאראבנים): החומרים השולטים כיום בתעשיית הקוסמטיקה ומוכרים גם בשם ניפגין וניפזול. לשימוש חיצוני בלבד, בעיקר לקרמים, לא בבליעה. נהוג להשתמש ב-0.2 אחוז פארבנים. באופן יחסי גורמים למיעוט של תגובות גירוי.

DM DMH: מנגזרות הפורמלין, דור חדש של חומרים רעילים. החומר נספג דרך העור ועלול לפגוע בכבד ועל כן אינו מקובל ברקיחה הטבעית.

חומרים נוגדי חימצון

שמן ויטמין E: שמן צמיגי ושקוף, כמעט נטול ריח. ריכוז מומלץ: 2.5%-1%.

חומרים נותני ריח

ניתן להשתמש בשמנים אתריים על מנת לקבל מגוון ריחות נעימים המשלבים גם פעילות רפואית ספציפית. אפשר להשתמש גם בחומרים סינטתים המכונים "תמציות ריח".

חומרים שונים נוספים המקובלים ברקיחה הטבעית

בלזם פרו: שרף המשמש לטיפול בתפרחת החיתולים.
גבישי קמפור: חומר ממריץ.
ג'ל אלוה-ורה: ג'ל בסיס בתוספת תמצית אלוה–ורה (Aloe spp).
חימר ירוק: סופח, מתאים למסכות פנים.
טריאטנולאמין (T.E.A): חומר בסיסי המשמש לייצוב ולהחלבה בג'לים וקרמים.
קרבוקסימטילצלולוזה (C.M.C): חומר צמחי המשמש ליצירת ג'ל. ניתן לבליעה.
קרבופול: פולימר של חומצה אקרילית, המשמש להכנת ג'ל.



תמציות יבשות

  הצד החומרי של רפואת הצמחים: תכשירים לשימוש פנימי
בפרק הרביעי יסקרו סוגים שונים של תכשירים המשמשים ברפואת הצמחים ומיועדים לשימוש פנימי, בהם סירופ, כמוסות וטבליות

החומרים בהם עסקה עד כה סדרת הכתבות מוגדרים, בעצם, כחומרי גלם. ההבדל בין חומר גלם למוצר מוגמר, או תכשיר, תלוי למעשה רק ברשות המפקחת עליו ובתהליך אריזתו וסימונו. ביתר פשטות ניתן לומר כי מפעלים המוגדרים כיצרני חומרי גלם מייצרים חומרי גלם, בעוד שמפעלים המוגדרים כיצרני מוצרים מוגמרים מייצרים תכשירים. כך תשמש אותה תמצית אכינצאה כחומר גלם או כתכשיר, בהתאם למפעל בו יוצרה. כמוצר מוגמר יכולות לשמש תערובות של צמחים שונים, עם או בלי תוספות של חומרי טעם וריח, משמרים וכדומה.

ברפואת הצמחים משמשים דגמי רקיחה מרכזיים אחדים. להלן המקובלים שבהם:

סירופ

זוהי תמיסה רוויה של סוכר (כ-60%). בעבר נהגו להכין סירופים באמצעות תוספת סוכר לחליטות ולמרתחים. כיום נהוג פשוט להוסיף תמציות צמחים מרוכזות לסירופ סוכר בסיסי (סירופ סימפלקס), או לתמיסות סוכר רוויות דוגמת מולסה ודבש.

תערובת של סירופ עם תמצית כוהלית נקראת בעצם אליקסיר (Elixir). להכנת 1 ליטר של סירופ ביתי משמשים 200 גרם של חומר הגלם הצמחי, אותם מבשלים במשך ½ שעה בתוך ½ ליטר מים. לאחר הבישול יש לסנן ולהוסיף לתמצית שנוצרה כחצי ק"ג סוכר חום או לבן, להביא לרתיחה ולכבות את האש מייד עם תחילת הרתיחה. לסירופ זה ניתן, אם מעוניינים, להוסיף גם תמציות ושמנים אתריים לפי הצורך.

סירופים משמשים בעיקר לטיפול בילדים, מכיוון שהסירופ עצמו מסווה את הטעם החזק ולעתים הלא טעים של הצמחים.

כאשר מדובר בטיפול במחלות דרכי נשימה תחתונות (ברונכיטיס למשל), לסירופ עצמו ישנה השפעה מכנית מרגיעה במצבים של שיעולים יבשים ומגורים.

כמוסות

הכמוסות מקובלות מאד ברפואת הצמחים המודרנית, בעיקר על שום הנוחות בשימוש שהן מאפשרות.

הכמוסה המקובלת ברפואת הצמחים עשויה מתאית, שבמקורה משמשת כמעטפת התא הצמחי. אלו הן כמוסות כשרות, להבדיל מכמוסות לא כשרות, המופקות מג'לטין מן החי. בתוך הכמוסות ניתן למלא, בעזרת מכונה המיועדת לכך, אבקות של צמחים, מינרלים, ויטמינים וכיוצ"ב.

כיום לא נהוג עוד להשתמש בחלקי צמח טחונים לצורך מילוי הכמוסות, אלא בתמציות יבשות. יתרונן העיקרי של הכמוסות הוא בכך שהמשתמש בהן אינו חש את טעמם של הצמחים, שלעתים הוא קשה מנשוא.

טבליות

אלו מיוצרות בתהליך של כבישה בלחץ. חומר הגלם הצמחי - תמציות יבשות או צמחים טחונים, מעורבב עם חומרים מדביקים ומייצבים ליצירת הטבליה.

כאשר מדובר בתמציות יבשות תקניות, הפורמט של כמוסות וטבליות מאפשר דיוק רב במינון ובריכוז החומרים הפעילים. כמו כן מתאים אופן שימוש זה לאורח החיים המודרני ומאפשר לשאת התכשירים ממקום למקום.

חסרונותיהם הבולטים של הכמוסות והטבליות נסקרו בפרק הקודם של סדרה זו, ומתבטאים בעיקר בפגיעה באיכויות עדינות של הצמח בתהליך הפקת התמצית, ובקושי בספיגה ממערכת העיכול.

בנוסף לאמור לעיל, תכשירים נוזליים כדוגמת שטיפות, ספריי וכדומה מקובלים ברפואת הצמחים המודרנית וכוללים על פי רוב תערובות של תמציות מצמחים שונים.



תמציות יבשות

  הצד החומרי של רפואת הצמחים: תמציות יבשות
התמציות היבשות, המשמשות על פי רוב להכנת כמוסות, נחשבות למרוכזות ביותר שבין תמציות הצמחים, ועם זאת לשנויות במחלוקת בקרב אנשי המקצוע

התמצית היבשה אינה אלא תמצית נוזלית שעברה תהליך נידוף שבסופו נותרו החומרים המוצקים בתמיסה, המכילים ריכוז גבוה של החומרים הפעילים בצמח וכן חומרים אינרטיים. סוג זה של תמציות נחשב למרוכז ביותר מבין אופני ההכנה של תמציות צמחי מרפא.

תהליך הפקתה של תמצית יבשה מתחיל במיצוי ראשוני של חומר הגלם הצמחי באמצעות מכשיר הנקרא ריאקטור, או בתהליך של פרקולציה. עם תום שלב זה מרכזים את התמיסה שנוצרה באמצעות אידוי בחום נמוך תחת תנאי ריק (ואקום), על מנת לשמר בתמצית את מרבית החומרים הפעילים שחלקם רגישים ביותר ועלולים להיהרס או להתנדף. את התמצית המרוכזת שנתקבלה מייבשים בהקפאה או בריסוס, תהליך בו מתגבשות הטיפות הזעירות של התמצית על גבי חומר נשא (Carrier).

כיום נהוג גם לבצע תהליך שנקרא מיקרואנקפסולציה, בו מצופה כל חלקיק קטן של התמצית היבשה בשכבה דקה של חומר אוטם ממקור צמחי. פעולה זו מאריכה את תוחלת החיים של התמצית, משפרת את איכותה ומונעת פירוק מהיר של החומרים הפעילים.

תמצית יבשה פשוטה - Dry Extract

זו מוגדרת באמצעות היחס בין צמח יבש לתוצר הסופי.
להכנת 1 ק"ג של תמצית בריכוז 5:1, משתמשים ב-5 ק"ג של צמח יבש. מכאן שכל ק"ג תמצית מייצג פעילות רפואית של 5 ק"ג צמח יבש, או שגרם אחד של אבקה מכיל את החומרים הפעילים מ-5 גרם צמח, ומייצג פעילות רפואית של אותם 5 גרם.

תמצית יבשה תקנית – Standardized Dry Extract

כאן קובעים את ריכוז התמצית על-פי ריכוז החומרים הפעילים שהיא מכילה. לדוגמה: תמצית יבשה תקנית של גינקו מכילה 24% גינקו-פלבונים. כאשר חומר הגלם איכותי נזדקק ל-50 ק"ג עלים יבשים כדי לקבל 1 ק"ג תמצית תקנית של גינקו (Ginkgo biloba). 

במידה שאיכות חומר הגלם הצמחי ירודה, נזדקק לכמות גדולה יותר של חומר גלם על מנת להפיק תמצית תקנית, המכילה תמיד ריכוז זהה של אותם מרכיבים פעילים שעל פיהם נקבע התקן. כך, למשל, על מנת להגיע לריכוז הגינקו-פלבונים שנקבע כתקן לתמצית הגינקו אנו עשויים להזדקק ל-60 ק"ג עלי גינקו כדי לקבל 1 ק"ג תמצית תקנית. 

באופן כללי נקבע התקן על-פי החומר הפעיל העיקרי בצמח, שהוגדר באמצעות מחקרים פרמקולוגיים וקליניים. עבור צמחים שלגביהם טרם הוגדר חומר פעיל עיקרי אחד, נהוג להגדיר חומר פעיל מסוים כסמן (Marker), ודואגים בתהליך הייצור שסמן זה ימצא תמיד בריכוז זהה. ההיגיון מאחורי הדברים הוא שאם הסמן נותר בריכוז זהה, סביר להניח שגם החומרים האחרים ישמרו על רמה פחות או יותר זהה. מסיבה זו ניתן למצוא תמציות של צמח מסוים אשר יוצרו במפעלים שונים והסטנדרטיזציה המשמשת בהן לריכוז החומר הפעיל נעשתה על-פי חומרים שונים בצמח.

יתרונות:

• התמצית היבשה נוחה מאד לשימוש ובדרך כלל היא משמשת להכנת כמוסות וטבליות המיועדות לבליעה. רוב האנשים מוצאים אופן שימוש זה כנוח ביותר כיוון שאינם נדרשים להתמודד עם טעמם העז של הצמחים שכמעט אינו מורגש בכמוסה או בטבליה.
• תמציות תקניות הן אולי האופן המדויק ביותר לנטילת צמחי מרפא. דרגת הניקיון, האיכות והבקרה שלהן זהה כמעט לזו של התרופות המקובלות ברפואה המודרנית, ולמעשה אינן אלא "תרופה" צמחית.
המסקנה היא כי בצמחים שעבורם הוגדר החומר הפעיל העיקרי ופעילותם הרפואית הוכחה על סמך ריכוז קבוע של חומר זה, בהחלט ניתן העדפה לתמציות התקניות.

חסרונות:

• תהליך הפקת התמציות היבשות דורש השקעה מרובה במפעל, לכן עלותן גבוהה ביחס לאופני הכנה אחרים.
• בקרב העוסקים בתחום ניטש ויכוח באשר לאיכותן האנרגתית של התמציות היבשות: המקטרגים טוענים שבתהליך הפקת התמציות התקניות משהו מהחיוּת של הצמח אובד, וכי למרות היותן עשירות בחומרים פעילים הרי הן עניות מבחינת עוצמתן האנרגטית.
• מחלוקת נוספת בין אנשי המקצוע עוסקת בשאלת זמינותן הביולוגית של התמציות היבשות, והיא מציבה סימן שאלה מעל מידת הספיגה שהן משיגות במערכת העיכול.



 

  הצד החומרי של רפואת הצמחים: תכשירים ואופני שימוש
פרק שני בסדרת המאמרים המתמקדת בצד החומרי של רפואת הצמחים. הפרק סוקר בהרחבה את יתרונותיהן וחסרונותיהן של שיטות ההכנה השונות של תמציות הצמחים

לצורך השימוש הקליני בצמחים אנו מעוניינים, למעשה, "להוציא" מהצמח את פעילותו הרפואית, כאשר ה"אנרגיה" של הצמח נמצאת, בעצם, בתוך החומרים הפעילים. לא משנה אם אנו הוליסטיים בגישתנו ונתייחס לאנרגיה, או שכהרבליסטים בעלי גישה מדעית נתייחס לחומרים הפעילים: בסופו של דבר זה היינו-הך אם נגדיר שלמטופל חסרה איכות של אש ונטפל בו בזנגוויל, שהוא חריף ומוסיף "אש", או שנאמר שלמטופל ספציפי זה יש ליקוי באספקת הדם הפריפרית, וננצל מתוך הזנגוויל חומרים פעילים חריפים כמו הג'ינג'רול, אשר ימריצו זרימת דם פריפרית.

בעבר חי האדם בשדה ובכפר והשתמש בצמחים שהיו נפוצים בסביבתו: הוא קטף צמחים והשתמש בהם כמזון, דוגמת סלט (עלי עולש, עלי שן-ארי), תבשילים (עכובית הגלגל), לביבות (עלי חלמית) ופשטידות (עלי סרפד). צמחים רבים שימשו גם כצמחי תבלין ולצורך מניעת מחלות. בסין, לדוגמא, מקובל להוסיף בתחילת החורף למרק שורשי אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) וג'ינסנג (Panax ginseng) לצורך חיזוק ומניעת מחלות חורף. נשים הסובלות מחוסר דם מוסיפות למרק אנג'ליקה סינית (Angelica sinensis) כתמיכה. גם ההכנות עצמן היו בעבר עממיות ולא מורכבות.

עקרון פעולה פשוט זה תקף בעיקר בזרם העממי של רפואת הצמחים, בעוד אנשי הזרם המדעי של רפואה זו עשו שימוש גם בצמחים מיובאים.

אנו נתחיל מהיכרות עם ההכנות הפשוטות ביותר, שמטבע הדברים היו מקובלות יותר ברפואה העממית: אלו הכנות זמינות, זולות וקלות להכנה. לאחר מכן נתקדם לאופנים מורכבים יותר ונסיים באלה הדורשים מיכון של מפעל ולא ניתן להכינם באמצעים ביתיים.

חליטה Infusion 

להכנת חליטה מקצועית העומדת בסטנדרטים פרמקופיאליים, נשתמש ב-30 גר' צמח ל- 1/2 ליטר מים.

אופן ההכנה:

מרתיחים את המים. לאחר הרתיחה מכבים את האש, משרים את הצמח במים ומניחים לו לחלוט במשך 15-20 דקות. מסננים ושותים חצי כוס עד כוס, 3 פעמים ביום. הכמות אמורה להספיק ליום. את החליטה ניתן להכין, ברוב המקרים, בבוקר, ולשמור בתרמוס במהלך היום.

מצמחים ארומטיים המכילים שמנים נדיפים יש להכין חליטה חדשה בכל פעם ולשתות מיידית לאחר ההכנה. אופן אחר לחשב את ריכוז החליטה יהיה בין כף לשתי כפות של חומר צמחי לכל כוס של מים. בצמחים בעלי עוצמת פעילות בינונית עד גבוהה, נשתמש לעתים ביחס של כפית אחת של צמח לכוס מים.

החליטה מתאימה לחלקי צמח רכים ועדינים, דוגמת תפרחות, עלים רכים ולעתים גם זרעים. כמו כן, החליטה מתאימה לשימוש רק ביום בו הוכנה ולא ניתן לשמור אותה ליום המחרת.

יתרונות:

• החליטה קלה להכנה באמצעים ביתיים ולא נדרש מיכון מורכב
• בחליטה ניתן, בעיקר בצמחים עדינים יותר, להגיע למינון גבוה
• עלות נמוכה

חסרונות:

• החליטה אינה נשמרת לאורך זמן, אלא ליום אחד בלבד

• איכות צמחי מרפא במצבם היבש מתדרדרת במהלך תקופת אחסונם, הנדרשת כאשר מדובר בחליטה המחייבת הכנה יומיומית מחומר הגלם. זאת משום שהצמחים היבשים נוטים לסבול ממזיקים ואילו החומרים הפעילים ואיכות הצמח מתדרדרים בהדרגה, בעיקר כאשר מדובר בצמחים המכילים שמנים נדיפים 

• החליטה דורשת בהכנתה זמן ומאמץ, אמנם לא רבים, אך מובן שבהשוואה לכמוסות ולתמציות מדובר במאמץ שחלק גדול מהקהל המודרני יבחר להימנע ממנו

• טעם החליטות, בעיקר בצמחים מרים והדומים להם, אינו ערב לחיך. מכיוון שיש לשתות כוס שלמה בכל פעם, מהווה עובדה זו מגבלה

מרתח - Decoction

הריכוזים והמינונים זהים לאלה של החליטות, וכך גם באשר ליתרונות ולחסרונות.

אופן ההכנה:

ההבדל המהותי הוא שבמרתח אנו משרים את הצמח בתוך המים, מביאים לרתיחה ומאפשרים לו להתבשל מעל גבי אש נמוכה במשך חצי שעה לכל הפחות. כשמדובר בשורשים, בקליפות ובפירות קשים במיוחד יש לבשל את חומר הגלם זמן ממושך יותר, לעתים אף שעה. לאחר תהליך הבישול מסננים ושותים חצי כוס עד כוס אחת, 3 פעמים ביום. המרתחים מתאימים בעיקר לחלקי צמח קשים, דוגמת שורשים, קליפות ופירות.

אחת המגבלות העיקריות של מרתחים וחליטות קשורה לכך שצמחים שונים דורשים פרקי זמן שונים של הרתחה וחליטה. מכיוון שהעבודה ברפואת צמחים היא בעיקרה עבודה בפורמולות מורכבות, הכוללות צמחים אחדים, מהווה עניין זה בעיה יישומית. למשל, אם נרצה לשלב בין קמומיל
(Chamaemelum nobile), הדורש חליטה למשך 15 דקות, לבין הידרסטיס (Hydrastis canadensis), הדורש הרתחה של כשעה, נתלבט כיצד לשלבם יחד מבלי לפגוע בתהליך המיצוי של כל אחד מהם: אם נרתיחם יחד נאבד שמנים נדיפים שבקמומיל, בעוד שאם רק נחלוט אותם לא נפיק את האלקלואידים אשר נמצאים בשורשי ההידרסטיס.

נכון שניתן, וכך אף עושים, להרתיח תחילה את השורשים, ורק בסיום הכנת המרתח לחלוט בתוכו את פרחי הקמומיל, אך פרוצדורה זו היא מסורבלת, מה גם שלעתים מדובר בפורמולה הכוללת שבעה מרכיבים שונים, אשר כל אחד מהם דורש טיפול שונה.

תמציות כוהליות נוזליות - Tincture / Liquid Extract

כאשר מדברים על תמציות כוהליות, בדרך כלל מתייחסים לתמציות הידרו-אלכוהוליות. אלו הן תערובות של מים ואלכוהול, בהן נקבע ריכוז האלכוהול על-פי התרכובות הפיטוכימיות אותן אנו מעוניינים למצות מהצמח.

אלכוהול

האלכוהול המתאים ביותר להכנת תמציות צמחיות לבליעה הוא אתנול נקי (96%), המופק בתהליך של תסיסה וזיקוק. כחומר גלם לתהליך התסיסה (פרמנטציה) ניתן להשתמש בפירות, בזרעים או בירקות שונים, דוגמת חיטה, שעורה, תפו"א וענבים.

בארץ נהוג להשתמש באלכוהול המופק מסלק סוכר, הנחשב לחומר גלם זול, זמין וכשר לכל ימות השנה (כולל פסח). לא מומלץ להשתמש באלכוהול סינתטי, בו עושים שימוש רוב בתי המרקחת בשל מחירו הזול.

העיקרון המנחה בשיטה זו הוא בחירת ריכוז האלכוהול הנמוך ביותר האפשרי: איננו מעוניינים שהמטופל יצרוך כמות גדולה של אלכוהול, אך הכרחי שהריכוז יספיק כדי למצות חומרים פעילים מהצמח.

מים 

ספרי הרפואות (פרמקופיאות) מדגישים שימוש במים מזוקקים לצורך הכנת תמציות, אך בשימוש הביתי ניתן להשתמש גם במים מינרליים או במי מעיין, אותם מומלץ ראשית להרתיח בכדי למנוע התרבות של מיקרואורגניזמים. באין אפשרות אחרת, גם מי ברז פשוטים יכולים לשמש להכנת התמצית.

ריכוזים / יחסים

כאשר מגדירים ריכוז, הכוונה לריכוז האלכוהול בתמיסה ולא לריכוז המים, למשל: ב-100 מ"ל של אלכוהול 70% יש 70 מ"ל אלכוהול נקי ו-30 מ"ל מים, היינו 70 ו-30 אחוזים בהתאמה. ריכוזי התמיסות האלכוהוליות המקובלים להכנת התמציות:

• 96%: ריכוז זה משמש למיצוי צמחים המכילים רק חומרים המסיסים באלכוהול, בעיקר שרפים ושמנים נדיפים, כמו שרף מור (Commiphora molmol) ושרף פרופוליס (Propolis).

• 60%: תמיסות בריכוז זה משמשות למיצוי של צמחים המכילים ריכוז גבוה של שרפים, שמנים נדיפים וחומרים קשי תמס אחרים, שאינם מצריכים ריכוז של 96%. דוגמאות: קוהוש שחור (Cimicifuga racemosa), קוהוש כחול (Caulophyllum thalictroides), כשותית
(Humulus lupulus).

• 45%: המדיום האופטימלי לרוב צמחי המרפא. תמיסה זו מכילה יחסים שווים, פחות או יותר, של מים ושל אלכוהול ומתאימה למיצוי גם של החומרים המסיסים באלכוהול וגם של אלה המסיסים במים. יש לזכור שרוב הצמחים מכילים את שתי סוגי התרכובות. דוגמאות: אכינצאה (Echinacea spp), עוזרר (Crataegus spp), אנג'ליקה אירופאית (Angelica archangelica Radix).

• 25%: ריכוז זה מספיק בכדי לשמר את הטינקטורה למשך מספר שנים. זהו הריכוז המינימלי של אלכוהול הנחוץ, משום שריכוז נמוך מזה יגרום לקלקול הטינקטורה תוך זמן קצר. ריכוז זה מתאים למיצוי צמחים אשר רוב או כל החומרים הפעילים בהם מסיסי מים, והאלכוהול משמש במקרה זה לשימור הטינקטורה. דוגמאות: לפה גדולה (Arctium lappa), זקן תירס (Zea mays), ענבי דב (Arctostaphylos uva–ursi).

הגדרת יחסי צמח / ממס בתמיסה (ריכוז הצמח)

תמציות כוהליות מוגדרות גם באמצעות היחס או כמות הצמח המשמשת להכנת התמצית. ככל שכמות הצמח, באופן יחסי לכמות נוזל המיצוי, גבוהה יותר, כך תהיה התמצית מרוכזת יותר.

תמצית נוזלית בריכוז 1:1 (Liquid extract)

להכנת 1 ליטר של תמצית מסוג זה משתמשים ב- 1 ק"ג צמח יבש, ולכן 1 מ"ל של התמצית מקביל ל-1 גר' של צמח יבש מבחינת פעילותו הרפואית. תמציות אלה אינן מיועדות להכנה ביתית, מכיוון שהן דורשות תהליך של פרקולציה וריכוז נוסף באידוי בתנאי ואקום. לשם כך נדרש מיכון מיוחד המחייב הכנתן של התמציות במפעל

תמצית בריכוז 1:3 (טינקטורה)

אלו הן תמציות הידרו-אלכוהוליות המתאימות להכנה ביתית ונחשבות לתמציות הצמחים המקובלות ביותר כיום בשימוש. להכנת 1 ליטר טינקטורה בריכוז של 1:3 נשתמש בכלי זכוכית בעל נפח של 1-2 ליטר. יש למלא את הכלי ב- 333 גר' של צמח יבש, גרוס או חתוך לחתיכות קטנות - ולכסות אותו ב-1 ליטר של תערובת מים - אלכוהול בהתאם לריכוז הדרוש.

היה ונשתמש בצמח טרי, יש לגרוס ראשית את הצמח במעבד מזון או לחתוך אותו לחתיכות קטנות. את החומר הגרוס מכניסים לכלי וממלאים בו עד ¾ מנפח הכלי, ולאחר מכן מכסים בתמיסה הידרו-אלכוהולית עד לשפת הכלי. מכיוון שהצמח הטרי מכיל כמות מים גדולה יש להשתמש בריכוז אלכוהול גבוה יותר, לפחות 60%. את הכלי יש לסגור היטב, לאחסן במקום מוצל למשך תקופה של שבועיים לפחות ולנער מדי יום, על מנת להבטיח מיצוי נאות. כאשר בתהליך המיצוי מעורבים חלקי צמח קשים (שורשים, קליפות, פירות וכו') רצוי לאפשר תקופת מיצוי של חודש לפחות.

לאחר סיום תקופת ההשריה, יש לסחוט את הצמח המושרה במסחטה המיועדת לכך, לסנן היטב את התמצית שהתקבלה, לבקבק ולאכסן במקום קריר ויבש הרחק מאור השמש.

טינקטורה בריכוז 1:10 (תמיסת אם)

תהליך המיצוי זהה, אלא שכאן נשרה 100 גר' צמח יבש בליטר אחד של נוזל. תמיסה כזו, בריכוז 1:10 נקראת תמיסת אם ומשמשת בדרך כלל להכנת תכשירים הומיאופתיים. לשימוש ברפואת צמחים מודרנית נחשבת תמיסה זו לדלילה מדי, והיא משמשת רק בצמחים רעילים במיוחד, דוגמת בלדונה ודטורה. 

לשימוש השוטף בפיטותרפיה מודרנית נהוג להשתמש בתמציות בריכוז 1:4–1:3, המתאימות לצמחים בעלי פעילות עדינה/בינונית. צמחים אלה מהווים כ-90% מסך כל חומרי הגלם הצמחיים המקובלים.

יתרונות

לתמיסות הכוהליות (טינקטורות) יתרונות רבים, ועל כן הן נחשבות לפורמט החביב והמקובל ביותר כיום על העוסקים ברפואת צמחים מקצועית. בין העיקריים שבהם נמנים:

• הטינקטורה נוחה לשימוש. אין צורך בהרתחה או בפעילות נוספת מעבר למהילת כמות קטנה של התמצית (5-10 מ"ל לפורמולה רגילה) במעט מים ולשתייתה, בדרך-כלל 3 פעמים ביום.

• הפורמט של טינקטורה נוח מאד, הן לאחסון והן לרקיחה ובאופן זה אנו נמנעים מהבעייתיות שהוזכרה בנוגע לחליטות ולמרתחים, הנוגעת לפרקי הזמן השונים הדרושים למיצוי צמחים שונים ולחלקי צמח שונים.

• מכיוון שהטינקטורה הוכנה מבעוד מועד והצמח עבר תהליך של מיצוי ממושך, כל אשר על הרוקח לעשות בתהליך הרקיחה הוא לערבב את התמציות השונות בבקבוק על-פי המרשם.

• הטינקטורה מקבעת לתקופות ארוכות, אפילו למספר שנים, את פעילותו הרפואית של הצמח. ככלל ניתן לומר שהחומרים הפעילים נשארים יציבים משך תקופה ממושכת בתמיסה הכוהלית. זהו יתרון גדול בהשוואה לשימוש בצמחים יבשים ובחליטות, מכיוון שגם לאחר מספר שנים של אחסון נאות של התמצית הצמח בעצם טרי ופעיל כמו ביום קטיפתו.

• אכן הטינקטורות יקרות יותר, באופן יחסי, ממרתחים ומחליטות - אולם הן עדיין זולות יותר מתמציות יבשות תקניות, עליהן נדבר בהמשך.

חסרונות

• החסרון העיקרי של הטינקטורה, אם כי יש הסבורים שזהו אך חסרון תיאורטי, הוא בכך שאלכוהול רעיל לכבד במינון גבוה וגם גורם לשיכרות. מבחינה מעשית יהווה הדבר בעיה בעיקר כשמדובר בילדים, באלכוהוליסטים בגמילה, ברגישים לאלכוהול ובלוקים במחלות כבד. במקרים אלו נעדיף תמציות גליצריניות. עם זאת יש לזכור שכמות האלכוהול שאדם נוטל במנה רפואית של טינקטורה היא זעומה.

• האלכוהול הוא חומר יבש, מחמם וממריץ. תכונות אלו עלולות להוות בעיה כאשר אנו מטפלים בתסמונות המאופיינות ביובש וחום, דוגמת דלקות עור, גלי חום של גיל המעבר וכדומה. במקרים אלה נעדיף למיצוי את הגליצרין, הנחשב למחמם פחות ולמעט יותר לח.

• יש הסבורים שטעם הטינקטורות קשה מנשוא, אך בהשוואה לשתייה של כוס שלמה של חליטת לענה עדיין השימוש בטינקטורה נוח יותר, אם כי בהשוואה לנטילת כמוסות יכול טעמן להיחשב כחיסרון. בהכנת תמציות ניתן לעתים להחליף את האלכוהול בחומרים דוגמת גליצרין או פרופילן-גליקול.

גליצרין

מבחינה כימית זהו סוג של אלכוהול, היינו גליצרול. טעמו מתוק והוא שמנוני ודביק מעט למגע. הגליצרין, להבדיל מהאלכוהול האתילי, אינו רעיל לכבד, אינו גורם לשיכרון ומתאים במיוחד לתמציות המיועדות לילדים. עם זאת, יכולת המיצוי שלו פחותה מאשר זו של האלכוהול והוא אינו מתאים למיצוי צמחים עשירים בשרפים ובשמנים נדיפים.

בהכנת תמצית גליצרינית, או יותר נכון תמצית הידרו-גליצרינית, רצוי להשתמש ב-50% גליצרין לפחות (וכמובן 50% מים) מכיוון שכוח המיצוי ויכולת השימור שלו חלשים.

פרופילן-גליקול

חומר סינתטי בעל תכונות דומות לאלו של הגליצרין אך צמיג מעט פחות, דבר ההופך אותו נוח מעט יותר לשימוש.



חומר הגלם הצמחי

  הצד החומרי של רפואת הצמחים: ההגדרות וחלקי הצמח
סדרת מאמרים המתמקדת בצד החומרי של רפואת הצמחים. הפרק הראשון סוקר שיטות שונות להגדרת הצמח ולזיהויו הבוטני, הכימי והאנרגתי, וכן להגדרת חלקיו השונים

אחד הדברים המייחדים את רפואת הצמחים הוא הקרבה לטבע ולחיים, המתבטאת בצד החומרי של התחום. חוסר יעילות בטיפול בצמחים קשור, לעתים קרובות, לנושא זה: התכשיר הצמחי אינו באיכות מספקת, המינון אינו ריאלי, אופן השימוש אינו מדויק וכיוצ"ב.
לכן צריכה להתקיים היכרות מעמיקה, ברורה ומדויקת עם חומרי הרפואה, עם אופן הכנתם ועם אופן נטילתם.

זוהי שפה חדשה שאיננה מוכרת לרבים מקרב הפונים לרפואת הצמחים. לכן, על מנת שהמורה והסטודנט, המטפל והספק, הספק והמגדל יוכלו לתקשר זה עם זה, דרושה שפה ברורה ומוסכמת. לשם כך משמשת השפה המדעית האוניברסלית: אנו נעשה שימוש בשמות הבוטניים הלועזיים מכיוון שהם אחידים ומוסכמים, בעוד ששמות עממיים משתנים ממקום למקום. לדוגמה: אם נאמר Niu Bang Zhi או לפה גדולה או Burdock, רוב הסיכויים שהרוקח לא יבין אותנו; אך אם נאמר Arctium lappa, הדבר יהיה ברור לחלוטין. אנו נלמד שפה זו בכדי למנוע, ככל הניתן, אי-הבנות וטעויות.

הגדרת החומר הצמחי

ההגדרה הפרמקופיאלית כוללת הגדרה לגבי הזיהוי והאיכות של הצמח. התקן הפרמקופיאלי מגדיר כיצד לזהות את החומר הצמחי ואת איכותו, על פי סטנדרט מדיד ומוגדר.

הגדרה בוטנית: כוללת, לרוב, התייחסות לשמו של הצמח ולמשפחה הבוטנית אליה הוא משתייך, וכן איזכור של ארץ מוצאו ולעתים של תנאי גידולו המתאימים.

הגדרה אורגנולפטית: הגדרת הצמח על פי הקלט החושי: טעם וריח (מתוק, מר וכד'). לנושא זה חשיבות עליונה לגבי הפרמקולוגיה המסורתית, המייחסת את הפעילות הרפואית של הצמח לטעמיו. לעתים טעם וריח לא יוגדרו קונקרטית אלא אופיינית, לדוגמה: קליפת גזע הקינמון תוגדר כבעלת ריח וטעם ארומתיים אופייניים, ללא הגדרה נוספת. איכויות נוספות המסייעות בהגדרת זהות הצמח, בהן נעשה שימוש: פיקנטי, צורב, מצמת (אסטרינג'נט). אלו הן תחושות שהצמח מסב לטועמים אותו. לדוגמה: ככל שתחושת הצימות (המוכרת לרבים מטעמו של פרי בוסר) שמעניק שורש ארכובית ללשון עזה יותר, כך תהיה עוצמת פעילותו הרפואית גבוהה יותר.

הגדרה מַקרוסקופית: הגדרה המתייחסת, במובן מסוים, בעיקר לחוש הראייה: הצורה, הטקסטורה, הצבע, אופי השבר (סיבי או חלק) וסימנים אופייניים נוספים של החומר הצמחי הנבדק. הזיהוי המקרוסקופי נחשב לגס למדי ולבלתי מדויק, אך מי שמכיר היטב את הצמחים יכול בהחלט להסתמך בלבדית על אופן זיהוי זה.

הגדרה מיקרוסקופית: זו כוללת בחינה מיקרוסקופית של צמח הטחון לאבקה מתחת למיקרוסקופ (בהגדלה של בין x25 ל–x200). באמצעות בדיקה זו ניתן להבחין במבנה התאים והרקמות של הצמח, בבלוטות המכילות שמנים או בשרפים או קריסטלים האופיניים לכל צמח. או אז ניתן להשוות בין התצפית לבין רישום או צילום של חומר צמחי אותנטי, ולוודא את זיהויו. אופיה של בדיקה זו מאפשר בעיקר זיהוי ודאי, אך אינו מספק נתונים כלשהם לגבי איכות החומר הצמחי. שימוש בבדיקה זו פחות מקובל כיום.

הגדרה ע"פ בדיקות כימיקליות: כאן מפעילים ריאקציות כימיות על הצמח, באמצעות ערבוב תמיסת הצמח עם חומרים כימיים דוגמת אמוניה וחומצה אצטית. הבדיקה מסייעת בזיהוי הצמח אך, שוב, לא בקביעת איכותו.

הגדרה כרומטוגרפית: הבדיקה המקובלת ביותר כיום לזיהוי הצמח ולקביעת איכות החומר הצמחי. כוללת בידוד חומרים פעילים מהצמח והשוואת התוצאות לדוגמא אותנטית. באמצעות הבדיקה ניתן לוודא את זהותו של הצמח ולזהות את החומרים הפעילים הקיימים בו ואת ריכוזם.

קיימים סוגים אחדים של כרומטוגרפיה, ביניהם:
TLC – Thin Layer Chromatography: שיטה מיושנת יחסית שאינה נפוצה כיום בשימוש.
HPLC – High Performance Liquid Chromatography: השיטה המקובלת כיום.
GC – Gas Chromatography: מיועדת בעיקר לבידוד ולזיהוי חומרים נדיפים.

קיימות הגדרות פרמקופיאליות נוספות, המתייחסות לאחוז החומר האינרטי בדוגמת הצמח (למשל, אחוז הגבעולים בדוגמא של פרחי קמומיל) ועוד, אך אנו נסתפק בכך.

חלקי הצמח השונים הנמצאים בשימוש רפואי

מינוח עברי

מינוח לועזי

הערות

שורש

Radix

לדוגמא: אכינצאה

עלווה

Herba

כולל: גבעולים, עלים, פרחים. נקרא גם נוף הצמח.

בעיקר בצמחים עשבוניים

לדוגמא: אמנון ותמר (Viola tricolor)

עלים

Folia

לדוגמא: בת-קורנית (Thymus vulgaris), שיש בה חומרים פעילים רק בעלים ולא בגבעול

פרי

Fructus

לדוגמא: עוזרר (Crataegus spp), שכיזנדרה (Schisandra chinensis)

זרע

Semen

בעצם פרי אך ללא הציפה

לדוגמא: זרעי סלרי (Apium graveolens), זרעי שומר (Foeniculum vulgare)

אברי רבייה נקביים (צלקת)

Stigmata

לדוגמא: זעפרן, זקן תירס (Zea mays)

פרחים

Flores

לדוגמא: קמומיל (Chamaemelum nobile), קלנדולה (Calendula Officinalis)

קליפת גזע

Cortex

לדוגמא: אלון, ערבה (Salix alba)

קליפת הפרי

.Cortex Fruct

לדוגמא: אגוז שחור (Juglans nigra)

קליפת השורש

Cortex Radix

לדוגמא: סירה קוצנית, צ'יוננטוס (Chionanthus virginicus)

קנה שורש (גזע מעובה)

 

פקעת

Rhizoma

 

Bulbus

הגבעול שהתעבה ונמצא מתחת לאדמה. לדוגמא: זנגויל (Zingiber officinalis), ולריאן (Valeriana officinalis). לשורש אין עיניים וצמיחות נוספות, הוא עיוור. (גזר, למשל, הוא שורש ולא גזע מעובה).

פקעת היא בעצם סוג של קנה שורש. לדוגמא: בצל החצב.

שרף

Resin

מסיס באלכוהול

לדוגמה: פרופוליס (Propolis) - שרף טהור, Oleo-Gum-Resin
מור (Commiphora molmol)

גומי

Gum

מסיס במים

לדוגמה: גומי ערבי מעץ השיטה, גואר-גם

שרף נוזלי ארומטי

Balsam

שרפים נוזליים, צמיגיים וארומטיים (לעתים מוצקים)

לדוגמא: בלזם פרו , בלזם טולו.


קיימים חלקים נוספים הנמצאים בשימוש רפואת הצמחים, אך ניתן לומר שכמעט כל חומר צמחי שניתקל בו בפרקטיקה הקלינית נכנס תחת אחת מקטגוריות אלו.

הגדרת השפה

הגדרת הצמח הבסיסית כוללת את שמו הבוטני ואת חלק הצמח הנמצא בשימוש רפואי. באופן כללי נשתמש בשם הסוג ובשם המין: זה יספיק להגדרת הצמח בכדי למנוע טעויות. נציין כי מבחינת השימוש הקליני איננו מתייחסים לזן הצמח: מידע זה מהותי בעיקר עבור החקלאי המגדל את הצמחים. לדוגמא:

מין: officinalis סוג: Taraxacum
הסוג נכתב באות גדולה ולאחר מכן באותיות קטנות, שם המין נכתב כולו באותיות קטנות. בכל צמח ישנם חלקים בהם נמצאים החומרים הפעילים, ולכן חשוב להגדיר גם את חלק הצמח בשימוש. ישנם צמחים בהם בחלקים שונים קיימים חומרים פעילים שונים ואנרגטיקה שונה, והם משמשים לטיפול באברים שונים ובבעיות שונות, לדוגמא:

Folia Taraxacum – משמש לטיפול בכליות כמשתן
Radix Taraxacum – משמש לטיפול בכבד כתומך וכממריץ הפרשת מרה
Radix Taraxacum officinalis - כאן ההגדרה ברורה לגבי חלק הצמח בשימוש, סוגו ומינו והזיהו ודאי.



בופלאוריום. באדיבות: floracyberia.net

  תיאור מקרה: כאבי מחזור
ליקויי המערכת ההורמונלית הנשית, הפוגעים במידה משמעותית באיכות חיי המטופלות, זוכים לעתים קרובות לתיקון שלם בעזרת רפואת הצמחים. לפנינו דוגמה מעניינת

לפני שנפנה לתיאור פרטי המקרה נציין כי במהלך המפגש הטיפולי המתואר כאן עלו פרטים החושפים אירוע קשה בעברה של המטופלת, לו יוחסה השפעה משמעותית על מצבה הבריאותי ועל הבעיות בעקבותיהן פנתה לטיפול. אין זו המסגרת המתאימה לחשוף פרטים אלה, והם יידונו אך במרומז.

פרטים אישיים

בת 26. רווקה, מסורתית, גובה ממוצע, משקל מעט עודף.

תלונה עיקרית

כאבי מחזור קשים ביותר. ביום הראשון של הווסת כאבים קשים ושימוש במינונים גבוהים של משככי כאבים.
בנוסף, חווה חולשה וערפול חושים, בחילות והקאות. דם הווסת כהה עם מעט קרישי דם, והדימום נמשך בממוצע חמישה ימים. המחזור סדיר.
תסמונת קדם-וסתית (PMS): רגיזות, עצבנות ואי-שקט פנימי לפני הופעת הווסת.

תלונות משניות

• עצירות כרונית. יציאה כפעם בשבוע. אינה חשה צורך תכוף יותר להתפנות, ובדרך כלל אינה חווה אי נוחות בבטן או הפרעות עיכול נוספות.

• הפרשות וגינליות. החלו לפני שנים אחדות. צמיגות ובעלות צבע צהוב וריח חזק. מופיעות בעיקר לאחר אכילת מזון מטוגן, ואינן מלוות בגרד או בצריבה מקומית.

• היסטוריה של דלקות גרון כרוניות עם הסרה כירורגית של השקדים.

• השתן צהוב ובעל ריח חזק, לעתים חווה צריבה במתן שתן.

היסטוריה, דפוסים ואורחות חיים

המחזור החודשי הופיע לראשונה בגיל 10, ומתחילתו היה מלווה בכאבים עזים. במשך היום הראשון של המחזור, לאורך שנים, חשה חסרת אונים מול עוצמת הכאב, נזקקת למשככי כאבים ולתמיכת אמה. מציינת שקיים כעס רב על אמה, אותה היא אוהבת ואליה היא קרובה מאד, וחשה שכעס זה קשור לאירוע בעברה. מציינת שנראה לה שהיא נוקמת באמה בכך שמחייבת אותה להיות לצדה בתקופת הווסת כאשר חווה כאבים קשים. מעידה על עצמה שנוטה לכעוס בקלות, אם כי כלפי חוץ נראית שקטה ונוחה לבריות. אינה מקיימת פעילות גופנית ואינה מקפידה על תזונתה.

אבחנות, אסטרטגיות ויישומים

אבחנה מודרנית

אבחנה מסורתית

אסטרטגיה

צמחים

כאבי מחזור

תסמונת קדם ווסתית

תקיעות דם ברחם

תקיעות צ'י הרחם

מעצימי דם

מניעי צ'י רחם

Ligusticum
Paeonia
Corydalis
Cimicifuga

 

עצירות כרונית

יובש במעיים

תקיעות צ'י המעיים

תקיעות צ'י הכבד

מלחלחים ומרככים

מניעי צ'י מעיים

מניעי צ'י כבד

Glycyrrhiza

Paeonia
Bupleurium

 

הפרשות וגינליות

חום ולחות

תקיעות צ'י רחם

מסלקי חום ולחות

מניעי צ'י רחם

Phelodendron

Paeonia
Corydalis
Cimicifuga


הרכב הצמחים

200 כמוסות:

50 mgExt. Bupleurium

100 mgExt. Paeonia

 50 mg- Ext. Ligusticum

100 mg - Ext. Phelodendron
Ext. Glycyrrhiza - 50 mg

• מינון: 3-2 כמוסות TID

מעקב טיפולי

כבר לאחר שבוע של שימוש בהרכב הצמחים דיווחה המטופלת על שיפור משמעותי בתדירות היציאות. במינון של 1 כמוסה 3 פעמים ביום הייתה התרוקנות יומית, וזאת למרות העובדה שאף לא לאחד מהצמחים בהרכב פעילות משלשלת ישירה. המטופלת העלתה את המינון לשתי כמוסות 3 פעמים ביום ובמינון זה הגיעה אל מועד הווסת. היא חוותה הפחתה בתסמינים הקדם וסתיים של עצבנות וחוסר שקט פנימי והפחתה של הכאבים, אם כי עדיין היו משמעותיים ונזקקה למנה אחת של תרופה משככת כאבים.

לאחר המחזור העלתה המטופלת את מינון הרכב הצמחים ל-3 כמוסות 3 פעמים ביום לקבלת השפעה משמעותית יותר. בנוסף, ניתן לה ההרכב הבא, ששימש כמשכך כאבים נקודתי במהלך הווסת:

Ext. Corydalis - 200 mg

Ext. Ligusticum - 100 mg
Ext. Cimicifuga - 50 mg

• מינון: 3-2 כמוסות בשעת הצורך, או מדי שעתיים.

בתקופה זו מערכת העיכול פועלת כסדרה, עם יציאה יומית. התחושה הכללית של המטופלת טובה והיא מרגישה חיונית ואופטימית. הווסת הבאה הגיעה באיחור של שלושה ימים. לפני בוא הווסת לא סבלה מאותן תופעות מוכרות, נפשיות וגופניות, ועוצמות הכאב היו נמוכות במידה משמעותית. נטלה פעמים אחדות מהצמחים לצורך שימוש נקודתי נוגד כאב, ולא הזדקקה עוד למשככי הכאב הסינטטיים בהם השתמשה במשך שנים. היציאות בימי הווסת היו מרובות ובמהלכה סבלה גם מחולשה, אולם בסיומה חזרה לעצמה וחשה בטוב.

הומלץ על המשך טיפול למשך תקופה של מספר חודשים, עד להתייצבות המצב, שאז ניתן יהיה להפחית בהדרגה את מינון הצמחים עד להפסקתם המוחלטת ולסיום הטיפול. המטופלת דיווחה לאחרונה על כיוונים חיוביים הקשורים למערכת הזוגית שלה ובאופן עקיף לתהליך הטיפולי, שלמרות  התמקדותו בפתרון הליקויים עליהם התלוננה בפגישה הראשונה לא התעלם גם מהתמונה הכוללת ומרובדים עמוקים אשר התבהרו במהלכו.



עירית גדולה. באדיבות: תמי שושני

  תהליכים של ניקוי
את הרעילות המצטברת בגופנו במהלך החורף ומתוך תהליך החיים עצמם נוטה הגוף לנקז באביב. האמצעים: מזונות ירוקים וצמחים מרים, המיטיבים להפעיל את מערכות הניקוז של הגוף

מנקודת מבטה של הרפואה המסורתית הסינית, משתייך האביב ליסוד העץ, לצבע הירוק ולטעם החמוץ. בגוף האדם מיוחס האביב לכבד, לכיס המרה ולעיניים. את זה הלא אפשר לקרוא בכל ספר בסיסי ביסודות הרפואה הסינית, ולכן, במאמר זה ננסה להאיר מעט את אותן התרחשויות פסיכו-פיזיו-פתולוגיות, אשר חלקנו חווים בתקופת מעבר זו: נשתדל להבין את משמעותן ביחס לתהליך החיים הדינמי, ולהציע דרכים שיובילו את האורגניזם האנושי בחתירתו הבלתי נלאית אל עבר האיזון.

על רעילות ורעלים

האיבר העיקרי בגופנו, דרכו מתבטאת האיכות של יסוד העץ - ומכאן גם האביב, הוא הכבד. לאיבר זה מיוחסים תפקודים רבים ומגוונים, אשר לא כאן המקום לפרט את כולם. בחרתי להתעכב על תפקוד אחד ומיוחד, אשר ניתן לכנותו בשם דה-טוקסיפיקציה (Detoxification). אם ננסה להסביר את המונח באופן מילולי, נקבל משהו כמו: טוקסיפיקציה = רעילות, דה = מילת שלילה. התוצאה: שלילת הרעילות. עולות ראשית השאלות: - מהי רעילות? - מהיכן היא מגיעה? - איך היא אמורה להיות מסולקת מהגוף?

נתייחס לכך בקצרה: רעילות יכולה להגיע אל הגוף ממגוון מקורות, אשר ניתן לחלקם לשלושה מיני "מזונות": המזון שאנו אוכלים, האוויר שאנו נושמים והרשמים אותם אנו קולטים בחושינו (כן, גם זה סוג של מזון).

ראשית, נעסוק באוכל. אוכל עלול להוות מקור לרעילות בכמה אופנים שונים. חומרי ההדברה והתרופות, בהם מטופלים הצמחים ובעלי החיים המשמשים לנו למזון הם מקור לרעילות, כמו גם כל החומרים הסינטטיים המוספים באופן מלאכותי למזון, דוגמת צבעי מאכל, מעכבי חמצון, חומרים משמרים, חומרי תפיחה, מייצבים וכדומה. לגופנו קשה מאוד להיפטר מחומרים אלו, מכיוון שהוא "מכיר" אותם זמן קצר בלבד (מבחינה אבולוציונית), ולא התפתחו בו מנגנוני סילוק המותאמים לפינוי חומרים אלה. כאשר חומרים אלו מצטברים בתוך התאים והרקמות, הם פועלים בגוף כרעל, הגורם לשיבוש התהליך המטבולי ובטווח הארוך אחראי לפגיעה ברקמות ובאיברים, שסופה במחלות כרוניות.

בנוסף, מזון הנחשב ללא מתאים לסוג האדם האוכל אותו (מה שנקרא "טיפוס"), או לתנאים האקלימיים (למשל, אוכל קר ולח בחורף) - גם הוא עלול להוות מקור לרעילות המצטברת ברקמות הגוף. האוויר שאנו נושמים גם הוא מקור לא אכזב לרעילות: פיח ופסולת תעשייתית מגוונת המזהמים את האוויר, חודרים אל גופנו עם הנשימה. הם נספגים דרך הריאות אל מחזור הדם ומצטברים בתאים. "המזון" הנקלט בחושינו מקורו בהשפעות חיצוניות ופנימיות, דוגמת צלילים, ריחות, מראות, רעיונות, תחושות, רגשות וכדומה. כל מי שעיניים בראשו ואוזניים בצדי ראשו, יכול להבחין בקלות שכל אותם צלילים צורמים, "מוסיקה" רועשת ואגרסיבית, ריחות דיס-הרמוניים, מראות זוועה, רעיונות מעופשים ויחסי אנוש מעוותים, שהנם מנת חלקו היומיומית של האדם המודרני מיום היוולדו, פועלים כרעל לגופו ולנפשו של האדם, לא פחות מאשר צבעי מאכל ופיח!

הניקיון מתחיל באביב

לאחר שהגדרנו באופן כללי את מקורות הרעילות בגופנו, נשאלת השאלה כיצד ניתן לעזור לגוף לפנות את אותה פסולת המצטברת בו, וגורמת לתחלואי הגוף והנפש. באופן טבעי משקיע גופנו מאמצים גדולים בניסיונות לפנות את אותה פסולת: הפרשת ליחה ונזלת, שלשולים, דימומים, דלקות שונות, מורסות ופרונקלים, כולם עדות לניסיונות, מוצלחים יותר או פחות, לפנות את הרעילות המצטברת בו.

עתה נחזור לראשית המאמר, וננסה לסגור מעגל: האיבר העיקרי (אם כי לא היחיד) אשר מופקד בגופנו על פינוי רעלים (דה-טוקסיפיקציה), הנו הכבד. שיאם של תפקודי הפינוי שנוקט הכבד חל באביב (זאת אומרת, עכשיו!). ואכן, אין זה בלתי שכיח לחוות בתקופה זו תופעות כמו הפרשה עודפת של נזלת, דמעות, שלשולים, פריחות שונות וכיו"ב - כולן עדות לפעילות מוגברת של ניקוז ופינוי על-ידי הכבד.

כאן ראוי לציין, שכאשר אנו אומרים "כבד", הרי איננו מתייחסים בהכרח רק לאותה בלוטה גדולה החבויה מאחורי הצלעות בצד הימני העליון של הבטן, אלא גם לתפקוד ה"כבדי" בכל תא ותא בגוף, היינו, פינוי וסילוק פסולת.

קיימות דעות ושיטות רבות לביצוע של דה-טוקסיפיקציה בתזונה. החל בתפריט של אורז בלבד, וכלה בתהליכים מורכבים דוגמת דה-טוקסיפיקציה על-פי איבן-סינא, לעתים בשילוב של חוקנים, סאונה, מרחצאות בריאות וכדומה, ולעתים ככלי בודד. להבנתו של מחבר מאמר זה, דיאטת ניקוי יעילה ופשוטה מתחילה בשלושה ימים של מים בלבד, שלאחריהם ארבעה ימים של מים וירקות ירוקים בלבד. מובן שתהליך כזה אינו מתאים לכולם: ילדים, נשים בהיריון או מיניקות ואנשים הנוטלים תרופות מרשם, מומלץ כי לא ינסו אותו על עצמם.

בקצרה, מטרתו של תהליך כזה מתגלמת בניסיון למנוע מתאי הגוף חומר גלם להפקת אנרגיה ובניה, על-מנת לאפשר לאורגניזם להפנות את כוח החיות (צ'י) לפינוי, לניקוי ולתיקון. התהליך יסתיים בדרך-כלל במה שקרוי "משבר החלמה", העשוי להתבטא בהזעה ובהשתנה מוגברות, בהקאה, בשלשול או בדימום דרך האף.

צמחי מרפא המסייעים לדה-טוקסיפיקציה

צמחי מרפא שונים שמשו לכל אורך ההיסטוריה האנושית, ובכל מסורות הרפואה, להמרצת פעילות הכבד ולתמיכה בתהליך פינוי הפסולת. רבים מצמחי מרפא אלה מגיעים לשיאם בתקופת האביב, מה שרומז על כוונתו של הבורא בנדון. אם נבחן אותם היטב, נגלה שלחלק מהצמחים הניחנים בהשפעה זו טעם מר ופעילות משלשלת קלה, וכי הם פועלים בעיקר באמצעות המרצת הכבד. צמחים אחרים מפעילים יותר את הכליות, שגם להן מיוחסת חשיבות גדולה בתהליכי הפינוי. צמחים כאלה יגרמו להשתנה מוגברת. כמו כן, ישנם צמחים הממריצים את ניקוז מערכת הלימפה, המשמשת בעצמה כמערכת ניקוז פסולת, וכן צמחים  העוזרים בפינוי דרך הריאות והעור. פורמולת צמחים סטנדרטית התומכת בתהליך של דה-טוקסיפיקציה תורכב בדרך כלל משילוב של צמחים מהקטגוריות השונות, במטרה להשיג תהליך הרמוני של ניקוי ופינוי. להלן דוגמאות לצמחים:

צמחים המפעילים את הכבד ומקדמים דה-טוקסיפיקציה

שורש שן-ארי (Radix Taraxacum spp)
זרעי גדילן מצוי (Semen Silybum marianum)
שורש מרור הגינות (Radix Sonchus oleraceus)
שורש עירית גדולה (Radix Asphodelus microcarpus)
שורש חומעה צהובה/ורודה (Radix Rumex spp)
שורש עולש (Radix Cichorium spp)
שורש לפה גדולה (Radix Arctium lappa)

צמחים משתנים המקדמים פינוי דרך הכליות

זרעי כרפס ריחני (Semen Apium graveolens)
עלי סרפד (Folia Urtica spp)
שורש גזר קיפח (Radix Daucus carota)

צמחים המנקזים את מערכת הלימפה ומסלקים רעילות

עשב דבקה זיפנית (Herba Galium aparine)
קנה שורש אירוס (Radix Iris versicolor)
שורש פיטולקה (Radix Phytolacca spp)

צמחים המנקזים רעילות מהריאות ומהעור

עשב אמנון ותמר (Herba Viola tricolor)
עשב סיגלית (Herba Viola oddorata)
תפרחות תלתן אדום (Flos. Trifolium spp)

צמחים מטהרי דם ומעוררי חיסון

שורש קיפודנית צרת עלים (Radix Echinacea angustifolia)
קליפת גזע לאפאשו (Cortex Tabebuia spp)
שורש חותם זהב (Radix Hydrastis canadensis)
קליפת גזע אונה דה-גאטו (Cortex Uncaria tomentosa)

פורמולה לניקוי כללי לדוגמה

עשב אמנון ותמר 50 גר'
שורש שן-ארי 50 גר'
עשב דבקה זיפנית 50 גר'
קליפת גזע לאפאשו 50 גר'
אופן ההכנה: להרתיח 6 כפות מתערובת הצמחים ב-1 ליטר מים למשך חצי שעה, לסנן ולשתות במשך יום במנות קצובות (לחלק ל-4-3 מנות). יש ליטול מהתערובת במשך כחודש ימים. תכשיר מעט יותר מרוכז בתמצית יהיה:

De-Tox-Mix 
Ext. Taraxacum 1:1 25%
Ext. Galium 1:1 30%
Ext. Urtica 1:1 25%
Ext. Silybum 1:1 20%
המינון: 2-1 כפיות 3 פעמים ביום במעט מים לפני האוכל, למשך כחודש ימים.

מובן שישנן עוד אפשרויות רבות. אלו הן רק דוגמאות.

הזווית היהודית

אי אפשר לסיים ללא ההקשר היהודי. להבנתו של מחבר מאמר זה, תקופת השנה המתאימה ביותר לתהליך ניקוי הנה ימי חג הפסח. אנו מוצאים לכך רמזים כבר בהימנעות המסורתית ממזונות מסוימים, וכן על שולחן החג בדמות השימוש הסמלי בכרפס (המשתן) והמרור (מקדם הניקוי ומפעיל הכבד). ולכן, המלצתי לאביב זה היא לסעוד את סעודת הסדר ולקיים מצוות אכילת מצה. ביום שלאחר הסדר יש להתחיל בתהליך ניקוי תזונתי, באופן שהוצג בראשית המאמר: שלושה ימי צום הכולל שתיית מים, ולאחר מכן ארבעה ימים בהם מותרת אכילת ירקות ירוקים בלבד. במידה שמי מבין הקוראים חש עצמו חלוש משהו במהלך התהליך הנזכר, או אז ניתן להוסיף כוס של יוגורט עזים אורגני וכוס של דייסת שיבולת שועל ביום.

לאחר שבוע זה נחזור בהדרגה לתזונה קלה ומזינה (ירקות, דגנים, קטניות וכדומה), ונשלב במשך שלושה שבועות צמחי מרפא מהמגוון שהוצג במאמר זה. חודש זה מהווה תקופה של ניקוי עמוק ויסודי, אשר יאפשר לכולנו שנה חדשה, טובה ובריאה.



לפה גדולה. באדיבות: floracyberia.net

  לעכל את הפסוריאזיס
מה לעור ולמערכת העיכול? האם יש קשר בין מחלות המתבטאות בעור לבין תפקודה של מערכת העיכול? ואם כן, מהו מקומו של הטיפול הצמחי בהקשר זה?

חלק מהטענות אשר יועלו במאמר עדיין לא הוכחו בכלים מדעיים מקובלים, והייתי מציע לקורא להתייחס אליהן בבחינת "קריאת כיוון" יותר מאשר כאל "אמת עובדתית". הנושא ייבחן בו-זמנית ובמשולב משתי זוויות שונות: זו של הרפואה המסורתית וזו של הרפואה המדעית המודרנית.

נתחיל עם קצת מסורת. על פי הראייה הרפואית הסינית המסורתית, המעי הגס הינו "בן הזוג" היאנגי של הריאה, היינית, ואשר באמצעותם מתבטאת איכות ה"מתכת" בגוף האנושי. אופן ביטוי נוסף של יסוד המתכת הוא העור, כך לפחות גורסת אותה מסורת רפואית. יוצא מכך, שדיסהרמוניות של המתכת עשויות להתבטא בו-זמנית הן בהפרעות עיכול והן בהתבטאויות עוריות.

העור, וכן המעי הגס, מוגדרים כהתבטאויות "יאנגיות" של יסוד המתכת. לכן נוטים מצבים המאופיינים בחוסר יין ובדומיננטיות של יאנג, המסתמנים בדרך כלל בחום וביובש, להתבטא בעור ובמעי בתסמינים של חום ושל פעילות יתר; בפריחות המלוות בגרד ובאדמומיות מחד ובמעי רגיז מאידך; ובתסמינים של יובש, דוגמת עור קשקשי ויבש ועצירות.

יש לזכור, עם זאת, כי רוב תפקודי המעי הגס כפי שהם מוגדרים ברפואה המערבית המודרנית, היינו טרנספורמציה של מזון ושל נוזלים במערכת העיכול, מיוחסים על פי הרפואה הסינית המסורתית לתפקודי הטחול, ולפיכך ליסוד האדמה. עובדה זו מסייעת לנו בהבנת התופעה בה אנו פוגשים תכופות בעבודה הקלינית: ילדים אטופיים המציגים התבטאויות אלרגיות של העור ושל מערכת הנשימה, ובו זמנית סובלים מליחה ומהפרעות עיכול.

בטרמינולוגיה של הרפואה היוונית/ערבית המסורתית, מסווגים ילדים אלו כטיפוס הפלגמטי (ליחתי), והם לוקים בחולשה מולדת של מערכת העיכול ושל הריאה. רפואה עתיקה זו גורסת עוד, כי ליחה ורעילות בגוף הן תוצריה של שריפה לא תקינה של מזון, הנובעת ממחסור ב"אש עיכולית" (או "צ'י  הטחול", על-פי הטרמינולוגיה הסינית). ליחה פתוגנית זו היא למעשה "פיח" הנוצר משריפה לא מוחלטת של מזון.

עתה נבחן זאת מנקודת המבט של הרפואה המודרנית: עיכול לא תקין של חלבונים אחראי לספיגה של שרשראות פוליפפטידיות ממערכת העיכול אל מחזור הדם. מערכת החיסון מזהה חומרים חלבוניים אלה כחלבון זר (אנטיגן). הם פועלים כאלרגנים ומעוררים את התגובה החיסונית-אלרגית עם אותם תסמינים מוכרים, חלקם עוריים, של התגובה האטופית.

עולה השאלה מהן הסיבות לעיכול לא תקין (או חלקי) של אותם חלבונים. ראשית ניתן לומר כי מערכת העיכול האנושית מתקשה לפרק חלבונים מסוימים, כדוגמת חלבוני חלב הבקר. כמו כן, מנקודת המבט של הרפואה הסינית המסורתית, אחד ההיבטים של "חוסר צ'י הטחול" הינו מחסור באנזימי עיכול פרוטיאוליטיים, אותם מפריש הלבלב. מנקודת מבט זו, משויך הלבלב תפקודית ל"טחול": אנו מדברים כאן על התפקוד האקסוקריני של הלבלב, שהינו החלק ה"יאנגי" בתפקודו; לחלק האנדוקריני בתפקוד הלבלב מיוחסת איכות "יינית" יותר (לכן מאופיינת מחלת הסוכרת בתסמינים של חוסר יין, דוגמת צמא מוגבר).

מחסור אנזימתי זה, הנזכר מעלה, פוגע בעיכול נאות של חלבונים, בעיקר אם אלו קשים מלכתחילה לפירוק. אחת הדרכים, אותה זיהה האדם כבר לפני שנים רבות, באמצעותה ניתן להתגבר על אותו מחסור ב"אש עיכולית" - היא הוספת תבלינים "מחממים" למזון עתיר חלבונים. תבלינים אלה תומכים באותה אש עיכולית, משפרים את פירוק המזון ומפחיתים היווצרות של ליחה פתוגנית.

לדוגמה, נמצא שזרעי הל (Elettaria cardamommum) מגבירים פעילות של האנזים הפרוטיאולטי טריפסין.1 תבלינים מוכרים נוספים הרלוונטים בהקשר זה הם: זנגביל, קצח, כורכום, והרשימה עודנה ארוכה. בנוסף להיותם משפרי עיכול, חלקם מכילים תרכובות פנוליות נוגדות חמצון ונוגדות אלרגיה, אשר גם הן רלוונטיות לענייננו. 

אחד הגורמים המשמעותיים בספיגה של תרכובות רעלניות שונות ממערכת העיכול, הוא חדירות יתר של המעי. חדירות זו עשויה להיות תוצאה של חולשה ושל חוסר טונוס של המעי (במינוח סיני: חוסר צ'י), או של מצבים דלקתיים רעלניים (במינוח סיני: חום, לחות ורעילות).

הדיון בהקשרים העיכוליים של מחלות עור איננו שלם ללא התייחסות לתפקודי הכבד וכיס המרה, מיסוד העץ. לאיברים אלו תפקידים עיכוליים משמעותיים הכוללים, בין היתר, ייצור והפרשה של מיצי מרה, החיוניים לפירוק ולספיגה של שומנים ותורמים לפינוי נאות של המעיים. הדם, העשיר ברכיבים תזונתיים לאחר הספיגה ממערכת העיכול, מגיע ראשית אל הכבד, שם עוברים רכיבי המזון תהליכים מורכבים של פירוק ועיבוד. בנוסף, פועלים תאי הכבד על מנת לסנן ולטהר את הדם מחומרים לא רצויים, העלולים לפגוע באורגניזם.

הגישה הרפואית המסורתית המערבית מייחסת לכבד מעורבות משמעותית בהיווצרותן של מחלות עור רעלניות. ואמנם, רבים מהצמחים המקובלים בשימוש במחלות אלה בולטים בהשפעתם המיטיבה על תפקוד הכבד, הן ברובד העיכולי והן ברובד של נטרול תרכובות רעילות ופינוי רעלים (דה-טוקסיפיקציה). צמחים דוגמת חומעה (Rumex crispus), לפה גדולה (Arctium lappa), קערורית סינית (Scutelaria baicalensis) ומהוניה Mahonia aequifolia - Berberis יכולים לשמש אותנו לשם הדגמת השפעה "עורית" דרך עיניים "עיכוליות".

מהוניה Mahonia aequifolia 

בהתבוננות ראשונה, מדובר בצמח בעל טעם מר ואיכות צוננת ויבשה. הוא מכיל אלקלואידים איזוקווינוליניים דוגמת ברברין, אוקסיאקנטין וברבאמין.2 אזורי ההשפעה הישירים והמיידיים של הצמח הם הכבד והמעיים: המהוניה מעודדת ייצור והפרשה של מרה ואילו לאלקלואיד ברברין מיוחסת פעילות מחטאת על המעיים, כמו גם עיכוב התרבות של מיקרואורגניזמים פתוגניים דוגמת הליקובקטר פילורי, קנדידה אלביקנס, E קולי ונוספים. ההתוויות העיכוליות, אם כן, כוללות דלקת הקיבה (גסטריטיס), אנטריטיס, כיב פפטי (אולקוס) ומחלות מעיים דלקתיות (IBD), וככלל - מחלות המאופיינות בחום, בלחות וברעילות.

עם זאת, בחינה מדוקדקת יותר תראה, שהשימוש המסורתי העיקרי בצמח הוא לשם הטיפול בפסוריאזיס ובמחלות רעלניות נוספות של העור. ההיגיון הקליני מאחורי הדברים רואה בפסוריאזיס ליקוי שמקורו בהצטברות רעלנית בגוף. אחד המקורות העיקריים לרעילות זו הוא מערכת העיכול. צמח המשפר פירוק וספיגה (הטעם המר מעודד ייצור של מיצי עיכול שונים), מעודד פינוי של פסולת (המרצת מיצי המרה מעודדת התרוקנות של המעיים), מסייע בפיתרון דיסביוזה של המעיים ומסייע בהחלמת דופן המעי הדולפת כתוצאה מתהליכים דלקתיים וכיביים, יפחית באופן משמעותי את העומס הרעלני על הגוף. בנוסף, מהוניה ממריצה פעולת דה-טוקסיפיקציה של הכבד - תכונה בעלת חשיבות רבה בטיפול במחלות עור רעלניות.

אם כך, ולסיום, ניתן לראות שיעילותו של המהוניה בטיפול בפסוריאזיס נובעת, לפחות בחלקה, מההשפעה על מִשְתנים שונים הקשורים לתפקוד העיכולי. תכונות אלו מתבלטות בצמחים נוספים, והופכות גם אותם לרלוונטיים לטיפול בפסוריאזיס. לאותם משתנים רלוונטיות גם לגבי מחלות עור רעלניות נוספות דוגמת סרפדת, אקנה, פרונקלוזיס (פרונקלים וזיהומים תת-עוריים), דלקת עור אטופית (אטופיק דרמטיטיס) ואחרות.


המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.7.

 

מקורות:

1. Haginiwa, H. et al. (1963) yakagaka zasshi 83, 623
2. B.H.P (1983), British herbal medicine association scientific committee, P. 40



גדילן. נראה מוכר? באדיבות: מייקל מור.

  צמחים בשקל
באביב, בצדי הדרכים, על גבי הגבעות ובחצרות הבתים צומחים עשבים, קוצים ופרחי בר בעלי סגולות ריפוי מופלגות. הכרתם עשויה להביא לפריחתה המחודשת של הרפואה הביתית העממית

כמרצה בתחום רפואת הצמחים אני מתמודד באופן תדיר בקושי להמחיש לתלמידיי כיצד נראה הצמח מעבר לתמונה אותה הם רואים על השקף.

ברוב המקרים הם טועמים תמציות נוזליות אשר הופקו מצמחי מרפא, או רואים צמחים גרוסים או טחונים. קשה להסיק ממצבם זה כיצד נראו בטבע, בטרם נקטפו.

הבעיה מחריפה מול העובדה כי רבים מצמחי המרפא המשמשים בקליניקה המודרנית לא גדלים בארצנו הקטנה. אין כל ספק שמראהו של הצמח מוסיף לנו, העוסקים בתחום צמחי המרפא, ממד נוסף לגבי סגולותיו: הצבע, הארומה ומבנה הצמח, לכולם חשיבות מסוימת לגבי סגולותיו של הצמח. ניתן לצפות כיום במבחר גדול למדי של צמחי מרפא בגנים הבוטניים של תל-אביב או ירושלים, אולם לא ניתן להשוות זאת לצמח הפורח בסביבתו הטבעית.

תורת החתימות

אחת התורות העתיקות ביותר הקשורה לצמחי מרפא ולצמחים בכלל הינה "תורת החתימות". תורה זו מוזכרת עוד בכתביו של גאלן במאה הראשונה לספירה וטוענת שכאשר בורא עולם יצר את עולמנו, הוא נתן בצמחים סימנים על מנת שהאדם יוכל לזהות ולהבין למה הצמח יכול להועיל כמאכל או כתרופה. למשל, אם לחלק מסוים של הצמח יש מבנה המזכיר איבר מסוים, סביר להניח שהוא ישמש לחיזוק האיבר או לטיפול במחלות הקשורות לאותו האיבר.

לדוגמה: פולמונאריה, אשר העלים שלה נראים כמו ריאה עם הרבה נקודות לבנות, שימשה לטיפול בשחפת. דוגמה נוספת היא השמן האדום כדם המופק מהפרע (Hypericum). מצבעו הסיקו הקדמונים כי הוא יכול לטפל בפצעים ובחתכים בשימוש חיצוני, מה שהוכח גם בכלים מודרניים.

בנוסף סייעו גם צבעו וטעמו של הצמח להגדיר את השימושיות שלו, על-פי הדמיון לאיבר או לתפקוד גופני. למשל: כל הצמחים הצהובים והמרים משפיעים על תפקוד הכבד והמרה (מיץ המרה הנו מר וצהוב). לדוגמה: כתמה עבת שורש, מרור הגינות, עירית גדולה, לענה.

גם אזור המחייה ואופן הצמיחה יכולים להעיד במשהו על פעילותו הרפואית של צמח. למשל, צמחים הגדלים ליד מקורות מים שימשו לטיפול בבעיות הקשורות ליסוד המים. היינו: בעיות כליה ומערכת השתן, או בעיות הנוטות להחמיר בתנאי לחות ומאופיינות בעודף לחות. לדוגמה: שבטבט המטפל בדלקות מפרקים ובדלקת רקמת החיבור או בבעיות של הפרוסטטה ושל דרכי השתן.

גם פירותיו של שיח אברהם (Vitex agnus castus), הנפוץ בסמוך למקורות מים, מטפלים בבעיות הקשורות למחזור החודשי כגון: אל-וסת (אמנוריאה) המתפרשת כבעיית זרימה, או מנגד בבעיות של צבירת נוזלים לפני מחזור.

בכתבה זו אנסה לסקור מספר מצומצם של צמחים היכולים לשמש אותנו ברפואה וזמינים לכל אדם ואדם.

מרור הגינות – Sonchus oleraceus 

זהו אחד הצמחים הנפוצים ביותר בישראל, אולם לרוב מתייחסים אליו כאל עשב שוטה. מדובר בצמח חד שנתי ממשפחת המורכבים, הנפוץ בכל חלקי הארץ וגדל כמעט בכל גינה או שדה. הצמח פורח במשך כל חודשי השנה ושיא פריחתו בחודשי האביב והקיץ.

לשימושים רפואיים מומלץ להשתמש בשורשיו, והוא מזכיר ביותר את שורש שן הארי. טעמו של הצמח כמובן מר והוא בעל השפעה על מערכת העיכול והכבד. מומלץ לשתות מרתחים של הצמח בעונת האביב לניקוי ולטיהור הגוף ולטיפול במחלות מטבוליות, כגון: בעיות מפרקים ומחלות עור.

ברפואה העממית של ערביי ארץ ישראל שימש הצמח לטיפול בכאבים בכל חלקי הגוף, לטיפול בתולעים בבטן ולניקוי דרכי העיכול.

אופן השימוש: מבשלים 50 גרם שורש טרי של מרור הגינות בחצי ליטר מים במשך כחצי שעה. מסננים את המרתח ושותים כשלוש כוסות על קיבה ריקה במשך היום. לניקוי הגוף באביב, ניתן לצרוך מהצמח במשך כשבועיים שלושה.

געדה מצויה – Teucrium Polium

צמח ממשפחת השפתניים המצוי ברוב חלקי הארץ. הפריחה באביב ובקיץ. הגעדה נחשבת ל"מלכת צמחי המרפא" של ארץ ישראל ומזכירים אותה בנשימה אחת עם המרווה המשולשת ועם האזוב המצוי. לשימושים רפואיים יש להשתמש בחלקיו העליונים של הצמח (גבעולים, עלים ותפרחת).

הצמח מר מאוד בטעמו ויעיל לטיפול ביתר שומנים בדם ובמחלת הסוכרת. ברפואה העממית שימש לטיפול בכאבי בטן, בחום גבוה, בשפעת והצטננות, בבחילות הריון, בכאבי מחזור ובתולעי מעיים.

אופן השימוש: חולטים 10 גרם צמח לכוס מים (כ-15 דקות). מסננים ושותים לפחות שלוש כוסות ביום על קיבה ריקה לפני ארוחה.

בבונג דו גוני –Matricaria recutita 

זהו צמח חד שנתי ממשפחת המורכבים. הפריחה באביב (עד מאי). זהו בעצם סוג של קמומיל.

לשימושים רפואיים יש להשתמש בפרחים. אז כמו היום, משמש הצמח לשיכוך כאבי בטן, גזים, זיהומי פה וגרון. בשימוש חיצוני הוא משמש להורדת חום, לטיפול בדלקות עיניים, בכאבי אוזניים ובדלקות עור.

אופן השימוש: חולטים 10 גרם פרחים בכוס מים (מומלץ לכסות את הכוס) ל-15 דקות. שותים הצורך.

עולש מצוי - Cichorium pumilum

זהו צמח חד שנתי ממשפחת המורכבים. גדל כמעט בכל חלקי הארץ: בצדי הדרכים, בשדות ובגינות. הפריחה באביב.

ברפואה העממית השתמשו בכל חלקי הצמח. העלים יכולים לשמש כחלק מהתזונה – בסלטים, בקדירות ירק ובתבשילים שונים. השורשים והעלים משמשים לחיזוק הכבד ולטיהור הגוף, לטיפול בעצירות, בחוסר תיאבון וברמות גבוהות של סוכר בדם.

אופן השימוש: מרתיחים 50 גרם שורשים בחצי ליטר מים כ-30 דקות. מסננים ושותים כשלוש מנות במשך היום על קיבה ריקה לפני ארוחות.

גדילן מצוי - Silybum marianum 

זהו צמח חד שנתי ממשפחת המורכבים הגדל כמעט בכל אזורי הארץ ,לצדי הדרכים ובשדות. הפריחה באביב.

ברפואה העממית שימשו הגבעולים והתפרחת שימשו כמאכל ונחשבו ליעילים לחיזוק מערכת העיכול, להגברת התיאבון ולטיפול במחלות כבד. מרתחים אשר הופקו מחלקי הצמח העליונים (נוף הצמח), שימשו לטיפול בלחץ דם גבוה, באבנים בכליות ולשם חיזוק הכבד. הצמח מומלץ לתמיכה בגוף ובכבד בתהליכי ניקוי, בעיקר באביב.

אופן השימוש: מוסיפים כ-100 גרם גבעולים קלופים לחצי ליטר מים, מרתיחים כחצי שעה, מסננים ושותים כשלוש כוסות על קיבה ריקה במשך היום.

 



חותם הזהב. באדיבות: מייקל מור swsbm.com

  לא זורמת
בת 60 עם משקל יתר פנתה לטיפול בעקבות טחורים, עצירות ואבני מרה. האבחנה היתה עימדון של מרה והטיפול התמקד בצמחי מרפא מרים, מניעי צ'י כבד ומרה

אישה בת 60, נשואה + 2, עובדת בחצי משרה כגננת, גובה 150 ס"מ משקל 65 ק"ג.
מוצא מזרחי, מצב סוציו-אקונומי ממוצע.

תלונה עיקרית

טחורים: החלו לפני חודשים אחדים. מלווים בדימום ובכאב משמעותי.
אבני מרה: בתחילת תקופת הקשר הטיפולי היו אבנים אך ללא תסמינים קליניים. כשנה וחצי מתום תקופה זו פנתה המטופלת עם תסמינים בעלי זיקה לאבני מרה, הכוללים:
- כאבים בבטן עליונה ימנית באזור כיס המרה, המוחמרים לאחר אכילת מזון שומני.
- הודגמו מספר אבנים בכיס המרה בבדיקת אולטרה סאונד (תיעוד ממצאים בהמשך). כיס המרה מכווץ והכבד עם הסננה שומנית בדרגה קלה עד בינונית. שאר איברי חלל הבטן תקינים וללא ממצא פתולוגי.

סימנים ותסמינים נוספים

עצירות כרונית: יציאה קשה מדי יומיים-שלושה.
משקל עודף.
מעט חיוורת.
מצב רוח ירוד עקב קשיים משפחתיים וכלכליים. גישה פסימית ותחושת תסכול.
• אין רגישות או העדפה מובהקת לחום או לקור.

דפוסים ואורחות חיים

תזונה מאוזנת בעיקרה, המבוססת על ירקות, דגנים, קטניות, עוף ודגים.
אינה עוסקת כלל בפעילות גופנית.

דיון

למרות העובדה שהמטופלת מציגה תסמינים שונים הנוגעים למערכות גוף שונות, ניתן לראות בבירור שמוקד חוסר האיזון שוכן בתפקוד לקוי של הכבד ושל כיס-המרה.

הטחורים נובעים מגודש של דם ורידי באזור החלחולת כתוצאה מחזרה לקויה של דם דרך וריד השער, שמקורה בתקיעות הכבדית המקשה על זרימת הדם הפורטלית לכיוון הכבד.

העצירות נובעת מהליקוי בזרימת מיץ המרה, בעל ההשפעה המשלשלת, מכיס המרה ואל המעי. בנוסף, מובילה המועקה הרגשית אותה חווה המטופלת לעווית כרונית של המעיים המחמירה את העצירות. הגוון הרגשי האופייני למטופלת, מרה שחורה, אופייני לליקויים בתפקוד מערכת הכבד\מרה.

אבני המרה עשויות להוות הן גורם והן תוצאה לתקיעות הצ'י הכבדית-מרתית.

עווית כרונית של דרכי המרה, לעתים קרובות על רקע נפשי, מובילה למצב של ביליארי-דיסקינזיה, בו קיימת זרימה לקויה של מיץ מרה. זרימה לקויה זו מובילה לעימדון בכיס המרה, לליקוי בפינוי של עודפי כולסטרול עם מיץ המרה ולהיווצרות הדרגתית של אבני מרה. אבנים אלה מעיבות עוד יותר על הזרימה התקינה של מרה, דבר המוביל למעגל קסמים אשר עלול בסופו של תהליך לגרום דלקת של כיס המרה ואף חסימה של דרכי המרה.

אבחנה מודרנית

אבחנה מסורתית

אסטרטגיה

צמחים

טחורים מדממים

 

- עימדון דם בפלג גוף תחתון עם חום

- תקיעות צ'י הכבד

- מניעי דם צוננים

- המוסטטיים (עוצר דימום)

- מניעי צ'י כבד

Leptandra

Hydrastis

Chelidonium

אבני מרה

- חום ולחות בכיס המרה.

- תקיעות צ'י הכבד וכיס המרה

- מנקזי חום ולחות

- מניעי צ'י כבד ומרה

Chelidonium
Berberis vulg.

Corydalis

Mentha pip.

עצירות

מצב-רוח ירוד (מרה שחורה)

- תקיעות צ'י מעיים

- תקיעות צ'י הכבד וכיס המרה

- מניעי צ'י מעיים

- מניעי צ'י כבד ומרה

Chelidonium

Leptandra

Mentha pip.

 

הרכבי הצמחים בהם נעשה שימוש

40% – Tinc. Leptandra
30% - Tinc. Hydrastis
30% - Tinc. Chelidonium

• מינון: 5-10 מ"ל TID

Comp. Hamamelis Ointment למריחה מקומית פעמיים ביום.

הרכב זה ניתן משך שלושה חודשים, במהלכם נצפה שיפור הדרגתי בתסמיני הטחורים והעצירות, עם היעלמות מוחלטת של הטחורים בסיום תקופה זו.

בתום כשנה וחצי, במהלכה לא התקיים קשר טיפולי רצוף עם המטופלת, פנתה זו לטיפול עכב הופעת כאבים בבטן ימנית עליונה, אבחנה של אבני מרה ומועד אשר נקבע לניתוח להסרת כיס המרה בהמלצתו של הרופא המטפל. המטופלת ציינה כי אינה מעוניינת לעבור הליך כירורגי, וכי היא מעוניינת לנסות לטפל בבעייה בעזרת צמחי מרפא. היא קיבלה 250 מ"ל של ההרכב הבא:

25% - Chelidonium Tinc
20% - Berberis vulg. Tinc
30% – Corydalis Tinc
25% - Mentha pip. Tinc

• מינון: 2.5-5 מ"ל TID

בתום מספר ימים במהלכם נעשה שימוש בפורמולה במינון של 2.5 מ"ל TID, חוותה המטופלת החמרה בעוצמת הכאבים בעקבותיה הופחת המינון למנה יומית אחת בלבד. עם ההפחתה בעוצמת הכאב הועלה המינון בהדרגה, ללא החמרה נוספת בתסמינים, והתייצב לאחר כחודש ימים על 5 מ"ל TID. מינון זה שימש משך תקופה של כשלושה חודשים, במהלכה לא חוותה המטופלת כאבים, פעילות המעיים הייתה סדירה ומצב רוחה השתפר באופן משמעותי.

בדיקת האולטרה סאונד שנערכה בתום תקופה זו הראתה אבן בודדת וזעירה, וכיס מרה בגודל תקין ולא מכווץ.



כריכת הספר

  ספר אחד לאי בודד
The energetics of western herbs של ההרבליסט האמריקני ובעל תואר דוקטור ברפואה מזרחית, פיטר הולמס, הוא אוצר עבור איש המקצוע בקליניקה ההרבליסטית האינטגרטיבית המודרנית

"The energetics of western herbs" מהדורה שלישית מעודכנת בשני כרכים.
מאת: פיטר הולמס (אנגלית)
הוצאה: Snow lotus press 1997 
960 עמ'

לפני כ-12 שנה נמצאתי בסיטואציה מקצועית לא פשוטה. סיימתי זה מכבר את לימודיי והייתי מבלה חלק ניכר מזמני בקליניקה בקבלת מטופלים. קראתי כבר, פחות או יותר, את כל מה שנכתב בשפה האנגלית בנושא רפואת צמחים מודרנית וראיתי את עצמי כמי ששולט היטב ברזי ההרבליזם המערבי המודרני, אותו למדתי באנגליה. יכולתי כבר בשליפה לומר לגבי כל צמח בפרמקופיאה את המרכיבים, הפעילות, האינדיקציות והמינונים. ועם כל זאת, חשתי תסכול ואובדן דרך. האנשים אשר פנו אליי לעזרה לא סבלו מ"אולקוס" או "מיגרנה" ולאט לאט צמחה בי ההבנה שהבעיות מהם סבלו שיקפו משהו עמוק יותר, הקשור ל"טיפוס" שלהם ולדפוסים של מחשבה, רגש ופעילות.

בדיוק אז, במרכזו של קונפליקט פנימי, הביא לי חבר צילום מצילום של המהדורה הראשונה של הספר The energetics of western herbs. בשנייה אחת, לאחר רפרוף זריז באסופת הדפים שלפניי, הבנתי שמדובר באוצר, פשוטו כמשמעו. הקריאה בספר השאירה אותי נסער ועם תחושה של "איזה כיף, יש עוד כל כך הרבה שאני לא יודע ואפשר ללמוד ולהעמיק בהבנה אלף שנה". טוב, מספיק עם הנימה הסנטימנטלית, ניגש לענייננו. משימה לא פשוטה לכתוב ביקורת ספרותית על חיבור אשר ניתן להגדירו כ'מקיף ביותר בשפה האנגלית, אשר נכתב במאה העשרים על האנרגטיקה של צמחי המרפא המקובלים ברפואת הצמחים המערבית'.

- אבל צריך להתחיל מהיכן שהוא.

נתחיל ממספר מילים על אודות המחבר. פיטר הולמס M.H L.Ac הנו דוקטור לרפואה מזרחית מסורתית ומטפל בצמחי מרפא. מר הולמס חבר בפקולטה של בית הספר לאחיות של אוניברסיטת ניו-יורק בסטוני-ברוק ומרצה מבוקש ברחבי העולם בנושאים הקשורים לצמחי מרפא ולארומתרפיה. בנוסף לחיבור בו נעסוק הפעם, חיבר מר הולמס גם את הספר Jade remedies העוסק בצמחי מרפא מהרפואה הסינית. לפני שנפתח בסקירה ספרותית ומקצועית, נביא מספר ציטטות המופיעות בגב הספר, המביעות את דעותיהן של אחדות מהדמויות המובילות בהרבליזם האמריקני והאנגלי העכשווי על חיבור זה של הולמס.

כותב סטיבן פוסטר: ...החיבור נובע משנים רבות בהם עוסק המחבר בחשיבה על צמחים מערביים במונחים מזרחיים. זהו מבצע עצום ומרשים... ספר אשר ישאיר חותמו לזמן ארוך ועוד ידברו בו רבות... ומוסיף סיימון מיילס, דמות מפתח בהרבליזם האנגלי והעולמי: ...זהו אפוס מרשים, כמקור ואפילו כאנציקלופדיה לשימושים מסורתיים בצמחי מרפא. המונוגרפים וההקדמות הם בוודאי השלמים והמקיפים ביותר שנכתבו. ונקנח עם מילותיה של ההרבליסטית ברנדה קוק, האומרת: ...הספר הוא החיבור המקיף והחשוב ביותר על אודות המטריה-מדיקה בעולם המערבי.

עכשיו, לאחר פתיחה משכנעת שכזאת, לא נותר לנו אלא לגשת, בידיים רועדות, אל החיבור עצמו. כפי שניתן להבין כבר משמו וכן ממה שנאמר עד כה, עיקרו של הספר עוסק בהגדרת צמחי המרפא המקובלים ברפואה המערבית על פי העקרונות הנהוגים ברפואה המסורתית, או ככותרתו של חלקו הראשון של הספר: "שילוב המסורות המערביות והמזרחיות של רפואת הצמחים". הספר נפתח, כמתבקש, בהקדמות ובתודות לאנשים הרבים אשר תרמו מהבנתם, מי באופן ישיר ומי דרך כתביו. מעניין לגלות בין כותבי ההקדמות את שמו של ד"ר סטיבן פולדר Ph.D, המוכר לכולנו מפעילותו בתחום צמחי המרפא בארץ. הקדמה זו עוסקת ברפואה היוונית המסורתית כאחד ממקורות רפואת הצמחים המערבית. עוד בין מחברי ההקדמות ניתן למצוא את טד קפצ'וק, המוכר לכל העוסקים ברפואה סינית מסורתית.

לאחר ההקדמות פותח הולמס בהנחת היסודות עליהם הוא מתעתד לבנות את ההיכל, סידרה של ספק הרצאות ספק פרקים בשפה ישירה, ציורית וקולחת, אשר סוקרים מגוון רחב של נושאים רלבנטיים. לדוגמא: השוואה בין עקרונות היסוד עליהם מושתתת החשיבה הרפואית המזרחית והמערבית, הקשר של מסורות רפואיות אלו לתרבויות מהן צמחו וכן דיון מעמיק במשמעות הגדרת האנרגטיקה או האיכויות של הצמח, לעומת ההגדרה המדעית-מודרנית-פיטוכימית-פרמקולוגית. לאחר מכן, פונה הולמס להסברים מעמיקים של מונחים דוגמת יין/יאנג, דם/צ'י, חום/קור, לח/יבש, עודף/חוסר וכדומה.

בהמשך חלקו הראשון של הספר מקדיש המחבר מקום נרחב להסבר מעמיק לשאלה אם יש צורך בכלל באינטגרציה בין המסורות הרפואיות השונות, וכאן הוא משכנע מתמיד. הפרק הבא עוסק במיון ובהגדרה מחדש של אופן הצגת הצמחים בספר, אופן הדומה יותר למקובל ברפואה הסינית המסורתית, היינו חלוקת הצמחים לקבוצות על פי הפעילות והאיכות ולא כמקובל במערב, על פי סדר אלפביתי. כאן אנו מוצאים חמש הגדרות עיקריות ראשוניות: צמחים מסלקים, צמחים משקמים, צמחים מנקזים, צמחים מווסתים ומאזנים וצמחים לטיפול סימפטומטי ספציפי. כל אחת מהקבוצות הראשוניות הללו מקיפה מספר תת-קבוצות. לדוגמא: צמחים המקדמים הזעה ומגרשים רוח קור/חום: "Diaphoretics" צמחים המזינים את היין ומלחלחים יובש: "Demulcents", צמחים המניעים את הצ'י ומשחררים תקיעות: "Relaxants", וכדומה. כבר כאן אנו מתחילים לחוש במה שיגיע לאחר מכן: השילוב של החסכנות בהגדרה המערבית עם הציוריות של ההגדרה המזרחית מסורתית.

החלק הראשון עוד מוסיף ודן במגוון נושאים, אשר קצרה היריעה מלהכיל, מאופני שימוש והכנה דרך מינונים ושילובים, אפיניות (Tropism) וכיווני פעולה, וכלה בסקירה מעמיקה ומפורטת ביותר של המקורות הספרותיים עליהם הסתמך ואותם מצטט המחבר. החלק השני של הספר נושא את הכותרת הכמעט בנאלית "המטריה-מדיקה". בנאלית, אמרנו? - אין דבר הרחוק מבנאליות יותר מאשר האופן בו מציג הולמס את צמחיו. לכל אלו מביניכם אשר התרגלו לסטנדרט של מרכיבים פעילים, פעילות רפואית, אינדיקציות ומינונים, נכונה הפתעה גדולה: פיצוץ של אינפורמציה קלינית, היסטורית ורוקחית. עם זאת, לכל המחפשים מידע עדכני היישר מהמעבדה וניסויי ה"דאבל-בליינד" נכונה אכזבה. הולמס לא ממש מתעסק עם החומר הזה, ויוצא ידי חובה בכך שטורח לציין את המרכיבים הפעילים בכל צמח.

כל קבוצה כללית (מסלקים, לדוגמא) ותת-חלוקה (מייזעים, לדוגמה) זוכה בהקדמה מעמיקה ביותר, אשר משאירה את התחושה שכל מה שיכול היה להיאמר נאמר, ואין להוסיף או לגרוע מאום: הרמטי לחלוטין. לאחר מכן מוצגים הצמחים הרלבנטיים לקטגוריה הספציפית, כל צמח זוכה לסקירה הכוללת את שמותיו השונים (לעתים עשרות), חלקי הצמח בשימוש רפואי, עוצמת פעילות (חלש-בינוני-רעיל), מרכיבים פעילים, איכויות (חום/קור, לחות/יובש, טעמים וכיוצא בזה), אפיניות (על איזה רקמות, איברים ומרידיאנים הצמח משפיע) וכן הגדרות הקשורות ל"טיפוס" או ל"קרקע" של האדם אשר הצמח הנדון מתאים לטיפול בו, הגדרות מהרפואה היוונית/ערבית, הרפואה ההודית, הסינית ועוד.

אם חשבתם שזה הכל אז טעיתם, עכשיו רק מתחילה החגיגה! ידידנו ניגש להצגת הפעילויות והאינדיקציות. יהיה זה מעל ליכולתו של מאמר זה לפרוט, ולו במעט, את אופן הצגת הדברים, ולכן רק נאמר שכל סינדרום מסורתי מקבל טיפול יסודי והמחבר מפרק אותו לגורמים ומציין את הסימפטומים השונים המגדירים את הסינדרום, וזאת בשפה מדעית, מודרנית, מדויקת ומפורטת. מובן שלא נפקד מקומם של אופני ההכנה השונים, הריכוזים, המינונים, משך זמן הנטילה וכיוצא בזה. הגישה כאן היא פרקטית לחלוטין ומבחינת המינונים נוטה לצד הגבוה, בדומה למקובל ברפואה הסינית המסורתית.

אך שלא בדומה לנטייה הסינית לעבוד בפורמולות מרובות מרכיבים, עמדתו של הולמס מצדדת במתן של צמח בודד אם ניתן, או לכל היותר שלושה צמחים בפורמולה. ולמי שחשב שבזה פטר אותנו מר הולמס צפויה הפתעה נוספת, היהלום שבכתר: כל מונוגרף מסתיים במה שהולמס מכנה "Notes", שזה אומר פחות או יותר חצי עמוד של דיון חופשי באספקטים שונים, היסטוריים, מסחריים, קליניים, רוקחיים וה"אני מאמין" שלו ביחס לצמח. יש כאן ציטוטים לרוב ממחברים שונים בהיסטוריה, מחקר השוואתי, ציון של צמחים מקבילים מהרפואה הסינית אשר ניתן להשתמש בהם לחילופין, ציון נקודות הדיקור המקבילות לשימוש בצמח ועוד שפע של מידע כתוב, שוב, בשפתו העשירה והישירה של הולמס. אפשר עוד להמשיך ולהמשיך, אך הגיעה שעתנו לסיים.

לסיכום רק נאמר: אם יינתן לכם לקחת לאי בודד רק ספר אחד העוסק ברפואת צמחים אינטגרטיבית קלינית זה חייב להיות, ללא שום ספק "The energetics of western herbs", מאת פיטר הולמס.


המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.4. 

לרכישת הספר באמזון



אכינצאה. באדיבות: תמי שושני

  המעי החיוור
דלקת כיבית של המעי הגס (קוליטיס כיבית) היא מחלה כרונית המתפשטת בהדרגה מן החלחולת למעי הגס. תיאור מקרה הממחיש כיצד עשויים הצמחים לאזן מצבם של החולים

כבר בשנה השלישית ללימודיי בבית הספר לנטורופתיה, נחשפתי לספרו של פיטר הולמס, "The Energetics of Western Herbs", אשר פתח בפניי גישה חדשה ושונה, המאפשרת שילוב בין שיטות רפואיות מודרניות לבין שיטות מסורתיות עתיקות, דוגמת הרפואה הסינית. מאוחר יותר למדתי רפואה סינית ואימצתי גישה אינטגרטיבית, וכיום קשה לי להפריד בין מונחים מודרניים מערביים למונחים מסורתיים. בתיאור המקרה הבא אנסה להציג את האופן שבו באה האינטגרציה לידי ביטוי בקליניקה הפרטית.

דלקת כיבית של המעי הגס - Ulcerative colitis

זוהי מחלה כרונית, בה מתפתחים במעי הגס דלקת וכיבים, המובילים לאירועים של שלשול דמי, כאבים, עווית מעיים וחום. המחלה מתחילה בדרך כלל בחלחולת (rectum) או במעי הגס התחתון, ומתפשטת בסופו של דבר לחלק מהמעי הגס או לכולו.

הסיבה לקוליטיס כיבי אינה ידועה, אך משערים שתורמים להתפתחותה תורשה ותגובות חיסוניות פעילוֹת יתר על המידה במעיים.

סימפטומים: שלשולים רבים, חום גבוה, כאבי בטן, דם וריר בצואה. לעתים מגיע מספר היציאות ל-10-20 ביום.

סיבוכים: הסיבוך הנפוץ ביותר הוא לעתים קרובות אנמיה של חוסר ברזל. כמו כן, עלולות להיווצר פיסטולות.

תיאור מקרה

מטופלת בת 29.
גובה: 1.70 ס"מ
משקל: 60 ק"ג
חזות: נראית חיוורת, חסרת ויטליות, דיבור איטי ועייף, טיפוס חסר.

תלונה עיקרית
סובלת כ-10 שנים מדלקת כיבית של המעי הגס (Ulcerative colitis). מקבלת טיפול סטרואידיאלי, מעוניינת להיגמל מטיפול זה.
סימפטומים: כאבי בטן, שלשולים דמיים (כארבעה ביום), גזים, חולשה חמורה לאחר יציאה.

תלונות נוספות
דיכאון שהחל כחודש לאחר הלידה (ילדה לפני כחמישה חודשים), פסימיות, נטייה לבכי.
חרדה שהתווספה לדיכאון.
אנמיה (המוגלובין וברזל נמוכים) שהוחמרה עקב הלידה.
וסת כבדה (וסת ראשונה לאחר הלידה לפני כשבועיים) וחולשה קשה לאחר מחזור.
פיסורה.
צרבות בשעות אחר הצהריים.
עייפות גדולה.
תחושת חולי תמידי.
טוענת שאובחנה אצלה קנדידה.
נשירת שיער מוגברת.
מאז הלידה סובלת מחום ומאודם בפנים (תמיד סבלה מקור עז).
הזעה מוגברת בשעות הערב.
ליחה בגרון בשעות הבוקר.

תזונה
בסך הכל תפריט מאוזן יחסית, בעיקר מזון מבושל ומגוון הכולל מעט חלבון מהחי, טחינה, לחמים מלאים, מעט פירות. אוכלת מספר ארוחות קטנות במשך היום.

ניתוח המקרה
באופן מובהק, ניתן לראות כי מדובר בטיפוס חסר מאוד, חסר ויטליות. טיפוס שברפואה הסינית מוגדר כחסר צ'י ודם. סביר להניח, שגם כאשר המטופלת נמצאת במצב מאוזן יותר, היא עדיין לא נראית כטיפוס נמרץ ואקטיבי.

הסמפטומים המעידים על חסר מופיעים במספר מערכות:

היבט מערבי היבט סיני

מערכת עיכול:
שלשולים דמיים וחולשה לאחר יציאה
כבדות לאחר ארוחה


חולשת צ'י הטחול
יכול להעיד על סטגנציה כבדית

 


מערכת עצבים (רגשות):
דיכאון, עצב, בכי

כל האזורים הללו משקפים את מצב הכליה ומעידים על חוסר ב-YIN (דם) וגם בצ'י של הכליה. החום והאודם מעידים על עודף מדומה.

מערכת הורמונלית:
וסת שופעת, עייפות לאחר המחזור

דם, שיער:
אנמיה
נשירת שיער מוגברת

טמפרטורת גוף:
חום, אודם בפנים

בנוסף, כמובן, חולשה חיסונית קשה, תחושת חולי תמידית.

אנו רואים טיפוס חסר מאוד, הנוטה לאבד הרבה דם (חומר) וסובל משילוב של סימפטומים המעידים על חוסר (הוזכרו קודם לכן) וסימפטומים הנראים כמו עודף (כנראה מדומה) כגון: דלקת במעי, קנדידה או רעילות כללית, חום שעולה כלפי מעלה.

כמטפל, חשוב לי לציין:

אני זהיר מאוד לגבי שינויים דרסטיים בתפריט אצל מטופלים עם מחלות מעיים. בדרך כלל, במשך השנים, הם לומדים לאזן את עצמם מבחינה תזונתית.

לפני בחירת הצמחים המתאימים למטופלת זו חשוב לזכור, שמדובר בטיפוס חסר מאוד, ולכן הפורמולה הסופית חייבת להיות מחזקת, חמימה ומזינה יותר מאשר נוגדת רעילות/ דלקת/ זיהום, ומקררת. טיפול ארסי או קר עלול להחליש את המטופלת, להנמיך את רמת הוויטליות שלה ובאופן עקיף להחמיר את מצבה.

אסטרטגיה טיפולית
צמחים נוגדי כיב ודלקת: Rehmania ,Glycyrrhiza ,Coptis ,Filipendula ,Chamomilla
מחזקי / מניעי צ'י מעיים / טחול: Citri reticulate ,Atractyloides
מחזקי צ'י כליה / אסטרינג'נטים: Schisandra ,Cypress
מחזקי / מניעי דם: Angelica sinensis, Rehmania
נוגד דיכאון, נוגד חרדה, אדפטוגן, מגביר ויטליות: Hydrocotyl

טיפול
פורמולה נוזלית:
Tinc. Hydrocotyl (1:3) – 30%
Tinc. Angelica sin. (1:3) – 25%
Tinc. Rehmania (1:3) – 25%
Tinc. Cupresus (Cypress) (1:3) – 25%

• מינון: 5-7.5 CC TID

כמוסות:
Ext. Coptis (5:1) – 50mg
Ext. Atractyloides (5:1) – 130mg
Ext. Schizandra (5:1) – 100mg
Ext. Citri reticulata (5:1) – 70mg

• מינון: 1-2 כמ' TID

חליטה:
Herba Filipendula – 50%
Flos. Chamomilla – 50%

• מינון: ½1 כפות לכוס מים. 3 כוסות ביום.

קרם לפיסורה:
Liq. Resin Myrrh – 5%
Tinc Hydrastis – 25%

בבסיס קרם צמחי.
• למריחה 1-2 פעמים ביום.

כפי שכבר ציינתי, המטופלת היא טיפוס הנוטה לקור כללי, אולם הבעיה העיקרית ממנה היא סובלת – דלקת המעיי הגס (קוליטיס), מעידה על חום מקומי (דלקת וזיהום מעידים על חום). לכן בחרתי בצמח מר (עדיף בכמוסות, מאחר שהטעם המר משלשל) וקר, כגון קופטיס (Coptis), לטיפול ישיר בדלקת ובכיבים, אולם בכמות קטנה יחסית לשאר הפורמולה, אשר מכילה צמחים בעלי איכות חמימה ומזינה.

בשבוע הראשון המלצתי למטופלת על נטילת כמוסה אחת 3 פעמים ביום ועל נטילת 5 מ"ל טינקטורה 3 פעמים ביום. במקביל המלצתי להתחיל להפחית בהדרגה את מינון הסטרואידים היומי.

בשבוע השני העליתי את המינון לשתי כמוסות 3 פעמים ביום ו-7.5 מ"ל טינקטורה 3 פעמים ביום.

בנוסף, המטופלת קיבלה פורמולה אקוטית להתפרצות של המחלה המלווה בחום:

פורמולה נוזלית למצב אקוטי:
Tinc Echinacea 1:3 – 30%
15% - Tinc myrrh 1:3
30% - Tinc thmyus 1:3
20% - Ext. Glycyrrhiza 1:1
Tinc Zingiber 1:2 - 5%

• מינון: 5-10 CC TID

בשלב האקוטי נתבקשה המטופלת להפסיק את נטילת כל הפורמולות האחרות וליטול אך ורק מהפורמולה האקוטית, על מנת שלא להכביד ולהעיק על מערכת העיכול, אשר גם כך הינה רגישה.

כעבור כחודש הצלחנו להיגמל לחלוטין מהסטרואידים.

כעבור כחצי שנה הגענו למצב של 1-2 יציאות רגילות ביום. הדימומים פסקו לחלוטין. הווסת התאזנה. נצפה שינוי משמעותי בוויטליות והתלונות על הדיכאון נעלמו.

בשלב זה הפסקנו את נטילת רוב החומרים, למעט החליטה: המטופלת הגיעה לאיזון, חליטה עדינה נועדה "לשמור על הקיים".

מטרתי בהצגת הדברים הייתה לחשוף מעט את הגישה הטיפולית על-פיה אני נוהג. מובן שמהטיפול במקרה זה אין להסיק באופן גורף לגבי מקרים אחרים של מחלות דלקתיות במעיים. כל טיפול חייב להיות מותאם אישית למטופל.

דיון

אנג'ליקה סינית (Angelica sinensis) עשויה להחמיר וסת כבדה. האם מתן הצמח (בפורמולה הנוזלית) לא גורם להחמרת הדימום?
- הצמח אכן מכילה פורנוקומרינים, שהם נוגדי קרישה. על-פי הראייה הסינית, הצמח מניע דם ומזין דם ולכן יכול להיות רלוונטי כאשר הדימום הכבד נגרם מעימדון של דם בוורידי פלג הגוף התחתון וברחם. הפורמולה מכילה גם ברוש, שהוא אסטרינג'נט והמוסטטי (ממתן דימום), ולכן ממתן את ההשפעה נוגדת הקרישה של האנג'ליקה.

האם הפורמולה ניתנת גם בזמן הווסת?
- באופן כללי אנחנו נוטים להפסיק מתן צמחים בזמן הווסת, למעט פורמולות לצורך טיפול בבעיות בזמן הווסת עצמו, בכדי לאפשר למערכת לעבור את תהליך הדימום (הניקוי) ללא הפרעה. עם זאת, אין מניעה מובהקת ממתן פורמולה כדוגמת זו בזמן וסת. במקרה הספציפי המתואר כאן, הפורמולה לא ניתנה בזמן הווסת.

מה השיקולים בבחירת הצמחים בפורמולה האקוטית?
- אכינציאה (Echinacea): צמח מעורר חיסון, נוגד זיהום ולכן תומך בפעילות של המוֹר (בעיקר במצב האקוטי, של התלקחות והחמרת הזיהום). הדעות חלוקות באשר לשימוש באכינצאה לטיפול במחלות אוטואימוניות, ומקובל שקוליטיס כיבי הוא על רקע אוטואימוני. במקרה שלפנינו, שימוש קצר מועד בשלב האקוטי הוא פחות בעייתי.

- מור (myrrh): מצמת (אסטרינג'נט), מוקוסטטי, מחטא וספציפי לטיפול בשלשולים על רקע של חום ולחות. איכויות: מריר, קריר ונוגד זיהום, אך גם פיקנטי וממריץ. בעל השפעה מערכתית ממריצה והשפעה נקודתית מקררת. מתאים למצב של קור כללי ושל חום מקומי.

- בת-קורנית (thmyus): אסטרינג'נט, מחטא ועל-פי הראייה הסינית תומך בצ'י של הטחול, שבמקרה זה הוא אכן חלש וחסר. צונן באיכותו ויחד עם זאת ממריץ. מור ותימוס הם "לב" הפורמולה.

- שוש קירח (Glycyrrhiza): נוגד דלקת, אדפטוגן. במצבים דלקתיים, האדרנל - "כלב השמירה" של מערכת החיסון - מפריש קורטיקוסטרויאידים (נוגדי דלקת). כאשר האדרנל נחלש, פוחתת הפעילות נוגדת הדלקת ומתאפשרת התפתחות של מחלות אוטואימוניות. שוש מסייע להמרצת האדרנל - גם כנוגד דלקת וגם כתומך ברובד יותר עמוק, כלומר: כצמח שמזין את האדרנל ותומך בו. על-פי הראייה הסינית, שוש הוא טוניק של יותרת הכליה ושל הטחול. על-פי הראייה המערבית: אדפטוגן. הפעילות נוגדת הדלקת היא נגזרת בתוך הפעילות העמוקה והרחבה יותר של התמיכה באדרנל (ספונינים סטרואידיאליים).

- זנגביל (Zingiber): צמח חם. קוליטיס מתאפיין בחום מקומי ולכן כמות הזנגביל בפורמולה קטנה יחסית, ומטרתה לשפר את ספיגת הפורמולה במערכת העיכול.


המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.4



קוהוש כחול. באדיבות: מייקל מור swsbm.com

  חד קרן דמיוני, חד קרן אמיתי
שמו העממי של שורש הכמלריום, המשמש לטיפול בבעיות פוריות, הוא חד קרן מדומה ומוצאו ברפואה האינדיאנית המסורתית. האלטריס הוא צמח אינדיאני דומה, וכינויו העממי הוא חד קרן אמיתי

המסורת הרפואית של האינדיאנים ילידי צפון אמריקה סיפקה לנו לא מעט צמחים לטיפול באישה. חלקם נהפכו במשך השנים פופולריים ומקובלים בעולם כולו (קוהוש שחור, בטטת בר), ואחרים, מהפחות שכיחים שבהם, משמשים בעיקר מרפאים. לדוגמא: קוהוש כחול, לאונורוס, מורן, טריליום, מיטשלה, ושני הצמחים שנתמקד בהם בכתבה זו:

כמלריום Chemaelirium lutea - False unicorn root
אלטריס Aletris farinosa - True unicorn root

שני צמחים אלו פחות מוכרים לקהל הרחב וגם מספר המטפלים המשתמשים בהם מצומצם למדי, אולם חשיבותם גדולה ביותר עבור הרבליסטים, בעיקר לטיפול בבעיות פוריות אצל נשים. לצערנו הרב, הידע המודרני על אודותיהם של צמחים אלו מועט ביותר, ועיקר האינפורמציה היא קלינית ומבוססת על נסיון עשיר של מטפלים, נסיון שהצטבר במשך שנים רבות של עבודה.

לפני שנדון בפעילות הרפואית והשימושים הקליניים של צמחים נפלאים אלה, חשוב להתייחס למספר היבטים מסחריים וכלכליים. לצערנו הרב, צמחים אלו אינם שכיחים במסחר העולמי בצמחי מרפא, מאחר שהביקוש להם קיים בעיקר בקרב המרפאים. בנוסף לכך, כמות חומר הגלם הצמחי קטנה למדי, מכיוון שהצמחים כמעט ונכחדו בברוהינם קשים ביותר לגידול. גם אם נמצא חומר גלם במסחר, מחירו עלול להגיע לאלפי שקלים לק"ג.זוהי סוגיהקריטית ביותר כאשר מגיעים לקליניקה, משוםשעל מנת להשיג השפעה רפואיתמצמחים אלו, בעיקר בטיפול בבעיות פוריות, יש ליטול מהם משך תקופות של חצי שנה ויותר. עניין זהעלול להעיק על כיסו של המטופל (או במקרה זה, המטופלת). לעתים ימנע השיקול הכלכלי מן המטפל לשלב צמחים אלו בטיפול, למרות שלדעתי אין להם אלטרנטיבות של ממש, וכל צמח אחר יהווה פשרה.

במשך השנים התגלעו חילוקי דעות רבים לגבי השאלה אם צמחים אלה (כמלריום ואלטריס) דומים בפעולתם. כבר בשם העממי (unicorn root = שורש חד הקרן) ניתן לראות דמיון בין השניים.

אלטריס וכמלריום: דמיון ושוני

שם הצמח

אלטריס

Alteris farinosa

כמלריום

Chamaelirium lutea

חלק בשימוש

גזע מעובה + שורשים

גזע מעובה + שורשים

מרכיבים פעילים

ספונינים סטרואידאלים המבוססים על דיאוסג'נין

ספונינים סטרואידיאלים המבוססים על דיאוסג'נין (הגליקוזידים Chamaelerin ו-Helonin)

פעילות רפואית

מאתן (tonic) למערכת העיכול, הכבד והרחם. מרגיע.

מאתן (Tonic) לאברי הרבייה

אינדיקציות

נשים: ליקויי פוריות (נשים), עקרות.

גברים: עקרות, ספירת זרע נמוכה.

כללי: לטיפול במצבים עוויתיים של מערכת העיכול (אחד השמות העממיים הינו Colic root)

נשים: עקרות, אל-וסת (אמנוריאה), כאבי מחזור (דיסמנוריאה), הפרשות וגינליות, שמירת הריון (חשש מהפלה).

גברים: אין-אונות (אימפוטנציה).


בסיכומו של דבר, ניתן לראות שמדובר בצמחים דומים, אם כי במשך השנים התגלעו חילוקי דעות רבים והיתה אי בהירות ביחס להתוויות שני הצמחים.בחלק גדול מהמקרים מטפלים השתמשו בכמלריום במקום באלטריס, וכך נוצר הבלבול ביניהם. היו שטענו כי אלטריס הוא בעיקר ביטר טוניק, המשמש לטיפול בקשיי עיכול, וכי אין לו השפעה מובהקת על מערכת הרבייה הנשית. עם זאת, בשנים האחרונות, בזכות אנליזה כימית של מרכיבי הצמח, זוהו החומרים הפעילים העיקריים (המבוססים על החומר דיאוסג'נין ודומים בשני הצמחים), ומכאן ניתן להסיק שלאלטריס יכולות קליניות מקבילות לאלו של הכמלריום.

למרות כל הנאמר, חשוב לזכור שעלות שני צמחים אלה גבוהה מאוד ואין הצדקה לשלב את שניהם בטיפול בבעיות פוריות (למעט מקרים בהם קיימתגם חולשה של מערכת העיכול, בנוסף לזו הקיימת באברי הרבייה), ומטבע הדברים, רוב המטפלים מעדיפים להשתמש בכמלריום.

כמלריום  Chamaelirium lutea False unicorn root

צמח זה נחשב בעיקר למחזק (Tonic) למערכת הרבייה הנשית, למערכת השתן (גם ערמונית) ולמערכת העיכול. יש לו השפעה מזינה, מחזקת (מאתנת) ומצמתת (Astringent Tonic) והוא יעיל ביותר לטיפול בחולשת מערכת הרבייה (חוסר צ'י כליה) וכן בחולשה של הכבד ושל מערכת העיכול (חוסר צ'י כבד וקיבה).

על פי הולמס, הצמח משפיע על מערכת העצבים ומערכת העיכול, בדומה לרוזמרין. הוא מציין עוד שהצמח מטפל במצבים כרוניים הקשורים למערכת הרבייה ומתבטאים בתשישות כללית ובסמפטומים של קור ולחות, דוגמא חוסר מחזור, וסת שופעת והפרשות וגינליות (לויקוריאה). אלינגווד, מחשובי המרפאים האקלקטיים של סוף המאה ה- 19, מציין כי לצמח השפעה משמעותית על הכבד וכי הוא משפר ספיגה ומקדם אנאבוליזם.

מההיבט ההורמונלי, כמלריום נחשב לפרוגסטרוני ויתאים למצבים של חוסר בפרוגסטרון המתבטאים בחוסר מחזור, מחזורים מאחרים ותסמונת קדם וסתית עם נטייה לבכי ולדימוי עצמי נמוך. כבר במאה ה- 19 השתמשו בצמח לטיפול בעקרות אצל נשים, בקרירות מינית (יצר מיני ירוד), בבחילות הריון ולמניעת הפלה. הצמח נחשב ספציפי לטיפול בווסת כבדה ובצניחת רחם, בזכות הפעילות המצמתת (Astringent) שלו. בנוסף לכך, הצמח שימש גם לטיפול בגברים, בעיקר לבעיות של בלוטת הערמונית ואימפוטנציה.

היבטים קליניים

ברצוני לציין מספר נקודות חשובות מנסיוני הקליני, במטרה לעזור למטפלים אשר עדיין לא התנסו בשימוש בכמלריום.

בתחילת הטיפול בבעיות פוריות עם הצמח, ניתן לצפות לתופעות הבאות:
text bullet שיבושים במחזור, אשר עשוי לאחר. תופעה זו שכיחה למדי וסביר להניח שהיא מעידה על נסיון של הגוף לאזן את עצמו. זהו בעצם סוג של ריאקציה.
text bullet בשבועות הראשונים של הטיפול, ניתן לצפות להפרשות וגינליות חומות-אדמדמות בכמות מעטה, עד הפרשות מימיות בכמות רבה.
text bullet הופעת כאבים באזור השחלות, המזכירים כאבי ביוץ.

בנוגע לשאלת היעילות, נוכחתי לדעת שהצמח יעיל ביותר לא רק אצל נשים צעירות, אלא גם בגילאים מאוחרים יותר (סביב 40), ובמיוחד כאשר בכלים העומדים לרשות הרפואה המודרנית, לא נמצאה סיבה אורגנית לבעיה. במצבים מעין אלו, ניתן לצפות לתוצאות לאחר תקופה של 3-6 חודשים. במספר מקרים הופתעתי לראות, שלאחר מספר חודשי טיפול וכאשר המטופלת סיימה כבר ליטול מן הצמחים, התרחש הריון לאחר כחודשיים, כך שנראה כי הצמח ממשיך לפעול גם לאחר הפסקת השימוש.

לטיפול בהפלות חוזרות ונשנות, כאשר ברקע יש תמונה קלינית של חוסר וחולשה, ניתן לשלב את הצמח עם קליפת גזע של מורן (Viburnum prunifolium), וככלל, מומלץ לשלב את הכמלריום עם שורש זנגביל (Zingiber officinalis) למניעת בחילות (סימפטום שכיח כאשר נוטלים את הצמח).

אופני נטילה מומלצים ומינונים:
טינקטורה: 1:3, 45%אלכוהול, 1-3 מ"ל TID.
כחלק מפורמולה: 20%-25%.



 

  המדריך לבטיחות השימוש בצמחי מרפא
חיבור מקיף, עדכני ושימושי מאוד של צמד ההרבליסטים הקליניים, סיימון מילס וקרי בון, הפועלים במשותף לקידום רפואת הצמחים ולהצגתה בכלים מדעיים מקובלים

  The Essential Guide To Herbal Medicine /  Simon Mills and Kerry Bone

 

זהו ספרם השני של המחברים, הרבליסטים מוערכים ומוכרים אשר פועלים במשותף כבר מספר שנים כדי לקדם את רפואת הצמחים ולהציג אותה בכלים מדעיים מקובלים.

לסיימון מילס, אשר פועל מאוניברסיטת הקסטר באנגליה, יש הסטוריה ארוכה של מעורבות בגופים האירופאים הרשמיים של רפואת הצמחים. הוא עומד בראש האגודה הבריטית לרפואת צמחים ומשמש כמזכיר של האיגוד האירופאי העוסק בנושא  (ESCOP). עמיתו, קרי בון, מדען ומטפל כבר למעלה מ 20 שנה, בעל רקע נרחב בתעשיית צמחי המרפא אשר פועל מאוסטרליה הרחוקה.

 

זהו פרסום מתוזמן היטב; העניין הגובר ברפואת הצמחים (כן, כן, גם מצד גורמים רשמיים), ההתקדמות הרבה ברגולציה של הענף וחששות אשר הובעו מצד הקהילה הרפואית באשר לבטיחות השימוש בצמחים לצד תרופות קונבנציונאליות הופכים את העיסוק בנושא החשוב כל כך לבלתי נמנע. המחברים ראויים להערכה רבה על עצם ההתמודדות עם העניין כמו גם קביעת מסגרת עתידית לבדיקה של הנושאים הכל כך מורכבים ושנויים במחלוקת.

 

כל נסיון לטיפול מקיף בנושא חייב לקחת בחשבון גם נסיונות מצד גורמים רשמיים לקעקע ולהגביל שימוש בצמח כזה או אחר (ראה קווה, היפריקום או אפדרה). על מנת להתמודד עם נסיונות שכאלו, חייב הטיפול בנושא להיות מקיף ולעמוד בקריטריונים מדעיים מקובלים. יתרה מזו, ההגדרה והמנגנונים אשר משמשים לתיאור תופעות לוואי, התוויות נגד ואינטראקציות עם תרופות קונבנציונאליות חייבים להיות בעלי שפה משותפת עם המדעים המקובלים והמקבילים קרי טוקסיקולוגיה, פרמקוגנוסיה, אפידימיולוגיה וכו'. שאלות נוספות אשר זקוקות להבהרה נוגעות לתעשייה הצמחית וכוללות דיון על שיטות הייצור והמיצוי,  בקרת איכות וסטנדרטיזציה. שאלות אלו טומנות בחובן מחלוקות וביקורות מבחוץ כמו גם מתוך התעשייה עצמה.

 

ובכן, חלקו הראשון של הספר בא לענות בדיוק על נושאים אלו. הוא כולל 12 חיבורים נפרדים המעגנים מסגרת קונספטואלית, קלינית ומתודולוגית לדיון. "על הדרך", המחברים גם נפטרים מתיאוריות לא מבוססות, "מדע-זבל" ודעה קדומה. סיימון מילס כותב בין השאר על תופעות לוואי של פלסיבו, על תופעות לוואי של תרופות ועל אינטראקציות צמח-אדם. קרי בון מצידו, מבאר את נושא השימוש בצמחים בעת הריון והנקה, מסביר את איכותה המתודולוגית של רשימת הצמחים האוסטרלית על פני רשימות צמחים אחרות (לעניין זה, אני מברך את משרד הבריאות שאימץ רשימה זו ואת עמותת עיל"מ אשר הביאה אותו לידי כך) ומנצל את הנסיון הרב שלו בתעשייה הצמחית כדי לדון בנושאי בטיחות בייצור הכוללים טעויות בזיהוי חומר הגלם או זיהום חומר הגלם במזיקים או מתכות כבדות.

 

בנוסף, כולל החלק הראשון דיונים מאת מחברים אחרים העוסקים בנושא האלרגיות לצמחי מרפא, נושא בטיחות השימוש בצמחי מרפא סיניים והדרכים הנהוגות והדרושות בכדי לערוך מעקב מדעי אחר תופעות לוואי או אינטראקציות של צמחים (Pharmacovigilance).

 

פרק נוסף, המוקדש לאינטראקציות בין צמחים ותרופות, מכיל ניתוח מתקן של בעיות הדיסאינפורמציה הקיימות כיום. המחברים מדגישים (ובצדק) את העובדה שגם ההרבליסטים עצמם אינם חסינים מטעויות אשר יכולות לקבע מיתוסים כמו "צמחים המכילים קומרינים מתנגשים עם תרופות נוגדות קרישה". בפרק תמצאו גם 2 טבלאות המסכמות את האינטראקציות בין צמחים לתרופות וההיפך.

 

פרק אחרון וחשוב מאין כמוהו מביא לדפוס בפעם הראשונה ניתוח שלם ומקיף (הכולל מסקנות של מספר רשויות מוסמכות) של כל הדיווחים אודות נזק לכבד בהם היה חשד למעורבות צמח הקווה, כמו גם ניתוח פרטני של כל מקרה ומקרה. גם אם מסקנות פרק זה נטולות כל עוקץ פוליטי, הן עדיין נותנות הגנה ונשק לכל אלו אשר נלחמים בהגבלות לא מבוססות על צמחי המרפא (אנחנו).

 

חלקו השני של הספר (ובעצם רובו) מוקדש למונוגרפים פרטניים (125 במספר) של צמחי המרפא עצמם. המונוגרפים הללו הם לב ליבו של הספר וקרוב לודאי שיהוו אוטוריטה בנושא. המחברים בוחרים (ושוב בצדק) להציג גישה מתקדמת יותר מאשר שמרנית. למשל, עמדות ה Commission E הגרמנית (שלעיתים אינן מבוססות מספיק, לעיתים ספקולטיביות ובטח כבר אינן מעודכנות) אשר אינן נתמכות אוטומטית על ידי המחברים.

 

מידע נרחב מסופק על המינונים הנדרשים לנטילה מכל צמח. באופן כללי ניתן לומר שהספר מציג מינונים גבוהים יותר מאשר רוב הטקסטים בנושא כאשר לעיתים התוספת היא חיונית. במקרה של אכיניציאה למשל, בעוד המונוגרף הרשמי של ESCOP מציין מינון יומי של של 180 טיפות של טינקטורה 1:5 (60 טיפות, שלוש פעמים ביום), מציגים הכותבים מינון מקסימלי של 15 מ"ל ליום (שווה ערך לכ 300-375 טיפות ליום). הכותבים אף מציינים שהרבליסטים רבים נוהגים להמליץ על מינונים גבוהים מהרגיל במקרים אקוטיים. נעים לראות מידע מינוני הנגזר מנסיון קליני רב ולא כזה המצוטט או משוכפל ממחקרים קליניים.

 

גם מעט ביקורת יש לי על הספר. אמנם קטונתי מלבקר את מחברי הספר אבל אני חושב שהספר יהפוך לאורים ותומים של התעשייה ולכן אני גם דורש ממנו לא מעט.

 

לעניין הצורה:

המונוגרפים מגובים היטב באסמכתאות אולם הדרך בה הן מוצגות (לא תמיד מופיע שם המאמר ופרסומו המקורי אלא מופיע ציטוט ממגזין רפואי כזה או אחר) אינה תמיד מאפשרת להתחקות על עקבות המידע המקורי לצורך בחינה מעמיקה יותר.

 

לעניין התוכן:

·         בחירת הצמחים הנכללים בספר אינה שלמה בעיניי. בעוד שבספר כלולים

צמחים בטוחים יחסית כמו פטל, סרפד או סמבוק, נעדרים ממנו צמחים אשר המידע לגביהם הינו חשוב ביותר. צמחים כמו כלידוניום, אטרופה בלה דונה, קונוולריה או אפילו לובליה אינם זוכים לאיזכור וחבל שכך. עיון ברשימת הצמחים החסרים בספר מעלה חשש כי הצמחים ה"בעייתיים", הניתנים בדרך כלל במינונים נמוכים לא יזכו להכרה בחשיבותם וייעלמו מהארסנל העומד לרשות המטפל. כמו כן קיימת נטייה של הכותבים להתייחס לצמחים ה"אירופאים" הקלאסיים. עקב כך, צמחים רבים אשר השתרשו בתרבויות אחרות נעדרים כליל מן הספר. למשל פטריות המרפא (גנודרמה, פוריה קוקוס וכו') אשר כלל אינן מוזכרות. אני מקווה שהכותבים ימשיכו בעבודתם החשובה כל כך וירחיבו את מצאי הצמחים הזוכים לדיון הולם.

 

·         מונוגרפים אחדים אינם כוללים את כל המידע שהתפרסם בשנים האחרונות.

במונוגרף של צמח הכורכום למשל ניתן דגש מיותר לאינטראקציה של הצמח עם תרופות נוגדות קרישה (האינטראקציה רלוונטית למינונים שהם מעל למינון המקסימלי היומי). לעומת זאת אין כלל איזכור של אינטראקציה עם תרופות כימותרפיות המשמשות לטיפול בסרטן השד (אינטראקציה אשר הוכחה במחקרים מהימנים). כמו כן אין המלצה למינון של תמצית סטנדרטית של הצמח (90% כורכומין) אשר חיונית לעיתים לצורך הטיפול, בעוד שבצמחים אחרים (גדילן, גינקו) המלצה כזו קיימת.

 

·         חסר גם דיון מעמיק אודות הגיוון הקיים בהתבטאות של תופעות לוואי בקרב

אוכלוסיות מסוימות או עקב שינויים מטאבוליים ספציפיים כמו גם דיון על השפעה של צמחים על אתרים ספציפיים המשתתפים בתהליכי פירוק וספיגה של תרופות (ציטוכרום  450  P  או P-glycoprotein למשל).

 

בספר מעין זה ראוי היה לכלול דיון מקיף אודות בטיחות שימוש בצמחים פיטואסטרוגנים, בעיקר כתלות בהבדלים אינדיבידואליים (מין, גיל מעבר, הסטוריה של סרטן הורמונלי וכו').

 

אישית אני מוצא את הספר יקר ערך וחשוב ביותר לשימוש בחיי היום יום של הפרקטיקה. לא אחת אני מוצא את עצמי אץ לכיוונו לבירור עניין זה או אחר.

הספר הוא לדעתי חובה בכל ספרייה צמחית, בטח בכזו המשמשת קלינאים.

 

חוסר אינפורמציה ושימוש בלתי מושכל בצמחי המרפא הם בעיניי אויבינו הגדולים ביותר. על מנת שנוכל להתקבל כחברים מן המניין בקהילה הרפואית הממסדית (אם בכלל רצוננו בכך) או לפחות לעבוד לצידם ואיתם, אנו חייבים לדעת לדבר בשפה משותפת, לדייק במינוני הצמחים ולנהוג בזהירות עפ"י הקריטריונים המקובלים. כפי שכבר נאמר, בקרב אנשי הממסד הרפואי קיימים חששות ואי בהירויות בקשר לצמחי המרפא וספר מסוג זה הוא הצעד הראשון לביאור ולביעור חששות סרק, דיעות קדומות ותיאוריות בלתי מבוססות המתפרסמות מעת לעת, לעתים תוך יצירת הד ציבורי שלילי נרחב. הייתי שמח לראות את הרשויות המתאימות מאמצות את המידע החשוב הכלול בספר.

 

 

 

 

המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחי", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס. 8



אבטיח הפקועה. באדיבות: תמי שושני.

  שחורה, מרה ומעורערת
איבן-סינא, איש הרפואה הערבית המסורתית (רפואת אונַני), ייחס את מחלת הסרטן ליציאתה מאיזון של המרה השחורה ופיתח משנה סדורה באשר לאמצעים להשבתה לאיזון

מאמר זה מציג סקירה כללית של האופן בו מובנת מחלת הסרטן מבעד עיני הרפואה היוונית-ערבית (Unani Tibb), ומעיניו של איבן-סינא, הדמות המזוהה ביותר עם זרם רפואי מסורתי זה. החומר למאמר מבוסס על כתביו של חכים ג.מ. צ'ישטי, אשר תירגם לשפה האנגלית חלקים מכתביו של חכים אבו-עלי אל-חוסיין עבד-אללה איבן-סינא, המוכר במערב בשם אביסינא (Avicenna).

איבן-סינא נולד בשנת 980 לספירת הנוצרים ליד בוכרה, שהיתה אז חלק מאפגניסטן. בגיל 21, בעקבות מותו של אביו וכתוצאה מההתרחשויות הפוליטיות באזור, יצא איבן-סינא לתקופה של נדודים אשר הסתיימה עם השתקעותו בפרס, בחצרו של הנסיך שאמס-אד-דאוולה אשר הפך לפטרונו.

על פי המקורות הנמצאים בידינו, חיבר איבן-סינא 276 ספרים, לרובם מספר כרכים, העוסקים במגוון של נושאים דוגמת רפואה, פיזיקה, כימיה, מתמטיקה, מוסיקה, כלכלה וכמובן חיבורים בנושאי דת ומוסר. שניים מבין חיבוריו הרפואיים זכו לתהילת עולם. הראשון, "כיתב אל-שיפא" (ספר הריפוי), הנו חיבור מונומנטלי בו מפתח איבן-סינא את התיאוריות שלו בנושאים רפואיים עם התייחסות גם למדעי הטבע, לוגיקה, פסיכולוגיה, אסטרונומיה ומטאפיזיקה.

השני, ספרו המפורסם ביותר, נקרא "אל-קאנון פי אל-טיב" (הקאנון של הרפואה). האנציקלופדיה בריטניקה הגדירה ספר זה במילים "הספר המפורסם ביותר בהיסטוריה של הרפואה...". הקאנון כולל חמישה כרכים עבי כרס, המכילים כמיליון מילים. הוא מסכם, מזכך ומצרף את כל הידע המדעי והרפואי שהיה קיים באותה תקופה. הספר שימש כמקור לא אכזב לידע רפואי במשך 1,100 שנות היסטוריה, ואפילו בימנו אלה הוא ידוע  כאחד החיבורים העיקריים את העוסקים ברפואה היוונית-ערבית.

כשחום החיוּת הפנימי מתקרר

פרקים ארוכים בספרו "הקאנון של הרפואה" מייחד איבן-סינא לפירוט הבנתו ועמדתו ביחס לטיפול במחלת הסרטן. ברפואה הערבית מחלת הסרטן אינה נחשבת למחלה אחת, אלא לאסופה של תסמינים שונים הנובעים מליקויים בתפקוד האיברים השונים. על פי רפואה זו, סרטן הוא בעיקר מחלה של "המרה השחורה" (Black bile humor), המבטאת חוסר איזון של ארבע הליחות (Humors). רפואת אונני גורסת, כי על מנת לגרום לריפוי יש להבשיל, לטהר ולאזן מחדש כל אחת מארבעת הליחות (מרה שחורה, מרה צהובה, דם וליחה).

לפי התיאוריה של רפואת אונני, הסרטן מייצג את השלב הסופי של תהליך התנוונות היכולת המטבולית של הגוף. עניין זה מתבטא בכיבוי של חום החיות הפנימי, אשר מקורו בראש ובראשונה בתזונה לא מתאימה ובחוסר איזון בתחומים נוספים של חיי המטופל, לרוב כאלה הנמשכים על פני תקופות זמן ארוכות. לכן, ברפואת אונני לא מדגישים את הטיפול ב"מחלת הסרטן", אלא הדגש הטיפולי מושם על השבת היכולת המטבולית לתקנה. עם זאת, גם איבן-סינא אומר: ..."כאשר הסרטן כבר במצב מתקדם ומבוסס היטב, הוא לא יירפא...".

צמחי מרפא מטהרים וכוסות רוח

לפי עמדתו של איבן-סינא, גידול אשר היה חבוי זמן רב והתגלה זה לא מכבר, עדיף לעזוב אותו במנוחה ולא לנתחו או להסירו. יש להמליץ למטופל על דיאטה קלה וקרירה, הכוללת בין השאר מי שעורה, דגים טחונים, חלמון ביצה חצי מבושל וכיוצא בזה מזונות קלים לעיכול המיטיבים עם בריאותו. גידולים קטנים יש לנתח ולהסיר יחד עם כלי הדם הקשורים אליהם, ובנוסף יש לתת לדם לזרום על מנת לנקז שאריות של הגידול. איבן-סינא מדגיש כי לאחר הניתוח יש לטהר את הגוף מהרעלים, המצטברים במרה השחורה הלקויה. זאת עושים באמצעות צמחי מרפא מטהרים וכוסות רוח, וכן על ידי תזונה מאוזנת וחיזוק האיבר הפגוע.

להקלה בסימפטומים של הסרטן ממליץ איבן-סינא ליטול ארבע כפות של כשות (Cuscuta europea) מעורבות בדבש מדי שלושה ימים כחומר מטהר. אפשרות נוספת להשגת אותה מטרה היא שימוש באבטיח הפקועה (Citrullus colocynthis). הוא מוסיף ומציע מגוון של טיפולים מקומיים בגידולים הסרטניים, ומפרט את המטרות בטיפולים מקומיים אלה: עצירה מוחלטת של הגידול; מניעת התפתחות נוספת של הגידול; מניעת התכייבות (Ulceration) של הגידול; טיפול ישיר בגידולים מכויבים.

החומרים המיועדים לעצירת הגידול צריכים להיות עדינים ולא אגרסיביים מדיי, אחרת הם עלולים לגרום להתפשטות הגידול (בדומה למתרחש כתוצאה מהסרה כירורגית של גידולים). איבן-סינא מציע אפליקציה מקומית של תחמוצת האבץ (Zinc oxide) מעורבת עם שמן ורדים (אגב, איבן-סינא ידוע כראשון אשר זיקק שמן ורדים). למניעת התכייבות של הגידול מציע איבן-סינא לנסות טיפול מקומי עם מי-כרישה, מיץ חסה וסוג מסוים של חימר ארמני. לטיפול בגידול אשר התכייב (Ulcerated tumor) הוא מציע משחה מופקת מזרעי חיטה, לבונה, שמן ורדים וחימר.

המרה השחורה: 15 ימי הבשלה

לסיום, נביא כאן דוגמאות מספר של צמחים ושל פורמולות שמציע איבן-סינא לשם טיהור המרה השחורה ולטיפול בסרטן.

ראשית, יש לזכור כי דרושים 15 ימים בכדי "להבשיל" את מרה השחורה, על מנת שתוכל להיות מפונה מהגוף. זאת ניתן להשיג באמצעות זרעי מלון ואכילה מרובה של תאנים וצימוקים. חוסר איזון של המרה השחורה, אשר נמשך תקופה ארוכה, דורש טיפול מעט יותר תקיף וכולל את הפורמולות הבאות:

פורמולה ראשונה:
• רכיבים:
- חצי כפית זרעי מלפפון
- חצי כפית זרעי עולש
- חצי כפית שורש בכור האביב
- חצי כפית שורש ברבריס
- שתי כוסות מים

• אופן ההכנה:
להרתיח התערובת במשך חצי שעה. להוסיף כף אחת של Oxymel (תערובת של דבש וחומץ אשר הייתה חביבה על ידידנו), ולשתות בבוקר.

פורמולה שנייה:
איבן-סינא טוען שהטיפול הבודד היעיל ביותר לטיהור של המרה השחורה הנו חליטה מתרמילי (לא העלים) צמח הכסיה (סנה).

• רכיבים:
- 4-5 תרמילים של כסיה (סנה)
- 1.5 כוס מים

• אופן ההכנה:
לחלוט במשך 20 דקות ולשתות פעם אחת בלבד.

פורמולה שלישית:
פורמולה מורכבת מעט יותר, העושה אף היא שימוש בסנה.

• רכיבים:
- 4 תרמילי כסיה
- 1/8 כפית שורש ולריאן
- 1/8 כפית זרעי אניס
- 1 גבעול קצוץ של סלרי
- 1.5 כוס מים

• אופן ההכנה:
יש להרתיח יחדיו את כל הרכיבים במשך חצי שעה. לצנן, לסנן ולשתות פעם אחת בלבד.

פורמולה רביעית:
• רכיבים:
- 4 תרמילי כסיה
- חצי כפית מליסה
- חצי כפית זרעי אניס
- חצי כפית פרחי ורדים
- חצי כפית שורש זנגביל
- 1.5 כוס מים

• אופן ההכנה:
את כל אלה יש להרתיח במשך חצי שעה. לצנן, לסנן ולשתות פעם אחת בלבד.

מיץ ענבים שחורים ואבטיח הפקועה 

צמחי מרפא נוספים המקובלים בטיפול בסרטן ברפואת אונני (אם כי, שוב, הדגש הוא על טיפול בחוסר האיזון ולא ב"סרטן"), הנם:

אבטיח הפקועה

(Citrullus colocynthis)

תלתן אדום

(Trifolium pretense)

הלבורוס שחור

(Hellborus niger)

המרפאים הסוּפיים של אפגניסטן ממליצים כמניעה ואף לטיפול בסרטן על צריכת כמויות נכבדות של ענבים ומיץ ענבים שחורים, וכן על אכילת עלים צעירים של גפן. כאן אנו גם מוצאים את ההקשר נוגד החמצון. לפחות על פי מספר מחקרים שנערכו בבעלי-חיים, ענבים, ובעיקר השחורים שבהם, מכילים ריכוז גבוה של תרכובות פוליפנוליות אשר להן פעילות נוגדת חמצון משמעותית.


המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.4. 



Viola tricolor (אמנון ותמר)

  טריו
הפסנתרן ביל אוונס צירף אליו בסיסט ומתופף ויצר טריו של ג'אז. מתברר שהעסק יכול לעבוד גם בהרכבים של רפואת הצמחים. גל מ. ראן מסביר למה ואיך

במאמר זה ברצוני לחשוף לראשונה אופן של שימוש בצמחי מרפא, אותו אני מיישם זה שנים בעבודתי הקלינית. מדובר בשיטה המבוססת על "יחידות פונקציונאליות", הכוללות שלושה מרכיבים ולפיכך נקראת כל יחידה "שלישון". בין כל מרכיבי השלישון מתקיימים יחסים איכותיים מוגדרים, המבוססים על עקרונות מתמטיים וגיאומטריים, אשר נגלו לי באקראי ואשר סביר להניח שהם ידועים למדע המתמטיקה, רק שאני לא הייתי נוכח בשיעור כשלימדו אותם...

ההבנה של עקרונות אלו, ראשיתה בהכרה תחושתית ואינטואיטיבית. העקרונות המתמטיים נגלו לי רק מאוחר הרבה יותר. כדי להקל גם על הקורא וגם על עצמי, אפנה עתה להמחשת הנושא בעזרת אילוסטרציה ויזואלית ומילולית.

כדוגמה ראשונית, ניקח "שלישון" ונכנה אותו בשם הבומבסטי:
שלישון קלאסי מאוזן היטב להעצמת הדם

 

 הסבר: Angelica מורכבת מאיכויות ייניות מזינות, המתבטאות בטעם המתוק שלה, ומאיכויות יאנגיות מניעות, המתבטאות בטעם הפיקנטי שלה. זהו הצמח המרכזי, המאזן והמפשר בפורמולה.

משמאל ל- Angelica נמצא ה- Ligusticum - פיקנטי וממריץ, מסווג כמניע דם. מימין נמצאת ה- Rehmania המבושלת (Shu Di Huang), אשר טעמה המתוק והאיכות הכבדה שלה מזכים אותה בהגדרה "צמח מזין דם".

וכך, אנו מקבלים יחידה תפקודית הרמטית של העצמת דם, כאשר Ligusticum ו- Rehmania תומכים ב- Angelica, כל אחד על-פי איכותו, בעוד שבו-זמנית הם מאזנים אחד את השני על-מנת למנוע קיצוניות יתר באיכויות השונות (חום, קור, לחות, יובש).

יחידות תפקודיות מעין אלה יכולות להוות פורמולה בפני עצמה, או לשמש כמרכיב בפורמולה גדולה ומקיפה יותר, בה הן ממלאות פונקציה אחת מיני רבות.

אם, בנוסף להעצמת הדם, עולה הצורך לתמוך בצ'י ולחזק את מערכת העיכול והנשימה, נוכל לשלב שלישון נוסף:

 

הסבר: ה- Astragalus מזין את הצ'י של שתי המערכות ומעצים את הצ'י הכללי, ה- Citri תומך בצד היאנגי והמניע של ה-Astragalus, בטעמיו הפיקנטיים ואיכותו היבשושית, בעוד שה- Glycyrrhiza תומך בצד המזין, הייני יותר של ה - Astragalus. בו בזמן מאזנים שני הצמחים האחד את משנהו מבחינת האיכות הכללית של הפורמולה, לקבלת השפעה מאוזנת, לא יבשה מדי ולא לחה מדי, לא חמה מדי ולא קרה מדי.

מכיוון שאינני מחבב פורמולות "גדולות", ניתן לערוך "שלישון" הכולל פונקציה של הזנת דם וגם של הזנת צ'י. לדוגמה:

 

לעתים, בפונקציה של אחת מזוויות המשולש, ניתן להשתמש ביותר מצמח אחד לקבלת פעילות מקיפה יותר, לדוגמה:

 

לאחר שהבנו את העיקרון היישומי, ניגש להסבר התיאורטי-מתמטי.

האמת היא, שהרעיון עלה לראשונה במוחי, בזמן הקשבה לאחד מתקליטי השלישיות (Trio) המוקדמים של ביל אוונס. היצירות המוזיקליות הללו מציגות מערכת יחסים מורכבת בין פסנתר, קונטרבאס ומערכת תופים, אשר שולטים בה אותם העקרונות הבסיסיים שניתן למצוא גם בסיטואציה הקלינית ובתהליך התאמת הצמחים והרקיחה.

ננסה עתה לגעת באותן "התרחשויות מספריות" העומדות בבסיס החוקיות בה אנו דנים. דוגמה ראשונית: 

הגדרת החוקיות: אם נחלק את הסכום המתקבל מחיבור קבוצת מספרים עוקבים (וגם לא עוקבים, אך לפי שעה נתעלם מהם בשל מורכבותם), במספר האיברים באותה קבוצה, נקבל תמיד את המספר אשר נמצא במיקום המרכזי באותה קבוצה (בדוגמה שלמעלה הספרה 2).

העיקרון הזה פועל כמובן גם על קבוצות ארוכות יותר. לדוגמה:
28 = 1+2+3+4+5+6+7
4 = 28:7

הספרה 4 ממוקמת באמצע, כאשר משני צדדיה שלוש ספרות. סִפרת האמצע מהווה מעין נקודת איזון בין יין ליאנג. הסְפרות בצד הימני בעלות חומריות צפופה יותר, ומתוך כך התנודות הרוטטות בהן אטיות, ייניות יותר, בעוד שלספרות בצד השמאלי צפיפות קלושה יותר (פחות חומר) והן יאנגיות יותר, כאשר הסִפרה האמצעית נמצאת בנקודת התנודות הממוצעת.

אספקט נוסף של אותה חוקיות "משולשת" הינו, שהסִפרה המבטאת את האיכות המאזנת, (בדוגמה שלפנינו הספרה 2) נכנסת לשלשה הבאה בתור בבחינת כוח פעיל, היינו:

שלשה ראשונה: כוח פעיל - 1
כוח מאזן (משלים) - 2
כוח סביל - 3
שלשה שניה: כוח פעיל - 2
כוח מאזן (משלים) - 3
כוח סביל - 4

וכן הלאה, עד (כמעט) אין סוף.

עיקרון נוסף זה, ניתן ליישם בבניית תערובות צמחי מרפא לקבלת שלישונים מסדר שניוני באופן הבא: 

כלומר, השילוב של שני "שלישונים" לקבלת פורמולה מקיפה יותר הוא:

20% Tinc. Ligusticum 1:3
30% Tinc. Withania s. radix 1:3
25% Tinc. Angelica sin. 1:3
25% Tinc. Rehmania 1:3

מינון: 5-10 מל' TID.

קיימות גם יחידות תפקודיות מסדר שלישי, המשלבות שלושה שלישונים באופן הבא:

הסבר: ליחידות אלה, מסדר שלישי, טווח השפעה רחב יותר והן מתאימות לטיפול בתסמונות מורכבות ובסיטואציות קליניות ייחודיות. מובן שכל צמח בשלישון ניתן להחלפה באחר, בהתאם לצרכים האינדיבידואליים של האדם.

הייתה זאת אקספוזיציה ראשונית וקצרה של העיקרון, וקיימים עוד אספקטים רבים ומגוונים לחוקיות זו, אשר לא כאן המקום לפרטם. נחזור ונדגיש, כי הצגת השלישונים עד כה נועדה בעיקר להדגים את העיקרון. נסיים בחשיפה של כמה "שלישונים תפקודיים צמחיים" (יישומיים לחלוטין ולכן הם רשומים כפורמולות), העשויים לשמש אתכם, אנשי המקצוע, בעבודתכם הקלינית.

דוגמאות לשלישונים מסדר ראשוני

שלישון לתמיכה ביין ויאנג הלב ולטיפול בתעוקת חזה
יאנגי וממריץ, מניע צ'י ומרחיב עורקים כליליים (1) Ammi visnaga - 20%
תומך בצ'י הלב, מזין את דם הלב, מרגיע ומאזן (2) Crataegus - 50%
ייני באיכותו, מזין ומשפר את אספקת הדם לשריר הלב (3) Salvia milt.- 30%

שלישון לתמיכה ביין הכליה, גירוש חום וטיפול בגלי חום של גיל המעבר
מריר, קריר, מנקז חום עודף (1) Phelodendron - 30%
מריר מחד, לחלוחי ומזין מאידך, מגרש חום ומזין יין (2) Anemarrhena - 30%
ייני, לחלוחי, מתקתק ותפל, מזין את יין הכליה (3) Asparagus - 40%

שלישון לחימום, חיזוק והמרצה
הממריץ והחם מבין השלושה, היאנגי ביותר (1) Zanthoxylum - 30%
מעט פחות פיקנטי וחם, יותר מריר אך עדיין זכרי באיכותו (2) Acorus - 40%
ממריצה, פיקנטית ומרירה אך נשית יותר באיכותה (3) Angelica arch. - 30%

דוגמאות לשלישונים מסדר שניוני

שלישון שניוני לתמיכה בכבד ולטיפול בהפטיטיס ויראלי
מזין צ'י ודם, ממריץ\משפעל חיסון חמים, אנטי ויראלי (1) Astragalus - 30%
מזין, אדפטוגן, אנטי-ויראלי, תומך במע' העיכול (2) Glycyrrhiza - 20%
מזין ומגן על הכבד, אנטי-הפטוטוקסי (3) Silybum - 30%
אדפטוגן, נוגד-חמצון, אנטי-הפטוטוקסי (4) Schisandra - 20%

שלישון דה-טוקסיפיקטיבי לטיפול במחלות רעלניות
מקדם פינוי מטבולי דרך מע' הלימפה והכליות (1) Galium - 30%
מקדם פינוי מטבולי דרך הכבד והכליות (שלד) (2) Taraxacum (R+F) - 25%
מקדם פינוי מטבולי דרך הכבד והכליות (עור) (3) Arctium - 20%
מקדם פינוי מטבולי דרך הריאה ומנקז רעילות מהעור (4) Viola tric. - 25%

דוגמה לשלישון מסדר שלישוני

שלישון מרומם ומרגיע לטיפול בדיכאון המלווה בחוסר שקט
יאנגי וממריץ באיכותו, נוגד דיכאון וחרדה (1) Turnera - 20%
מזין ומאזן, מרגיע ובו זמנית ממריץ (2) Valeriana - 20%
מרגיע ומתון באיכותו ועם זאת גם נוגד דיכאון (3) Melissa - 25%
אינו ממריץ ופחות יאנגי באיכותו, נוגד דיכאון (4) Hypericum - 20%
אדפטוגן נוגד דיכאון, יותר תומך ומזין ופחות ממריץ (5) Rhodiola - 15%

סיום

נותר רק לציין כי בעבודה הקלינית היומיומית איננו עוסקים בחישובים מתמטיים וגיאומטריים; שילוב הצמחים והתאמתם למטופל נעשים באופן אינטואיטיבי על-פי התחושה ועל-פי ההתרחשות ברגע נתון. עם זאת, ארגון הפורמולות הצמחיות על-פי העקרונות המוצעים, מאפשר קבלת יחידות פונקציונליות צפופות, הדוקות, חסכניות ויעילות. 


המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.8.



לכיד הנחלים. באדיבות: מייקל מור swsbm.com

  מקרה אסטמה
דרכי הטיפול במקרה טיפוסי של אסטמה, המלווה גם בבעיות עור ובחולשה של מערכת החיסון

בת 24, גובה ומשקל ממוצעים, גוון עורה נוטה לכהה אך מעט חיוור.
מוצא המשפחה מטוניס ומפולין. לש. אחות גדולה ואח צעיר יותר, והיא סטודנטית שנה ראשונה ללימודי עבודה סוציאלית העובדת לפרנסתה כמלצרית.
היא מתגלה כבחורה אופטימית וחיובית. היא מתקשרת באופן זורם ופתוח, אם כי מתקבלת תחושה כי מתחת לפני השטח קיים רובד עמוק יותר אותו היא אינה מביאה עדיין לכדי ביטוי במפגש הטיפולי.

תלונות עיקריות

• אסטמה כרונית עם רקע אלרגי. מילדות. בעבר היה המצב חמור ודרש אף שימוש בתרופות סטרואידיאליות, כיום המצב יציב יותר והיא נזקקת לשימוש במשאף ונטולין בלבד כפעם בשבוע. התסמינים כוללים קוצר נשימה (בעיקר קושי בהוצאת אוויר), בעיקר אם עושה פעילות גופנית נמרצת באופן פתאומי וללא הדרגתיות. כמו כן, כאשר חולה בזיהומים של מערכת הנשימה העליונה נוטה המצב להתדרדר במהירות לכדי התקף אסטמטי המלווה בקוצר נשימה קשה. מכיוון שכך מקבלת מדי שנה חיסון כנגד שפעת.

• נזלת כרונית. מילדות. הנזלת קיימת כל הזמן אך בעיקר בחורף, נוטה להיות שקופה ומימית. מחמירה לאחר שתיית חלב. הנזלת מטרידה אותה והיא מעוניינת לטפל בה.

• דלקת עור אטופית. לאחרונה הופיעו נגעים עוריים באזורים שונים, בעיקר מאחורי הברכיים, בחלקים הפנימיים של הזרועות ובאזור הצוואר. מטפלת בכך במשחה סטרואידיאלית.

תלונות משניות

• מגרנה. כפעם בשבועיים כאב ראש. באזור הרקות, בדרך כלל חד-צדדי ועשוי להימשך שעות אחדות. לעתים קשור לשתיה בלתי מספקת או ללחץ ולעומס בחיי היום-יום. נוטלת תרופות משככות כאבים לטיפול בכאב במידה שלא חולף מעצמו.

• כאבי מחזור. כיום נוטלת גלולות למניעת הריון ועוצמת הכאבים פחתה, אך הם עדיין קיימים. כאשר הכאבים חזקים נוטלת אדוויל. המחזור סדיר ללא תסמינים של גודש ושינויים רגשיים סביבו.

• הפרעות עיכול. בעבר סבלה מעצירות, כיום פחות. עדיין סובלת לעתים מעצירות ולעתים משלשולים וכן מנפיחות. כנראה על רקע של תסמונת המעי הרגיז (IBS). עם זאת, התיאבון תקין.

• סימנים ותסמינים נוספים:

- נוטה לסבול מקור. החמרה בתסמינים בתקופת החורף.
- הלשון גדולה ומעט תפוחה ללא חיפוי משמעותי. צבעה אדום עם מעט גוון סגלגל ואיזור הריאות שקוע מעט.
- כפי שכבר נאמר, מעט חיוורת למרות היותה בעלת גוון עור כהה.

אורחות חיים ודפוסים

• פעילות גופנית. כשלוש פעמים בשבוע פעילות אירובית בחדר הכושר.

• תזונה. בעבר עשתה ניסיונות להפחית צריכה של מוצרי חלב וחוותה שיפור בתסמינים. כיום נמנעת משתיית חלב, אך צורכת גבינות לרוב. אוכלת הרבה ירקות חיים, סלטים וכריכים, אך בדרך כלל פעם ביום ארוחה מבושלת הכוללת דגנים, קטניות וחלבון מן החי. לא צורכת הרבה מתוק, אם כי לקראת המחזור מרבה באכילת שוקולד.

• מצב רגשי וחברתי. ללא בן זוג קבוע כרגע. חיה בבית ההורים. היחסים במשפחה תקינים.

ככלל, למטופלת גישה חיובית, מצב רוחה טוב בדרך כלל והיא אינה סובלת מחרדות, דיכאון וכדומה. עם זאת היא מציינת כי הנה רגשנית מאוד ובוכה לעתים קרובות.

אבחנה מודרנית

אבחנה מסורתית

אסטרטגיה

צמחים

אסטמה

תקיעות צ'י הריאה

*חולשת צ'י הריאה

מניעי צ'י ריאה

*מאתני צ'י ריאה

Angelica archangel.

Astragalus

נזלת אלרגית

לחות קרה

*לתגובה האלרגית גם אספקטים של חום

מיבשי לחות חמים

*מתמירי ליחה

Zingiber

Xanthium

Sambucus

חולשה חיסונית
*פרע חיסוני

חוסר צ'י הריאה

מאתני צ'י הריאה

*אדפטוגנים

Astragalus

Glycyrrhiza

דלקת עור אטופית

חום ורעילות בעור

*חוסר צ'י הטחול

מסלקי חום ורעילות

*מאתני צ'י טחול

Xanthium

Urtica

מעי רגיז

תקיעות צ'י המעיים

*תקיעות צ'י הכבד

*חוסר צ'י הטחול

מניעי צ'י מעיים

מניעי צ'י כבד

מאתני צ'י טחול

Angelica archangel.

Glycyrrhiza

Zingiber

כאבי מחזור

תקיעות צ'י ודם הרחם

*תקיעות צ'י הכבד

מניעי צ'י ודם הרחם

מניעי צ'י כבד

Angelica archangel.

מגרנה

תקיעות צ'י הכבד

*תקיעות צ'י הלב

מניעי צ'י כבד

מניעי צ'י לב

Angelica archangel.

יישומים ואופני שימוש

יש להכין 250 מ"ל מההרכב הבא:

Tinc. Astragalus 1:2 – 40%
Tinc. Angelica arc.1:3 – 20%
Tinc. Xanthium 1:3 - 20%
Ext. Glycyrrhiza 1:1 – 15%
Tinc. Zingiber 1:2 – 5%

• מינון: 5-10 מ"ל TID

בנוסף, יש להכין 100 גרם של:

Flos. Sambucus nigra- 50%
Folia Urtica dioica - 50%

• מינון ואופן שימוש: 1-2כפות לכוס מים, לחלוט 15 דקות, פעמיים עד שלוש ביום.

דיון קליני

בתיאור מקרה זה אנו מוצאים תסמינים שונים המופיעים בשלושת אזורי הגוף, העליון-האמצעי-התחתון. אנו רואים תסמינים האופייניים לתקיעות צ'י: כאבי ראש, קוצר נשימה, הפרעות עיכול וכאבי מחזור, לצד תסמינים האופייניים לחוסר צ'י ולחות, דוגמת הנזלת הכרונית.

גם לנטייה האלרגית ולהפרעות העיכול יש אספקטים שונים הקשורים לחוסר צ'י. הלשון האדומה, אשר אינה חיוורת ונטולת חיפוי משמעותי מבטאת בעיקר את האספקטים הרעלניים והחמים של התהליך האלרגי, ואילו היותה תפוחה מבטא משהו מעודף הלחות. האזור הקשור לריאה שקוע ומסמן על ליקוי כרוני באיבר זה. הגוון הסגלגל עשוי להעיד על תקיעות של דם.

סביר להניח כי הנטייה לתגובה האלרגית\אטופית הינה גנטית ומולדת. עם זאת, צריכה של מוצרי חלב מהווה גורם אלרגני מעורר ורצוי להפסיקה באופן מוחלט.

לאחר שיושב האיזון ויפחתו התסמינים ניתן יהיה לשלב בתפריט גבינות מחלב עזים במידה. הצריכה של מזונות לחים וקרים, דוגמת סלטים וכריכים גם היא מעיקה על האש העיכולית (צ'י הטחול), ותורמת להיווצרות עודפי ליחה. חולשת צ'י הטחול פוגעת גם בעיכול חלבונים ומובילה לספיגה של אלרגנים ממערכת העיכול אל הדם.

חומרים אלרגנים אלה, בהגיעם לרקמות, גורמים להצתת התגובה החיסונית\אלרגית ולתסמינים דוגמת הנזלת הכרונית, קוצר הנשימה והדלקת העורית. לצד הפחתת המזונות האלרגניים יש לתמוך בצ'י הטחול באנמצעות צמחים.

השימוש בתרופות הסטרואידיאליות ובתרופות אחרות, פוגע בניסיונות ההחלמה הטבעיים של האורגניזם. התסמינים השונים אותם חווה המטופלת הם אך עדות לניסיונות, מוצלחים יותר או פחות, של גופה להתמודד עם גורמי דחק שונים: תזונתיים, רגשיים ואחרים.

במידה שמעכבים את התבטאות התסמינים, שהינם אך ביטוי של ניסיונות אלה, ללא שינוי של דפוסי החיים אשר מהווים גורם מחולל בתהליך, נוצרת קרקע פורייה להיווצרותם של ליקויים כרוניים. יש להתחשב גם בגורמים אלה בבואנו לטפל באדם הסובל מליקוי תקופה ממושכת.

התסמינים של תקיעות הצ'י מבטאים יותר את הרובד הרגשי של המטופלת. על פני השטח היא אינה נראית במצוקה, אולם קיימת אפשרות לקונפליקטים ברבדים עמוקים יותר, שעדיין לא באו לידי ביטוי בשלב ראשוני זה של המפגש הטיפולי.



לחך. באדיבות: תמי שושני.

  מחלה אנונימית
בין הגישה הדוגלת במתן טיפול ל"שם של מחלה" לבין זו הדוגלת בטיפול אינדבידואלי נמצאת התפישה האינטגרטיבית, הבוחרת בשיטת הטיפול המתאימה ביותר למצב ולאדם

שתי גישות כלליות מקובלות להתאמה הקלינית של הרכב צמחי מרפא למטופל. לפי האחת מותאמים הצמחים למחלה ממנה סובל המטופל, ואילו השנייה שואפת להתאים הצמחים לצרכים האינדיבידואליים של המטופל, כפי שהם עולים מתוך האבחנה הכוללת.

צמחי מרפא לשם של מחלה

בגישה זו יינתנו הצמחים ל"שם של המחלה", כפי שהוא מוגדר בספרות הרפואית המערבית המודרנית. לדוגמה: אדם הסובל מזיהום עם קנדידה אלביקנס יטופל בצמחי מרפא נוגדי זיהום ואנטי-פטרייתים, אדם הסובל מדלקת מפרקים יטופל בצמחי מרפא נוגדי דלקת ולזה הסובל מנדודי שינה יינתנו צמחי מרפא משרי שינה (היפנוטיים) - וכיוצא בזה. במקרה הפחות טוב יקבל המטופל הסובל מהפרעות של ההכרה והזיכרון כמוסות של גינקו, "כי זה טוב לזיכרון".

זוהי גישה מוגבלת, אשר אינה מתחשבת בצרכיו האינדיבידואליים של המטופל ובתמונה הקלינית הכוללת, המבטאת חוסר איזון עמוק ובסיסי יותר.

צמחי מרפא לבן-אדם

בגישה זו מגובש הרכב הצמחים על פי צרכיו האינדיבידואליים של המטופל. התפישה רווחת יותר ברפואת הצמחים המסורתית של אזורנו וברפואות המזרח. כאן בולטות בחינה והערכה של דפוסים ושל תסמינים, בניסיון להגיע להבנה של נטיות (פרה-דיספוזיציות), של תהליכים ושל הפרות באיזון.

ה"מחלה" נתפסת בהקשר זה כאחת ההתבטאויות של חוסר איזון מהותי יותר. השאיפה, הן מבחינת האבחנה והן מבחינת הטיפול הצמחי, היא להשיב את המערכת הכוללת לאיזון ובכך לאפשר תנאים אופטימלים לחזרה לבריאות תקינה יותר.

קיימת גם גישה שלישית, אינטגרטיבית, הגורסת כי יש להתבסס על ידע מדעי מודרני לשם הבנת תהליכים פתולוגיים. בו בזמן, גישה זו אינה מתעלמת מהידע המסורתי המאפשר להבין לעומקו את האדם בו מתרחשת ה"מחלה".

כל זה נשמע מאוד תיאורטי. משום כך נדגים את הנושא באמצעות מטופלת בתקופת גיל המעבר הסובלת מלחץ דם גבוה, מרמות גבוהות של שומנים בדם, מגלי חום של גיל המעבר, מנדודי שינה (אינסומניה), מיובש של העור, של השיער ושל הנרתיק ומתריסיות יתר.

על-פי הגישה הראשונה, קיים כאן מגוון של תסמינים או של מצבי חולי מוגדרים, אשר כל אחד מהם דורש טיפול מוגדר: צמח לטיפול ביתר לחץ דם, צמח לטיפול ביתר תריסיות, צמח לנדודי שינה וכדומה. מבחינה מעשית אנו עומדים בפני מצב בו ניאלץ לעיתים להשתמש במספר רב של צמחי מרפא על מנת לטפל בכל אותן "מחלות" שונות מהן סובלת המטופלת.

על-פי הגישה השנייה, מדובר במצבור של תסמינים המעידים על מצב המוגדר כחוסר יין. חסר הורמוני המין האופייני לגיל המעבר הוא רק אחת מהתבטאויותיו של חוסר היין הכללי. גישה זו תעשה שימוש בצמחי מרפא המזינים את היין: זהו הצד הנשי, הפנימי, החומרי, הלחלוחי, המתון, המכיל והמקבל. מטרתה להשפיע באופן זה על היעדר האיזון הבסיסי שהוביל להיווצרות התסמינים או ה"מחלות".

הגישה השלישית, האינטגרטיבית, משלבת בין שתי הגישות הראשונות. זהו שילוב בין אסטרטגיה מפצה (קומפנסטורית), המתמקדת במתן מענה מהיר אך שטחי לתסמיני הפתולוגיה, לבין אסטרטגיית תמיכה והזנה פיסיולוגית היורדת לשורש הפתולוגיה.

לא מאד הוליסטי 

פיצוי פיזיולוגי (קומפנסציה) שייך לגישה המערבית השמרנית, המכונה "מתערבת" או "מפצה". היא מתמקדת בטיפול סימפטומתי בפתולוגיה הקיימת, מבלי לרדת לשורשיה המשוערים ומתאימה במיוחד לטיפול בבעיות אקוטיות ולמצבים מסכני חיים. נמצא בה שימוש בשלל הפעילויות הרפואיות שהתחילית שלהן היא "אנטי": א.דלקתי, א.ויראלי, א.ספטי, א.ספסמודי, א.אלרגי ופעילויות נוספות דוגמת מרגיע, משרה שינה וכדומה. לגישה זו גם אופייני השימוש בצמחי מרפא "ספציפיים": בן חרצית למגרנה, ארניקה לטראומות מקומיות, פיליפנדולה לצרבת, וכיוצ"ב. לא מאד הוליסטי, בואו נודה.

האסטרטגיה המפצה מתאימה לטיפול בשני סוגי מקרים: כאשר הפתולוגיה נגרמת על-ידי גורמים מעוררים (אקסיטטוריים), דוגמת זיהום פתוגני או טראומה, או כאשר גורמים לה מצבים המזינים ותורמים להמשך קיומה, דוגמת דלקת או ליחה עודפת.

תמיכה והזנה פיזיולוגית

השימוש בגישה המסורתית, הדוגלת במתן תמיכה פיסיולוגית, נעשה על-ידי בחינת רובדיה העמוקים של הבעיה, מתוך חיפוש אחר הגורמים שהוציאו את המערכת מאיזון פיסיולוגי וגרמו לפתולוגיה הספציפית. גישה זו מתאימה במיוחד לבעיות כרוניות וחותרת לתיקון מעמיק ויסודי של חוסר האיזון.

היא מכוונת להיטיב עם הסטטוס המטבולי באמצעות חילול תהליכים כמו דה-טוקסיפיקציה, שיפור בהזנת הרקמות ובמצב האנרגטי. בגישה זו יבואו לידי ביטוי צמחי מרפא מסוג: אדפטוגנים, מחזקים, מעוררי חיסון,  מתמיר (אלטרטיבי), וכדומה. בנוסף, כאן גם נמצא שימוש באסטרטגיית הזנה ותמיכה (טרופורסטורציה) באיברי מפתח, כמו הלב, הכבד, הטחול, הריאה, הכליות והשחלות. באסטרטגיה זו, הטיפול הספציפי לא יכוון בהכרח לאתר שבו צצה הבעיה, אלא למקור הבעיה. לדוגמא: עצירות על רקע תפקוד כבדי לקוי תטופל באמצעות התייחסות לכבד במקום, או במקביל, לטיפול בתפקוד המעי.

אסטרטגיה זו מתאימה גם לטיפול במקרים בהם קיימת נטייה מראש (פרה-דיספוזיציה) לחוסר איזון עקב מצבי דחק, חסר ויטליות, תזונה לקויה, גנטיקה וכדומה. שרשרת האירועים שלהלן מדגימה את ההתייחסות המומלצת בפתולוגיה פשוטה לכאורה, אשר שורשיה קשורים בכל קשת הגורמים: פרה-דיספוזיציה למחלה, גורמים אקסיטטוריים וגורמים המזינים את המשך קיום המחלה.

1.סטרס » 2. אינסומניה » 3. ירידה בוויטליות » 4. החלשות חיסונית » 5. זיהום ויראלי » 6. מצב ליחתי של הקרום הרירי » 7. שיעול.

• 1-4 הנם גורמים הקשורים בפרהדיספוזיציה
• 5 הנו גורם אקסיטטורי
• 6 הנו גורם המזין את המשך קיום הבעיה
• 7 הנו הביטוי הסימפטומטי של הבעיה.
הסכימה שלהלן מסכמת את הצגת המקרה בו דנו למעלה, תוך ציון האסטרטגיה הטיפולית הצמחית התואמת:

גורם בשרשרת

אסטרטגיה טיפולית

מתח מתמשך (סטרס)

אדפטוגן

נדודי שינה (אינסומניה)

מרגיע ומשרה שינה

ירידה בוויטליות (תשישות וחולשה)

מחזק (מאתן)

חולשה חיסונית

ממריץ\משפעל חיסון

זיהום ויראלי

מעורר חיסון אנטי-ויראלי

מצב ליחתי

מוקו סטטיים\מייבשי ליחה

שיעול

מכייח ונוגד שיעול

הצעדים המוצגים להלן מסכמים את הגישה האינטגרטיבית בתהליך בניית ההרכב הצמחי הטיפולי:

• קביעת האבחנה הרפואית על פי אחד או יותר מבין המודלים המקובלים.
• סימון מטרות הטיפול בהתבסס על התפיסה הרפואית המסורתית, התפיסה הרפואית האורתודוקסית והמקרה הטיפולי הספציפי.
• הגדרת עדיפויות טיפוליות מיידיות.
• בהתאם לעדיפויות המיידיות שנבחרו, נקבעת האסטרטגיה הטיפולית ועימה סוגי הפעילות הנדרשים מהצמחים.
• בחירת הצמחים המתאימים לסוגי הפעילות שהוגדרו. רצוי שלצמחי מרפא תהיה יכולת מענה בו זמנית על מספר פונקציות. יש לוודא שהצמחים מתאימים לקונסטיטוציה של המטופל ולמצבו הכללי ולא רק ל"שם של המחלה".
• במידה שיש להדגיש פעילות רפואית מסוימת יש לבחור צמחי מרפא אחדים למטרה זו, או לבחור בצמח חזק מבחינת הפעילות הרצויה, ולהכניסו במינון גבוה לפורמולה.
• יש להרכיב את הפורמולה בפורמט, בכמות ובמינון הדרושים. אין לבחור בצמחי מרפא רבים מדי בפורמולה אחת, דבר העלול לפגוע ביעילות המינון של כל צמח בפורמולה וליצור אינטראקציות בלתי רצויות.

לסיום, נציג דוגמא להרכבי צמחי מרפא אפשריים לטיפול בנידון: 

Tinc. Astragalus memb. 1:3 – 40%
%Tinc. Plantago lanceol. 1:3 – 30
%Tinc. Angelica archang. 1:3 – 20
Ext. Glycyrrhiza glabra 1:1 – 10% 

מינון: 5-10 מ"ל TID.

הסבר:

• Astragalus מעורר חיסון, אנטי ויראלי ובעל איכות חמימה ויבשה והשפעה אדפטוגנית קלה.
• Plantago מכייח, מוקוסטטי, נוגד זיהום, יבשושי מעט אך בו זמנית גם מלחלח.
• Angelica אף היא מכייחת, ובו זמנית מאתנת את מערכת העיכול והריאה ומונעת היווצרות והצטברות של ליחה פתוגנית . טעמה מריר-מתקתק-פיקנטי, והיא מסייעת בספיגה ובפיזור של הרכב הצמחים בגוף.
• Glycyrrhiza תומכת בהשפעה המאתנת והאדפטוגנית של ה-Astragalus, כמו גם בפעילות המכייחת של ה- Plantago וה- Angelica.

בנוסף, רצוי לשלב הרכב צמחי מרפא לנטילה לפני השינה, כטיפול ישיר בהפרעות השינה :
SDE Valeriana – 200 mg
SDE Humulus - 100 mg
SDE Schisandra – 50 mg

• מינון: 1-2 כמוסות לפני השינה.



פלבונואידים. (בתמונה: מזרעי גדילן מצוי).

  הרימון: נוגד חמצון תזונתי המגן מפני מחלות לב וכלי דם
מחקרים מודרניים מצביעים על סגולות המרפא של הרימון, ובעיקר על יכולתו להגן מפני טרשת העורקים. הפלבונואידים האחראים לפעילות זו קיימים גם בליקוריץ

טרשת עורקים היא גורם התחלואה והתמותה העיקרי בעולם המערבי. טרשת עורקים קשורה לצבירת כולסטרול בדפנות העורקים ולחסימת העורקים המובילים דם אל הלב או אל המוח, העלולה לגרום להתקף לב או לשבץ מוחי. כולסטרול יכול להצטבר בדפנות העורקים ולגרום לסתימתם, כתוצאה מרמות גבוהות שלו בדם או כתוצאה מחמצונו. חמצון הכולסטרול מזורז על ידי כימיקלים, עשן, עישון, חיידקים ווירוסים. גורמי הסיכון העיקריים לטרשת עורקים, הקשורים בחמצון יתר של כולסטרול, הם: יתר כולסטרול בדם, סוכרת ויתר לחץ דם. (הסבר: גלוקוז [בסוכרת] ואנגיוטנסין [ביתר לחץ דם] הם פרו-אוקסידנטים, שגורמים לנזק התחלתי בתאי הציפוי הפנימי של העורקים, שמוביל להתפתחות המהלך הטרשתי).

הקשר שבין הכולסטרול בדם ובין טרשת העורקים יכול להתבטא בשלושה אופנים:
 • רמת יתר של כולסטרול בפלסמה, הנובעת מרמה גבוהה של LDL.
LDL הוא נשא הכולסטרול העיקרי בדם ומביא אותו לכל הרקמות. LDL בעודף שוקע בדופן העורק ולכן הוא מכונה "הכולסטרול הרע".
 • רמה תקינה של כולסטרול בפלסמה אך רמה נמוכה של HDL בפלסמה.
HDL נושא את הכולסטרול מדפנות העורקים אל הכבד לשם סילוקו מהגוף ולכן הוא מכונה "הכולסטרול הטוב".
 • רמה תקינה של כולסטרול בפלסמה אך פגיעה באיכות הכולסטרול כתוצאה מחמצונו.

השפעת התזונה על רמת הכולסטרול בדם

את רמות הכולסטרול בדם קובעים שלושה גורמים עיקריים:

 • הנתיב האנדוגני, הקשור בייצור הכולסטרול, כאשר הכבד הוא האיבר העיקרי התורם לסינתזת הכולסטרול בגופנו.
 • הנתיב האקסוגני, הקשור באספקת כולסטרול ממקורות תזונתיים.
 • יכולתו של הגוף לסלק כולסטרול.

תזונה הינה מרכיב חשוב ביותר בקביעת הכמות והאיכות של הכולסטרול בדם – הן בנתיב האקסוגני, כמקור לאספקת כולסטרול, והן כאמצעי להורדה של רמת הכולסטרול.

הורדת רמת הכולסטרול בדם באמצעות תזונה מתאימה פועלת במספר מנגנונים:

 • זירוז הסילוק של LDL מהפלסמה (באמצעות שורש הג'ינג'ר, למשל).
 • עיכוב בסינתזת כולסטרול (באמצעות קרוטנואידים, למשל).
 • עיכוב בספיגת הכולסטרול מהמזון (באמצעות סיבים תזונתיים).
 • זירוז יצירת חומצות מרה מכולסטרול בכבד (חומצות המרה מסייעות לסילוק הכולסטרול מהכבד).

חמצון LDL תורם להאצת טרשת העורקים. LDL מחומצן (Ox-LDL) הוא גורם מרכזי בצבירת כולסטרול בתאי דפנות העורקים, בשל יכולתו להשרות צבירת כולסטרול בתאי מקרופאגים ולגרום להיווצרות תאי קצף. תאים אלו שוקעים בדפנות העורקים, גורמים להתעבות הרקמה ומהווים שלב מרכזי ביצירת הנגע הטרשתי.

תזונה עשירה בנוגדי חמצון יכולה לעכב את חמצון ה-LDL ולהאט את התהליך הטרשתי. בנוסף, הוכח לאחרונה, כי האנזים פאראאוקסונאז (PON1), הקשור בדם האדם לחלקיק ה-HDL, מסוגל לפרק את הליפידים המחומצנים ב- Ox-LDL ועל-ידי כך לנטרל את ההשפעות הטרשתיות של ליפופרוטאין זה.

הורדת מידת החמצון של הכולסטרול באמצעות תזונה מתאימה, יכולה להיות קשורה ליכולתם של מרכיבים מסוימים מפירות וירקות, לשמש כנוגדי חמצון וללכוד רדיקלים חופשיים (המעוררים תהליכי חמצון ב-LDL), או למנוע יצירת רדיקלים חופשיים על-ידי תאי דופן העורק, ועל ידי כך לעכב את חמצון הליפופרוטאין על-ידי התאים.

בניסויים קליניים הראינו, כי פלבונואידים מסוימים המצויים בקליפות ענבים (ועל כן ביין אדום), בשורש שוש קירח (ליקוריש) וברימונים, מעכבים באופן משמעותי ביותר את חמצון ה-LDL - הן בכך שמצטברים בתאי דופן העורק (במאקרופגים למשל) וגורמים לעיכוב יכולת התאים לחמצן LDL, והן בכך שמצטברים ב-LDL עצמו ומגבירים עמידותו של הליפופרוטאין בפני תהליכי חמצון.

במטרה ללמוד על אופן השפעת נוגדי החמצון התזונתיים על התפתחות טרשת העורקים, נעשה שימוש במודל של עכברים, החסרים אפוליפופרוטאין E ועל כן צוברים בדמם כולסטרול ואוקסיסטרולים (נגזרות מחומצנות של כולסטרול). מודל זה אפשר לנו ללמוד על מידת השפעתה של התזונה על שינויים בכמות ובאיכות הכולסטרול בדם וכמו כן על העיכוב בהתפתחות התהליך הטרשתי.

הרימון: גורם משמעותי במאבק בטרשת עורקים

פרי הרימון ידוע מקדמת דנא כבעל תכונות בריאותיות, דבר המוצא את ביטויו בכל הדתות ובפולקלור עמים רבים. על כן נבחר הרימון לשמש כלוגו של העידן הרפואי במילניום הבא.

פרי הרימון עשיר ביותר בפוליפנולים – תרכובות הידועות כבעלות השפעה נוגדת חמצון חזקה. המחקרים שערכנו על מיץ רימון הוכיחו השפעה נוגדת חמצון זו.

לאחרונה חקרנו את ההשפעה של שתיית מיץ רימונים על הנטייה של LDL להתחמצן ועל פעילות PON1 בבני אדם. בנוסף, בדקנו את השפעתו של מיץ רימונים על התפתחות הנגע הטרשתי בעכברים.

במהלך הניסוי, הוזנו עכברים טרשתיים (חסרי אפוליפופרוטאין E) במשך 11 שבועות במיץ רימונים (בכמות שוות ערך ל-200 מ"ל ליום לאדם במשקל 75 ק"ג). נמצאה ירידה של 45% בחימצון ה- LDL ובמקביל גם ירידה ב-30% בגודל הנגע הטרשתי, בהשוואה לנגע הטרשתי בעכברי ביקורת.

במערכת in vitro (הוספת מיץ רימונים לדם במבחנה), מיץ רימונים עיכב את חמצון ה-LDL (ע"י יוני נחושת או יוצרי רדיקלים חופשיים), בתלות בריכוז המיץ (עד ל- 43% עיכוב) וזירז את פעילות PON1 ב-33%. במערכת ex vivo (בדיקת דם הנבדקים לאחר ששתו מיץ רימונים), 13 נבדקים שתו 250 מ"ל מיץ רימונים ליום במשך שבועיים.

נמצא, שלאחר שתיית מיץ רימונים, הנטייה של LDL להתחמצן ירדה בהדרגה ונצפתה הארכה משמעותית ביותר ב-lag time (הזמן הנדרש לתחילת תהליכי החמצון) של 29% ו- 43%, לאחר שבוע ושבועיים של שתיית מיץ רימונים, בהתאמה. לאחר שבועיים של שתיית מיץ רימונים, פעילות PON1 עלתה ב- 18% בהשוואה לפעילותו לפני תחילת השתייה של מיץ רימונים.

יתר לחץ דם הוא מדד נוסף, הקשור בהאצת טרשת עורקים. ב- 20 חולים עם יל"ד (ל"ד סיסטולי מעל 140), ששתו כוס אחת של מיץ רימונים ליום למשך שבועיים, אובחנה ירידה משמעותית (של כ-6%) בלחץ הדם, שלוותה גם בירידה של כ-40% בפעילות האנזים המהפך Angiotensin Converting Enzyme – ACE (אנגיוטנסין מעלה את לחץ הדם). למיץ רימונים טבעי, אם כן, יש פעילות מעכבת ACE, בדומה לתרופות הנפוצות הקיימות בשוק. לממצא זה חשיבות עצומה, מאחר שידוע, כי הורדת פעילות ACE לכשעצמה, היא בעלת השפעה מרשימה על ירידה בשכיחות מחלות הלב.

בחולים עם היצרות של העורק התרדמני (עורק הצוואר) CAS - Carotid Artery Stenosis, ששתו כוס מיץ רימונים ליום במשך שנה, חלה ירידה בחמצון LDL, ירידה בלחץ הדם והחשוב מכל - ירידה משמעותית בגודל הנגע הטרשתי.

סיכום

הראינו כי לשתיית מיץ רימונים יש השפעה מעכבת חמצון ויכולת להוריד לחץ דם בחיות מעבדה ובבני אדם. ממצאים אלו מסבירים את ההשפעה האנטי טרשתית של מיץ רימונים – השפעה בעלת משמעויות מרכזיות בעיכוב טרשת עורקים ואף בצמצום הנזק הטרשתי. שתיית מיץ רימונים יכולה לספק הגנה מפני גורם התחלואה והתמותה העיקרי בעולם המערבי.

הנחיות לשימוש:
 • הכמות המומלצת לצריכה יומית של מיץ רימונים היא עד 250 מ"ל (1 כוס).
 • עונת הרימונים קצרה. כתחליף למיץ טרי, ניתן להשתמש ברכז רימונים מהוּל פי 5.
 • אין התווית נגד לצריכת מיץ רימון בנוטלי תרופות מעכבות ACE.
 • אין התווית נגד לצריכת מיץ רימון בבעלי לחץ דם נמוך.
 • התויות נגד: רגישות.


פרופ' מיכאל אבירם הוא מנהל המעבדה לחקר ליפידים, מרכז רפואי רמב"ם, הפקולטה לרפואה של הטכניון, ומכון רפפורט למחקר במדעי הרפואה, חיפה.

פרופ' אבירם הוא הראשון בעולם שפרסם מחקר רפואי על השפעת מיץ רימון בבני אדם ובבעלי חיים. עשרות המחקרים שערך בארץ, חלקם בשיתוף עם חוקרים נוספים, פורסמו בכתבי עת מקצועיים מהמובילים בעולם.

לאתר של פרופ' אבירם

המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.8. 



ארכובית סינית. באדיבות: floracyberia.net

  נוגדי זקנה
מנקודת מבט מדעית אפופה הזקנה מסתורין. מחקר ה"אנטי-אייג'ינג" מנסה לפזר את הערפל, אך נראה שתהילתו עוד לפניו. בינתיים, יש לנו כמה צמחים שיכולים לעזור

השיח העכשווי משופע בעיסוק בענף רפואי חדש הנקרא אנטי-אייג'ינג (anti aging). תחום זה עוסק בלבדית במציאת פתרונות תרופתיים ואחרים, שמטרתם האטת התהליכים הפיסיולוגיים הקשורים בתהליך ההזדקנות וכפועל יוצא מכך - בשיפור איכות החיים. כתבה זו עוסקת בחומרים ממקור טבעי המשמשים ברפואה אולטרא-מודרנית זאת, עם קריצה לרפואה המסורתית, לצמחי מרפא ולחומרים מן הטבע. אמצעים אלו שימשו נשים וגברים במשך אלפי שנים, במטרה לשמר את הנעורים ולהימלט מהשפעתו חסרת הרחמים של אדון זמן.

מדע הזקנה: למה זה קורה לנו

שתי תיאוריות יסוד מנסות להסביר את ההזדקנות: תיאוריית התכנון ותיאוריית הנזק. לפי תיאוריית התכנון מתקתק בקרבנו שעון גנטי, הקובע מתי תבוא הזקנה על כל אחד מאיתנו. לפי תיאוריית הנזק ההזדקנות היא בגדר תוצאתו של נזק מצטבר לתאים ולחומר גנטי. שתי תיאוריות מקובלות אחרות מתקשרות לתיאוריית הנזק: אלו הן תיאוריית הרדיקל החופשי ותיאוריית הדלקת הכרונית. תיאוריה מקובלת נוספת קושרת מתח כרוני להזדקנות: לפי תיאוריה זו כ-70% ממחלות הזקנה מתרחשות עקב רמות מתח גבוהות או ממושכות.

לפי תיאוריית הרדיקל החופשי נגזרות הזקנה ומחלותיה מן הנזק שגורמים רדיקלים חופשיים. אילו הן מולקולות מאד ריאקטיביות (פעילות), שמתקשרות לתרכובות תאיות והורסות אותן. ככל שנצמצם חשיפת רקמות הגוף לרדיקלים חופשיים או נגביר יכולת הגוף להתמודד עימם, כך נפחית את נזקיהם. תיאוריית הדלקת הכרונית טוענת שתהליך דלקתי כרוני גורם להרס תאים באיברים וברקמות, בראשם המוח, הלב, כלי הדם ואיברים רבים אחרים, וגורם למחלות זקנה קלאסיות, כמו: מחלות לב, ריאה וכבד, וכן לאלצהיימר, פרקינסון, טרשת עורקים, טרשת נפוצה, סרטן, סוכרת סוג 2, מחלות שגרוניות ומחלות רבות אחרות.

בנוסף למחלות ולנזקים ברמת התא הבודד, הרקמה או האיבר שתוארו לעיל, הזדקנות מאופיינת גם בדעיכת החיוניות והתפקוד הכללי, בירידה ברמת הזכרון, במחלת האוסטיאופורוזיס וכן בנזק לחלבוני העור הגורם לאובדן גמישותו שבעקבותיה קמטים בעור.

תיאוריות הרדיקל החופשי, המתח הכרוני והדלקת הכרונית מאפשרות לנו התערבות מסוימת שיש בכוחה להאט את תהליכי ההזדקנות. כאן אולי המקום לציין שתיאוריית הרדיקלים החופשיים ותיאוריית הדלקת הכרונית בעצם חולקות ביניהן מרכיבים משותפים באופן הבא: כחלק מהתגובה החיסונית-דלקתית, תאי מערכת החיסון מפרישים חומרים מחמצנים פעילים (ROS), במטרה להתגונן נגד מחוללי הדלקת. משום כך כולל גם התהליך החיסוני-דלקתי מרכיבים חמצוניים. כראייה, מסתבר כי אמנם חלק נכבד מהחומרים נוגדי הדלקת הינם גם נוגדי חמצון בלתי מבוטלים.

הגבלת צריכת הקלוריות; תזונה נכונה (כולל שילוב נוגדי חמצון תזונתיים וצמחיים); פעילות גופנית; שמירה על רמת סוכר תקינה בדם; איזון הורמונלי; הימנעות מחשיפה לקרינה מזיקה, לרעלים סביבתיים וכד'; הפחתת מתחים; הימנעות מבדידות בצד הגברת מידת הסיפוק העצמי והעניין בחיים, אהבה והומור - כל אלו הנם גורמים הקשורים הדוקות להתערבות המונעת שיש ביכולתו של המין האנושי לנקוט כנגד תהליכי ההזדקנות.

מה עושים צמחים

צמחי מרפא מעכבי תהליכי הזדקנות מסייעים בהאטת תהליכי ההזדקנות בעזרת מגוון מנגנונים: הגברת זרימת הדם; הגברת יכולות הגוף להתמודד עם פסולת רעלנית ועם רדיקלים חופשיים; הגברת יכולת הגוף לקלוט נוטריאנטים (חומרי הזנה); חיזוק המצב הפיסי והיכולות הנפשיות, הרוחניות והקוגניטיביות; השפעה עמוקה על רקמת העור; עיכוב תהליכים דלקתיים; חיזוק מערכות חיוניות, כמו: מערכת העצבים, מערכת החיסון, המערכת ההורמונלית, המערכת הקרדיו-וסקולרית, מערכת הנשימה, המערכת הכלייתית, מערכת העיכול ופעילות הכבד.

במובן הרחב, כל צמח התורם להגברת ה- Well-being (רווחה, בריאות) - יכול להיות מוגדר כמסייע בעיכוב ההזדקנות. במובן היותר מצומצם מקובל להתייחס למספר קבוצות צמחי מרפא כמסייעים העיקריים בעיכוב תהליכי הזדקנות. צמחי מרפא מעכבי הזדקנות קלאסיים הינם הצמחים האדפטוגנים, דוגמת: ג'ינסנג סיבירי, רודיולה, וויטניה וגנודרמה; צמחים מחזקים (Tonics): מאתני צ'י (כמו: אטרקטילודס, קודונופסיס), מאתני דם (כמו: רימניה, אנג'ליקה סינית), מאתני יין (כמו: סכיזנדרה, אנאמרנה, ארכובית סינית); צמחים טרופו-רסטורטיביים המזינים ומשקמים מערכות איבר ספציפיות (לב, כבד, עצבים, וכו'). דרך פעולתם של צמחי מרפא אלו נוגעת להשבת המצב התזונתי והתפקודי של האיבר לתקנו ומגנוני הפעולה העיקריים בהקשר זה הם הזנה, שיפור זרימת הדם ושיפור השליטה העצבית. לדוגמא: העוזרר מחזק לב, האנדרוגראפיס והארטישוק מחזקים את הכבד ואילו ורבנה, הידרוקוטיל והיפריקום מחזקים ומזינים את מערכת העצבים. קבוצה חשובה נוספת של צמחי מרפא בעלי זיקה לעיכוב תהליכי הזדקנות הם נוגדי החמצון, כדוגמת: סכיזנדרה, גנודרמה, גדילן, כורכום, ארכובית סינית, מרווה סינית, גינקו ורבים אחרים.

הפלבונואידים הנם נוגדי חמצון צמחיים אופייניים. מאחר שלצמחים נוגדי חמצון קשר ישיר לתיאוריית הרדיקל החופשי, הרי שקיימת התאמה מלאה בין קבוצת צמחים זו לבין המושג עיכוב הזדקנות. כך, למשל, מגן הגדילן המצוי על הכבד באמצעות פעולתם נוגדת החמצון של הפלבונואידים שבו ואילו הגינקו מכיל פלבונואידים נוגדי חמצון המשפרים את זרימת הדם למוח. דוגמא נוספת ואחרונה לצמחים נוגדי חמצון מגלמת הארכובית הסינית, הנחשבת לצמח מעכב הזדקנות קלאסי המעלה ייצור של אחד מנוגדי החמצון הטבעיים החשובים ביותר בגוף superoxide dismutase - SOD. זהו גם צמח היפוליפידמי ובעל השפעה מגנה על הכבד.

הצמח האחרון שנזכיר בהקשר זה גדל בהודו ונקרא ספלילה (גוטו קולה). עליו של עשב זה ידועים כמאכל האהוב על הפילים, וההודים הקדמונים הסיקו מכך שהפילים מאריכים לחיות הודות לעשב זה. במשך אלפי שנים משתמשים בהודו בעליו של הגוטו קולה במטרה להאריך את משך החיים, לשפר את איכות החיים ולצמצם את השפעתם המזיקה של תהליכי הבליה על הנפש ועל הגוף האנושי. ברפואה המודרנית, וכן בקוסמטיקה הטבעית, הצמח מקובל מאוד לטיפול בבעיות הקשורות לעור ולרקמת החיבור, ומחקרים רבים הוכיחו את יעילותו.

גיל המעבר

נשים רבות, בהגיען לסוף תקופת הפוריות (בדרך כלל סביב גיל 50) חוות שורה של שינויים פנימיים וחיצוניים הנובעים מירידה ברמות ההורמונים הנקביים, אסטרוגן ופרוגסטרון. גלי חום, הפרעות שינה, ירידה בדחף המיני, יובש וגינלי, שינויים רגשיים כגון דיכאון, חרדה ואוסטיאופרוזיס הם הסימפטומים העיקריים המאפיינים גיל זה. בנוסף נפוצים שיבושים במטבוליזם של שומנים, המחוללים תופעות כגון רמות גבוהות של כולסטרול ושל שומנים בדם, עליית השכיחות של מחלות לב וכלי דם ומשקל עודף. בנוסף אנו עדים ליובש של השיער ושל העור, כמו גם כתמים וקמטים בעור הפנים והגוף. כאמור, אלו הם תוצאות הירידה ברמות ההורמונים; ננסה להסבירם בקצרה.

הורמוני המין מיוצרים בגוף מחומר המוצא כולסטרול. מאחר שבתקופת גיל המעבר פוחת ייצור ההורמונים במידה ניכרת, גודש הכולסטרול העודף את הדם, שוקע בדפנות כלי הדם וגורם למחלות לב וכלי דם. נוסף על כך, לאחר גיל הפוריות ממשיכה הרקמה השומנית בגוף האישה לייצר מעט הורמונים נקביים. יוצא מכך שבגיל זה יש לגוף אינטרס לשמור על כמות גדולה יותר של רקמה שומנית מתחת לעור, על מנת להמשיך ולייצר את מלאי ההורמונים הדרוש. זהו עניין המקשה מאוד על תהליכי הפחתת משקל. הצטברות רקמה שומנית מתחת לעור (הדרמיס, ומעליו האפידרמיס) וכן התדלדלות של מרכיבי רקמת החיבור, פוגעים בטונוס העור ותורמים להיווצרות קמטים.

מכל הנאמר, מובן כי התמיכה בגוף ובנפש האישה, כמו גם בסטטוס ההורמונלי שלה בגיל המעבר, חיונית לאריכות ימים ולאיכות החיים. הדבר תקף בעיקר בימים אלו, בהם אנו חשופים להשפעות מזיקות רבות כדוגמת זיהום האוויר, השתייה והמזון אותם אנו צורכים - בחומרים כגון מתכות כבדות, אנטיביוטיקה, חומרים משמרים וכיוצא בזה, וכן בהורמונים סינתטיים המשמשים בגידול הצומח והחי המהווים מאכל לאדם.

הצמח הראשון המשמש לטיפול בבעיות האופיניות לתקופה זו הנו שיח אברהם מצוי. פירותיו של עץ שיחי זה שימשו למטרות רפואיות במשך מאות שנים, ומחקרים מודרניים מצאו כי החומרים הפעילים (Agnuside, Aucubin) המופקים מן הזרעים משפיעים על בלוטת יותרת המוח וגורמים להגברת ייצור ההורמון פרוגסטרון.

מהרפואה הסינית מגיע אלינו הצמח אנג'ליקה סינית או בשמו הסיני Dang quai. השורש של צמח זה מכיל חומרים בעלי מבנה הורמונלי - בדומה לאסטרוגן, ופועלים על קולטנים אסטרוגנים בגוף האישה. יש לציין, בשלב זה, כי להורמונים הטבעיים הצמחיים פעילות הורמונלית חלשה יותר מאשר להורמונים הסינתטיים ולהורמונים האנושיים. לכן לא ידוע על סכנה בנטילת הצמחים גם לנשים אשר מסיבות שונות אסורה עליהן נטילת הורמונים סינתטיים.

האצה פוקוס, או בשמה הפופולארי קלפ, ממריצה את פעילות בלוטת המגן אשר לה השפעה משמעותית על הקצב המטבולי בגוף. השפעה ממריצה זו רצויה כאשר אנו מעוניינים להפחית משקל ולזרז שריפה של רקמה שומנית. צמח המגיע אלינו מצ'ילה ונקרא בולדו משמש להמרצת פעילות הכבד וכיס המרה, ומסייע בהפרשת עודפי כולסטרול החוצה מהגוף. כמו כן, לעלי צמח הבולדו פעילות משלשלת ומשתנת מתונה אשר מסייעת גם היא בתהליכי הפחתת משקל. לצמח מיוחסת גם פעילות מרגיעה. לפרחי התלתן האדום השפעה מיטיבה על העור, והם משמשים הן לטיפול במחלות עור כרוניות דוגמת סבוריאה ואקזמה, והן בטיפול הקוסמטי שתכליתו עיכוב השפעות תהליכי ההזדקנות על העור. פרחים אלו מכילים גם חומרים דמויי הורמונים צמחיים, אשר, שוב, מסייעים בטיפול במגוון הסימפטומים אשר צוינו.

חומר טבעי אשר נאסף במערות בנות אלפי שנים באזורים ההרריים של מזרח אסיה נקרא מומיו. חומר זה עשיר ביותר בוויטמינים, במינרלים ובחומרים הורמונליים, ומקובל זה מאות בשנים בטיפול במחלות שונות. אחד השימושים המודרניים הנפוצים במומיו הוא לצורך טיפול באוסטיאופרוזיס, וזאת בשל ריכוז גבוה של מינרלים ושל חומרים הורמונליים.


מקורות:

האנציקלופדיה החדשה לריפוי טבעי, עריכה פרופ' אבשלום מזרחי, הוצ' פוקוס, 2006.
האנציקלופדיה לרפואה טבעית, ט.מוריי, א.פיז'ורנו, הוצ' אור-עם, 1995.
פיטותרפיה מודרנית ומסורתית - צמחי מרפא לסטודנט, למטפל ולמתעניין, י.מורסיאנו, ח.לין, 2006.



סרפד. באדיבות: מייקל מור.

  תיאור מקרה: סרפדת
סרפדת היא דוגמה למחלת עור שהרפואה המודרנית כמעט חסרת אונים מולה. רפואת הצמחים מציעה גישה טיפולית המבוססת על פיענוח של דפוסים קליניים

סרפדת, בדומה למחלות עור אחרות דוגמת דלקת עור אטופית (אטופיק דרמטיטיס) ופסוריאזיס, היא מחלה שהמדע הרפואי המודרני אינו מבין כהלכה את סיבותיה ואת התהליכים הנמצאים בבסיסה, ולכן גם אין בידיו כלים לריפויה. כל אשר הרופא יכול לעשות הוא להקל במידת מה על התסמינים, באמצעות מתן חומרים אנטי היסטמיניים, סטרואידיאליים וכו'. כתוצאה מכך, מטופלים רבים שאינם מוצאים מענה למצוקתם, פונים לשיטות טיפול משלימות שונות וביניהן - לטיפול בצמחי מרפא.

גם הרפואה המסורתית לא בהכרח יודעת מה מקור הבעיה, אבל היא מציעה גישה טיפולית המבוססת בעיקר על פיענוח של דפוסים קליניים, חלקם פתולוגיים (לא בהכרח בעור) וחלקם לא, המבטאים קונפליקטים ראשוניים כלשהם, והם הנמצאים בבסיס הדיסהרמוניה שאיפשרה את היווצרות המחלה. הטיפול המסורתי מתייחס לרבדים שונים במטופל, לצד טיפול נקודתי בתסמינים.

הגישה המודרנית רואה באורטיקריה בעיה של העור. הגישה המסורתית רואה באורטיקריה ביטוי אחד ממכלול האדם. מטפל בגישה המסורתית מנסה להבין את הקונפליקט הראשוני ולאזן את הדיסהרמוניה. לכן הטיפול הוא פרטני ושונה ממקרה למקרה. להלן יודגם אופן טיפול אפשרי באורטיקריה. חשוב כמובן לציין, כי זהו טיפול פרטני שניתן לאדם ספציפי, ולא בהכרח יתאים לכל חולה במחלה.

תיאור מקרה

מין: נקבה
גיל: 39
מצב משפחתי: רווקה

תלונה עיקרית:
פריחה בכל חלקי הגוף (סרפדת), אשר התפרצה לפני כחודש וחצי. התאשפזה בעקבות גרד קשה ונוקשות של העור וטופלה בקורטיזון. כשבוע לאחר האשפוז, הפריחה התפרצה שנית. נוטה לחרדות (כבר הרבה שנים). כרגע מטופלת בשני כדורים: Otarex - נוגד חרדה ואנטי היסטמיני; Mizollen - נוגד אלרגיה.

בדיקות דם:
רמות גבוהות של כולסטרול בדם (259); רמות נמוכות של הכולסטרול "הטוב" (HDL 38); רמות נמוכות של ברזל.

לטענת המטופלת, הפריחה על העור התפרצה עקב לחץ נפשי (stress) גבוה.

תלונות משניות:
- מיגרנות יומיומיות מעל 10 שנים. נוטלת 1-3 אופטלגין ביום.
- כשלוש אפיזודות של התקררויות קשות כל שנה. בעבר, בעקבות הסתבכות, נוצר תסחיף ריאתי והיא אושפזה לשבועיים. לאחר מכן קיבלה "קומדין" במשך שנה שלמה.
- נטייה לעצירות ולטחורים.
- עייפות משעות הצהריים המוקדמות.
- תסמונת קדם וסתית (PMS): הצטברות נוזלים, עצבנות קשה.
- כאבי מחזור (דיסמנוריאה): כאבי בטן וגב תחתון קשים ביום הראשון. בזמן הווסת נפוחה מאוד, בצקתית.
- שיגרון (ראומטיזם): כאבים במפרקי כף היד.
- לחץ דם גבוה 90/140 (נמדד במקום, ללא טיפול תרופתי).
- סובלת מחום ומהזעה מרובה.

תפריט:
לא סדיר. יכולה לא לאכול במשך יום שלם, עד הערב. אוכלת הרבה "ג'אנק": גבינות צהובות, שניצל "טבעול", הרבה שוקולד, בצקים. מעשנת ½1 קופסאות ליום.

אבחנות מסורתיות:
- לשון: תפוחה, סגלגלה וחיוורת, סימני שיניים, חיפוי לבן / שומני ודביק על כל הלשון.
- שקע באזור הריאה (LU).
- דפקים: שטחיים, דקים וחסרים. טחול חסר מאוד, כבד סטגנטי ועצבני.


תרגום מושגים מסורתיים אלו ל"שפה" מערבית, יכול להצביע על חוסר ויטאליות, חוסר אנרגיה, חולשה של הכבד, חולשה של הדם, עודף ליחה ולחות בגוף (הצטברות שומנים בדם והשמנה), נטייה לאלרגיות ולבעיות עוריות, הפרעות הורמונליות, חרדות ועוד.

אבחנה וטיפול

לפנינו מקרה קלאסי של רעלת מטבולית כללית, אשר חלק מביטוייה נראים בנקודת זמן זו על גבי העור. ברור לחלוטין שהעור הוא רק איבר חיצוני אשר ניזון מהדם, וסובל מהמצב הפנימי ומתפקודם הלקוי של האיברים המטבוליים (כבד, ריאה, לימפה), אשר משליכים על הדם ומשם על העור. ברור שכל ניסיון חיצוני או פנימי לדכא את החום (פריחה Urticaria) לא יאפשר לגוף לבטא את מצוקתו ויאלץ אותו להגיב בחריפות יתרה. לכן, על מנת לטפל במקרה כזה, חשוב לדאוג להזנה תקינה (מזון, רשמים אנרגטיים, חמצן נקי) ולעזור למנגנוני הגוף המטבוליים לפנות את הפסולת שהצטברה (הגוף כבר מנסה לעשות זאת).

ה"חשש" שלי כמטפל בתחילת טיפול שכזה הוא מפני ריאקציות חריפות מדי, אשר "ילחיצו" את המטופלת (להזכירכם, חרדתית) ויגרמו לה שוב לפנות למענה סימפטומטי (סטרואידים ונוגדי אלרגיה).

אסטרטגיה טיפולית

• איזון תזונתי ואורח חיים
- בשבועיים הראשונים: התבססות על תזונה מהצומח והימנעות ממזון מן החי.
- הימנעות ממוצרי חלב, ביצים וגורמי אלרגיה נוספים.
- כמובן: סדר יום תזונתי, הכולל מספר ארוחות במשך היום.
- צריכת מזונות קרירים ומרגיעים.
- הקטנת מספר הסיגריות, במגמה להפסיק עישון לחלוטין.
- בהתייעצות מקצועית הוחלט להפסיק מייד ולחלוטין נטילת תרופות, על מנת להפחית העומס על הכבד. לא היה חשש לריאקציה, מכיוון שהמטופלת ממילא הייתה במצב קשה, אחרי טיפולים כושלים.

צמחי מרפא אפשריים

אלטרטיבים (Alterative) 
מנקזי כבד:
חומעה (Rumex crispus)
לפה גדולה (Arctium lappa)
צמחים עם משיכה לעור, מנקזי לימפה, בעלי משיכה לעור:
אירוס (Iris versicolor)
דבקה (Galium aparine)

צמח נוגד אלרגיה, משתן:

סרפד (Urtica folia)

מטהרי דם:
קערורית (Scutellaria baicalensis)
קיפודנית - אכינצאה (Echinacea angustifolia)
ניל הצבעים - בפטיסיה (Baptisia tinctoria)
מאזנים הורמונלית:
שיח אברהם (Vitex agnus-castus)

נוגדי חרדה:
לאונורוס (Leonurus cardiaca)

אדפטוגנים:
גנודרמה - ריישי (Ganoderma lucidum)

פורמולות צמחיות:
טינקטורה:
Tinc. Rumex (1:2) - 25%
Tinc. Scutelaria baic. (1:2) - 20%
Tinc. Arctium lappa (1:2) - 30%
Tinc. Iris versicolor (1:2) - 25%
• מינון: 5-10 מ"ל, 3 פעמים ביום כמוסות.

כמוסות: 
Ext. vitex (1.2%) - 100mg
Ext. leonurus (5:1) - 100mg
Ext. ganoderma (10:1) - 150mg
• מינון: 1-2 כמוסות, 3 פעמים ביום.

חליטה: Folia Urtica
מינון: 1 כף בכוס מים, 3 פעמים ביום.

לשימוש חיצוני: שמן קלנדולה (Calendula oil).

תגובות לטיפול

החל מהיום השני, המטופלת הייתה עצבנית ביותר (כנראה עקב ניקוז הכבד). הפריחה התפשטה גם לאזור הפנים.
כעבור כשבוע העצבנות הקשה חלפה.

כבר כעבור שבועיים המיגרנות פסקו (ולא חזרו במשך כל תקופת הטיפול).
כעבור חודש של טיפול, הפריחה נעלמה מרוב אזורי הגוף והופיעה רק בשעות הלילה, אך בעוצמה קלה מאוד.
המטופלת ירדה כשבעה ק"ג (להערכתי - בעיקר נוזלים), הבצקות והנפיחות נעלמו לחלוטין, כאבי המפרקים נעלמו לחלוטין ועוצמת ההזעות פחתה משמעותית.
כעבור כשלושה חודשים, התסמינים סביב המחזור כמעט ולא הורגשו.
בדיקות הדם התאזנו.
הקושי העיקרי היה למתן את החרדה הקשה של המטופלת בימים הראשונים של הטיפול. ברגע שעברה את משבר ההחלמה, ההמשך היה קל יותר.
חשוב לציין: בשבועיים הראשונים, המטופלת חוותה ריאקציות של ניקוי, כגון: יציאות מרובות ורכות, השתנה מרובה, החמרה בפריחה, עצבנות וחרדות קשים.
כעבור מספר חודשי טיפול, המטופלת הפסיקה לעשן לחלוטין ואז החלטנו לעבור לתהליך ניקוי על-פי איבן סינא (תהליך ניקוי בתזונה, הנמשך על פני כ-10 ימים וכולל בעיקר אכילת ירקות מסוימים והימנעות מחלבונים ומסוכרים) ובכך לסיים את הטיפול.

לסיכום:
כפי שעולה מתיאור המקרה, הטיפול כלל שילוב של צמחים מקטגוריות שונות, חלקם בעלי אפיניות ישירה על העור וחלקם ללא השפעה ישירה מיידית על העור, אך בעלי רלוונטיות למצב הנפשי-רגשי / ההורמונלי / וכד'.

הטיפול הצמחי באורטיקריה התייחס למכלול האדם.



כשותית: עשתה את ההבדל. באדיבות: מייקל מור.

  תיאור מקרה: אסטמה
ילד בן 8 הסובל מאסטמה, מאפיזודות חוזרות של ברונכיטיס ומהיפר אקטיביות ואמא שבחרה לבדוק אופציות לפני הטיפול הקונבציונלי. בינגו!

אסטמה (asthma) היא מחלה של דרכי הנשימה, המאופיינת בעוויתות של דרכי הנשימה, בדלקת מקומית ובהפרשת ריר. היצרות של דרכי הנשימה גורמת לקשיי נשימה, לצפצופים, למועקה בחזה ולשיעול טורדני, המלווה לעתים בכיח רב. הסיבה למחלה היא תגובתיות יתר של הסמפונות לחומרים אלרגניים אשר שאיפתם גורמת לדלקת אלרגית. גם מאמץ גופני, תנאי דחק או סערה רגשית עלולים לגרום או להחמיר התקף. התקף חמור וממושך עלול להיות קטלני והוא מחייב פינוי מיידי של החולה לחדר המיון. חולי אסטמה סובלים לעתים מתסמינים אחרים של רגישות יתר, כמו אקזמה וקדחת השחת. אצל רובם יש סיפור משפחתי של אסטמה או אלרגיות, כלומר, למחלה רקע תורשתי. הטיפול הקונבנציונלי כולל מרחיבי סמפונות במשאף, נוגדי דלקת וקורטיקוסטרואידים.

תסמונת היפרקינטית (הפרעת קשב וריכוז) - ADHD - attention deficit hyperactivity disorder היא הפרעה נוירולוגית, בדרך כלל של ילדים, המאופיינת ברמה עודפת של פעילות ובחסר של קשב ושל ריכוז, המתבטאים בקשיי למידה ובקשיי התנהגות.

תיאור מקרה

ילד בן 8, כיתה ג'.
מבנה כללי: מעט מלא, עור בהיר, לחיים סמוקות, ג'ינג'י.

תלונות עיקריות:
• ברונכיטיס / אסטמה, מאופין בשיעול חזק מאוד שגורם לקשיי נשימה. לעתים מופיעה המחלה על רקע רגשי. הברונכיטיס החל בגיל שנתיים וחצי, כשנכנס לגן.
• טיפול באינהלציות: תכשירים קונבנציונליים המיועדים להרחבת הסמפונות גורמים לעתים לתופעות של חיוורון, אי-שקט, הזעה ודופק מואץ.
• ADHD. מתעייף מאוד בבית הספר, מתקשה לשמור על ריכוז לאורך זמן, כל רעש קטן מוציא אותו מריכוז מתקשה בהכנת שיעורי בית.
לפני החלטה על נטילת ריטלין, האמא מעוניינת בחלופה טבעית.

תרופות בעבר או בהווה:
• אנטיביוטיקה בגיל צעיר בשל דלקות גרון.
• פניצילין. גרם לקשיי נשימה.
• משאף להרחבת סמפונות (נוגד עווית ומייבש).
• מזה כמה חודשים משתמש בתרסיס אף קורטיקוסטרואידי בלבד.

סקירת מערכות:
• שינה: לא טובה, מתקשה להירדם. חלומות רעים ומחשבות מפחידות.
• מצב נפשי: פחדים מרובים (חושך, כלבים). ממעט לצאת מן הבית.
• ביישן ושקט מאוד.
• נהפך לילד אגרסיבי.
• מזיע מאוד בפלג הגוף העליון, בעיקר בפנים, סובל מחום.
• יציאות: תקינות.
• תיאבון: עלה במשקל במהלך השנה האחרונה.

תזונה:
• בוקר: כריך + טונה/מיונז/ קוטג'/חומוס. תה צמחים/מיץ תפוזים/שוקו סויה.
• ביניים: פרי.
• צהריים: מרק/מנת בשר/דג/שניצל + תוספת/אורז/פירה + סלט.
• ערב: פיצה/טוסט/פירות/סלט/חטיף דגנים מתוק. לפעמים אוכל ארוחה כבדה בערב.

לשון: אדומה עם פפילות, חיפוי צהבהב באזור הפנימי (מחמם תחתון).

אסטרטגיה טיפולית:
זהו מקרה קלאסי של חוסר yin ועודף yang מדומה, הבא לידי ביטוי בדרכי הנשימה התחתונות ובמערכת העצבים. אנו עדים לעוויתות (תקיעות צ'י) בריאה, המתבטאת באסטמה ובסינדרום דומה בכליה ובלב (מע' העצבים), הגורמת לילד ליתר פעילות עצבית עם תסמינים של נדודי שינה, חרדות, קושי בריכוז, התקפי זעם וכדומה.

גוון העור של הילד (אדום, סמוק), ההזעה באזור הראש והפנים ומרקם הלשון, מעידים על חום רב במערכת, בעיקר בפלג הגוף העליון. נראה שהילד מפצה על מצוקתו הרגשית והפיזית בהסתגרות בביתו (חוסר ביטחון) ובאכילה מופרזת. להבנתי, טיפול בצמחי מרפא יכול לשפר את מצבו של הילד, אך יש הכרח בגיבוי נוסף. במקרה זה, האם בחרה ב"שיטת אלבאום" כתרפיה נוספת. מובן שנעשו גם שינויים תזונתיים, אך בכתבה זו אתמקד בטיפול הצמחי. באופן כללי, בחרתי להשתמש בצמחים המזינים את yin הריאה, הכליה והלב (מע' עצבים) ומניעים את הצ'י של איברים אלו.

טיפול:

1. תערובת טינקטורות לשימוש יומיומי
Grindellia camporum (1:2) – 20%
Lactuca virosa (1:2) – 15%
Ganoderma lucidum (1:2) – 20%
Soft Ext. Glycyrrhiza glabara (5:1) – 5%
Maple Syrup – 40%

• 250 מ"ל, מינון: 5-10 מ"ל 3 פעמים ביום.

2. תערובת טינקטורות למצב אקוטי
Drosera rotundifolia (1:2) – 20%
Baptisia tinctoria (1:2) – 15%
Asclepias tuberosa (1:2) – 20%
Soft Ext. Glycyrrhiza glabara (5:1) – 10%
Maple Syrup – 35%

• 250 מ"ל, מינון: 5-10 מ"ל 3-5 פעמים ביום.

הסבר:

גרינדליה (Grindellia camporum) (עלווה). צמח מארה"ב, פועל כנוגד עווית על דרכי הנשימה. על-פי הולמס, הצמח מטפל בסינדרומים הסיניים הבאים:
• תקיעות צ'י הריאות: נשימה אסתמטית, שיעול יבש, ברונכיטיס.
• תקיעות צ'י הלב: דופק מהיר, עצבני, פלפיטציות, מתח נפשי.

חסת המצפן (Lactuca virosa) (עלים). הצמח גדל באירופה ובאסיה ועליו משמשים למטרות רפואיות. המיץ החלבי (latex), המופרש כאשר העלים נחתכים, נקרא lactucarium. על-פי Weiss1, מחקרים פרמקולוגיים ייחסו לצמח פעילות מרגיעה כללית (sedative) והשפעה מרגיעה על מערכת הנשימה, בדומה ל-codeine ול-morphine, אולם חלשה יותר, כמובן. המקור מציין כי אין חשש לסבילות ולהתמכרות וכי הצמח מתאים לשימוש ממושך.

כפי שניתן לראות, מדובר בצמח בעל השפעה מרגיעה ונוגדת עווית, המשמש לטיפול בנדודי שינה, בהיסטריה ובמצבים שונים הנובעים מעודף פעילות עצבית.

סינדרומים סיניים (עפ"י הולמס)2:
• מרגיע נפש, מקל על חרדה ועוזר לשינה, מחזק את yin הלב ומטפל ברגזנות-בעצבנות (irritability).
• עליית yang הכבד: כאבי ראש, התכווצויות שרירים, הפרעות שינה, רגזנות-עצבנות במיוחד בילדים.
• מחזק את yin הלב: פלפיטציות, חרדה, בעיות שינה ומתח.
• מניע צ'י, מרגיע מתח וכאב, מסלק רוח פנימית ומפסיק עוויתות:
- תקיעות צ'י באדרנל (כליות): מתח נפשי, כאבי ראש.
- רוח פנימית: רעידות, התכווצויות בילדים, אפילפסיה.
• מניע את צ'י הריאות:
– תקיעות צ'י בריאות: צפצופים, שעלת ואסטמה.

פטריית ריישי (Ganoderma lucidium)
בחרתי בצמח זה בגלל הצורך באדפטוגן, למרות שלכאורה המצב נראה עצבני וחם. ריישי, למרות היותו אדפטוגן (תומך אדרנל), ידוע בהשפעתו המרגיעה והמאזנת על מערכת העצבים. בנוסף, לתרכובות טריטרפניות בצמח (ganodermic acids) נמצאה פעילות נוגדת אלרגיה ונוגדת אסטמה.

שוש קירח (Glycyrrhiza glabara) (שורש)
לא ארחיב על צמח חשוב זה כאן, שכן דובר רבות על מגוון השפעותיו, בעיקר כנוגד אלרגיה, נוגד אסטמה, אדפטוגן ומזין yin כללי.

הסבר לגבי הפורמולה האקוטית:
ההבדל העיקרי בין פורמולה זו לקודמתה, היא הפעילות נוגדת הזיהום והמחטאת החזקה של ניל הצבעים - בפטיסיה (Baptisia). במהלך התקף של קוצר נשימה עולה החשש שייווצר תהליך זיהומי מקומי.

לגבי הטללית (Drosera) והאסקלפיאס (Asclepias), מדובר בשני צמחי מרפא הדומים למדי לגרינדליה, כאשר הטללית מעט לחה יותר והאסקלפיאס מוגדר גם כמרגיע כללי.

כעבור חודשיים:
חשוב לציין, שבתחילת הטיפול הדגישה האימא בעיקר את האסטמה. אולם כעבור חודשיים, כשהתקפי האסטמה פסקו לחלוטין (מתחילת הטיפול נתבקש להשתמש בתרסיס לאף רק במקרי חירום), נהפכו ההיפר אקטיביות, בעיות הקשב, התוקפנות ונדודי השינה למשמעותיים יותר והאימא ביקשה לשים עליהם את הדגש. חשוב לציין שתסמינים אלו השתפרו במקצת במהלך הטיפול.

תחושתי הייתה, שכל עוד אצליח "להרגיע" את הילד, התקפי האסטמה ייעלמו. לכן החלטתי לשנות את הפורמולה:

פורמולה מס' 3:
Tinc. Humulus lupulus (1:2) – 15%
Tinc. Lactuca virosa (1:2) – 25%
Tinc. Ganoderma lucidium (1:2) – 15%
Soft Ext. Glycyrrhiza glabara (5:1) – 5%
Maple Syrup – 40%
טינק' 250 מ"ל; מינון: 10 מ"ל 3 פעמים ביום.

כשותית (Humulus lupulus)
צמח מטפס, נפוץ כגידול מסחרי באזורים מסוימים באנגליה.
איכות (עפ"י הולמס): מריר, קריר ויבש.
פעילות רפואית: מרגיע (sedative), משרה שינה (hypnotic) ונוגד עווית.

הצמח מטפל בסינדרומים הסיניים הבאים (עפ"י הולמס):
• תקיעות צ'י באדרנל / כליות : מתח נפשי, חרדה.
• רוח פנימית: רעד, טיקים, עצבנות.
• תקיעות צ'י הריאות: שיעול עצבני, צפצופי נשימה, אסטמה.
• תקיעות צ'י הלב: כאבי ראש, טינטון, סחרחורות, פלפיטציות, חרדה, כאבים בחזה.

בנוסף להיותו מניע צ'י, כלומר נוגד עווית, הולמס מגדיר את הצמח כמרגיע נפש, מקל על חרדה, עוזר למנוחה, מזין yin ומסלק חום ריק. הצמח מתאים לסינדרום של עליית יאנג המתבטא בחוסר מנוחה, חוסר שינה, סחרחורות ופלפיטציות.

החלטתי לוותר על גרינדליה לטובת כשותית, שהוא בעל השפעה מרגיעה חזקה למדי על מערכת העצבים ואחד הצמחים האפקטיביים ביותר לטעמי לטיפול ב-ADHD כתחליף לריטלין. כבר כעבור שבוע, האימא דיווחה על שיפור של כ-50% בכל התסמינים הקשורים ליתר פעילות עצבית. כעבור חודשיים נוספים עם הפורמולה נעלמו התסמינים כמעט לחלוטין, התלונות מביה"ס פחתו וגם בעיות הנשימה לא הופיעו במהלך זמן זה. 


 מקורות:

1. Weiss F.R., (1988) Herbal Medicine. Beaconsfield Pub.
2. Holmes, p.(1997): The Energetics of Western Herbs, Snow Lotus Press.
• Mills & Bone (1999): Principles and Practice of Phytotherapy. Churchill Livingstone.
The Merck manual, 17th ed.*

המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.8. 



 

  עקרונות ושיטות יסוד ברפואת צמחים מודרנית
הספר Principles and Practice of Phytotherapy מאת סיימון מיילס וקרי בון הינו אחד החיבורים המקצועיים והמרשימים ביותר אשר פורסמו בנושא רפואת הצמחים המודרנית

Principles and Practice of Phytotherapy
מאת: סיימון מיילס וקרי בון (2000)
הוצאה: צ'רצ'היל לוינגסטון (אנגליה), 646 עמ'.

האדונים הנכבדים מיילס ובון הם מהדמויות הבולטות בעולם בתחום רפואת הצמחים המודרנית (Phytotherapy). מיילס חבר כבוד באיגוד ההרבליסטים האנגלי, מנהל את המרכז לרפואה משלימה באוניברסיטת אקסטר, אנגליה, ונוטל חלק בוועדות המדעיות האנגלית והאירופאית (ESCOP) למחקר ולרגולציה של תחום השימוש בצמחי מרפא. הוא פרסם מספר ספרים ועוסק שנים בלימוד ומחקר.
גם מר בון אינו קוטל קנים (טוב, אולי לשימוש רפואי) ומשמש כראש מחלקת המחקר של חברת Mediherb האוסטרלית וכמנהל הקולג' האוסטרלי לפיטותרפיה. כמו ידידו מיילס, גם הוא פרסם מספר חיבורים מעניינים בנוגע לפעילות הרפואית של הצמחים והיישום הקליני והרוקחי שלהם. הספר הנדון הינו ללא ספק אחד החיבורים המקצועיים והמרשימים ביותר אשר פורסמו בנושא רפואת הצמחים המודרנית, והוא מיועד לסטודנטים לרפואת צמחים, למטפלים, לרוקחים ולאנשים המעורבים בתעשייה ובמסחר, כמו גם לאלה הלוקחים חלק בתהליכי החקיקה של תחום השימוש בצמחי מרפא למטרות רפואה. אחד הפרסומים העדכניים והמקצועיים ביותר בתחומו ספר עב כרס זה נחלק לשלושה חלקים.
החלק הראשון מוקדש לרקע כללי ועקרונות בסיסיים וכולל נושאים כגון: סקירה של מסורות שונות ברפואת הצמחים, עקרונות הפרמקולוגיה הצמחית, עקרונות בסיסיים ביישום קליני של הטיפול הצמחי, ועוד. החלק השני עוסק בהיבטים המעשיים של העבודה הקלינית וכולל דיון מעמיק באופני הכנה ושימוש בצמחי המרפא, מינונים, שימושים חיצוניים, וכן סקירה רחבה ומעמיקה של גישות בשימוש הקליני בצמחי מרפא, עם התייחסות למגוון מצבי מחלה דוגמת: חום, מחלות זיהומיות, מחלות אוטואימוניות, מחלות ממאירות, כמו גם התייחסות לפתולוגיות ספציפיות עפ"י מערכות האיבר: כבד/כיס מרה, נשימה, עצבים וכדומה. החלק השלישי, המהווה יותר ממחצית הספר, מוגדר כמטריה מדיקה ומוקדש למונוגרפים עדכניים של 44 צמחי מרפא, מהנחקרים והנמכרים ביותר בעולם המערבי.
ניתן למצוא כאן אורחים מהרפואה הסינית, אשר התאזרחו במערב, כמו אנג'ליקה סינית, אסטרגלוס, אנדרוגרפיס ובופלאוריום, לצד צמחי מרפא מדרום אמריקה (לאפאשו), הודו (ויתניה) וכמובן רבים המוכרים מהמסורות האמריקאית והאירופאית (פיטולקה, היפריקום, ולריאנה, קוהוש שחור ואחרים). המונוגרפים מעולים! עדכניים, מעמיקים, נוחים לשימוש וכוללים, בין השאר, תיאור כללי של הצמח, מרכיבים פעילים, שימושים מסורתיים, פעילויות, אינדיקציות, תכשירים ואופני הכנה, מינונים, משך זמן לשימוש בטוח, וכן דיון מעמיק של היבטים של פרמקודינמיקה ופרמקוקינטיקה, טוקסיקולוגיה, קונטרה-אינדיקציות, אינטראקציות, תופעות לוואי אפשריות, הסטטוס החוקי בארצות השונות ועוד מידע רב ומגוון.
גם החלק השני מעולה, לפחות מנקודת מבטה של רפואת צמחים סופר-מדעית-מודרנית. הדיון בפתולוגיות השונות מעמיק ורציני וכולל, בין השאר, הסברים על הפתולוגיות עצמן, לצד התייחסות לפעילות הרפואית של הצמחים הרלוונטיים וניתוח מיקרים קליניים, עם דוגמאות לפורמולות שונות והתייחסות לתגובת המטופל לצמחי מרפא. ויש עוד ערמות של אינפורמציה...
גם החלק הראשון, כמו שני הבאים אחריו, גדוש בנתונים, אם כי כאן התחושה היא של פשטות יתר בהצגת העקרונות של הרפואה המסורתית. אך ספר זה אינו מתיימר להיות מדריך לעקרונות הרפואה המסורתית, האין זאת?
לסיכום, כותב שורות אלו ממליץ בחום על הספר לכל העוסקים ברפואת צמחים מודרנית מקצועית, ואם כי עברו כבר מספר שנים מאז כתיבתו, הוא עדיין אחד הפרסומים העדכניים והמקצועיים ביותר בתחומו. לאלו המחפשים גישה אנרגטית יותר, הוליסטית יותר, הייתי ממליץ על ספריו של פיטר הולמס, אך על כך בפעם הבאה.


המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.3. 



חומר הגלם הצמחי.

  עקרונות הפורמולציה: מבוא
סדרת מאמרים הפורטים את הרציונאל שמאחורי הרכבת פורמולות צמחי המרפא המקצועיות בידי ההרבליסטים הקליניים. במאמר זה: ארבעת עקרונות היסוד של הפורמולציה

ברפואת הצמחים הקלינית המודרנית מקובל להשתמש בצמחי המרפא בשילובים מורכבים. הרכבים מעין אלה נקראים "פורמולות" וקיימים נוהגים מקובלים, או "חוקים", העומדים בבסיס אופן שילוב הצמחים. במאמר זה מוצגים העקרונות הבסיסיים של הפורמולציה. השאלה הראשונה עליה יש לתת את הדעת, היא מדוע בכלל יש טעם וצורך לעבוד עם שילובי צמחים ולא עם צמח אחד בודד. ישנן מספר סיבות לכך:

הסיבה הראשונה נוגעת לכך שהשפעתו של צמח בודד עשויה להיות מוגבלת לאיבר מסוים או לתפקוד קונקרטי, בעוד שבסיטואציה הקלינית בדרך כלל ניתקל בסינדרומים מורכבים בהם מעורבים מערכות איבר אחדות ותפקודים שונים. בשילוב של מספר צמחי מרפא ניתן להשפיע באופן רחב ועמוק יותר. למשל: מטופלת הסובלת מכאבי מחזור, ממיגרנה, מעצירות, מקשיי עיכול (דיספפסיה) וכן מאי-שקט נפשי, מצב שכיח בפרקטיקה היומיומית. במקרה זה נצטרך לעשות שימוש בשילוב של צמחי מרפא אשר ישפיע על המערכות השונות הנמצאות בחוסר איזון, ולטפל בתקיעות צ'י הכבד העומדת בבסיס חוסר האיזון. ככלל, ניתן לומר כי אנו מחפשים אחר הצמח בעל ההשפעה הרחבה והמדויקת ביותר, המתאים לתמונת התסמינים ולטיפוס של המטופל באופן השלם ביותר. צמח זה הנו הצמח הראשי בפורמולה ומכונה "הקיסר". ככלל, כל הרכב הצמחים והיחסים ביניהם סובבים סביב הציר של אותו צמח ראשי. אכן, קיימות גם פורמולות בהן אין צמח אחד מרכזי, אלא הן פועלות כקבוצת צמחי מרפא בה מיוחסת חשיבות מרכזית לכל אחד מהמרכיבים. את הדוגמא הראשונה הכוללת צמח מרכזי או "קיסר" ניתן לדמות, אמנם, למדינה בה מושל מלך או קיסר ואילו הדוגמא השנייה, בה מספר צמחי מרפא נושאים בנטל באופן פחות או יותר שווה כאשר כל אחד מהם מופקד על תחום מסוים - דומה יותר לשיטת השלטון הכוללת ממשלה רחבה.

הסיבה השנייה קשורה לכך שלכל צמח מרפא פעילות מגוונת והשפעה מורכבת על האורגניזם האנושי. צמח מרפא מסוים עשוי להועיל בהשפעתו על תפקוד מוגדר, אך בו זמנית עלול אותו הצמח להעיק על תפקודם של אברים אחרים: השילוב של מספר צמחי מרפא מאפשר לנטרל או לאזן השפעות לא רצויות של הצמח. בנוסף לכך, צמח מסוים עשוי לשפר את הספיגה ואת הזמינות הביולוגית של צמח אחר, אם באמצעות המרצת זרימת הדם ושיפור הזמינות של הצמח לרקמות הגוף ואם על-ידי שיפור הספיגה ממערכת העיכול אל הדם. לדוגמא: נטילת הצמח שוש (Glycyrrhiza spp.) עלולה לגרום לצבירת נוזלים, ולכן נהוג לשלב צמח זה עם צמח משתן דוגמת שן הארי (Folia Taraxacum). התוספת של כמות קטנה של צמח ארומטי וממריץ דוגמת הזנגביל (Zingiber) לפורמולה, משפרת את הספיגה ממערכת העיכול ואת הזמינות הביולוגית של הצמחים האחרים בפורמולה.

הסיבה השלישית נוגעת לכך שקיימים צמחי מרפא בעלי אופי השפעה כללי (סיסטמי), דוגמת הקיפודנית (Echinacea spp.), לה מיוחסת פעילות מעוררת חיסון ונוגדת זיהום כללית. כאשר במצב מסוים מתעורר הצורך להשפיע על פעילותה של מערכת ספציפית, נשלב צמח שכזה עם צמח בעל השפעה ישירה על המערכת בה קיים הליקוי. לדוגמא: בדלקת זיהומית של השלפוחית ודרכי השתן (Cystitis), ניתן לשלב קיפודנית עם צמח דוגמת בוכו (Barosma betulina), לו מיוחסת השפעה מחטאת ישירה על דרכי השתן (Urinary antiseptic) - הודות לחומר Diosphenol אותו הוא מכיל. במקרה האמור אנו מקבלים שילוב של השפעה מקומית באמצעות חיטוי דרכי השתן עם השפעה סיסטמית של המרצת פעילות חיסונית כללית, וכתוצאה יעילות גבוהה יותר של הטיפול.

העניין הרביעי ביטויו בכך שכל תפקוד של מערכת איבר כולל מספר מנגנונים הפועלים במשותף על מנת להבטיח תפקוד נאות של אותה מערכת. בעזרת שילוב של מספר צמחי מרפא ניתן להשפיע על מספר מנגנונים שונים, ולאפשר השפעה מקיפה יותר על תפקודה של מערכת האיבר. לדוגמא: בטיפול בלחץ דם גבוה ניתן לשלב צמח המרחיב כלי-דם (Vasodilator) דוגמת הקוהוש השחור (Cimicifuga racemosa) עם צמח מרגיע כמו זנב הארי (Leonurus cardiaca) וכן עם צמח משתן דוגמת זרעי הסלרי (Apium grav.), לקבלת השפעה רחבה ויעילה יותר.

ישנן עוד סיבות מספר, בעטיין נוהגים לעבוד עם הרכבים ושילובים של צמחי מרפא, אך אלה הן העיקריות ונסתפק בהן לעת עתה. בבואנו להרכיב פורמולה של צמחי מרפא, קיימים מספר עקרונות בסיסיים אשר יש לתת עליהם את הדעת, בהם ידון המאמר הבא. 


המאמר מתוך ספרו של גל מ. ראן, "רפואת צמחים קלינית\מבואות".



 

  ספר כיס לרפואת צמחים
מהרפואה העממית ועד לקדמת הטכנולוגיה: Handbook of medicinal plants הוא ספר המוקדש כולו לפן המדעי של רפואת הצמחים. חיבור מעניין, ייחודי וראוי

"Handbook of medicinal plants"
עורכים: זהרה יניב Ph.D, אוריאל בכרך Ph.D
הוצאה: Food products press (2005), 500 עמ'
מס' 1-56022-995-0 :ISBN

ראשית, ולפני שניגש לדיון בחיבור גופו, ארצה לברך את העורכים על עבודתם הברוכה. זהו אירוע חשוב לתחום רפואת הצמחים, כאשר חוקרים מבינינו עורכים חיבור מקיף היוצא בהוצאה מכובדת ומפורסם ברחבי העולם, כן ירבו!

מספר מילים, תחילה, על העורכים עצמם.
זהרה יניב, Ph.D, קיבלה את תואר המסטר שלה בביוכימיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ועשתה את ה-Ph.D בביוכימיה של הצמח באוניברסיטת קולומביה. משנת 1978 שימשה כחוקרת מובילה ביחידה לחקר צמחי מרפא במרכז למחקר חקלאי ע"ש וולקני בבית דגן, וקיבלה תואר פרופסור מאוניברסיטת בר-אילן והאוניברסיטה העברית. כמו כן שימשה כמדענית אורחת באוניברסיטאות ומרכזי מחקר שונים בצרפת, ארה"ב, אוסטריה, סין וארצות נוספות. עבודות המחקר שלה התמקדו בחקר אתנובוטני של המזרח התיכון וארץ ישראל וכללו פרסומים רבים, כולל ספר מקיף אשר יצא בשנת 2000.

אוריאל בכרך, Ph.D, הינו פרופסור לביולוגיה מולקולארית באוניברסיטה העברית - בית הספר לרפואה "הדסה" בירושלים. בין שאר עיסוקיו, שימש כראש המחלקה לביולוגיה מולקולארית, נשיא האגודה הביוכימית בישראל ויועץ לביו-טכנולוגיה למשרד ראש הממשלה. בנוסף, שימש כפרופסור אורח באוניברסיטאות שונות בארה"ב, אנגליה וגרמניה. הוא פרסם יותר מ-200 חיבורים מדעיים וכן תשעה ספרים ונטל חלק בארגון כנסים מדעיים.

עתה, לאחר הצגת העורכים, ניגש לחיבור עצמו.
לפנינו אוסף מרשים ביותר של מאמרים אשר חוברו, על פי הזמנה, על-ידי מיטב אנשי המקצוע, איש איש בתחום התמחותו.

בספר חמישה חלקים, לא שווים באורכם ולא באיכותם, העוסקים בנושאים מגוונים הנוגעים באופן זה או אחר לצמחי מרפא. על מנת להמחיש את רוחב היריעה, נסקור בקצרה את תוכן הפרקים השונים.

את החלק הראשון, המהווה מעין פתיח מסכם לספר כולו, כתב פרופ' הילדברט ואגנר מאוניברסיטת מינכן, חוקר ידוע בזכות עצמו אשר פרסם חלק מהמחקרים החשובים ביותר שנערכו מעולם על צמחים בעלי פעילות מעוררת חיסון. פרק זה דן בנושאים דוגמת בקרת איכות; מחקר בתרכובות פיטוכימיות חדשות ומודיפיקציות כימיות של תרכובות אלו; מחקרים פארמקוקינטיים וקליניים; זמינות ביולוגית ומטרות ואפשרויות לעתיד של רפואת הצמחים. זהו פרק מאלף, אשר אפילו רק בעבורו מומלץ לקרוא ספר זה.

החלק השני עוסק בשימוש בצמחי מרפא לאורך ההיסטוריה האנושית וכולל תשעה פרקים, כל אחד כתוב על ידי מחבר אחר, העוסקים בנושאים כגון: ההיסטוריה של השימוש בצמחי מרפא בסין; מחקר ופיתוח של תרופות חדשות המבוססות על צמחי מרפא סיניים; צמחי מרפא אפריקניים; אתנובוטניקה ורפואה מסורתית של ילידי האמזונס; הרופאים והמרפאים בעולם העתיק ובימי הביניים בתרבויות המזרח התיכון; הרפואה של הילידים האבוריג'ינים באוסטרליה.

החלק השלישי זוכה לכותרת "טכנולוגיות במחקר צמחי המרפא", והוא מורכב מארבעה פרקים המוקדשים לנושאים הנוגעים לגידול ולייצור של צמחי מרפא; ביוטכנולוגיה ושיפור יבולי השדה; תרביות רקמה וייצור של מטבוליטים משניים בתנאי מעבדה; וכן ניפוי וזיהוי תרכובות פעילות במערכת High – Throughput screening.

החלק הרביעי מוקדש ליישומים קליניים עדכניים של צמחי מרפא וכולל שבעה פרקים העוסקים בנושאים הבאים: צמחי מרפא למניעה וטיפול במחלות ממאירות (דגש על דבקון לבן, שום וג'ינסנג); צמחי מרפא ותרכובות פיטוכימיות למניעת מחלות לב כליליות; מבט מודרני על צמחים וחומרים אשר שימשו ברפואה המסורתית לטיפול בזיהומים; צמחים לטיפול במחלות מערכת העצבים המרכזית וכן צמחים המשמשים לטיפול בהפרעות אנדוקריניות ומטבוליות; ממצאים עדכניים ממחקרים על פעילותם של ספונינים צמחיים עם דגש על פעילות נוגדת דלקת, אנטי הפטוטוקסית, היפוליפידמית, מעוררת חיסון, ועוד.

הפרק האחרון בחלק זה מוקדש להשפעת צמחים על מערכת העיכול וכולל דיון בנושאים כמו פעילות אנטי-מיקרובית; אימונורגולציה במערכת העיכול; אינטראקציות של צמחים ותרופות במערכת העיכול; ופעילות נוגדת חמצון של צמחי מרפא.

החלק האחרון של הספר זוכה לכותרת "תקוות וסכנות" וכולל פרק אחד בלבד, הנושא את השם המבטיח "אתגרים וסכנות למחקר הבין תחומי בצמחי מרפא". פרק זה מהווה מעין סקירה וסיכום של הנאמר בפרקים הקודמים.

עד כאן סקרנו את תוכנו של הספר, עתה ניגש לביקורת.
ראשית, פרקי הספר אינם אחידים ברמתם. הפרקים אותם חיבר פרופ' Chang-xiaoLiu מאוניברסיטת טיאנג'ין, ואשר מוקדשים לסקירה היסטורית של הכתבים הרפואיים הסיניים ולהגדרת הפרמקולוגיה הסינית המסורתית, מעייפים למדי ואינם מביאים מידע אשר אינו ידוע לכל סטודנט שנה שלישית לרפואה סינית מסורתית או המופיע בחיבורים רבים אחרים.

הפרק הרביעי, שכתב פרופ' Chang-xiao Liu בשיתוף עם פרופ' זהרה יניב, כבר מעניין ומעמיק הרבה יותר, ומציג מידע עדכני וייחודי אשר אינו מצוי בחיבורים הפופולאריים על רפואת הצמחים הסינית.

החלק השלישי, העוסק בטכנולוגיות המתקדמות ביותר בחקר צמחי המרפא, מעולה ונותן מבט מקיף ומעמיק על ההתפתחויות המסעירות בתחומי המחקר הצמחי בעשורים האחרונים. החלק הרביעי, הקליני, מדעי מאוד - אך חסר את הגישה הרחבה, ההוליסטית, האופיינית לרפואת הצמחים הקלינית במיטבה.

עבודת העריכה מקצועית, אחידה ומסייעת לקורא במאבקו עם חומר שלעתים קשה ביותר לפיצוח. ככלל ניתן לומר, כי זהו חיבור מעניין, ייחודי וראוי.

לסיום, אזכיר רק מעט מהסיבות ההופכות חיבור זה ללא ממש מעשי ויישומי עובר ההרבליסט הקליני הישראלי הממוצע.
הספר עוסק רבות בצמחים אשר לא ניתנים לרכישה בארץ, או כאלה אשר השימוש בהם מוגבל על-פי חוק ונאסר לשווקם כצמחי מרפא בארץ. בנוסף, חלקים נרחבים של הספר עוסקים בתרכובות פיטוכימיות מבודדות, וכאלה אשר עברו תהליכים של מניפולציה וסינתיזה במעבדה.

תרכובות אלו הנן "תרופות" לכל דבר ועניין, ואינן מקובלות בשימוש במעגלים המקצועיים של העוסקים ברפואת צמחים קלינית; הן מעניינות, כמובן, הרבה יותר את החברות המסחריות העוסקות בפיתוח תרופות סינטטיות לשיווק המוני.

לסיכום, עם כל זאת ברצוני להמליץ בחום על הספר הנדון מכיוון שהוא מספק תמונה רחבה ועדכנית על תחומי המחקר השונים הנוגעים לצמחי המרפא.


המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.8. 



חומר הגלם הצמחי.

  עקרונות הפורמולציה: שאלת המינון ומספר הצמחים בפורמולה
מאמר שני בסדרה הסוקרת את עקרונות הפומולציה. הפעם: על הסיבות בעטיין מורכבת פורמולת הצמחים המודרנית ממספר צמחים בודדים ועל אופני הנטילה

כידוע לכל מטפל בעל ותק בתחום רפואת הצמחים הקלינית, קיים גבול סביר של כמות הכמוסות, התמציות והמרתחים שלהערכתו מסוגל האדם הממוצע לצרוך. יוצא מכך שגם מספר הצמחים אותם ניתן לשלב בפורמולה תוך שמירת המינון הרפואי של כל אחד מהם הנו מוגבל. על פי הניסיון הקליני ניתן לסכם כך:

• המינון המקסימלי של תערובת טינקטורות אותו מיועד האדם הממוצע ליטול הנו 15 מ"ל 3 פעמים ביום; טווח המינונים נע על פי רוב בין 5 ל-10 מ"ל 3 פעמים ביום (TID).

• המינון המקסימלי של כמוסות המכילות תמציות צמחים יבשות אותו עשוי האדם הממוצע ליטול הנו 5 כמוסות 3 פעמים ביום; טווח המינונים המקובל נע בין 1 ל-3 כמוסות 3 פעמים ביום.

ככלל, נהוג ליטול פורמולות צמחים במנות קצובות 3 פעמים ביום על קיבה ריקה עם מים. לעתים, כאשר תנאי החיים של המטופל אינם מאפשרים נטילה 3 פעמים ביום, או אז נחלק את המינון היומי לשתי מנות, על מנת ליטול מנה אחת בבוקר ושנייה לעת ערב. נטילת הצמחים על קיבה ריקה, או לפני האוכל, מאפשרת פירוק וספיגה יעילים יותר של הצמחים, וכתוצאה מכך זמינות ביולוגית גבוהה יותר.

כבר נאמר קודם שהמינון הממוצע של תערובת טינקטורות הנו 10 מ"ל 3 פעמים ביום. אם אנו לוקחים בחשבון שהמינון של טינקטורה בריכוז 1:3 של צמח בעל פעילות מתונה עד בינונית הוא כ-2-3 מ"ל למנה, יוצא מכך שעל מנת שכל הצמחים בפורמולה יגיעו למינון רפואי ניתן לשלב בין 3 ל-5, צמחי מרפא בפורמולה, כאשר מספר הצמחים האופטימלי הוא בדרך כלל 4.

נכון הדבר כי ישנם צמחי מרפא הדורשים מינון נמוך יותר מכפי שהוצג, ולכן ניתן לעתים להגיע גם ל-6 ואף ל-7 צמחי מרפא בפורמולה אחת, אך סיטואציות אלה אינן שכיחות בפרקטיקה המודרנית. בהקשר זה גם עולה השאלה לשם מה בכלל דרושים יותר מארבעה צמחי מרפא בפורמולה כאשר כל צמח בפני עצמו הנו עולם ומלואו, ולמעשה הנו "פורמולה" של צמח אחד. אך אנו גולשים מעט לשאלות פילוסופיות ולא זו היא מטרת פרק זה.

זהו אולי המקום לציין כי בארצות בעלות מסורת רבת שנים של שימוש בצמחים למטרות רפואה, דוגמת סין, נהוג להשתמש גם במינונים גבוהים הרבה מאלה אשר צוינו. עם זאת יש לזכור, כי הצמחים בארצות אלו זולים במידה רבה מאשר במערב, וכי לתושביהן של ארצות אלו הרגלי צריכה ושימוש שונים מאלו של האדם המערבי; אי הנוחות הנגרמת עקב נטילת צמחי מרפא (טעמם העז והמאמץ הדרוש להכנתם) אינה מהווה בעיה משמעותית עבורם כפי שהינה עבור המטופל המערבי המצוי.

במאמר הבא נדון בעקרונות הנוגעים לקביעת היחסים הכמותיים בין הצמחים בהרכב.


המאמר מתוך ספרו של גל מ. ראן,"רפואת צמחים קלינית\מבואות".



פלפלת. עוצמת הפעילות הגבוהה ביותר.

  עקרונות הפורמולציה: יחסים כמותיים
מאמר שלישי בסדרה הסוקרת את עקרונות הפורמולציה. המאמר סוקר בהרחבה את סוגיית עוצמות הפעילות של הצמחים, ומסביר כיצד הן נלקחות בחשבון בבואנו להרכיב פורמולה מקצועית

באופן כללי ניתן לחלק את הצמחים למספר קבוצות ייחוס מבחינת עוצמת פעילותם (פוטנתיות), המשליכה על המינון הנדרש עבורם על מנת לבטא את פעילותם הרפואית.

צמחי מרפא בעלי עוצמת פעילות מתונה

אלה כוללים את החלק הארי של הצמחים המשמשים כיום ברפואת הצמחים הקלינית המודרנית. צמחי מרפא אלה הינם נטולי רעילות, ועלולים לגרום תופעות לוואי משמעותיות רק במינונים גבוהים הרבה מכפי המקובל.

המינון הממוצע של טינקטורה בריכוז 1:3 של צמח מקבוצה זו עשוי לנוע בין 2 ל-5 מ"ל 3 פעמים ביום. יוצא מכך שכחלקו היחסי של צמח כזה בפורמולה מגיע לכ-30%. אנו עשויים לגלות במשך הרצאת הדברים כי קיימות לעתים אי-התאמות מסוימות בין מינון הצמח הבודד לבין מינון הצמח כחלק מפורמולה. הדבר מוסבר בכך ששילובם של מספר צמחי מרפא עשוי להגביר את היעילות הרפואית של כל אחד מהצמחים בפורמולה, ולכן עשוי להתקיים פער של עד 20% בין מינון הצמח הבודד לבין מינונו של אותו צמח כחלק מפורמולה. צמחי מרפא דוגמת בבונג (Matricaria recutita), מנטה (Mentha piperita) ושומר (Foeniculum vulg.) משתייכים לקבוצה זו.

צמחי מרפא בעלי עוצמת פעילות בינונית

אלו הם צמחי מרפא פוטנטיים יותר, ועשויה להיות להם דרגה מסוימת של רעילות. עם זאת ניתן לומר, כי הנם בטוחים לשימוש בגבולות המינון המקובלים. המינון לטינקטורה בריכוז 1:3 של צמח שכזה נעה בין 1.5 ל-2 מ"ל 3 פעמים ביום, ועל כן נהוג לשלבם בפורמולה במינון הנע בין 15% ל-20%. אנג'ליקה אירופאית (Angelica archangelica) ואקורוס קלמוס (Acorus calamus) הם דוגמאות מייצגות לצמחים מקבוצה זו.

צמחי מרפא בעלי עוצמת פעילות חזקה

כאן אנו מוצאים זה לצד זה צמחי מרפא רעילים ביותר דוגמת דטורה (Datura stromonium) וצמחים תמימים לחלוטין דוגמת זנגביל (Zingiber off.). הזנגביל פעיל ביותר ולכן דורש מינון נמוך מאד, אך עדיין הנו נטול רעילות לחלוטין: אפילו נטילה של מנה כפולה מהמינון המומלץ לא תגרום כל סימנים של הרעלה. מעברו השני של המתרס צמחי מרפא רעילים ביותר, אשר אך סטייה זעירה מהמינון המומלץ עלולה להסתיים בנזק משמעותי ואף במוות. מפתיע אולי לגלות, שחלק מהצמחים להם מייחסות הרשויות פוטנציאל רעילות גבוה, כדוגמת השרביטן (Ephedra spp.), דורשים מינון גבוה למדי על מנת לגרום להשפעה רפואית מובהקת כלשהי.

מינון הטינקטורה של צמחי מרפא מקבוצה זו נע בדרך-כלל בין 0.5 ל-1 מ"ל שלוש פעמים ביום, או כחלק מפורמולה בין 5% ל-10%. רק צמחי מרפא בודדים בלבד, דוגמת פלפלת (Capsicum spp.) וארניקה (Arnica Montana), משתמשים לעתים במינון הנמוך של 2% מפורמולה.

לעתים קרובות נמוכים ריכוזי הטינקטורות של הצמחים הרעילים מן המקובל, ונעים בין 1:5 ל- 1:10.

אלו הן שלוש קבוצות הצמחים העיקריות של החלוקה על פי עוצמת פעילות, אם כי ישנם צמחי מרפא הנמצאים בדרגות ביניים של עוצמת פעילות.

חשיבותו של הצמח הבודד בפורמולה

אספקט נוסף הקשור לנושא היחסים הכמותיים בפורמולה קשור למשמעות ולחשיבות שיש לכל צמח בהרכב. העניין הוא בכך שעוצמת פעילותו הרפואית הטרומית של הצמח אינה הגורם היחידי הקובע את מינונון היחסי בפורמולה: מלבדה נהוג לייחס חשיבות גם לאופן השילוב של צמח מסוים עם צמחי מרפא נוספים בפורמולה, העשוי אף הוא להשפיע על הריכוז היחסי שלו בפורמולה.

מילת המפתח כאן היא יחסיות. באופן כללי ניתן לומר שהיחסים הכמותיים בין הצמחים בפורמולה צריכים לייצג הן את עוצמת פעילותם הטרומית והן את חשיבותם ביחס למקרה הספציפי, כמו גם את שאלת הנוכחות בפורמולה של צמחי מרפא נוספים העשויים לקדם או לעכב את פעילותם. הבה ונגדיר מספר עקרונות יסוד בהקשר זה.

על-פי העקרון הראשון, אם צמח מסוים הנו היחידי בפורמולה אשר לו מיוחסת פעילות מסוימת, נצטרך להשתמש בכמות גדולה יותר ממנו, עד כדי המינון המכסימלי שלו. אך במידה שבפורמולה קיימים צמחי מרפא נוספים בעלי פעילות רפואית חופפת פחות או יותר, ניתן יהיה להשתמש במינון נמוך יותר של כל אחד מהצמחים.

לדוגמא: אם עלי שן הארי (Folia Taraxacum) הנם הצמח המשתן היחידי בפורמולה, נקצה כ-30%-40% מהפורמולה בעבורו, אך אם נשלב בפורמולה גם זרעי סלרי (Apium grav.) ניתן יהיה להקצות 25% מנפח הפורמולה לכל אחד מהם.

עקרון נוסף קובע שקיים יחס ישיר בין חומרת המחלה לבין מינון הצמח. ניתן להגדיר זאת בפשטות כך: ככל שהמצב חמור יותר, כך, וביחס ישר, נזדקק למינונים גבוהים יותר של הצמח. עם זאת, בטיפול במחלות רעלניות כרוניות דוגמת דלקות של העור, המפרקים ורקמת החיבור, אנו מתחילים תמיד במינון נמוך ביותר ומעלים אותו בהדרגה, על מנת שלא לגרום להחמרה בתסמינים ולאי-נוחות למטופל.

מובן שמינוני הצמחים נקבעים גם על פי גילו של המטופל, משקלו, רגישויות ידועות וגורמים נוספים רבים אשר אין זה המקום לדון בהם בעומק הדרוש.

כאן ראוי לציין שבמידה שחומרת המחלה רבה, אנו עשויים להעדיף צמח מהקטגוריה השלישית (החזקה ביותר) במינון ממוצע מאשר צמח מהקטגוריה הראשונה (החלשה ביותר) במינון גבוה.


המאמר מתוך ספרו של גל מ. ראן, "רפואת צמחים קלינית\מבואות".



עוזרר. באדיבות: תמי שושני.

  עקרונות הפורמולציה: מהכוח אל הפועל
מאמר רביעי בסדרה. והפעם: כיצד מיושמים בפועל העקרונות שנסקרו בהרחבה בפרקים הקודמים. כיצד מכינים טינקטורות וכמוסות, משך הטיפול והבחירות הנעשות במהלכו.

ניגש עתה להדגמה של העקרונות אותם הגדרנו במאמרים הקודמים, ולשם כך ניקח פורמולה "רגילה" וניישם עליה את אשר נאמר.

הכנת פורמולות מתמציות אלכוהוליות (טינקטורות)

30% - Tinc. Herba Ganoderma lucidum 1:3
20% - Tinc. Flos. Crataegus spp. 1:3
20% - Tinc. Herba Leonurus cardiaca 1:3
30% - Tinc. Semen Apium grav. 1:3

• מינון: 5-10 מ"ל TID.

ביאור:

ראשית נפנה לאופן כתיבת הפורמולה:

אנו מציינים תחילה את מהות החומר: במקרה זה טינקטורה, או בקיצור .Tinc. לאחר מכן נציין את חלק הצמח בשימוש, אחריו את שם הצמח, את הסוג והמין, את ריכוז הטינקטורה ולבסוף את היחס באחוזים של הצמח כחלק מהפורמולה.

יש לציין כמובן שבפורמולה יש תמיד 100%, כך שאם אנו מכינים 100 מ"ל, 30% הנם 30 מ"ל, בעוד שאם נכין 1 ליטר, 30% הנם 300 מ"ל, וכן הלאה. בתחתית הפורמולה אנו מציינים את המינון אותו יש ליטול.

על מנת להקל על איש המקצוע, יהיה זה הרופא, המטפל או הרוקח, בפורמולות מעין אלה המוצגות כאן אנו עושים מאמץ ניכר להמעיט ככל האפשר בשינויים הנוגעים לכתיבת הפורמולה. לכן, הריכוזים של הטינקטורות קבועים בדרך-כלל על 1:3 או 1:4, עם מעט יוצאים מהכלל. כך גם באשר למינון, העומד על 5-10 מ"ל 3 פעמים ביום (TID). באופן זה משתנים בין פורמולה אחת למשנה רק היחסים הכמותיים, באחוזים, בין הצמחים השונים בפורמולה.

הבה ונשוב עתה אל הפורמולה שלנו. כאן אנו מוצאים את הצמח גנודרמה (Ganoderma lucidum), הנחשב לאדפטוגן: צמח המסייע בשיפור העמידות בפני גורמי דחק חיצוניים ופנימיים. לגנודרמה מיוחסת השפעה ממתנת על לחץ הדם וזהו הצמח היחידי בפורמולה המספק פונקציה זו משום כך ועל שום עוצמת פעילותו המתונה, הוא יימצא בפורמולה במינון גבוה יחסית.

לאחר מכן יש לנו מעין "יחידה פונקציונאלית קרדיו-וסקולרית" הכוללת את העוזרר - .Crataegus spp ואת זנב האריה Leonurus cardiaca. לשני אלה פעילות רפואית דומה במידה ידועה, אשר כוללת את הרגעת הלב, הרחבת כלי-הדם והשפעה מרגיעה כללית על מערכת העצבים. מכיוון שכך, וגם עקב היותם בעלי עוצמת פעילות בינונית, נסתפק ב- 20% מכל אחד מהם.

"סוגר" את הפורמולה הצמח .Apium grav, שהנו משתן נפח היעיל בטיפול בלחץ דם גבוה. גם הפעם, מכיוון שזהו הצמח היחידי בפורמולה בעל פעילות ספציפית זו, הרי ריכוזו בפורמולה יהיה גבוה, למרות העובדה שגם הוא בעל עוצמת פעילות בינונית כמו שני קודמיו.

לעתים עשויה פורמולה  לכלול מספר צמחי מרפא בעלי פעילות דומה, אך דרגות עוצמות פעילות שונות, לדוגמא:

10% - Tinc. Radix Phytolacca decandra 1:3
20% - Tinc. Radix Stilingea silvatica 1:3
40% - Tinc. Herba Galium aparine 1:3
20% - Ext. Glycyrrhiza glabra 1:1
10% - Tinc. Zingiber officinalis 1:2

• מינון: 5-10 מ"ל TID.

ביאור:

זוהי פורמולה "לימפטית" המיועדת לניקוז מערכת הלימפה ולטיפול במצבים רעלניים כרוניים. פיטולקה הינה הצמח החזק ביותר ושייך לקטגוריה השלישית של עוצמת הפעילות. Stilingea שייכת לקבוצה השנייה של עוצמת פעילות ופעילותה דומה מאד לזו של הפיטולקה, אם כי חלשה מעט יותר . Galium הנו צמח לימפטי עדין, מהקבוצה הראשונה, התומך בפעילותם של השניים החזקים יותר. Zingiber ו- Glycyrrhiza נמצאים בפורמולה בכדי להגן על מערכת העיכול מפני השפעתם האגרסיבית של ה- Phytolacca וה- Stilingea, לשפר את הספיגה, וכן בכדי לשפר את טעמה של הפורמולה, על מנת שתהיה נוחה יותר לנטילה. מובן שהצגת הדברים באופן זה הינה פשטנית במידה ידועה, והמטרה הינה אך ורק להדגים עקרונות בסיסיים.

הכנת כמוסות מתמציות צמחי מרפא יבשות

עתה ניגש להדגים את אותם העקרונות על השימוש בכמוסות המכילות תמציות צמחי מרפא יבשות. כפי שכבר נאמר בפרקים הקודמים, קיימים ריכוזים שונים של תמציות יבשות. אנו מגדירים שתי קבוצות עיקריות של תמציות: הקבוצה הראשונה, תמציות יבשות רגילות (DE) והשנייה תמציות יבשות תקניות (SDE). הריכוז המקובל בראשונה הוא בדרך-כלל 5:1, בעוד שהתמציות התקניות מרוכזות הרבה יותר ועשויות להגיע אף לכדי ריכוז של 50:1, כמו במקרה של ג'ינקו (Ginkgo biloba). לכן הנושא כאן הנו מסובך מעט יותר, אך אל דאגה.

כאשר אנו רושמים פורמולה של כמוסות המכילות תמציות יבשות, איננו מגדירים כמויות באחוזים, כפי שעשינו עם הטינקטורות, אלא במיליגרמים. כך, בעצם, אנו מוודאים שכל צמח נמצא בפורמולה בכמות הרצויה על מנת להשפיע. לתמציות התקניות יש בדרך-כלל מינון מוגדר, התואם את ממצאי המחקרים הקליניים, בעוד שהמינון של התמציות הרגילות מעט יותר גמיש. לדוגמא:

mg 200 – Ext. Astragalus 5:1
mg 100 – Ext. Andrographis 16%
mg 50 – Ext. Zingiber 5:1

• מינון: 1-3 כמוסות TID.

ביאור:

זוהי פורמולה מעוררת חיסון, הכוללת צמח מעורר חיסון עדין בעל אנרגיה חמימה ומזינה דוגמת Astragalus במינון הגבוה ביותר. לצדו נמצא צמח מעורר חיסון קריר וארסי מעט דוגמת Andrographis במינון הממוצע, וכן צמח מניע, מחמם ומייבש דוגמת Zingiber במינון הנמוך ביותר. התמציות של Astragalus ושל Zingiber הנן בריכוז 5:1 ואינן סטנדרטיות, בעוד שתמצית ה- Andrographis מכוילת על 16% אנדרוגראפולידים.

כמוסה רגילה מספר 0 מכילה בממוצע 350 מ"ג של תמציות צמחי מרפא יבשות באבקה והמינון המומלץ של הרכב זה הנו 1-3 כמוסות TID, בהתאם לחומרת המצב ולטבע האדם הנוטל אותן.

מהלך הטיפול

כאשר אנו רושמים שילובי צמחי מרפא, חשוב לציין במרשם גם את הכמות אותה יש להכין עבור המטופל. גם כאן איננו נוהגים באופן שרירותי וקיימים מספר גורמים אותם יש לקחת בחשבון: מהצד האחד, על המטופל לקבל כמות מספקת של צמחי מרפא אשר תאפשר לקבל מושג מספק לגבי אופי ודרגת השפעתה. מהצד השני, איננו מעוניינים להשתמש מההתחלה בכמות גדולה של צמחי מרפא מכיוון שלעיתים התגובה של המטופל לצמחי מרפא אינה טובה ונאלץ לרשום הרכב צמחי מרפא אחר. מתוך הדברים שנאמרו עד כה, ניתן להגדיר את הנהלים בהקשר זה כך:

• כאשר מדובר במצב אקוטי דוגמת סינוסיטיס זיהומי אקוטי, ניתן כמות צמחי מרפא המספיקה לכשבוע ולאחר סיום הפורמולה נשקול את המצב ונחליט אם וכיצד להמשיך. 250 מ"ל של פורמולה בטינקטורה היא הכמות המתאימה במקרה זה, או כאשר מדובר בכמוסות תתאים קופסא המכילה 100 כמוסות.

• גם כאשר מדובר בטיפול במצב הכרוני, ניתן תחילה כמות קטנה של 250 מ"ל טינקטורה או 100 כמוסות, על מנת לקבל מושג ראשוני לגבי תגובת  המטופל לצמחי מרפא.

במידה שהתגובה תואמת את הציפיות ניתן לרשום, לאחר סיום כמות הצמחים הראשונית, כמות נוספת גדולה יותר: 500 מ"ל או 200 כמוסות.

בעבודה הקלינית אנו נוטים לעשות שינויים בהרכבי הצמחים בהתאם לשינויים במצבו של המטופל, ולכן בכל פעם שעולה הצורך "לחדש מרשם" למטופל אנו שוקלים מחדש את המצב ומקבלים החלטות מחודשות לגבי אופי המשך הטיפול והרכב הצמחים.

משך שימוש מומלץ

לא קיימים חוקים ברורים ומוגדרים לנושא משך השימוש בתערובות צמחי מרפא וכל מקרה דורש התייחסות לגופו של עניין. עם זאת ניתן להגדיר מספר עקרונות כך:

• במחלות כרוניות הנמשכות שנים אחדות, משך הטיפול המינימלי הנו שלושה חודשים ולעתים קרובות עשוי אף להימשך מספר שנים במהלכן עורך המטפל שינויים בפורמולה בהתאם לצרכים המשתנים של המטופל.

• במחלות אקוטיות עשוי הטיפול להמשך כשבוע עד שבועיים. בדרך-כלל מומלץ ליטול את התכשיר, או הרכב אחר המתאים לנסיבות - למשך כחודש נוסף, על מנת לוודא החלמה מספקת וכן על מנת למנוע הישנות המחלה במועד סמוך.

•כאשר נעשה שימוש בצמחי מרפא בעלי פוטנציאל רעילות גבוה, רצוי לערוך "רוטציה" בין הצמחים ולהחליף את הבעייתיים שביניהם לסירוגין מדי חודש-חודשיים.


המאמר מתוךספרו של גל מ. ראן, "רפואת צמחים קלינית\מבואות".



ורבנה רפואית. באדיבות: floracyberia.net

  עקרונות הפורמולציה: תגובות ביניים פנים-פורמולריות
חלק חמישי ואחרון: אילו צמחים ניתן לשלב זה עם זה בפורמולות צמחים מקצועיות, ובאילו שילובים יש לנקוט בשיטות מיוחדות שיימנעו פגיעה הדדית. ומילות סיכום לסיום

עד כה התמקדנו בסדרת מאמרים זו בהיבטים הקליניים של תחום השילוב והיישום של צמחי המרפא. עתה נעסוק באספקט אשר, להבנתי, אינו זוכה להתייחסות מספקת בספרות המקצועית המקובלת, ולכן נקדיש לו מספר מילים.

רוב המטפלים הרושמים צמחים, וכן מחברים ידועי שם, נוטים להתעלם מהאספקטים החומריים של הצמחים כאשר מדובר בשילובים, ומתייחסים אך ורק לאספקטים הקליניים והאנרגטיים שלהם.

אחת הסיבות לכך היא שמכיוון שכל צמח מכיל עשרות ואולי מאות חומרים פעילים, אין אפשרות לצפות את תגובות הביניים הפיזיקו-כימיות בתוך תערובת המונה בין 3 ל-5 צמחים, משום שמדובר למעשה ביותר מ-300 חומרים שונים. עם זאת, מאחר שהחומרים הפעילים העיקריים בכל צמח פחות או יותר הוגדרו מבחינת המבנה המולקולרי, ניתן לקחת בחשבון מידע זה ולהימנע משילובים אשר בבירור הנם בעייתיים. אנו ננסה בדפים הבאים להגדיר את הנקודות המשמעותיות יותר מבחינת זווית הראייה של ההרבליסט הקליני.

תגובות ביניים בין טאנינים לאלקלואידים

כפי שוודאי ידוע, לפחות לחלק מהקוראים, טאנינים (Tannins) פוגעים במבנה המרחבי של חלבונים (תהליך הנקרא דה-נטורציה) וגורמים לקרישתם ולשקיעתם. מוצאם של האלקלואידים בחומצות האמינו שהן גם אבני הבניין של החלבונים. השפעת הטאנינים על האלקלואידים דומה לזו שיש להם על חלבונים, קרי, הם "פוגעים" באלקלואידים וגורמים להם לשקוע ולהצטבר בתחתית כלי האחסון.

יוצא מכך שהשילוב בתמיסה (לענייננו, תערובת של טינקטורות) של צמחי מרפא המכילים ריכוז גבוה של טאנינים, עם צמחים המכילים אלקלואידים, איננו רצוי מכיוון שהטאנינים ייקשרו אל האלקלואידים, ינטרלו אותם ויפחיתו משמעותית את יעילותה הרפואית של התמיסה. ישנם צמחים המכילים אלקלואידים אשר הנם רגישים במיוחד לפגיעה שכזו, וכאלה העמידים יותר כנגד תקיפה טאנינית. להלן רשימה חלקית של הצמחים הפחות עמידים, המכילים אלקלואידים ואשר רצוי להימנע משילובם בפורמולות יחד עם צמחי מרפא המכילים ריכוז גבוה של טאנינים.

צמחי מרפא המכילים אלקלואידים איזוקוינוליניים:
Hydrastis, Berberis spp., Coptis, Phelodendron, Corydalis, Sanguinaria, Chelidonium.

צמחי מרפא סולניים המכילים אלקלואידים טרופניים דוגמת:
Hyoscyamus spp., Atropa beladona, Datura spp.

• צמחי מרפא נוספים המשתייכים למשפחות בוטניות שונות ולקבוצות פיטו-כימיות שונות דוגמת:
Phytolacca, Ephedra, Lobelia, Cinchona, Peumus boldus.

האלקלואידים הפוריניים יציבים יחסית ונפגעים פחות מנוכחותם של הטאנינים. דוגמאות לצמחי מרפא המכילים אלקלואידים אלה:
(Paulinia (Guarana), Cola spp., Ilex (mate

מהצד השני, צמחי מרפא המכילים ריכוז גבוה של טאנינים אך נחשבים לבעייתיים בשילובים כוללים: Hammamelis, Quercus spp., Pistacia spp., Polygonum spp., Rheum spp. Cupressus, Agrimonia.

בנוסף לתגובות הביניים בין הטאנינים לאלקלואידים, גם לצמחי מרפא המכילים ריכוז גבוה של שרפים השפעה דומה על האלקלואידים, ולכן לא רצוי לשלב אותם בפורמולה נוזלית. חומרים המכילים ריכוז גבוה של שרפים כוללים: Commiphora spp., Calendula off., Styrax benzoin, Guaiacum, Pistacia lenticus, Bee propolis.

תגובות ביניים כתוצאה מההבדלים בריכוזי אלכוהול

נושא אשר, שוב, לא זוכה ליחס הראוי לו בספרות ובפרקטיקה הנו השילוב בפורמולה של טינקטורות בעלות ריכוזים אלכוהוליים שונים.

ככלל ניתן לומר שרצוי תמיד לשאוף לשלב צמחי מרפא אשר מוצו באלכוהול בריכוז זהה או דומה. רק למען הסר ספק, ריכוז האלכוהול המשמש למיצוי צמח מסוים נקבע על פי סוג החומרים הפעילים הקיימים בצמח זה, כאשר לצמחי מרפא המכילים בעיקר חומרים מסיסי מים נשתמש בריכוז אלכוהול נמוך, בעוד שצמחי מרפא המכילים חומרים קשי תמס דוגמת שרפים, דורשים מיצוי במדיום אלכוהולי מרוכז יותר.

הסיבה העיקרית לצורך לשלב תמיסות צמחי מרפא בעלות ריכוז אלכוהולי דומה, מקורה בכך שבין חומרים פעילים בעלי דרגת מסיסות דומה קיים, באופן כללי, דמיון פיזיקו-כימי והם בדרך-כלל משתלבים היטב האחד עם השני ויוצרים באופן יחסי מעט תגובות ביניים בלתי רצויות, בעוד שחומרים בעלי דרגת מסיסות שונה נוטים להיות גם שונים מבחינת שאר התכונות הפיזיקו-כימיות ולכן נוטים ליצור יותר תגובות ביניים לא רצויות.

בנוסף לכך, ריכוז האלכוהול הגבוה, מעל 40%, פוגע אף הוא בחומרים מסיסי מים דוגמת הרירים המוצילגניים.

צמחי מרפא המכילים ריכוז גבוה של חומרים מוצילגניים ונחשבים לרגישים במיוחד לריכוזי אלכוהול גבוהים, כוללים: .Symphytum off., Althaea off

על מנת להפחית את תגובות הביניים בין הצמחים וכדי להמעיט במידה זו או אחרת את השפעת ההבדלים בריכוזי האלכוהול של התמציות, ניתן לנהוג באופן הבא:

• להשתמש במדיום בעל ריכוז אלכוהול ממוצע, המתאים למיצוי הרוב המכריע של הצמחים.
• להוסיף למדיום הממס (Menstruum) כמות קטנה של גליצרין צמחי, חומר בעל תכונות מייצבות המפחיתות את שקיעת החומרים מתוך התמיסה.

• להוסיף לתערובת כ-10%-20% תמצית מרוכזת (1:1) של Glycyrrhiza, שבדומה לגליצרין היא בעלת תכונות "מדביקות" ומייצבות המפחיתות תגובות ביניים ומונעות שקיעה. צמח זה משמש בהרכבים כמאזן וכמפשר, הן ברובד הקליני והן ברובד הרוקחי.

המדיום (menstruum) האוניברסלי המתאים למיצוי רוב צמחי המרפא הנו: אלכוהול: 40%, גליצרין: 10%, מים: 50%. דוגמאות לצמחי מרפא המתאימים למיצוי במדיום זה כוללים: Filipendulla, Echinacea, Inula Helenium.

כאשר מדובר בחלקי צמח קשים או בצמחי מרפא המכילים חומרים קשי תמס, נעדיף כך: אלכוהול: 50%, גליצרין: 10%, מים: 40%. כאן אנו מוצאים צמחי מרפא דוגמת: Cimicifuga, Caulophyllum, Chamaelirium.

בצמחי מרפא המכילים בעיקר חומרים מסיסי מים הנמסים בקלות, ניתן להשתמש בהרכב הבא: אלכוהול: 25%, גליצרין: 10%, מים: 65%. כאן אנו מוצאים צמחי מרפא דוגמת: Verbena, Cynara, Passiflora.

בעוד שבצמחי מרפא המכילים בעיקר חומרים קשי תמס דוגמת שרפים, נעדיף הרכב זה: אלכוהול: 90%, גליצרין 10%. החומרים בקטגוריה זו הם: Commiphora spp., Zingiber officinalis, Propolis Resin.

מילות סיכום

נסיים את סדרת המאמרים הזו בנימה מהורהרת משהו.

עשוי לעלות הרושם אצל הקורא כי תהליך שילוב הצמחים לכדי פורמולות הנו מורכב ודעתני במהותו. האמת אינה בהכרח כזו.

תהליך בחירת הצמחים ושילובם בעיקרו הנו אינטואיטיבי, ומתבסס על תחושות ורגשות לא פחות מאשר על מחשבה לוגית קונקרטית.

מטרתה של סדרת מאמרים זו היתה לגעת בעקרונות העומדים בבסיס אופן שילוב הצמחים. עקרונות אלה אינם מיועדים להחליף את אותה ערנות שקטה, אשר הנה המרכיב העיקרי והחשוב ביותר בטיפול, כמו גם בתהליך בחירת הצמחים ובניית הפורמולה.


המאמר מתוך ספרו של גל מ. ראן, "רפואת צמחים קלינית\מבואות".



 

  הבנת השימוש בצמחי מרפא
אמנם נראה שהספר לא ימנה עם אותם כתבים שמחבר שורות אלה ישקול לקחת עמו לאי בודד, ובכל זאת הוא בהחלט נהנה מקריאתו ומציע גם לכם לנסות בבית

צמחי מרפא - הבנת השימוש בצמחי מרפא
מאת: דויד הופמן
יצא לאור באנגליה, 1990
מהדורה עברית בהוצאת "עופרים", 167 עמ'
עברית: מיכל מילר
עריכה: ניצנית סופר

בפתיח לספר נכתב כי דויד הופמן, הרבליסט ומחבר אנגלי ותיק ומוכר, עוסק שנים כיועץ לצמחי מרפא, מרצה בתחום רפואת צמחים הוליסטית וכן פעיל במסגרות הקשורות לאיכות הסביבה ואקולוגיה. בהתאמה, מרכז הכובד של ספרון זה נמצא לא פחות בתחום האקולוגיה מאשר בתחום רפואת הצמחים. בין הנושאים המוצהרים בתוכן העניינים אנו מוצאים, בין השאר: צמחי מרפא והוליזם, אקולוגיה רפואית, רפואת צמחים כאמנות ומדע, שימוש בצמחי מרפא בהקשר למערכת טיפולית רפואית כוללת, שמירה על הבריאות ומניעת מחלות, תרופות צמחי מרפא מהמטבח ועוד.

רצוף שיבושים וטעויות

כפי שניתן להסיק מרשימה חלקית זו, חלקו העיקרי של הספר עוסק ברעיונותיו ובדעותיו של המחבר ביחס לנושאים כגון: בריאות, רפואה, איכות הסביבה, האדם והחברה וכיוב'. חלק זה הוא גם המעניין והרציני ביותר ובהחלט ניתן לומר שהופמן מגיע תוך כדי דיון להגדרות מדוייקות למדי הנוגעות לנושאים האמורים.
באשר לחלקים העוסקים בצמחי המרפא, אלה אינם מעמיקים וגם אינם חפים מקלישאות ואי-דיוקים. המידע עצמו הוא אותו מידע לעוס לעייפה, המצוי בעשרות ספרים פופולריים על צמחי מרפא. זהו מידע בעל אופי אנקדוטלי, אשר עשוי לעניין את מי שזה עתה החל את מסעו בתחום רפואת הצמחים. איש המקצוע המעודכן לא ימצא כאן ידע עדכני או מעמיק, וזו גם נקודת התורפה של הספר. בתור אקספוזיציה של דעות ורעיונות צמחו-אקולוגיים, יש כאן בהחלט גישה מעניינת ומעשירה, אך כמקור למידע מדעי ורפואי - הספר לוקה בחסר.
התחושה הכללית מקריאת הספר הינה של חוסר עקביות וסדר בהצגת הדברים, ועולה השאלה אם הליקויים הינם במקור או שמא תוצאה של עריכה לא מספיק מקצועית. בנוסף לכך, התרגום רצוף שיבושים וטעויות, תרגום המונחים המקצועיים ושמות הצמחים אינו אחיד באיכותו, וחבל. למרות כל הנאמר, מחבר שורות אלה בהחלט נהנה מקריאת הספר ומציע גם לכם לנסות בבית, זאת גם בהתחשב בעובדה שבזמן כתיבת שורות אלה נמכר הספר בחנויות סטימצקי ב"מבצע" ובמחיר מגוחך של 29 ₪, וכן שהרעיונות אשר מוצגים בחלקו הראשון, בהחלט מעוררים למחשבה.


המאמר הופיע לראשונה ב"קול הצמחים", ביטאון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, גיליון מס.3.



א. אנגוסטיפוליה. באדיבות: מייקל מור swsbm.com

  ורוד מתעתע
פרחים נאים יש לה, לאכינצאה, ורודים ורכים ושמוטי עלים. יגידו אנשים בחורף, שאפם זולג, וגרונם צורב וחום גופם גואה, שכל זה טוב ויפה, אבל מה עושים איתה, לעזאזל?

פרחים נאים יש לה, לאכינצאה, ורודים ורכים ושמוטי עלים, כמין הכלאה בין שני אחייניה הצהובים, הסביון והחמנייה. במרכז הפרח מתבלט קונוס קוצני של אבקנים, שהעניק לה את שמה העברי הבלתי נסלח, קיפודנית. יגידו אנשים בחורף, שאפם זולג, וגרונם צורב וחום גופם גואה, שכל זה טוב ויפה, אבל מה עושים איתה, לעזאזל?

תשעה מיני אכינצאה ירדו לעולם, ולשלושה מהם נודעו סגולות רפואיות. פרץ גן, ראשון המגדלים בארץ של הצמח ובעל חוות "עלעלים" לגידול צמחי מרפא במושב ציפורי, מונה אותן: "היקרה מבין השלוש היא האנגוסטיפוליה, הנקראת בעברית קיפודנית צרת עלים. שורש האנגוסטיפוליה הוא העשיר ביותר במרכיבים פעילים, והיקר מכל מוצרי הצמח. תמצית אכינצאה שהוא אינו נכלל בין מרכיביה נחשבת לבעלת איכות ירודה. את השורש קוטפים בסתיו, ובחורף משילה האכינצאה את עליה ונכנסת לתרדמה. מראה השורש הטרי כשל גזר חום-אפור, ומרכזו כהה מאד. נגיסה בשורש הטרי גורמת תחושת עקצוץ עזה בלשון, עד כדי חוסר תחושה זמני. זהו מבחן הטעימה של האכינצאה: ככל שהטעם עז יותר, כך נחשב השורש לאיכותי יותר.

"המין השני הוא הפורפוראה, קיפודנית ארגמנית בעברית. פרחיו הם המרשימים ביותר, וכל חלקיו נהוגים בשימוש רפואי, לרבות העלים והפרחים. סגולותיו הרפואיות חזקות פחות, ומחירו זול באופן יחסי. המין השלישי הוא האכינצאה פלידה, או קיפודנית חיוורת. גם במקרה שלו משתמשים בשורש בלבד למטרות רפואיות. אני מוצא שהוא דומה בהרכבו הכימי לאנגוסטיפוליה, אך ההרבליסטים אינם מעריכים אותו במיוחד."

האמא המייסדת של רפואת הצמחים בארץ היא ד"ר מינה פארן. פארן החלה את דרכה כביולוגית בשירות המחקר הרפואי, ולפני 20 שנה פנתה למחקר צמחי המרפא. כיום היא נשיאת עיל"ם, עמותת ההרבליסטים בישראל, מרצה וחוקרת בתחום. היא יודעת לספר כי "מולדת האכינצאה היא אמריקה הדרומית, והיא נחשבה לאחד הצמחי מרפא החשובים ביותר ברפואה האינדיאנית המסורתית. הרופאים האקלקטים של המאה ה-19, שהתמחו בשילוב רפואת צמחים מסורתית ברפואה מדיצינית מערבית, ייבאו אותה למערב. הם למדו מהאינדיאנים כיצד להכין ממנה מרקחות שונות, וכיצד להתאים אותן לבעיה הרפואית בה ביקשו לטפל. האינדיאנים כינו את הצמח 'שורש הנחש', בשל הדמיון שבין שורש האנגוסטיפוליה לבין נחש, שרימז לאינדיאנים על האפשרות להשתמש בו כנגד הכשות נחשים. ואמנם, בשימוש חיצוני נהגו למרוח תמצית מחלקי הצמח השונים על גבי הכשות נחשים, עקרבים ומיני חרקים שונים. מרקחות של הצמח שימשו לנגעים בעור, לריפוי פצעים, אקנה, פריחות ופטריות."

- האינדיאנים עשו בו גם שימוש דומה לזה הנהוג כיום?

"בהחלט. הם השתמשו בו לשיכוך כאבים ולטיפול בדלקות ובזיהומים, בסיפיליס, בטיפוס, בדיזנטריה ובטפילי מעיים אחרים, בזיהומי דם חמורים, בדלקת קרום המוח וכנוגד דלקות כללי. ידוע שלפחות 12 שבטי אינדיאנים עשו בצמח שימוש מורכב, אך אין בידי ההרבליסטים המודרניים מידע מדויק על אופן הכנת והרכבת הפורמולות הספציפיות ששימשו לכל אחד מהנגעים. אנחנו יודעים שהאינדיאנים שמו דגש על שימוש בתמציות המערבות חלקים שונים של צמחי מרפא ממינים שונים, וכמעט לעולם לא השתמשו בחלק אחד בלבד. לפי תפישתי, זהו תנאי חיוני להצלחת הטיפול בצמח".

- כיצד התפתח השימוש המודרני בצמח?

"באמצע המאה ה-20 החלו לחקור את האכינצאה באופן מדעי, בעיקר בגרמניה ובארה"ב. החוקר הידוע ביותר של הצמח היה הגרמני וגנר, שבמחקר מ-1988 הוכיח שתמצית של הצמח גרמה עלייה ניכרת בפעילות המערכת החיסונית אצל עכברים. זו הייתה הפעם הראשונה בה הוכח באופן מדעי שניתן לחולל אימונוסטימולציה, כלומר המרצה חיסונית, באמצעות תמציות צמחי מרפא. באנליזות כימיות שנערכו בהמשך על מיני הצמח השונים, בודדו עשרות חומרים פעילים, שלגבי כל אחד מהם הוכחה פעילות ספציפית של עירור והמרצת מערכת החיסון האנושית".

מאז מחקריו של וגנר פורסמו מאות מחקרים על הצמח, הנחשב לנחקר ביותר מבין צמחי המרפא. פרסום המחקרים ותוצאותיהם החיוביות הפכו את האכינצאה לנפוץ ביותר בשימוש: בגרמניה נרשמים מדי שנה 2.5 מיליון מרשמים הכוללים את הצמח, והשוק האמריקני של האכינצאה מוערך בכ-300 מיליון דולר בשנה. הפופולאריות הרבה של האכינצאה נובעת גם מכך שהצמח נעדר רעילות כלשהי, גם במינונים גבוהים מאד. כך גם בנוגע לתופעות לוואי, המתמצות בפריחה עורית נדירה למדי, המיוחסת לאלרגיה למשפחת המורכבים עימה נמנה הצמח, ולא לתגובה ספציפית כלפיו. התוויית הנגד היחידה לשימוש בו נובעת מטעמי בטיחות, ומתייחסת להמלצה שלא להשתמש בו במצבים של מחלות אוטואימוניות, על שום החשש שחיזוק המערכת החיסונית של החולים תחריף את מחלתם. גם סתגלנותו הגבוהה של הצמח לתנאי אקלים וקרקע שונים הופכת אותו לזמין ביותר, ולזול באופן יחסי.

שאלת היעילות

אבל סוגיות אלו מותירות בעינה את שאלת היעילות של האכינצאה במיגור מחלות זיהומיות וויראליות, הסיבה הנפוצה ביותר לשימוש בה בעולם המודרני. פרופסור יונתן הלוי בדק מחקרים רבים על אודות הצמח שהופיעו בספרות המקצועית, ופרסם בספרו "רפואה משלימה ואלטרנטיבית – כל העובדות", את מסקנותיו. הוא ציין: "מחקרים קליניים רחבי היקף שבדקו את יעילות הצמח במניעה ובטיפול בהצטננות ובמחלות דרכי הנשימה העליונות הניבו תוצאות סותרות. חלקם אכן העידו שאכינצאה הקל וקיצר את משכם של התסמינים הטורדניים של מחלות אלו (הפרשות מן האף ומדרכי הנשימה, חום, כאבי ראש וכאבי שרירים), ומחקרים אחרים לא מצאו יתרון לתרופה צמחית זו על פני תרופות פלצבו. הראיות בספרות הרפואית למניעת מחלות אלה קלושות אף יותר מאשר ההוכחות להשפעה מסוימת על הסימפטומים."

אחד המאמרים שהטילו צל כבד על יעילות האכינצאה פורסם ב-2005 בכתב העת היוקרתי ניו-אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין. למשתתפי המחקר ניתנו תכשירי מדף מוכנים של אכינצאה, ונבדקו יכולת המניעה, משך וחומרת הסימפטומים אחרי שהודבקו בשפעת באופן יזום על ידי עורכי המחקר. תוצאות המחקר הצביעו על היעדר יתרון כלשהו של הצמח על פני תרופת פלצבו (תרופת דמה ללא חומרים פעילים), ובמילים פשוטות קבע המחקר שהאכינצאה היא בלוף אחד גדול.

מנגד טענו ההרבליסטים שעורכי המחקר השתמשו בתמציות שריכוזן והרכבן אינם ידועים, ובמינונים שהוכחו כבלתי יעילים, ומשתווים לכרבע מהמינון המומלץ על ידי הרבליסטים מקצועיים. במילים פשוטות, ההרבליסטים טענו כי המחקר עצמו היה בלוף אחד גדול, בזבוז משווע של כספים שניתן היה להפנות אותם למחקר מקצועי חיוני. כאשר הוצגו טענות ההרבליסטים בפני עורכי המחקר, הם טענו כי אין בנמצא מחקרים עדכניים באשר למינון המומלץ לשימוש באכינצאה. אולם, בדיוק מחקר כזה נערך בשנת 1992, וענה לכל הפרמטרים המחמירים של מחקרים קליניים. לפי תוצאות המחקר, מינון של 900 מ"ג ליום, הזהה למינון שניתן במחקר של 2005, אינו אפקטיבי יותר מפלצבו, בשעה שמינון כפול הראה יעילות משמעותית בקיצור המחלה והחלשת הסימפטומים. בעיות דומות נמצאו גם במחקרים נוספים שהטילו ספק ביחס לפעילות הצמח.

ההרבליסט גל ראן מסביר את הפערים: "במעגלים מקצועיים יש הסכמה באשר לאופני השימוש, ואנשי המקצוע נוהגים על פיהם. אבל הציבור בדרך כלל משתמש במוצרים קיימים, שרובם לא עומדים בסטנדרטים המקובלים בספרות המקצועית. הלקוח ניגש לבית הטבע או לבית המרקחת ורוכש את המוצר על פי המחיר והמלצת הרוקח, שאינה בהכרח מקצועית. בעקבות זאת נוצרו דפוסי שימוש לא מקצועיים בציבור הרחב, שלא יודע כיצד לבחון השפעת הצמח, ולמעשה מפתח ציפיות נמוכות ביותר ביחס לטיפול, בבחינת לא יועיל – לא יזיק."

- אתה טוען, למעשה, כי החברות המסחריות הרגילו את הציבור לצרוך תרופות לא יעילות. מדוע שינהגו כך?

"אני מניח שהסיבה להתנהלות זו נובעת בחלקה מדיסאינפורמציה מכוונת שנובעת משיקולים מסחריים, ובחלקה פשוט מתוך בורות ביחס לצמח. השיקולים המסחריים נובעים מעלויות גבוהות של חלקי הצמח היקרים יותר: שורש של אנגוסטיפוליה, שהוא היעיל ביותר, יקר פי-10 מעלווה (עלים ופרחים) של פורפוראה. כתוצאה מכך, רוב החברות מפיקות תמציות מעלווה של פורפוראה. בנוסף, ריכוז התמציות המקצועיות המקובלות גבוה פי-3 מריכוז רוב התכשירים למכירה המונית. התוצאה היא, שיש לצרוך ממוצרי המדף כמות גבוהה של כ- 30 מ"ל ביום על מנת לקבל השפעה רפואית מינימלית. ולמעשה, אותו בקבוק של 50 מ"ל שנמכר בחנות מספיק ליום עד יום וחצי של מחלה. זאת, בשעה שהוראות הצריכה שעל האריזות מגיעות למאית מהמינון הרפואי המומלץ. אדם יכול לכתוב על פיסת נייר אכינצאה וללעוס אותה - זה יהיה יעיל באותה מידה."

- נראה שקיים בציבור בלבול גם בנוגע לעיתוי השימוש. האם האכינצאה מיועדת למניעה, למצבי מחלה בלבד, או שהיא יעילה בשניהם?

"בדרך כלל אנחנו רושמים אכינצאה למצבים של זיהום פעיל. באופן כללי, הצמח מתאים לטיפול בדלקות הנובעות ממזהם חיצוני, דוגמת דלקות גרון, סינוסיטיס, דלקות בשלפוחית השתן ובמערכת הרבייה וברונכיטיס. אנחנו לעולם לא נשתמש בו כצמח בודד, אלא תמיד נשלב אותו בפורמולה המכילה צמחי מרפא נוספים שייתנו מענה יותר מדויק לסוג הזיהום, למיקומו בגוף ולסימפטומים שהוא מחולל. מכיוון שדרך הפעולה של הצמח היא גרימת עוררות והמרצה של מערכת החיסון, עלולה צריכתו לאורך זמן להתיש את הגוף, שתחת השפעת הצמח הוא פועל בתפוקה גבוהה מהרגיל. זה מוביל למסקנה שאכינצאה היא לא הצמח המתאים לצריכה ממושכת שמטרתה מניעה. מהיבט נוסף, אנחנו נוטים להתייחס גם לטעמו של הצמח ולאיכויותיו. לאכינצאה טעם צורב, והוא משאיר תחושה קרה וארסית. אלו איכויות המרמזות שאינו מיועד לשימוש ממושך, מפני שהוא עלול להעיק על הגוף. לאנשים בריאים המעוניינים במניעת מחלות בתקופות מועדות לפורענות, כמו חורף או תנאי דחק מתמשכים הנובעים מאורח חיים, קיימים צמחי מרפא המתאימים לשימוש ארוך טווח. צמח כזה הוא למשל האסטרגלוס, שאינו מעיק על המערכת אלא מחזק ומזין אותה בטווח הרחוק, ומאידך אינו מיועד לשימוש במצב אקוטי."

- מתי כן מומלץ לצרוך את האכינצאה לאורך זמן?

"אנחנו נרשום אכינצאה לשימוש של חודשים אחדים כאשר מאובחנים זיהומים ויראליים שמטיבם הם כרוניים או מתמשכים, כמו הרפס, מונונוקליאוזיס (מחלת הנשיקה), קונדילומות והפטיטיס (דלקת הכבד) ויראלית. במחלות אלו התמונה הקלינית היא של זיהום פעיל מתמשך, הנחשב מבחינתנו למצב אקוטי. גם אנשים הסובלים מדלקות גרון חוזרות, או מאפיזודות תכופות של מחלה זיהומית אחרת, יכולים להשתמש לאורך חודשים באכינצאה, כדי למנוע זיהום חוזר. הסיבה לשימוש הממושך נעוצה במקרה הזה בהנחה שהזיהומים החוזרים מקורם בפעילות חיסונית לקויה, שיש לתגבר אותה לאורך זמן עד שהמערכת תתאזן."

כיצד מוטב לרכוש תמציות אכינצאה?

מוטב לרכוש תמצית נוזלית על בסיס אלכוהולי (טינקטורה) של אכינצאה בבית מרקחת או במעבדה המתמחים בנושא. התמצית הנוזלית נחשבת לפעילה יותר, היא נספגת מהר יותר בגוף ולכן מתאימה למצבים אקוטיים בהם המחלה בשיאה. תמצית מקובלת של אכינצאה היא בריכוז 1:3, והיא נחשבת לאיכותית כאשר היא מורכבת משורש אכינצאה אנגוסטיפוליה ומפרחים ועלים של אכינצאה פורפוריאה ביחסים שווים. תמצית כזאת יש לצרוך במינון של שתי כפיות מדי שעתיים-שלוש בזמן שיא המחלה, ולרדת בהדרגה במינון כשהמחלה נחלשת. כדאי להמשיך ולצרוך כפית פעמיים - שלוש ביום גם משך ימים אחדים לאחר שהסימפטומים נעלמים.

כמוסות של אכינצאה מתאימות יותר לשימוש ממושך, ורק במידה שהמצב הרפואי מצדיק שימוש כזה (רא' גוף הכתבה). אם בחרתם לרכוש מוצר מדף, יש לקרוא בעיון את התווית, לבדוק ממה מורכב התכשיר ואת ריכוזו.


הכתבה פורסמה לראשונה בחיים אחרים, הירחון האלטרנטיבי הישראלי.


אקטיב-כורכומין | שאלות נפוצות

מהו החידוש בתכשיר אקטיב-כורכומין?

הפטנט, שחרור סלקטיבי מבוקר וזמינות ביולוגית משופרת; באמצעות שיטה חדשנית וייחודית מתאפשרת לראשונה העצמה של הזמינות הביולוגית של הכורכומין פי עשרות מונים. הפטנט כולל שחרור מבוקר של מעכבי אנזימים המשוחררים לחלל המעי טרם שחרור הכורכומין, וזאת באמצעות מעטפת של ציפוי רב שכבתי מורכב (מיקרו-קפסולציה) הכולל חומרים טבעיים דוגמת שעוות צמחיות, שמנים צמחיים, גליצרידים, תאית וכדומה. הפטנט החדשני, המבוסס על שנים של מחקר, מספק שיטה ייחודית להעצמת הזמינות הביולוגית של הכורכומין, וזאת בעזרת מיקרו-קפסולציה כבסיס לשחרור סלקטיבי ולהעברת תרכובות מורכבות. הציפוי הרב שכבתי של החומרים, מאפשר את שחרור המעכבים האנזימטיים והכורכומין במועדים קצובים ובאזורים מוגדרים במעי בהם מתקיימת פעילות אנזימטית מופחתת.

האם קיימת הנחיה מיוחדת ביחס לשימוש בתכשיר בהשוואה לתכשירי כורכומין רגילים?

בנדון מינון ושימוש, היתרון הגדול של אקטיב-כורכומין על פני אחרים היא הספיגה המוגברת של כורכומין באופן משמעותי ביותר. כיוון שכך, ההמלצה ברוב המקרים היא לכמוסה אחת ביום בלבד ולכן התכשיר משווק באריזות של 30 כמוסות אשר אמורות להספיק לנטילה יומית במשך כחודש ימים. במקרים מורכבים (מחלת הסרטן וכדומה), ניתן ליטול 2 כמוסות ביום. על פי מפתחי הפטנט, כמוסה אחת של אקטיב-כורכומין שוות ערך לנטילה של כ- 4 גרם כורכומין הנמצא בתכשירי הכורכומין המוכרים.

ברצוני ליטול את התכשיר אקטיב-כורכומין, האם ניתן לקחת אותו ביחד עם אספירין?

לכורכום ולכורכומין קיימת השפעה נוגדת קרישה מסוימת. כידוע, עדיף שלא לשלב תרופות נוגדות קרישה עם נטילה של מינונים גבוהים של הצמח (מעל 15 גרם ליום); עדיין, במינון המומלץ לתכשיר אקטיב-כורכומין (כמוסה אחת ביום) אין חשש משמעותי. בכל מקרה, מומלץ לערוך בדיקה תקופתית של זמן קרישה באם משלבים בין השניים. לעיתים נדרש להפחית את מינון האספירין.

אילו הן התוויות הנגד של התכשיר?

יש לנהוג זהירות בשילוב עם תרופות נוגדות קרישה ובמקרים של אבני מרה.

האם התכשיר מכיל רכיבים אלרגניים כלשהם?

נהפוך הוא, בנוסף לכורכומין אחד החומרים בתכשיר הינו קוורציטין אשר לו פעילות אנטי אלרגנית.

מה מכילה כל כמוסת אקטיב-כורכומין? האם המיקרו-קפסולציה בעלת ערך קלורי?

כל כמוסה מכילה 350 מ"ג של הרכב הפטנט הייחודי, כלומר, הכורכומין המצופה בתוספת מעכבי אנזימים. הערך הקלורי של כמוסה נמוך ביותר, כ- 10 קלוריות בלבד.

האם עיכוב האנזימים בפטנט עלול לפגוע במטבוליזם של תרופות אחרות ובתהליכים מטבוליים טבעיים?

העיכוב הינו קצר מועד, רק במידה הדרושה לשם נשיאת הכורכומין לאזורים מעוטי פעילות אנזימטית במעי; כחצי שעה. לפיכך מומלץ ליטול את התכשיר בנפרד ממזון ותרופות. ההשפעה של מעכבים אנזימטיים שונים דוגמת פיפרין וקוורציטין ידועה ומתועדת, ונחשבת לבטוחה ונטולת סיכונים - בדומה לאכילת פלפל שחור. הפטנט המדובר הינו חדשני בנושא מנקודת המבט של הציפוי הסלקטיבי והשחרור המושהה של הכורכומין והמעכבים האנזימטיים (חומרי הציפוי הינם אינרטיים כשלעצמם).

האם הפטנט החדש הינו ליפוזומל כורכומין?

זוהי מערכת שונה בתכלית וייחודית של מיקרו-קפסולציה רב שכבתית של כורכומין ומעכבי אנזימים. ליפוזומים אף הם כוללים ציפוי של תרופות לשם העברתם למיקומים ביולוגיים קונקרטיים אך עדיין, זוהי שיטה שונה בתכלית. מערכת הציפוי הסלקטיבי והשחרור המושהה של התכשיר אקטיב-כורכומין הינה פטנט ייחודי השונה ממערכות ציפוי מקובלות.

אומרים שחומרים אחרים, אשר אינם כורכומנואידים, משחקים תפקיד חשוב בפעילותו הרפואית של הכורכום. האם תכשירים המבוססים על כורכומין הינם יעילים?

הרוב המכריע של הפעילות הרפואית המוכחת מחקרית של הכורכום מקורה בכורכומין. ידוע לנו על פעילויות מסוימות של הפרקציה הנדיפה של הכורכום, אם כי פעילות זו הינה משנית ומשמעותית פחות מפעילות הכורכומין. באף אחד מתכשירי הכורכומין הקיימים בשוק לא מופיעה הפרקציה הנדיפה. רק בתמצית כוהלית או בשמן הנדיף עצמו ניתן יהיה לקבל כמויות משמעותיות של הרכיבים הנדיפים אשר להם בעיקר פעילות אנטיספטית.

למאמר אודות הפטנט החדשני>>>
למידע אודות התכשיר המבוסס על הפטנט>>>


תעודות ואישורים

 

 

 

 



 

  עדכון מחקרים שבועי: 13-19 באפריל 2014
עדכון המחקרים השבועי מאפשר לאנשי מקצוע בתחום רפואת הצמחים להתעדכן בקלות אודות מחקרים שהתפרסמו בתחום לאחרונה.
 
 
 
 

Therapeutic efficacy of the Qing Dai in patients with intractable ulcerative colitis.

World J Gastroenterol. 2013 May 7;19(17):2718-22

Authors: Suzuki H, Kaneko T, Mizokami Y, Narasaka T, Endo S, Matsui H, Yanaka A, Hirayama A, Hyodo I

Abstract
Ulcerative colitis (UC) is a chronic inflammatory bowel disease that may become intractable when treated with conventional medications such as aminosalicylates, corticosteroids, and azathioprine. The herbal medicine Qing Dai has traditionally been used in Chinese medicine to treat UC patients, but there is a lack of published data on the efficacy of Qing Dai in UC treatment. We report several cases of patients with intractable UC who take Qing Dai in a retrospective observational study. Furthermore, we explore the mechanisms of action of Qing Dai. Nine patients with active UC who received conventional medications but wished to receive Qing Dai as an alternative medication were included in our analysis. The UC severity level was determined based on the clinical activity index (CAI). Additionally, 5 of the 9 patients were endoscopically evaluated according to the Matts grading system. Each patient received 2 g/d of Qing Dai orally and continued taking other medications for UC as prescribed. Electron spin resonance was applied to explore the mechanisms of action of Qing Dai. After 4 mo of treatment with Qing Dai, the CAI score decreased from 8.3 ± 2.4 to 2.4 ± 3.4 (mean ± SD; P < 0.001). Similarly, the endoscopic Matts grade decreased from 3.4 ± 0.5 to 2.2 ± 0.8 (P = 0.02). Six of 7 patients who were on prednisolone upon enrollment in the study were able to discontinue this corticosteroid. Electron spin resonance revealed that Qing Dai possesses strong hydroxyl radical scavenging activity. Qing Dai showed significant clinical and endoscopic efficacy in patients who failed to respond to conventional medications. Scavenging of hydroxyl radicals appears to be a potential mechanism through which Qing Dai acts, but the significance of the scavenging ability of Qing Dai with respect to the anti-inflammatory effect in UC patients warrants further investigation.

PMID: 23674882 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Curcumin and anthocyanin inhibit pepsin-mediated cell damage and carcinogenic changes in airway epithelial cells.

Ann Otol Rhinol Laryngol. 2013 Oct;122(10):632-41

Authors: Samuels TL, Pearson AC, Wells CW, Stoner GD, Johnston N

Abstract
OBJECTIVES: Laryngopharyngeal reflux (LPR) is associated with inflammatory and neoplastic airway diseases. Gastric pepsin internalized by airway epithelial cells during reflux contributes to oxidative stress, inflammation, and carcinogenesis. Several plant extracts and compounds inhibit digestive enzymes and inflammatory or neoplastic changes to the esophagus in models of gastroesophageal reflux. This study examined the potential of chemoprotective phytochemicals to inhibit peptic activity and mitigate pepsin-mediated damage of airway epithelial cells.
METHODS: Cultured human laryngeal and hypopharyngeal epithelial cells were pretreated with curcumin (10 micromol/L), ecabet sodium (125 microg/mL), and anthocyanin-enriched black-raspberry extract (100 microg/mL) 30 minutes before treatment with pepsin (0.1 mg/mL; 1 hour; pH 7). Controls were treated with media pH 7 or pepsin pH 7 without phytochemicals. Cell damage and proliferative changes were assessed by electron microscopy, cell count, thymidine analog incorporation, and real-time polymerase chain reaction array. Pepsin inhibition was determined by in vitro kinetic assay.
RESULTS: Micromolar concentrations of curcumin, ecabet sodium, and black-raspberry extract inhibited peptic activity and pepsin-induced mitochondrial damage and hyperproliferation. Curcumin abrogated pepsin-mediated depression of tumor suppressor gene expression and altered the subcellular localization of pepsin following endocytosis.
CONCLUSIONS: Several phytochemicals inhibit the pepsin-mediated cell damage underlying inflammatory or neoplastic manifestations of LPR. Dietary supplementation or adjunctive therapy with phytochemicals may represent novel preventive or therapeutic strategies for LPR-attributed disease.

PMID: 24294686 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Nonhormonal management of postmenopausal women: effects of a red clover based isoflavones supplementation on climacteric syndrome and cardiovascular risk serum profile.

Clin Exp Obstet Gynecol. 2013;40(3):337-41

Authors: Mainini G, Torella M, Di Donna MC, Esposito E, Ercolano S, Correa R, Cucinella G, Stradella L, Luisi A, Basso A, Cerreto FV, Cicatiello R, Matteo M, De Franciscis P

Abstract
PURPOSE OF INVESTIGATION: The aim of this prospective randomized study was to evaluate a red clover based isoflavones supplementation in the treatment of climacteric syndrome and its effects on cardiovascular risk serum profile.
MATERIALS AND METHODS: The study included 150 healthy postmenopausal women that were randomly assigned to receive phytoestrogens tablets, amounting in a total daily intake of 60.8 mg red clover isoflavones plus 19.2 mg soy isoflavones (n = 75), or placebo (n = 75). The authors evaluated teh following: daily number of hot flushes and Kupperman Index at baseline and after one and three months; serum total, high-density lipoprotein (HDL) and low-density lipoprotein (LDL) cholesterol, triglycerides, prothrombin time (PT), partial thromboplastin time (PTT), fibrinogen, and antithrombin III (ATIII) at baseline and after three and six months.
RESULTS: One hundred twenty-eight patients completed the study: 67 in the active group and 61 in the placebo group. The treatment led to a progressive significant reduction (p < 0.05) of the number of hot flushes in the active group compared to placebo already after one month, while Kupperman Index was statistically reduced after three months. No significant variation in total cholesterol, LDL-cholesterol, HDL-cholesterol, triglycerides, PT, PTT, fibrinogen, and ATIII were found.
CONCLUSION: The present findings suggest that a red clover based isoflavones supplementation in healthy postmenopausal women is promptly effective on climacteric syndrome, improves neurovegetative symptoms, safe on cardiovascular risk serum profile, and does not modify lipids and coagulation.

PMID: 24283160 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Saint John's wort, an herbal inducer of the cytochrome P4503A4 isoform, may alleviate symptoms of Willis-Ekbom's disease.

Clinics (Sao Paulo). 2013 Apr;68(4):469-74

Authors: Pereira JC, Pradella-Hallinan M, Alves RC

Abstract
OBJECTIVE: Certain drug classes alleviate the symptoms of Willis-Ekbom's disease, whereas others aggravate them. The pharmacological profiles of these drugs suggest that drugs that alleviate Willis-Ekbom's disease inhibit thyroid hormone activity, whereas drugs that aggravate Willis-Ekbom's disease increase thyroid hormone activity. These different effects may be secondary to the opposing actions that drugs have on the CYP4503A4 enzyme isoform. Drugs that worsen the symptoms of the Willis-Ekbom's disease inhibit the CYP4503A4 isoform, and drugs that ameliorate the symptoms induce CYP4503A4. The aim of this study is to determine whether Saint John's wort, as an inducer of the CYP4503A4 isoform, diminishes the severity of Willis-Ekbom's disease symptoms by increasing the metabolism of thyroid hormone in treated patients.
METHODS: In an open-label pilot trial, we treated 21 Willis-Ekbom's disease patients with a concentrated extract of Saint John's wort at a daily dose of 300 mg over the course of three months.
RESULTS: Saint John's wort reduced the severity of Willis-Ekbom's disease symptoms in 17 of the 21 patients.
CONCLUSION: Results of this trial suggest that Saint John's wort may benefit some Willis-Ekbom's disease patients. However, as this trial was not placebo-controlled, the extent to which Saint John's wort is effective as a Willis-Ekbom's disease treatment will depend on future, blinded placebo-controlled studies.

PMID: 23778343 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Proanthocyanidins are the major anti-diabetic components of cinnamon water extract.

Food Chem Toxicol. 2013 Jun;56:398-405

Authors: Jiao L, Zhang X, Huang L, Gong H, Cheng B, Sun Y, Li Y, Liu Q, Zheng L, Huang K

Abstract
Cinnamon consumption has been found to associate with the attenuation of diabetes mellitus. The misfolding of human islet amyloid polypeptide (hIAPP) is regarded as a causative factor of type 2 diabetes mellitus (T2DM). Here, we investigated whether cinnamon has any beneficial effect on the toxic aggregation of hIAPP. We found that cinnamon water extract (CWE) inhibited the amyloid formation of hIAPP in a dose-dependent manner, and identified proanthocyanidins as the major anti-amyloidogenic compounds of CWE. Proanthocyanidins affected the secondary structures of hIAPP and delayed the structural transition from unstructured coils to β-sheet-rich structures. Further studies showed that proanthocyanidins not only inhibited the formation of hIAPP oligomers, but also significantly attenuated the membrane damaging and cytotoxic effects caused by the hIAPP aggregation. Together, these results suggest a possible way by which cinnamon shows beneficial effects on T2DM, and indicate a potential pharmacological usage of proanthocyanidins as an anti-diabetic drug candidate.

PMID: 23499750 [PubMed - indexed for MEDLINE]




 

  עדכון מחקרים שבועי: 12- 6 באפריל 2014
עדכון המחקרים השבועי מאפשר לאנשי מקצוע בתחום רפואת הצמחים להתעדכן בקלות אודות מחקרים שהתפרסמו בתחום לאחרונה.

Citrus limonoids and curcumin additively inhibit human colon cancer cells.

An anti-complementary polysaccharide from the roots of Bupleurum chinense.

Extraction optimization of carbohydrate compound from Huangqi using orthogonal design.

The in vitro and in vivo effects of yerba mate (Ilex paraguariensis) extract on adipogenesis.

Isolation of an anti-complementary polysaccharide from the root of Bupleurum chinense and identification of its targets in complement activation cascade.


Citrus limonoids and curcumin additively inhibit human colon cancer cells.

Food Funct. 2013 Apr 30;4(5):803-10

Authors: Chidambara Murthy KN, Jayaprakasha GK, Patil BS

Abstract
In the current study, we examined the ability of limonoids, including limonin, limonin glucoside (LG) and curcumin, to inhibit proliferation of human colon cancer (SW480) cells. Additionally, we studied the effect of combining these two classes of natural compounds on inhibition of proliferation and the possible mode of cytotoxicity. The SW480 cells were treated with compounds individually and in combination to understand the effect on cell death, DNA fragmentation, caspase-3 activity and the expression of Bax, Bcl-2 and caspase-3 proteins. Results of cell proliferation assays suggest that combinations of limonoids with curcumin at three different ratios (1 : 3, 1 : 1 and 3 : 1) to a final concentration of 50 ppm demonstrated up to 96% inhibition of cell proliferation. The MTT assay results were also confirmed by counting viable cells. Further, incubation of cells with combinations of limonoids and curcumin resulted in elevation of total cellular caspase-3 activity by 3.5-4.0 fold along with a 2- to 4-fold increase in the Bax/Bcl-2 ratio. The expression of pro-caspase-3 and its cleaved products in cells treated with curcumin (individually or combination) indicates higher potency of the combination to induce apoptosis. For the first time, this study provides compelling evidence of the pharmacodynamic additive effect of limonoids and curcumin in inhibiting human colon cancer cells. The above results were also confirmed by fluorescence microscopy of SW480 cells treated with limonoids, curcumin and combination, after tagging with fluorescent probes. These results suggest that consumption of curcumin and limonoids together may offer greater protection against colon cancer.

PMID: 23584140 [PubMed - indexed for MEDLINE]

An anti-complementary polysaccharide from the roots of Bupleurum chinense.

Int J Biol Macromol. 2013 Jul;58:179-85

Authors: Di H, Zhang Y, Chen D

Abstract
Bioactivity-guided fractionation of hot-water extract from the roots of Bupleurum chinense DC led to the isolation of a homogeneous polysaccharide BC-PS1 composed of Gal, GalA, Glc, Ara and Man in the ratio of 1.6:1.1:1.8:1.7:1.0, along with trace of Rha, Fuc and Xyl. The main linkages of the residues of BC-PS1 include terminal, 1,4-linked and 1,3-linked Galp (GalA), terminal and 1,4-linked Glcp, terminal and 1,5-linked Araf, 1,4,6-linked Manp. Bioassays revealed that the concentrations of BC-PS1 that resulted in 50% hemolytic inhibition on classical complement pathway (CH50) and alternative complement pathway (AP50) were 0.199±0.025 mg/mL and 0.371±0.017 mg/mL, respectively. Preliminary mechanism study indicated that BC-PS1 interacted with C1q, C2, C5 and C9.

PMID: 23570674 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Extraction optimization of carbohydrate compound from Huangqi using orthogonal design.

Int J Biol Macromol. 2013 Jul;58:13-7

Authors: Zhou SK, Bi TN, Xu YF, Zhang RL, Yang MJ

Abstract
The effect of extraction time, extraction temperature and time on the yield of Huangqi carbohydrate compound (HQCC) was investigated using single factor and orthogonal experiment design. The influence by the parameters on the extraction yields of carbohydrate compound decreased in the order of: C (extraction number)>A (extraction time)>B (extraction temperature) according to the R values. Based on this analysis, and considering the carbohydrate compound extraction efficiency, the cost of energy and the feasibility of experiment, the optimum conditions of extraction were therefore determined as follows: extraction time 120min, extraction temperature 80°C, and extraction number 4. Oral administration of HQCC reduced lipid peroxidation level and enhanced antioxidant enzymes activities in gastric mucosa. In addition, HQCC reduced the serum IL-8 and TNF-α levels. In conclusion, these data reveal that HQCC promotes regeneration of damaged gastric mucosa, probably through its antioxidative mechanism.

PMID: 23541555 [PubMed - indexed for MEDLINE]

The in vitro and in vivo effects of yerba mate (Ilex paraguariensis) extract on adipogenesis.

Food Chem. 2013 Nov 15;141(2):809-15

Authors: Arçari DP, Santos JC, Gambero A, Ribeiro ML

Abstract
The aim of this study was to evaluate the effects of yerba mate extract and its principal bioactive compounds on adipogenesis. The anti-adipogenic effects of yerba mate, chlorogenic acid, quercetin and rutin were evaluated in 3T3-L1 cells using a PCR array. The results obtained in vitro were validated in vivo in a high-fat diet-induced model of obesity. The in vitro and in vivo results demonstrated that yerba mate extract down-regulated the expression of genes that regulate adipogenesis, such as Creb-1and C/EBPα, and the extract up-regulated the expression of genes related to the inhibition of adipogenesis, including Dlk1, Gata2, Gata3, Klf2, Lrp5, Pparγ2, Sfrp1, Tcf7l2, Wnt10b, and Wnt3a. In summary, it was demonstrated that yerba mate and its bioactive compounds regulate the expression of genes related to in vitro adipogenesis. Furthermore, yerba mate might regulate adipogenesis through the Wnt pathway.

PMID: 23790851 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Isolation of an anti-complementary polysaccharide from the root of Bupleurum chinense and identification of its targets in complement activation cascade.

Chin J Nat Med. 2013 Mar;11(2):177-84

Authors: DI HY, Zhang YY, Chen DF

Abstract
AIM: To isolate and characterize the anti-complementary polysaccharide from the root of Bupleurum chinense.
METHODS: Bioactivity-guided fractionation and purification was used to obtain the anti-complementary polysaccharide from the hot-water extract of the root of Bupleurum chinense. The polysaccharide was characterized by various chemical and spectral analyses. The anti-complementary activities were evaluated by hemolytic assay in vitro. The action targets were identified in the system with individual complement-depleted sera.
RESULTS: A homogeneous polysaccharide BC-PS2 was isolated as an anti-complementary agent. It was identified as a branched polysaccharide with an average molecular weight about 2 000 KDa, composed of Glc, Ara, Gal, and Man in the ratio 3.5 : 2.4 : 2.0 : 1.0, respectively, along with a trace of Rha and Xyl, and only 1.11% of protein. The main linkages of the residues of BC-PS2 include terminal, 1, 6-linked, 1, 3-linked and 1, 3, 6-linked Glcp, terminal and 1, 5-linked Araf, terminal, 1, 4-linked, 1, 6-linked and 1, 4, 6-linked Galp, terminal, and, 1, 4-linked and 1, 4, 6-linked Manp. The bioassay experiments revealed that BC-PS2 inhibited complement activation on both the classical and alternative pathways, with CH50 and AP50 of (0.222 ± 0.013) and (0.356 ± 0.032) mg·mL(-1), respectively. Preliminary mechanism studies indicated that BC-PS2 interacted with C1q, C2, and C9 components.
CONCLUSION: The results demonstrated that BC-PS2 is an anti-complementary polysaccharide, and should be important constituent of the root of Bupleurum chinense for its application in the treatment of diseases associated with the excessive activation of complement system.

PMID: 23787186 [PubMed - indexed for MEDLINE]



 

  עדכון מחקרים שבועי: 30 במרץ - 5 באפריל 2014
עדכון המחקרים השבועי מאפשר לאנשי מקצוע בתחום רפואת הצמחים להתעדכן בקלות אודות מחקרים שהתפרסמו בתחום לאחרונה.

Iridoid glycosides extracted from zhizi (fructus gardeniae) decrease collagen-induced platelet aggregation and reduce carotid artery thrombosis in an in vivo rat model.

Mechanism-based anti-anxiety effects of polysaccharides extracted from shudihuang (radix rehmanniae preparata) by two-dimensional electrophoresis analysis in rat hippocampus proteins.

Antioxidant and hepatoprotective effect of different extracts of guizhencao (herba bidentis bipinnatae) against liver injury in hyperlipidemia rats.

Integrated Chinese-western therapy versus western therapy alone on survival rate in patients with non-small-cell lung cancer at middle-late stage.

Efficacy of huadananshen mistura on insomnia: a randomized, double-blind, placebo-controlled, and multi-center clinical trial.


Iridoid glycosides extracted from zhizi (fructus gardeniae) decrease collagen-induced platelet aggregation and reduce carotid artery thrombosis in an in vivo rat model.

J Tradit Chin Med. 2013 Aug;33(4):531-4

Authors: Wang P, Wang Q, Luo C, Tan C, Yuan X

Abstract
OBJECTIVE: To investigate the anti-platelet aggregation and antithrombotic effects in rats of iridoid glycosides extracted from Zhizi (Fructus Gardeniae).
METHODS: The present study evaluated the antithrombotic activity of iridoid glycosides (IGs) in a rat model of carotid artery thrombosis. The effects on coagulation, such as thromboplastin time (APTT), thrombin time (TT) and prothrombin time (PT), and the effect on collagen-induced platelet aggregation in vivo were investigated. Rats were intragastrically administered IGs (50, 100 or 200 mg/ kg) twice daily for 3 days.
RESULTS: IGs were shown for the first time to have an antithrombotic action through the inhibition of platelet aggregation, with little effect on the coagulation time of peripheral blood. Our results also showed that IGs may significantly and dose-dependently reduce arterial thrombus load in a model of carotid artery thrombosis and inhibit collagen-induced platelet aggregation in rats. IGs (100 or 200 mg/kg) had no significant effect on APTT and PT, but did lengthen TT at a higher dose.
CONCLUSION: These data, together with the previously reported neuroprotective effects of IGs in rats with cerebral ischemia, suggest that the antithrombotic action of IGs may potentially contribute to the treatment of cerebral ischemic diseases, including cerebral apoplexy.

PMID: 24187877 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Mechanism-based anti-anxiety effects of polysaccharides extracted from shudihuang (radix rehmanniae preparata) by two-dimensional electrophoresis analysis in rat hippocampus proteins.

J Tradit Chin Med. 2013 Aug;33(4):524-30

Authors: Cui Y, Rong C, Wang J, Cui C, Wang L, Feng Z, Feng J, Niu B

Abstract
OBJECTIVE: To investigate mechanism-based anti-anxiety effects of Shudihuang (Radix Rehmanniae Preparata) polysaccharides (RRPPs) through two-dimensional electrophoresis (2-DE) analysis with mass spectrometry (MS) of hippocampus proteins in rats treated with monosodium L-glutamate (MSG).
METHODS: MSG (4 g/kg) or normal saline (NS) was injected subcutaneously into infant male rats on days 2, 4, 6, 8, 10 after birth. MSG-treated rats at 8 weeks old were given NS, diazepam, or RRPPs daily for seven consecutive days by intragastric administration, while NS-treated rats given the same volume of NS. Elevated plus maze (EPM) and light/dark transition (LDT) tests were used to observe anti-anxiety effects of RRPPs at 1 h after the last administration. After EPM and LDT tests, hippocampus tissues were excised on ice rapidly from the brains of rats. Thereafter, 2-DE and matrix-assisted laser desorption/ionization time-of-flight mass spectrometry (MALDI-TOF/MS) were used for detecting differential proteins in hippocampus of rats so as to explore the potential mechanisms.
RESULTS: RRPPs (200, 400 mg/kg) could significantly inhibit MSG-induced decrease of time and entries percentages in open zones in EPM test and numbers of light-dark transition in LDT test. Further analysis of 2-DE and MALDI-TOF/MS indicated that beta-synuclein, protein DJ-1, peroxiredoxin-2, peroxiredoxin-6, dimethylarginine dimethylaminohydrolase 1 (DDAH-1) and iron-sulfur proteins were all found to be down-regulated significantly in MSG-treated rats, while such down-regulation was significantly inhibited after treatment with RRPPs.
CONCLUSION: RRPPs showed anti-anxiety effects and potential mechanisms might be related to inhibiting MSG-induced down-regulation of beta-synuclein, DJ-1, peroxiredoxin-2, peroxiredoxin-6, DDAH-1 and iron-sulfur proteins in hippocampus of rats.

PMID: 24187876 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Antioxidant and hepatoprotective effect of different extracts of guizhencao (herba bidentis bipinnatae) against liver injury in hyperlipidemia rats.

J Tradit Chin Med. 2013 Aug;33(4):518-23

Authors: Xia X, Ma Y, Xing X, Huang C, Li L, Gui G, Liu Q, Xue S

Abstract
OBJECTIVE: To investigate the antioxidant and hepatoprotective properties of the different extracts Guizhencao (Herba Bidentis Bipinnatae) against liver injury in hyperlipidemia rats.
METHODS: The rats were divided into 7 groups, with 10 rats in each. Rats were treated with high-fat diet for 18 weeks besides the normal control group, then rats in both normal control and model groups were received 5 mL/kg(-1) x day(-1) of saline and those in the positive control group with 2 mg/kg(-1) x day(-1) of lovastatin. Rats in the positive control group and different Guizhencao (Herba Bidentis Bipinnatae) extracts treatment groups (ethyl acetate extract group, n-hexane extract group, ethanol extract group, and aqueous extract group) were treated with corresponding extract at a concentration of 5 mL/kg(-1) x day(-1). After 8 weeks treatment, all rats were sacrificed and total blood samples were collected. Histological analysis of liver was underdone by hematoxylin and eosin. The levels of serum alanine aminotransferase (ALT), aspartate aminotransferase (AST), glouse (GLU), cholesterol (TC), triglycerides (TG), low-density lipoprotein-cholesterol (LDL-C) and high-density lipoprotein-cholesterol were measured according to standard procedure using auto-analyzer. The superoxide dismutase (SOD) and malondialdehyde (MDA) levels in liver were ananlyzed by procedure instruction.
RESULTS: The histopathological analysis implied that the administration of Guizhencao (Herba Bidentis Bipinnatae) extracts resulted in hepatoprotective role compared with that of the model group. In addition, the high-fat diet caused a remarkable increase of ALT, AST, GLU, TC, TG, LDL-C and MDA levels. A decline in HDL-C and SOD concentrations and a reversal of effects were observed in different Guizhencao (Herba Bidentis Bipinnatae) extracts groups, especially in the aqueous extract and ethanol extract groups.
CONCLUSION: The different extracts of Guizhencao (Herba Bidentis Bipinnatae) can play a protecting role against liver injury in hyperlipidemia rats maybe through decreasing ALT, AST, GLU, TC, TG, LDL-C and MDA levels and enhancing the liver anti-oxidative ability.

PMID: 24187875 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Integrated Chinese-western therapy versus western therapy alone on survival rate in patients with non-small-cell lung cancer at middle-late stage.

J Tradit Chin Med. 2013 Aug;33(4):433-8

Authors: Lin G, Li Y, Chen S, Jiang H

Abstract
OBJECTIVE: To compare the effects of integrated Chinese-Western therapy versus Western therapy alone on the survival rate of patients with non-small-cell lung cancer (NSCLC) at middle-late stage and to evaluate prognostic factors.
METHODS: We selected 98 inpatients with middle-late stage NSCLC diagnosed from March 2009 to March 2011 and randomly divided them into two groups, with 49 cases in each group, and the clinical data were analyzed retrospectively. The control group was treated by the combined methods of Western Medicine, including chemotherapy, supportive treatment and symptomatic treatment. The observation group was treated by injection and prescriptions of Chinese medicine based on Traditional Chinese Medicine syndrome differentiation and by the same combined methods of western treatment used in the control group. After treatment, the survival rates of the patients were compared by the stage of cancer and evaluation of 24 prognostic factors analyzed by a Cox regression model, and the clinical data were statistically analyzed.
RESULTS: The survival rates of all patients were over 90.0% at 1 and 3 months after treatment with no significant differences between the two groups (P > 0.05); In the observation group the survival rates at 6 months and 1 year were 93.4% and 42.8%, respectively, being superior to 85.6% and 18.3% in the control group (P < 0.05). The median survival time in the observation group was superior to the control group (P < 0.05); The effects of 24 prognostic factors were significantly better in the observation group than in the control group (P < 0.05).
CONCLUSION: Integrated Chinese-western therapy can significantly improve the survival rate in patients with middle-late stage NSCLC and improve prognostic factors compared with western therapy alone.

PMID: 24187861 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Efficacy of huadananshen mistura on insomnia: a randomized, double-blind, placebo-controlled, and multi-center clinical trial.

J Tradit Chin Med. 2013 Aug;33(4):423-7

Authors: Li H, Yan X, Li T, Xu J, Wang Q, Xu Y

Abstract
OBJECTIVE: To evaluate the effect of Huadananshen mistura in clinical treatment of Chinese patients with insomnia.
METHODS: In this randomized, double-blind, placebo-controlled, multi-center study, 244 patients with insomnia were randomly assigned to a placebo group, a low-dose (10 mL/day), or a high-dose (20 mL/day) mistura group. Efficacy was assessed by using the sleep dysfunction rating scale (SDRS) and Clinical Global Impression-Improvement (CGI-I) scores. Safety and tolerability assessments included emergent adverse events, laboratory tests, and electrocardiograms.
RESULTS: Total SDRS scores decreased in all three groups, and there were significant differences between the placebo group and the low- and high-dose mistura (P = 0.000). CGI-I ratings in the low- and high-dose mistura groups were significantly better than that of the placebo group (P = 0.000). Incidences of rebound insomnia were similar in all three groups (placebo group: 6.94%, low-dose mistura group: 12.99%, and high-dose mistura group: 10.96%; P = 0.475). The efficacy of Huadananshen mistura in the low- or high-dose group was significantly better than that of the placebo group (P = 0.000), but with no significant difference found between the low- and high-dose mistura groups (P = 0.887). The rates of adverse events were similar in the three groups (placebo 2.44%, low-dose mistura 0%, and high-dose mistura 5%; P = 0.088).
CONCLUSION: Huadananshen mistura is an effective and generally well-tolerated hypnotic medicine for the treatment of Chinese patients with insomnia.

PMID: 24187859 [PubMed - indexed for MEDLINE]



 

  עדכון מחקרים שבועי: 23-29 במרץ 2014
עדכון המחקרים השבועי מאפשר לאנשי מקצוע בתחום רפואת הצמחים להתעדכן בקלות אודות מחקרים שהתפרסמו בתחום לאחרונה.

The effect of a Cimicifuga racemosa extracts Ze 450 in the treatment of climacteric complaints--an observational study.

Baicalein protects mice against radiation-induced DNA damages and genotoxicity.

Antioxidant rich Morus alba leaf extract induces apoptosis in human colon and breast cancer cells by the downregulation of nitric oxide produced by inducible nitric oxide synthase.

Ginger phytochemicals exhibit synergy to inhibit prostate cancer cell proliferation.

Trametes versicolor extract modifies human fecal microbiota composition in vitro.


The effect of a Cimicifuga racemosa extracts Ze 450 in the treatment of climacteric complaints--an observational study.

Phytomedicine. 2013 Jun 15;20(8-9):659-66

Authors: Drewe J, Zimmermann C, Zahner C

Abstract
BACKGROUND: Root extracts of Cimicifuga racemosa (L.) Nutt. have been successfully used in the treatment of climacteric complaints.
METHOD: In this observational study, Cimicifuga racemosa (CR) extract Ze 450 was studied in 442 unselected ambulatory female outpatients with menopausal complaints under daily practice conditions. Physicians were suggested to treat patients for the first 3 months with 13 mg/d CR (high dose, HD) and to continue over additional 6 months either with this treatment or to switch to 6.5mg/d CR (low dose, LD). The choice of treatment and its dose, however, was fully at the discretion of the physician.
RESULTS: After 3-months treatment with HD, symptom severity (Kupperman Menopause Index, KMI) decreased significantly (p<0.001) from baseline values. Continuation of treatment with HD or LD decreased total KMI and its sub-item scores further (HD, LD: p<0.001). However, more patients (84.9%) responded to HD than to LD (78.4%) and showed an improvement of symptoms (p=0.011).
CONCLUSION: This observational study demonstrated that treatment with CR in unselected patients with climacteric complaints under the conditions of daily practice resulted in a significant improvement of menopausal symptoms assessed by the total KMI score and its sub-item scores with an effect size similar to that in a previous randomized, controlled clinical trial.

PMID: 23537746 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Baicalein protects mice against radiation-induced DNA damages and genotoxicity.

Mol Cell Biochem. 2013 Jul;379(1-2):277-81

Authors: Gandhi NM

Abstract
Baicalein is the major flavonoid extracted from the root of Scutellaria baicaleins. This flavonoid is used extensively in Chinese herbal medicine. In the present study baicalein is evaluated for its radioprotective properties. Human blood cells when exposed to the γ-radiation ex vivo in presence of baicalein underwent the reduced DNA damage compared to the control. Baicalein administration prior to the whole-body γ-radiation (4 Gy) exposure of mice resulted in protecting the damage to the DNA as measured in their blood cells by alkaline comet assay. Mice when exposed to the radiation (whole body; 1.7 Gy) resulted in damage to the bone marrow as measured by micronucleated reticulocyte (MNRET) formation. Baicalein pre-treatment reduces the radiation induced damage to the bone marrow cells, as there was decrease in the percentage MNRET formation. These findings indicate radio-protecting ability of baicalein.

PMID: 23606056 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Antioxidant rich Morus alba leaf extract induces apoptosis in human colon and breast cancer cells by the downregulation of nitric oxide produced by inducible nitric oxide synthase.

Nutr Cancer. 2013;65(2):305-10

Authors: Deepa M, Sureshkumar T, Satheeshkumar PK, Priya S

Abstract
Morus species had been used widely in the traditional medicines for various diseases. In this study we report the in vitro antiproliferative activity of the methanol extract of Morus alba. The extract is capable of inducing cytotoxicity in human colon cancer (HCT-15) cells (IC(50) = 13.8 μg/ml) and breast cancer (MCF-7) cells (IC(50) = 9.2 μg/ml), resulted in significant morphological changes of the cells, fragmentation of DNA, and caspase-3 activation- characteristics of apoptosis. It downregulated the amount of nitric oxide (NO) produced as a result of inducible nitric oxide (iNOS) activation. The HPLC analysis of the extract showed epicatechin (20%), myricetin (10%), quercetin hydrate (12%), luteolin (12%), and kaempferol (6%) as the major active components and ascorbic acid, gallic acid, pelargonidine, and p-coumaric acid as the minor components. To the best of our knowledge, this is the first report showing the downregulation of iNOS and induction of apoptosis by M. alba extract.

PMID: 23441618 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Ginger phytochemicals exhibit synergy to inhibit prostate cancer cell proliferation.

Nutr Cancer. 2013;65(2):263-72

Authors: Brahmbhatt M, Gundala SR, Asif G, Shamsi SA, Aneja R

Abstract
Dietary phytochemicals offer nontoxic therapeutic management as well as chemopreventive intervention for slow-growing prostate cancers. However, the limited success of several single-agent clinical trials suggest a paradigm shift that the health benefits of fruits and vegetables are not ascribable to individual phytochemicals, rather may be ascribed to synergistic interactions among them. We recently reported growth-inhibiting and apoptosis-inducing properties of ginger extract (GE) in in vitro and in vivo prostate cancer models. Nevertheless, the nature of interactions among the constituent ginger biophenolics, viz. 6-gingerol, 8-gingerol, 10-gingerol, and 6-shogoal, remains elusive. Here we show antiproliferative efficacy of the most-active GE biophenolics as single-agents and in binary combinations, and investigate the nature of their interactions using the Chou-Talalay combination index (CI) method. Our data demonstrate that binary combinations of ginger phytochemicals synergistically inhibit proliferation of PC-3 cells with CI values ranging from 0.03 to 0.88. To appreciate synergy among phytochemicals present in GE, the natural abundance of ginger biophenolics was quantitated using LC-UV/MS. Interestingly, combining GE with its constituents (in particular, 6-gingerol) resulted in significant augmentation of GE's antiproliferative activity. These data generate compelling grounds for further preclinical evaluation of GE alone and in combination with individual ginger biophenols for prostate cancer management.

PMID: 23441614 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Trametes versicolor extract modifies human fecal microbiota composition in vitro.

Plant Foods Hum Nutr. 2013 Jun;68(2):107-12

Authors: Yu ZT, Liu B, Mukherjee P, Newburg DS

Abstract
Trametes versicolor is a mushroom used as a traditional Chinese medicine (Yun-zhi) for a wide array of seemingly disparate conditions. We hypothesized that many of its multiple purported activities could be mediated through stimulation of beneficial mutualist components of the microbiota. Human fecal microbiota was cultured anaerobically to determine its ability to ferment a common extract of T. versicolor, designated polysaccharide peptide (PSP), and the ability of PSP to alter the composition of the microbial community. The presence of PSP and fructooligosaccharides (FOS, a common prebiotic) in the medium, but not cellulose, significantly increased levels of Bifidobacterium spp. PSP also elevated Lactobacillus spp., while reducing Clostridium spp., Staphylococcus spp. and Enterococcus spp. Levels of Streptococcus spp., Bacteroides spp. and Escherichia did not significantly change. Fermentation of PSP increased the concentration of organic acids (lactate and short-chain fatty acids), decreased the pH, and induced β-galactosidase and β-glucosidase activities. The genera of the human microbiota that are promoted by FOS and other prebiotics are also stimulated by the Trametes versicolor extract, PSP. Thus, Trametes versicolor, a common East Asian botanical, contains putative prebiotic agents that alter human gut microbiota and pH. This prebiotic-like activity may help explain some of the plethora of the health benefits attributed to this traditional Chinese medicine. PMID: 23435630 [PubMed - indexed for MEDLINE]



 

  עדכון מחקרים שבועי: 16-22 במרץ 2014
עדכון המחקרים השבועי מאפשר לאנשי מקצוע בתחום רפואת הצמחים להתעדכן בקלות אודות מחקרים שהתפרסמו בתחום לאחרונה.

Effects of Panax ginseng extract in patients with fibromyalgia: a 12-week, randomized, double-blind, placebo-controlled trial.

Assessment of the quality of randomized controlled trials in treating coronary heart disease by Chinese patent medicine.

Improved glycemic control in patients with advanced type 2 diabetes mellitus taking Urtica dioica leaf extract: a randomized double-blind placebo-controlled clinical trial.

Anti-oxidative and DNA protecting effects of flavonoids-rich Scutellaria lateriflora.

Synergistic antibacterial effect of curcumin against methicillin-resistant Staphylococcus aureus.


Effects of Panax ginseng extract in patients with fibromyalgia: a 12-week, randomized, double-blind, placebo-controlled trial.

Rev Bras Psiquiatr. 2013 Mar;35(1):21-8

Authors: Braz AS, Morais LC, Paula AP, Diniz MF, Almeida RN

Abstract
The purpose of the study was to evaluate the efficacy of an extract of Panax ginseng in patients with fibromyalgia. A randomized, double-blind, controlled clinical trial was carried out over 12 weeks to compare the effects of P. ginseng (100 mg/d) with amitriptyline (25 mg/d) and placebo in 38 patients with fibromyalgia: 13 in Group I (amitriptyline), 13 in Group II (placebo), and 12 in Group III (P. ginseng). Ratings on the Visual Analogue Scale (VAS) revealed a reduction in pain in the P. ginseng group (p < .0001), an improvement in fatigue (p < .0001) and an improvement in sleep (p < .001), with respect to baseline characteristics, but there were no differences between the three groups. With respect to anxiety, improvements occurred in the P. ginseng group compared to baseline (p < .0001); however, amitriptyline treatment resulted in significantly greater improvements (p < .05). P. ginseng reduced the number of tender points and improved patients' quality of life (using the Fibromyalgia Impact Questionnaire - FIQ); however, there were no differences between groups. The beneficial effects experienced by patients for all parameters suggest a need for further studies to be performed on the tolerability and efficacy of this phytotherapic as a complementary therapy for fibromyalgia.

PMID: 23567596 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Assessment of the quality of randomized controlled trials in treating coronary heart disease by Chinese patent medicine.

Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 2012 Apr;32(4):560-8

Authors: Jia YL, Huang FY, Zhang SK

Abstract
OBJECTIVE: To assess the quality of randomized controlled trials (RCTs) on Compound Danshen Dripping Pill, Compound Danshen Tablet, Suxiao Jiuxin Pill, Tongxinluo Capsule, and isosorbide dinitrate (ISDN) in treating coronary heart disease angina.
METHODS: RCT reports were retrieved from CNKI, Wanfang Data, PubMed, China Master Theses Full-text Database, Chinese Electronic Periodical Services, Social Sciences Citation Index, Science Direct, Cambridge Journals Online, and EBM Reviews. Qualities of RCTs were assessed according to Jadad scale, M scale, CONSORT 2010, and CONSORT for herbal medicine. Kendall correlations between basic study characteristics and qualities of included RCTs were analyzed using R statistical software.
RESULTS: Eighty-eight RCTs were included. The medians (means, 95% CIs) were 2.00 (2.09, [1.81,2.37]) for the Jadad scale, 4.00 (3.52,[2.95, 4.09]) for the M scale, 15.00 (15.39, [13.87, 16.91]) for the CONSORT 2010, and 19.00 (19.06,[17.16, 20.96]) for the CONSORT for herbal medicine. Only 9.09% (8/88) of RCTs were of high quality (Jadad score >2). These RCT quality measures were not correlated with individual items of reporting, such as sample sizes and follow-up periods.
CONCLUSIONS: The quality of RCTs on Chinese patent medicine compared with ISDN was not improved from 1997 to 2009. It is urgent to improve the design of RCTs and the report quality.

PMID: 22803444 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Improved glycemic control in patients with advanced type 2 diabetes mellitus taking Urtica dioica leaf extract: a randomized double-blind placebo-controlled clinical trial.

Clin Lab. 2013;59(9-10):1071-6

Authors: Kianbakht S, Khalighi-Sigaroodi F, Dabaghian FH

Abstract
BACKGROUND: Advanced type 2 diabetes mellitus (T2DM) needing insulin therapy is common. Most conventional anti-hyperglycemic drugs have limited efficacies and significant side effects, so that better anti-hyperglycemic agents are needed. Urtica dioica L. (nettle) leaves have insulin secretagogue, PPARgamma agonistic, and alpha-glucosidase inhibitory effects. Moreover, nettle leaves are used in traditional medicine as an anti-hyperglycemic agent to treat diabetes mellitus. Thus, efficacy and safety of nettle in the treatment of patients with advanced type 2 diabetes mellitus needing insulin were studied.
METHODS: In this randomized double-blind placebo-controlled clinical trial, we evaluated the effects of taking nettle leaf extract (one 500 mg capsule every 8 hours for 3 months) combined with the conventional oral anti-hyperglycemic drugs on the blood levels of fasting glucose, postprandial glucose, glycosylated hemoglobin (HbA1c), creatinine and liver enzymes SGOT and SGPT, and systolic and diastolic blood pressures in 46 patients and compared with the placebo group (n = 46).
RESULTS: At the endpoint, the extract lowered the blood levels of fasting glucose, 2 hours postprandial glucose, and HbA1c significantly (p < 0.001, p = 0.009, and
p = 0.006, respectively) without any significant effects on the other parameters
(p > 0.05) compared with placebo.
CONCLUSIONS: Nettle may safely improve glycemic control in type 2 diabetic patients needing insulin therapy.

PMID: 24273930 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Anti-oxidative and DNA protecting effects of flavonoids-rich Scutellaria lateriflora.

Nat Prod Commun. 2013 Oct;8(10):1415-8

Authors: Lohani M, Ahuja M, Buabeid MA, Dean S, Dennis S, Suppiramaniam V, Kemppainen B, Dhanasekaran M

Abstract
Scutellaria lateriflora (American skullcap), a native plant of North America, has been used by Americans and Europeans as a nerve tonic for more than 200 years. In vivo studies have shown anxiolytic activity ofS. lateriflora in animals and humans. However, the neuroprotective mechanisms ofS. lateriflora are not fully understood. Oxidative stress plays a vital role in the neurodegenerative and neuropsychiatric diseases such as anxiety, Alzheimer's disease, depression, and Parkinson's disease. Bioactive compounds present in various medicinal plants neutralize or scavenge toxic free radicals and thus suppress oxidative stress. Therefore, the objective of this study was to investigate the antioxidant effects of S. lateriflora. The antioxidant potential of aqueous or ethanolic extracts of S. lateriflora was determined in mouse brain tissue using various biochemical assays. Protective effects of S. lateriflora against oxidative stress induced DNA fragmentation was determined using plasmid DNA. The ethanolic and aqueous extracts scavenged the 1,1-diphenyl-2-picrylhydrazyl (DPPH) radicals. The ethanolic extract reduced tert-butyl peroxide-induced reactive oxygen species (ROS) and lipid peroxides in the mouse brain homogenates. Furthermore, the ethanolic extract of S. lateriflora protected hydrogen peroxide-UV induced cleavage of supercoiled plasmid DNA. In conclusion, S. lateriflora exhibited significant antioxidant effects. The current findings posit S. lateriflora as one of the potential experimental herbal drugs that should be screened for its therapeutic potential against various oxidative stress associated mental disorders.

PMID: 24354189 [PubMed - in process]

Synergistic antibacterial effect of curcumin against methicillin-resistant Staphylococcus aureus.

Phytomedicine. 2013 Jun 15;20(8-9):714-8

Authors: Mun SH, Joung DK, Kim YS, Kang OH, Kim SB, Seo YS, Kim YC, Lee DS, Shin DW, Kweon KT, Kwon DY

Abstract
Methicillin-resistant Staphylococcus aureus (MRSA) are spread among infected patients, with infection rates increasing at an alarming rate. Furthermore, increased resistance to antibiotics has resulted in serious challenges in the treatment of infectious diseases worldwide. Under the selection pressure of exposure to antibiotics, microorganisms evolve to survive against the new conditions imposed by therapy. Therefore, there exists a need to develop alternative natural or combination drug therapies. Curcumin (CCM), a natural polyphenolic flavonoid isolated from the rhizome of a plant, Curcuma longa Linné., has been found to possess many beneficial biological activities. The aim of this study was to investigate the synergistic effect of curcumin and antibiotics as well as to determine the antibacterial activity of CCM against specific MRSA strains. The antibacterial activity of CCM was assessed by the broth microdilution method (by calculating the minimal inhibitory concentration [MIC]), checkerboard dilution test, and time-kill assay. Antimicrobial activity of CCM was observed against all tested strains. The MICs of CCM against 10 strains of S. aureus ranged from 125 to 250 μg/ml. In the checkerboard test, CCM markedly reduced the MICs of the antibiotics oxacillin (OXI), ampicillin (AMP), ciprofloxacin (CIP), and norfloxacin (NOR) used against MRSA. The time-kill curves showed that a combined CCM and OXI treatment reduced the bacterial counts below the lowest detectable limit after 24h. This study suggested that CCM reduced the MICs of several antibiotics tested, notably of OXI, AMP, CIP, and NOR, and that CCM in combination with antibiotics could lead to the development of new combination of antibiotics against MRSA infection.

PMID: 23537748 [PubMed - indexed for MEDLINE]



 

  עדכון מחקרים שבועי: 9-15 במרץ 2014
עדכון המחקרים השבועי מאפשר לאנשי מקצוע בתחום רפואת הצמחים להתעדכן בקלות אודות מחקרים שהתפרסמו בתחום לאחרונה.

Helichrysum italicum: From traditional use to scientific data.

The effects of an acute dose of Rhodiola rosea on endurance exercise performance.

Icariin potentiates the antitumor activity of gemcitabine in gallbladder cancer by suppressing NF-κB.

Effect of extract of Lycium barbarum L. on adult human retinal nerve cells.

Wisconsin Ginseng (Panax quinquefolius) to improve cancer-related fatigue: a randomized, double-blind trial, N07C2.


Helichrysum italicum: From traditional use to scientific data.

J Ethnopharmacol. 2013 Nov 14;

Authors: Viegas DA, de Oliveira AP, Salgueiro L, de Oliveira JM, de Oliveira RP

Abstract
ETHNOPHARMACOLOGICAL RELEVANCE: Helichrysum italicum (Roth) G. Don fil. (family Asteraceae) has been used for its medicinal properties for a long time and, even nowadays, continues to play an important role in the traditional medicine of Mediterranean countries. Based on this traditional knowledge, its different pharmacological activities have been the focus of active research.
AIM OF THE REVIEW: To provide an overview of the current state of knowledge of the pharmacological activities of H. italicum, as well as its traditional uses, toxicity, drug interactions and safety.
MATERIALS AND METHODS: The selection of relevant data was made through a search using the keywords "Helichrysum italicum" and "H. italicum" in "Directory of Open Access Journals", "Google Scholar", "ISI Web of Knowledge", "PubMed", "ScienceDirect" and "Wiley Online Library". Information obtained in local and foreign books and other sources was also included.
RESULTS: There are reports on the traditional use of H. italicum in European countries, particularly Italy, Spain, Portugal and Bosnia and Herzegovina. In these countries, its flowers and leaves are the most used parts in the treatment of health disorders such as allergies, colds, cough, skin, liver and gallbladder disorders, inflammation, infections and sleeplessness. In order to validate some of the traditional uses of H. italicum and highlight other potential applications for its extracts and isolated compounds, several scientific studies have been conducted in the last decades. In vitro studies characterized H. italicum as an antimicrobial and anti-inflammatory agent. Its flavonoids and terpenes were effective against bacteria (e.g. Staphylococcus aureus), its acetophenones, phloroglucinols and terpenoids displayed antifungal action against Candida albicans and its flavonoids and phloroglucinols inhibited HSV and HIV, respectively. H. italicum acetophenones, flavonoids and phloroglucinols demonstrated inhibitory action in different pathways of arachidonic acid metabolism and other pro-inflammatory mediators. Regarding H. italicum in vivo activity, the highlight goes to the anti-erythematous and photoprotective activities of its flavonoids, demonstrated both in animals and humans, and to the anti-inflammatory properties exhibited by its flavonoids, acetophenones and phloroglucinols, as seen in animal models. Concerning its safety and adverse effects, while H. italicum does not display significant levels of cytotoxicity or genotoxicity, it should be noticed that one of its flavonoids inhibited some CYP isoforms and a case has been reported of an allergic reaction to its extracts.
CONCLUSIONS: H. italicum is a medicinal plant with promising pharmacological activities. However, most of its traditionally claimed applications are not yet scientifically proven. Clinical trials are needed to further confirm these data and promote H. italicum as an important tool in the treatment of several diseases.

PMID: 24239849 [PubMed - as supplied by publisher]

The effects of an acute dose of Rhodiola rosea on endurance exercise performance.

J Strength Cond Res. 2013 Mar;27(3):839-47

Authors: Noreen EE, Buckley JG, Lewis SL, Brandauer J, Stuempfle KJ

Abstract
The purpose of this study was to determine the effects of an acute oral dose of 3 mg·kg(-1) of Rhodiola rosea on endurance exercise performance, perceived exertion, mood, and cognitive function. Subjects (n = 18) ingested either R. rosea or a carbohydrate placebo 1 hour before testing in a double-blind, random crossover manner. Exercise testing consisted of a standardized 10-minute warm-up followed by a 6-mile time trial (TT) on a bicycle ergometer. Rating of perceived exertion (RPE) was measured every 5 minutes during the TT using a 10-point Borg scale. Blood lactate concentration, salivary cortisol, and salivary alpha amylase were measured before warm-up, 2 minutes after warm-up, and 2 minutes after TT (n = 15). A Profile of Mood States questionnaire and a Stroop Color Test were completed before warm-up and after TT. Testing was repeated 2-7 days later with the other condition. Rhodiola rosea ingestion significantly decreased heart rate during the standardized warm-up (R. rosea = 136 ± 17 b·min(-1); placebo = 140 ± 17 b·min(-1); mean ± SD; p = 0.001). Subjects completed the TT significantly faster after R. rosea ingestion (R. rosea = 25.4 ± 2.7 minutes; placebo = 25.8 ± 3.0 minutes; p = 0.037). The mean RPE was lower in the R. rosea trial (R. rosea = 6.0 ± 0.9; placebo = 6.6 ± 1.0; p = 0.04). This difference was even more pronounced when a ratio of the RPE relative to the workload was calculated (R. rosea = 0.048 ± 0.01; placebo = 0.057 ± 0.02; p = 0.007). No other statistically significant differences were observed. Acute R. rosea ingestion decreases heart rate response to submaximal exercise and appears to improve endurance exercise performance by decreasing the perception of effort.

PMID: 23443221 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Icariin potentiates the antitumor activity of gemcitabine in gallbladder cancer by suppressing NF-κB.

Acta Pharmacol Sin. 2013 Feb;34(2):301-8

Authors: Zhang DC, Liu JL, Ding YB, Xia JG, Chen GY

Abstract
AIM: Gemcitabine has been increasingly prescribed for the treatment of gallbladder cancer. However, the response rate is low. The aim of this study is to determine whether icariin, a flavonoid isolated from Epimedi herba, could potentiate the antitumor activity of gemcitabine in gallbladder cancer.
METHODS: Human gallbladder carcinoma cell lines GBC-SD and SGC-996 were tested. Cell proliferation and apoptosis were analyzed using MTT assay and flow cytometry, respectively. The expression of apoptosis- and proliferation-related molecules was detected with Western blotting. Caspase-3 activity was analyzed using colorimetric assay, and NF-κB activity was measured with ELISA. A gallbladder cancer xenograft model was established in female BALB/c (nu/nu) mice. The mice were intraperitoneally administered gemcitabine (125 mg/kg) in combination with icariin (40 mg/kg) for 2 weeks.
RESULTS: Icariin (40-160 μg/mL) dose-dependently suppressed cell proliferation and induced apoptosis in both GBC-SD and SGC-996 cells, with SGC-996 cells being less sensitive to the drug. Icariin (40 μg/mL) significantly enhanced the antitumor activity of gemcitabine (0.5 μmol/L) in both GBC-SD and SGC-996 cells. The mice bearing gallbladder cancer xenograft treated with gemcitabine in combination with icariin exhibited significantly smaller tumor size than the mice treated with either drug alone. In GBC-SD cells, icariin significantly inhibited both the constitutive and gemcitabine-induced NF-κB activity, enhanced caspase-3 activity, induced G(0)-G(1) phase arrest, and suppressed the expression of Bcl-2, Bcl-xL and surviving proteins.
CONCLUSION: Icariin, by suppressing NF-κB activity, exerts antitumor activity, and potentiates the antitumor activity of gemcitabine in gallbladder cancer. Combined administration of gemcitabine and icariin may offer a better therapeutic option for the patients with gallbladder cancer.

PMID: 23274410 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Effect of extract of Lycium barbarum L. on adult human retinal nerve cells.

Zhonghua Yan Ke Za Zhi. 2012 Sep;48(9):824-8

Authors: Shen ZJ, Wang JJ, Li GL

Abstract
OBJECTIVE: To study possible protective effects of extract of Lycium barbarum L. on the cultured human retinal nerve cells.
METHODS: Retinal nerve cells were co-cultured with the extract of Lycium barbarum L. and 24 hours and 72 hours later, retinal nerve cells were respectively used to evaluate cell proliferation with MTT assays; to observe ultracellular structural alternation with transmission electron microscopy (TEM) and to evaluate mitochondrial membrane potentials (MMP) of cells with confocal microscopy. The peaks of MMP between experiment group and control group were compared using one-way analysis of variance.
RESULTS: Co-cultured retinal nerve cells with the extract were shown survival well under the TEM including photoreceptor segments remaining well, abundant mitochondria in inner segments and well-distributed chromatin in photoreceptor nucleus (F = 124.110, P < 0.05). The addition of the extract promoted survival of adult retinal neurons significantly in concentration-dependent manner with the strongest effect in 20 g/L. Cell survival rate (24 h and 72 h); (223.23 ± 12.13)% and (252.35 ± 13.24)%. The peak of MMP increased 848% after the first adding of the extract (P = 0.000) and 1152% after the second adding of the extract (P = 0.000). It showed that the extract could enhance the MMP significantly with undulatory property.
CONCLUSIONS: The extract of Lycium barbarum L. showed protective effects on cultured cells and could be used in treatment of some retinal diseases in future.

PMID: 23141579 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Wisconsin Ginseng (Panax quinquefolius) to improve cancer-related fatigue: a randomized, double-blind trial, N07C2.

J Natl Cancer Inst. 2013 Aug 21;105(16):1230-8

Authors: Barton DL, Liu H, Dakhil SR, Linquist B, Sloan JA, Nichols CR, McGinn TW, Stella PJ, Seeger GR, Sood A, Loprinzi CL

Abstract
BACKGROUND: Safe, effective interventions to improve cancer-related fatigue (CRF) are needed because it remains a prevalent, distressing, and activity-limiting symptom. Based on pilot data, a phase III trial was developed to evaluate the efficacy of American ginseng on CRF.
METHODS: A multisite, double-blind trial randomized fatigued cancer survivors to 2000mg of American ginseng vs a placebo for 8 weeks. The primary endpoint was the general subscale of the Multidimensional Fatigue Symptom Inventory-Short Form (MFSI-SF) at 4 weeks. Changes from baseline at 4 and 8 weeks were evaluated between arms by a two-sided, two-sample t test. Toxicities were evaluated by self-report and the National Cancer Institute's Common Terminology Criteria for Adverse Events (CTCAE) provider grading.
RESULTS: Three hundred sixty-four participants were enrolled from 40 institutions. Changes from baseline in the general subscale of the MFSI-SF were 14.4 (standard deviation [SD] = 27.1) in the ginseng arm vs 8.2 (SD = 24.8) in the placebo arm at 4 weeks (P = .07). A statistically significant difference was seen at 8 weeks with a change score of 20 (SD = 27) for the ginseng group and 10.3 (SD = 26.1) for the placebo group (P = .003). Greater benefit was reported in patients receiving active cancer treatment vs those who had completed treatment. Toxicities per self-report and CTCAE grading did not differ statistically significantly between arms.
CONCLUSIONS: Data support the benefit of American ginseng, 2000mg daily, on CRF over an 8-week period. There were no discernible toxicities associated with the treatment. Studies to increase knowledge to guide the role of ginseng to improve CRF are needed.

PMID: 23853057 [PubMed - indexed for MEDLINE]



 

  עדכון מחקרים שבועי: 2-8 במרץ 2014
עדכון המחקרים השבועי מאפשר לאנשי מקצוע בתחום רפואת הצמחים להתעדכן בקלות אודות מחקרים שהתפרסמו בתחום לאחרונה.

Jiao Tai Wan Attenuates Hepatic Lipid Accumulation in Type 2 Diabetes Mellitus.

Risk Assessment of Free Hydroquinone Derived from Arctostaphylos Uva-ursi folium Herbal Preparations.

Anti- and pro-lipase activity of selected medicinal, herbal and aquatic plants, and structure elucidation of an anti-lipase compound.

Auraptenol attenuates vincristine-induced mechanical hyperalgesia through serotonin 5-HT1A receptors.

The Evaluation of the Body Weight Lowering Effects of Herbal Extract THI on Exercising Healthy Overweight Humans: A Randomized Double-Blind, Placebo-Controlled Trial.


Jiao Tai Wan Attenuates Hepatic Lipid Accumulation in Type 2 Diabetes Mellitus.

Evid Based Complement Alternat Med. 2013;2013:567045

Authors: Huang Z, Xu X, Lu F, Wang N, Chen G, Zhao Y, Zou X, Wang K, Dong H, Xu L

Abstract
Jiao Tai Wan (JTW), a Chinese herbal formula containing Rhizoma Coptidis and Cortex Cinnamomi, has been used for diabetic treatment for many years. The aim of this study was to determine the main components in JTW and to investigate the effects of JTW on hepatic lipid accumulation in diabetic rats and humans. JTW extract was prepared and the main components were assayed by HPLC. An animal model of diabetes mellitus was established and JTW was administered intragastrically. In the clinical study, diabetic patients with poor glycemic control were treated with JTW. Blood glucose and lipid parameters, liver histology, hepatic triglyceride content and lipogenic gene expression were examined. Our data demonstrated that JTW significantly improved hyperglycemia, hyperlipidemia and hepatic lipid accumulation in diabetic rats. This was accompanied by the down-regulation of acetyl coenzyme A carboxylase (ACC) and fatty acid synthase (FAS) protein expressions, and the up-regulation of AMP-activated protein kinase (AMPK) and phosphorylated-ACC (pACC) protein expressions in the liver tissues. Diabetic patients also exhibited decreases in their hepatic triglyceride content. The results suggest that JTW attenuates hepatic lipid accumulation in diabetic rats and humans. These beneficial effects are possibly associated with the inhibition of lipogenic gene expression in the liver.

PMID: 24319477 [PubMed - as supplied by publisher]

Risk Assessment of Free Hydroquinone Derived from Arctostaphylos Uva-ursi folium Herbal Preparations.

Int J Toxicol. 2013 Nov;32(6):442-53

Authors: de Arriba SG, Naser B, Nolte KU

Abstract
Uva-ursi folium (bearberry leaf) has been traditionally used to treat symptoms of lower urinary tract infections. The most representative constituent of this herbal drug is arbutin that is rapidly absorbed in the small intestine and undergoes hepatic conjugation to form hydroquinone (HQ) conjugates. As free HQ is crucial for the safety of the herbal preparation, we reviewed published and unpublished experimental and human studies to clarify some outdated assumptions and to support the safety of therapeutic daily doses of Uva-ursi folium extract. Specifically, data on pharmacokinetics and the human exposure of arbutin and HQ were reviewed. A therapeutic recommended human daily dose of bearberry leaf extract (420 mg hydroquinone derivatives calculated as anhydrous arbutin) liberates free HQ in urine at a maximum exposure level of 11 µg/kg body weight (bw)/d. By means of an experimental no observed effect level value, a permitted daily exposure dose below which there is a negligible risk to human health was estimated for free HQ (100 µg/kg bw/d). Dietary sources of arbutin/HQ that are regularly consumed long term by humans generate comparable free HQ exposure levels. There is no direct evidence, regarding human data, supporting the fact that free HQ causes convulsion, hepatotoxicity, nephrotoxicity, or promotion of tumors in humans. Free HQ had no activity promoting pancreatic, bladder, stomach, or liver carcinogenesis. In conclusion, under the recommended use conditions Uva-ursi folium is a safe therapeutic option for treating lower urinary tract infections.

PMID: 24296864 [PubMed - in process]

Anti- and pro-lipase activity of selected medicinal, herbal and aquatic plants, and structure elucidation of an anti-lipase compound.

Molecules. 2013;18(12):14651-69

Authors: Ado MA, Abas F, Mohammed AS, Ghazali HM

Abstract
Plants that help in slowing down the digestion of triacylglycerols (TAGs) in the pancreas and small intestine of humans play an important role in the reduction of obesity. On the other hand, there may be plants or plant parts that stimulate intestinal lipolytic activity, thus contributing to greater TAG assimilation. The aim of this study was to evaluate the aqueous methanolic extracts of ninety eight (98) medicinal, herbal and aquatic plant materials from Malaysia for their effect on porcine pancreatic lipase (PPL) activity and to identify the structure of an anti-lipase compound from one of the sources. The degree of inhibition was also quantified as relative to orlistat activity against PPL (orlistat equivalents). Results revealed that while 19.4% of the extracts were found to have anti-lipase activity ≥80%, 12% were actually found to promote PPL activity. Twenty two percent (22.4%) exhibited moderate inhibition (41%-80%) and 2% were neutral toward PPL activity. The ripe fruit of Averrhoa carambola and the leaves of Archidendron jiringa (Jack) I.C Nielsen L. (jering), Cynometra cauliflora (nam-nam) and Aleurites moluccana (L.) Willd (candle nut/buah keras) had the highest (100%) anti-lipase activity and are equivalent to 0.11 µg orlistat/mL. Plants that stimulated lipase activity included Pimpinella anisum L. (aniseed/jintan manis), activating the enzyme by 186.5%. Kaempferol 3-O-rhamnoside was isolated from the ethyl acetate fraction of C. cauliflora leaves and found to be an active lipase inhibitor. The structure was elucidated using 1H-NMR, 13C-NMR and 2D-NMR analyses.

PMID: 24287996 [PubMed - in process]

Auraptenol attenuates vincristine-induced mechanical hyperalgesia through serotonin 5-HT1A receptors.

Sci Rep. 2013;3:3377

Authors: Wang Y, Cao SE, Tian J, Liu G, Zhang X, Li P

Abstract
Common chemotherapeutic agents such as vincristine often cause neuropathic pain during cancer treatment in patients. Such neuropathic pain is refractory to common analgesics and represents a challenging clinical issue. Angelicae dahuricae radix is an old traditional Chinese medicine with demonstrated analgesic efficacy in humans. However, the active component(s) that attribute to the analgesic action have not been identified. This work described the anti-hyperalgesic effect of one coumarin component, auraptenol, in a mouse model of chemotherapeutic agent vincristine-induced neuropathic pain. We reported that auraptenol dose-dependently reverted the mechanical hyperalgesia in mice within the dose range of 0.05-0.8 mg/kg. In addition, the anti-hyperalgesic effect of auraptenol was significantly blocked by a selective serotonin 5-HT1A receptor antagonist WAY100635 (1 mg/kg). Within the dose range studied, auraptenol did not significantly alter the general locomotor activity in mice. Taken together, this study for the first time identified an active component from the herbal medicine angelicae dahuricae radix that possesses robust analgesic efficacy in mice. These data support further studies to assess the potential of auraptenol as a novel analgesic for the management of neuropathic pain.

PMID: 24287473 [PubMed - as supplied by publisher]

The Evaluation of the Body Weight Lowering Effects of Herbal Extract THI on Exercising Healthy Overweight Humans: A Randomized Double-Blind, Placebo-Controlled Trial.

Evid Based Complement Alternat Med. 2013;2013:758273

Authors: Cho SH, Yoon Y, Yang Y

Abstract
We investigated the effects of herbal extracts, a mixture of Scutellariae Radix and Platycodi Radix containing the active ingredients Baicalin and Saponin (target herbal ingredient (THI)), on lowering body weight. The present study was a prospective, randomized, double-blind, and placebo-controlled trial carried out at the outpatient department of a hospital over a period of 2 months. Group 1 patients (n = 30) received THI, and group 2 patients (n = 23) received placebo three times a day before meals. Weight, waist circumference, BMI, total cholesterol, triglycerides, HDL cholesterol, LDL cholesterol, and glucose were measured at baseline and again at the 2nd month. For safety evaluation, various hematological and biochemical parameters were assessed. Values of mean change of weight in the THI-treated group were -1.16 ± 1.41 kg and in the placebo-treated group were -0.24 ± 1.70 kg, respectively. The difference in mean change of weight in the THI-treated group compared with that in the placebo-treated group was statistically significant (P < 0.05). The incidence of subjective and objective adverse drug reactions was insignificant (P > 0.05). THI was statistically significant in its effectiveness on the weight loss.

PMID: 24285976 [PubMed - as supplied by publisher]



 

  עדכון מחקרים שבועי: 23 בפברואר - 1 במרץ 2014
עדכון המחקרים השבועי מאפשר לאנשי מקצוע בתחום רפואת הצמחים להתעדכן בקלות אודות מחקרים שהתפרסמו בתחום לאחרונה.

Effect of Pueraria tuberosa DC. (Indian Kudzu) on blood pressure, fibrinolysis and oxidative stress in patients with stage 1 hypertension.

Dried root of Rehmannia glutinosa prevents bone loss in ovariectomized rats.

Camphor - a fumigant during the Black Death and a coveted fragrant wood in ancient Egypt and Babylon - a review.

Chinese herbal medicines for hypertriglyceridaemia.

Chinese herbal medicine Huangqi type formulations for nephrotic syndrome.


Effect of Pueraria tuberosa DC. (Indian Kudzu) on blood pressure, fibrinolysis and oxidative stress in patients with stage 1 hypertension.

Pak J Biol Sci. 2012 Aug 1;15(15):742-7

Authors: Verma SK, Jain V, Singh DP

Abstract
The Indian Kudzu (Pueraria tuberosa DC.) is an important medicinal plant widely used in Indian and Chinese traditional systems of medicine. The present study is an attempt to evaluate effect of its tubers on blood pressure, coagulation parameters and antioxidant status in patients with stage 1 (primary) hypertension. In a long-term, single blinded, placebo controlled study; 15 patients with stage 1 hypertension (group 1), were administered 3 g P. tuberosa in two divided doses while another 15 patients (group II) were administered matched placebo for a period of twelve weeks. A significant fall of 25, 11 and 16 mmHg was observed in systolic (p < 0.001), diastolic (p < 0.05) and mean (p < 0.001) blood pressure, respectively at the end of the study. Along with blood pressure reduction, there was a significant (p < 0.01) reduction in plasma fibrinogen and significant enhancement of plasma fibrinolytic activity (p < 0.001) and serum total antioxidant status (p < 0.05). It was tolerated well without any untoward side effects.

PMID: 24171260 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Dried root of Rehmannia glutinosa prevents bone loss in ovariectomized rats.

Molecules. 2013;18(5):5804-13

Authors: Lim DW, Kim YT

Abstract
Dried root of Rehmannia glutinosa is a kidney-tonifying herbal medicine with a long history of safe use in traditional folk medicine for the treatment of joint diseases. This study was conducted to investigate prevention of bone loss by a standardized dried root of R. glutinosa in an ovariectomized (OVX) rat model of osteoporosis. The OVX groups were divided into five groups treated with distilled water, 17β-estradiol (E2 10 µg/kg, once daily, i.p) and dried root of R. glutinosa extracts (DRGE 30, 100, and 300 mg/kg, twice daily, p.o) for eight weeks. We measured the body, organs, and uterus weights, and femur and lumbar vertebrae bone mineral density (BMD), serum alkaline phosphatase (ALP), estradiol levels. The treatments with DRGE 300 mg/kg significantly inhibited BMD decrease in the femur and lumbar (17.5% and 16.4%, p < 0.05, respectively) by OVX without affecting the body, organs, and uterus weights. Also, serum ALP level in the DRGE 300 mg/kg treated group was significantly decreased, but the estradiol level did not change in serum of the DRGE 300 mg/kg treated group. These results show that DRGE is able to prevent OVX-induced bone loss without influencing hormones such as estrogen.

PMID: 23685937 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Camphor - a fumigant during the Black Death and a coveted fragrant wood in ancient Egypt and Babylon - a review.

Molecules. 2013;18(5):5434-54

Authors: Chen W, Vermaak I, Viljoen A

Abstract
The fragrant camphor tree (Cinnamomum camphora) and its products, such as camphor oil, have been coveted since ancient times. Having a rich history of traditional use, it was particularly used as a fumigant during the era of the Black Death and considered as a valuable ingredient in both perfume and embalming fluid. Camphor has been widely used as a fragrance in cosmetics, as a food flavourant, as a common ingredient in household cleaners, as well as in topically applied analgesics and rubefacients for the treatment of minor muscle aches and pains. Camphor, traditionally obtained through the distillation of the wood of the camphor tree, is a major essential oil component of many aromatic plant species, as it is biosynthetically synthesised; it can also be chemically synthesised using mainly turpentine as a starting material. Camphor exhibits a number of biological properties such as insecticidal, antimicrobial, antiviral, anticoccidial, anti-nociceptive, anticancer and antitussive activities, in addition to its use as a skin penetration enhancer. However, camphor is a very toxic substance and numerous cases of camphor poisoning have been documented. This review briefly summarises the uses and synthesis of camphor and discusses the biological properties and toxicity of this valuable molecule.

PMID: 23666009 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Chinese herbal medicines for hypertriglyceridaemia.

Cochrane Database Syst Rev. 2013;6:CD009560

Authors: Liu ZL, Li GQ, Bensoussan A, Kiat H, Chan K, Liu JP

Abstract
BACKGROUND: Hypertriglyceridaemia is associated with many diseases including atherosclerosis, diabetes, hypertension and chylomicronaemia. Chinese herbal medicines have been used for a long time as lipid-lowering agents.
OBJECTIVES: To assess the effects and safety of Chinese herbal medicines for hypertriglyceridaemia.
SEARCH METHODS: We searched a number of databases including The Cochrane Library, MEDLINE, EMBASE and several Chinese databases (all until May 2012).
SELECTION CRITERIA: Randomised controlled trials in participants with hypertriglyceridaemia comparing Chinese herbal medicines with placebo, no treatment, and pharmacological or non-pharmacological interventions.
DATA COLLECTION AND ANALYSIS: Two review authors independently extracted data and assessed the risk of bias. Any disagreement was resolved by discussion and a decision was achieved based on consensus. We assessed trials for risk of bias against key criteria: random sequence generation, allocation concealment, blinding of participants, incomplete outcome data, selective outcome reporting and other sources of bias.
MAIN RESULTS: We included three randomised trials with 170 participants. Ninety participants were randomised to the Chinese herbal medicines groups and 80 to the comparator groups with numbers ranging from 50 to 60 participants per trial. The duration of treatment varied from four to six weeks. All the included trials were conducted in China and published in Chinese. Overall, the risk of bias of included trials was unclear. There were no outcome data in any of the trials on death from any cause, cardiovascular or cerebrovascular events, health-related quality of life, or costs.Three different herbal medicines, including Zhusuan Huoxue decoction, Huoxue Huayu Tongluo decoction, and Chushi Huayu decoction were evaluated. All three trials investigating Chinese herbal medicines treatment alone (two studies) or in combination with gemfibrozil (one study) reported results on serum triglyceride (TG) in favour of the herbal treatment. We did not perform a meta-analysis due to significant clinical heterogeneity between the studies.No relevant differences in adverse effects occurred and no serious adverse events were noted.
AUTHORS' CONCLUSIONS: The present systematic review suggests that Chinese herbal medicines may have positive effects on hypertriglyceridaemia. The trials did not report serious adverse effects following Chinese herbal medicines treatment. However, based on an unclear risk of bias in included studies and lack of patient-important long-term outcomes, no definite conclusion could be reached.

PMID: 23744539 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Chinese herbal medicine Huangqi type formulations for nephrotic syndrome.

Cochrane Database Syst Rev. 2013;6:CD006335

Authors: Feng M, Yuan W, Zhang R, Fu P, Wu T

Abstract
BACKGROUND: Patients with primary nephrotic syndrome mostly need immunosuppression to achieve remission, but many of them either relapse after immunosuppression therapy or resistant to it. On the other hand, immunosuppression therapy could increase the adverse effect. Huangqi and Huangqi type formulations have been used to treat nephrotic syndrome for years in China, however the effects and safety of these formulations have not been systematically reviewed. This is an update of a review first published in 2008.
OBJECTIVES: To assess the benefits and harms of Huangqi and Huangqi type formulations in treating nephrotic syndrome in any age group, either as sole agents or in addition to other drug therapies.
SEARCH METHODS: We searched the Cochrane Central Register of Controlled Trials (CENTRAL), MEDLINE, EMBASE, Chinese Biomedicine Database (CBM), CNKI, VIP and reference lists of articles. There was no language restriction.Date of search: April 2011.
SELECTION CRITERIA: All randomised controlled trials (RCTs) assessing the use of Huangqi or Huangqi type formulations in treating nephrotic syndrome in adults and children, either as sole agents or in addition to other drug therapies.
DATA COLLECTION AND ANALYSIS: Two authors independently assessed study quality and extracted data. For dichotomous outcomes results were expressed as relative risk (RR) and 95% confidence intervals (CI). Continuous outcomes were expressed as mean difference (MD) with 95% CI.
MAIN RESULTS: Nine studies were identified. One was judged to be at high risk of bias for random sequence, the rest were judged to be at low risk of bias. All studies had high risk of bias for allocation concealment and performance bias; unclear risk for detection bias and low risk for attrition bias. Two studies had unclear risk reporting bias and the rest had low risk. No other potential threats to validity were found. Compared to control interventions, Huangqi type formulations had a positive effect on plasma albumin (MD 6.41 g/dL, 95% Cl 4.24 to 8.59), urine albumin excretion (-0.57 g/24 h, 95% CI -1.04 to -0.10), cholesterol (MD -1.70 mmol/L, 95% Cl -2.60 to -1.13) and triglycerides (-0.33 mmol/L, 95% CI -0.63 to -0.03); and more patients showed improvement at three months (RR 0.41, 95% CI 0.20 to 0.84). There was no significant difference between Huangqi type formulations and control interventions for complete (RR 1.59, 95% CI 0.29 to 8.65) or partial remission (RR 1.22, 95% CI 0.57 to 2.58). While some formulations showed improvement in the number of patients achieving complete or partial remission, the number of studies (usually one per formulation), and the number patients (ranging from 38 to 78) were small. Relapse was reported at varying time points, ranging from three months to three years, and therefore these results were not pooled. Complications of nephrotic syndrome and adverse events were only reported by two studies; Only one study reported complications of nephrotic syndrome (infection) and another reported adverse reactions to treatment (Cushing's syndrome, steroid withdrawal syndrome, respiratory tract infection, and upper gastrointestinal haemorrhage). Both studies reported those treated with Huangqi type formulations had significantly less complications or adverse reactions.
AUTHORS' CONCLUSIONS: Huangqi and Huangqi type formulations may have some positive effects in treating nephrotic syndrome by increasing plasma albumin and reducing urine albumin excretion, blood cholesterol and triglycerides, and decreasing the number who don't show improvement at three months. Some formulations showed an increase in the number of patients achieving complete or partial remission, however study and participant numbers were small.

PMID: 23740567 [PubMed - indexed for MEDLINE]



 

  עדכון מחקרים שבועי: 16-22 בפברואר 2014
עדכון המחקרים השבועי מאפשר לאנשי מקצוע בתחום רפואת הצמחים להתעדכן בקלות אודות מחקרים שהתפרסמו בתחום לאחרונה.

Vitex agnus-castus extracts for female reproductive disorders: a systematic review of clinical trials.

Use of St. John's Wort for depression in primary care - a non-interventional study.

Aldose reductase inhibitory activity of compounds from Zea mays L.

Antitumor effect of 5-fluorouracil is enhanced by rosemary extract in both drug sensitive and resistant colon cancer cells.

Do other Hypericum species have medical potential as St. John's wort (Hypericum perforatum)?


Vitex agnus-castus extracts for female reproductive disorders: a systematic review of clinical trials.

Planta Med. 2013 May;79(7):562-75

Authors: van Die MD, Burger HG, Teede HJ, Bone KM

Abstract
Vitex agnus-castus L. (chaste tree; chasteberry) is a popular herbal treatment, predominantly used for a range of female reproductive conditions in Anglo-American and European practice. The objective of this systematic review was to evaluate the evidence for the efficacy and safety of Vitex extracts from randomised, controlled trials investigating women's health.Eight databases were searched using Latin and common names for Vitex and phytotherapeutic preparations of the herb as a sole agent, together with filters for randomised, controlled trials or clinical trials. Methodological quality was assessed according to the Cochrane risk of bias and Jadad scales, as well as the proposed elaboration of CONSORT for reporting trials on herbal interventions.Thirteen randomised, controlled trials were identified and twelve are included in this review, of which eight investigated premenstrual syndrome, two premenstrual dysphoric disorder, and two latent hyperprolactinaemia. For premenstrual syndrome, seven of eight trials found Vitex extracts to be superior to placebo (5 of 6 studies), pyridoxine (1), and magnesium oxide (1). In premenstrual dysphoric disorder, one study reported Vitex to be equivalent to fluoxetine, while in the other, fluoxetine outperformed Vitex. In latent hyperprolactinaemia, one trial reported it to be superior to placebo for reducing TRH-stimulated prolactin secretion, normalising a shortened luteal phase, increasing mid-luteal progesterone and 17β-oestradiol levels, while the other found Vitex comparable to bromocriptine for reducing serum prolactin levels and ameliorating cyclic mastalgia. Adverse events with Vitex were mild and generally infrequent. The methodological quality of the included studies varied, but was generally moderate-to-high. Limitations include small sample sizes in some studies, heterogeneity of conditions being treated, and a range of reference treatments.Despite some methodological limitations, the results from randomised, controlled trials to date suggest benefits for Vitex extracts in the treatment of premenstrual syndrome, premenstrual dysphoric disorder and latent hyperprolactinaemia. Further research is recommended, and greater transparency in reporting for future trials.

PMID: 23136064 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Use of St. John's Wort for depression in primary care - a non-interventional study.

MMW Fortschr Med. 2011 Dec 15;153 Suppl 4:119-27

Authors: Musselmann B, Rychlik R, Burkart M

Abstract
BACKGROUND: Mild to moderate depression is frequently treated by general practitioners in Germany, quite often with St. John's Wort preparations. In contrast, controlled clinical trials were usually performed in psychiatric specialist centers or hospitals.
METHODS: In this one-armed, prospective non-interventional study 408 general practitioners documented 1300 patients with mild or moderate depression, which received 600 mg St. John's Wort extract WS 5570 once daily. The observation period was 8 to 10 weeks. Therapeuticeffectand tolerabilityof WS 5570 were investigated. Additionally, doctors were asked for their experienceswith and attitudes to depression therapy and complementary medicine, reasons for administration of St. Johns Wort and its contribution totreatmentsuccess.
RESULTS: 807 patients, who were included in the analysis corresponding to the protocol, had rates for successful treatment (> 50% decrease of the Hamilton 17-item depression scale [HAMD]) 79,3%, respectively for remission 68,4%. Six patients (0.46%) dropped out for adverse drug reactions. For comparison with the results of an earlier controlled clinical study (WS 5570 600 mg/d vs. 1200 mg/d vs. placebo), which was conducted mainly by medical specialists, 257 patients complying with the inclusion criteria of the controlled study were analysed. HAMD-scores at entry (22.9) and improvement after 2 (-6.6) and 6 weeks (-10.8) were very similar to those reported in the controlled clinical trial. 202 evaluable questionnaires completed by 408 doctors were available. Doctors regarded self-healing and placebo effects as important therapeuticfactors; however, in 75% of the cases they assigned at least 50% of treatment success to the St. John's Wort preparation, and in 19% it was regarded as the only reason for improvement.
CONCLUSIONS: General practitioners consider St. John's Wort extract WS 5570 a well tolerable therapeutic instrument contributing more than 50% to total treatment effect. Causal conclusions to the efficacy of WS 5570 cannot be drawn in this study because of the non-interventional design. Efficacy of treatment of mild to moderate depression in primary care is comparable to findings in specialist-based controlled clinical studies.

PMID: 23964473 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Aldose reductase inhibitory activity of compounds from Zea mays L.

Biomed Res Int. 2013;2013:727143

Authors: Kim TH, Kim JK, Kang YH, Lee JY, Kang IJ, Lim SS

Abstract
Aldose reductase (AR) inhibitors have a considerable therapeutic potential against diabetes complications and do not increase the risk of hypoglycemia. Through bioassay-guided fractionation of an EtOH extract of the kernel from purple corn (Zea mays L.), 7 nonanthocyanin phenolic compounds (compound 1-7) and 5 anthocyanins (compound 8-12) were isolated. These compounds were investigated by rat lens aldose reductase (RLAR) inhibitory assays. Kinetic analyses of recombinant human aldose reductase (rhAR) were performed, and intracellular galactitol levels were measured. Hirsutrin, one of 12 isolated compounds, showed the most potent RLAR inhibitory activity (IC(50), 4.78 μ M). In the kinetic analyses using Lineweaver-Burk plots of 1/velocity and 1/substrate concentration, hirsutrin showed competitive inhibition against rhAR. Furthermore, hirsutrin inhibited galactitol formation in rat lens and erythrocytes sample incubated with a high concentration of galactose; this finding indicates that hirsutrin may effectively prevent osmotic stress in hyperglycemia. Therefore, hirsutrin derived from Zea mays L. may be a potential therapeutic agent against diabetes complications.

PMID: 23586057 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Antitumor effect of 5-fluorouracil is enhanced by rosemary extract in both drug sensitive and resistant colon cancer cells.

Pharmacol Res. 2013 Jun;72:61-8

Authors: González-Vallinas M, Molina S, Vicente G, de la Cueva A, Vargas T, Santoyo S, García-Risco MR, Fornari T, Reglero G, Ramírez de Molina A

Abstract
5-Fluorouracil (5-FU) is the most used chemotherapeutic agent in colorectal cancer. However, resistance to this drug is relatively frequent, and new strategies to overcome it are urgently needed. The aim of this work was to determine the antitumor properties of a supercritical fluid rosemary extract (SFRE), alone and in combination with 5-FU, as a potential adjuvant therapy useful for colon cancer patients. This extract has been recognized as a healthy component by the European Food Safety Authority (EFSA). The effects of SFRE both alone and in combination with 5-FU were evaluated in different human colon cancer cells in terms of cell viability, cytotoxicity, and cell transformation. Additionally, colon cancer cells resistant to 5-FU were used to assay the effects of SFRE on drug resistance. Finally, qRT-PCR was performed to ascertain the mechanism by which SFRE potentiates the effect of 5-FU. Our results show that SFRE displays dose-dependent antitumor activities and exerts a synergistic effect in combination with 5-FU on colon cancer cells. Furthermore, SFRE sensitizes 5-FU-resistant cells to the therapeutic activity of this drug, constituting a beneficial agent against both 5-FU sensitive and resistant tumor cells. Gene expression analysis indicates that the enhancement of the effect of 5-FU by SFRE might be explained by the downregulation of TYMS and TK1, enzymes related to 5-FU resistance.

PMID: 23557932 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Do other Hypericum species have medical potential as St. John's wort (Hypericum perforatum)?

Curr Med Chem. 2013;20(18):2273-95

Authors: Stojanović G, Ðorđević A, Šmelcerović A

Abstract
Among 484 Hypericum L. (Guttiferae/Hypericaceae) species, widespread in warm temperate areas throughout the world, only H. perforatum is widely used in official medicine. Hypericum perforatum has been reported as an antidepressant, antiviral, antimicrobial, anti-inflammatory, and a healing agent. The main constituents of the Hypericum species are naphthodianthrones, primarily represented by hypericin and pseudohypericin, phloroglucinol derivatives, especially hyperforin, and flavonoids, such as quercetin, quercitrin, hyperoside and rutin. Hypericin and pseudohypericin have been found to possess antiretroviral activity. Hyperforin may also have an important contribution to the antidepressant activity of Hypericum extracts. The content of the above active constituents in some Hypericum species is higher than in H. perforatum. Also, a number of studies of the biological activities of Hypericum species have shown that the most recognized species of this genus, H. perforatum, was not the most active. Comprehensive analysis of the published research on the chemical composition and biological activity, showed that H. richeri has a similar pharmacological potential as St. Jon's wort. The species, with high content of naphtodianthrones,which might be used against viruses and retroviruses, are: H. androseamum,H. annulatum, H. barbatum, H. boissieri, H. elegans, H. hirsutum, H. hyssopifolium, H. humifusum, H. montanum. H. montbretii, H. triquetrifolium, H. richeri, H. rochelii, H. rumeliacum, H. thasium, andH. patulum. Very few species (e.g. H. inodorum and H. moseranum) contained the similar amounts of hyperforine as H. perforatum. Since hyperforin was recognized as one of the most crucial components for the antidepressive activity, it seems that H. perforatum barely has an alternative for this purpose. Plant species containing considerable amounts of other acylphloroglucinol derivatives have the potential to demonstrate antibacterial and cytotoxic activity. Some of these species are: H. sampsonii, H. ascyron, H. foliosum, H. geminiflorum and H. scabrum. However, only a few studies concerning the activity of extracts and isolated compounds were done in vivo. Also, data on the safe usage of Hypericum constituents as phytotherapeutics are scarce. Since some of Hypericum species are scarcely distributed or endemic as well as some of the secondary metabolites are presented in very small amounts, bio-production, especially endophytes, could represent an abundant and reliable source of pharmacologically active metabolites of Hypericum species for exploitation in pharmaceutical industry.

PMID: 23521674 [PubMed - indexed for MEDLINE]

 



 

  עדכון מחקרים שבועי: 9-15 בפברואר 2014
עדכון המחקרים השבועי מאפשר לאנשי מקצוע בתחום רפואת הצמחים להתעדכן בקלות אודות מחקרים שהתפרסמו בתחום לאחרונה.

Hop extracts and hop substances in treatment of menopausal complaints.

Importance of wine-treated Angelica Sinensis Radix in Si Wu Tang, a traditional herbal formula for treating women's ailments.

Botanical modulation of menopausal symptoms: mechanisms of action?

Role of phyto-oestrogens in ovulation induction in women with polycystic ovarian syndrome.

The human mammary gland as a target for isoflavones: how does the relation vary in individuals with different ethnicity?


Hop extracts and hop substances in treatment of menopausal complaints.

Planta Med. 2013 May;79(7):576-9

Authors: Keiler AM, Zierau O, Kretzschmar G

Abstract
Hop extract is a long used medicinal product and, regarding hormonal activities, in 1999 a number of prenylflavanones have been identified as its major constituents with 8-prenylnaringenin (8-PN) being the main active estrogenic compound. There have been several in vivo studies performed that demonstrate the potential of hop extract and the single compound 8-PN to alleviate climacteric symptoms like osteoporosis, vasomotoric complaints, and sexual motivation. On the other hand, only a few clinical studies have been performed so far, and these mainly focused on menopausal discomforts, especially hot flushes, yielding rather inconclusive results. Despite preferentially activating estrogen receptor α, 8-PN is only slightly uterotrophic, but it also elucidates estrogenic effects on the mammary gland. In conclusion, although hop extract and especially 8-PN are promising candidates as a relief for climacteric symptoms, data on the safety and efficacy is still scarce.

PMID: 23512496 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Importance of wine-treated Angelica Sinensis Radix in Si Wu Tang, a traditional herbal formula for treating women's ailments.

Planta Med. 2013 May;79(7):533-7

Authors: Zhan JY, Zheng KY, Zhu KY, Zhang WL, Bi CW, Chen JP, Du CY, Dong TT, Lau DT, Tsim KW

Abstract
Si Wu Tang (Four Agents Decoction), a traditional Chinese decoction composed of Angelica Sinensis Radix, Chuanxiong Rhizoma, Paeoniae Radix Alba, and Rehmanniae Radix Praeparata in a ratio of 1 : 1 : 1 : 1, has been used to treat women's diseases for more than a thousand years. According to the original description of Si Wu Tang, Angelica Sinensis Radix should be treated with wine. However, the importance of this wine-treated Angelica Sinensis Radix in Si Wu Tang's function has not been identified. In this article, the chemical and biological properties of two decoctions processed in different ways (Si Wu Tang with crude Angelica Sinensis Radix and Si Wu Tang with wine-treated Angelica Sinensis Radix) were compared for examination. The herbal decoction Si Wu Tang prepared from wine-treated Angelica Sinensis Radix contained much different amounts of its active compounds. Compared with Si Wu Tang using crude Angelica Sinensis Radix, Si Wu Tang prepared from wine-treated Angelica Sinensis Radix had better biological responses. Therefore, these findings accentuate the functional importance of herbs treated with wine in the Chinese decoction.

PMID: 23457023 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Botanical modulation of menopausal symptoms: mechanisms of action?

Planta Med. 2013 May;79(7):538-53

Authors: Hajirahimkhan A, Dietz BM, Bolton JL

Abstract
Menopausal women suffer from a variety of symptoms, including hot flashes and night sweats, which can affect quality of life. Although it has been the treatment of choice for relieving these symptoms, hormone therapy has been associated with increased breast cancer risk leading many women to search for natural, efficacious, and safe alternatives such as botanical supplements. Data from clinical trials suggesting that botanicals have efficacy for menopausal symptom relief have been controversial, and several mechanisms of action have been proposed including estrogenic, progestogenic, and serotonergic pathways. Plant extracts with potential estrogenic activities include soy, red clover, kudzu, hops, licorice, rhubarb, yam, and chasteberry. Botanicals with reported progestogenic activities are red clover, hops, yam, and chasteberry. Serotonergic mechanisms have also been proposed since women taking antidepressants often report a reduction in hot flashes and night sweats. Black cohosh, kudzu, kava, licorice, and dong quai all either have reported 5-hydroxytryptamine receptor 7 ligands or inhibit serotonin reuptake, therefore have potential serotonergic activities. Understanding the mechanisms of action of these natural remedies used for women's health could lead to more efficacious formulations and to the isolation of active components which have the potential of becoming effective medications in the future.

PMID: 23408273 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Role of phyto-oestrogens in ovulation induction in women with polycystic ovarian syndrome.

Eur J Obstet Gynecol Reprod Biol. 2013 May;168(1):60-3

Authors: Kamel HH

Abstract
OBJECTIVE: To study the role of a phyto-oestrogen, Cimicifuga racimosa extract (Klimadynon(®), Bionorica, Neumarkt i.d.OBf., Germany), in ovulation induction in women with polycystic ovarian syndrome (PCOS).
STUDY DESIGN: Prospective randomized controlled trial in Minia University Hospital, Minia, Egypt. One hundred women with PCOS were allocated into one of two groups: one group (n=50) received clomiphene citrate 100mg daily for 5 days, and the other group (n=50) received C. racimosa 20mg daily for 10 days. Both groups received medication starting from the second day of the cycle for three consecutive cycles, during which changes in follicle-stimulating hormone (FSH), luteinizing hormone (LH), FSH/LH ratio, progesterone, endometrial thickness and pregnancy rate were measured.
RESULTS: The groups were similar in terms of age, clinical presentation and hormonal levels before treatment. Following treatment, significant favourable changes in LH level and FSH/LH ratio (p=0.007 and 0.06, respectively) were seen in the Klimadynon group. In this group the progesterone level was higher from the first treatment cycle, indicating better ovulation (p=0.0001), and endometrial thickness was greater (p=0.0004). The pregnancy rate was higher in the Klimadynon group but the difference between the groups was not significant (p=0.1).
CONCLUSION: Phyto-oestrogen can be used as an alternative to clomiphene citrate for ovulation induction in women with polycystic ovarian syndrome.

PMID: 23347605 [PubMed - indexed for MEDLINE]

The human mammary gland as a target for isoflavones: how does the relation vary in individuals with different ethnicity?

Planta Med. 2013 May;79(7):554-61

Authors: Maskarinec G

Abstract
Based on observational studies, it appears that soy food consumption provides protection against breast cancer primarily in Asian but not in Western populations. Given the problems in examining the effects of isoflavones directly in the human mammary gland, this review describes epidemiologic studies that investigated the association with biomarkers reflecting hormonal activity of isoflavones, in particular sex steroid levels, mammographic densities, nipple aspirate fluid, and tissue specimens from biopsies or surgeries. Three possible mechanisms that may be responsible for ethnic-specific health effects from these compounds are discussed: genetic variation in metabolic enzymes, timing of exposure, and intestinal metabolism by microbiota. Only a limited number of comparative studies and even fewer nutritional interventions have examined effects and addressed differences in biomarkers between Asian and Western populations. Investigations that looked at estrogens and mammographic densities as endpoints observed some associations in Asian women that were not seen in Caucasians. On the other hand, the low rate of nipple aspirate fluid production and a lack of breast tissue studies make it impossible to evaluate effects of isoflavones on these biomarkers in Asian women. Based on the current evidence, it appears likely that the timing of exposure is the most important determinant of beneficial health effects from soy foods. This may be the result of gut microbiota, which colonize the intestine during childhood and facilitates the hydrolysis of glycosides and the formation of equol from dadzein, a pathway that may result in beneficial health effects. The current evidence is insufficient to answer the question whether women of diverse ethnic groups experience distinct effects from soy isoflavones in breast tissue, but as knowledge about the role of early life nutrition and the development of gut microbiota increases, the potential for diverse metabolic pathways of isoflavones in individuals with different ethnic backgrounds and dietary exposures may be clarified.

PMID: 23180342 [PubMed - indexed for MEDLINE]



 

  עדכון מחקרים שבועי: 2-8 בפברואר 2014
עדכון המחקרים השבועי מאפשר לאנשי מקצוע בתחום רפואת הצמחים להתעדכן בקלות אודות מחקרים שהתפרסמו בתחום לאחרונה.
 
 
 
 

J Altern Complement Med. 2013 Aug;19(8):709-13

Authors: Cordell B, Buckle J

Abstract
OBJECTIVES: To evaluate the effect of two inhaled essential oils (black pepper or angelica) on the nicotine habits of students, staff, and faculty on a U.S. college campus.
DESIGN: Comparative study with pre-/post-test measures.
SETTING: Community college in rural East Texas.
PARTICIPANTS: Convenience sample of 20 volunteers from the college community (students, faculty, and staff) who were regular (daily) users of nicotine (cigarettes, snuff, or chewing tobacco).
INTERVENTIONS: Inhalation of one drop of essential oil on a tissue for 2 minutes when participant was craving nicotine.
OUTCOME MEASURES: (1) Pre-inhalation journal recording of self-assessed level of craving for nicotine on a 0-10 scale, (2) post-inhalation journal recording of self-assessed level of craving for nicotine on a 0-10 scale, and (3) minutes that participant waited from start of inhalation until next use of tobacco. Results: Both black pepper and angelica reduced the level of nicotine craving and allowed a longer delay before next use of tobacco. However, black pepper reduced the level of craving more than did angelica, and angelica allowed for a longer delay than did black pepper.
CONCLUSIONS: Aromatherapy may be useful in nicotine withdrawal. Further studies are warranted.

PMID: 23536963 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Good scent in MRI: can scent management optimize patient tolerance?

Acta Radiol. 2013 Sep;54(7):795-9

Authors: Schellhammer F, Ostermann T, Krüger G, Berger B, Heusser P

Abstract
BACKGROUND: Psychological distress for patients undergoing magnetic resonance imaging (MRI) may range from mild anxiety to serious panic attacks. Scents associated with a sense of wellbeing have been used to diminish psychological stress in various clinical conditions.
PURPOSE: To evaluate the influence of inhalation aromatherapy in the reduction of artifacts in patients undergoing MRI.
MATERIAL AND METHODS: Based on the assumption aromatherapy will lead to significant reduction of patient-related motion artifacts (PRMA) in MRI, a randomized controlled trial with two groups of 54 patients was enrolled. The primary endpoint was the number of sequences with PRMAs. Secondary outcomes were improvements of mood measured with the ASTS questionnaire as well as patient's recommendation to fellow patients tested by a visual analogue scale. Incidence and intensity of adverse events were documented.
RESULTS: Ninety-five patients were included in the statistical analysis. We were not able to detect a significant reduction of PRMAs. There were also no significant differences in mood or in relation to the feeling before and after examination. The only differences that neared significance were "positive mood" and "recommendation". No adverse reaction was observed.
CONCLUSION: Although aromatherapy has been effective in enhancing patient's mood or wellbeing in a variety of stressful clinical settings, we were not able to find a similar effect. Neither the primary nor the secondary endpoints reached a clinical meaningful magnitude.

PMID: 23535184 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Dangerous combinations: Ingestible CAM supplement use during chemotherapy in patients with ovarian cancer.

J Altern Complement Med. 2013 Aug;19(8):714-20

Authors: Andersen MR, Sweet E, Lowe KA, Standish LJ, Drescher CW, Goff BA

Abstract
OBJECTIVE: Some ingestible complementary and alternative medicine (CAM) supplements, including herbal remedies, teas, and vitamins, have biological activities that make them likely to interact poorly with conventional chemotherapeutic treatments. This study surveyed women with ovarian cancer to document the extent to which women use ingestible CAM supplements and conventional chemotherapeutic treatments that are believed to be of potential concern when used together.
METHODS: A total of 219 patients with ovarian cancer who received care from 1 of 2 participating conventional oncology practices were surveyed about CAM use during and after ovarian cancer treatment.
RESULTS: A total of 200 women reported having chemotherapy to treat their ovarian cancer. Of those, 79 (40%) reported using 1 or more CAM supplements that could be cause for concern when taken with 1 or more of the chemotherapy medications they were receiving. Many patients took multiple supplements of potential concern. Of these women, 42% (n=33) consulted with a conventional provider and 24% (n=19) consulted with a CAM provider about the contraindicated supplements they used.
CONCLUSION: Although it is not clear that any of these contraindicated combinations of CAM and conventional therapy actually caused adverse outcomes, increased toxicities, or reduced the effectiveness of primary therapies, all these effects are possible given the substances being used in combination. Research is needed to understand the real risk associated with CAM and conventional polypharmacy. If risks associated with CAM use prove substantial, then improved systems to assure that all women get advice regarding supplement use during ovarian cancer treatment will be needed.

PMID: 23445210 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Antitumor activities of extracts from selected desert plants against HepG2 human hepatocellular carcinoma cells.

Pharm Biol. 2013 May;51(5):668-74

Authors: Thoppil RJ, Harlev E, Mandal A, Nevo E, Bishayee A

Abstract
CONTEXT: Phytochemicals are produced by desert plants to protect themselves against stressful environments. They have been shown to be useful in preventing and fighting adverse pathophysiological conditions and complex diseases, including cancer. Although many desert plants have been investigated for their antitumor properties, a large number of them still remain to be explored for possible therapeutic applications in oncologic diseases.
OBJECTIVE: To screen the antitumor effects of selected desert plants, namely Achillea fragrantissima (Forssk.) Sch. Bip. (Compositae), Ochradenus baccatus Delile (Resedaceae), Origanum dayi Post (Lamiaceae), Phlomis platystegia Post (Lamiaceae) and Varthemia iphionoides Boiss (Compositae), against an in vitro tumor model utilizing HepG2 human hepatocellular carcinoma cells.
MATERIALS AND METHODS: The aqueous extracts of aerial parts of the aforementioned plants were prepared and used for the in vitro experiments. The HepG2 cells were exposed to varying concentrations (0-4 mg/mL) of each plant extract for 24 or 48 h and the cytotoxicity was measured by the MTT assay.
RESULTS: Following 24 h exposure, O. dayi extract exhibited a substantial antiproliferative effect in HepG2 cells (IC50 = 1.0 mg/mL) followed by O. baccatus (IC50 = 1.5 mg/mL). All plant extracts displayed cytotoxicity following 48 h exposure. Nevertheless, a substantial effect was observed with O. dayi (IC50 = 0.35 mg/mL) or O. baccatus (IC50 = 0.83 mg/mL).
CONCLUSION: The aqueous extracts from aerial parts of O. dayi and O. baccatus possess antitumor effects against human liver cancer cells. These desert plants represent valuable resources for the development of potential anticancer agents.

PMID: 23368935 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Effect of Korean red ginseng on insulin sensitivity in non-diabetic healthy overweight and obese adults.

Asia Pac J Clin Nutr. 2013;22(3):365-71

Authors: Cho YH, Ahn SC, Lee SY, Jeong DW, Choi EJ, Kim YJ, Lee JG, Lee YH, Shin BC

Abstract
BACKGROUND: Korean red ginseng is one of the most popular herbs worldwide due to the belief that it contains ingredients that possess a variety of health enhancing effects including anti-diabetic effects. The objective of this study was to determine whether Korean red ginseng supplement has an effect on insulin sensitivity in healthy overweight or obese adults without overt diabetes and hypertension.
METHODS: In a double-blinded, placebo controlled, randomized trial, a total of 68 participants (BMI >=23 kg/m2) received either 6 g of Korean red ginseng rootlets (n=34) or a placebo each day over a 12 week period.
RESULTS: Similar insulin levels and insulin sensitivity index were observed at baseline in the Korean red ginseng and control groups. Korean red ginseng had no significant effect on improving the insulin sensitivity over time. Korean red ginseng does not improve the insulin sensitivity of overweight and obese subjects who do not have diabetes or hypertension.

PMID: 23945406 [PubMed - indexed for MEDLINE]



 

  עדכון מחקרים שבועי: 26 בינואר -1 בפברואר 2014
עדכון המחקרים השבועי מאפשר לאנשי מקצוע בתחום רפואת הצמחים להתעדכן בקלות אודות מחקרים שהתפרסמו בתחום לאחרונה.

Naturopaths and Western herbalists' attitudes to evidence, regulation, information sources and knowledge about popular complementary medicines.

Aromatherapy as treatment for postoperative nausea: a randomized trial.

Mycology, cultivation, traditional uses, phytochemistry and pharmacology of Wolfiporia cocos (Schwein.) Ryvarden et Gilb.: a review.

Water extract of Cinnamomum cassia Blume inhibited human respiratory syncytial virus by preventing viral attachment, internalization, and syncytium formation.

Ginger and its pungent constituents non-competitively inhibit activation of human recombinant and native 5-HT3 receptors of enteric neurons.


Naturopaths and Western herbalists' attitudes to evidence, regulation, information sources and knowledge about popular complementary medicines.

Complement Ther Med. 2013 Feb;21(1):58-64

Authors: Braun LA, Spitzer O, Tiralongo E, Wilkinson JM, Bailey M, Poole SG, Dooley M

Abstract
BACKGROUND: The practice of naturopathy and Western herbal medicine (WHM) was built on traditional evidence but may be undergoing change with the advent of scientific evidence. The aims of this research were to provide a better understanding of practitioners' attitudes towards evidence, information sources, professional regulation and their knowledge about the evidence of commonly used complementary medicines (CMs).
METHOD: Naturopaths and WHM practitioners were invited to participate in an anonymous, self-administered, on-line survey. Participants were recruited using the mailing lists and websites of CM manufacturers and professional associations.
RESULTS: Four hundred and seventy nine practitioners participated; 95% currently in practice. The majority (99%) thought well documented traditional evidence was essential or important, 97% patient reports and feedback, 97% personal experience, 94% controlled randomised trials and 89% published case reports. Significantly more recent graduates (less than 5 years) rated randomised trials as essential compared to others. Most (82%) respondents want information sources containing both traditional and scientific evidence. They currently use several resources; 74% CM textbooks, 67% conferences/seminars, 57% CM journals, 48% databases and 40% manufacturers' information. The mean knowledge score was 61.5% with no significant differences between respondents with diploma or degree level education or by graduating year. Eighty-five percent of practitioners strongly agreed or agreed that practitioners should be formally registered to safeguard the public, 8% were unsure and 8% disagreed or strongly disagreed.
CONCLUSION: Naturopaths and WHM practitioners accept the importance of scientific evidence whilst maintaining the importance and use of traditional evidence. The majority are in favour of professional registration.

PMID: 23374206 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Aromatherapy as treatment for postoperative nausea: a randomized trial.

Anesth Analg. 2013 Sep;117(3):597-604

Authors: Hunt R, Dienemann J, Norton HJ, Hartley W, Hudgens A, Stern T, Divine G

Abstract
BACKGROUND: Postoperative nausea (PON) is a common complication of anesthesia and surgery. Antiemetic medication for higher-risk patients may reduce but does not reliably prevent PON. We examined aromatherapy as a treatment for patients experiencing PON after ambulatory surgery. Our primary hypothesis was that in comparison with inhaling a placebo, PON will be reduced significantly by aromatherapy with (1) essential oil of ginger, (2) a blend of essential oils of ginger, spearmint, peppermint, and cardamom, or (3) isopropyl alcohol. Our secondary hypothesis was that the effectiveness of aromatherapy will depend upon the agent used.
METHODS: A randomized trial of aromatherapy with patients who reported nausea in the postanesthesia care unit was conducted at one ambulatory surgical center. Eligibility criteria were adult, able to give consent, and no history of coagulation problems or allergy to the aromatherapy agents. Before surgery, demographic and risk factors were collected. Patients with a nausea level of 1 to 3 on a verbal descriptive scale (0-3) received a gauze pad saturated with a randomly chosen aromatherapy agent and were told to inhale deeply 3 times; nausea (0-3) was then measured again in 5 minutes. Prophylactic and postnausea antiemetics were given as ordered by physicians or as requested by the patient.
RESULTS: A total of 1151 subjects were screened for inclusion; 303 subjects reporting nausea were enrolled (26.3%), and 301 meeting protocol were analyzed (26.2%). The change in nausea level was significant for the blend (P < 0.001) and ginger (P = 0.002) versus saline but not for alcohol (P < 0.76). The number of antiemetic medications requested after aromatherapy was also significantly reduced with ginger or blend aromatherapy versus saline (P = 0.002 and P < 0.001, respectively).
CONCLUSION: The hypothesis that aromatherapy would be effective as a treatment for PON was supported. On the basis of our results, future research further evaluating aromatherapy is warranted. Aromatherapy is promising as an inexpensive, noninvasive treatment for PON that can be administered and controlled by patients as needed.

PMID: 22392970 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Mycology, cultivation, traditional uses, phytochemistry and pharmacology of Wolfiporia cocos (Schwein.) Ryvarden et Gilb.: a review.

J Ethnopharmacol. 2013 May 20;147(2):265-76

Authors: Wang YZ, Zhang J, Zhao YL, Li T, Shen T, Li JQ, Li WY, Liu HG

Abstract
ETHNOPHARMACOLOGICAL RELEVANCE: Wolfiporia cocos (Schwein.) Ryvarden et Gilb. has a long history as a Chinese traditional medicine with uses of inducing diuresis, excreting dampness, invigorating the spleen, and tranquilizing the mind. Recently, Wolfiporia cocos has received increasing interest, and phytochemical and pharmacological studies have validated the traditional uses of this species. AIMS OF THE REVIEW: To provide an up-to-date and comprehensive overview of the mycology, cultivation, traditional uses, chemical constituents and pharmacological activities aspects of Wolfiporia cocos in order to highlight its ethnopharmacological use and to explore its therapeutic potentials and to provide a basis for future research.
MATERIALS AND METHODS: The accessible literature, from 1980 to 2012, on Wolfiporia cocos written in English, Chinese, French, Korean, Spanish and Turkish were selected and analyzed.
RESULTS: The phytochemical and modern pharmacological studies demonstrated that Wolfiporia cocos possess a wide spectrum of pharmacological activities, such as anti-tumor, anti-oxidant, anti-rejection, nematicidal, anti-hyperglycemic, antibacterial, anti-inflammatory and anti-hypertonic stress activities, which could be explained by the presence of various triterpenes and polysaccharides.
CONCLUSIONS: Modern phytochemical and pharmacological investigations showed that major active components separated from Wolfiporia cocos had anti-tumor, anti-oxidant, anti-rejection activities, and so on. Further investigations are needed to explore the relationship of the molecular mass, chain stiffness, and water solubility of polysaccharide from Wolfiporia cocos with the antitumor activities.

PMID: 23528366 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Water extract of Cinnamomum cassia Blume inhibited human respiratory syncytial virus by preventing viral attachment, internalization, and syncytium formation.

J Ethnopharmacol. 2013 May 20;147(2):321-6

Authors: Yeh CF, Chang JS, Wang KC, Shieh DE, Chiang LC

Abstract
ETHNOPHARMACOLOGICAL RELEVANCE: Cinnamomum cassia Blume is a popular traditional Chinese herbal medicine that has been used to manage respiratory tract disease, including common cold and chronic bronchitis for thousand years. Human respiratory syncytial virus (HRSV) is one of the leading causes of severe lower respiratory tract illness worldwide. No effective therapeutic modality against HRSV infection has been proved. It is unknown whether Cinnamomum cassia is effective against HRSV.
AIM OF THE STUDY: This study tested the hypothesis that Cinnamomum cassia can effectively decrease HRSV-induced plaque formation and syncytium formation in respiratory mucosal cell lines.
MATERIALS AND METHODS: Antiviral activity of the hot water extract of Cinnamomum cassia against HRSV was tested by plaque reduction assay in both human upper (HEp-2) and low (A549) respiratory tract cell lines. Its ability to inhibit the synthesis of viral fusion (F) protein was examined by Western blot assay.
RESULTS: Cinnamomum cassia dose-dependently inhibited HRSV-induced plaque formation in both HEp-2 and A549 cell lines (p<0.0001). Cinnamomum cassia was more effective when given before viral infection (p<0.0001) mainly by inhibition of viral attachment (p<0.0001) and internalization (p<0.0001). Cinnamomum cassia could inhibit F protein production and syncytium formation to interfere with HRSV spreading.
CONCLUSIONS: Cinnamomum cassia prevented airway epithelia from HRSV infection through inhibiting viral attachment, internalization and syncytium formation. Cinnamomum cassia could be a candidate to develop therapeutic modalities to manage HRSV infection in the future.

PMID: 23518419 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Ginger and its pungent constituents non-competitively inhibit activation of human recombinant and native 5-HT3 receptors of enteric neurons.

Neurogastroenterol Motil. 2013 May;25(5):439-47, e302

Authors: Walstab J, Krüger D, Stark T, Hofmann T, Demir IE, Ceyhan GO, Feistel B, Schemann M, Niesler B

Abstract
BACKGROUND: Beneficial effects of ginger in the treatment of gastrointestinal (GI) problems and chemotherapy-induced nausea and vomiting are well accepted. In rodents, the action of ginger seems to be mediated by the inhibition of 5-HT3 receptors, which are established targets to combat emesis and irritable bowel syndrome.
METHODS: Heterologously expressed human 5-HT3 A or 5-HT3 AB receptors were characterized by means of Ca(2+) influx studies using HEK293 cells. Complementing Ca(2+) measurements in Fluo-4-AM-stained whole-mount preparations of the human submucous plexus were carried out. Furthermore, [3H]GR65630 binding assays were performed to reveal the mode of action of ginger and its pungent compounds.
KEY RESULTS: We show for the first time that ginger extracts and its pungent arylalkane constituents concentration-dependently inhibit activation of human 5-HT3 receptors. Ginger extracts inhibited both receptors with increasing content of pungent compounds, confirming that these are part of ginger's active principle. Inhibition potencies of the arylalkanes 6-gingerol and 6-shogaol on both receptors were in the low micromolar range. A lipophilic ginger extract and 6-gingerol had no influence on 5-HT potency, but reduced the 5-HT maximum effect, indicating non-competitive inhibition. The non-competitive action was confirmed by [(3) H]GR65630 binding, showing that the ginger extract did not displace the radioligand from 5-HT3 A and 5-HT3 AB receptors. The potential relevance of the inhibitory action of ginger on native 5-HT3 receptors in the gut was confirmed in whole-mount preparations of the human submucous plexus. While a general neurotoxic effect of 6-gingerol was ruled out, it inhibited the 2-methyl-5-HT-mediated activation of 5-HT3 receptors residing on enteric neurons.
CONCLUSIONS & INFERENCES: Our findings may encourage the use of ginger extracts to alleviate nausea in cancer patients receiving chemotherapy and to treat functional GI disorders.

PMID: 23490018 [PubMed - indexed for MEDLINE]



 

  עדכון מחקרים שבועי: 19-25 בינואר 2014
עדכון המחקרים השבועי מאפשר לאנשי מקצוע בתחום רפואת הצמחים להתעדכן בקלות אודות מחקרים שהתפרסמו בתחום לאחרונה.

Celastrol induced DNA damage, cell cycle arrest, and apoptosis in human rheumatoid fibroblast-like synovial cells.

Anti-viral activity of water extract of Paeonia lactiflora pallas against human respiratory syncytial virus in human respiratory tract cell lines.

Identification of Magnolia officinalis L. bark extract as the most potent anti-inflammatory of four plant extracts.

Rhein inhibits the expression of vascular cell adhesion molecule 1 in human umbilical vein endothelial cells with or without lipopolysaccharide stimulation.

Simulated digestion of proanthocyanidins in grape skin and seed extracts and the effects of digestion on the angiotensin I-converting enzyme (ACE) inhibitory activity.


Celastrol induced DNA damage, cell cycle arrest, and apoptosis in human rheumatoid fibroblast-like synovial cells.

Am J Chin Med. 2013;41(3):615-28

Authors: Xu Z, Wu G, Wei X, Chen X, Wang Y, Chen L

Abstract
Celastrol is one of the principal active ingredients of Tripterygium wilfordii Hook.f., a toxic Chinese medical herb traditionally prescribed for controlling pain and inhibiting inflammation in various chronic inflammatory diseases, including rheumatoid arthritis (RA). Resistance to apoptosis of fibroblast-like synoviocytes is considered a major characteristic of RA. In this study, we test celastrol's cytotoxic effect and potential mechanisms in human rheumatoid synovial fibroblasts (RA-FLS). In the cytotoxic assay, we found that celastrol dose-dependently decreased RA-FLS viability and increased LDH release. The apoptotic nuclear morphology was observed after celastrol treatment as determined by DAPI fluorescence staining. Flow cytometry analysis with PI and Annexin V revealed that celastrol induced RA-FLS cell cycle arrest in the G2/M phase and apoptosis. Furthermore, celastrol dramatically increased expression of Bax/Bcl-2, proteolytic cleavage of Caspase-3, -9, PARP, and decreased expression of FasR. In addition, celastrol treatment resulted in DNA damage. Collectively, we concluded that celastrol inhibits RA-FLS proliferation by inducing DNA damage, cell cycle arrest, and apoptosis in vitro, which might provide data for its application in RA treatment.

PMID: 23711145 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Anti-viral activity of water extract of Paeonia lactiflora pallas against human respiratory syncytial virus in human respiratory tract cell lines.

Am J Chin Med. 2013;41(3):585-99

Authors: Lin TJ, Wang KC, Lin CC, Chiang LC, Chang JS

Abstract
Paeonia lactiflora Pallas (P. lactiflora, Ranunculaceae) is a common ingredient of Sheng-Ma-Ge-Gen-Tang (SMGGT; Shoma-kakkon-to) and Ge-Gen-Tang (GGT; kakkon-to). SMGGT and GGT are different prescriptions of traditional Chinese medicine with different ingredients designed for airway symptoms. Both SMGGT and GGT have anti-viral activity against human respiratory syncytial virus (HRSV). Therefore, P. lactiflora was hypothesized to be the effective ingredient of both SMGGT and GGT against HRSV. However, P. lactiflora does not have any proven antiviral activity. This study used both human upper (Human larynx epidermoid carcinoma cell line, HEp-2) and lower (human lung carcinoma cell line, A549) respiratory tract cells to test the hypothesis that a hot water extract of P. lactiflora could effectively inhibit plaque formation induced by HRSV infection. The ability of P. lactiflora to stimulate anti-viral cytokines was evaluated by enzyme-linked immunosorbent assay (ELISA). The results showed that P. lactiflora was time-dependently and dose-dependently effective against HRSV in HEp-2 and A549 cells, particularly supplemented before viral inoculation (p < 0.0001). 10 μg/ml P. lactiflora had a comparable anti-HRSV activity with 10 μg/ml ribavirin, a broad-spectrum antiviral agent. P. lactiflora was dose-dependently effective against viral attachment (p < 0.0001), with a better effect on A549 cells (p < 0.0001). P. lactiflora was time-dependently (p < 0.0001) and dose-dependently (p < 0.0001) effective against viral penetration. Moreover, P. lactiflora stimulated IFN-β secretion without any effect on TNF-α secretion. Therefore, P. lactiflora could be beneficial at preventing HRSV infection by inhibiting viral attachment, internalization, and stimulating IFN secretion.

PMID: 23711143 [PubMed - indexed for MEDLINE]

Identification of Magnolia officinalis L. bark extract as the most potent anti-inflammatory of four plant extracts.

Am J Chin Med. 2013;41(3):531-44

Authors: Walker JM, Maitra A, Walker J, Ehrnhoefer-Ressler MM, Inui T, Somoza V

Abstract
This study was designed to compare the anti-inflammatory potential of a Magnolia officinalis L. bark extract solely or in combination with extracts prepared from either Polygonum aviculare L., Sambucus nigra L., or Isodon japonicus L. in bacterial lipopolysaccharide (LPS) stimulated human gingival fibroblasts (HGF-1) and human U-937 monocytes, as cell models of periodontal disease. HGF-1 and U-937 cells were incubated with LPS from